המעין

[1] יו"ד סי' קח סע' א-ב שמותר לצלות בשר וטריפה, או מאכלי בשר וחלב, בבת אחת בתנור גדול ופתוח, ובתנור קטן וסתום התירו לבשל בבת אחת קדרות עם מאכלי בשר וחלב.

[2] ראו בתשובתו של הרב שלמה קלוגר (טוב טעם ודעת תליתאה סי' קעו) שהתייחס למציאות של 'זיעה הנוטף' ב"ענגלישי קעכין" שנכנס לשימוש 'בעיירות הגדולות'. ובתשובת הבית שלמה התייחס אף הוא לאותו 'תנור אנגלי', ולחשש שמא "כשמבשלין שם חלב ומזיע למעלה ונופל הזיעה למטה". למעשה רבים לימדו זכות על המנהג הרווח כולל אצל ה'נשים הצנועות', והצדיקו את השימוש באותו תנור לבשר וחלב. בנוסף ללימוד הזכות של ר"ש קלוגר עצמו, יש לציין לתשובת הרב יואל צבי ראטה מחוסט (שו"ת בית היוצר סי' כ) שבו הסתמך על צירופים הלכתיים שונים והסיק שגם לכתחילה אין צורך להחמיר בדבר (א. שמא הזיעה נתייבשה מחמת חום האש. ב. "ואם תמצי לומר דאיכא שם זיעה עדיין - לא מחזיקינן ריעותא שנפלה לתוך התבשיל". ג. אף אם נאמר שהזיעה נפלה למטה בוודאי מתבטלת בשישים, והיכן שברור שלא יבוא לידי טעם גמור "בוודאי אין להחמיר אפילו לכתחילה... שהוא היתר גמור בלי שום חשש, והמחמיר על עצמו תבוא עליו הברכה"). בשו"ת המהרש"ם (חלק ג סי' רח) הביא את דברי הבית היוצר והסתמך על פסיקתו למעשה, וכן סמך עליו בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' כ) שהוסיף שהמבקש להיכלל בכלל הברכה ('המחמיר תבוא עליו ברכה') יכשיר את התנור בליבון קל לפני המעבר מבשר לחלב ולהיפך.

[3]  "אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת... בזה אחר זה - אין לחוש... אלא אם כן הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה, אם היו שניהם מגולין, דהוי ככיסוי של קדרה...", (יו"ד סי' קח סע' א). וזה לשונו בדרכי משה הקצר (שם): "....צ"ע דמ"ש מכיסוי שעל הקדרה שאוסר... מיהו יש לחלק... (כי) מכל מקום אין בהם לחלוחית וזיעה כמו בקדרה...".

[4] הרב דוד פיינשטיין הסביר שהוראתו של אביו הייתה בגדר חומרא לכתחילה: "אבל בדיעבד לעת הצורך... צריך לבאר המציאות אם יש שם לחלוחית של מים וכדומה על דופני התנור... ובלי סימנים אלו יש להקל בדיעבד... ורק לחומרא לכתחילה אביו זצ"ל סבר דיש לחוש לזיעה בתנורים שלנו...", שו"ת ודברת בם (ח"א סי' ריט).

[5] ראו למשל בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תל) ש"אם בקביעות משתמשים בו תדיר גם לבשר וגם לחלב, אין ראוי לסמוך לכתחילה על היתר זה, משום שבשימוש קבוע עלול מאוד לבוא לידי מכשול שלא יכשיר כהוגן... לכן ראוי באופן שמשתמש תדיר גם לבשר וגם לחלב לקנות שני תנורים, או מערכת כפולה באופן שאין הזיעה עוברת ממערכת אחת לשניה, וכדאי הוא איסור בשר וחלב להדר כדי לצאת מכל חשש ומכשול". בקובץ הלכות פסקי הרב שמואל קמינצקי, שבועות, עמ' קלו, כתב ש"נוהגים להחמיר" לא לאפות או לצלות מאכלים חלביים גלויים בתנור בשרי (ומותר לכתחילה לאפות אותם או לצלותם שם אם הם מכוסים), והוסיף שם שליבון התנור בין שימוש בשר לחלב אינו אלא "חומרא בעלמא". ובדומה לכך כתב בספר סדר החיים (הכשרת כלים, עמ' קלח) משמו של אחד מגדולי המורים בלייקווד כיום, שמנהג העולם להחמיר איננו מדינא: "והשיב לי הגאון ר' יעקב אפרים הכהן פארכהיימער שליט"א דאע"ג דקשה לומר דיש זיעה בהתנור מ"מ יש לעשות כמנהג העולם שמשתמשין בהתנור לבשר וחלב בזה אחר זה רק כשמכשירין אותו בינתיים". וראו עוד על מנהג ליטא הקודם בהערה 11 לקמן.

