המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

נתקבלו במערכת

אביטה נפלאות. מאמרים במסכתות גיטין ומכות. שעלבים, ישיבת דרך חיים, תשפ"ה. 303 עמ'. (yderechaim@gmail.com)

כ"ה מאמרים למדניים מאת בוגרי מחזור י"ט של הישיבה הקטנה-הלאומית 'דרך חיים' שעל-יד ישיבת שעלבים, מתנת פרידה לרבותיהם ולהוריהם ולחבריהם לקראת יציאתם להמשך דרכם בישיבות הגבוהות ברחבי הארץ. העורכים מודים בהקדמתם לראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א 'שהפך אותנו מילדים מהוססים הנמצאים בתחילת דרכם הרוחנית לבחורים בוגרים הבנויים ומאוזנים היטב בעבודת ה''. מהיכרות אישית אני יכול להעיד שאין בדברים האלו גוזמא, ורוב ככל בוגרי ישיבת 'דרך חיים' (המכונה כידוע 'ישיבת גמזו'...) אכן ניצבים עמוק וישר וגבוה בתוך עולם התורה הבוגר והרציני בשמחה וטוב לבב, אשריהם ואשרי רבותיהם. ברכת הצלחה מכל הלב, עם ישראל מצפה מכל אחד מכם לגדולות.

אורות. אורות מאופל חלק א. הרב אברהם יצחק הכהן קוק. מהדורה מוגהת ומדוקדקת בתוספת מילואים והרחבות. ירושלים, מכון באר רואי, תשפ"ה. קצ עמ'. (m.beerroi@gmail.com)

שני הפרקים הראשונים של ספר אורות, 'ארץ ישראל' ו'המלחמה', מובאים כאן במהדורה חדשה ומתוקנת ומוגהת עם ציונים והפניות ומקורות ומקבילות ומילואים והרחבות ומפתחות, באופן מדוקדק ופדנטי במיוחד. המילואים וההרחבות מפרנסים עשרות עמודים בסוף הספר, וגם ההערות על הדף נוטלות את רובו ככולו של העמוד, כך שמצד אחד קיימת תועלת גדולה למעמיקים בעיון בדברי הרב זצ"ל כשעושר כזה של הפניות ומקורות וביאורים מקיף אותם, אך מצד שני בעריכה מהסוג הזה כתבי הרב ימלאו מאות כרכים, וכל זה צריך לכאורה להילקח בחשבון. כרגע התוצאה בכל אופן מרשימה באיכותה.

איילת השחר. הרב חנניה רכל. רמת השרון, תשפ"ה. 91 עמ'. (chananya.r1@gmail.com)

