המעין

התמודדות עם גניבות ופריצות בשבת / הרב יהודה זולדן

הורדת קובץ PDF

הרב יהודה זולדן

התמודדות עם גניבות ופריצות בשבת

פתיחה

א. תרומת הדשן: חילול שבת בזמן הזה כשבאים גנבים וכשגרים בין גויים

ב. מגן אברהם: גנבים רבים שבאים לגנוב בשבת מאדם יחיד

ג. התמודדות של שוטרים בשבת עם גניבות ועבריינות אחרת שאין בהם סכנת נפשות

סיכום

פתיחה

המגן אברהם כתב שאם באים גנבים בשבת לביתו של אדם יחיד ואין סכנת נפשות "יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת". כדבריו פסק המשנה ברורה, וכך מופיע בספרי פוסקים בני זמננו, גם בהתייחס לפעילותם של שוטרים שתפקידם הוא למנוע ולסכל גניבות ופריצות. אחרונים דנו בכוונת דברי המגן אברהם ובהשוואה לדין בא במחתרת, שם מותר לבעל הרכוש להגן על רכושו ואף להרוג את הגנב במצבים מסוימים. כמו כן קיים חשש שגנבים וארגוני פשיעה ינצלו את המצב, ושבתות וימים טובים יהיו ח"ו ימים של גנבות, ובמיוחד במקומות בהם בעלי הרכוש לא נמצאים בהם בדרך כלל בשבת וביום טוב (באזורי תעשיה וחנויות, בניני משרדים, שטחים חקלאיים וכד'). אך נראה שאפשר להסביר את המגן אברהם אחרת.

 

1. תרומת הדשן: חילול שבת בזמן הזה כשבאים גנבים וכשגרים בין גויים

בגמרא (עירובין מה, א) נזכרה ברייתא שמקורה בתוספתא (עירובין ג, ה):

אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת. נכרים שצרו על עיירות ישראל, יוצאין עליהן בזיין, ומחללין עליהן את השבת. אימתי? בזמן שבאו על עסקי נפשות. לא באו על עסקי נפשות, אין יוצאין עליהן בזיין, ואין מחללין עליהן את השבת. לעיירות הסמוכות לספר, אפילו ליטול את התבן ואפילו ליטול את הקש, יוצאין עליהן בזיין ומחללין עליהן את השבת. 

 

נראה שהכוונה ב"יוצאים \ אין יוצאים  בכלי זיין" – על מנת להגן, ואף להרוג את הגויים שצרו. "מחללין \ אין מחללים את השבת" – פעולות נוספות הכרוכות בחילול שבת.

הטור והשולחן ערוך (אורח חיים סי' שכט סע' ו) פסקו להלכה את האמור בברייתא. בסעיף שאחר כך (שם ז) פסק השולחן ערוך את דברי הרב ישראל איסרליין (שו"ת תרומת הדשן, פסקים וכתבים סי' קנו):

יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות.

הרמ"א (שולחן ערוך שם; דרכי משה שם) הוסיף: "ומכל מקום הכל לפי הענין".

זו היא תשובת תרומת הדשן:

מהר"ש פסק על הא דאמרינן נכרים שצרו על עיירות בזמן שבאו על עסקי נפשות מחללין עליו את השבת אבל על עסקי ממון לא, ובזמן הזה אפילו על עסקי ממון מחללים, דידוע הוא דבאו על עסקי ממון אם לא יניח הישראל לשלול ולבוז ממנו יהרגנו, והוי עסקי נפשות. ומטעם זה היתר גמור הוא בדליקה שנפלה בשבת אפילו בבית נכרי לישראל לילך ולכבות, דהאידנא כשיש דליקת הנכרים הולכים והורגים ח"ו הישראל אם לא יכבו כמותם, וסכנת נפשות הוא. ואפילו במקום שאינם הורגים, מ"מ שוללין ובוזזין והוי סכנת ממון דשרינן אף בבאו על עסקי ממון כדפירשתי.

