המעין
שימוש בבדיקות גנטיות על מנת לסייע למועמד לגיור / הרב שלמה יעקובוביץ
הורדת קובץ PDFהרב שלמה יעקובוביץ
שימוש בבדיקות גנטיות על מנת לסייע למועמד לגיור
א. פתח דבר
ב. דנ"א מיטוכונדרי כאמצעי לזיהוי ולייחוס
ג. נאמנות או אמינות: הטוען "ישראל אני"
ד. סטטיסטיקה ויהדות
ה. גישות פוסקי ההלכה לבדיקות הגנטיות להוכחת יהדות
ו. הזדמנות או מדרון הלכתי חלקלק?
א. פתח דבר
בשנים האחרונות מתרחשים תהליכים במסדרונות בתי הדין הרבניים העוסקים בענייני גיור. בתי הדין הרבניים פונים לשימוש בכלים פורנזיים, במאגרי מידע ממוחשבים ובבדיקות גנטיות, במקום להסתפק בכלים ההלכתיים המקובלים כגון עדות וחזקה, שבהם השתמשו פוסקים לאורך הדורות לשם קביעת זהותו היהודית של מועמד לגיור ובכך לייתר את תהליך הגיור עצמו. בניגוד לגישות ההלכתיות העוסקות בממשק שבין מדע והלכה לגבי בדיקות הרקמות והוכחת אבהות, בהם קיים פער בין הפסיקה ההלכתית הגלויה לבין היתרים ייחודים בתיקים חסויים או אסורים לפרסום, הבדיקות הגנטיות והשימוש בהם לענייני גירות וקביעת יהדות נחשפו לפני מספר שנים ועוררו סערה ציבורית, לצד עיסוק נוסף בכל הנוגע לשימוש ב"ראיות מדעיות" בפסיקה ההלכתית.
בעולם המחקר האקדמי ניסו באמצעות בדיקות גנטיות לבדוק ולהוכיח תפיסות מדעיות בדבר קבוצות מיעוט אשר הצליחו לשמור על ייחודיותן[1]. למשל, נבדקו בידולים גנטיים שונים בין יהודים לבין לא יהודים במדינות שונות כדוגמת אתיופיה[2], לוב[3] ודרום אפריקה[4]. מחקרים אלו הישוו בין תוצאות הבדיקות אצל היהודים לבין תוצאות הבדיקות בשאר האוכלוסייה באזורים שבהם גרו היהודים. כמו כן, בוצע ניסיון להתחקות אחר הופעת גנים ושימורם במקומות שונים בעולם[5].
בשנת תשע"ג התפרסם בתקשורת כי בית הדין הרבני בחיפה אישר את דרישתה של מבקשת לאשש את טענותיה בדבר יהדותה באמצעות בדיקה גנטית[6]. הדברים עוררו סערה ציבורית ופוליטית, ואף התבצע ניסיון לפנות לבג"ץ על מנת שיכריע בעניין זה. היועץ המשפטי לממשלה דאז הגיב בשם המדינה לפיה הינו ממליץ לתמוך במדיניות זו של בתי הדין הרבניים[7]. כאן המקום לציין, כי בהליכים נעדרי ביסוס ראייתי מספק, 'חוקרי יהדות' הם המעניקים בדרך כלל את חוות דעתם המקצועית לבית הדין הרבני בשאלות מעין אלו, ברם באותו הליך שהתפרסם לציבור לא הייתה אפשרות ראייתית להוכיח קשר ביולוגי בין המבקשת לבין אמה היהודייה, ולכן הועלתה שאלה זו.
האם אכן ניתן להתיר את השימוש בבדיקות הגנטיות באופן קבוע בבתי הדין הרבניים בהליכים הקשורים להוכחת יהדות? נקודת המוצא במאמר זה הינה התפיסה המדעית העדכנית, לפיה התוצאות בבדיקות דנ"א הינן ברמת וודאות של מעל ל-99.9% כאשר ישנה דגימה מספקת וקיימת השוואה נכונה בין הפרופילים הגנטיים.