קונטרס קצר ומרגש ובו דברים על הזמנים המיוחדים שאנו חיים וחוֹוים בימים אלו ממש, מאת חתני היקר הרב חנניה שליט"א. כדרכו בעקבות לידות ילדיו פרסם גם הפעם מהגיגיו לרגל לידת בתו איילת השחר שתח' בקיץ זה, בו שימש באינספור ימי מילואים כרב גדודי פעיל ונמרץ בעיקר בגזרת עזה, כר"מ בישיבת תפוח שעברה בעזהי"ת ליישוב החדש אביתר שבשומרון, כרב קהילת הגרעין התורני ברמת השרון, וכאב למשפחה ברוכה ב"ה. הוא מתאר בקונטרס המתוק הזה את צירי הלידה של 'איילת השחר' הכללית שלנו שבקע אורה, כשבמרכז דבריו אסון שמחת תורה תשפ"ד וההתעוררות העצומה וניסי הניסים שאנו רואים מאז, וגם מזכיר בחיבה ובדמע את חברו הרב בִּניום רוזנצווייג זצ"ל שהלך לעולמו אחרי ייסורים קשים בחודשים אלו. בקונטרס הובאו דברי תורה וחיזוק שכתב הרב חנניה, בדרך-כלל בהודעות ואטסאפ, לחייליו, לבני קהילתו, לתלמידיו ולמשפחה המורחבת במהלך השנה, ובהן הוא מספר ודורש ומתאר ומקדש את רוחות הגבורה שנושבות אצל הלוחמים ונשות-החיל שלהם ואמותיהם הלביאות ובני המשפחה מכל שכבות העם, ואת גבורת החיילים הפצועים ומשפחות הנופלים וכל הסובבים אותם. הקונטרס כולל מאות קטעים שהם מעין יומן האירועים שעברו על הרב חנניה בחודשי המלחמה האלו, כמו למשל הפסקה הבאה: "עשרה בטבת תשפ"ה חל בערב שבת, ואנחנו בציר נצרים. שמירות, מארבים, פטרולים והריסות בתים. הגדוד היה במשימות, אבל חלק מהפלוגה שלנו היה רק בכוננות. אמרתי לחיילים שהיו בכוננות שגם הם לא יצומו, כי המצוה שלנו עכשיו היא להיות מוכנים כל רגע להקפצה. 'השנה העם שבשדות יצומו גם בשבילנו' אמרתי... אני לעצמי החלטתי לצום, ידעתי שאם נוקפץ אשתה בתוך דקה בקבוק מים ומיד אחזור לכשירות. בשעה 12:30 הצלחנו להתאסף למנחה. אחרי 'אשרי' אמרתי לציבור שנכח באוהל בית הכנסת, כתריסר חבר'ה, שמכיוון שאין לנו שבעה צמים לא נקרא בתורה, ובשמים יקראו עבורנו בקול גדול 'וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ'. ואז מישהו בקול מהוסס אמר 'אני דווקא צם, אולי יש עוד מישהו'? אחד הצביע, ועוד אחד... כשכבר היה מניין גם אני הצבעתי, ומיד קראנו בתורה. הרגשתי שזו לא קריאה של תענית ציבור, זו קריאת תורה של יום כיפור, קריאת תורה של לוחמים קדושים, שֶמָיִם רבים לא יכולים לכבות את אהבתם לה' ולתורה ולעמם ולארצם וגם לדקדוק במצוות... ומי שהקשיב אז היטב יכול היה לשמוע קול משמים קורא יחד איתנו 'הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם, וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ'!..."

אמונת עתיך. גיל' 148, תמוז תשפ"ה. במה למאמרים המשלבים מחקר תורני ויישום הלכתי בארץ ישראל. עורך: הרב רועי משיח. ניצן, מכון התורה והארץ, תשפ"ה. 164 עמ'. (machon@toraland.org.il)

עוד חוברת מלאה וגדושה במאמרים מחכימים, קצרים וארוכים, שמרכזת את פירות מחקריהם ההלכתיים של תריסר מכונים תורניים-יישומיים. בתחילה מובאות י"ז תשובות קצרות מאת משיבים שונים בעניינים שבהם עוסקים המכונים הנ"ל - חקלאות, דיני ממונות, טכנולוגיה, תורה ומדינה ועוד, ובהן השאלה המאוד-מעשית לבני נוער רבים והוריהם, האם מותר לשקר בהצהרה שחייב לתת כל נהג חדש למשרד התחבורה כדי שיוכל לנהוג לבדו על כך שנהג 50 שעות בליווי נהג מבוגר, הצהרה שבליבו ובלב כל אדם שבדרך כלל היא מן השפה ולחוץ, הרי איש אינו בודק אותה אפילו לא באופן שטחי, כך שהיא יותר מעין הצהרה שעל הנהג החדש לנהוג בתחילה זמן מה לצד נהג מבוגר כדי שאפשר יהיה לסמוך עליו בנהיגה עצמאית. רבים, בעיקר לומדי ישיבות שאינם גרים בבית, לא עומדים בדרישה הזו, והשאלה היא אם מותר 'לעגל פינות' ולהשיב תשובה חיובית בניגוד למציאות. הרב אריאל בראלי מדגיש בתשובתו את הצורך להקפיד על האמת בכל מצב, אבל בהתחשב בכך שפקיד במשרד התחבורה אמר לאחד האבות בפירוש שאם הוא סומך על בנו אין צורך לדקדק במספר השעות הנקוב – הוא הורה שבשעת הצורך יש מקום להקל בכך אם אכן הנהג הצעיר ראוי לכך, וכל מקרה לגופו. כמה תשובות עוסקות בדיני לשון הרע, אחרות בדיני הרחקת נזקים ובדיני ממונות – למשל האם מי שנתקל בכלב ונפל ונחבל יכול לראות את הכלב כמזיק ולתבוע את בעליו – או שהכלב במקרה זה אינו אלא בור, שעליו נאמר 'שור ולא אדם' ופטור? מאמר מעניין עוסק במשמעות העיסוק ב'בינה מלאכותית' לעולם התורני, אחר ביחסו של בית הדין לתובע אלים, ומאמר מפתיע מפנה את תשומת הלב לכשרות במוסדות – מתברר שבמוסדות ישיבתיים ופנימייתיים-תורניים רבים אין למעשה אחראי על הכשרות במטבח, כאשר גם אם מנהל המטבח והטבח הם אנשים יראי שמים אי אפשר לסמוך במטבח גדול על כך שהם יפקחו על כל המערכת הכוללת עובדים ממינים שונים וספקים ממינים שונים ופעילויות שלא בשעות העבודה וכד' כשהם עסוקים בתפקידיהם השוטפים, והרבה תקלות חמורות כבר אירעו. הכותב ממליץ שגם מוסדות תורניים ידאגו להכשר רשמי של הרבנות כמו כל מסעדה או קייטרינג, כל אחד ברמת הכשרות שהוא חפץ בה, מה שימנע תקלות רבות.

