המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

נתקבלו במערכת 258

13. מסע לימוד משותף לקראת בר המצווה. הרב ליאור לביא. ירושלים, בשביל הנשמה, תשפ"ו. 159 עמ'. (b.haneshama@gmail.com)

אירגון 'בשביל הנשמה' הוקם לאחר רציחת שמונת הבחורים מישיבת מרכז הרב ומהישיבה לצעירים שעל ידה בפיגוע שאירע בישיבה סמוך לפורים תשס"ח לפני ח"י שנים, ומטרתו לחזק את האמונה ואת החינוך התורני אצל הנוער הדתי. הפעילות כוללת בעיקר כתיבת חוברות בדרך נגישה ורעננה בנושאים חשובים שאמורים לעניין את הנוער, כמו אמונה, תפילה, מידות, צניעות, שמירת הלשון, משנת הראי"ה ועוד, כאשר אחד הכותבים הבולטים בהן הוא הרב ליאור לביא, מחנך שחן הוצק בשפתיו ובעֵטו. ספר זה כולל הדרכה לנער המתבגר לקראת בר המצוה, וסביב מצות התפילין הוא מסביר לו בדרך ידידותית וחייכנית, עם איורים אלגנטיים ומעט הומוריסטיים, על ההתבגרות וההתגברות, על מחויבות, על ה' ועל ישראל, על היחיד והיחד ועוד ועוד, עם כמה נספחים חשובים בעניינים הקשורים לבר המצוה, להתבגרות הגופנית שסביב גיל ההתבגרות ועוד. כך למשל בעניין האחריות האישית מביא המחבר משל חביב מהחיים – לעיתים כשנהג מפספס יציאה בכביש מהיר, שדרכה היה אמור להגיע בזמן קצר למחוז חפצו, הוא צריך ליסוע קילומטרים רבים בכיוונים שונים כדי לתקן את הטעות ולהגיע למקום אליו היה צריך להגיע. כך גם בחיים, החלטה מוטעית אחת בצומת חשובה עשויה לדרוש מאמץ רב לתיקונה, ומכאן האחריות הרבה המוטלת על הנער בדרך להגיע נכונות למסקנות בדרכי החיים. ספר מרשים ביותר, יהי רצון שיהיה לתועלת.

אהבה היא הדת שלי. היסודות הרוחניים של היהדות. הרב דוד אהרן. ירושלים, מגיד-קורן, תשפ"ו. 219 עמ'. (David.aaron@isralight.org)

הרב אהרן משמש כראש ישיבת 'אורייתא' בירושלים העתיקה, סופר ומחנך ומקרב את ישראל לאביהם שבשמים. ספרון זה שתורגם עתה מאנגלית מציג לפני קרובים ומתקרבים את היהדות כפי שהיא – מערכת חיים של שמחה ואהבה, ולא ח"ו של צער וקפדנות. המחבר מצטט פסוקים ודברי חז"ל ודברי קדמונים, ובעזרתם הוא מטייל עם הקורא ברחבי עולם התורה והיהדות ומראה לו את נפלאותיו. קשה שלא להנגיד בין 'דת האהבה' כפי שהוא מציג את החיים בתוך עולם התורה לבין להבדיל 'דת האהבה' הנוצרית המזויפת, שפחה שמתיימרת לרשת את גבירתה ונמצאת קירחת מכאן ומכאן. את הטעות הנפוצה, בעיקר בארצות המערב, בעניין המראה האמיתי של היהדות, מנסה המחבר לתקן בעשרה פרקים, שמציגים את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים כקשר של אהבה שבונֶה חיים של אהבה למרות קשיים וקושיות ומאבקים, שגם הם חלק מחיים אלו. הספרון מסתיים בהצלחתו של יעקב אבינו לשלב בין חיי העולם הזה והמאבק נגד החטא והרוע - לבין חיי רוח מלאים ושלמים ספוגים באהבת ה', והמשפט האחרון בו הוא: 'ומעכשיו – זה תלוי בנו. עלינו להשלים את המשימה בחיינו שלנו, ולהשתתף באהבה זו עם העולם כולו'. כן יהי רצון.

אוצר המלחמה. עקרונות המלחמה בהלכה, ממלוכה ועד מדינה. הרב יהושע מאיר בן-מאיר. ירושלים, המכון להלכה ומחקר שעל יד ישיבת שבות ישראל, תשפ"ו. 413 עמ'. (rybenmeir@gmail.com)

הרב בן מאיר שירת שנים רבות כרב צבאי בכיר, ובהמשך ייסד ועמד בראש ישיבת 'שבות ישראל' שבאפרת. הוא כבר פרסם ספרים ומאמרים רבים בענייני צבא והלכה בפרט ובכל חלקי התורה בכלל, וכעת צירף אליו צוות של תלמידי חכמים חשובים – הרבנים ינון ויסמן, אחיקם קשָת, נריה אריאל והראל דביר, ואת הרב פרופ' נריה גוטל כיועץ בכיר, ויחד הם מציגים לפני המעיינים ספר הכולל את כל הנושאים ההלכתיים-ציבוריים הקשורים לצבא ומלחמה, את מקורותיהם ואת פרטי הלכותיהם. לא מדובר על מדריך הלכתי-שימושי לחייל, ספרים כאלו כבר קיימים ונפוצים מאז 'מחנה ישראל' של מרן החפץ חיים זצ"ל, ואחריו 'דיני צבא ומלחמה' הזכור לטוב של הרב שלמה מן ההר זצ"ל וייבדלו לחיים ארוכים הרבנים יהודה אייזנברג ויששכר גואלמן, ועוד רבים אחרים, אלא על ספר העוסק בסוגי המלחמות ומטרותיהן בימים ההם ובזמן הזה – מלחמות אסורות ומלחמות רשות ומצוה וחובה ועוד, מנתח את גדרי מלחמות יהושע והבאות אחריהן כולל התייחסות לשמירה ביישובים כחלק מדיני המלחמה, דן בהכנות למלחמה – בין השאר בכללי הבאת ארון הברית למחנה, בסדר המלחמה – כולל דיני שׂימת עיר במצור, חיוב הציות למפקדים, היחס לשבויים, דיני שלל המלחמה, דיני שמירת הנפש במלחמה, דיני כיבוש, רשימת הפטורים מלהילחם – כולל דיונים בעניין שבט לוי ותלמידי חכמים, ההיתר להשתמט מגיוס כאשר קיים חשש לירידה רוחנית בצבא (הנושא לא מוצה!), גדרי האיסור לפחד במלחמה, מצוות 'יד' ו'יתד' במחנה, גדרי 'בל תשחית' ו'ערוות דבר', החיוב ללמוד תורה גם בשעת מלחמה, היתרים מיוחדים במלחמה ('אשת יפת תואר', מאכלות אסורים ועוד), ודינים הקשורים לסיום המלחמה – ברכת הגומל ופדיון שבויים (אם כי לעיתים שני נושאים אלו רלוונטיים גם בעיצומה של המלחמה, ואכמ"ל). חלק ניכר מהדברים בספר מבוסס על הספרים שנכתבו בנושא לקראת הקמת המדינה ומאז, ועל אלפי מאמרים שנכתבו בנושאים אלו בבמות שונות. לספר צורפו מאמריו הנפלאים של הגרש"י זווין זצ"ל בענייני מלחמה, וכן ביבליוגרפיה מקיפה ביותר לכל הנושאים המוזכרים בספר, והכל נכתב בשפה ברורה ובסדר נכון ובהיקף אנציקלופדי, תועלת גדולה לכל העוסקים בנושאים אלו.

אישֵי הראי"ה. רבי עקיבא וחמשת תלמידיו במשנת הראי"ה קוק. דביר אטרה. רמת גן, ישיבת ההסדר, תשפ"ו. 260 עמ'. (isheyraaya@gmail.com)

הרב אטרה, ר"מ בישיבת רמת גן, ליקט וכתב וערך את כל מה שמצא בכתביו הרבים של מרן הראי"ה זצ"ל שקשור לרבי עקיבא ולגדולי תלמידיו. מורנו הרב יעקב אריאל שליט"א כותב בדברי ברכתו לספר שאישיותו הרב-גונית של מרן הראי"ה דמתה בקווים רבים לדמותו של רבי עקיבא, שילוב של גדלות בנגלה ועמקות בנסתר, הלכה והנהגה, מסירות נפש ואהבה קיצונית לעם ולארץ ולתורה, ואולי זו הסיבה שכל כך הרבה התייחסויות לרבי עקיבא קיימות בכתביו השונים. ואכן הרב דביר מלקט ומפרט בי"ז פרקים מאות פיסקאות מכתבי הראי"ה, ומאיר על פיהם את יחסו של ר"ע לתורת הנסתר ולגילוי פרטי מצוות התורה, את מלחמתו במינות שמשחיתה את העולם מצד אחד – ואת הדגשתו את האהבה הטהורה והקירבה לה' מצד שני, את 'ואהבת לרעך כמוך' שלו ואת 'את ה' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים', את יחסו לקדושת הייסורים ולעוצמת מסירות הנפש, את ציפייתו לגאולה ואת הנחמה על החורבן הקיימת אצלו גם בחורבנו, את יחסו לבר כוכבא ולמרד, ואת החלקים מדמותו ותורתו שנטלו כל אחד מחמשת תלמידיו הגדולים – רבי יהודה ברבי עילאי ורשב"י ורבי יוסי בן חלפתא ור"מ ור"א בן שמוע, כשהכל נכתב כביאור לדברי הראי"ה ותלמידיו בנושאים אלו, עם הקדמות וביאורים והרחבות וציונים. בפרק על יחסו של ר"ע ל'מלכא משיחא' מדגיש הראי"ה שהמשיח הראשון היה למעשה משה רבנו, אלא שהוא היה חסר את ה'חוצפה הקדושה' שהייתה חלק מדמותם של דוד וזרעו, שהגיעה אליהם משורשיהם המואביים, חוצפה שנטהרה והפכה לכלי המקרב את הגאולה, כאשר משה רבנו העניו מכל אדם לא היה יכול להאיר את אורו מתוך סרך של חוצפה - וכאן כבר נגלה ונסתר ופשט ודרש נוגעים זה בזה...

אסיא. כתב עת לרפואה, אתיקה והלכה. חוברת קלג-קלד [אלול תשפ"ה, כרך לד חוברת א-ב]. עורך: הרב ישראל מאיר מלכה. ירושלים, מכון שלזינגר, תשפ"ה. 298 עמ'. (assia@medethics.org.il)

44 שנים עמד בראש מכון שלזינגר וערך את 'אסיא' מורי וידידי הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א, שהחליף בתפקידיו אלו את הבונה והמייסד הרב פרופ' אברהם שטינברג שליט"א. בשנים האלו הפך כתב העת הזה למזוהה עם בירור ענייני רפואה והלכה חדשים ומחודשים. עשרות גיליונות מלאים וגדושים בפסקים של גדולי ישראל ובמאמרים ומחקרים מחכימים פורסמו במשך השנים, ולכל זה דאג הרב הלפרין בנוסף לעבודתו כרופא ולחיבור מאמרים וספרים חשובים לא רק בעניינים אלו, ולעיסוק בצרכי ציבור רבים. לאחרונה נכנס לתפקיד רב המרכז הרפואי 'שערי צדק', שבמסגרתו פעל כל השנים מכון שלזינגר ותחתיו התפרסמו גיליונות 'אסיא', הרב יוסף שפרונג שליט"א, מתלמידיו ומקורביו של הפוסק הראשי של 'שערי צדק' הגאון רבי אשר וייס שליט"א, ובמקביל מונה עורך חדש לכתב העת החשוב הזה. גם הרב מלכה הוא מתלמידיו של הגר"א וייס, אך כתב העת ממשיך כבעבר להציג את עמדות כותביו ומחבריו באופן נאמן ומאוזן, כאשר כל השיטות הנאמנות להלכה ראויות לבוא בו בקהל (גילוי נאות: אני הקטן אחד מחברי המערכת, אך פעילותי בתפקיד זה מזערית). גיליון מלא וגדוש זה של 'אסיא' פותח בשני מאמרים של הרב וייס, נטילת לולב ע"י פרוטזה ונשיאת כפיים לכהן שנקטעה ידו, ממשיך במאמר של הרב הראשי הרב קלמן בר שליט"א באותו עניין – חובת הנחת תפילין בגידם, בסוגיות חציצה בטבילה, בהיתר לכפיית בן הזוג לעבור טיפולי פריון, בהיתר עיכוב קבורה עבור זיהוי ודאי של נפטר, ואיך לא – כמה מאמרים בעניין הבינה המלאכותית והשימוש בה לצורך קבלת החלטות בענייני רפואה. ברכות מכל הלב למורי וידידי הרב הלפרין שליט"א לעוד שנים רבות של הפצת תורה וחכמה בכתב ובעל פה כדרכו בקודש, וברכות לרב שפרונג והרב מלכה שישכילו להוביל את המרכז הרפואי החשוב 'שערי צדק' ואת כתב העת החשוב 'אסיא' בנתיבות ההלכה והחוכמה, כצוואת מייסדיו וראשוניו.

באר יהודה. מגילה ובבא מציעא. שיעורים. הרב יהודה זולדן. מעלה אדומים, מעליות, תשפ"ו. שני כרכים. (zoldanye@gmail.com)

הרב זולדן שימש עד לאחרונה כמפקח על לימודי התושבע"פ במשרד החינוך, ולפני כן היה במשך שנים ראש ישיבת ההסדר בימית ת"ו שבגוש קטיף ובהמשך ראש בית המדרש של 'מכון לב' בירושלים. הרב זולדן העביר שיעורים רבים גם בישיבות ובבתי מדרש אחרים, ואת סיכומי כולם שמר בקפדנות, וערך אותם עתה מחדש לקראת הוצאתם לאור כביאורים וחידושים כסדר המסכתות. השיעורים ערוכים בקפידא לפרקים ופיסקאות, בשפה ברורה ונעימה, ותועלת גדולה תהיה בהם ללומדים. הכרך על מסכת מגילה מוקדש לידידו זאב ז'אבו ארליך הי"ד מעופרה, חוקר ארץ ישראל ומורה דרך תרתי משמע, שנפל על קידוש השם בלבנון בשנה שעברה.

בד"ד. חוב' 38-40 (תשפ"ד-תשפ"ו). עורך: פרופ' עלי מרצבך. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ו. 411+299 עמ'. (merzbach@macs.biu.ac.il)

כתב העת 'בד"ד', ראשי התיבות של 'בכל דרכיך דעהו', כבר זכה למקם את עצמו גבוה בין כתבי העת התורניים-מדעיים. הוא מביא לקוראיו מאמרים בעלי זיקה לתורה ולמדע, ושומר על רמה תורנית ומדעית גבוהה. עורכו הראשון פרופ' יחיאל דומב ז"ל ערך את ט"ז הגיליונות הראשונים משנת תשנ"ה ועד שנת תשס"ה, ומאז ערך את כתב העת ביד אמונה קרובי פרופ' עלי מרצבך מהיישוב שילה, מומחה למתמטיקה ולסטטיסטיקה, ששנים רבות היה חבר הסגל של אוניברסיטת בר אילן, ובשנים האחרונות הוא משמש כנשיא מכללת ירושלים לבנות. אירועי השנים האחרונות גרמו לאיחור בהוצאת גיליונות בד"ד, ועתה, בפעם הראשונה ואולי האחרונה בתולדות כתב העת הזה, יוצא לאור גיליון כפול ומכופל ומכובד ביותר, שעם יציאתו לאור החליט עורכו לפנות את כסאו לדור הצעיר, ומינה את הרב פרופ' נתן קלר מירושלים, גם הוא מתמטיקאי ואיש מחשבים מבר אילן, כעורך הבא של בד"ד. בהצלחה! גיליון ענק זה כולל עשרים מאמרים בעברית, חלקם מחקרים ארוכים, ושבעה באנגלית, ובהם נידונים נושאים כבדים ביותר בהלכה ומדע, ביניהם שלושה מאמרים של אחייני אריאל קטן מאלון שבות שבהם מתבררות כמה סוגיות חשבוניות-הלכתיות וגם נמצא להן פתרונות מחודשים, מחקר ארוך של הרב דורון ויצטום, תלמיד מובהק של הגאון ר' שלמה פישר זצ"ל ומראשי התומכים בהוכחת אמיתות התורה בשיטת דילוגי האותיות, ובו הוא מוכיח לדעתו את נכונות ודיוק השיטה ודוחה את דעת מבקריו, מאמר מעניין של הרב ד"ר שמחה בורר ממודיעין עילית שמציע לקבוע את מדידת הזריחה והשקיעה באופן שונה מהמקובל, מאמר מרתק של פרופ' חזי יצחק, מומחה לאנרגיה סולרית מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, ובו הוא מנסה לקבוע את התאריך המדויק של ליקויי החמה שעומדים לדבריו במרכז הסיפור הידוע על נקדימון בן גוריון בבית המקדש, וגם של יהושע בן נון באירוע של 'שמש בגבעון דום' וגם של משה רבנו במלחמת עמלק ובמלחמת סיחון, מאמר של ידידי פרופ' זהר עמר על האנפקינון – שמן הזית 'שלא הביא שליש' ושימש לרפואה בזמן חז"ל, ובהמשך ד"ר אלישע גוטויין מהרצליה דן שוב בעניין הכבשים של יעקב אבינו והגנטיקה המודרנית. זו רק טעימה מחוברת עבה זו, וגם במדור האנגלי נמצאים מאמרים חשובים שתקציר עברי שלהם נמצא בסוף החוברת. יישר כוחו של פרופ' מרצבך על עריכת כ"ב הגיליונות המשובחים האחרונים של בד"ד, וברכת הצלחה בהמשך פעילותו המדעית והתורנית והחינוכית עד מאוע"ש.