ב. דנ"א מיטוכונדרי כאמצעי לזיהוי ולייחוס
בטרם נתחיל בדיון בסוגיות ההלכתיות, יש להבהיר את המסגרת המדעית של בדיקות הדנ"א. קיימים שני סוגים של דנ"א הרלוונטיים לסוגיא דנן:
א. דנ"א – בדנ"א הגרעיני מצוי המטען התורשתי של כל היצורים החיים. לבני אדם יש בכל תא (למעט תאי המין) 46 כרומוזומים, בכל זוג כרומוזומים עותק אחד מגיע מהאב והעותק השני מהאם. המטען הגנטי מצוי בכרומוזום, שהוא מעין מבנה מאורגן של דנ"א ושל חלבונים. הדנ"א הוא חומצה גרעינית, סליל ארוך המקודד באמצעות ארבע יחידות (נוקליאוטידים) בסיסיות. יחידות אלו מכילות דיאוקסיריבוז (סוכר) ופוספטית (חומצה זרחנית). מרכיבים אלו זהים בכל היחידות. נוסף על כך, בכל יחידה יש מרכיב אחר, המשתייך לאחת מארבע מולקולות בסיס המכונות "אותיות" (A, T, G ו-C)[8]. מולקולות אלו מתחברות ביניהן בדרך כימית ייחודית, וכך נוצר סליל כפול של שרשראות. רצף מלא של הגנום מכיל למעלה משלושה מיליארד נוקליאוטידים[9].
ב. דנ"א מיטוכונדרי (Mitochondrial DNA) – בעוד שהדנ"א הגרעיני מכיל שני עותקים שההורים מורישים לילדם, הדנ"א המיטוכונדרי מכיל עותק אחד בלבד (מהאם). למנגנון הורשה זה יש חשיבות רבה[10], מכיוון שהאם היא הדומיננטית בהגדרת הזהות היהודית[11]. מכיוון שקיים רק עותק אחד בדנ"א המיטוכונדרי, הגם שבתוך התא עצמו יש אלפי עותקים של דנ"א מיטוכונדריאלי הרי שאין בו תופעת ערבוב (שחלוף) אשר במהלכה מתערבבים שני עותקים זה בזה, כמו בדנ"א הגרעיני.
הדנ"א המיטוכונדרי מכיל 37 גנים בלבד במקטע גנטי "קצר" ומעגלי המורכב מ-16,529 אותיות בלבד. ייחודיותו של הדנ"א המיטוכונדרי הוא בשימור הנקבי שלו. שימור זה בא לידי ביטוי בהריסה מכוונת של הדנ"א המיטוכונדרי במהלך יצירה של הביצית המופרית. כמו כן, בתא הביצית יש מספר רב של אברוני מיטוכונדריה, ובתאי הזרע יש מעט מאוד אברונים כאלה. למעט שינויים גנטיים או מוטציות נדירות, הדנ"א המיטוכונדרי של אדם זהה בכל פרט לדנ"א המיטוכונדרי של אמו. באמצעות הטכנולוגיות המדעיות המצויות כיום ניתן לבחון על פי שינויים גנטיים של הדנ"א המיטוכונדרי את הנושאים האלו: מקור משפחתי, תהליכים גיאוגרפיים-רפואיים, וכן השתייכות ל"אם קדומה" משותפת.
קצב צבירת המוטציות בדנ"א המיטוכונדרי מוערך במוטציה אחת לכל כמה מאות לידות. על פי "אנליזת הפלוטיפים", קרי שיטת שילובי המוטציות הייחודיים, אפשר להסיק מידע תורשתי הנוגע לתכונות גנטיות של קבוצות מסוימות. בתיחום נכון של קבוצה ושל אוכלוסיית מחקר מסוימת באמצעות בדיקת הדנ"א המיטוכונדרי של הנחקרים, אפשר להתחקות אחר קבוצות ותת קבוצות בעלות מאפיינים גנטיים זהים, קשרי משפחות ועוד. במבט רחב יותר, מחקרים גנומיים מקיפים הציגו תוצאות דומות: כך למשל באמצעות מחקרים אלו התגלה כי הקהילה היהודית האשכנזית, המונה כיום כ-10 מיליון איש, מקורה בקבוצה קטנה ובה כ-350 איש אשר התגוררו באירופה ובמזרח התיכון[12].
