המעין

נוסח התפילה בספר 'על הכל' ובסידורי צרפת / אברהם פרנקל

הורדת קובץ PDF

אברהם פרנקל

נוסח התפילה בספר 'על הכל' ובסידורי צרפת

הקדמה

א. נוסח צרפת

ב. מנהגי צרפת בספר 'על הכל'

ג. נוסחי תפילות

ד. ברכות היחיד

ה. עניינים נוספים

סיכום

נספח

הקדמה

הספר 'על הכל' הוא חיבור הלכתי קטן העוסק בדיני תפילה וברכות. הספר נכתב על ידי תלמיד של ר' משה מאיוורא מבעלי התוספות בצרפת. התלמיד מביא בספרו את שיטת מורו, אותו הוא מכנה 'הר"ם' [=ר' משה]. הספר יצא לאור לאחרונה בהוצאה חדשה ומהודרת בידי הרב אברהם ביטון והרב שלמה יאיר גל-עזר במסגרת מפעלי מכון שלמה אומן[1]. החיבור כולל הדרכות למי שטעה בתפילה, הלכות נקיות לתפילה, מקום התפילה, דיוק בזמן התפילה, הפסקות בתפילה, תפילות תשלומין וכן הלכות שונות הקשורות לצורת ביצוע התפילה, כגון לגבי ברכת כהנים ובעניין ההפסקות הנדרשות בעת אמירת הפסוק ראשון של קריאת שמע. המחבר עוסק גם בדיני ברכת המזון, הלכות זימון, הלכות ברכות הנהנין על מאכלים ומשקים בתוך הסעודה ומחוצה לה, ברכות הראייה ותפילת הדרך. הספר דן רק בתפילות החול (שלוש תפילות וקריאת שמע על המיטה) ובהלכות ברכות. אין בו הלכות הנוגעות לתפילות השבת והמועדים, פרט לדינים הנוגעים לכמה הוספות בתפילת עמידה של חול – אלה של עשרת ימי תשובה ושל ראש חודש. יש בספר מעט דינים הנוגעים למוצאי שבת. אפשר שהמחבר תכנן לדון בפרקים נוספים גם בתפילות השבת והמועדים, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל. כמעט כל הספר דן בהלכות הנוגעות לתפילות האדם היחיד ולא בתפילות הציבור.

דרכו של המחבר היא לדון בשאלות לפי המקורות ההלכתיים, בין אם לפי ההלכות שבתלמוד (בעיקר ממסכת ברכות) ובין אם בעזרת פסקי ראשונים שקדמו למחבר. מבחינה זאת נראה שהחיבור מאפיין מאוד את דרכם של בעלי התוספות ואת דרך כתיבתם בבואם לשקול את מנהגיהם במאזני המקורות ההלכתיים, בלי להותיר מנהגים שאינם מבוססים הלכתית.

מדי פעם משולבים בספר גם קטעי תפילה קצרים ונוסחי ברכות. ניכר שהמחבר מתמקד בפסיקת הלכה למעשה, ואינו דן בקטעי התפילה באופן תיאורטי. בכמה מקרים הוא פוסק כיצד יש לדייק בנוסח התפילה, וברוב המקרים הוא בוחר נוסח אחד מבין נוסחים אלטרנטיביים שנודעו לו ולקהל הלומדים בסביבתו. כפי שנראה להלן, סידורי התפילה שעמדו לנגד עיניו היו כמנהג צרפת ולא אשכנז. זו הוכחה נוספת לכך שהמחבר היה דווקא בן צרפת[2].

 

א. נוסח צרפת

'נוסח צרפת' הוא נוסח התפילה שנהג בצפון צרפת בתקופת הראשונים (בשנים 1000–1400 לערך), כלומר בזמנם של רש"י ובעלי התוספות[3]. בתחילת תקופה זו נוסח צרפת היה קרוב למדיי לנוסח אשכנז. עם הזמן הוא הושפע לא מעט מפרובנס (דרום צרפת) ואפילו מספרד. נוסחי התפילה הכלולים בכתבי היד של מחזור ויטרי שייכים לתקופה קדומה יחסית של נוסח צרפת (אך לא הקדומה ביותר שיש בידינו), לא מעט דברים המיוחדים לנוסח צרפת המאוחר עדיין חסרים בהם[4].

ישנם לא מעט הבדלים בנוסחי התפילות בין אשכנז לצרפת. רוב ההבדלים הם קטנים, אך יש גם קטעים נוספים וקטעים חסרים[5]. לגבי ההבדלים הקטנים המאפיינים את נוסח צרפת: בדרך כלל נוכל למצוא אותם פה ושם גם במעט כתבי יד של אשכנז. ולהיפך: נוסחי אשכנז המובהקים נמצאים לעיתים גם בסידורי צרפת. בנוסף לשינויים מובהקים שבין אשכנז וצרפת, יש בכתבי היד של אשכנז וצרפת (כמו בסידורי שאר העדות) שינויי נוסח אחרים, הבאים במקביל בכתבי יד הן של אשכנז והן של צרפת, ואין הם מאפיינים את מנהג אשכנז או את מנהג צרפת דווקא. אפשר שחלק מגיוון הנוסחאות הנמצא במקביל בשני המנהגים נוצר על ידי השפעות הדדיות בין אשכנז וצרפת. חלק משינויים אלה מופיע כבר בכתבי היד הקדומים ביותר שבידינו, הן של אשכנז והן של צרפת. אפשר לכן שחילוקי גירסאות אלה הגיעו לשתי הארצות בתקופה קדומה מבחוץ, כגון מאיטליה או מפרובנס.