מכאן ואילך ציטט תרומת הדשן מדברי הרב אהרן הקדוש שדרש ברבים והודיע שיהודים צריכים לכבות דליקה אפילו בשבת ולא להימנע מזה, כי אם לא כן תהיה סכנה ליהודי שבביתו פרצה הדליקה אם לא יכבה, והנימוק הוא:  

דדרכם להשליך היהודי לתוך הדליקה במי שיצאת בביתו... אפילו נפל לבית נכרי תחילה, ופשיטא דמחללין. אמנם הכל לפי ראות עיניים והזמן, לפי מה שיתקרב לביתו של ישראל, ותן לחכם ויחכם עוד.

את המשפט "אמנם הכל לפי ראות עיניים והזמן" כתב הרמ"א באופן דומה בהלכה שנזכרה לעיל: "ומכל מקום הכל לפי הענין"[1].

דברי תרומת הדשן הללו מבוססים על דבריהם של פוסקים שקדמו לו. בתשובה אחרת (תרומת הדשן סי' נח) הוא נשאל אודות "דליקה שנפלה בשבת, שרי לבר ישראל בזמן הזה לכבות הדליקה או לאו?", ובתשובתו הוא ציין לדברי האור זרוע:

כתב בהגה"ה באשירי (עירובין ד, ו הגהה א) בשם אור זרוע וז"ל: בזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללים עליהם את השבת, וכן מותר לכבות את הדליקה בשבת בזמן הזה, מפני שאנו דרים בין הנכרים ושוללים והורגים, ולא גרע מעיר הסמוכה לספר. עד כאן.

וז"ל רבי יצחק אור זרוע (אור זרוע, ב, הל' שבת סי' פד) בנוגע לגוים שצרו על עניני ממון. לאחר שהוא ציטט את הגמרא (עירובין שם):

כל שכן עתה שאנו דרים ביניהם שאפילו אם באו לשלול בעלמא שיוצאים עליהם בשבת בכלי זיין, שכששוללים אז כמו כן הורגים. ואין לחלק בין היכא שצרו כבר לאומרים שרוצים לבוא לשלול, אלא כשהקול יוצא שרוצים לבוא לשלול אף על פי שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו, דאין מדקדקין בפיקוח נפש.

מטרת הגויים הללו שבאים מבחוץ היא לשלול - לגנוב, ואם לא יענו לדרישותיהם הם יהרגו את בני העיר. החשש הוא שאם יהודים לא ישתתפו בהגנה על העיר מפני הגויים הללו שבאים מבחוץ, או שהם לא יסייעו בכיבוי שריפה כשאירועים אלו קורים בשבת, בין אם השריפה פרצה בבית של יהודי ובין אם היא פרצה בבית של גוי, תתעורר סכנת נפשות ליהודים גם מהגויים שהם גרים ביניהם שהם יפגעו ביהודים ויהרגו אותם. נראה לומר עוד, שדברי האור זרוע כפי שהם מצוטטים בהגהות אשרי: "...מפני שאנו דרים בין הנכרים ושוללים והורגים", כוונתו בעיקר לגויים שהיהודים גרים איתם, הם אלו ששוללים והורגים כשהיהודים שכניהם לא שותפים איתם, ולא נאבקים נגד גנבים ולא מסייעים לכיבוי דליקה.

 

ב. מגן אברהם: גנבים רבים שבאים לגנוב בשבת מאדם יחיד

על דברי השולחן ערוך הללו, שכאמור בסיסם הוא בדברי תרומת הדשן, כתב רבי אברהם גומבינר (מגן אברהם שם ס"ק ה):  

שאם לא יניחנו – וצריך עיון, דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת! ואפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו (שבת קנג, א) חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג, ולכן מחללין. אבל באדם יחיד, יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת[2].

בעקבותיו כתב כך גם רבי שניאור זלמן מלאדי (שולחן ערוך הרב, אורח חיים סי' שכט, ז):

אבל יחיד שבאו עליו ליקח ממונו יניח להם ליטול כל אשר לו, ולא יחלל שבת אפילו באיסור דברי סופרים, אלא על דרך שנתבאר בסי' ש"א [בשינוי]. 