חלוקת המשפחות והניסיון להתחקות אחרי שורשיהן מתבצעים אם כן באמצעות איתור "אימהות קדומות", אשר הורישו לצאצאיהן דנ"א מיטוכונדרי זהה, שעבר מדור לדור באמצעות הנקבות. היהדות נמנעה מקשרי נישואין עם הסביבה הנוכרית, ובזכות זאת אפשר להתחקות אחר זהות הגנום היהודי[13] מהעבר ועד להווה[14], וכן אחר דנ"א מיטוכונדרי וסמנים גנטיים[15].
הידע והתיאוריות הגנטיות החלו להתפרסם בכתבי עת מדעיים בדורנו. החוקר הבולט בעניין זה הוא פרופסור קרל לאון סְקוֹרֶצְקי, אשר פרסם שורה של מחקרים על אודות סמן תורשתי לכהנים, לויים אשכנזים[16] ויהודים[17] מקהילות שונות בעולם[18]. במסגרת קבוצת מחקר ובה נחקרים אירופאיים ויהודים אשכנזים טען סקורצקי כי הצליח לפענח ארבעה מאפיינים של דנ"א מיטוכנדרי (K1a1b1a, N1b, K2a2, K1a9), אשר חזרו והופיעו דווקא אצל יהודים אשכנזים. כמו כן הוא ביקש לאתר ארבע "אימהות קדומות" שהן היו לדבריו המייסדות של האוכלוסייה האשכנזית. הנפקות המעשית לדבר היא העובדה שגם בהיעדר מסורת או סממני זיהוי אפשר לקבוע יהדות של נבדק באירופה, גם אם הוא עצמו אינו מודע ליהדותו.
השימוש בדנ"א המיטוכונדרי כיום בבתי הדין הרבניים מהווה 'אפשרות אחרונה', ורק לאחר שכלו הסיכויים להוכחת יהדות בדרכים המקובלות. בהליכים המתנהלים בבתי הדין הרבניים, כאשר המבקש איננו מחזיק בתיעוד התומך בבקשתו לקבוע שהוא יהודי[19], בית הדין נעזר בחוקרים המכונים "חוקרי יהדות". חוקרים אלו בודקים מסמכים הקשורים לעבר של המבקש ולמשפחתו ואם הוא מקיים מנהגים יהודיים, ואם יש עדויות[20] וראיות[21] נוספות בנוגע ליהדותו. המבקש אמור לשתף פעולה בבדיקות, ולשמור על אמינות בנוגע לראיות שהוא מציג לקביעת יהדותו[22]. לאחר סיום הבדיקה חוקר היהדות מגיש את חוות דעתו לבית הדין. חוות דעת זו איננה מחייבת, הגם שיש לה ערך רב במכלול השיקולים שבית הדין שוקל[23].
ג. נאמנות או אמינות: הטוען "ישראל אני"
במציאות שבה העם היהודי היה נפוץ לכל עבר, וקהילות יהודיות היו מרוחקות ונפרדות זו מזו, מעת לעת הגיעו יחידים או משפחות אשר ביקשו להתקבל לקהילה יהודית כזו או אחרת. לעיתים בקשה זו נבעה מרצון לבוא בקשרי נישואין עם אחד או עם אחת מבני הקהילה. איזכור לעניין זה מצינו כבר במסכת פסחים (ג, ב), שם מתואר מקרה שבו אדם ביקש לאכול מקרבן הפסח[24], ורבי יהודה בן בתירא מנע זאת ממנו כשנודע לו שהוא גוי. ניתן לכאורה ללמוד מכאן כי במקרה שבו אדם יטען ליהדותו ולא יתעורר ספק מצד גורם כלשהו הוא ייחשב נאמן, אף שאין במקרה זה תורת עדות וקיים ועומד הכלל שאין אדם מעיד על עצמו[25].
את הנאמנות בהיבט ההלכתי אפשר להבין משלושה כיוונים:
א. מדין רוב[26] – רוב האנשים הנקרים לסיטואציות הללו הם יהודים, לכן גם במקרה הנידון אדם שמבקש לאכול מקרבן הפסח או לטעון כי הוא יהודי נאמן, כי מסתבר שהוא שייך לרוב "וכל דפריש מרובא פריש"[27].