בַּדֶּרֶךְ. מסע בשבילי התשובה. יהודה מישל. ירושלים, דברי שיר, תשפ"ד. 454 עמ'. (judahmischel.com)

הדרכה בדרך התשובה, להשתפרות אישית, לחיזוק הנשמה והרוח, לסילוק רגשי אשמה מכשילים ולחיזוק כל מה שטוב בנו, בעקבות הדרכותיו של רבי זושא מאניפולי. אוסף של דברי תורה ותובנות נפשיות וסיפורי חסידים וצדיקים שמקורם בחב"ד ובברסלב וברב קוק ובבעלי המוסר וראשי הישיבות וגם מר' שלמה'לה קרליבך, וכל זה נכתב ונערך וסודר ע"י המחנך הרב מישל, שמקורו בארה"ב ובהמשך למד בישיבת שעלבים ובישיבה-אוניברסיטה, ולימים הקים את האירגון 'צמאה נפשי' וידיו רב לו לקרב כל אחד מישראל לאביו שבשמים בשמחה וטוב לבב.

בסוד הספירות. שערים לעולם ולנפש. איתמר אלדר. ירושלים, מגיד-קורן, תשפ"ו. 507 עמ'. (050-2100668)

הרב אלדר משמש כאחד מראשי ישיבת 'אורות שאול' שבתל אביב. עיקר עיסוקו בענייני מחשבה ואמונה, ובעניינים אלו הוא כותב ומלמד ומרצה כבר שנים רבות. ספר זה אמור להסיר את הלוט מהסודות הטמונים בעשר הספירות שעומדות בבסיסה של תורת הנסתר. דרך לימוד מקורות קבליים וחסידיים ועיון בכתבי הרב קוק ותלמידיו מתבהרת לדעתו 'שפת' הספירות, עד שהיא עשויה להיהפך לכלי עזר לבניית חיים רוחניים וגשמיים שלמים ומאושרים. נוסף לביאור הספירות, זו מעל זו, הוסיף המחבר נספח על שבת קודש, ועוד אחד על שבעת האושפיזין. מפתחות מפורטים סוגרים ספר מעניין ומיוחד זה.

בְּפִי גְּאוּלִים. פרקים באתיקה רפואית לאור ההלכה. יגאל בצלאל שפרן. ירושלים, מרחבים, תשפ"ו. 405 עמ'. (merhav@merhav.org.il)

ידידי הרב פרופ' יגאל שפרן שליט"א הינו ת"ח מופלג ובקי בתורה, שלשלת היוחסין, שמכהן כרב קהילה בירושלים, כראש המחלקה לרפואה והלכה במועצה הדתית בירושלים, כמרצה לאתיקה רפואית בבית הספר לרפואה 'הדסה' ובאוניברסיטת בר אילן ובמסגרות נוספות, איש חיל רב פעלים. כבר עשרות שונים הוא מהווה כתובת לתלמידי חכמים וגדולי ישראל בבירור עניינים שבממשקי ההלכה והמדע בכלל והרפואה בפרט, וכך היה מהפעילים הבולטים בפולמוסי ובירורי ההלכה החשובים ביותר בדורנו – קביעת רגע המוות, השתלת איברים, הטיפול בחולה הנוטה למות ועוד. בספר מרתק זה, ספר הלכתי מעמיק שכתוב בסגנון אישי-סיפורי זורם ומרגש, מציג הרב שפרן את הסוגיות העומדות במרכז הדיונים והבירורים במה שנקרא 'אתיקה רפואית', שהם כללי מוסר והתנהגות בעולם הרפואה, שבארצנו בפרט ובעולם בכלל מושפעים לא-מעט מהדרכתה של תורה. הרב שפרן ניחן בפה מפיק מרגליות ומעטים-יחסית הדברים שלו בכתב, והוא מסביר את זה היטב בראש הספר – היתר כתיבת התושבע"פ הוא מפוקפק מעיקרו, כולו לא בא אלא משום 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', ומי התיר לכל אחד להעביר לכתב את תורתו שבעל-פה, וכי בלעדיו תפר תורה ח"ו? בהמשך הוא מגדיר את מעלותיה וחסרונותיה וסכנותיה של האקדמיה ושל הגישה האקדמית, דן בשילוב של מדע והלכה, קדימות בהצלה, הסתרת מידע מהחולה, מקומה של האמת בסולם הערכים וההבדל בגישה לאמת בין ישראל לעמים. כמה פרקים עוסקים בסוגית קביעת רגע המוות, בניסיון הכבשה הידוע לפרטיו והפולמוס שהוא חולל, הצורך וההיתר בחתימה על כרטיס 'אדי' ותיקון חסרונותיו, כמה פרקים עוסקים בעניין היחס לחולה הנוטה למות מכמה היבטים, הוא דן בחוסן הנפשי כגורם רפואי, על לבטים בעניין הטיפול בהורים קשישים, על ייסורים וגבולותיהם ועל פוסט טראומה ועוד ועוד נושאים, פרקים מלאים יֵדע וחומר הלכתי ורפואי, שכתובים בסגנון אישי-סוביקטיבי מרתק. לספר מלא וגדוש זה חסר מפתח מפורט לעושר העצום המצוי בו, אך אני מניח שעם החלקים הבאים של הספר הזה שמסתמא יצאו לאור יתמלא גם חיסרון זה. יישר כוחו של הרב שפרן שליט"א על היצירה הנפלאה הזו, שתועיל מאוד לכל המתעניינים בנושאים אקטואליים וקריטיים אלו, ורבים הם מאוד.

בתוככי ירושלים. קובץ ד. דברי תורה, הנהגה ומוסר, שנמסרו כאן בירושלים של מעלה בתוככי שכונות 'השטעטלעך' - 'בתי ברוידא' 'כנסת ישראל' והסביבות. העורך: הרב יוסף דוב לובאן. ירושלים, תשפ"ו. קצח עמ'. (02-6250319)

במרכז ירושלים, בין רחוב יפו לרחוב אגריפס וסמוך לשוק 'מחנה יהודה', נמצאות כמה מהשכונות הוותיקות של ירושלים החדשה, רובן קרויות יחד בשם 'נחלאות'. חלק מהבניינים הישנים כבר עבר פיתוח מואץ והדירות הפכו למעשה למגורי יוקרה באמצע העיר, אך בתים רבים בשכונה הצליחו לשמור על הוד הקדומים שלה כשסביבם בתי מדרש מלאים תלמידי חכמים, כפי שהיה פעם. אחד מתלמידי החכמים האלו, ידידי הרב יוסף דוב לובאן, יזם והחל להוציא לאור קובץ שמכיל חלק מפירות לומדי וחכמי השכונה דהשתא, והתוצאה מוצלחת ומרגשת, משלבת ישן עם חדש, ומציגה את האבסורד-החי בהתגלמותו – שמורת-טבע תורנית בטבורה של העיר הגדולה. בקובץ הנוכחי, ניסן תשפ"ו, נקבצו כשלושים מאמרים קצרים, רובם הגדול בהלכה ומיעוטם בענייני אגדה, ועוד חמישה שבהם דברי זיכרון על השכונה וכמה מאישיה הבולטים, בהם ר' אליהו ובנו ר' מאיר לבית שחור, ר' יעקב גדליה וולדנברג אביו של בעל ה'ציץ אליעזר', ר' משה אריה רוזנטל ור' מנחם ישראל אטינגר זצ"ל. במה תורנית בעלת ניחוח מיוחד, להגדיל תורה ולהאדיר. במקביל ממשיך הרב לובאן להוציא לאור את סדרות ספריו בהן הסדרה 'שיבת ציון', והפעם זוכה למהדורה חדשה ומורחבת מאוד החלק העוסק ב'טהרת הקֹדש' – הלכות טומאה וטהרה במקדש בתרומה ובקדשים. כשכישרון וחריצות והתמדה ומקוריות ויראת שמים וסיעתא דשמיא נפגשים יחד – השמים הם הגבול...

דרשה לפסח לרבי אלעזר מוורמייזא. מהדורה מתוקנת. שמחה עמנואל. ירושלים, מקיצי נרדמים, תשפ"ו. יב+170 עמ'. (simcha.emanuel@mail.huji.ac.il)

לפני עשרים שנה הוציא לאור ידידי מנוער פרופ' עמנואל מכת"י דרשה מיוחדת מאת רבי אלעזר בעל ה'רוקח', מ'חסידי אשכנז' המפורסמים, במהדורה מתוקנת ומושלמת (שגם נסקרה כמובן בכבוד הראוי לה ב'המעין' גיל' תמוז תשמ"ו עמ' 87-88). אולם גם במהדורה המדויקת הזו נמצאו במשך השנים ע"י המהדיר עצמו וע"י חכמים אחרים נקודות להעיר ולהשלים ולתקן, ומשום כך החליטה 'חברת מקיצי נרדמים' להוציא מהדורה נוספת של הספר כפי שהוא נדפס בתשס"ו עם תוספת של כעשרים עמודים ובהם הערות והשלמות, רבות מהן תוצאה של עיונו המעמיק של הרב יעקב ישראל סטל, תלמיד חכם ירושלמי מלומדי ישיבת 'מיר', שנחשב היום מגדולי המומחים והמהדירים של תורת חכמי אשכנז בכלל ותורת חסידי אשכנז בפרט. אחת התוספות (עמ' 156) מציינת שבדרשה זו של בעל הרוקח נמצא התיעוד הראשון למנהג העתיק לאכול בליל שבועות מאכלי חלב, מנהג שאינו מוזכר בדברי חז"ל והגאונים. משמח ומרגש לראות גם בהערות והתוספות האלו את התופעה המתרחבת של שיתוף הפעולה ההדוק הקיים בין אנשי אקדמיה לחוקרים תורניים הנטועים בבית המדרש, להגדיל תורה ולהאדירה.

הנבואה. נבואות מתגשמות בישראל. מהדורה שלישית מעודכנת. הרב שמואל אליהו. ישראל, תשפ"ו. 308 עמ'. (hanevuah@gmail.com)

בין כל יוזמותיו של הרב שמואל אליהו שליט"א רב-הפעלים הוא הספיק לפני כעשור להוציא לאור בעזרת צוות עוזריו אלבום נפלא ומרגש בשם 'הנבואה', שבו הוא ציטט עשרות נבואות של נביאי ישראל והראה איך שהן התקיימו ומתקיימות בפועל היום בימינו לעינינו, ואת התמורה הענקית שעברו העולם היהודי וארץ ישראל במאה השנים האחרונות. הספר נחטף ואזל, ומהדורה שנייה מתוקנת יצאה כבר לאור מזמן, ועתה יוצאת לאור לזכר הקדוש הקצין בן-התורה אורי שני הי"ד מהדורה שלישית מעודכנת, הכוללת גם את סיפור חלק מניסי השנתיים האחרונות והתוצאות המצופות מהם. עשרה פרקים באלבום המהודר הזה, המציגים את התגשמות הנבואות בעשרות נושאים בעזרת נתונים וצילומים וטבלאות ומחקרים. מדובר על קיבוץ הגלויות שאנו בעיצומו, הניצחונות על האויבים, בניין הארץ והתפתחות החקלאות והתעשייה בה, החוסן הכלכלי שזכינו לו, איכות החיים בחומר וברוח, וגם מהלכים של תיקון ושיפור בעולם הכללי שסביבנו, כל אלה מתוארים סביב פסוקי התורה והנביאים שמצביעים כמעט אחד על אחד על מה שקורה עתה סביבנו, כאשר לכל עובדה מצוין מקור. אתר אינטרנט ייעודי מקבץ את כל החומר הרלוונטי למעוניין להעמיק בדברים ולוודא את מהימנותם. הספר מחזק את האופטימיות-הריאלית של כל מי שעיניו פקוחות למה שקורה איתנו ולמה שקורה בעולם - ולא רק בחודשי הפלא האחרונים, אם כי כמובן שעדיין לא הכל מושלם – הרי גם למלך המשיח שיופיע בקרוב בעזהי"ת תישאר עבודה רבה, כפי שמפורש בסוף ספר משנה תורה להרמב"ם. יישר כוחם של הר"ש אליהו וצוותו על הספר הנפלא הזה ועל המהדורה המעודכנת, ויהי רצון שנזכה ונחיה ונראה גם את התגשמות שאר הנבואות בעגלא ובזמן קריב.

"והוא בונה חַיץ". ממלכת יהודה כמדינת חיץ ערב חורבן הבית הראשון. עידן ברייר. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ו. 295 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

צום תשעה באב לדורות ומגילת איכה והמדרשים סביבה קשורים באופן ישיר בין השאר גם למדיניותם והנהגותיהם של מלכי יהודה במאה השנים שלפני החורבן, ובטעויות המדיניות והרוחניות שהם עשו שגרמו למה שגרמו (ראה לעיל בראש החוברת את מאמרו של הרב אריה קופרמן 'מות המלך יאשיהו וחורבן בית המקדש' שעוסק בנושא זה). הספר 'והוא בונה חיץ' ממקד את הראייה ההיסטורית הגיאו-פוליטית סביב התקופה הזו, ומציב מעין זכוכית מגדלת ענקית שתחתיה נפרשים לפנינו במבט-על המהלכים הצבאיים והמדיניים של המזרח התיכון כולו מאז תחילת השקיעה של האימפריה האשורית הענקית, ששלטה ביד רמה במשך מאות שנים מהמפרץ הפרסי וצפונה ומזרחה לו, עבור דרך עירק וסוריה וטורקיה של ימינו וארץ ישראל, עד מצרים ועד בכלל. הוא מתאר את התבססות השושלת ה-26 במצרים הפרעונית, ואת הצעדים המדיניים-צבאיים של המלך יאשיהו הצדיק שגרמו בסופו של דבר למותו במגידו, בניסיון כושל ולא-הגיוני לעצור את הצבא המצרי בדרכו צפונה למלחמה נגד בבל. בהמשך אנו מתוודעים לקיבוע מעמדה של יהודה כממלכת-חיץ בין האימפריה הבבלית המתעוררת לבין האימפריה המצרית המתחזקת, לנסיבות שהביאו למרד של יהויקים בבבל ודיכויו, לגלות יהויכין, לימי צדקיהו ולמרידה האחרונה הכושלת שלו שנעשתה בניגוד לדברי הנביאים, שחזרו והתריעו שיהודה חייבת להיות משועבדת לבבל. הוא מתאר את ההסתמכות המאכזבת על סיוע מצרי שלא הגיע - בדיוק כפי שניבאו הנביאים, והתוצאה: חורבן הבית הראשון, ויציאת רובו של העם לגלות. מדובר במאתיים עמודים גדושים בנתונים היסטוריים וארכיאולוגיים ופרשניים (עוד מאה עמודים כוללים ביבליוגרפיה רחבה ביותר ומפתחות), שמכניסים את הקורא אל 'מאחורי הקלעים' של ההיסטוריה התנ"כית, כולל ההשפעות הרוחניות הזרות שהיו חלק מהשיעבוד לממלכות הצפון. מעניין לראות איך דבר ה' בפי נביאיו מקבל תרגום מעשי בפוליטיקה הבינלאומית של אותה תקופה, כאשר ההיגיון המדיני העכשווי לא תמיד מתאים למגמה ההיסטורית שאותה מוביל ריבונו של עולם, הממליך מלכים ולו המלוכה. וכמו בימים ההם כך גם בזמן הזה...