להלן נדון במגוון נוסחי תפילה המופיעים בספר 'על הכל'. תחילה נציין מנהגים מובהקים של צרפת. בהמשך יבואו גרסאות שאין לשייך אותם דווקא לאשכנז או לצרפת.

 

ב. מנהגי צרפת בספר 'על הכל'

1. קטעי 'יהי רצון' (עמ' ה): לאחר ברכות השחר אומרים באשכנז שני קטעי 'יהי רצון': 'יה"ר... שתרגילנו בתורתך' וכן 'יה"ר שתצילני היום' וכו'. מנהג צרפתי מובהק הוא להוסיף קטעי 'יהי רצון' נוספים: ברוב סידורי צרפת משלבים בין שני הקטעים שנזכרו גם 'יה"ר שתשכין... יה"ר שתתן לנו חיים ארוכים...' ובסוף גם 'יה"ר שלא אחטא' וכו'[6]. יש כתבי יד שממעטים או מוסיפים קטעי יהי רצון נוספים, ויש שמשנים את סדר אמירת הקטעים. בעל 'על הכל' רושם (עמ' ה): 'ויאריך ביהי רצון כרצונו', מכאן שהוא הכיר מנהגים מגוונים בהוספת הקטעים.

2. פרשות לאחר ברכות התורה (עמ' ו): המחבר כותב: 'ואומר מקרא צו את בני ישראל, משנה... תלמוד' וכו'. המהדירים ביארו שהכוונה לפרשת התמיד לבדה, בלא פרשות שבת וראש חודש[7]. מן הניסוח הקצר 'צו את בני ישראל' אכן מתקבל על הדעת שכוונתו לפרשה אחת. כל סידורי אשכנז כוללים גם את פרשת שבת ואת פרשת ראש חודש, ונהגו בכל אשכנז לומר בכל שבת את שני הפסוקים של קרבן השבת, ובראש חודש הוסיפו את פרשת הקרבנות של ראש החודש. כך הוא גם בכתבי היד הקדומים של צרפת. אבל יש בצרפת גם קבוצה של כתבי יד שיש בהם רק הפרשה הראשונה. אם אמנם התכוון המחבר להזכיר בדבריו רק את פרשת התמיד, יש לפנינו מנהג צרפתי נוסף שמשתקף בדבריו.

3. 'מערכה דאביי' (עמ' ו): המחבר מציין 'ואומר הר"ם כי טוב לומר מערכה דאביי'[8]. מצורת הניסוח ניכר שהקטע 'מערכה דאביי' אינו כתוב בסידורים במסגרת קטעי הלימוד הרגילים שלאחר ברכות התורה, ויש באמירתו משום חידוש. הר"ם המליץ לאומרו כמנהג יחידים, אך אין כאן חיוב. ואמנם הקטע נעדר מתפילות השחר שלפני ברוך שאמר מכל סידורי אשכנז וצרפת שנבדקו. הקטע מובא לעיתים במסגרת 'סדר המערכה' המיוחס לר' אליהו הזקן[9]. 'סדר המערכה' מועתק לעיתים בראש כתבי היד, לפני תחילת הסידור הרשמית (שהיא פסוקי 'מה טובו' או ברכת נטילת ידיים). יש סידורים בהם 'סדר המערכה' משולב לאחר תפילה שחרית של חול, או במקומות אחרים בכתב היד.

4. 'ריבון העולמים' (עמ' ו): סדרת הקטעים בברכות השחר 'ריבון העולמים לא על צדקותינו' עד 'בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'' ממוקמת בסידורי אשכנז לפני ברכות התורה ונספחיה (קטעי המשנה והתלמוד וברייתא דרבי ישמעאל). אבל בסידורי צרפת קטעים אלה נמצאים לאחר ברייתא דר' ישמעאל, לפני ברוך שאמר. לפי סדר זה הולך גם מחבר 'על הכל'[10].

5. פסוקי ברכה לפני ברוך שאמר (עמ' ו): מנהג נוסף המופיע בכי"י רבים של צרפת הוא לומר קבוצת פסוקים שיש בהם לשון ברכה לפני ברוך שאמר[11]. גם מנהג זה אינו ידוע באשכנז. בחלק מסידורי צרפת פסוקים אלה מופיעים לפני השורה 'יהי רצון... שיבנה בית המקדש' וכו', שנאמרת ממש לפני ברוך שאמר. כתבי היד חלוקים ביניהם במספר הפסוקים ובסדרם[12]. הוראה הלכתית קבעה שיש לומר פסוקי תהלים רק בתוך פסוקי דזמרה, כלומר בין ברוך שאמר לישתבח, שכן כל פסוקי תהלים הם בכלל 'מהולל בתשבחות'. בעקבות זאת נוצר מנהג נוסף, הנמצא בכתבי יד מעטים, לפיו הועברו פסוקי הברכה ממקומם הראשון וצורפו לפסוקי 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'[13]. מחבר 'על הכל' מכיר את מנהג צרפת לומר פסוקי ברכה, וכן את העובדה שהמנהג איננו מנהג כללי. בלשונו: 'ויש בני אדם שרגילים לומר'. המחבר מכיר גם 'מחזורים דווקנים' [=מדויקים] הדוחים את אמירת הפסוקים אל לפני 'ברוך ה' לעולם' (שם, עמ' ז). המחבר אינו שולל את המנהג לומר את הפסוקים במקומם החדש[14].

6. 'מוריד הטל' בקיץ (עמ' יט): המחבר פוסק שבימות החמה אין לומר את הנוסח 'משיב הרוח ומוריד הטל', אלא רק 'מוריד הטל'[15]. אמירת 'מוריד הטל' בקיץ נעדרת מסידורי אשכנז (וכך עד ימינו בחלק מקהילות הגולה), אבל בצרפת היא כלולה בכתבי יד רבים מבין הסידורים והמחזורים שבידינו. אמירת 'מוריד הטל' בקיץ היא אפוא מנהג צרפתי מובהק[16].