לדברי המגן אברהם אם באים גנבים שמסכנים ממון של תושבים רבים חוששים שמא מישהו מבני העיר ירצה לעמוד על ממונו ויעמוד נגדם, ולכן מותר לכל אדם לחלל שבת, כי הגנבים לא יבחינו בין אדם לאדם והכל נמצאים בסכנת נפשות. אך אם באים גנבים על אדם יחיד עליו להניח להם לקחת את ממונו, ולא יחלל שבת אף באיסורי דרבנן[3].

רבי יחיאל מיכל עפשטיין (ערוך השולחן, אורח חיים סי' שכט, י) פסק כדברי המגן אברהם, ובנוגע ליחיד שהניח ממונו הוסיף: "ונאמן הקדוש ברוך הוא שישלם לו כהנה וכהנה". עוד כתב בנוגע לדברי המגן אברהם:

וזה תלוי הכל לפי העניין. ודע, דדין זה אי אפשר להיות עתה בעיר שיש מושלים מהמלוכה, שאין העולם הפקר. רק בכפר יכול להיות.

כוונתו היא שבערים מסודרות יש שלטון ויש משטרה, והם אלו שקובעים אם ואיך יוצאים להילחם נגד הגנבים גם בחול וגם בשבת, וזה לא תלוי כלל בתושבים היהודים או שאינם יהודים שגרים במקום. רק בכפרים רחוקים שאין שם מערכת שלטונית מסודרת יש להתנהל לפי הלכה זו. הערה זו של ערוך השולחן לא נוגעת למקרה של יחיד שבאו עליו גנבים רבים[4].

יש להעיר שבדברי האור זרוע וכן בדברי תרומת הדשן לא מופיעה ההבחנה שכתב המגן אברהם בין גנבים שבאים לגנוב מרבים לבין גנבים שבאים לגנוב מיחיד[5]. כמו כן, לא נאמר בדבריהם שמותר לחלל שבת שכשבאים גויים רבים על בני העיר מחשש שמא אחד יעמוד כנגד הגויים ועל כן הכל נמצאים בסכנת נפשות. כמו כן, בנוגע לחידוש של המגן אברהם שיחיד שעומד מול רבים יניח כל ממונו, יתכן מאוד שאותו אדם יחיד יעמוד על ממונו וילחם על כספו, וממילא חייו בסכנה ומותר לו אף להרוג[6].

הרב מאיר אריק (מנחת פתים, שם ס"ק ה) הקשה על המגן אברהם מהאמור בגמרא (סנהדרין עב, ב) שדין בא במחתרת נוהג בין בחול ובין בשבת, "'דמים לו' (שמות כב, ב) - בין בחול בין בשבת, 'אין לו דמים' (שם א) - בין בחול בין בשבת":

וצ"ע דהא בבא במחתרת מותר להורגו, ולא אמרינן שיניחנו ליקח הממון[7].

כך הקשה על המגן אברהם גם הרב יוסף שלום אלישיב (קובץ תשובות הרב אלישיב, ה, סי' עד):

ודברי המגן אברהם צריכים בירור, דאם כן נפל כל הדין של מחתרת בבירא, למה הותר להרוג אותו, יניח לו לקחת את כל אשר לו ולא יבוא לידי רציחה? וכמו כן למה "'דמים אין לו' בין בחול בין בשבת" ורשאי להורגו אפילו בשבת[8]?

יש מבין פוסקי זמננו שפסקו על פי דברי המגן אברהם הללו. כך כתב הרב יהושע ישעיהו נויברט (שמירת שבת כהלכתה [מהד' תש"ע], פרק מא סעיף כד):

גנב הפורץ לדירה, מכיון שיש חשש שיתקוף את הנמצאים בה מותר לבעל הדירה וכן לשכנו או לכל אדם אחר לטלפן למשטרה, אם אינו יכול להבריחו מבלי לסכן את עצמו.

הרב נויברט (שם הע' עב) כתב שדין זה מבוסס על דינו של בא במחתרת. עוד כתב בהמשך ההלכה:

והוא הדין אפילו לגבי הרואה גנב הפורץ לדירה ריקה, במקום שיש להניח כי יפרוץ גם לדירה אחרת שנמצא בה אדם. אין כל חשש שהגנב יתקוף ויסכן אדם - אסור לטלפן למשטרה גם אם יפסיד את כל ממונו, והוא הדין אם רואה גנב שפורץ למקום שאין בו אנשים, כמו לבנק או לחנות[9].