והיו לאחדים. כללי ספק ספיקא. אורן חושנגי. נחליאל, תשפ"ו. רמה עמ'. (orenhusha@gmail.com)

הרב חושנגי משמש כר"מ בישיבה הגבוהה 'הלכתא' שביישוב נחליאל שבבנימין. הוא בוגר ישיבת מרכז הרב, וכבר שנים הוא בולט בידיעותיו ובהתמדתו ובעמקות לימודו, וגם נמצא בקשר הדוק עם תלמידי חכמים מחוגים שונים. ספר זה עוסק בעומק עומקו של הלימוד העיוני – יש בו תשעה פרקים העוסקים בתשעה כללים יסודיים בדיני ספק ספיקא סביב החיבור הידוע 'כללי ספק ספיקא' של הש"ך. הוא מתחיל בענייני ספק בגוף וספק בתערובת וספק בתרי גופי, ספק ספיקא משם אחד וספ"ס שאינו מתהפך, ממשיך בענייני ספ"ס בגזירה וספ"ס נגד חזקה, ומסיים בעניין ספ"ס שאינו שקול וספ"ס בחסרון חכמה. בענוותנותו כותב המחבר שכל מה שכתב לא כתב אלא כדי שהלומדים בספרו יעירו על טעויותיו, אבל אפשר להניח שגם תועלת נוספת תהיה מפרסום ספר מיוחד ומשובח זה.

חבל נחלתו. חלק שלושים ושלוש. מאמרים ותשובות בדיני תורה. יעקב אפשטיין. שומריה, תשפ"ו. 332 עמ'. (emuna54@017.net.il)

כרך נוסף בסדרה המיוחדת של הרב אפשטיין, ממגורשי גוש קטיף וכעת מתושבי היישוב שומריה שבחבל לכיש. כרך זה כולל ס"ג בירורי הלכה בכל חלקי השו"ע, וגם מעבר להם – ענייני קודשים וגם עניינים כלליים, כגון בירור השיטות השונות בעניין פסיקה על פי הקבלה, דין סוריה בזמן הזה לגבי מצוות התלויות בארץ, ובירור רחב על ההשלכות המעשיות של דין 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. בהמשך מברר המחבר מהי ההתייחסות הנכונה לחטאי יחיד וציבור – הרב אפשטיין פותח בדברים המפורסמים של בעל 'עקידת יצחק' שמחמיר מאוד ביחס לחטא הרבים מול חטא היחיד, וממשיך עם דברי חז"ל וגדולי הפוסקים בעניין תקנת השבים, היחס לבני הקראים, יישום הכללים 'לביטולי הא מקמיה הא' ו'מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו', ועוד ועוד, והוא מסיים שכל עניין נבחן לגופו, כאשר המטרה היא תיקון ולא ענישה. בהמשך הוא דן בגירסא הנכונה של הפסוק בתהילים פרק מו 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שָׂ‎ם שמות בארץ', שיש הגורסים בו במקום שם הוי"ה – שם אלוקים. הוא מציין שבנוסח כתר ארם צובה וכל הדפוסים החדשים שהולכים אחריו כתוב שם ה', אבל בהרבה ספרים הנוסח 'אלוקים', בדיוק כמו בפסוק המקביל בפרק סו 'לכו וראו מפעלות אלוקים' שלגביו אין ספק ואין ויכוח. המנחת שי לא הכריע, הגר"מ מזוז זצ"ל הורה שיש לקרוא את הפסוק בפרק מו פעמיים, פעם עם שם ה' ופעם עם שם אלוקים, והמחבר מציג כדרכו את כל החומר בנושא, ומסיים שכל אחד ינהג כמנהג עדתו. אולם לענ"ד אחרי שזכינו ונמצאים בידינו כתר ארם צובה ועוד כתבי יד עתיקים של המקרא, ובכולם הנוסח בפרק מו אינו אלוקים אלא שם ה' – נפתר הספק, וכך יש לקרוא. כך למעשה מכריע המחבר עצמו בסימן האחרון בספר, שעוסק גם הוא בשאלה של מסורת הקריאה בתנ"ך – איך לקרוא בטעם עליון את שני הפסוקים הראשונים של עשרת הדברות, האם לפי המנהג שלמרות החלוקה לדִבְּרוֹת קוראים את שניהם כפסוק אחד שהרי 'אנוכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום', או כפי מה שמפורש בכתר ארם צובה ובספרים שהולכים בעקבותיו שבטעם עליון החלוקה היא לעשר דברות ולכן יש להפריד ביניהם, ודווקא בטעם תחתון מחברים את שני הפסוקים הראשונים מהסיבה הנ"ל. העניין משמעותי גם לגבי טעמי המקרא בקריאה של שבועות, וגם לגבי מנין הפסוקים של הפרק. כאן מכריע המחבר בצדק לנהוג כפי הרשום בכתר, והוא לא נשאר בספק שקול כמו בשאלה הקודמת... כל זה הוא טעימה קלה בלבד מתוך הכרך הל"ג של 'חבל נחלתו' המלא וגדוש תורה וחוכמה וחריצות וידע, עד שעומד לי על הלשון לברך את הרב אפשטיין שהסדרה שלו תגיע 'עד מאה ועשרים'... ראוי לציין שהמחבר מקפיד בדרך כלל שבסוף כל בירור הלכתי תבוא מסקנה ברורה, כך שאין צורך לעיין בכל הסימן כדי להפיק תועלת מהדברים. כל כרכי הסדרה (ללא הערות השוליים) נמצאים ברשת, ותחת החיפוש 'חבל נחלתו מפתח' אפשר למצוא כל בירור בכל הכרכים, גם בחלוקה לפי עניינים וגם בחיפוש בתוכן של כל כרך.

חותם חיים. דרכו ואמונתו של יוסף חיים חדאד. משה ישראל חדאד. נתיבות, תשפ"ו. 176 עמ'. (mosaadad123@gmail.com)

מדובר על סיפור אהבה של משפחה שלמה לאביהם ולסבם ז"ל. הסיפור פותח בתיאור חיי היהודים בקהילת קודש ג'רבה בשנים שלפני וקצת אחרי הקמת המדינה, ממשיך בעלייה לארץ, בקשיי הקליטה – הקשיים הפיסיים והכלכליים ובעיקר הקשיים הרוחניים, כשבמרכז הסיפור נמצא יהודי פשוט-לכאורה, שבאמונה תמימה אך חצובה בסלע, בהשתדלות לא נגמרת עם ביטחון גמור בה', בונה את ביתו ברוּך-הילדים בעיירת הפיתוח נתיבות סביב הקהילה התוניסאית-ג'רבאית שבעיר שבראשה עמד הגאון הרב רפאל צבאן זצ"ל. הוא שמר על פרטיותו ועל אלמוניותו ועל פשטותו מצד אחד – ומצד שני היה ראשון לכל דבר שבקדושה וכתובת לכל נצרך בגוף וברוח, ועסק בענייני הפרט והכלל במסירות. למרות עיסוקיו הרבים לפרנס את ביתו הגדֵל-והולך ולטפל בכל שאר ענייני הציבור שהעסיקו אותו, הקפיד מאוד על חינוך ילדיו לתורה, למד עמהם יום יום, שׂם לב היטב להנהגותיהם ולדרכיהם, ואהבתו הגדולה אליהם והדוגמה האישית שהקרין סביבו גרמה לכך שהם שמעו בקולו והלכו בדרכו. האהבה הבוערת של בניו ובני בניו לאביהם הזקן פורצת מכל עמוד בספר הקטן והמכובד הזה, מצבה ראויה למי שכל חייו ברח מהכבוד. רק פרט אחד אציין כאן: בעמ' 140 מסופר על ויכוח שהיה לו, 'היהודי הפשוט', עם רבני ישיבת הנגב, שרצו שבית הספר התורני לבנות, שהוקם במאמץ רב משותף שלהם ושל משפחות מנתיבות שמאסו ברמה התורנית הנמוכה של בית הספר הממלכתי-דתי בעיירה, יהיו בו שתי כיתות מקבילות בכל שכבה, אחת עבור בנות קהילת הישיבה והשנייה עבור הבנות המקומיות החפצות בחינוך תורני. אך יוסף חיים חדאד התנגד למהלך הזה. היות ולא ניתן היה לקדם דבר בהמשך תהליך הקמת בית הספר ללא הסכמת מר חדאד שהיה יושב ראש העמותה, הציעו רבני הישיבה והקהילה החרדית 'הצעת פשרה': בכיתה של בנות הקהילה החרדית תתקבלנה גם בנות של משפחות מסוימות מנתיבות שיאושרו ע"י רבני הישיבה, כולל בנות משפחת חדאד כמובן. אולם יוסף חיים עמד על שלו: עם כל הכבוד והערכה לתלמידי החכמים רבני הישיבה, לא יתכן להפריד בתוך המשפחות אוהבות-התורה של נתיבות בין משפחות 'נחשבות' למשפחות פחות נחשבות. לא לשם כך יצאנו למהלך המשותף הזה של הקמת בית ספר תורני, אמר מר חדאד. למרות הלחצים שהפעילו עליו רבני הישיבה הוא לא נסוג, והרב צבאן זצ"ל עמד על ימינו, ולכן ראשי הקהילה החרדית הוצרכו לוותר. ויכוחים מסוג זה היו וקיימים גם היום בווריאציות שונות במקומות רבים, ויש צדדים לכאן ולכאן, וכל מקרה לגופו, אך מדהים שגיבור סיפורנו, ענו וצנוע ומכבד תלמידי חכמים, עמד בתקיפות על דעתו כאשר ראה בה אמת וצדק, ודבריו התקיימו. יישר כוחה של משפחת חדאד המורחבת ולעורך המוכשר על הספר המרגש והמרשים שלפנינו, מצבת נצח ליהודי מיוחד במינו. תנצב"ה.

חזון ופגיון. האסלאם ומלחמתו בכופרים. מיכאל בן ארי. מהדורה שלישית. ישראל, תשפ"ה. 592 עמ'. (drbenari1@gmail.com)

כמה שנים לפני שמחת תורה תשפ"ד כתב איש ציבור ישראלי את המשפט הבא בתוך מאמר ארוך: 'עזה היא מטען צד שיתפוצץ עלינו... הם מבקשים להיכנס ליישובים, לכפר עזה, לנחל עוז, לבארי, לעלומים, לעין השלושה, לרֵעים... הערבים שורפים להם עכשיו את השדות, מנסים לשרוף להם את הבתים, וחולמים לבוא ולרצוח אותם'. אפשר היה להאמין לו ואפשר היה לחשוב שזו תחזית בדויה, חשש שוא, אבל מישהו יכול לחשוב שיש כאן הסתה וגזענות? התשובה חיובית. המשפט הזה, יחד עם אחרים דומים לו, גרם בשנת תשע"ט לבית המשפט העליון של מדינת ישראל לפסול את בחירתו לכנסת ה-21 של כותבם, ד"ר מיכאל בן ארי, שהיה אחד המועמדים של רשימת עוצמה יהודית. בן ארי הבין בשלב מסוים שיותר מאשר שנאה לאוהבי הארץ קיימת אצל שופטי העליון, כמו אצל רבים מאוד מראשי המדינה, אנשי התקשורת והציבור הרחב, בורות מוחלטת בהבנת מהות האסלאם, ולכן ישב והקדיש במשך ארבע שנים את כל כשרונו ומקצועיותו וידיעותיו כהיסטוריון, וכתב ספר מקיף על תולדות האסלאם, מערכת ערכיו הדתיים, שיטות התנהלותו המדינית והאנטישמיות והאלימות הטבועים בדמו, כשכל עובדה מובהרת ומצוינת במערכת ענפה של הערות שוליים מחכימות. הוא מתאר בהרחבה אך באופן קריא וזורם את תולדות העימות היהודי והערבי בדורות האחרונים, את הגופים השונים והמנוגדים שפעלו בצד הערבי, את המהפכה של 'האחים המוסלמים' והשפעתה על העולם הערבי בכלל ועל המאבק נגד היישוב היהודי בארץ בפרט, מסביר מעט את הפוליטיקה הערבית-פנימית במדינתנו, כולל הסבר מושגים ותיקון טעויות נפוצות בשיח הציבורי בנושאים המדוברים בספר. לא מדובר על ספר תורני ולהבדיל לא על ספר פוליטי - לדעתי זהו ספר חשוב, מרשים, חכם, מאיר עיניים. 'בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם'.

חידושי הלשון במערכת הפועל בספר בן סירא. אותיות א-כ. חיים דיהי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ו. 294 עמ'. (02-6783554)

מקורו העברי של ספר בן סירא, מן הספרים החיצוניים החשובים שצוטטו כמה פעמים ע"י חז"ל בכינוי 'כתובים', אבד במשך הדורות, והוא היה ידוע רק בתרגומיו. לפני כמאה שנים הוא נמצא רובו ככולו בגניזה הקהירית, והוא אחד מממצאיה החשובים. נוסף לתוכנו המיוחד והמעניין הוא למעשה הספר הכתוב הראשון שהגיע לידינו (לצד חלק ממגילות מדבר יהודה) אחרי המקרא ולפני ספרות חז"ל, שהרי זמנו הוא השליש הראשון של ימי בית שני, עוד לפני תקופת החשמונאים. לשונו, שיש בה גם השפעה ארמית, מהווה גשר בין לשון המקרא ללשון חז"ל, ובדיוק את זה חוקר ד"ר דיהי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב. לאחר מבוא מקיף הוא מגיש לפנינו מילון של חידושי הלשון שבספר, ואחריו מפתחות מפורטים. כך למשל מנתח המחבר את הביטוי שמופיע בבן סירא 'בכוחו יזעים הרים', שהוא חלק משבחי האלוקים. לדעתו 'יזעים' פירושו 'יזעזע, יזיז, ירעיד', והכוונה שהקב"ה יכול בקולו בלבד להשפיע על איתני הטבע. אמנם בדרך כלל בלשון המקרא 'זעם' הוא כעס, אך גם בשורש 'רגז' למשל קיימת נוסף למשמעות של כעס וגם משמעות של זעזוע, כמו למשל בפסוק 'שמים ארגיז'. יוצא אם כן שיש כאן שימוש ייחודי בפועל 'זעם', שאינו נמצא לא במקרא ולא בלשון חז"ל. עוד צעד חשוב בחקר לשון הקודש, בספר שמתאים למביני עניין בתחום.

ימים לבנים ארוכים. זוגיות יהודית לאור תורת החסידות. אייל ורד. ירושלים, מגיד-קורן, תשפ"ו. 319 עמ'. (amarlibi@gmail.com)

ידידי הרב ורד משמש כרב קהילה בפתח תקווה, ומלמד תורה במכון מאיר, במדרשה של בר אילן ובמקומות נוספים. בתוקף תפקידיו ובזכות הקשר שלו עם תלמידיו הוא נקרא פעמים רבות לסדר קידושין, והוא שם לב שהטקס על כל פרטיו כפי שהתייסד במשך השנים בקהילות ישראל הוא למעשה בסיס איתן, בנגלה וגם ב'נסתר', לחיי תורה מלאים ומאושרים ושמחים לאורך ימים ושנים. האור החד-פעמי של החופה על כל כלליה ומנהגיה עשוי להאיר את הזוג ואת המשפחה שהם יקימו לדורות, אם יודעים ללכוד את האור הזה ולתרגם ולפרש אותו בשפה ברורה ונעימה – וזה בדיוק מה שעושה הרב ורד בספר הזה. דרך כיסוי פני הכלה ע"י החתן המתרגש, מנהג הקפות הכלה סביבו, כמובן הקידושין והטבעת, קריאת הכתובה ואמירת ברכות הנישואין, חדר הייחוד והריקודים בהמשך – הכל הוא מארג אחד מלא סודות ורזים שיסודם בקודש, ואותם מגלה לנו הרב אייל בלשון רכה החודרת ללב. בין השאר הוא מפרש את המשמעות העמוקה של פתיחת ברכת האירוסין בהדגשת האיסור, 'וציוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות', ומסביר איך האיסור גורם להיתר שבא אחריו להיות אש בוערת במובן הכי חיובי של העניין. הוא מתאר באופן נפלא איך המחויבות ההדדית שב'חוזה' הכתובה היא היסוד לבית היהודי, מראה איך זיכרון ירושלים בחתונה אינו תזכורת 'לצאת ידי חובה' אלא עניין מהותי – הכנסת הזוג הפרטי הזה אל תוך הכלל הישראלי בעבר ובהווה ובעתיד, ובשני הפרקים האחרונים הוא מתאר בעדינות וברגישות את ההיבטים השונים של מעשה התשמיש על פי כינויָו השונים – לדעת, לפקוד, לבוא, לצחק, לשמש ועוד, ואת איסורי ההרחקה בזמנם ומשמעויותיהם. מעצם טבעו הספר מיועד לחתן ולכלה לפני ובראשית נישואיהם, אבל עשוי להועיל הרבה גם לבני זוג עם ותק ארוך.