ב. מדין "מילתא דעבידא לאיגלויי"[28].
ג. מדין חזקה.
ד. סטטיסטיקה ויהדות
במדינת ישראל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס) פועלת כיחידת סמך ממשלתית משנת 1972[29]. מטרתה של הלשכה היא איסוף נתונים סטטיסטיים[30], עיבודם, ניתוחם ופרסומם. נתונים אלו ישמשו כבסיס לקבלת החלטות בשעת הצורך, והם מיועדים לשרת את הציבור הנדרש למידע זה.
בהלכה יש משמעות רבה למציאות ב"שטח"[31]. מושגים וכללים משפטיים כדוגמת "חזקה" ו"רוב" משמשים להכרעות המתבססות על סטטיסטיקה. הנחת המוצא היא ש"מה שהיה הוא שיהיה"[32], כלומר שמאירועי העבר אפשר בהכרח ללמוד על אירועי ההווה ועל אירועי העתיד מבחינה נזיקית (כדוגמת השור המועד)[33], מבחינה חברתית-ממונית (כדוגמת אין אדם פורע תוך זמנו)[34], ומבחינה זוגית (אין אישה מעיזה כאשר היא יודעת שהבעל מכיר בשקרה)[35].
לעיתים סטטיסטיקה הולכת ומתעצבת לנגד עינינו, ואפשר להצביע על מאפיינים מזהים של מגמה כלשהי אשר יש לה נפקות בסוגיות משפטיות והלכתיות. בשנים האחרונות מדינת ישראל מצהירה כי רבים מהעולים ממדינות מסוימות אינם מוגדרים כיהודים[36], וייתכן שהדבר יכול להיחשב כרוב
הגדרות רוב וכללים משפטיים יכולים להשפיע על בחירתו של הדיין בהליך מסוים: בדיקה גנטית או הסתמכות על חזקות אחרות. לחילופין, רשאי הדיין להסיק מהיעדר הממצאים ונטל הראיה, ולהותיר את המבקש בחזקתו. ברמת המיקרו, הדברים בוודאי נכונים. ברם, בעיון ברמת המאקרו אפשר להציג כמה שיטות של בדיקות גנטיות, ואת הצורך והרצון להסתמך עליהן.
להלן יובאו כמה גישות, רובן ככולן הופיעו בכתובים. יש לציין כי כמה מפוסקי הלכה וגדולי הדור העדיפו להשאיר סוגיה זו בעלטה ובערפל הלכתי, ובבחינת דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן, וזאת כדי למנוע שימוש בפרקטיקה מסוימת בשגרה[37], לצד הצורך בשיקול הדעת של הדיין והשימוש בכלים ההלכתיים העומדים לרשותו בעת שזה רלוונטי[38].
ה. גישות פוסקי ההלכה לבדיקות הגנטיות להוכחת יהדות
1. עמדת בתי הדין במכון ארץ חמדה
מלבד הפרסום בכתב העת "אסיא" מאת הרב כרמל והרב ארנרייך[39], שעמדו בראש בית המדרש המתווה מדיניות לבתי הדין הרבניים הפרטיים שבהם ניצבים דיינים שהוכשרו במכון ארץ חמדה, יש תשובה מבוססת בספר השו"ת "מראה הבזק"[40], שבה ה'כולל' מביע תמיכה בשימוש בבדיקה הגנטית במצבים שבהם הבדיקה היא הראיה היחידה לביסוס הוכחת היהדות. הרבנים אינם מגדירים מתווה מדויק, אך מהניתוח המדעי המלווה למענה ההלכתי דומה כי הם מעניקים ודאות מוחלטת כשל סימן מובהק להכרעה זו במציאות מסופקת.
2. עמדת הרב ישראל בארנבאום והרב זאב ליטקה
הרבנים ישראל בארנבאום והרב זאב ליטקה פרסמו לפני כמה שנים בקונטרס את מחקרם בדבר היכולת לברר יהדות לאור מחקרים גנטיים[41]. בספרם לא הכריעו בנושא חשוב זה, אך הם העלו אותו אל תוככי בית המדרש. סוגיות כמו רוב, סימנים, חזקות וספק ספיקא נידונו באריכות בספרם. הרבנים ציינו במפורש כי אין בממצאים הגנטיים כשלעצמם קביעת מסמרות בנוגע להתבססות ההלכתית עליהם בבירורי יהדות ולהכרעה בהם.