7. 'מלכנו אלהינו' בסוף תפילת עמידה (עמ' ל): התוספת 'מלכנו אלהינו יחֵד שמך בעולמך', הנאמרת בסמוך לאלהי נצור, נמצאת רק במעט כתבי יד מאשכנז ומצרפת, ורק מעטים אמרו אותה[17]. נראה שבצרפת אמרו את הקטע דווקא אחרי אלהי נצור (ולא לפני אלהי נצור או באמצעו), לפני שהאדם פוסע לאחוריו. מחבר 'על הכל' פוסק גם הוא לומר את הקטע לאחר אלהי נצור[18].

המנהגים שצוינו לעיל, שהוזכרו במפורש או נרמזו בדברי המחבר, מלמדים שסביבת פעולתו של המחבר הייתה באזור הנוהג לפי נוסח צרפת. כאמור, זהו סיוע נוסף לכך שמחבר הספר היה בן צרפת ולא בן אשכנז.

 

ג. נוסחי תפילות

8. ברכת 'אשר יצר' (עמ' ג): נוסח החתימה לפי המחבר הוא 'רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות'. המילה 'חולי' נמצאת ברוב גדול של כתבי היד מאשכנז (כ-80%) אך בצרפת היא נמצאת רק בשליש מכתבי היד (ביניהם גם כמה כי"י קדומים). אפשר שנוסח צרפת הקדום מאוד כלל גם הוא את המילה 'חולי', ועל נוסח זה שמר גם מחבר 'על הכל'.

9. ברכות השחר (עמ' ד): המחבר קובע מהו הסדר לפיו יש לומר את ברכות השחר. המחבר משמיט ארבע ברכות: 'סומך נופלים', 'רופא חולים', 'מתיר אסורים' ו'הנותן ליעף כח'. 'סומך נופלים' ו'רופא חולים' אכן נמצאות רק בכי"י מעטים באשכנז ובצרפת. ברכת 'מתיר אסורים' לעומת זאת נמצאת כמעט בכל כי"י אשכנז וגם ברוב כי"י צרפת ובכללם בכתבי היד הקדומים. אבל הברכה חסרה בחלק ממקורות התלמוד והגאונים שהגיעו לאשכנז, ולכן היו שהשמיטו אותה, ובדרך זו הולך המחבר. גם ברכת 'הנותן ליעף כח' נמצאת ברוב המוחלט של כתבי היד מאשכנז וכן ברוב כתבי היד מצרפת. ברכה זו כמעט לא ידועה ממקורות שמחוץ לאשכנז ולצרפת. היא הושמטה על ידי חלק מפוסקי ההלכה, בכללם על ידי מחבר 'על הכל'.

סדרי ברכות השחר בכתבי היד מגוונים ביותר: ארבע הברכות הראשונות לפי המחבר הן שכוי, גוי, עבד ואשה, וכך הוא ברוב כתבי היד, הן באשכנז והן בצרפת. הברכה החמישית לפי רוב כי"י צרפת היא 'פוקח עורים' ולא 'מגביה שפלים', וכך נוהג גם המחבר. כך גם לגבי הקדמת 'המכין מצעדי גבר' לברכת 'שעשית לי כל צרכי'. זוג הברכות 'אוזר ישראל בגבורה' ו'עוטר ישראל בתפארה' בא בכתבי יד רבים לפני 'המכין מצעדי גבר' ו-'שעשית לי כל צרכי' (וכך מסדר אותם גם המחבר), אך בכתבי יד אחרים הסדר מוחלף. בכתבי היד השונים של ספר 'על הכל' חסרות או מוחלפות כמה ברכות. אותן ברכות חסרות לעיתים גם בכתבי היד של אשכנז וצרפת[19].

המחבר קובע (עמ' ה) שאין להוסיף לברכות השחר את הברכה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו'. ברכה זו נמצאת לפנינו רק בסידורי צרפת בודדים (אחד מהם קדום) ובסידור אשכנזי אחד[20].

10. ברכות התורה (עמ' ו): לאחר איזכור ברכות התורה אומר המחבר 'ואין לומר למדני חוקיך'. בעקבות ביאור רש"י לתלמוד[21] ובעקבות פוסקים נוספים, קובע המחבר שאין לומר את הפסוק 'בא"י למדני חוקיך' בסיום ברכות התורה. פסוק זה אינו מופיע בסמוך לברכות התורה בשום כתב יד של סידור אשכנזי או צרפתי שידוע לי[22].

11. ברוך שאמר (עמ' ז): נוסח הספר שלפנינו גורס פעם אחת 'האל אב הרחמן' ופעם אחת 'האל האב הרחמן'. שתי הגירסאות נמצאות גם באשכנז וגם בצרפת. סביר שהמחבר כתב פעמיים אותה גירסה, אך מעתיק כלשהו שינה אחת מהן לפי הרגל לשונו.

12. ברכת אהבה רבה (עמ' ז): בכל אשכנז וצרפת הברכה בשחרית פותחת 'אהבה רבה'. זאת בניגוד לכל שאר העדות, שאומרות 'אהבת עולם' גם בשחרית. המחבר דן בדברי הפוסקים שאינם בני אשכנז, ומסיים בדברי הר"ם, אשר מצדיק הלכתית את נוסח צרפת. לפיכך אין לשנות לדעת המחבר את המנהג הכללי שהיה רווח בסביבותיו[23].