כעץ שתול. שיעורים על מסכתות זבחים מנחות בכורות וערכין. יעקב פלג. ירושלים, תשפ"ו. 381 עמ'. (shnufi@gmail.com)

הרב פלג הוא מחנך ותיק ומרביץ תורה לרבים. שנים רבות למד בישיבת 'מרכז הרב' ובהמשך היה מחוקרי ועורכי מכון 'הלכה ברורה' בירושלים, ושם למד, בחסותם של מי שהיה לימים רבה של ירושלים הרב אריה שטרן זצ"ל ותלמידי חכמים אחרים, איך להגיע למרכז ההלכתי של כל סוגיא ואיך לפרש ולסדר את הדעות השונות בה, וכך הוא נוהג בשיעוריו בעל פה בדף היומי כבר שנים רבות, וכך גם נמצא בספר הזה. הרב פלג נוהג להוסיף גם מדברי האחרונים מצד אחד וענייני אגדה הקשורים לסוגיא מאידך, כאשר הוא מתחיל בהסבר הגמרא ומהלכיה כפשוטם, ובהמשך נכנס לפירושים השונים בסוגיא, והכל בשפה ברורה ונעימה, בתוספת טבלאות רבות שעושות 'סדר' בסוגיא ובדעות שנאמרו בה על הסתעפויותיהן. בכרך זה מתבארות עשרים סוגיות במסכת זבחים ועשרים וכמה סוגיות במנחות, שמונה סוגיות בבכורות וארבע בערכין. תועלת גדולה ללומדים.

לדור ודור אמונתך. היסטוריה ישראלית מבריאת העולם ועד 'חרבות ברזל'. אהרון בק. שדרות, תשפ"ו. 393 עמ'. (aharonbeck3@gmail.com)

הכרת תולדות העם והעולם היא חובה בסיסית לכל יהודי, חובה המעוגנת בציווי התורה 'זכור ימות עולם', ויש לה חשיבות חינוכית וערכית עצומה. אך מה עושה יהודי שמחפש ספר היסטוריה 'קצר ומרוכז, שיציג את כל השתלשלות האירועים מאז ועד היום באופן ממוקד אך ענייני, ושיכוון את הקורא להרים את המבט מעבר לפרטים אל המגמות הכלליות העליונות שמניעות את ההיסטוריה', מחפש ואינו מוצא? יהודי חרוץ ומוכשר כמו הרב אהרון בֵּק שליט"א, ר"מ ותיק בישיבת שדרות, פשוט כותב אותו בעצמו. בקט"ז פרקים המחולקים לשבעה שערים מבצע הרב בק את המשימה באופן מרשים ביותר. לא מדובר על ספר מדעי גדוש בהערות שוליים ובהפניות, אלא במעין שיחה זורמת המבוססת על ידע מקיף ושיקול דעת אחראי. המחבר 'רץ' מדור לדור ומתקופה לתקופה כשהוא מתבונן על האירועים במבט יהודי-תורני אך אובייקטיבי, וזה אפשרי. לא צריך למשל להיות בלתי-אובייקטיבי ומוטה-אג'נדה כדי להתפעל מצד אחד מההיסטוריון יוספוס פלביוס שלפנים היה שמו בישראל יוסף בן מתתיהו, ומצד שני לא לשכוח שהוא בגד בעמו, ובכל עניין שיש לו בו נגיעה אישית, כמו למשל השבחים שהוא ממטיר על טיטוס הרשע חברו-פטרונו, או השנאה היוקדת שלו לראשי הקנאים, צריך לבדוק את דבריו בחשדנות גלויה. הספר פותח בבריאת העולם ורץ קדימה, בלי לנקוב בתאריכים, עד תקופת ראשית הבית השני. בהמשך המחבר החליט לתארך את ימיהם של המלכים הבבליים והפרסיים על פי שיטת 'סדר עולם' לפי פרשנותו של ד"ר חיים חפץ (באופן חריג הוא אף מצרף קישור למאמרו הידוע בעניין הכרונולוגיה של 'סדר עולם'), תוך זלזול בשיטת התיארוך המקובלת והריאלית והנכונה לדעתי, ובחכמים שניסו ליישב אותה עם מסורת ישראל. לענ"ד חבל שלא חיכה המחבר בסבלנות עם התאריכים עוד פרק אחד, ואת רישום התאריכים היה מתחיל עם עליית נער-הפלא אלכסנדר מוקדון למלכות וכיבוש העולם על ידו, וכך היה מדלג על סוף התקופה ה'מסופקת' וכולם יהיו מרוצים... יש לשבח את המחבר על שילוב תולדות עם ישראל בארץ ובגולה עם סיפור דברי ימי העולם כולו, ובעיקר את הוספת דברי הרקע הרוחניים, והתובנות המוסריות והערכיות, שמלווים את כל הספר במינון סביר וקליט. הפרקים האחרונים עוסקים בשיבת ציון של הדורות האחרונים, ומסתיימים ממש עכשיו – במלחמת 'חרבות ברזל' שעדיין לא הסתיימה, כולל הערה על החיזוק הרוחני של חיילי צה"ל שבא לידי ביטוי בין השאר בענידת 'פאץ' משיח' ע"י חיילים רבים – כשבדיוק בימים אלו הפאץ' הזה עלה לכותרות בעקבות הכנסת חייל שענד אותו בניגוד לפקודות לשלושים ימי מחבוש... ומספר הערות: ישנם כמה מקומות בספר שהדרש והפשט מעורבים זה בזה; למשל לגבי מלחמת 'ארבעת המלכים עם החמישה' שאברהם אבינו ניצח בה את כדורלעומר וחבריו, הוא כותב שאברהם כבש במלחמתו את כל האימפריה שהם שלטו עליה, אבל מפני שעדיין לא היה לו זרע ואומה משלו הוא העביר את השליטה על האימפריה הזו לענר אשכול וממרא חבריו האמוריים, והם וזרעם שלטו במרחב העצום הזה 400 שנה. לא נראה שכך היו הדברים באמת. הערה נוספת: בתיאור התפתחות האסלאם לא ניתן מספיק דגש לענ"ד לכך שחלקים ניכרים מהדת החדשה הזו מבוססים על היהדות. בעמ' 170 נקרא בטעות ר"י מיגאש תלמיד הרי"ף 'יצחק' כשם רבו, ולא יוסף כשמו. בעמ' 173 בדיון על נכדי רש"י צריך היה לדייק - רבנו תם לא זכה לשבת עם אחיו הגדולים ולקבל תורה מסבם-רבם, מפני שהיה עדיין ילד קטן כשרש"י נפטר. פרט טכני: המסגרות ובהן נקודות להרחבה יצאו כהות הרבה יותר מדי, וצריך לתקן את זה במהדורה הבאה. והערה אחרונה: בספר כאמור קט"ז פרקים, אבל העמוד האחרון הריק מתחיל בכותרת 'פרק קי"ז', אולי כדי לרמוז לקורא שההיסטוריה של עם ישראל עדיין בעצם תהליך התרחשותה, ושום דבר לא תם ולא נשלם... בס"ה עמד ידידי ר' אהרון במשימה שנטל על עצמו, והספר המיוחד הזה יביא תועלת רבה לקוראיו.

לדרכו של רד"ק בספר השורשים. ליאורה פטרובר. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ו. 297 עמ'. (02-6783554)

הרד"ק היה מגדולי הפרשנים והמדקדקים בכל הדורות. הוא חי לקראת סוף האלף החמישי בפרובנס, דרום צרפת של היום, שבאותו דור הייתה ארץ מלאה חכמים וסופרים. יהודים רבים עברו אליה מספרד הסמוכה עקב גזירות המוסלמים הקנאים, ובעקבות נדידה זו החל מפעל של תרגום יצירות המופת התורניות שנכתבו בערבית לעברית, כשבראש החכמים והמתרגמים עמדו שתי משפחות, משפחת אבן תיבון ומשפחת קמחי. רבי דוד למשפחת קמחי עסק בכל חלקי התורה שבכתב ושבעל פה, ולימים התמקד בענייני לשון הקודש, ובהמשך גם חיבר פירוש חדש על חלק מספרי המקרא. עוד לפני כן הוא כתב ספר גדול בשם 'מכלול' שבו שני חלקים, החלק הראשון 'חלק הדקדוק', שלימים כונה 'המכלול' סתם, יצא לאור במהדורה שלמה ומתוקנת ע"י מכון שלמה אומן לפני כמה שנים, והחלק השני, 'חלק העניין' שלימים כונה 'ספר השורשים', עתיד לצאת גם הוא לאור בחודשים הקרובים במהדורה מתוקנת ומושלמת ע"י המכון. ספריו מתבססים בעיקר על ספרי המדקדקים הגדולים רבי יהודה חיוג' ורבי יונה אבן ג'אנח, ולמעשה הוא מתווך את חוכמתם שנכתבה בערבית לחכמי פרובנס ואשכנז שלא הכירו ברובם שפה זו, וכמובן שדעותיו הפרטיות והכרעותיו שלו ממלאות את ספריו. הרבנית ליאורה פטרובר ע"ה, אשתו של יבל"א ידידי הרב משה פטרובר שליט"א, ראש כולל בירושלים ומרביץ תורה לרבים בעל פה ובכתב, עסקה כל חייה בתורה ובחוכמה ובחינוך מלבד תפקידה העיקרי בטיפול בבית של תלמיד חכם, ובעיקר התמקצעה בחכמת לשון הקודש, אותה למדה ולימדה במשך שנים ארוכות. בשנים האחרונות סיימה תואר שלישי בלשון עברית באוניברסיטה העברית, ועבודת הדוקטור שלה עסקה בדרכו הלשונית והמילונית של רד"ק בספר השורשים, שהוא למעשה מילון מקיף של המקרא, ובו נמנים ומתבררים שורשי כל המילים שבו בסדר א"ב, על כלליהם ופרטיהם, והיוצאים מן הכלל שבתוכם וסיבתם, ועוד ועוד. בהמשך הכינה את עבודת הדוקטור שלה והפכה אותה לספר שבהכנתו עסקה עד ימיה האחרונים – אך לא זכתה לראות בצאתו לאור. הספר כולל י"ד פרקים, בהם פרקי מבוא, שיטת קביעת השורשים של רד"ק, יחס רד"ק לשורשים מגזרת הכפולים (בלל, קרר וכד') ולמילים יחידאיות וסתומות, שימושו של רד"ק בשפה הארמית ובתרגומי המקרא לצורך ביאור המילים, דרכו של רד"ק בהבאת דעות חז"ל לצורך פרשנות המילים, השוואה בין פירושיו בספר השורשים לפירושיו הלשוניים בביאוריו למקרא, שימושו בהערות ובכללי המסורה, התקבלות חיבוריו הלשוניים של רד"ק והשפעתו על הלימוד והשימוש בלשון הקודש בדורות הבאים, ועוד ועוד. המחברת ז"ל מדגישה שרד"ק נמנע בדרך כלל מלהכריע בפירושן של מילים מסופקות, ונהג להביא כמה פירושים ולנסות להוכיח מהו הפירוש העדיף ביניהם בעיניו. היא גם מראה שרד"ק נהג להקפיד דווקא שלא להיות תמיד עקבי בפירושיו ובהכרעותיו, והגמישות הזו מאפשרת לו לפרש לעיתים מילים וביטויים לפי הקשרם גם כאשר הדבר אינו 'מתיישר' על פי הכללים שהוא עצמו קבע. ספר חשוב ומועיל לעוסקים בתחום.

להרגיש שייך. מגילת שיר השירים של הנפש. חגי לונדין. ירושלים, מגיד – קורן, תשפ"ו. 153 עמ'. (hagefr@gmail.com)

כסיום לסדרת הספרים על חמש מגילות 'מגילות של הנפש' הגיע הרב לונדין החרוץ למגילת שיר השירים, שהיא כדברי ר"ע 'קודש קודשים'. הוא מבאר את הקשרים המיוחדים בין הנפש היהודית הפרטית לבין שייכותה ל'דוֹד' בורא העולם, את האידיליה שבשני הפרקים הראשונים, את הסיבוכים שבשלושת הפרקים שאחריהם, ואת פתרונם בהמשך המגילה. הרעיה לשיטתו אינה מבטאת רק נפש יחידית – אלא את כוחות הנפש שביהודי הפרטי ובעם ישראל כולו. לדעתו השאלה העיקרית של בן זמננו היא רמת שייכותו לשלמות האלוקית הממלאת את כל הארץ, ולא שאלות פילוסופיות שהטרידו דורות קודמים. הגישה המודרנית מקדשת את גישת 'אבקשה את שאהבה נפשי – ביקשתיו ולא מצאתיו', בה אין ערכים מוחלטים ואין אמת מוחלטת ואין מסגרת יציבה. השנים חולפות והרבה בני אדם מגיעים למצב שבו הם מרגישים ש'דודי חמק עבר', החיים עברו בלי טעם; אבל מי שמאמין בה' ודבק בו חי חיים ממשיים. כל זה ועוד הרבה יותר טמון לדעת הרב לונדין בפסוקי המגילה הקדושה הזו על פי פירושו עליה, ולזה הוסיף את הקדמת הרב קוק המפורסמת לשיר השירים עם ביאורו, ואת הפיוט הנפלא 'לכה דודי' עם ביאור חדש, וכהשלמה פרק על היצריות והקדושה בדורנו, בעקבות המשל של סיפור המגילה שעל גביו בנוי כל הנמשל הגדול הזה. עוד יצירה נפלאה ומועילה של הרב חגי שליט"א, ראש ישיבת ההסדר בחולון, שדבריו בכתב ושיעוריו בעל פה במסגרות רבות ושונות יש בהם תועלת עצומה לדור ולדורות.

לשון תורה. פירוש המילים בתורה בדרך הפשט. יחיאל רחבי. ירושלים, ספריית בית אל, תשפ"ו. שני כרכים. (050-2399532)

המחבר שימש במשך עשרות שנים ככלכלן בבנק ישראל, ואחרי צאתו לגימלאות חזר אל התנ"ך אהבת נעוריו. ספרו החשוב מצטרף לספרים רבים שעוסקים כבר דורות במציאת המשמעות המדויקת של מילים וביטויים בתורה שלכאורה זהים לאחרים כמותם. המחבר משתדל למצוא משמעות ייחודית לכל מילה מתוך הקשרה בפסוקים, ולטפל בחריגים ולהסבירם כך שהם לא ישבשו את הפירוש הנבחר. הספר מחולק לנושאים, למשל כינויי ה', רצון להשיג דבר, כלי קיבול, מוות ע"י בני אדם, וכד', ובסוף כל כרך נמצאים מפתחות לפי א"ב של כל המילים הנידונות בספר והקבוצות אליהן הן שייכות. בתיבות אני ואנוכי הדומות במשמען קובע המחבר שב'אני' המיקוד הוא בדובר עצמו וב'אנוכי' המיקוד בשומע או בצד שלישי אך לא בדובר דווקא. כך 'עירום אנוכי' כי אדם מתבייש לעמוד כך לפני ה', ו'אנוכי עשו בכורך' כי יעקב מתכוון לעשו ולא לעצמו, ואילו עשו בתורו אומר 'אני בנך בכורך עשו' כי הוא מתכוון לעצמו. יש בספר פירושים חדשים ואפילו הברקות, אבל לענ"ד עדיין הרבה מההבחנות הן מאולצות יחסית, ובהן עדיף לומר שאכן יש בתורה גם מילים נרדפות ממש, בעלות אותו מובן, ואין בכך בעיה כפי שכבר העירו מפרשים רבים.