הרב נויברט (שם הע' עד) כתב שהלכה זו שאסור לחלל שבת שלא במקום סכנה ברור היא על בסיס דברי המגן אברהם. יש להעיר שהמגן אברהם כתב את הדין הזה למקרה בו מספר גנבים נכנסים לביתו של יחיד, שאז לפיו אין חשש שיהיה מי שיעמוד על ממונו ויסכן נפשו, ואילו כאן נפסק שכך הדין גם כשגנב חדר לבית שיש בו מספר אנשים אלא ש"אין כל חשש שהגנב יתקוף ויסכן אדם". עוד כתב הרב נויברט שדבריו הם גם על פי מה ששמע מהרב שלמה זלמן אויערבך. הוא הפנה לדבריו בענין זה (שו"ת מנחת שלמה, א סי' ז ס"ק ב [שולחן שלמה, ג, סי' שכט, ז]) שם האריך מאד לדון בדברי המגן אברהם הללו, ובדבריו (שם) ציין גם את החשש הבא: 

מסתבר דכיון שברור הדבר שאם רבים יתנהגו כהמגן אברהם לוותר על ממונם בשבת, יתרבו ודאי גנבים ורודפים בשבת ביודעם שביום זה יתנו להם לבוז ממונם של ישראל, וכיון שמחמת החזקה שאין אדם מעמיד על ממונו יהיו הרבה אנשים אשר לא יוכלו לוותר על ממונם ויבואו לידי סכנה, לכן אפשר דחשיב ממש כמלחמת מצוה [אשר רבים סוברים שמותר גם להתחיל בשבת] ואף בשבת חייב הבעל הבית לקום עליו ולהרגו.

לדברי הרב אויערבך פירוש דבריו של המגן אברהם כפשוטם יאפשר לחבורות של גנבים גויים או גנבים יהודים, וכן חבורות משותפות של גנבים גויים ויהודים, לגנוב בשבת בקלות יתירה. קיימים  ברחבי הארץ ארגוני פשיעה ועבריינים של אינם יהודים שכאמור יש בהם אויבי מדינת ישראל, ויש ארגוני פשיעה בהם יהודים ואינם יהודים שהם אויבי מדינת ישראל פועלים ביחד, ויש גם ארגוני פשיעה של יהודים בלבד. כשחבורה של גנבים נכנסת לביתו של אדם, הוא איננו יכול לזהות ולהבחין מי יהודי ומי איננו יהודי, ומי גונב גם ממניעים לאומיים ולא רק ממניעים פליליים. ארגוני פשיעה, חבורות גנבים ועבריינים אחרים, ינצלו את העובדה שבעל ממון ורכוש כשהוא יחיד, או שומר ומאבטח יחיד (במפעל, במשרד וכד'), מוגבלים ביכולתם להגן על ממונם ורכושם כי אסור להם לעשות פעולות הכרוכות בחילול שבת מהתורה ומדרבנן (להזעיק עזרה; להפעיל אזעקה; לכבות אור; וכד'). כך יהיה גם כשהם יפרצו לבתיהם של קשישים, חולים, ואחרים שאין להם כל סיכוי למנוע מחבורת הגנבים לרוקן את בתיהם. בעל בית, או שומר ומאבטח, וכן קשישים וחולים, יוכלו לעשות פעולות שאין בהם חילול שבת (לצעוק לעזרה; לנעול דלתות וכד') שאולי יפריעו לגנבים לממש את זממם, אך לא מעבר לזה. בוודאי שיהיה קל ופשוט לחבורת גנבים לגנוב בשבת במקום שאין איש כלל (מפעל, בנק, חנות, רכב, שטח חקלאי, וכד'), ואף אם אדם זר יראה אותם בפעולתם בעיניו או דרך מצלמות אבטחה, יהיה אסור לו לעשות פעולות הכרוכות בחילול שבת על מנת למנוע מהם לממש את זממם. דינא הכי?