13. אמירת פסוקים לפני תפילת עמידה (עמ' יח): המחבר מצטרף לדעת חכמי ההלכה הסוברים שאמירת הפסוק 'כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו' מהווה הפסק בין גאולה לתפילה, ולכן יש לומר לפני תפילת עמידה רק את הפסוק 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך', שחובה לאומרו לפי התלמוד[24]. לפי כתבי היד שבידינו, שני מנהגים עיקריים נהגו הן באשכנז והן בצרפת: היו שאמרו 'ה' שפתי' ו'כי שם' (המנהג שהמחבר הכיר בסביבתו), והיו שאמרו שלושה פסוקים בסדר זה: 'שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו', 'ה' שפתי' ו'כי שם'. מעט כתבי יד באשכנז ובצרפת (רובם מאוחרים) מביאים את הפסוק 'ה' שפתי' לבדו, כנראה בעקבות פסק ההלכה הנזכר.

14. 'תפילה קצרה' (עמ' פו): המחבר מוסיף בראש התפילה 'ריבון העולמים'. תוספת בראש התפילה באה בכ"י צרפת יחיד, בנוסח 'ריבונו של עולם'. אחרי 'ה' אלהינו' מוסיף המחבר 'ואלהי אבותינו', וכך הוא גם בכ"י אשכנז יחיד. במקום 'שתתן לכל אחד ואחד' המחבר גורס 'שתתן לנו ולכל אחד ואחד'. נוסח זה אינו ידוע בכי"י אשכנז וצרפת. המחבר משמיט סמוך לחתימה את המילים 'והטוב בעיניך עשה', וכך הוא גם ברוב כתבי היד.

15. תפילת 'הביננו' (עמ' פו): במקום 'ותסלח לנו' המחבר רושם 'וסולח היה לנו', וכך הוא גם בכמה כי"י מצרפת. גם הגירסה 'והנפוצים מארבע תקבץ' (במקום 'ונפוצים') נמצאת בכמה כי"י. צורת הכתיב 'והטועים' (במקום 'והתועים') אינה מוכרת לי, והמחבר חוזר עליה פעמיים בשני הביאורים שהוא מביא לשורה[25]. הנוסח הרגיל 'והתועים על דעתך ישפטו' בא בדברי המחבר בכמה שינויים: 'והטועים בדבר משפט בדעתך ישפוטו'. שינויים אלה באים בנפרד בכתבי יד שונים, רובם מצרפת.

 

ד. ברכות היחיד

תולדות הנוסח של ברכות היחיד (כגון ברכת המזון, ברכות הנהנין, הראייה והמצוות, ונוסחי הקידוש) שונות מתולדות הנוסח של תפילות הרבים: הנוסח של רוב ברכות היחיד נקבע כבר בתלמוד, ונוסח הברכות בעדות השונות מושפע ישירות מנוסח התלמוד שעמד לפני תלמידי החכמים בכל מקום ומקום. רוב כתבי היד של הסידורים (בכל העדות) היו מיועדים לשימוש בידי חזנים בבית הכנסת, ולכן אינם מביאים כלל מדור של ברכות היחיד[26]. גם אם יש ברכות פרטיות בכתבי יד של סידורים – פעמים רבות משולבות ברכות אלה בתוך חיבורים הלכתיים המצורפים לסידור, והברכות אינן באות ברצף כמו בסידורי ימינו[27].

16. קריאת שמע על המיטה (עמ' פב): לאחר תפילת ערבית דן המחבר בכמה הלכות הקשורות לקריאת שמע על המיטה. היו שנהגו להקדים ברכה לקריאת הפרשה הראשונה של שמע בנוסח 'ברוך ... וציונו לקרות קרית שמע'. ברכה זו ישנה לפנינו רק בחמישה כי"י מאשכנז (חלקם קדומים), אך איננה בכי"י מצרפת. המחבר מכיר ברכה זו, אך דוחה את אמירתה בעקבות פסק הלכה של רבינו תם ובעקבות דעת מורו הר"ם. המחבר מציין את סדר התפילות שנהג לומר מורו בקריאת שמע על המיטה: 'ויהי נעם', פרשה ראשונה של שמע, ברכת 'המפיל' ו'השכיבנו' ללא ברכה. אמירת 'ויהי נעם' ו'השכיבנו' ידועה רק מכתבי יד מעטים מאשכנז ומצרפת. מצד שני יש בכתבי יד אלה (ובכללם בכתבי היד קדומים) תוספות רבות של תפילות ופסוקי שמירה שלא צוינו בדברי המחבר. נראה שהמחבר דילג עליהן מפני שאמירתן היא רשות, או מפני שאין בהן היבט הלכתי.

נוסח ברכת 'המפיל' שמביא המחבר ראוי לעיון: הנוסח 'המפיל שינה' (ולא 'המפיל חבלי שינה') אינו מוכר לי מנוסחי כי"י אשכנז וצרפת. נוסח המחבר 'ומשקיע תנומה' (במקום: 'ותנומה') נמצא גם בכתבי יד אחרים, בעיקר בצורה 'ומשקיע תרדמה'. במקום 'ומאיר לאישון בת עין' רושם המחבר רק 'ומאיר', ואז מדלג על כל החלק 'יהי רצון... שתשכיבני' וכו' עד לפני החתימה. דילוג כזה לא נמצא בכתבי היד, וגם המילה 'ומאיר' עומדת ללא הקשר. אפשר לשער שהמחבר כתב 'ומאיר וכו'' ומילת 'וכו'' נשמטה. נוסח החתימה 'המאיר לעולם בכבודו' (במקום 'לעולם כולו') נמצא גם בכמה כי"י קדומים מצרפת.