[6] הישכיל עבדי קובע שבחלל התנור לא נוצרת "שום ממשות של זיעה בכיסוי מלמעלה שירד ממנו להתבשיל שיבוא אחריו". בדומה לכך ציין בשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' קיד): "שמן הסתם אין לחוש כלל בתנור שיש כאן זיעה", שכן אפילו במחבת "שהחלל מצומצם מאוד" בדרך כלל אינו מזיע, "וכל שכן שאין לחוש לזה בתנור של גאז או עלעקטריק שחללו מרווח יותר ויותר מהחלל שמתחת למחבת".

[7] ש"העובדה שאנחנו לא מבשלים במקום קטן וסגור מבטל את בעיית ה'זיעה'", ומוסיף (על סמך ביאור הגר"א יו"ד סי' צב ס"ק לט) שבעיית הזיעה שייכת רק ל'הבל' - אדים סמיכים שעולים מהמאכל. הרב שכטר ממליץ להמתין עד שהתנור יתקרר מהשימוש החלבי לפני הכנסת הבשר (או להיפך), הדברים הובאו על ידי תלמידו הרב חיים ג'קטר במאמרו: Cooking Milk and Meat in One Oven  בתוך Journal of Halacha and Contemporary Society, Fall 1996.

[8] הרב בן ציון יעקב הלוי ווזנר, אור ישראל לב (תשס"ג), עמ' קב. הרב ווזנר הגביל דבריו וכתב ש"בתנורי מסעדות ומפעלים, וכן בתנורי טוסטר שבבית, מסתפינא להקל, ועכ"פ לכתחילה, כי הרבה לכלוך בעין שכיח בהם"...

[9] ההשוואה לדין כיסוי קדרה מלמד שהכוונה היא למציאות שבה הזיעה הופכת לטיפות של ממש, וכלשון הערוך השולחן (יו"ד סי' קח סע' יח) ש"אם המחבת מזיע משניהם דין המחבת כדין כיסוי קדרה... שהרי גם המחבת הוא ככיסוי והזיעה נוטפת...". וכן העיר הרב טופורוביץ: "והזיע, פירושו שנתקבץ רטיבות על המחבת הנוטפת למטה, אבל כל שנשאר יבש אע"פ שבחלל המחבת יש הרבה הבל זה לא מיקרי הזיע", שולחן ישראל, עמ' רט. וראו עוד בספרו 'דרך ישראל' (תערובות עמ' קנג) שזיעה שאוסרת אינה כי אם כשמתחברות הטיפות ל"כעין רוטב" שנוטף ונופל למטה. וכתב הרב טופורוביץ שם שמטעם זה מצדד הרב חיים גריינימן בחידושים וביאורים (פסחים סי' י לדף עו, ב) "דבתנורים שלנו יש להתיר לאפות בשר וחלב בזה אחר זה דאינו מזיע, עיי"ש. ואף דוודאי כל התנור מלא הבל כפי שנראה לעין, אין בכך כלום, דכל זמן שאינו מזיע כלומר שנוטף רטיבות לא שייך בזה איסור".  