נראה להסביר שכוונת המגן אברהם היא למקרה בו חבורה של גנבים נכנסו לבית, ומטרתם היא לגנוב כסף ורכוש ואין להם עניין להרוג, ולבעל הבית אין שום סיכוי ושום דרך שהיא למנוע מהם לקחת את הרכוש והממון. במצב כזה אסור לו לחלל שבת, כי אין שום תועלת בחילול שבת זה. דברי המגן אברהם על רבים שנכנסים לביתו של יחיד הם דוגמא בלבד למצב בו אין שום סיכוי לאדם להגן על ממונו כשעליו להתעמת מול חבורת גנבים, כשאין להם כל כוונה להרוג אותו ושום אמצעי להרוג אותו. אך יכולים להיות מצבים נוספים. למשל: שישה או עשרה גנבים נכנסו בשבת לבית ויש להם ציוד ומכשירים לפריצת בתים, הם אספו מודיעין והם יודעים היכן יש בבית כסף ורכוש, הם ניתקו את האזעקה וכד'. מולם עומד אדם בודד, או אף זוג כגון בעל ואשה קשישים, או זוג צעיר עם ילדים קטנים וכד'. במצבים כאלו יתכן שאין שום סיכוי לנמצאים בבית למנוע מחבורת גנבים זו לגנוב. כניסה של קבוצה כזו לבית, בדרך כלל בהפתעה בשעות הלילה כשפניהם מכוסות, היא מאוד מאוד מפחידה, ומעוררת בהלה נוראית. כאמור אין לגנבים שום רצון להרוג, ולכל היותר הגנבים הללו יכו, יסתמו את פיהם של בני הבית ויקשרו את ידיהם, יכניסו אותם לחדר וכד', אך בני הבית לא יהיו בסכנת נפשות. על מצבים מעין אלו שלא ניתן למנוע ולעצור את הגנבים כתב המגן אברהם שאין לחלל שבת כי זה לא יעזור. אך בוודאי שאין כוונת המגן אברהם לומר שאם גנב נכנס לביתו של יהודי בשבת, עליו לוותר מראש ולמסור את כל הכסף והרכוש. ההיתר לבעל הבית להרוג את הגנב שבא במחתרת ובאופן זה למנוע ממנו לממש את זממו היא האפשרות האחרונה, אך ניתן לפעול בכל דרך שתמנע ממנו לגנוב גם כשהיא כרוכה בחילול שבת. אם הוא יכול לעשות פעולה שכרוכה בחילול שבת והיא תסייע לו למנוע מהגנבים הללו לגנוב ממנו (להזעיק באמצעות הטלפון משטרה וכוחות הצלה אחרים, שכנים וכד'; להפעיל אזעקה; לנתק את החשמל; להניע את רכבו ולחסום את רכב הגנבים, וכד') בוודאי שמותר לו לעשות כן.

 

ג. התמודדות של שוטרים בשבת עם גניבות ועבריינות אחרת שאין בהם סכנת נפשות 

על פי פשוטם של דברי המגן אברהם, כשגנבים נכנסים בשבת לביתו של אדם יחיד ומטרתם לגנוב בלבד, הוא לא יהיה רשאי להזעיק שוטר או שכן או קרוב אחר, כי גם להם אסור לחלל שבת. מאידך, לא עולה על הדעת שבשבתות ובימים טובים יוכלו גנבים, עבריינים ופורעי חוק אחרים, לממש את זממם, ולא יהיה ניתן למנוע זאת בפעולות הכרוכות בחילול שבת ויום טוב מהתורה או דרבנן, כשאין בפעולתם סכנת נפשות. הדבר ישפיע לרעה על כל אורחות החיים של תושבי כל העיר והמדינה כולה, גם בימי החול ולטווח ארוך.