17. ברכת המזון: הלכות סעודה וברכת המזון באים בספר 'על הכל' לאחר תפילת שחרית ולפני מנחה וערבית, סדר העניינים של מחזור ויטרי שימש למחבר דוגמה. לאחר תפילת שחרית אדם נזקק לסעודת הבוקר, ולכן ברכת המזון משולבת במחזור ויטרי לאחר שחרית.

המחבר מביא נוסח שני עניינים המוזכרים בתלמוד, אך נעדרים מסידורי אשכנז וצרפת, גם באותם כתבי יד המביאים את ברכת המזון: א. נוסח המענה לזימון של מי שבא 'ומצאן כשהן מברכין'[28]: 'ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד' (עמ' מג). ב. נוסח הברכות למי ששכח להזכיר שבת ומועדים, ועדיין לא אמר ברכת הטוב והמטיב (עמ' מז): 'ברוך שנתן שבתות' וכו'[29]. אפשר לשער שהמחבר מביא אותם דווקא מפני שאינם ידועים לקהל הרחב, כי אינם מועתקים בסידורים הרגילים.

ברכת רחם (עמ' מה): נוסח המחבר הוא 'אלהינו אבינו רענו' (ולא 'רוענו'). הנוסח 'רענו' (שהיו שהתנגדו לו) נמצא במחצית כתבי היד של אשכנז וצרפת. המחבר מתנגד להוסיף 'מלכנו' בשורה זו (כגון 'אבינו מלכנו רענו זוננו'), כי בברכת בונה ירושלים יש להזכיר רק את מלכות דוד. אבל כמעט כל סידורי אשכנז ופולין ורוב סידורי צרפת (ביניהם כמעט כל כתבי היד הקדומים מאשכנז וצרפת) מוסיפים 'מלכנו' בשורה זו. נראה שלדעה הלכתית זו הייתה השפעה מעטה בתקופת כתבי היד.

החתימה 'אמן' לאחר ברכת בונה ירושלים (עמ' מג) ישנה כמעט בכל כתבי היד של אשכנז ושל צרפת. מנגד אמירת 'אמן' לאחר סדרות אחרות של ברכות (כגון לאחר ישתבח, תפילת שמונה עשרה, שומר עמו ישראל לעד, ברכות הפטרה והלל) מתועדת בכי"י אשכנז וצרפת במקומות ובכי"י בודדים, אם בכלל. זו המציאות שעמדה לפני מחבר ספר 'על הכל', ולכן הוא דן בעניין אמירת 'אמן' לאחר ברכות עצמו רק במסגרת ברכת המזון. המחבר מעיד ששמע את מורו הר"ם מוסיף 'אמן' גם לאחר 'שומר עמו ישראל לעד', ומעדות זו אתה שומע שהיה זה מנהג פרטי, ושלא נהגו כך בכל סדרות הברכות שנאמרו בציבור[30].

ברכת הטוב והמטיב (עמ' מד): בברכה זו יש לומר שלוש לשונות של מלכויות, שלוש הטבות ושלוש גמולות. הכוונה לשורות הברכה: 'ברוך... מלך העולם... אבינו מלכנו אדירנו... המלך הטוב והמטיב לכל, הוא הטיב הוא מיטיב הוא יטיב לנו, הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו לעד'. שורות אלה באות בכתבי היד בניסוחים רבים ומגוונים. לפי כתבי היד הקדומים 'שלוש הטבות' אינן דווקא אותן שבקטע 'הוא הטיב הוא מיטיב הוא יטיב לנו', שכן בכתבי יד אלה יש בשורה זו רק פועל אחד או שני פעלים בלשון הטבה. כדי להגיע לשלוש לשונות של הטבה יש לכלול גם מילים מן השורה הקודמת: 'הטוב והמטיב לכל'.

18. ברכה אחת מעין שלוש (עמ' נ–נב): המחבר מביא את נוסח הברכה במלואו עבור אכילת פירות משבעת המינים, ואז מביא לשונות נוספים עבור מיני מזונות ויין. בנוסח המחבר יש שינויים לא מעטים יחסית לנוסח אשכנז בימינו, אך כמעט כל השינויים ידועים מכתבי היד: הצירוף המיוחד 'על השדה ועל תנובת השדה' ישנו בשמונה כי"י מצרפת, שלושה מהם קדומים. הצירוף 'שנתת והנחלת' (במקום 'שרצית והנחלת') אינו ידוע משום כתב יד, ונראה שיש כאן טעות סופר. חסרון המילה 'נא' בקטע 'רחם ה' אלהינו' משותף לכמעט כל כתבי היד של אשכנז וצרפת. הקטע 'רחם... עלינו ועל ישראל עמך ועל ציון משכן כבודך ועל מקדשך' בא בגוונים רבים בכתבי היד (כמו בקטעי תפילה אחרים הבנויים מרשימות). נוסח המחבר משמיט 'ועל ירושלים עירך', בדומה לכמה כי"י מצרפת. השינוי 'ותבנה ירושלם' (במקום 'ובנה') נמצא גם הוא בכמה כי"י מאשכנז וצרפת. המחבר גורס 'ותבנה ירושלם עיר קודשך': הצירוף 'עיר קודשך' (במקום 'עיר הקודש') חסר בכי"י צרפת, אך מופיע בכמה כי"י אשכנז[31]. הביטוי 'ושמחינו בה' (במקום 'בתוכה' או 'בבניינה') הוא נוסח כמעט כל כי"י צרפת. הקטע 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה' וכן איזכור מועדי השנה הן תוספות מאוחרות, החסרות כמעט בכל כתבי היד וכן בנוסח 'על הכל'[32]. חתימת הברכה היא 'על הפירות' גם לאחר שתיית יין (עמ' מח), וכך גם בחלק מכתבי היד מצרפת ומאשכנז, ביניהם כתבי יד קדומים והגדות של פסח.