באר יהודה. שיעורים על מסכת ראש השנה. הרב יהודה זולדן. מעלה אדומים, מעליות, תשפ"ה. 515 עמ'. (zoldanye@gmail.com)

שלושים שיעורים על מסכת ראש השנה שהעביר במשך השנים הרב זולדן שליט"א בתפקידיו בעבר כראש ישיבת ההסדר בנווה דקלים ואחרי הגירוש כראש בית המדרש הגבוה ב'מכון לב' בירושלים, ובמוסדות תורה רבים נוספים בעיקר בשנים בהן כיהן כמפקח הארצי על לימוד התורה שבעל-פה בחמ"ד. אשריו של יהודי ת"ח שאחרי צאתו לגימלאות, כאשר כוחו במותניו וראשו על כתפיו, הוא מצליח לקצור את מה שהוא זרע במשך שנים רבות, ולהוציא לאור את חידושיו הישנים מסכת אחרי מסכת בעריכה חדשה ומהודקת ובניפוי אחר ניפוי לתועלת הרבים. עוד ינוב בשיבה.

גבולך שלום. בירורי הלכה - מוגנות ולשון הרע. אריאל בראלי. שדרות, תשפ"ה. 288 עמ'. (rav@bet-el.muni.il)

נושא ההטרדות המיניות נמצא בראש הכותרות בשנים האחרונות. מצד אחד בוודאי שמצוה להציל עשוק מיד עושקו, עשוק בעבר ובהווה וכן עשוק פוטנציאלי בעתיד, ואין עשוק קשה יותר ממי שעושקים את גופו ואת כבודו. מצד שני כחוט השערה מבדיל בין הצלת הנרדף לבין פגיעה חמורה ולפעמים בלתי-הפיכה באדם שאינו אשם, וגם מציאות זו קיימת ועומדת. בציבור הדתי הנושא מסובך עוד יותר, כי נוסף לפגיעה הפיסית והרגשית עצמה קיים גם חשש גדול של הנפגע להיחשף ובכך לשים על עצמו ועל משפחתו כתם, אמיתי או מדומה, לשנים רבות, וגם הכתם על הנאשם בפגיעה כמעט בלתי ניתן למחיקה גם אם יתברר שלא דובים ולא יער. אולם קשר השתיקה חמור ומסוכן עוד יותר, ובכל אופן זמנו עבר. ברם זכור אותו האיש לטוב והרב שמואל אליהו שליט"א שמו, שנוסף על כל תפקידיו הציבוריים נטל על עצמו גם להקים בי"ד שעוסק בדיוק בעניינים אלו, ואחרי פרשיות מפורסמות ועצובות כמו של 'הרב' מצפת והסופר הידוע מבני ברק שהרב אליהו ובית דינו היו מעורבים בהם עמוקות ובמסירות נפש - כבר יודע כל שער עמי שיש דין ויש דיין ויש כתובת (כתובת אחרת היא פורום 'תקנה', שעיקר עיסוקו במוסדות חינוכיים). אחד מהדיינים הבכירים בביה"ד של הר"ש אליהו הוא הרב בראלי, לשעבר ראש הכולל בישיבת שדרות וכעת רבה של בית אל, דיין ותיק שעסק רבות בתחום, כתב על כך בכמה מסגרות, ומפרסם עתה ספר ובו בירורים הלכתיים בנושאים שנמצאים בתווך בין הלכות לשון הרע החמורות לבין הלכות הצלת 'הנערה המאורסה' והדומות [והדומים!] לה. הספר כולל דברי רקע בענייני חברה וקהילה ומוגנות ו'ואהבת לרעך כמוך' והלכות לשון הרע, ועשרות