מדרש עשרה הרוגי מלכות. עם מבוא, חילופי נוסח, הערות ומקבילות. הרב שלמה אצרף. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשפ"ו. 348 עמ'. (shlomoatzraf@gmail.com)

'עשרת הרוגי מלכות' מוכרים וידועים מהפיוטים ומהמדרשים, אבל הבסיס העובדתי וההיסטורי של סיפור משפטם והריגתם מעומעם, ומקורותיו סותרים זה את זה בעניינים רבים. המקור המרכזי הוא מדרש מאוחר שמוזכר בכמה ראשונים שנקרא 'מדרש עשרה הרוגי מלכות' או 'אגדה דעשרה הרוגי מלוכה', או 'מדרש אלה אזכרה' על שם המילים הראשונות של הפיוט המפורסם שמבוסס עליו, ובין כתבי היד הרבים שלו ישנם שינויים רבים ומשמעותיים. הרב אצרף, תלמיד חכם ירושלמי שמשמש עתה כרב קהילה בפנמה שבמרכז אמריקה, הכין בכישרון רב ובמאמץ גדול יצירת מופת שבה נמצא כל מה שנדרש ללימוד מעמיק במדרש הזה: מבוא תורני מדעי והיסטורי ובו בירור בסיס המסורת על הקשר בין מכירת יוסף להרג חכמי ישראל והשתלשלותו במדרשים, דיון בסוגית הגמול שעומדת במרכז הסיפור, בירור עיוני והיסטורי במסורת התלמודית על הריגת החכמים האלו וההבדלים בינה לבין מסורת המדרש, דיון על שם המדרש וזמן חיבורו ותפוצתו ונוסחיו ודרכי עריכתו ועל החכמים המוזכרים בו בנוסחים השונים, והצגת הפיוטים הרבים המבוססים עליו. בהמשך מובא נוסח מדויק מוער ומבואר של המדרש עם עוד שלושה נוסחים מקבילים שלו, ונספח עם בירור מעמיק על אופיָם של סיפורי האגדה של חז"ל, שמאפיינים אותם לדעת המחבר שני כיוונים הפוכים המשלימים זה את זה – ריבוי גירסאות ומסורות של אותו סיפור מחד, והופעת מרכיבים דומים בסיפורים שונים מאידך. הספר נפתח בתיאור דמותו של אביו ז"ל שנפטר לאחרונה אחרי שנים של סבל - בעקבות נפילה הפך מאיש פעיל ונמרץ וראש משפחה ועוסק בצרכי ציבור באמונה וגומל חסדים לנכה קשה התלוי כולו באחרים, ובכל זאת שמר בכל שנותיו האחרונות באופן מעורר התפעלות, גם כאשר לעיתים היה כפסע בינו לבין המות, על אמונתו וביטחונו בה' ועל דעה מיושבת ורוח טובה והכרת הטוב למטפליו ואפילו שמחת חיים. מרשים ביותר. תנצב"ה.

מחמדי עין. נקודות אור מגדולי ישראל. יואל קטן. שעלבים, תשפ"ו. 134 עמ'. (moshekatan57@gmail.com)

בני היקר משה, תלמיד ותיק בישיבת בית אל, הכין בהפתעה לכבוד מלאת לי שבעים שנה בעזהי"ת קובץ מודפס ובו ל"ד מאמרים קצרים על גדולי ישראל שזכיתי לכתוב במהלך השנים על גבי במות שונות (עלון 'תורת חיים' של ישיבת 'דרך חיים' בשעלבים, עיתון 'בשבע', ערוץ 7, ועוד), מהמהר"ל מפראג, הבעש"ט ורבי יהונתן אייבשיץ - ועד הרב אבא שאול, ר"ח קנייבסקי והרב אליהו, זכר צדיקים לברכה. אין בדברים חידושים גדולים, כי אם מבט סובייקטיבי ואוהב על כמה מגדולי ישראל שמפיהם אנו חיים, שטרחו וחרשו וזרעו וקצרו וניפו וטחנו ואפו וערכו לנו שולחן מלא וגדוש בתורה – והלוואי שלנו ולזרענו ולזרע זרענו יהיה פה לאכול... בסוף דבריי על הגר"מ אליהו זצ"ל ניסיתי 'להרגיע' את הקוראים שמוטרדים מהלשון התקיפה-לעיתים של הרב עובדיה זצ"ל ובניו ותלמידיו נגד הרב אליהו ושיטתו לנטות אחר פסקי הבן איש חי. כתבתי שבכל הדורות הגיעו לעיתים ויכוחים הלכתיים והשקפתיים בין גדולי תלמידי החכמים לטונים גבוהים, וגם אם לנו לפעמים זה צורם – בדיוק על כך נאמר 'אם תלמידי חכמים מתנצחים בהלכה אתם מה טיבכם'? אפשר להרגיע. להבדיל אלף אלפי הבדלות – גם בין אנשי ציבור החיים איתנו לפעמים עוברים הוויכוחים שמשודרים לעיני כל ישראל לטונים מאוד צורמים, והם אף כוללים ביטויים קשים, ובכל זאת במקרים רבים להפתעת היודעים מתברר שהידידות האישית בין הניצים נשמרת, ואכמ"ל. והנה בדיוק היום, בעת כתיבת הדברים האלו בשלהי סיון תשפ"ו, פורסם שהראשל"צ רבי דוד בן הגר"ע יוסף שליט"א העביר אתמול שיעור בפני קהל גדול בבית מדרשו של הרב אליהו זצ"ל שבראשות בנו הרב יוסף אליהו שליט"א בקרית משה בירושלים, ובין השאר סיפר באריכות על החיבה וההערכה של אביו זצ"ל לרב אליהו זצ"ל למרות הוויכוחים הקשים ביניהם בכתב ובעל-פה במשך שנים, והם הם הדברים.

מליץ טוב. חייו והגותו של ר' לוי יצחק מברדיטשב. אברהם יצחק גרין. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ו. 274 עמ'. press@mail.biu.ac.il))

ספר מחקרי-היסטורי על דמותו של רבי לוי יצחק 'סנגורם של ישראל'. פרופ' גרין הוא חוקר חסידות מארה"ב, ששנים רבות הגה וחיבר וערך את הספר הזה, שמתאר באובייקטיביות-מדעית אך בחיבה את הדמות הענקית הזו. הוא מדגיש שבניגוד לגדולי החסידות האחרים רל"י לא השאיר אחריו שושלת, ואולי דווקא בגלל זה הוא מקובל על כל החסידויות, ודבריו מצוטטים וסיפוריו מסופרים ע"י גדולים וקטנים מכל הגוונים. פרק שלם עוסק ביחסו של רל"י למופתים, ולדעת המחבר דווקא אצלו הנושא הזה היה זניח יחסית, ומצד שני תפילותיו התקבלו, ונחמותיו חדרו ללבבות. בפרק האחרון טוען המחבר שמדרשותיו של רל"י בספרו 'קדושת לוי' יוצא שיש קשר ישיר בין כוחו של הצדיק למנוע גזירות רעות לכוחו של הצדיק לפרש את התורה לפעמים גם בניגוד לכוונתה ה'מקורית': 'ואף שבשמים אינו כן – הם [=הצדיקים] מהפכים הרצון שלמעלה כביכול לרצונם וביאורם בתורה'. כמובן שמשפט מהסוג הזה צריך להתברר בהקשרו ובהתאמתו לדברים רבים אחרים שכתב ואמר ועשה רל"י זצ"ל, אבל יתכן שזה מסביר מעשים מסוימים שלו שגרמו ל'מתנגדים' לצאת נגדו בחריפות. ספר מעניין, אם כי תוכנו וסגנונו לא מתאימים לכל קורא.

משנה ברורה עם אוצר פסקי תימן. חלק שני. עורכים: אלעד עקיבא ומתתיהו יהודא גוטמן. רחובות, ברכת מרדכי, תשפ"ד. 652 עמ'. (0527692151e@gmail.com)

אין ערעור על המקום המרכזי שתפס ספר 'משנה ברורה' כמתווה דרך בכל חלקי שו"ע או"ח, עד שגם בני עדוֹת שאינן נוהגות במנהגי אשכנז לומדים בו ומתחשבים בדעתו. יתר על כן, חיבורים שלמים יצאו לאור כהשלמה והרחבה של המשנה ברורה (והכוונה כמובן גם ל'ביאור הלכה' ול'שער הציון'), כמה מהם של מחברים שאינם נוהגים כמנהג אשכנז ובכל זאת כתבו את ספריהם סביב המשנה ברורה. ועתה הגיע תורהּ של יהדות תימן – שני תלמידי חכמים מבני תימן לקחו על עצמם לרשום את מנהגי תימן השונים (שהרי גם בתימן הגדולה נהגו מנהגים מגוונים בקהילות השונות) כסדר המשנה ברורה. הכרך השני של המשנה ברורה הוא כרך 'רגוע' יחסית, הוא כולל את סוף הלכות תפילת שחרית ונשיאת כפיים וברכות ותפילות מנחה ומעריב ועוד, וגם בו מילאו העורכים עמודים שלמים של הוספות והשלמות על כל עמוד של שו"ע עם מ"ב. אחד המהדירים, שהוא תימני רק מצד סבו אך קשור למנהגי תימן ובקיא בהם מאוד, העיר בהקדמתו שאת כל מלאכתו עשה ללא מחשב וללא שימוש במאגרי מידע מפני שאינו משתמש במכשירי האלקטרוניקה הטמאים, והציע לקוראיו לחזור בתשובה ולשבור את כל הכלים הטמאים הנ"ל שבביתם. מיותר לומר שהספר עוּמָד ללא ספק בעזרת מחשב, וגם הניקוד קרוב לוודאי ממוחשב, ועל גב שער הספר מתנוססת כתובת הדואל של מכון 'ברכת מרדכי' שבמסגרתו נערך הספר ושהוא גם הוציא אותו לאור...

משנת הרב"ז. מילון למדני הלכתי. הרב בצלאל זאב שפרן. עורך: הרב יגאל בצלאל שפרן. ירושלים, מרחבים, תשפ"ג-תשפ"ו. שני כרכים. (merhav@merhav.org.il)

הגאון רב"ז שפרן זצ"ל (תרכ"ז-תר"צ), נצר למשפחת רבנים מפוארת, נחשב אחד מגדולי התורה ברומניה שלפני השואה. מילדותו הוכר כעילוי, ואחרי נישואיו שימש כרב בערים סקולן ושטפנשט, ואחריהן במשך עשרים וחמש שנה בעיר הגדולה באקוי, עד לפטירתו. בדרך נס נמצאו לאחרונה כמה מספריו עם הערות רבות מספור בגיליונותיהם, ונכדיו המסורים, ובראשם הרב יגאל שפרן מירושלים, לקחו על עצמם להפוך את מאות ההערות הבודדות על כל שו"ע או"ח (הכרך הראשון) ועל הפתיחה להלכות טריפות של המהרש"ם (המכונה 'ראשית דעת') ועל 'דעת תורה' למהרש"ם הלכות טריפות והערות בודדות על עוד כמה ספרים (בכרך השני) למעין מילון למושגי יסוד בהלכה, מאות ערכים מסודרים וערוכים ומצויינים ומוערים וממופתחים, עבודת עריכה למופת. בהקדמה רמוז שנמצאו עוד כרכים מכתבי הסבא הגדול ועוד כרכים יצטרפו בהמשך לסידרה, כן יהי רצון.

נשים נסתרות בתלמוד. מרים סמואל. ירושלים, ספריית בית אל, תשפ"ו. שני כרכים. (samyryv@gmail.com)

כבר נודע שמה של אחותי הגדולה, המחנכת והסופרת הגב' מרים סמואל, בסדרת הספרים שלה 'נשים נסתרות בתנ"ך' על חמשת כרכיה – אימהות, רעיות, בנות, אחיות, ו'נשים בזכות עצמן'. כעשרים שנה עמלה על הסִדרה ההיא, ואחרי שהיא נסתיימה היא עברה לעסוק בנשים הנסתרות שבתלמוד, או ליתר דיוק בשני התלמודים – הבבלי והירושלמי, כאשר את הנשים שמוזכרות במדרשים השונים, העתיקים וגם המאוחרים יותר, היא משאירה לכרכים הבאים. גם את תולדות נשות תנאים ואמוראים מפורסמות-יותר, כברוריה אשת רבי מאיר ואחרות, לא צירפה לספר זה, כי היא סמכה על מה שכתבה עליהן אחותנו הרבנית ברוריה בן-שחר בספר שיצא לאור לפני כמה שנים 'שלי ושלכם – שלה הוא'. גם כך ממלאות הנשים הנסתרות בתלמוד שני כרכים גדושים ובהם כ-800 עמודים בס"ה, הכוללים 258 [!] ערכים, שברובם מתוארות נשים מסוימות שנזכרו באירועים ספציפיים, וחלקם עוסק בקבוצות של נשים – למשל אחיותיו של האמורא עולא, בנותיו של רבי ינאי, בנות לוד ובנות ציפורי, הנשים שניסו לרמות את רבי ירמיה, נשות בית אבטינס ועוד ועוד. לפעמים מדובר על נשים וירטואליות שעניינן נידון במשנה ובגמרא, כמו 'האשה המברחת' (שלפני הגירושין מסתירה חלק מנכסי בעלה), האשה שהיא חציה שפחה וחציה בת חורין, הנשים המגדלות את בניהן בטהרה לצורך הכנת אפר הפרה האדומה, ועוד רבות אחרות. הספר פותח צוהר לעולמן הפנימי והחברתי והרוחני של נשים מכל הסוגים שחיו בתקופת חז"ל, וההצצה לעולמן מספקת לנו מבט מרגש מכיוון מפתיע למציאות החיים של אבות אבותינו בימים ההם. לפעמים מה שידוע על נשים אלו מתבטא במשפט אגבי אחד בסוגיא מסוימת, או בתיאור של מעשה המופיע בתלמוד שיש להן בו 'תפקיד אורח' קצרצר, אך זה הספיק כדי שאחותי החרוצה תעבור על כל המפרשים הישנים והחדשים ועל ספרי המחקר וההיסטוריה השונים ועל אינסוף מאמרים ואתרים, ותבנה בכישרון מיוחד-במינו סביב נשים אלו סיפור צבעוני ודמות חיה. כל פרק פותח בקטע המשנה או הגמרא הרלוונטי עם פירוש (בדרך כלל של הרב שטיינזלץ) והערות מאת גדולי הדורות, ובהמשך מוצג הרקע העובדתי, עד כמה שניתן לשחזר אותו, של הזמן והמקום והנסיבות של האירוע שבו נזכרת אשה זו ואת השותפים לו, כך שגם בלי להשתמש בתוספות ספרותיות-דמיוניות שמשלימות בספרות הפופולרית חלקי פאזל חסרים - מצליחה המחברת לתאר דמויות ריאליות ולהאיר אירועים אמיתיים, כאשר גם הנתונים החסרים הם חלק מהתמונה השלמה. אפשר להביא דוגמאות רבות מתוך מאות הנשים המוזכרות בספר זה, אבל אסתפק רק בערך האחרון, 'תנורי בנות': במסכת חולין נידונה השאלה אם תנורים קטנים המשמשים למשחק של ילדות מקבלים טומאה ככלי חרס 'אמיתיים', מפני שלעיתים הילדות גם אופות בהן. המחברת מסבירה את ההלכה ואת צדדי הספק בעזרת דברי רש"י, המאירי, רבי עובדיה מברטנורא והחתם סופר, מתארת את דרך השימוש הילדותי בתנור הקטן הזה, ואת המסקנה שהעובדה שהבנות אופות לעיתים בתנור-משחק זה הופכת אותו לכלי מקבל טומאה בדיוק כמו תנור גדול - וכל אחד יכול לראות לפתע בעיני רוחו את סבתות-סבתותיו הילדות אופות עוגות-משחק בתנורי-משחק בארץ ישראל שלפני אלפיים שנה, ולחשוב על הפלא איך שזיכרן מרגש את ניני-ניניהן החיים היום, והכל בזכות ספרה של הסופרת והמחנכת מרים סמואל שתח'...

נֶשֶׁךְ. הלוואה בריבית, כסף וחברה בספרות חז"ל. עמית גבריהו. ירושלים, מאגנס, תשפ"ה. 348 עמ'. (02-6586659)

איסור ריבית הוא מהאיסורים החמורים בתורה, אך למעשה 'היתר העיסקא' שנוצר לפני יותר מארבע מאות שנה והתפשט מאוד גורם שדיני הריבית כמעט שלא יורגשו בחיי היומיום. הלכות ריבית נמצאות בתווך בין הלכות חושן משפט והלכות יורה דעה, ונקבעו בטור ובשו"ע דווקא בחלק יו"ד כדי להדגיש שהצד האיסורי שלהן הוא הדומיננטי מול המשמעות הממונית שבהן. המחבר לא מקבל כלל את קדושת התורה והלכותיה, ומחפש בדברי חז"ל את האינטרסים הכלכליים והחברתיים יותר מאשר את האמת ההלכתית-אלוקית. הוא בודק את היחס בין צד החסד שבריבית, שלא לפגוע בעניים, לבין הצד החברתי-פטרוני שבא להגביל את סמכויות העשירים, מגדיר את סוגי האשראי השונים בימי קדם ומשווה את דברי חז"ל לחוק הרומאי, מברר את סוגי ההלוואות וסוגי העיסקאות המוזכרים בדברי חז"ל, עומד על ההבדל בין העברת התשלום מממון לפירות כאשר 'יש לו' או כאשר 'אין לו' ומשמעותו לאיסור ריבית, מסביר מה ההבדל המדויק בין תשלום על שכירות שמותר ותשלום על הלוואה שאסור, ועוד. רוב הספר כולל מחקר 'יבש', שאינו נותן כבוד והערכה ראויים לחז"ל, אבל למבינים בתחום יש בו תובנות שעשויות לעיתים להאיר גם את דברי חז"ל והפוסקים באור חדש.

