המעין

תשובת הגר"א קוטלר זצ"ל בעניין השמיטה ביישוב מחנה ישראל / משה אריאל פוס

הורדת קובץ PDF

משה אריאל פוס

תשובת הגר"א קוטלר זצ"ל בעניין השמיטה ביישוב מחנה ישראל

זה זמן רב ידוע כי קיימת תשובה של הג"ר אהרן קוטלר (הגרא"ק) בעניין היתר עבודה בשמיטת תרצ"ח, אך עד היום המשפחה נמנעה מלפרסמה[1]. בעקבות פרסום מכתבו של החזון האיש לג"ר חיים עוזר גרודזינסקי (הגרח"ע) במאמרי ב'המעין'[2], נודע לי שתשובת הגרא"ק נכתבה כתגובה ישירה למכתב החזון איש הזה. בדברים הבאים אמסור לראשונה מספר פרטים על תוכנה של התשובה הזו, ואפרסם את חלקה.

החזון איש במכתבו צידד להתיר למתיישבי מחנה ישראל לעבוד בשמיטה בשדות המושבה מדין ארנונא, ועל פי שיטת הראב"ד. החזון איש כתב שאף את דברי הרמב"ם יש לפרש כן, "ולא מצינו מי שחולק על הר"א בזה בהדיא". עם זאת סייג החזון איש את דבריו וכתב: "אבל אי אפשר להכריע בלא קיבוץ חכמים יחד, ואולי אפשר לעשות מושב תלתא חכמי הדור ולהורותם הדרך, ואם לא יכבד על מרן שליט"א לחוות דעתו מה טוב".

מסתבר שבעקבות מכתב זה העביר הגרח"ע את מכתב החזון איש, בין היתר, לידי הגרא"ק, לחוות דעתו. הגר"א קוטלר השיב תשובה ארוכה ומפולפלת בעניין היתר אפשרי למחנה ישראל, אבל פתח בהתייחסות ישירה להצעת החזון איש. העתק קטע פתיחה זה נמסר לידינו ומפורסם בזה[3].

* * *

1. במה שהעיר הגאון חזון איש [ד]כיון דיש חשש שיחזיקו הערבים בהקרקע דמי למ"ש הראב"ד בפ"א מהל' שמיטה לפרש מימרא דר' ינאי פוקו וזרעו משום ארנונא דהמלך יטול הקרקע, הנה אף דהראב"ד עצמו כתב דמיירי במקום שלא החזיקו עולי בבל דהוי [ד]רבנן אבל במקום שהחזיקו דהוא דאורייתא לדעתו לא מהני, מ"מ יש לדון דלדידן דקיי"ל כדעת רוב הפוסקים דהוי דרבנן יש לצרף קבלת הראב"ד בההיתר דארנונא להתיר גם במקום שהחזיקו עולי בבל. אך לכאורה יש לחלק, דאף דתרווייהו הן מדרבנן מ"מ אין לדמות כיבוש עולי בבל לכיבוש עולי מצרים, דשם עצם הקדושה הוא דרבנן, ובכיבוש עולי בבל לרוב הראשונים הקדושה דאורייתא, דקדושה שני' קדשה לעתיד לבוא, אך מטעם דרבי דבשני שמיטות הכתוב מדבר הוי דרבנן. גם ממילא בכיבוש עולי מצרים הוי תרי דרבנן, דגם התם שייך טעמא דרבי, ומשנה שלימה שנינו בשביעית פ"ו מ"א ג' ארצות לשביעית דמחלקין בין כיבוש עולי בבל וכיבוש עולי מצרים. אך באמת זה אינו, דהא אין מבואר בגמרא דמיירי בכיבוש עולי מצרים אך סתמא קתני, וכל הראשונים פירשוהו אף בכיבוש עולי בבל, אך הראב"ד לטעמו דשביעית בזה"ז דאורייתא הוכרח לעשות אוקימתא בכיבוש עולי מצרים, אבל לדידן שרוצין לצרף פירוש הראב"ד בארנונא להסוברים שביעית בזה"ז דרבנן הרי פשוט וברור דאיירי גם בכיבוש עולי מצרים כמו שמפרשים כל הראשונים, ולהראב"ד עצמו בלא"ה אסור כנ"ל. אך יען כי כמה ראשונים מפרשים באופן אחר בהא דארנונא, ולחד תרוץ בתוס' אף אי הוי דרבנן מ"מ דוקא משום שלום מלכות התירו, ולהרמב"ם ג"כ משמע דמצד אונס התיר ודוקא כשיעור הצריך לאכסניא של מלך או באנס אחר ג"כ לעשות דוקא בחינם, וממילא צע"ג לדידי' אי יש להתיר באופן דהראב"ד, ולהראב"ד עצמו דמפרש כן הרי אסור בכיבוש עולי בבל דאסור מהתורה, בודאי קשה להתיר על סמך פירושו דהראב"ד.