הרב שלמה זלמן אויערבך (שו"ת מנחת שלמה תניינא [ב-ג] סימן לז) כתב על עבודת המשטרה בשבת:

נלענ"ד דבעיר גדולה שאוכלוסיה מרובים ויודעים ברור מתוך הניסיון שאם המשטרה הניידת תשבות בשבת יש לחשוש טובא לתגרות דמים (אפילו כאלה שלפי הנראה לעיניים אין לחשוש שיסתיימו בנפשות, מ"מ אם יש לחשוש להכאות בברזל על גב היד והרגל או בחלל הגוף וכדומה, לדינא רואין את כל זה כסכנת נפשות) או גניבות וגזילות שעלולין לסכן נפשות, יש מקום לדון דאפשר שהמשטרה הניידת הוי ליה כרפואה ידועה להציל מפני הרודפים, כיון שמזיקים ורודפים כאלה מצויים מתוך העיר.

הרש"ז אויערבך כתב שמותר לשוטרים לסייר ברכבם מחשש שגנבים יגנבו והדבר עלול להגיע לכדי סכנת נפשות. מה בנוגע למצבים בהם גנבים באים בשבת על מנת לגנוב בלבד, או עבריינים שבאים בשבת ומשחיתים רכוש (כדי שבעלי המקום יאלצו לשלם להם דמי חסות ["פרוטקשן"] או מסיבות אחרות) ולא נשקפת שום סכנה לאף אדם. באזורי תעשיה, מפעלים, חנויות, משרדים, שטחים חקלאיים, וכד', לא נמצא אף אדם במהלך השבת, אא"כ בעלי המקום שכרו חברת שמירה וכד'. כשנודע בשבת לאדם (באמצעות אזעקה שמופעלת בביתו; מצלמות וכד'), שגנבים נכנסו לאחד מהמקומות שציינו לעיל, או שעבריינים הגיעו לשם והם משחיתים את המקום, ואין שום חשש לסכנת נפשות כי אין שם אף אחד, האם יהיה אסור להזעיק למקום משטרה כי גם לשוטרים אסור לחלל שבת במצב בו אין חשש לפיקוח נפש? אם שוטרים לא יעשו בשבת את תפקידיהם בכל הנוגע לגנבות ועבריינות אחרת שאין בה סכנת נפשות, אזי ח"ו נגיע למצב כמו שהיה לפני המבול (בראשית ו, יא): "ותימלא הארץ חמס... כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ", וכאמור בגמרא (סנהדרין קח, א):

אמר רבי יוחנן: בוא וראה כמה גדול כוחה של חמס. שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".

יש להוסיף עוד שפעילותם של שוטרים בכל ימות השבוע, בחול, בשבת וביום טוב, היא לא רק למנוע גניבות ופריצות, אלא גם למנוע מעשי עבריינות אחרים כמו: רצח, אונס, השחתת רכוש, סחר בסמים, סחר בנשים, ועוד; למנוע מריבות בין אנשים; להגן מפני פעולות חבלניות עוינות [מחבלים, חפץ חשוד]; לכוון תנועה של רכבים [בהנחה שיש שאינם שומרים תורה ומצוות ונוסעים בשבת], ניתוב התנועה בעקבות תאונת דרכים ותקלות אחרות [רמזורים שהפסיקו לפעול; עץ או עמוד שנפל לכביש; בור שנפער בכביש וכד'], סיוע בפינוי נפגעי תאונה, הזזת הרכב שנפגע, סימון מקום התאונה; לאבטח אירועים של יהודים ושל גויים, ועוד ועוד. אם שוטרים לא יעשו בשבת וביום טוב את הפעולות שהם עושים בימי חול כי כרוך בהם חילול שבת, ובמצבים שאין סכנת נפשות מיידית לאדם מסוים או אף לכלל הציבור, אזי השבתות והימים טובים יהיו ימי צער וסבל לכלל הציבור ולמדינת ישראל, והמצב רק יתדרדר וילך מדחי אל דחי.