לא למותר לציין, כי בזכות מחקרם הרב ליטקה הקים את "מכון סימנים". במסגרת השירותים במכון מציעים בו איפיון גנטי של הנבדק, כך שבאמצעות השוואה בין הפרופיל הגנטי של נבדק זה לבין מידע במאגרי נתונים גנטיים מדעיים אפשר לקבוע את השתייכות השושלת האימהית שלו לאוכלוסייה מסוימת. קביעה זו תשמש כחוות דעת בבית הדין הרבני במהלך הכרעתו בהליך לבירור יהדות.
הרב יוסף סבור כי בדיקה מדעית משתייכת לקטגוריה של אומדנות רופאים ומדענים, אשר הוכחו כמה פעמים כשגויות, גם אם הוכח כי הבדיקה מהימנה וחד משמעית. לפיכך הרב יוסף מסרב להעניק גושפנקא משפטית הלכתית של ודאות לבדיקות אלו. בעמדה זו מחזיק אף בנו, הרב יצחק יוסף[42], לשעבר הראשון לציון והרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול.
4. עמדתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב גולדברג פרס את שיטתו בכל הנוגע לגנטיקה והלכה במאמר שפרסם בכתב העת "תחומין"[43]. לדעתו הזיהוי של האדם לפי הגנום הגרעיני שלו הוא שכיחות ייחודית אשר עומדת ברף של סימן מובהק. הסיכוי לטעות קלוש מאוד, ולכן אפשר להתבסס בלעדית על זיהוי זה בהכרעה במציאות מסופקת. לפיכך הרב גולדברג הסכים להתיר עגונה על פי בדיקת דנ"א[44].
עם זאת, ייתכן שהרב גולדברג יתיר את ההתבססות על הסימן המובהק הזה דווקא במקרה של היתרי עגונות, שהוא מקצוע בפני עצמו בהכרעות הלכתיות, ולא ישליך מהיתר זה על בירור יהדות.
5. עמדת בתי הדין החרדיים (הבד"צים)
בעשורים האחרונים חל מהפך בקהילה החרדית בנוגע לבדיקות הגנטיות בתחום השידוכים. זוגות רבים ובני משפחותיהם נדרשים לבצע בדיקות התאמה גנטיות. במקרה שיעלו ממצאים הנוגעים למחלה גנטית, והדבר ישפיע על גורל השידוך[45]. יש שתי הצדקות לבדיקה זו. אחת מהן היא ההצדקה המדעית: מניעת מחלות גנטיות. יש גם הצדקה הלכתית לבדיקה זו: מניעה של הולדת ילדים עם פגמים[46].
הדיונים המתנהלים בבתי הדין אינם פומביים, לכן קשה להתחקות אחר עמדה מובהקת. עם זאת, יש לציין כי בדרך כלל בבתי הדין החרדיים האשכנזיים נוטים לאמץ בפומבי את עמדתם של הרב וואזנר והרב קרליץ בנוגע לבדיקת רקמות, וחוששים להעניק גושפנקא הלכתית לבדיקות מדעיות כסימן מובהק[47].
6. עמדתם הרשמית של בתי הדין הרבניים
לבתי הדין הרבניים אין בעניין זה מדיניות פומבית מחייבת, אולם הרב הראשי הקודם הרב דוד לאו הצהיר כי בדיקות דנ"א לאימות יהדות נעשות ללא כפייה[48]. בספרם של הרבנים בארנבאום וליטקה[49] סקר הרב לאו באריכות את השיטות השונות בנושא. הוא איננו מסכים עם עמדתם של הרב ליטקה והרב בארנבאום שאפשר להסיק שיוך לעם היהודי על פי הכלל "אומדנא דמוכח", ולדעתו בדיקות הדנ"א לבירור יהדות אינן מכריעות בפני עצמן, ואפשר להשתמש בהן רק בתור חיזוק לראיות אחרות ובעזרתן להטות את הכף לכיוון כזה או אחר. בדיקות אלו מועילות בפני עצמן אך ורק כדי לייצר ספק. בכל אופן מסקנתו של הרב לאו אינה מחייבת את בתי הדין הרבניים, והדבר עודנו תלוי בהרכבים השונים של בתי הדין.