19. ברכת 'בורא נפשות רבות' (עמ' נא): המחבר גורס 'וחסרונן על כל מה שבראת', אך רוב כתבי היד באשכנז וצרפת גורסים 'שברא'. הנוסח 'שבראת' חשוד, כי המחבר עצמו גורס 'על כל שברא' מייד בסמוך בביאור הברכה. השינוי הקטן 'להחיות בהן' (במקום 'בהם') נדיר, הוא נמצא רק בשני כי"י של סידורים. לדעת המחבר יש לחתום בקצרה 'חי העולמים' (אפילו ללא מילת 'ברוך'). ברוב כתבי היד, בהם כל כתבי היד מצרפת, באה חתימה מלאה: 'ברוך אתה ה' חי העולמים'. בסיום הדיון ההלכתי מוסיף המחבר: 'ובירושלמי חתים בא"י חי העולמים', ובכך הוא מצדיק גם את המנהג הרגיל בסביבתו[33].

19. ברכת הגומל (עמ' צה): רוב כי"י צרפת ואשכנז וכן בעל 'ספר טוב' משמיטים את סוף הברכה 'שגמלני כל טוב'. הסיום 'שגמלני כל טוב' מצוי רק בכי"י מעטים שאינם קדומים. המענה 'מי שגמלך' לא מוזכר בספר 'על הכל', אך הוא נמצא ברוב כתבי היד (וחסר במיעוטם).

20. ברכות הראייה (עמ' צב): לא ראיתי בדברי המחבר שינויי נוסח הראויים לציון.

21. ברכת 'ריבון העולמים אתה יצרתנו' (עמ' סח): תפילה זו מופיעה בסידורי אשכנז וצרפת רק בהקשרים הלכתיים, ויש לה נוסחים שונים. לא מצאתי מקבילה מדויקת לנוסח המחבר 'כלימה אנו בחיינו ותוליעה באחריתנו'.

22. תפילת הדרך (עמ' פז): ברוב כתבי היד של אשכנז ושל צרפת תפילת הדרך באה בלשון יחיד ('שתוליכני' וכו'), ורק במיעוטם הנוסח הוא בלשון רבים, כמו שהוא בספר 'על הכל'. הצורה 'ותסמיכנו' (בבנין הפעיל) לא נמצאת בכתבי היד, אלא רק 'ותסמכנו' או 'ותסמכני'. סביר שהצורה 'ותסמיכנו' היא טעות סופר. השורה 'ותנחנו אל מחוז... ולשלום' חסרה בספר 'על הכל' ובכתבי יד רבים, ונראה שהיא תוספת מאוחרת. הצירוף 'ותחזירנו לשלום' (בחסרון המילה 'לביתי' או 'לביתנו') לא נמצא בכתבי היד שלפנינו, אבל נמצא בכמה דפוסים קדומים[34]. לאחר 'אויב ואורב' הוסיף המחבר 'רע': נוסח מיוחד זה רשום גם בכתב יד אשכנזי יחיד שאינו קדום, אך קשה לשער שיש לו קשר למחבר 'על הכל'. התוספות 'ומכל מיני פורענויות... ותשלח ברכה במעשה ידינו' וכן 'ותשמע קול תחנונינו כי אל שומע תפילה ותחנון אתה' חסרות ברוב כתבי היד, וכן הוא בנוסח ספר 'על הכל'.

23. הברכה 'אשר יצר אתכם בדין' (עמ' צג): בכי"י אשכנז וצרפת יש נוסחים מגוונים לברכה זו[35]. בנוסח המחבר יש כמה חידושים: הצלעית 'ומפרנס אתכם בדין' ישנה רק בכתבי יד מעטים מאשכנז, ודווקא בצורת העבר 'ופרנס אתכם בדין'. במקום 'ועתיד להקים אתכם' יש בדרך כלל 'להחזיר ולהחיות אתכם'[36]. בניגוד לנוסח המחבר, הצלעית 'ויודע מספר כולכם' אף פעם אינה האחרונה בכתבי היד, שכן אחריה באה תמיד וכיאות צלעית בלשון עתיד. אפשר שנפל שיבוש בסדר הצלעיות בנוסח 'על הכל'.

 

ה. עניינים נוספים

24. חתימת הברכה 'השיבה שופטינו' בימות השנה: בסוף ספר 'על הכל' (עמ' קב) באה השורה: 'רש"י ז"ל כתב בתשובה דאין לומר מלך אצל משפט אלא מראש השנה ועד יום הכיפורים'[37]. לפי הצעת המהדירים[38], מסורת זו מלמדת במשתמע שלפי רש"י (ובעקבותיו גם לפי בעל 'על הכל') בכל השנה יש לומר 'האל אוהב צדקה ומשפט' או 'האל המשפט', ולא 'מלך אוהב צדקה ומשפט', ורק בעשרת ימי תשובה החתימה כוללת את שתי המילים 'מלך' ו'משפט'[39]. הצעה זו בשיטת רש"י מעלה קשיים: הגירסה 'האל אוהב צדקה ומשפט' נמצאת בחלק מסידורי פרובנס וכן במנהג קרפנטרץ. גירסה זו מופיעה אמנם גם ב-13 כי"י מצרפת (שלושה מהם קדומים יחסית, והשאר מן המאה החמש עשרה). הגירסה 'האל המשפט' אינה ידועה כלל באשכנז וצרפת. זאת כנגד כמעט מאה כי"י מאשכנז ושלושים כי"י מצרפת (ביניהם 15 כתבי יד קדומים) הגורסים 'מלך אוהב צדקה ומשפט', וכן הוא גם בנוסחי התפילה שבכתבי היד של מחזור ויטרי. קשה לשער שלא היו מזכירים במסגרת הדיונים ההלכתיים של מחזור ויטרי ובספרות בעלי התוספות ושאר הראשונים גירסה מחודשת של רש"י שיש לומר 'האל אוהב צדקה ומשפט' או 'האל המשפט', שהיא גירסה הדורשת שינוי בחתימת הברכה. מבחינת התפתחות הנוסחאות סביר ביותר שנוסח צרפת הקדום שרש"י התפלל בו היה זהה בנקודה זו לנוסח אשכנז העתיק ('מלך אוהב צדקה ומשפט'), וכמו במקרים אחרים בתקופה מאוחרת יותר נוסח צרפת הושפע חלקית מקהילות פרובנס, אז קנה הנוסח 'האל אוהב צדקה ומשפט' שביתה במספר מועט של קהילות בצרפת[40].