כאמור לעיל, נראה שגם לפי המגן אברהם, ניתן לעשות פעולות הכרוכות בחילול שבת כשהן יכולות להיות יעילות כדי למנוע מגנבים ועבריינים לממש את זממם, וגם למנוע מהם בעתיד לגנוב ולהמשיך במעשי העבריינות שלהם, ובלבד שייעשו את הדבר הנצרך והנדרש ולא מעבר לזה. אדרבה, תפקידם של שוטרים הוא למנוע גניבות ולעקר פעילות עבריינית, ויש להם גם את היכולות והאמצעים המתאימים לעשות כן. אמנם יתכן שיהיו פעמים בהם הם לא יצליחו לעצור ולמנוע את הגניבה או הנזק שנגרם (הגנבים והעבריינים הספיקו לברוח לפני שהמשטרה הגיעה למקום, וכד'), אבל בוודאי שלהם יש סיכוי להתמודד עם העניין. רק כשאין כל תועלת בעשיית פעולות הכרוכות בחילול שבת, ואין סיכוי כלל למנוע מהגנבים והעבריינים לממש את זממם, לזה התכוון המגן אברהם שיניח את ממונו ולא יחלל שבת, אך שוטרים מתוקף תפקידם, ונראה שכך גם חברות אבטחה, יש להם סיכוי וזהו עיקר תפקידם לתפוס את הגנבים והעבריינים, ואם לא יצליחו כעת, הם יעשו פעולות אחרות בשבת עצמה ואחרי השבת כדי לתפוס את הגנבים והעבריינים ולהענישם, ולאפשר לכלל הציבור לחיות בשקט ושלוה[10].

 

סיכום

בספר תרומת הדשן פסק: "בזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין, שאם לא יניחנו ישראל לשלול ולבוז ממונו יהרגנו, והוי עסקי נפשות". דבריו נפסקו בשולחן ערוך. על כך הקשה המגן אברהם: "וצריך עיון דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת". תשובתו היא שכשבאים גנבים רבים על עיר אזי יש חשש שמא מי מבני העיר לא יעמוד על ממונו ונמצא שהכל הם בסכנת נפשות, "אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת".

יש פוסקים בני זמננו שכתבו בעקבות כך שאם גנב נכנס לבית על מנת לגנוב בלבד, והוא אינו מסכן אף אחד, יש להניח לו לקחת את הכסף והרכוש ולא לחלל שבת. כך יש לנהוג גם כשאדם רואה גנב שפורץ למקום שאין בו אנשים, כמו לבנק או לחנות. עליו לאפשר לו לגנוב, ואסור לו לחלל שבת כדי למנוע מהם לגנוב.

על דברי המגן אברהם הללו הקשו, הרי דין בא במחתרת מתקיים גם בשבת, ואם כן מותר להתנגד ואף להרוג את הגנב! כמו כן, אם זו כוונת המגן אברהם, אזי גנבים ינצלו את העניין ויבואו לגנוב בשבת וביום טוב בלבד, ובתיהם של ישראל יהיו הפקר, ולא שבקת חיים לכל ברייה.

לדברינו אין זו כוונת המגן אברהם. כוונתו היא שאם נוצר מצב בו גנבים נכנסו לביתו של אדם על מנת לגנוב בלבד, או עבריינים נכנסו על מנת להשחית רכוש, אך לא נשקפת סכנה לאף אדם, ושום פעולה מצידו של בעל הרכוש הכרוכה בחילול שבת לא תמנע מהם לבצע את זממם, אזי אין לחלל את השבת, כי החילול לא יועיל. אך אם באפשרותו של בעל הרכוש או אדם אחר הרואה את האירוע לעשות פעולות הכרוכות גם בחילול שבת על מנת למנוע מהגנבים או העבריינים לבצע את זממם (להפעיל אזעקה, לצלצל ולהזעיק עזרה וכד'), ואולי אף לתפוס אותם, בוודאי שעליו לעשות כן. גם בשבת יש לשמור על סדר חברתי, ולא לאפשר לגנבים ועבריינים לבצע את זממם. אדרבה פעולות שימנעו מהם לגנוב או להשחית, וכן אזעקת המשטרה כדי להשליט סדר ולעשות פעולות נוספות שמטרתן למגר את הפשיעה והעבריינות, הן נצרכות ונדרשות, כדי שחס ושלום השבתות והימים הטובים לא יהפכו לימי פורענות. 

"קודש היא לכם שבת המלכה, אל תוך בתיכם להניח ברכה"