כאמור, קיימים הבדלי גישות בנושא בין בתי הדין הרבניים השונים גם בסוגיות אחרות שבהן נזקקים לראיות מדעיות לצורך הכרעה. אם וכאשר ייווצר קו אחיד בנושא יתכן שבתי הדין יחלו להשתמש בראיות מדעיות גם בעניינים שבשגרה, כמו סכסוכים הקשורים בממון ובנחלה, ולא רק במקרים חריגים כמו עגינות[50].
ה. הזדמנות או מדרון הלכתי חלקלק?
השימוש במדע כחלק מ'ארגז הכלים' ההלכתי איננו חדש. יחד עם זאת, בניגוד למקרים אחרים שבהם מדובר בעניינים חריגים כדוגמת התרת עגונות, עצם הלגיטימציה ההלכתית לשימוש בבדיקות מדעיות לצורך מניעת הצורך בגיור מהווה מעין קו פרשת מים בכל הנוגע לממשק שבין מדע והלכה. מרגע שמוכנס השימוש במדע ככלי בהכרעה ההלכתית, בלי קשר לכך שהבדיקות הגנטיות והדיוק שבהם מובהקים ביותר, למעשה נפתחת הדלת לשימוש הלכתי במדע גם במקרים נוספים. בעוד שבבדיקת רקמות הפוסקים נטו לצנן את הממצאים המדעיים ולנסות להתרחק מהשימוש שבהם, הגישה ההלכתית בכל הנוגע לגיור מחייבת מעורבות של הפוסק עם הממצאים המדעיים. האם מדובר בהזדמנות להרחיב את ההלכה מעבר לד' אמותיה תוך שימוש בפלאי הטכנולוגיה, או שמא אנו עומדים לפני מדרון חלקלק שעלול לפגוע במרחב ההלכתי של הפוסק? ימים יגידו. בכל מקרה השימוש בבדיקות הגנטיות בהליכי הגיור אינו סוף פסוק לעניין זה.
[1] יש לציין תופעה נוספת וייחודית, והיא הנגישות של הבדיקות הגנטיות לציבור הרחב. כך למשל, חברת FTDNA – Family Tree DNA נוסדה בראשית שנת תש"פ, והייתה למעשה החלוצה בחקר הגנטיקה והגינאולוגיה. חברה זו מציעה לכל המעוניין אפשרות לבדוק קשרים משפחתיים על ידי בדיקות גנטיות, רקע תורשתי שיש לו משמעויות בריאותיות, וכן בירור של שורשים קדמוניים, ראו https://www.familytreedna.com.
[2] A. Lovell, C. Moreau, V. Yotova, F. Xiao, S. Bourgeois, D. Gehl, J. Bertranpetit, E. Schurr, & D. Labuda, Ethiopia: Between Sub-Saharan Africa and Western Eursia, 69 Annual of Human Genetics 275 (2005).
[3] N. A. Rosenberg, E. Woolf, J. K. Pritchard, T. Schaap, D. Gefel, I. Shpirer, U. Lavi, B. Bonne-Tamir, J. Hillel, & M. W. Feldman, Distinctive Genetic Signatures in Libyan Jews, 98 Proceedings of National Academy of Science of the United States of America 858 (2001).
[4] G. Thomas, T. Parfitt, D. A.Weiss, K. Skorecki, J. F. Wilson, M. Le Roux, N. Bradman, & D. B. Goldstein, Y chromosomes traveling south: the Cohen modal haplotype and the origins of the Lemba--the “Black Jews of Southern Africa”, 66 American Journal of Human Genetics 674 (2000). (להלן: Y Chromosomes).
[5] Martin Richards, Chiara Rengo, Fulvio Cruciani, Fiona Gratrix, James F. Wilson, Rosaria Scozzari, Vincent Macaulay & Antonio Torroni, Extensive Female-Mediated Gene Flow from Sub-Saharan Africa into Near Eastern Arab Populations, 72 American Journal of Human Genetics 1058 (2003).