תשובות, חלקן הגדול מעשים שהיו, שנותנות כיוון הלכתי-רגשי-משפטי למקרים שונים שלצערנו מתרחשים בעולם. התשובות בספר מתרחבות יותר מאשר לענייני פגיעות מיניות גרידא – כך משיב הרב בראלי לאשה שמתלוננת על אלימות מצד בעלה כלפיה כאשר היא סופגת את הכל כדי להגן על הילדים, שבדרך כלל זו גישה לא נכונה שגם לא תועיל לטווח הרחוק, ולכן הוא דוחק באשה לפנות לעזרה ולטיפול גם אם הדבר יגרום ל'פיצוץ', שיתכן מאוד שהוא יהיה זמני והפיך והתחלה של דרך חדשה וטובה. בתשובה אחרת הוא אוסר על הורים להציץ בלי רשות בשיחות הפלאפון של בתם, אלא אם כן מדובר בספק פיקוח נפש ובאישור של רב. בסוף הספר מזכיר המחבר את השערורייה המשפטית (אחת מני רבים) - הפרקליטות בעקביות לא מעמידה לדין נשים שהוכח שהאשימו גבר בהאשמת שוא על פגיעה או הטרדה, למה? כי אז אולי תהיינה נשים שתחשושנה להתלונן. אבל הרי הוכח שזו הייתה האשמת שוא! דבֵּר אל העצים ואל האבנים ואל הפרקליטות... הספר מוקדש לזכר חמותו של המחבר הרבנית עדינה גנץ ע"ה, שהייתה דמות מופת של רעיה ואם וסבתא וחמות ורבנית.

דרישת אברהם על התורה. עיון בנושאים מובחרים בפרשת השבוע שחודשו בספר 'ויאמר אברהם' מאת רבי אברהם מ' הלוי פטאל זצ"ל. יוסף אברמסון. גבעת אסף, תשפ"ה. 295 עמ'. (ycgolan@gmail.com)

הרב פטאל זצ"ל היה חותנו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הוא היה רב ומקובל צנוע ועניו. בן קהילת חלב שבצפון סוריה שבישיבותיה למד תורה ובה החל גם ללמד. בהמשך כיהן כרב בעיר הטורקית אנטיוכיה, משם עבר ללמד תורה בעיר דמשק, ובשנת תרצ"ו עלה ארצה. בירושלים פתח תלמוד תורה והתקרב לגדולי התורה עמם עסק בנגלה ובנסתר, ובין השאר חיבר את סדרת ספרי 'ויאמר אברהם' על התורה. הספר שנדפס ע"י נכדיו כמה פעמים מצא חן בעיני ידידי ר' יוסף אברמסון מגבעת אסף הסמוכה לבית אל, והוא ליקט מדבריו, ציין את מקורותיו והוסיף הוספות וביאורים משלו, ומכל זה נוצרה ברייה חדשה – הספר 'דרישת אברהם'. הסכמות ארוכות ומחכימות של בני מרן הרב עובדיה זצ"ל, הראשונים לציון הרב יצחק והרב דוד שליט"א, פותחות את הספר החשוב הזה עם שבחים לסבא זצ"ל ולמהדיר שליט"א ועם הערות והוספות מעניין לעניין. את כל זה עשה הרב אברמסון בשנתיים האחרונות במהלך שירות המילואים הארוך שלו במלחמת עזה, שבעז"ה כבר נמצאת לקראת סופה, ובהפסקות שבין שירות לשירות, הקדים מבוא ובו תולדות חייו של המחבר זצ"ל, ונתן חיים חדשים לספר חשוב זה.