ספר ירמיהו עם פירוש רב יוסף ברייער. בשיטת הפרשנות של רשר"ה ז"ל. ירושלים – ניו יורק, פלדהיים, תשפ"ו. 11+שנג עמ'. (elliottbondi@gmail.com)

לפני 46 שנה, באייר תש"ם, נפטר הרב יוסף ברויאר זצ"ל כשהוא בן 98 שנה וצלול עד יומו האחרון. ארבעים וכמה שנים לפני פטירתו הוא הספיק לעזוב את גרמניה הארורה, שבה כיהן כראש הישיבה בפרנקפורט, ולהגיע חסר-כל לניו יורק, בה הקים ופיתח את הקהילה הייקית 'קהל עדת ישורון' על כל מוסדותיה, קהילה שמתנוססת לגאון עד היום. בעשרות השנים האלו הוא היווה לקהילתו וגם לרבים מחוצה לה רב ופוסק ומנהיג רוחני, וגם נאם ודרש וכתב מאמרים רבים, אך נראה שהתחום התורני החביב עליו היה הוראת התנ"ך. הוא התחיל כבחור צעיר ללמד תנ"ך בבית הספר שייסד אביו רש"ז ברויאר זצ"ל בקהילת פפד"מ, והמשיך בזה במסגרות שונות כל ימי חייו. הוא דרך בעקבות סבו רש"ר הירש זצ"ל שחיפש בדברי הנביאים את משמעותם לימינו, והוציא לאור עוד בשנת תרע"ד תרגום ופירוש בגרמנית לספר ירמיה. הפירוש תורגם לאנגלית ויצא לאור בארה"ב בשנת תשמ"ח, ועתה הוא מופיע ב"ה גם בלשון הקודש כראוי לו. המחבר לא יכול היה לדעת שנבואות החורבן של ירמיהו יתקיימו בהידור רב בדורו, ולא יכול היה לנחש עד כמה חשוב להציג לפני הקוראים והלומדים את ההדרכות המעשיות של ירמיהו על ההתנהגות הראויה בגולה בשנים שבהם העם מנותק מארצו. הפרקים האחרונים, העצובים, של ספר ירמיהו, בהם הוא מנבא את חורבן הגולים במצרים מול הגורל החיובי-יותר של חלקי העם הממושמעים הנמצאים בבבל, וגם מתאר את עתידה הנורא של בבל עצמה - מזכירים מאוד את אירועי דורנו. יישר כוחם של אנשי 'קרן הרב ברייער' בראשות נכדו ד"ר אליוט בונדי שיח' מניו יורק על הנגשת הפירוש החשוב הזה לקוראי לשון הקודש.

סת"ם מואר. מדריך לזיהוי בעיות שכיחות במזוזות, פרשיות התפילין וספרי תורה. ליאור קיי. שעלבים, תשפ"ו. 43 עמ'. (6127342@gmail.com)

הרב קיי הוא אברך ותיק בישיבת שעלבים. לפני כמה שנים עסק בעיון בהלכות סת"ם, ובעקבות הלימוד גם כתב פרשיות ועסק בהגהה וגם שימש תלמידי חכמים מומחים לנושא בבית ההוראה של 'משמרת סת"ם' בירושלים. כל יהודי כשר זקוק לתפילין ומזוזות כשרים בתכלית לו ולבני ביתו, כאשר ה'סחורה' הקדושה הזו מגיעה לידיו בדרך כלל דרך סוחר, שהוא המתווך בין הסופר לבין הקונה. הלכות כשרות הסת"ם הן מורכבות ומסובכות, ולא מספיקה נאמנות כללית שהעוסקים בעניין הם אנשים יראי שמים. צריך לוודא שהסופרים הם מומחים ונאמנים ע"י קניית סת"ם מסופרים מוסמכים בעלי תעודה אמינה של מכון הוראה מוסמך, ו\או שהסוחר ממנו קונים נאמן ויר"ש, ולפעמים נכנס גם לסיפור מגיה שצריך להיות מומחה בהגהת סת"ם ולא רק סופר סת"ם בגימלאות... בדרך כלל הקונה שנמצא בסוף השרשרת אינו מבין כלל בהלכות סת"ם החמורות, ויכול רק להתרשם באופן כללי מיופי האותיות - שלא תמיד מוכיח על איכותן ההלכתית. בא הרב קיי ועשה מעשה: הוא חיבר מדריך מהודר, עם צילומים והסברים ברורים וקליטים, ובהם הוא מפרט את ארבעת חלקי בדיקת הסת"ם: התרשמות כללית, בדיקת חסר ויתר, בדיקת צורת האותיות – כולל נגיעות בין אותיות, רווחים מתאימים, כניסת קצה של אות לחלל של אות אחרת, ענייני התגים ועוד, ובדיקת שלמוּת הקלף. הוא עובר עם הקורא סעיף סעיף, כשהוא מדגיש את הבדלי המנהגים ומאיר את עיני הקורא בעזרת עשרות צילומים ואיורים. בסוף הספרון המהודר והחשוב הזה נוסף תרשים מקוצר של סדר הבדיקה, ונספחים ובהם הסבר על אופן ההסתכלות הראוי, על צורות הכתב השונות, הערה חשובה על הצורך למחוק הערות בעיפרון שמשאירים לעיתים הסופרים והמגיהים וגם הסוחרים, והערה חשובה מאוד - הדרך הנכונה להכניס ולהוציא את הפרשיה מבית המזוזה מבלי לפגוע בכשרותה. יישר כוחו של ידידי הרב ליאור על המלאכה המושלמת והמועילה שלו בספרון יפה זה, לתועלת רבבות אלפי ישראל.

עיונים בעברית. במקרא, בלשון חכמים, בתפילה ובלשון ימינו. משה בר-אשר. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ו. 180 עמ'. (mbarasher@mscc.huji.ac.il)

חיבור נוסף שמצטרף לרשימה הארוכה של חיבורי פרופ' בר אשר, ובו י"ג פרקים, חלקם חדשים וחלקם מחודשים, על עניינים לשוניים שדורשים בירור, מלשון המקרא ועד לשון ימינו. כך למשל הוא מדגיש ששינוי בכתיבתם וקריאתם של מילים בתנ"ך, כמו בזזנו – בזונו, או עדותיך - עדוותיך וכד', אין לחפש בו משמעות תוכנית, ואין זה כי אם גיוון סגנוני ולשוני בלבד, המוסיף חן ונעימות בקריאת הפסוקים. כך גם הגיוון בלשון חכמים, למשל בין התיבות 'כאמור' או 'ככתוב' לפני פסוק בתפילה, אין בו שינוי של תוכן, שלא כ'כמדובר' שבא בדרך כלל דווקא כאשר הפסוק עצמו אינו נזכר בתפילה. בעמ' 106, על השאלה איזהו נוסח התפילה ה'נכון' ביותר, השיב פרופ' בר אשר שעל כך אין לו תשובה, אך לדעתו ספר תהילים הוא ספר התפילה החשוב ביותר ולו יש נוסח אחד... מעניין מאוד הניתוח הלשוני המובא בסוף הספר של הביטוי 'בִּפְנוֹכוֹ' המקובל בשפת הדיבור הלא-רשמית (או הילדותית), שהוא חיבור עממי של התיבות 'בפנים-בתוך' כאשר רוצים להדגיש אותן, מה שמוכיח שגם בביטוי 'סלנגי' יש היגיון דקדוקי שראוי לבירור ולהבחנה. אלו הם פירורים מתוך דברי תורה וחוכמה של אחד מגדולי חוקרי הלשון העברית בדורנו, עוד ינוב בשיבה פעיל, בריא ורענן.

על האדם. רבי מנחם נחום פרידמן. עורך: הרב נחל אלגד בנימין שוהם. ירושלים, תשפ"ו. 132 עמ'. (elgad.shoham@gmail.com)

רבי מנחם נחום פרידמן זצ"ל היה מצאצאיו של האדמו"ר הגדול מרוז'ין מצד שני הוריו, והיה חתנו של האדמו"ר מצ'ורטקוב. הוא שימש כרב בעיירה איצקן שבאוסטריה ואח"כ בווינה ובשטפנשט, והיה אמור להתמנות לאדמו"ר משטפנשט בעקבות דודו האדמו"ר - אך נפטר בהיותו בן נ"ד שנים בלבד בשנת תרצ"ג. הרב פרידמן היה פעיל בחיים היהודיים בכלל והחסידיים בפרט, כתב מאמרי דעה ומחשבה בעיתונים היהודיים החשובים בזמנו, ופרסם כמה ספרים וקונטרסים בענייני מוסר ומחשבה. מאז שהתפרסמה הצהרת בלפור הוא תמך בגלוי בציונות, והתרעם על רבותיו וחבריו האדמו"רים והרבנים שלא רואים את גודל השעה, ומחמיצים את ההזדמנות שנותנת ההשגחה העליונה לעם ישראל לפתוח בתהליכי גאולה וקיבוץ גלויות, הזדמנות שלא הופיעה כמוה מאז החורבן. ספרו האחרון 'על האדם', שהתפרסם סמוך לפני פטירתו, עוסק במהותם של האדם ושל החברה, בביאור יסודות המוסר ובמאבק בין הרוח לבין החומר, כשהוא מבוסס על מקורות היהדות לדורותיהם וגם על ידע רחב בכתבי הוגי הדעות של זמנו. הרב אלגד שוהם, רב ומחנך בירושלים, הוציא לאור לפני שנתיים את הספר 'להיות גואל' על היסודות הציוניים בחסידות רוז'ין, ועתה הוא מביא לפנינו מהדורה חדשה של הספר 'על האדם' עם מבוא מקיף על האיש ועל התקופה ועל הספר והרבה הערות חשובות.

ערלַת הנטיעות. ביאורים על תלמוד ירושלמי מסכת ערלה, ותשובות ובירורים בענייני ערלה בנטיעות. מרדכי עמנואל. ביתר עילית, תשפ"ו. 264 עמ'. (274more@gmail.com)

הרב מרדכי עמנואל, בן קיבוץ שעלבים והיום ראש כולל בביתר עילית, עוסק כבר שנים רבות בענייני המצוות התלויות בארץ, גם בעיון ההלכה וגם בפיקוח והדרכה מעשיים במסגרות שונות. הוא כבר כתב כמניין ספרים והמון מאמרים ותגובות בעניינים אלו (כמה מהם על גבי גיליונות 'המעין'), ועתה הוא מוציא לאור ביאור חדש משלו על הירושלמי מסכת ערלה, ובו הוא מתמודד עם הנוסח הקשה-לפעמים בדפוסים (שכולם מבוססים כידוע על כת"י אחד – כת"י ליידן) לעיתים בעזרת חיפוש בכתבי יד ובגירסאות המובאות בראשונים, כאשר הוא מסתייג מתיקוני גירסה מסברה גם של גדולי האחרונים אם אין להם מקור קדום מוסמך. השליש האחרון של הספר כולל ליקוט של בירורי הלכה ותשובות וחוות דעת של המחבר בכמה נושאים הקשורים לערלה, בעיקר בנושא שהוא מעשי ביותר בחלק מהמטעים – דין ערלה בפירות הגדלים על גבי 'חזירים', ענפים הפורצים מתחתיתו של עץ קיים, האם הולכים אחר 'אביהם' העץ הוותיק ואין בהם דין ערלה, או שהם נחשבים כעץ חדש וצריך למנות להם שלוש שנים בהם פירותיהם אסורים. הוא מתמודד שם עם מסורות לכאורה-סותרות בדעתם של שני גדולי ירושלים הגרשז"א והגריש"א זצ"ל, ומנסה להוכיח את דעתו בעניין סבוך זה תוך עימות עם כמה תלמידי חכמים בני דורנו. ייש"כ לידידי ר"מ בר"ש עמנואל שליט"א על פעילותו הנמרצת בתחום המצוות התלויות בארץ, שימשיך להגדיל תורה ולהאדירה ולחזק את יסודות הכשרות במדינתנו. לענ"ד סידור ואירגון משופר של החומר החשוב הזה היה מועיל מאוד לקורא, בעיקר לכזה שאינו מצוי בעניין.

פירוש רבי אברהם מן ההר ("תוס' ר"י הזקן") על מסכת קידושין. יוצא לאור ע"פ כתבי יד ודפו"ר עם הערות, ציונים, ביאורים ונספחים. הרב עמיחי כנרתי. שעלבים, מכון שלמה אומן, תשפ"ו. 21+רנח עמ'. (esa@etrog.net.il)

לפני כמאה וחמישים שנה רצו המדפיסים המפורסמים האלמנה והאחים ראם (=רוֹם) מווילנא להשביח את מקחם, והוסיפו 'על הדף' במסכת קידושין של הש"ס החדש שלהם פירוש חדש מכת"י, שסברו שיצא מתחת ידו של בעל התוספות הידוע ר"י הזקן. הרבה השתמשו בו הלמדנים בדורות האחרונים, אך כבר מזמן נודע והוכח שלא מדובר על חיבור של ר"י הזקן ולא של בעל תוספות אחר, ולפני כמה שנים קבע המהדיר הידוע הרב בלוי מארה"ב שזהו חיבור של רבי אברהם מן ההר, אחד מחכמי פרובנס שחי בערך בזמנו של המאירי. פרובנס, דרום צרפת של היום, הייתה באותה תקופה ארץ מלאה תורה ומרובת תלמידי חכמים, ור"א מן ההר (חכמי העיר מונפלייר כונו 'מן ההר') כתב פירושים על כמה מסכתות, שרק מעט מהם נדפסו, מעט נותרו בכתבי יד ואחרים כנראה אבדו, שבהם הוא מציג את תורת קודמיו וגם את חוכמת בית המדרש החשוב שבו צמח. למעשה הטעות הזו בזיהוי הועילה בכך שאין למדן שאינו מכיר את החידושים האלו על מסכת קידושין, אלא שעתה הם מוצגים לפני הלומד בשם אומרם ובקומתם ובציביונם, בנוסח מתוקן על פי כתבי יד מדויקים הרבה יותר מההעתקה שהגיעה בזמנו לווילנה, ועם הערות וציונים והפניות והשלמות של אחד מבכירי החוקרים של מכון שלמה אומן, הרב כנרתי, בוגר ישיבת שעלבים שמשמש כבר שנים כר"מ בישיבה באיתמר וההדיר כבר כמה וכמה ספרים. הוא שקע במשך שנים בלימוד בעיון של מסכת קידושין, ראה כמעט כל מה שנכתב על כל שורה בגמרא, ההדיר מחדש את החיבור על פי כתבי יד, והוסיף הערות והפניות תמציתיות ומועילות על דברי המחבר, ונספחים מסודרים בסוף הספר כסדר דפי המסכת במקום שהיה לו מה להאריך. הרב כנרתי לא עוצר כאן – בקרוב יצאו לאור על ידו חידושי ר"א מן ההר גם על מסכת סוכה (חוקר אחר במכון שלמה אומן מכין את מסכת מגילה), ועוד ידו נטויה. יישר כוחו וכוחם של עוזריו, ויהי רצון שנזכה להוציא לאור במסגרת מכון שלמה אומן עוד הרבה ספרי קדמונים מושלמים ומתוקנים לתועלת לומדי התורה, לזיכרו הטהור של ידידי מנוער שלמה אומן הי"ד, שנהרג במלחמת שלום הגליל לפני מ"ד שנים.

