המעין

[1] יוסף פונד, ארץ ישראל בתקופת המקרא, מתווי דרכים: עיתונות אגודת ישראל (הקיבוץ המאוחד. בני ברק, 2010), עמ' 31 ושם עמ' 41.

[2] יהודה שמיר, מבוא. בתוך: יוסיף חיים: פירוש על קיצור ספר חרדים שחובר על ידי הרב אליעזר ב"ר משה אזיכרי (המכון ללימודי השואה ע"ש חדוה אייבשיץ, ירושלים, 2000), עמ' לא. פרט זה, שהרבי מגור הקים ספריות נפרדות גם לבנות, אינו מופיע במכתב הרצ"ב.

[3] אגרת מד, עמ' מח-מט.

[4] א"מ ביא"ל אלטר, אוסף מכתבים ודברים: ...מה שכתב ואמר לטובת חיזוק התורה והדת אדמו"ר מגור (אוינסבורג, תש"ז), עמ' מח-מט.

[5] א"מ ביא"ל אלטר, אוסף מכתבים ודברים מכ“ק... אדמו”ר [ר’ אברהם מרדכי אלתר] מגור (הוצאה מחודשת, ירושלים: תשכ"ז), עמ' נט-ס.

[6] אהרן סורסקי ואברהם מרדכי סגל, ראש גולת אריאל: תולדות חייו ופועלו של רבינו... אברהם מרדכי אלטר מגור, בעל “אמרי אמת”... (מכון עמודי האור, ירושלים תש"ן), ח"ב עמ' תנג. מכתב זה מופיע גם בספר ליקוטי יהודה על התורה לרבי יהודה אריה לייב היינה (ירושלים, תשמ"ו): ח"ב ספר ויקרא עמ' 22.

[7] נפתלי כהן טוען שמכתב זה נכתב כנראה בשנת תרע"ט או תר"פ. ראה ספר, סופר ועיתון: מרכז התרבות היהודית בוורשה, 1918-1942, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית. ירושלים 2003, עמ' 179, הערה 4. וראה בהערה הבאה.

[8] "דער יוד" הוא עיתון יומי חרדי, שיצא לאור בפולין בין השנים תרע"ח-תרפ"ח. לא עלה בידי לאתר באיזה גיליון הופיע כרוז זה, התאריך בו הופיע בעיתון יוכל ללמדנו מתי נכתב מכתב תגובה לא מתוארך זה של הרבי.

[9] נפתלי כהן, ספר, סופר ועיתון, עמ' 179-178.

[10] יהודה ליב לוין, אוסטרוב מאזובייצק. (יד יהדות פולין, אירגון עולמי של יוצאי פולין, גאליציה וליטה, ירושלים, 1966), עמ' 58. וראה עוד:Seymour C. Publishing and the Jewish Ultra-Orthodox. Bar-Ilan University, Ramat Gan 2000. Retrieved from https://archive.ifla.org/IV/ifla66/papers/042-174e.htm

[11] הרב מאיר דן רפאל פְּלוֹצְקִי (תרכ"ו-תרפ"ח) היה מגדולי רבני פולין, ממייסדי אגודת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה, מחבר הספר "כלי חמדה" על התורה.

[12] ראה עליו בהע' 26.

[13] הרב מנחם זֵמְבָּה (תרמ"ג-תש"ג) היה מגדולי רבני פולין וממנהיגיה קודם השואה. חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מאחרוני הרבנים בגטו ורשה ומתומכי המרד.

[14] יהודה ליב לוין, אוסטרוב מאזובייצק, עמ' 58. וראה עוד אצל אהרן סורסקי, גאוני פולין האחרונים (בני ברק, תשמ"ג), עמ' קטו, ואצל נפתלי כהן, ספר, סופר ועיתון, עמ' 179.

[15] 'ביבליטעקען' פירושו ספריות ביידיש.