לפי זה נראה לי שיש לבאר את הביטוי 'אין לומר מלך אצל משפט' בפשטות: אין מצרפים את המילה 'מלך' ממש בסמוך למילה 'משפט'. נראה שהטעם הוא כי אין מדגישים את מידת הקב"ה 'מלך המשפט' [=מלך שהוא עתה שופט] אלא בעשרת ימי תשובה, בניגוד לביטוי הכללי 'מלך אוהב צדקה ומשפט', המזכיר מלך שאוהב צדקה וגם משפט. נראה שיש כאן הסבר מדוע אנו אומרים בימי התשובה 'המלך המשפט', ואין כאן הלכה חדשה הנוגעת לחתימת הברכה. לפי ביאור זה רש"י ומחבר 'על הכל' לא שינו את חתימת הברכה במשך השנה, ואמרו מן הסתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט'[41].

מקבילות נוספות לענייננו מצאתי בשני כתבי יד של סידורי אשכנז, והניסוח בהם תומך בביאור שהצעתי לעיל. הקטע הראשון הוא:

אין לסמוך המלך למשפט רק בעשר' ימי תשובה. מהר"ם. וכן כתב ע"ח [= עץ חיים] דבשאר ימי השנה אומר מלך אוהב. בעשרת ימי תשובה לא אמר המלך המשפט יש או' חוזר וי"א אינו חוזר. ועמא דבר חוזר[42].

הקטע השני נמצא בסידור אשכנזי המושפע מצרפת. הוא מבוסס על הקטע הראשון ומרחיב אותו:

בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט: אין לסמוך מלך למשפט רק בי' ימי תשובה. מהר"א [כנראה צ"ל מהר"ם]. וכן כתב עץ חיים, דבשאר ימי השנה אומר 'מלך אוהב צדקה' כו' משום דגבי משפט שייך מלכות טפי מבשאר ברכות, כדכתיב מלך במשפט [יעמיד ארץ] (משלי כט, ד). והורה כן הרא"ש. אבל בהגה ויטרי כתב דכל השנה אומר 'האל המשפט', חוץ מעשרת ימי תשובה. טור. ובי' ימי תשובה [אם] לא אמר המלך המשפט י"א חוזר וי"א אינו חוזר, ועמא דבר לחזור [43].

25. ענייני פיוטים: לפי דברי המחבר בשם הר"ם (עמ' כו) אם נשתתק שליח ציבור בתחילת או במשך אמירת פיוטי קרובות, המחליף אותו אינו צריך לחזור לראש הברכה, לפי 'שהקרובה עניין אחר'. הוא מבסס את דבריו על הלכה דומה שנאמרה בעניין 'אופנים שביוצר'[44]. נראה שהמחבר מכוון לפיוטים שנקראים בימיו באשכנז ובצרפת בשם 'אופן', הנאמרים בברכת יוצר המאורות בין הפסוק 'קדוש קדוש קדוש' לבין הפסוק 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. הרחבת הדין גם לפיוטי קרובות יכולה ללמד שהמחבר בא לקבוע דין אחד לכל סוגי הפיוט.

המחבר מביא עדות (עמ' קב) שר"י הזקן נהג לומר בסליחות בחזרת הש"ץ של שחרית ביום כיפור את הפזמון 'אזכרה אלהים ואהמיה'[45]. המיוחד בפיוט זה הוא ששורת הפזמון שלו היא 'ה' ה' אל רחום וחנון' וכו', כלומר שלוש עשרה מידות. בזמן אמירת הפיוט הזה אומרים לכן חמש פעמים שלוש עשרה מידות (בראש הפיוט ולאחר כל בית). כדי לקצר בזמן אמירת הסליחות מבלי למעט ממספר הפעמים הקבוע שיש לומר שלוש עשרה מידות בשחרית, בחר ר"י הזקן דווקא את הפיוט הזה, והעמיד אותו כפזמון עבור סליחות של שחרית ביום כיפור.[46]

26. במסגרת אמירת ה'שֵמוֹת'[47] בסוף תפילת נעילה אסרו חלק מן הפוסקים (וכך גם המחבר, עמ' צ) לחזור ולומר את הפסוק 'שמע ישראל' יותר מפעם אחת, אך התירו לומר 'ה' הוא האלהים' שבע פעמים. ברוב כתבי היד מצרפת שראיתי נהגו לומר רק 'ה' הוא האלהים' כמה פעמים. הפסוק 'שמע ישראל' וכו' מוזכר בהקשר זה רק בכתבי יד מעטים[48]. אמירת 'שמות' נהגה בכמה מקומות בצרפת גם בסוף ההושענות ביום הושענא רבה.