פליטים ושבויים. המשבר הגדול בעולם היהודי במאה השבע-עשרה. אדם טלר. ירושלים, מאגנס, תשפ"ו. יב+421 עמ'. (02-6586659)

פרופ' אדם טלר מארה"ב עוסק בחקר תולדות יהדות מזרח אירופה, וכבר כתב ספרים ומאמרים רבים בנושא. הפעם הוא מתמקד בתוצאות של אחד האסונות הגדולים ביותר בתולדות העם היהודי – פרעות ת"ח-ת"ט, שנמשכו למעשה לסירוגין יותר מעשר שנים, ופגעו פגיעה אנושה ביהודי אוקראינה, פולין וליטא. רבבות יהודים נרצחו, רבבות נאלצו להימלט מבתיהם, ואלפים רבים נשבו ונמכרו לעבדות בשוקי העבדים באיסטנבול, קהיר וערים אחרות באימפריה העותומנית. שילוב קטלני של מרד הקוזקים הגדול נגד השלטון הפולני שהיהודים זוהו כחלק ממנו, עם האכזריות ותאוות הבצע של הטטרים, שבט מונגולי פראי שיוּשב כמה דורות קודם ע"י הטורקים בחצי האי קרים וחי על חרבו ועל סחר בבני אדם ושיתף פעולה באותם שנים עם הקוזקים, עם פלישת הרוסים ממזרח והשוודים ממערב, בתוספת לשנאתם העתיקה והמושרשת של תושבי אוקראינה ופולין ליהודים שחיו בקרבם, החיבור של כל אלו הביא לאסון נורא, שתוצאותיו היו בין השאר נדידה של רבבות יהודים צפונה ומערבה לארצות 'האימפריה הרומית הקדושה' – המדינות והנסיכויות שמהוות היום את גרמניה, אוסטריה, צ'כיה, מערב פולין, צפון איטליה ועוד. עיקרו של הספר הוא מחקר מקיף על תולדותיהם והתנהלותם של הפליטים והשבויים מכל הסוגים ומכל המקומות, על כיווני מנוסתם ועל קבלת הפנים שחיכתה להם ע"י יהודי הקהילות שאליהן הגיעו, על הסחר בשבויים ברחבי המזרח התיכון ועל פדיון חלקם הגדול של השבויים היהודים ע"י אחיהם באימפריה העותומנית בעזרת יהודי העולם כולו, על חזרתם האיטית והמדורגת של רבים מהפליטים לארצות ולערי מוצאם ועל השתקעותם של רבים אחרים בארצות אליהן הגיעו, ועל השפעת האירועים הקשים האלו על העולם היהודי כולו, בעיקר במרכז ומזרח אירופה. בארצות 'הקיסרות הרומית' היו שליטים רבים שהיו מעוניינים בהגירת היהודים אליהם, וציפו לראות ברכה כלכלית בפעילותם המסחרית הנמרצת, בניגוד לרצונם של תושבי הערים הגויים שראו בהם מתחרים פוטנציאליים. המחבר טרח ועבר על אלפי עמודים של ספרי זיכרון, הקדמות של ספרי רבני אותו דור, ותשובות שהזכירו את מאורעות הימים האלו, וגם עיין בכתבי היסטוריוניים ובמסמכים שלטוניים וכנסייתיים רבים ובמחקרים בתריסר שפות, והתוצאה מרשימה ומאלפת. מצד אחד רואים במוחש את האחריות שחשו יהודי העולם לגורל אחיהם גם אם לא דיברו בשפתם ולא נהגו במנהגיהם, ומצד שני את החריצות וכוח הסבל וההתמדה של הפליטים עצמם, שדאגו בכל מקום להמשך הקיום היהודי שלהם ושל זרעם. חבל רק שבתוך המחקר המקיף הזה הכניס החוקר הנכבד כמה אג'נדות מיותרות, כמו למשל שהרבנים החמירו יתר על המידה עם הנשים שנשבו, שהיו צריכות להוכיח לבתי הדין שבעליהן נהרגו כדי להתיר להן להינשא מחדש, או שהן לא נטמאו ע"י שוביהן כדי להתיר להן לחזור לבעליהן (לא נטמאו כלל אם מדובר באשת כהן, ולא נטמאו ברצון – כאשר עלה חשד כזה – אם מדובר באשת ישראל), והוא תלה את זה בממסד רבני גברי לא רגיש – כאשר מדובר ביישום הלכות מפורשות וחד משמעיות, שכל רב עשה כמיטב יכולתו להקל בהן ככל האפשר, שהרי אין מצוה גדולה כהתרת עגונות. המחבר מזכיר בקצרה כמה תופעות לוואי של האירועים הנוראיים הנ"ל – פריחת מרכזי תורה חדשים בגרמניה בעזרת גדולי תורה שנמלטו מהמזרח הבוער, חיזוק הקשרים בין הקהילות היהודיות בעולם בעקבות פעולות הפדיון והשיקום המשותפות, וגם תנועת השבתאות שפרצה והתפשטה בדור שאחרי כן, בין השאר בעקבות הציפיות לגאולה שהרקיעו שחקים אחרי האירועים האלו. מפתח מקיף ומועיל מצורף לסוף הספר.

פרקים בתולדות הספר העברי מראשית פירושי המקרא ועד לציונות הדתית. קובץ מיוחד של 'עלי ספר' לד-לה. עורכים: דב שוורץ וגילה פריבור. רמת גן, בר אילן, תשפ"ו. 360+11 עמ'. (gila.prebor@biu.ac.il)

כתב העת הוותיק 'עלי ספר' עוסק במחקרים בתולדות הספר העברי. כרך כפול זה בכריכה קשה כולל י"א מאמרים ומחקרים. הוא פותח בפרסום ראשון ע"פ כת"י של פירוש קראי בערבית על סיפור יפתח עם תרגום והסברים (גם לדעת מפרש זה ה'קרבן' של בת יפתח היה ייחודה לה' ואיסור על נישואיה לעולם, ולא קרבן ממש), אחריו נמצא בירור בעניינו של קובץ בכת"י שכולל 'שכבות' שונות של חיבורים מזמנים וממחברים שונים, ובהמשך מחקר מעניין על הרמ"א וספרו הראשון 'מחיר יין' על מגילת אסתר, שיש בו שילוב ייחודי של פשט ודרש וקבלה ופילוסופיה ומוסר, בדומה לספרו המאוחר יותר 'תורת העולה' העוסק בענייני הקודש והמקדש מאותו כיוון ובאותו סגנון (אספר כקוריוז שפעם באחת השבתות ראה אותי מורי הרב יהודה עמיטל זצ"ל ראש ישיבת הר עציון מעיין בבית המדרש בספר 'תורת העולה', והוא העיר לי בציניות 'את כל שאר הספרים שבאוצר הספרים כבר גמרת?'...). עוד מאמרים על ספרים ואישים והוצאות ספרים נמצאים בקובץ, בהם שני מאמרים מקיפים של העורך-השותף פרופ' שוורץ, אחד על ההקדמות של המהר"ל לספריו ואחד על השפעת סגנון כתיבתו של מרן הראי"ה קוק על כתיבת תלמידיו. בסוף הכרך נמצא מאמר מעניין על הביוגרפיות והאוטוביוגרפיות של מנהיגי וחשובי הציבור הדתי-לאומי בדור האחרון (ביניהם הרב מיימון, נתן גרדי, יצחק רפאל, יחיאל אליאש, משה קרונה, רפאל בן נתן, נפתלי לביא, זרח ורהפטיג, הרב גורן, דניאל ורמוס, וייבדלו לחיים הרב ישראל וייס והרב שלמה ריסקין), וסקירה על כתב העת 'עת-מול' העוסק בפופולריזציה של ההיסטוריה. בסוף הכרך מובאים דברי זיכרון על שני אנשי ספר מהשורה הראשונה שהלכו לעולמם לאחרונה, הרב מאיר וונדר ז"ל, מחבר פורה ואיש המפתחות ומנוי ותיק של 'המעין', וד"ר מיכאל ריגלר, מוותיקי העובדים בספרייה הלאומית. יישר כוחם של העורכים על הקובץ המעניין הזה, וברכתי ש'עלי ספר' ישוב לצאת בתדירות תמידים כסדרם כמו פעם.

רות, גשרים וגבולות. יונתן גרוסמן. ירושלים, מגיד, תשפ"ו. 414 עמ'. (office@korenpub.com)

פרופ' יונתן גרוסמן הוא מרצה וחוקר תנ"ך בבר אילן ובמכללת הרצוג. בוגר ישיבת הר עציון, ובנו של פרופ' אברהם גרוסמן הזכור לטוב. הוא כבר חיבר מאמרים רבים, וגם ספרים על מגילות קהלת ואסתר ועל תורת הקרבנות, ובשיעוריו המרתקים משתתפים מאות. בספר זה הוא מבאר את פסוקי מגילת רות בדקדוק רב. הוא מתייחס אל המגילה המיוחדת הזו כגשר בין תקופת השופטים לתקופת המלכים, כאשר ההתערבות וההשגחה האלוקיים קיימות כל הזמן – אבל הן נסתרות, והאחריות להצלחה ולכישלון מוטלת על הדמויות הפועלות עצמן. הוא מראה איך במגילת רות החסד והחמלה הם המנצחים, למרות כל הסיבוכים שבדרך. הדיונים בספר עוסקים גם במבנה ובתכלית ובסיפור של המגילה ממבט-על, והם כוללים גם ירידה לפרטים ודיוקים מעניינים. כך בעמ' 69 המחבר מנסה לברר מדוע ירד אלימלך למואב ולא למצרים למשל, שהרי קשה להניח שבבית לחם שורר רעב וכמה קילומטרים מזרחה, במואב, החקלאות פורחת. לענ"ד דווקא הדרש של חז"ל הוא כאן פשוטו של מקרא: אלימלך, 'פרנס הדור', יכול היה להסתדר עם כספו וזהבו בבית לחם גם בימים הקשים ההם – אך לא רצה לבזבז את רכושו בתמיכת אחיו אנשי בית לחם, ולכן עבר למשך תקופת הרעב למקום שלא מכירים אותו ולא מצפים ממנו לסיוע. הוא התכוון לחזור מיד בתום ימי הרעב - אבל ההמשך ידוע. הדרש הוא הפשט. המחבר דן באריכות בתוכניתה של נעמי לגבי מעשי רות בגורן, ובאופן העדין והאסרטיבי כאחד שבו רות שומעת בקול חמותה – אך מצד שני מצליחה להסיט את העלילה לכיוון אחר, טהור ונקי יותר. בהמשך מתמקד המחבר בשדה של מחלון ונעמי שצץ פתאום בסוף העלילה, ומנסה לברר מי קנה אותו ומי מכר אותו ומתי, ומה בדיוק ציפה בועז שיעשה הגואל. הוא מעלה גם אפשרות בשמו של הרב יואל בן נון שפלוני אלמוני הגואל הזה רכש בעצמו את השדה מנעמי עוד לפני כן, ועכשיו הוא מתבקש לגאול אותו עבורה. הספר מלא וגדוש בדיוקים יפים ותובנות מרשימות, והוא תוצאה של עמל וכישרון של פרופ' גרוסמן, וברוך יהיה. ועם כל הנ"ל אני חייב לומר שהדיון האקדמאי גובה מחיר אמוני כבד: למרות הניסיון של גרוסמן להישאר צמוד לדרכם של שלומי אמוני ישראל – הספר כולל אינסוף ציטוטים של חוקרי מקרא רחוקים מתורה, כולל מבקרי מקרא מהגרועים שבהם, ודיונים ענייניים ורגועים בדבריהם הצורמים וב'תיקוניהם', הרבה יותר מאשר למשל בירורים בדעתם של המפרשים והמדרשים 'שלנו'. יתכן שאין ברירה בעולם האקדמי אלא לפרסם דברים בסגנון כזה, אבל המחיר כאמור כבד.

שבט מטמונים. בירורי הלכה מקיפים בענייני ספירת העומר. בנימין טָבָּדִי. רעננה, תשפ"ו. 529 עמ'. (rbtabady@gmail.com)

הרב טָבָּדִי משמש כרב קהילת 'שטיבל יד בנימין' וראש 'בית המדרש לשמה להכשרת רבנים' ברעננה, וגם מרביץ תורה במסגרות שונות. הספר הזה 'שבט מטמונים' מקיף באופן מעמיק את כל פרטי ההלכות והמנהגים של ספירת העומר, והוא מבוסס על שישה שיעורים עיוניים שהעביר הרב טבדי בקהילתו, שאותם הרחיב וחילק לפרקים וערך והוסיף להם השלמות וציונים רבים. פרק נוסף מתאר את דמותו של האמורא רב יוסף מכל צדדיו – תורתו, חיבורו המיוחד למסירת התורה, בקיאותו בתרגום, עיוורונו, ענוותנותו, ועוד ועוד. הרב טבדי מקושר בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו למהר"ל ולתורתו, והוא מדגיש שבלי לעבור על צוואת החת"ס שהמערב נגלה ונסתר כחורש בשור וחמור יחדיו – הוא מרשה לעצמו להציג לפעמים היבטים רוחניים ומחשבתיים של דברי ההלכה שהוא כותב ומחדש. התוצאה היא ספר מקיף ונפלא, שנוסף גם הוא לסדרה 'שבט בנימין' שכבר מפרנסת כמה כרכים. הצלחה רבה לידידי הרב טבדי שליט"א, ירום ונישא וגבה מאוד, ועתידו עוד לפניו.

שו"ת שיח נחום. חלק שני. הרב נחום אליעזר רבינוביץ. מעלה אדומים, מעליות, תשפ"ו. כה+381 עמ'. (office@ybm.org.il)

שש שנים עברו מאז שהלך לבית עולמו הגאון רנ"א רבינוביץ זצ"ל ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, שידוע בעיקר בפירושו הענק והנפלא 'יד פשוטה' על רוב חלקי משנה תורה לרמב"ם. בשנותיו הארוכות כרב קהילה וכראש ישיבה בחו"ל ואח"כ בארץ הוא השיב תשובות לאלפים, ומעט מהן כבר פורסמו בשו"ת 'מלומדי מלחמה' שיצא לאור בשנת תשס"ד, ובחלק הראשון של שו"ת 'שיח נחום' שיצא לאור בשנת תשס"ח. הרב סבר שיש מקום לפרסם רק תשובות שיש בפרסומן תועלת לרבים, שהן כוללות דבר חידוש ושהן מציגות מקורות וסברות, וכך נהג בספרים שיצאו לאור בחייו. תלמידו הרב אלי רייף סייע לרב בחייו בהכנת החלק הראשון של 'שיח נחום', ועל פי בקשת רבים פנה עתה להכין את הכרך השני. שני הבדלים מהותיים קיימים בין שני הכרכים: ראשית הרב המחבר זצ"ל כבר אינו בין החיים כדי להחליט איך בדיוק לנסח את התשובה המודפסת ומה לקרב ומה לרחק, ושנית – רוב הכרך הזה כולל תשובות קצרות-יחסית, מהן רבות שהרב השיב לשואלים אנונימיים באתר האינטרנט של ישיבת 'ברכת משה', ובאופן טבעי הן 'שטוחות' יותר. ובכל זאת נעשה מאמץ גדול לאתר את התשובות המתאימות ולהכינן לדפוס, וכך נקבצו בכרך זה רכ"ח סימנים מכל חלקי השו"ע ועוד שבעה מאמרים ארוכים, וכן דברי הערכה על הרב ומפתחות מפורטים. הרב רבינוביץ היה ידוע במקוריותו ובעצמאותו הפסיקתית בין לקולא ובין לחומרא, וכן בנטייתו לפסוק כרמב"ם, לכן אין תימה בכך שהכריע למשל שמי שרוצה להתעטף בציציות עם תכלת עדיף שיטיל אותן כשיטת הרמב"ם (חוט תכלת אחד מתוך שמונה חוטים) למרות שזו שיטה חריגה-יחסית, ושראוי לכתחילה לשמור על המנהג שלא לאכול בשר ודג יחד - אך למעשה אין כיום באכילתם יחד שום איסור. בעניין אחד נראה שהעורך המוכשר הותיר מכשול לפני המעיינים: בסי' רג הרב משיב לאשה ששאלה איך החיוב על אשה נשואה לכסות את ראשה, כאשר יש נוהגים בכיסוי מלא ויש מתירים לגלות שתי אצבעות ויש אפילו שמתירים טפח לפנים, האם הולכים בזה לפי מנהג המקום? האם כיסוי ראש חלקי (לא סרט בלבד) מותר? והרב משיב בקצרה: יש בזה מנהגים שונים וכל המנהגים הם בסדר. הקורא יכול להבין שהרב מתיר לאשה לכסות את ראשה גם בכיסוי ראש חלקי, אבל בתשובה הבאה הרב מתיר בשעת צורך גדול לאשה גרושה שמתקשה למצוא שידוך ללכת בלי כיסוי ראש (כפי שפסק הרב פיינשטיין זצ"ל) רק בתנאי שתתחייב שכאשר תינשא תשוב ותכסה את ראשה, ואינו מקיל יותר מזה, וגם הוא וביתו ותלמידיו הקפידו על כיסוי ראש מלא, ולא ידוע שפרץ בזה פרץ. נראה שבתשובתו הקצרה הראשונה הוא לא התייחס לסיפא שעסקה בכיסוי ראש חלקי, והתיר רק גילוי מעט שיער מלפנים לפי השיטות המקילות בכך ובמקומות שנהגו להקל בכך, הא ותו לא. קשה לדייק דיוקים הן לקולא והן לחומרא מתשובות קצרות באינטרנט, ונראה שכאן כאמור ניתן מקום לטועה לטעות, וחבל. קיימות עוד כמה תשובות בספר שאיני בטוח שהרב זצ"ל היה מעוניין שהן תתפרסמנה לדורות כפי שהן נכתבו בזמנו כתשובה באתר לשואל או לשואלת. והערה לסיום: ענוותנותם של שני מייסדי ישיבת מעלה אדומים, הרב יצחק שילת והרב חיים סבתו שליט"א, גרמה להם בזמנו להזמין ת"ח מבוגר מחו"ל ולמנות אותו לראש הישיבה שהם הקימו בעצמם בעשר אצבעותיהם, וענוותנותו של הרב רבינוביץ זצ"ל גרמה לו אחרי שנות דור להשיב להם כגמולם ולמנות את שניהם לראשי הישיבה במקומו בחייו, כאשר חש שכוחותיו כבר אינם כבראשונה. אשרינו שאלו הם רבותינו.