[16] יצחק (איצ'ה) מאיר לוין (תרנ"ג-תשע"א) היה מנהיג אגודת ישראל, חבר כנסת ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל, מחותמי מגילת העצמאות. נולד בעיירה ליד ורשה לרב חנוך צבי הכהן לוין רבה של בענדין, ולפייגא, בתו של האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת'. הוא נישא לבת האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר. בשנת תר"ץ נבחר לתפקיד יו"ר אגודת ישראל בפולין. בשנת ת"ש עלה לארץ ישראל שבועיים לאחר עליית חותנו, ה'אמרי אמת', והמשיך את פעילותו באגודת ישראל.

[17] בקריאה, בכרוז. והכוונה לקול קורא.

[18] ראה הע' 8.

[19] במהדורת תש"ז פוענח 'יוצאי חלציו'. במהדורה של תשנ"ה פוענח 'יוצאי חלציהם' ואינו נראה.

[20] במהדורת תש"ז פוענח 'שאינו יודע', ובמהדורת תשנ"ה פוענח 'שאינו יכול'.

[21] ספרייה.

[22] לשון הפסוק במשלי (ל, כג).

[23] במהדורת תשנ"ה: זה.

[24] ויקרא (יט, יד).

[25] לשון הרמב"ן שם: קדושים תהיו. הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם פרושים תהיו, וכן שנו שם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני - כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזאת לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים. והעניין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וציווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל כעניין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו, ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ובלוט, וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כמו שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת גם כן, וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס, כעניין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו. באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו... כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם - עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים. וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה וכו'. עד כאן לשון הרמב"ן.

[26] רבי יצחק זליג מורגנשטרן (תרכ"ו-ת"ש) היה האדמו"ר מקוצק-סוקולוב וראש ישיבה, חבר מועצת גדולי התורה, וממנהיגי יהדות פולין לפני השואה. הרב מורגנשטרן תמך בפיתוח ספרות חרדית שתתאים לדור הצעיר, ועמד על ההבדל שבין דורו לבין הדורות הקודמים שלא נצרכו לספרי קריאה לבד מספרי הקודש. לצורך זה הוא פרסם מכתב 'אודות התייסדות ספריה חרדית' שנדפס בתוך הספר 'מרבה ספרים מרבה חכמה' (המכון לחינוך יהודי תורני אור המאיר, 1997) עמ' קלו-קמא. המכתב נכתב בשנת תרפ"א. במכתב זה הוא מסביר מצד אחד את תפקידה של הספרות החרדית וגודל כוחה והשפעתה, ומצד שני מאיזה מכשולים יש להיזהר ביצירת ספרות כזו. וזה לשונו: "יודע אנכי למכביר את פעולתה וכוחה הכביר של הספרות החרדית, שאם תכונן תהיה כתריס בפני אלה התועים אחרי הספרות הפרוצה. יודע אני כמה כוחה גדול לשמש לנו בתור אמצעי מועיל למלא את תפקידנו הרם והנישא. לא באתי אלא כמזכיר, לזרז אתכם: תהי נא הספרות בידכם לחרב המתהפכת וכחיצים ביד גיבור ללחום בה מלחמת מצוה ולהשיב למחרפינו האומרים: "ללשונינו נגביר, שפתינו אתנו... מי אדון לנו", נגד אלה תילחמו בחרוף נפש ותתנו כבוד לד' ולתורתו. אבל אל תיטו משביל הזהב לעשות מהטפל עיקר ומהעיקר טפל ח"ו, תמים דעים אנכי עם ספרות חרדית אשר תשמש לנו לאמצעי ולא למטרה עצמה. והיה כקרבכם להפיץ ספרות חרדית, תשימו עין בזהירות יתרה והשקפה חודרת על העתיד, שלא תתחלף בגיבוב של פטומי מילי ורעיונות של הבל הבלים, ולא כל הרוצה לגלות ליבו יבוא ויכתוב העולה על רוחו. לספרות חרדית צריכים סופרים מובהקים, אשר דבר ה' ומילתו על לשונם, וממקום קדוש יהלכון וכו'. ולעבודה כזו הנני אומר: חזק! תחזקנה ידיכם לוחמי מלחמות ה' משיבי מלחמה שערה, תחזקנה ידי כל העמלים להפצת מאור תורתינו והחזקת אמונתנו, וחבר אני לכל אשר ייראוך, לכל אלה העומדים לשמור על דרך עץ חיים, נכון אני לתמוך ולעזור בכל כוחי בל"נ לפי מסת הפנאי שלי...". ניכר, כי בשונה מהרבי מגור שהסתייג מכל ספרות חרדית, גם אם היא כשרה, מצד ביטול תורה, ההסתייגות של האדמו"ר מסוקולוב היא רק לגבי החומר שייכנס לספרייה, שיהיה נקי, מתאים להשקפה היהודית וברמה גבוהה.