[10] הדברים הובאו על ידי תלמידיו בספריהם. ראו הרב אלחנן פרץ בספרו "אורחות הרב וראש הישיבה" עמ' קטז. בדומה לכך ציין בספר 'דברי חכמים' שהוראת הרב שיינברג היתה להתיר את השימוש בתנור אחד לבשר ולחלב בזה אחר זה, והסביר שבתוך תנור יש רק זיעה מועטת שאינה אוסרת. והוסיף שיש להתיר מטעם נוסף, שאין זיעה באוכלים, ואף אם מוסיפים מים לתבנית הבשר או העוף, הזיעה עולה מהמים ולא מהבשר.

[11] בספר האלף לשלמה (חלק ב, עמ' רנח) הביא משמו של הרב שלמה מילר (מטורונטו): "דאין בתנור דין זיעה, דהלא מקור דין זיעה הוא ממתני' דמכשירין פ"ה מי"א, והמשנה מיירי בזיעה עבה, ובתנור אין זיעה עבה, ואין להחמיר בזיעה בתנור דהוי חומרא המביאה לידי קולא...". והוסיף שם (בעמ' ריד) ש"כיון שאין הבליעה אלא ע"י זיעה, והתנורים שלנו אין בהם זיעה "שהרי אין הזיעה ניכרת בהם, ודין זיעה שייך רק באופן... שיש ענן של זיעה בעין, והרי אם מכניסים היד לתוך התנורים שלנו אין מרגישים שום לחות, לכן אין שייך לאסור מחמת הזיעה". ועוד הביא עדות משם הרב מילר (שם, עמ' רנט) שכך היה המנהג הרווח בליטא "שתמיד היו נוהגים להשתמש בתנור אחד לחלב ובשר, ולא הצריכו להכשיר את התנור בין החלבי לבשרי". ובספר סדר החיים (הכשרת כלים, עמ' קלח), העיד על מנהגו של הרב אהרון קוטלר: "אמר לי הרב ר' אהרן שוסטל שליט"א דדעת זקנו מרן הגאון רב אהרן קוטלר זצ"ל הוא דליכא חשש זיעה בתנורים שלנו ואפי' בתבשיל לח. ועוד אמר לי דזקנו היה לו רק תנור אחד בביתו, ובין מאכלי בשר למאכלי חלב היה ממתין רק עד שיתקרר התנור, ולא הצריך ליבון כלל, וכן נוהגין בני משפחתו. וכן השיב לי הגאון הרב משה היינעמען שליט"א דדעת מרן הגאון רב אהרן קוטלר זצ"ל היה דאין צריכים להכשיר התנור בין מאכלי בשר למאכלי חלב...".

[12] ראוי לציין כאן את תיאור המציאות שמופיע בפתח תשובתו של הרב עובדיה יוסף (שאותה הוא כתב לפני שישים וחמש שנה), בה נכתב שלאחר צליית בשר או עוף "רואים אז שהתנור מתמלא הבל וזיעה", עי' יביע אומר ח"ה יו"ד סי' ז.

[13] ולדעתו להלכה אם "יתברר שאין זיעה - מותר לכתחילה לבשל או לאפות בו זה אחר זה בשר וחלב", והוסיף ש"אם ניתן לכסות את האחד – ודאי מן הראוי לעשות כך לכתחילה".

[14] "שהגופי חימום למעלה וגם האדים נפלטים דרך פתחי האוורור לחוץ, וכמו ששמעתי ממורי הוראה דעשו פעמים רבות ניסויים ולא נמצא זיעה...", הרב משה מרדכי קארפ בספר משמרת הבית בשר וחלב עמ' שא. ובדומה לכך כתב בספר מגילת ספר (יו"ד סי' קח סע' ד) ש"המציאות הנראית לעיניים היא שבתנור אין זיעה כלל". הרב קארפ עצמו סבור שבכל זאת "לכתחילה אין להקל בזה, ולכן יש להחמיר בדבר ואין להתיר לבשל בתנור אחד בשר וחלב אפילו בזה אחר זה", וסיים שאם כנים הדברים הרי ש"יוצא מזה חידוש גדול להלכה שמעיקר הדין אין צריך לחוש לזיעה בתנורים דידן", אמנם לדינא כתב שכבר החמירו בזה "הרבה מפוסקי זמנינו", וסיים דבריו ב'צריך עיון'.