שמים חדשים. ספר "קצות החושן" ועליית הלמדנות. נעם סמט. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ו. 308 עמ'. press@mail.biu.ac.il))

ספר מלא וגדוש פרטים וידיעות ונתונים על המהפכה הלימודית שאירעה בישיבות ובבתי המדרש של מזרח אירופה בדורות שאחרי ראשית תקופת האחרונים והתפשטות השולחן ערוך עם הגהות הרמ"א. במרכז הספר עומד החיבור 'קצות החושן' ומחברו רבי אריה ליב הכהן הלר זצ"ל, אך הוא מקיף הרבה יותר – תולדות נושאי הכלים של שו"ע חו"מ ודברים על מחבריהם וישיבותיהם ודרכי לימודם השונות, הכל בסגנון זורם ובהיר, כשכמות החומר לא באה על חשבון הבהירות. בהמשך המחבר עוסק בחיבור האחר המפורסם של ה'קצות' – 'שב שמעתתא', ב'קונטרס הספיקות' של אחיו הגדול רבי יהודה, בהתפתחות הלמדנות סביב ובעקבות הפרסום הרב שזכה לו הספר קצות החושן, ואלו הם רק פירורים מתוך העושר שבספר החשוב והמעניין הזה. ייש"כ לרב סמט, ראש ישיבת 'שיח יצחק' ע"ש ד"ר יצחק ברויאר שבאפרת, על היצירה החשובה הזו.

תולדות אהרן לרבי אהרן מפיסארו. במדבר. מהדיר: אברהם יהודה וייס. ירושלים, תשפ"ה. שפט עמ'. (avweiss613@gmail.com)

כרך נוסף בסדרה המביאה את דבריו המקוריים של בעל 'תולדות אהרן' המודפסים בהרבה חומשים, ובו הפניות לדברי חז"ל העוסקים בפסוק המצוין. בחומשים שלנו נוספו הרבה מקורות ושובש הסדר ולעיתים שובשה גם כוונתו של המחבר, ובא הרב וייס ומציג את הדברים כפי שהדפיסם המחבר בליווי הערות והשלמות ותוספות, ושבחוהו חכמים.

תורת ההגה של לשון התנאים. משה בר-אשר. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ה. 208 עמ'. (moshe.bar-asher@mail.huji.ac.il)

פרופ' בר אשר עלה ארצה ממרוקו כילד, ועתה הוא מתקרב לסוף העשור התשיעי לחייו, עד מאה ועשרים שנה בבריאות ובנחת. אחרי שנים של מחקר והוראה בכל תחומי הלשון העברית, פרסום עשרות ספרים ומאות מאמרים, עמידה בראש האקדמיה ללשון העברית במשך שנים רבות ובראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית ופעילות בגופים רבים אחרים הקשורים ללשון הקודש ללימודה ולהפצתה, וגם קבלת פרס ישראל וכל הפרסים והכיבודים והתארים האפשריים, הוא ממשיך להפיץ את תורתו וידיעותיו לתועלת הרבים לדורות. ספר זה מסכם את מחקריו בענייני לשון חז"ל - יחסה ללשון המקרא, האחדות בין גווניה השונים, יחסה ללשונות זרות, העדים המדויקים להכרתה ולימודה, סוגיות שונות בכתיב של לשון החכמים, תופעות מיוחדות בתורת ההגה שלה, המסורות השונות שהגיעו לידינו בעל-פה על דרך הגייתה – תימן, מזרח, ארצות המגרב, אשכנז ואיטליה ועוד, ודרך ההטעמה בלשון התנאים. חלק גדול מהספר מיועד ל'מטיבי לכת' בלשון העברית ולמי שלומד ומלמד את הנושאים האלו, אך יש בו גם תובנות ללומד המצוי, כמו למשל מסקנתו המפתיעה בפרק האחרון, הנסמכת על מחקריו של פרופ' קוטשר ז"ל שהמחבר הוא תלמידו המובהק, שלמרות שהשפה העברית ה'רשמית' נוטה בדרך כלל להטעמה מלרע - בשפת הדיבור בעל-פה נהגו בתקופת חז"ל להטעים מילים רבות במלעיל, כפי שזה מוכח מכתבי יד מנוקדים של המשנה ומעדויות עתיקות אחרות. זו עובדה מעניינת ומפתיעה, גם אם קשה לקשור אותה להטעמה האשכנזית המלעילית-מאוד של הדורות האחרונים... חלק שני של הספר, על תורת הצורות של לשון התנאים, עתיד להופיע בקרוב. לספר צורפו מפתחות מפורטים. יישר כוחו של פרופ' בר אשר, בתפילה שימשיך בעז"ה לכבד אותנו מפירות חוכמתו (חלק מתוכניותיו המחקריות-ספרותיות מפורט בהקדמה לספר).

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין פרק רביעי, מהדורה, פירוש ועיון משווה במקבילות. מרדכי סבתו ודוד סבתו. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ה. 550 עמ'. (Mordechai.sabato@biu.ac.il)

דרכים רבות יש ללימוד הגמרא. גם בישיבות מתעסקים הלומדים בבירור הנוסח הנכון של הסוגיה - אבל בדרך כלל רק כעניין צדדי יחסית של הדיון בה, וגם בישיבות עוסקים בפירוש הסוגיה בהתאמה למקבילותיה, ולא רק 'על אתר'. אבל באקדמיה נותנים דגש לבירור מקיף של עדי הנוסח השונים והשינויים ביניהם ולקביעת הנוסח ה'נכון' של הסוגיה, ומתייחסים גם לתהליך גיבוש הנוסח הזה במשך הדורות. הרב פרופ' מרדכי סבתו איש בית אל המשיך אחרי לימודיו בישיבה ללמוד ואח"כ להורות תושבע"פ ותלמוד באוניברסיטת בר אילן, וכבר חיבר שני כרכים של פירושים על הפרקים השני והשלישי של מסכת סנהדרין, ועתה הגיע תורו של הרביעי. הוא בוחן כל סוגיה בנפרד, קובע את גירסתה, מפרש את הסוגיה לפרטיה וגם בהתבוננות על כלליותה, ומנסה לברר את תהליך גיבושה, ואת מגמת עורכי התלמוד בקביעתה כפי שהיא. בניגוד לחלק מחוקרי התלמוד הוא משתמש בפירוש הסוגיה הרבה בדברי הראשונים וגדולי האחרונים בנוסף למחקר התלמודי, ובכך מנסה להתקרב לאמיתת פירושה המקורי ולכוונת השותפים בכתיבתה ועריכתה. קיימת תועלת גדולה בלימוד בשיטה המדוקדקת הזו, הבעיה היא שכל פרק בכל מסכת יצטרך לפרנס שנים של לימוד ומחקר וכרך שלם בן מאות עמודים... פרופ' סבתו זכה לכך שבנו הרב ד"ר דוד השתתף איתו בכתיבת הספר ועריכתו, וזה לא מובן מאליו. בהקדמה משבח המחבר את רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ זצ"ל בעל 'דקדוקי סופרים', והוא מעיד שגם אחרי שהתגלו בדורות האחרונים הרבה עדי נוסח שאותם ררננ"ר לא הכיר, וקיים האתר הנפלא 'הכי גרסינן' – עדיין הערותיו והכרעותיו בענייני נוסח התלמוד מועילות ומשמעותיות ביותר. בעמ' 58 ואילך מובא המשפט שבדף לב עמ' ב: 'צדק צדק תרדוף, הלוך אחר בית דין יפה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל'. המחבר מעיר ש'ברור חיל' היא הגירסה שנמצאת בכל עדי הנוסח, חוץ מברמב"ן על דברים טז, ב שכותב 'אחר רבן יוחנן בן זכאי ליבנה', והוא מעיר שהגאון המופלא רבי אברהם אליהו קפלן מברלין ב'דברי תלמוד' שלו הציע שגירסת הרמב"ן היא הנכונה, שהרי הכל יודעים שריב"ז עבר אחר החורבן ליבנה. אך לדעת המחבר אי אפשר להעדיף את גירסת הרמב"ן נגד כל הנוסחים האחרים, וכנראה שהרמב"ן הוא שהחליף את 'ברור חיל' ב'יבנה' בלי שום כוונה להגיה את לשון הגמרא. בהע' 11 הוא מראה שמקום מושבו של ריב"ז בברור חיל מוזכר כבר בתוספתא ובירושלמי, הוא דוחה דעה של כמה חוקרים ש'ברור חיל' אינו שם מקום אלא כינוי למצודת חיילים כלשהי, ומביא דעות שונות אם ריב"ז התגורר בברור חיל לפני תקופת יבנה או אחריה. בבירור קצר ויחסית-צדדי זה מובאים עשרות מקורות, מחז"ל ועד חוקרי דורנו, וכך הוא המהלך בכל הספר. מרשים ביותר.

תלמוד ירושלמי. מסכת סנהדרין פרקים ז-יא. עם פירוש אור לישרים. הרב יהושע בוך. ירושלים, מכון אורות הירושלמי, תשפ"ד. 46+כ-270 עמ'. (blasyerushalmi@gmail.com)

התלמוד הבבלי נקבע ללא ספק כבסיס התורה שבעל פה בעם ישראל. לצידו עומד התלמוד הירושלמי שחיבורו נגמר הרבה לפניו, וכן מדרשי ההלכה והאגדה המוקדמים והמאוחרים-יותר ושאר ספרי חז"ל. באופן טבעי וצודק עיקר לימוד התורה היום הוא בתלמוד הבבלי ובמפרשיו ובנושאי כליו ובכל הספרות התורנית שהתפתחה מכוחו, אבל גם לירושלמי יש מקום, ומקום זה הולך ומתרחב בדורות האחרונים. כמה תלמידי חכמים לקחו על עצמם להפיץ את לימוד הירושלמי ולהרבות את כבודו ואת שמעו, ואחד מהפרויקטים החשובים שלהם הוא כתיבת פירוש חדש לירושלמי שימצה את מה שנכתב עליו, אחרי קביעת נוסחו המדויק על פי כת"י ליידן המפורסם וחלקי כתבי יד מהגניזה וציטוטיו בראשונים, ואחרי בירור מדויק של השפה הארמית שלו השונה לא מעט מהארמית של הבבלי, והטרמינולוגיה הלימודית שלו שגם היא מיוחדת לעצמה. הם כבר זכו להוציא לאור ביאורים על עשר מסכתות, ולפנינו הפירוש על החצי השני של מסכת סנהדרין, וכהכנה לקראת העתיד הוא פותח – מלבד המבואות וההקדמות שמפרנסות 46 עמודים – בעמ' שלג, בהמשך ישיר לחלק הראשון של המסכת. הפירוש 'אור לישרים' שבשולי כל דף במהדורה זו כולל בתוכו גם הסבר פשוט של המילים והתוכן, וגם הערות על גירסאות ושיטות והשוואות לבבלי ולמדרשי ההלכה, ואפילו כמה מילים ובהן רקע על כל אחד מהאמוראים שמוזכר בעמוד. למכון יש 'אג'נדה' תורנית-לאומית, בהנחה שבימים אלו של אתחלתא דגאולה יש צורך לקרב יותר את הירושלמי לליבותינו וללימודינו, ועניין זה בא לידי ביטוי גם בפעילות הנוספת של המכון – פינה שיש לו ב'ערוץ מאיר', חוברת שפירסם ראש המכון הרב אברהם בלס על 'תודעת המקדש' ועוד. הכרך מוקדש לאחד מהתומכים והמעודדים המובהקים של מכון 'אורות הירושלמי' הגאון רבי משה צוריאל זצ"ל מבני ברק, מחבר ומהדיר של עשרות רבות של ספרים בהלכה ואגדה ומחשבה וקבלה ודקדוק ועוד, לשעבר 'משגיח' בישיבת ההסדר בשעלבים, שגם הירושלמי היה שגור על לשונו, וחידוש ימיו כקדם היה חשוב לו מאוד.

תפארתך עמי. רעיונות לפרשת השבוע. עמי רחמים דנינו. רחובות, תשפ"ו. 327 עמ'. (amidanino@gmail.com)

הרב דנינו מרביץ תורה כבר שנים רבות, ועד לאחרונה שימש כראש ישיבת 'אורות יעקב' ברחובות. כבר שנים הוא מקפיד כל ערב שבת לשלוח מסר קולי לתלמידיו הרבים ובו נקודות חיים מתוך פרשת השבוע, לשמחתם הרבה של תלמידיו. דבריו מבוססים תמיד על חז"ל וגדולי ישראל בכל הדורות, כולל דברים מתורתו המאירה של מרן הרב קוק זצ"ל. יש במסריו הערות חינוכיות ומוסריות, נוסף לחידושי פשט מתוקים. דבר גדול עשו בני ביתו ותלמידיו שערכו את העושר הזה לספר מהודר ומסודר, עם אורות קצרים ומתוקים בכל פרשה. כך למשל על פרשת 'מסעי' מעיר הרב עמי שליט"א שהלשון החריגה והכפולה 'מוצאיהם למסעיהם' ו'מסעיהם למוצאיהם' מתארת שתי קבוצות של יוצאי מצרים, אלו שפניהם קדימה 'למסעיהם' ואלו שפניהם אחורה 'למוצאיהם'. ואכן, מעיר ה'כלי יקר', המסעות עצמם חזרו לפעמים אחורה כאילו קיבל ה' את דעתם של המתגעגעים 'לדגה אשר נאכל במצרים חינם', ורק אחרי כמה מסעות פנו שוב עמוד האש והענן לכיוון הארץ המובטחת. אמנם המסעות 'על פי ה'' היו רק אלו שפנו לכיוון הנכון...

תשובות רבנו תם. אברהם (רמי) ריינר ויוסף מרדכי דובאוויק. ירושלים, מקיצי נרדמים, תשפ"ה. יב+489 עמ'. (reinerr@bgu.ac.il)

לפני שש שנים זכה פרופ' רמי ריינר להוציא לאור (בשיתוף עם פרופ' פינחס רוט) את תשובות ר"י הזקן בעל התוספות, שלוקטו מכל רחבי ספרות הראשונים שבדפוס ובכתבי יד עם מבואות והערות ומפתחות וכו' (הספר נסקר ב'המעין' גיל' 234 [תמוז תש"פ] עמ' 125), ועתה הגיע תורן של תשובות דודו רבי יעקב ב"ר מאיר המכונה רבנו תם, גדול בעלי התוספות. חלק חשוב מתשובות רבנו תם כבר נדפס ב'ספר הישר' חלק התשובות, שיצא לאור במהדורה מתוקנת ומושלמת לפני כמה שנים ע"י הרב דוד דבליצקי, אך אחרי בדיקות וסקירות וניפויים נמצאו עוד כמאתיים תשובות של ר"ת בכתבי יד או שנדפסו בספרי ראשונים שונים, ועתה בספר זה הן מסודרות ומוערות ומוגהות וממפותחות בצורה מושלמת. בשנת תשפ"א הוציא לאור פרופ' ריינר את ספרו הגדול על ר"ת ודמותו ההלכתית והמנהיגותית (נסקר ב'המעין' גיל' 239 [תשרי תשפ"ב] עמ' 131-132), ובמבוא המקיף כאן בראש הספר מוסיף ריינר עוד כהנה וכהנה, תוך התמקדות בתשובותיו ובהשפעתן על ההלכה לדורות. לחיבור הספר הזה חבר אליו הרב ד"ר י"מ דובאוויק, תלמיד חכם מופלג מביתר עילית וחוקר מחונן בספרות הראשונים, ויחדיו הם הוציאו ללא ספק יצירת מופת. מיותר לציין שהספר מסתיים עם מערכת שלמה של מפתחות, המפרנסת לבדה כחמישים עמודים. פרופ' ריינר מבטיח בסוף הקדמתו להשלים את מלאכת הליקוט וההדרה גם של תשובות האחים ריצב"א ור"ש משאנץ תלמידי רבנו תם ומגדולי בעלי התוספות, ויהי רצון שלא יאחר לקיים את דברו בבריאות ובנחת.