 

למעשה הגר"א קוטלר חלק על שתי ההנחות של היתר החזון איש. א. הוא טען שיש ראשונים שחולקים על הראב"ד בעניין היתר הארנונה. ב. לדעתו כנראה גם הרמב"ם חלוק על אופן ההיתר הזה. ומכל מקום קבע הגרא"ק שאי אפשר לסמוך על הראב"ד שאוסר במקום כיבוש עולי בבל, על כן סבר שאין להתיר עבודות במחנה ישראל מכח היתר הארנונא בלבד בלא לצרף לכך צדדים נוספים.

נמסר לי כי הגרא"ק דן בתשובה באריכות בנושאים אחרים הקשורים להיתר אפשרי, כגון אם שמיטה בזה"ז דאורייתא או מדרבנן, ובשאלת יש קניין לנכרי, וכן דן על תוקפם של מכירה לזמן או מכירה על תנאי של הקרקעות או על שילוב בין השניים. לפי הנמסר היו לגר"א קוטלר ספקות רבים אם ניתן לקיים היתר מכירה במחנה ישראל מצד לא תחנם, ומצד שאפילו אם יש קניין לנכרי שמא עבודת הקרקע אסורה, ומצד חוסר רישום המכירה בטאבו, ומצד חילול השם שיהיו שיגידו שהרבנים יכולים להתיר איסורים, ומשום כך לא רצה להכריע להלכה ולמעשה. אך למרות זאת הסיק הגרא"ק בסוף תשובתו שאם הגרח"ע יתיר הוא מוכן להצטרף להיתרו בגלל שעת הדחק ובנסיבות המיוחדות של מחנה ישראל[4], למשל שאם הם לא יעבדו את הקרקע הערבים ישתלטו על הקרקע, ועל פי היתר הכפתור ופרח למכור בית לגוי אם הוא מתיירא שהגוים יחזיקו בבית וידורו שם בעל כורחו[5].

* * *

לענייננו נוסף נדבך בסיפור הטראגי של היישוב מחנה ישראל. החזון איש ביקש להתיר להם לעבוד בשדותיהם כדי שהערבים לא ישתלטו עליהם, או לחילופין להשיג להם תמיכה כדי שהתושבים יישארו במושבה בשנת השמיטה אף בלא לעבוד בשדות. הגרח"ע פנה לרבנים נוספים לקבל את חוות דעתם, והגר"א קוטלר הסכים להצטרף להיתר העבודה בשדות מחנה ישראל בשמיטה אם הגרח"ע יתיר זאת, אך בסופו של דבר לא אושרה דרך הפעולה הזאת על ידי הרבנים האחרים (שעדיין אינם ידועים לנו) שאליהם פנה הגרח"ע, והוחלט לגייס את הכסף בשביל שהם יוכלו להחזיק מעמד במושבה בשנת השמיטה בלי לעבוד בשדות. כידוע הכסף לא גויס בסופו של דבר, והיישוב מחנה ישראל ננטש כפי שכתבתי במאמרי הקודם, ועל שטחו נבנה לאחר כמה שנים קיבוץ דברת.

מעניין לציין כי עיקרם של דברי הגר"א קוטלר בעניין ארנונא שהתפרסמו כאן פורסם בעבר פעמיים בשינוי סדר ושינוי תוכן כחידושי תורה של בנו הג"ר שניאור קוטלר זצ"ל[6]. לא ברור איך השתבש הדבר כך שהדברים הופיעו כדברי הבן ולא כדברי האב. בנוסף הדברים פורסמו כהערה על הרמב"ם והחזון איש בלא ההקשר לשאלת היתר העבודה בשעת הדחק בשמיטה בשדות היישוב מחנה ישראל כפי שנתגלה לנו עתה, דבר ששיבש את הבנתם[7]. ב"ה זכינו כעת להחזיר את הדברים לבעלות מי שכתבם ולהקשרם הנכון, ויש לקוות שנזכה בעתיד לפרסום התשובה הגדולה הזו בשלמותה.