[6] תיק (אזורי חיפה) 954915-1 פלונית (לא פורסם 26.8.13): "כדי לאמת את הקשר שביניהן, נעתר בית הדין לבקשת המבקשת להשוות ביניהן ע"י בדיקה גנטית, אשר תוכל לקבוע שהאשה שנמצאה יהודייה, ואשר להצהרת המבקשת זו אמה, היא אכן האם הביולוגית של המבקשת שלפנינו".
[7] קובי נחשוני: "המדינה לבג"ץ: תומכים בחקירות דנ"א להוכחת יהדות" YNET (17.9.2019) https://bit.ly/3wEpXLx.
[8] אדנין (A), טימין (T), ציטוזין (C) וגואנין (G).
[9] הרב פרופ' אברהם שטיינברג: "דנ"א מיטוכונדרי – כלי לבירור יהדות: רקע מדעי", אסיא קז–קח תשע"ח עמ' 23.
[10] למשמעויות נוספות ראו מאיר סולוביציק, "התיאולוגיה של האם היהודייה", תכלת 22 תשס"ו עמ' 60.
[11] ראו למשל קידושין סו, ב; שולחן ערוך, אבן העזר ח, ה.
[12] Shay Carmi, Ken Y. Hui, Ethan Kochav, Xinmin Liu, James Xue, Fillan Grady et al., Sequencing An Ashkenazi Reference Panel Supports Population-Targeted Personal Genomics and Illuminates Jewish and European Origins, 5 Nature Communication (2014).
[13] Mark G. Thomas, Michael E. Weale, Abigale L. Jones, Martin Richards, Alice Smith, Nicola Redhead, Antonio Torroni, Rosaria Scozzari, Fiona Gratrix, Ayele Tarekegn, James F. Wilson, Cristian Capelli, Neil Bradman, & David B. Goldstein, Founding Mothers of Jewish Communities: Geographically Separated Jewish Groups Were Independently Founded by Very Few Female Ancestors, 70 American Journal of Human Genetics 1411 (2002)
[14] Gil Atzmon, Li Hao, Itzi Pe’er, Christofer Velez, Alexander Pearlman, Pier Francesco Palamara, Bernice Morrow, Eitan Friedman, Carole Oddoux, Eduard Burns, & Harry Ostrer, Abraham’s Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry, 86 American Journal of Human Genetics 850 (2010).
[15] גיל עצמון: "ראיתי אותך בהר סיני? מאפייני הגנום היהודי". שרשרת הדורות 16 עמ' 4 (2016).
[16] Doron M. Behar, Mark G. Thomas, Karl Skorecki, Michael F. Hammer, Ekaterina Bulygina, Dor Rosengarten, Abigale L. Jones, Karen Held, Vivian Moses, David Goldstein, Neil Bradman, & Michael E. Weale., Multiple Origins of Ashkenazi Levites: Y Chromosome Evidence for Both Near Eastern and European ancestries, 73 American Journal of Human Genetics 768 (2003).
[17] Harry Ostrer, & Karl Skorecki,. The Population Genetics of the Jewish People, 132 Human Genetics 119 (2013).
[18] . G. Thomas, T. Parfitt, D. A.Weiss, K. Skorecki, J. F. Wilson, M. Le Roux, N. Bradman, & D. B. Goldstein, Y chromosomes traveling south: the Cohen modal haplotype and the origins of the Lemba--the “Black Jews of Southern Africa”, 66 American Journal of Human Genetics 674 (2000).
[19] תיק (רבני נתניה) 858096/1 פלוני ופלונית (נבו 23.2.2012).
[20] ראו למשל תיק (רבני חיפה) 1048842/1 פלוני (נבו 20.10.2015); תיק (רבני נת') 935406/2 פלוני (נבו 28.8.2013).
[21] ראו למשל תיק (רבני י-ם) 931516/1 פלונית (נבו 27.4.2015); תיק (רבני נת') 972321/1 פלונית (נבו 27.7.2015); ערעור (גדול) 1091278/1 נ ו' י (לא פורסם 2.4.2017).
[22] תיק (רבני חי') 901865-1 פלוני (נבו 12.5.13).
[23] ראו למשל, תיק (רבני חי') 1045671/1 פלונית (נבו 20.12.15).
[24] פסחים ג, ב.