 

סיכום

בדיקת קטעי התפילה שבספר ההלכתי 'על הכל' בהשוואה לנוסחי התפילה שנהגו במקומו ובזמנו של המחבר, מעשירה את הבנתנו לגבי פסקי ההלכה שהובאו בספר, ולגבי הסביבה שבה נקבעו הלכות אלה.

 

נספח

קטעים בתפילת הקבע הנוהגים בצרפת בהשוואה לנוסח אשכנז[49]

שחרית: בברכות השחר של מנהג צרפת מוסיפים לאחר 'יהי רצון... שתרגילני', עוד שלושה קטעי 'יהי רצון'. הקטע 'לעולם יהא אדם... מקדש שמך ברבים' נאמר בצרפת לאחר 'איזהו מקומן', ולא לפני ברכות התורה. לפני ברוך שאמר מוסיפים בצרפת קבוצת פסוקים המתחילים בלשון ברכה. קרוב לסיום 'הודו' מוסיפים בצרפת ארבעה פסוקים: 'וחסד ה' מעולם' וכו' (תה' קג, יז); 'מגיד דבריו' וכו' (תה' קמז, יט); 'שמעה עמי ואדברה' וכו' (תה' נ, ז); 'לא יהיה בך' וכו' (תה' פא, י). בפסוקי דזמרה בראש השנה מוסיפים את מזמור תהלים יז, וביום כיפור את מזמור תהלים לב. לפני אשרי באים לעיתים פסוקים נוספים הפותחים במילה 'אשרי'. לפני 'ואנחנו נברך' שבסוף אשרי מוסיפים כי"י רבים גם את הפסוק הקודם 'לא המתים' וכו' (תה' קטז, יז).

בברכת 'אמת ויציב' מוסיפים 'מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב'. לפי כי"י צרפת רבים אומרים 'מוריד הטל' בקיץ, בשונה מאשכנז. אין נוסח 'שלום רב' למנחה ולמעריב. בפיוט 'ה' אלהי ישראל' שבתחנון ישנו בית נוסף, שתחילתו 'ניתן בעפר פינו'. לפני הוצאת ספר תורה אומרים שני קטעי 'אל ארך אפים'. לקראת סיום ובא לציון מוסיפים 'עם הצדיקים יהי חלקנו ועם ישיני חברון תהא מנוחתנו'. אחרי ובא לציון אומרים 'שיר מזמור לאסף' (מזמור פג), ואחריו כמה פסוקים. לאחר תפילת ערבית של חול אומרים בצרפת לפי חלק מכתבי היד את סדר פיטום הקטורת. קדיש 'יהא שלמא' נקרא בכי"י צרפת 'קדיש לנער'.

שבת: לפי רוב כתבי היד אין קידוש בבית הכנסת בליל שבת. סדר 'בפי ישרים' הוא 'תתרומם... תתברך... תתקדש... תתהלל' וכו' (רבק"ה), בשונה מנוסח אשכנז (הבר"ק). קדושת שחרית מתחילה 'נקדישך ונעריצך', ובמוסף מתחילים בדרך כלל 'כתר' (ולא 'נעריצך'). קריאת פסוקי 'ואברהם זקן' בשבת חתן ידועה באשכנז אך חסרה מכתבי היד של צרפת. שתי תפילות 'יקום פורקן' של נוסח אשכנז אוחדו לתפילת 'יקום פורקן' אחת. תפילת 'אב הרחמים' חסרה. ברוב כי"י צרפת יש הכרזה על תעניות לאחר ברכת החודש, בדומה לנוסח הספרדים. 'אדיר אדירנו' נאמר במוסף בכל שבת רגילה, וביום טוב אומרים במקומו פיוט 'אלהיכם' שתחילתו 'אלהיכם אני פצת' (או פצית). שלושת פסוקי 'צדקתך' מתחילים 'צדקתך כהררי אל'. בפסוקי 'ויתן לך' יש כמה הוספות על הנאמר באשכנז.

בראש חודש ובמועדים מוסיפים בסוף יעלה ויבוא 'ומלטינו מכל צרה ויגון'. במוסף של ראש חודש (בחול ובשבת) מוסיפים בכל חודשי השנה 'ולכפרת פשע' (שחסר בנוסח אשכנז), ולפני חתימת הברכה מוסיפים כי"י רבים 'ותרצה לפניך תפילת עמוסיך כתמידי יום וכקרבן מוסף'. ב'אתה יצרת' ישנן עוד הוספות, קרוב לחתימת הברכה. במוספי כל המועדים מוסיפים רוב כתבי היד בתפילת 'מפני חטאינו' פיסקה קצרה שתחילתה 'ותבנה את עירך ותחדש את היכלך', וכן את המילים 'אנא ה' אלהינו' (כמנהג הספרדים). פיסקת 'שפוך חמתך' בהגדה של פסח כוללת בצרפת פסוקים רבים.

בעשרת ימי תשובה משנים בדרך כלל, כך שבמקום 'להחיות מתים' אומרים 'להחיות רדומים' או 'להחיות נרדמים'. בברכת רצה באה תוספת (תחילתה: 'ושכון'), והחתימה היא 'שאותך לבדך ביראה נעבוד'. לפני 'וכתוב לחיים' מוסיפים 'אבינו מלכנו זכור רחמיך' וכו' (כמו במוסף של ימים נוראים באשכנז). שורות מיוחדות נוספו ל'אבינו מלכנו' (כגון 'אבינו מלכנו תסכים עם מלמדי זכותנו' ושורות נוספות של 'כתבנו בספר...' ושל 'עשה למען...'). סדר השורות ומספרן שונה מכתב יד לכתב יד (כך גם באשכנז).