[15] "דאף פעם לא ימצא בגג התנור הטיפות קטנות כמו שיש בכיסוי הקדרה... ואם אין זיעה לא מתחיל כל המדובר...". הרב בצלאל שאהן, קובץ ישמח ישראל, ב, עמ' קמ-קמג, והערה 35 שם.

[16] "ואם הדבר כן אין לאסור לבשל בהן בשר וחלב בזה אחר זה... כלל". ויש לומר שהתנורים כיום "הם כמו תנור דגמרא", הרב יואל דניאל פרלמן ("בגדרי זיעה באיסור והיתר", קול התורה, פד תשע"ז עמ' רצח). והוסיף עוד שעל אף "שלפעמים מתלכלכים הדפנות מטיפות... אין זה מחמת הזיעה, והוי כדין ניצוצות דאסור לכתחילה בסי' קיח, ובזה אחר זה אין לאסור כלל".

[17] ראו דברי בנו של הרב ברנדסדורפר בספרו 'וישב יצחק' עמ' רעב, שכתב באריכות לבאר את שיטת אביו. והוסיף שם ש"להלכה למעשה הורה אאמו"ר זצ"ל... דמותר לאפות בתנור אחד בשר ואח"כ חלב, אלא לכתחילה ימתין כ"ד שעות (ורק יוודא תחילה שהתנור נקי)... והמתנת כ"ד שעות אינו אלא חומרא לכתחילה". אמנם בנים אחרים של הרב ברנדסדורפר הציגו את שיטת אביהם בגירסה יותר מחמירה: "היה מורה שמותר לכתחילה לאפות בשרי (בלי רוטב) בתנור שאפה בו חלבי (בלי רוטב) לאחר שעבר מעל"ע מאפיית החלב וכן איפכא, אלא שיש להיזהר שלא יהיה מודבק בדופן או גג התנור לחלוחית גבינה או בשר בעין שיכול ליפול על המאכל", פסקי בושם עמ' קפב.

[18] וכן פוסק להלכה הרב שמואל פלדר (פוסק חשוב מלייקווד) שמעיקר הדין אין זיעה בתנורים בימינו, הובאו דבריו בספר 'דור המלקטים' על יו"ד, וכן כתבו משמו בספר 'מאור החיים' (עמ' פז) שיש להקל "לאפות בשר וחלב זה אחר זה כששניהם מגולים". ובמקום אחר כתבו משמו "דמעיקר הדין א"צ להחמיר ויכול לאפות בשרי אחר חלבי בלי להכשירו ובלי לכסותם", קונטרס חבורות (לימאן), עמ' 227. וכן העיד הרב יעקב בלוי שישנם מורי ההוראה הטוענים "שאין הזיעה אוסרת בתנורים שלנו" מכיוון "שרואים כן בחוש" שהתנורים של ימינו נשארים יבשים, ללא לחלוחית, גם לאחר שמבשלים בתוכם תבנית מלאה מים (ראו מאמרו בקובץ בית אהרון וישראל גליון קפו). הרב יעקב יצחק רבינוביץ ציין אף הוא במאמרו ("בחשש זיעה בתנורים שלנו", קובץ בית אהרון וישראל קפז), שמשום שאיננו רואים זיעה בתנורים כיום ישנם פוסקים ש"נטו להקל בחשש הזיעה אצלנו". אולם, למעשה הוא כתב שיש להתרחק מלהסתמך על סברא זו לכתחילה "כדי להתרחק מהכיעור והדומה לו", שכן ה"הרחקות בין בשר לחלב הנהוגות במטבחים שלנו שנועדו לעמוד בצ"ט שערי היתר, שלא ניכשל אנו וביתנו באיסור זה במשך כל ימי חלדנו". וראו עוד דברי הרב שמשון גיברלטר, "בגדרי זיעה האוסרת", מהדרין, יב, תשנ"ז, עמ' כו "דבתנור ליכא למיסר כלל לאפות בזה אחר זה בשר וחלב או איסור והיתר... דלא חשיב בתנור הזיעה כממש... וכש"כ שאינו חיבור להפליט מדפנות התנור למאכל, וכל זה אפילו כשמבשל תבשילין...".