[27] נראה שכוונתו לתלמידי חכמים שגם מבינים בספרות עצמה, שהרי בלי זה התועלת מהם תהיה מעטה.

[28] במהדורת תשנ"ה: 'הרב מאסטרווא', והכוונה לרבי מאיר דן פלוצקי ז"ל בעל "כלי חמדה".

[29] אהרן סורסקי בספרו 'דמויות הוד' (ירושלים, תשל"ח) חלק ג עמ' כג-כד כותב כך אודות רבי מאיר דן פלוצקי: "כאשר התארגנה בפולין תנועת "צעירי אגודת ישראל" מצאו עסקניה אצלו אוזן קשבת, לבו היה ער לבעיית הנוער. הוא הכיר את לבטיו ואת הסכנות הצפויות לו מן הרחוב החילוני. מסיבה זו נתן את ידו לכינון ספריות חרדיות לבני נעורים, למרות שדעת גדולי תורה רבים לא הייתה נוחה בכך משום שסברו כי זהו פיתיון להתבטל מלימוד התורה, מבלי שיבחינו כי חלק מכריע מן הנוער נמשך לקריאה בספרות פיגול. גם הרבי מגור תמך ברעיון זה, ובאגרת אל עסקנים הורה כי בנוגע לבחירת הספרים עליהם להתייעץ עם הגאון רבי מאיר-דן (פלוצקי).... אגב, להוראה זו היה נימוק נוסף: רבי מאיר דן, שמשחר ילדותו פעפע בו הצימאון הפנימי לדעת הכל וללמוד כל דבר, היו נהירין לו גם שבילי ספרות, מבלי שהדבר יפגום כמלוא נימה בתלמוד תורתו" וכו'. אולם במכתב שלפנינו נראה שהרבי מגור לא כל כך סמך על דעתו של רבי מ"ד פלוצקי, ודווקא מהסיבה ש"הוא הקדים למלא כרסו בש"ס ופוסקים, גם אין הקיבה מעכלת בשוה" ולכן לא כל מה שהתאים לו מתאים לשאר בני הנעורים. הרבי כותב שהוא סומך דווקא על דעתו של הרבי מסוקולוב ש'יודע יותר מעניין הצעירים". ואולי סורסקי מתכוין למכתב אחר שאינו ידוע לי. בספרו "גאוני פולין האחרונים" עמ' קטו, סורסקי כותב: "...רבי מנחם היה המוציא והמביא במועצגדה"ת  - אליו הביאו נציגי חלקים שונים בתנועה כמו... צעירי אגו"י את ענייניהם... כשביקשו ראשי צא"י לייסד ספריות קריאה לבני הנעורים, שלא ילכו לרעות בשדות נכר, פנה אליו הרבי מגור... לקבוע מסמרות כיצד לבדוק את הספרים והעיתונות ולהכריע מה כשר ומה לא". מבואר שהרבי גור פנה גם לרבי מנחם זמבה בעניינים אלו.  ומה שכתב סורסקי ש'גם הרבי מגור תמך ברעיון זה', ממקורות נוספים נראה (ראה הערה 32) שהרבי יזם את הדבר, ולא רק תמך. אולם מהמכתב הזה נראה שהרבי בקושי תמך בעניין, ורק נתן אישור לכך בדיעבד ובהסתייגויות.

[30] כריסו.

[31] המילים מ'ואין מספיק' עד סוף המכתב אינן ברורות. ונראה שהרבי מעורר ספק שיתכן שספר שנראה כשר בעיני רמ"ד פלוצקי, שקרא אותו אחרי שמילא את כריסו בש"ס ופוסקים, לא יתאים לבני נוער שאינם ברמה הזו, וכנ"ל.