[25] תוספות פסחים ג, ב ד"ה ואנו.
[26] תוספות יבמות מז, א ד"ה במוחזק.
[27] ראו למשל כתובות טו, ב.
[28] שם.
[29] פקודת הסטטיסטיקה [נוסח חדש], התשל"ב–1972, דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 24.
[30] על המשמעות ההלכתית הכרוכה בעניין, המתכתבת עם איסור מניין בני ישראל, ראו עמוד הימיני סימן יג, "בדבר מפקד אוכלוסין".
[31] ראו על כך בהרחבה בספרי: גנטיקה משפט והלכה 11-22 (נבו, 2023).
[32] קהלת א, ט.
[33] בבא קמא כג, ב.
[34] בבא בתרא ה, ב.
[35] סנהדרין צא, א.
[36] קובי נחשוני: "משרד הפנים מתקן: רוב העולים מרוסיה ואוקראינה – אינם יהודים; רוב עולי ארה"ב וצרפת – יהודים",Ynet (24.12.2019)https://bit.ly/3PWHiq4 .
[37] אריאל פיקאר, הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית, תשע"ב, עמ' 161–190.
[38] תשובות רבי אברהם בן הרמב"ם סי' קו.
[39] יוסף כרמל ומשה ארנרייך, "קביעת יהדות על סמך בדיקה גנטית", אסיא קה–קו תשע"ז עמ' 57.
[40] שו"ת במראה הבזק ח"ט סי' ל.
[41] ישראל בארנבאום וזאב ליטקה, בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים. תשע"ז (להלן: בירורי יהדות).
[42] ראה הסכמתו לספר בירורי יהדות עמ' 5.
[43] הרב זלמן נחמיה גולדברג, "היתר עגונות מ'מגדלי התאומים' בניו יורק", תחומין כג תשס"ג עמ' 110.
[44] הרב גולדברג אף מציין בהסכמתו לספר בירורי יהדות עמ' 5: "וכבר עמלו לברר זה רבנים ומדענים גדולים, וכבר הסכימו שניתן ללכת אחרי הוכחה זו לקבוע יהדות, והסכימו רבנים גדולים שיש להדפיס החוברת ולהפיצה בין לומדי התורה". אמנם מדובר כאן על הסכמה לספר, ולא במאמר הלכתי או בפסיקה מנומקת.
[45] ראו למשל, סימה זלצברג, "על בדיקות גנטיות טרום שידוכיות בחברה החרדית", כתב העת לחקר החברה החרדית 2 תשע"ה עמ' 24; J. Ekstein, & H. Katzenstein, The Dor Yeshorim Story: Community-Based Carrier Screening for Tay-Sachs Disease, Advances in 44 Genetics 297 (2001); David Greenberg, & Eliezer Witztum, Sanity and Sanctity: Mental Health Work among the Ultra-Orthodox in Jerusalem (2001); A. I. Gordon, Intermarriage: Interfaith, Interracial, Interethnik (1964).
[46] יהודה (אודי) יפרח, "בדיקות גנטיות קודם הנישואין", אסיא צז–צח תשע"ה עמ' 121.
[47] הרב משה קליין, "זיהוי הלכתי על פי בדיקת דנ"א", תחומין כא תשס"א עמ' 121. הובא גם אצל הרב אברהם ס' אברהם, נשמת אברהם ח"ג אבן העזר סי' ד א2, והרב אליהו לוין, "תשובה בעניין היתר עגונה", ישורון יב תשס"ג עמ' תצו.
[48] ראו למשל, עיתים, "הרב הראשי דוד לאו: בדיקות DNA נעשות רק באופן וולונטרי וללא כפייה כדי לסייע באימות יהדות" https://bit.ly/3wI7huB.
[49] בירורי יהדות, עמ' 217–227.
[50] בעת האחרונה מופיעים פרסומים ובהם אישוש להשערת מחקר זו בדבר השימוש בבדיקות הגנטיות והתרחבותו למקרים נוספים ולא רק במקרי קצה כדוגמת דיני עגונות, ראו למשל, חרדים 10 "ביה"ד פסק: ירושת המיליונים תעבור לבן שקרוביו העלימו את דבר קיומו" https://bit.ly/3TrPWjf.