הדורש והמבקש. הערות והארות מקוריות על תלמוד בבלי. דוד פרקש. קליוולנד, תשפ"ה. תתשד עמ'. (davidsfarkas@gmail.com)

המחבר המוכשר למד בישיבות בא"י ובארה"ב בצעירותו, ובשלב מסוים עבר ללמוד משפטים, והוא עוסק בתחום הזה ועושה בו חיל. בכל עשרות השנים האלו המשיך ללמוד בכל שעה פנויה וכתב הערות מכל הסוגים על שולי הספרים בהם למד (הוא מתלונן שבגמרות החדשות מרוב תוספות 'על הדף' כבר כמעט שלא נשארו שוליים לכתוב עליהם, ולכן הוא צריך לצרף לגמרא דפים נוספים כדי לכתוב את הערותיו...). הערה להערה הצטרפו לחשבון גדול מאוד, ובשלב מסוים הוא החליט שיש בהן ערך, ואחרי התייעצות עם רבותיו וברירה ומיון קפדניים הוא מציג עתה לפני הלומד ספר מלא וגדוש בהערות וציונים וחידושים קצרים על הבבלי כולו, אלפי הערות כסדר דפי הגמרא. הוא מספר שמאז פגישתו עם ספרי הרב ראובן מרגליות זצ"ל המלאים בבקיאות ובידע הוא שינה את דרך לימודו, והגביר את ההיקף ואת הירידה גם לסופן של הפרטים הקטנים, נוסף לעיסוק בעיקר הסוגיא. הוא מעיר שמעולם לא השתמש במאגרי מידע תורניים, אך לענ"ד השימוש במאגרים כאלו היה משבח את הערותיו כהנה וכהנה. חלק מההערות מקורן בספרים ממינים ומסוגים שונים שאינם נמצאים דווקא בארונות הספרים של בתי המדרש, כמו ספרי מחקר ומשפט ופסקי דין, וגם מקורות והערות מתוך ספרות יפה לסוגיה, שגם בה יש למחבר יד ורגל. אני מוכרח להודות שחייכתי לעצמי כאשר מצאתי (דרך המפתח המפורט שבסוף הספר) כמה הפניות לספרי שרלוק הולמס. אני מעריך שזו הפעם הראשונה שהסופר קונן דויל זוכה להיזכר בכבוד בספר תורני... כך למשל על הגמ' ביצה ז, א שקובעת שאם בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה, ולמחר השכים ומצא בה ביצה, מותרת, שואלת הגמרא 'והלא בדק'! ומתרצת: 'אימר לא בדק יפה יפה, ואפילו בדק יפה - אימר יצתה רובה וחזרה הואי'. רש"י שם מסביר שלמרות שתרנגולת אינה מטילה ביצים בלילה יתכן שיצתה רובה וחזרה, 'ואע"ג דמילתא דלא שכיחא היא - תלינן ביה', דהיינו שלמרות שזה לא סביר – האפשרות האחרת עוד יותר לא סבירה ולכן תולין בראשונה. על כך כותב המחבר: 'והיינו בדיוק כמאמרו המפורסם של שרלוק הולמס `When you have eliminated the impossible – whatever remains, however improbable, must be the truth` [=אחרי שביטלת את האפשרות הבלתי אפשרית – האפשרות שנותרה, גם אם היא בלתי סבירה, חייבת להיות הנכונה"]... הידע וההיקף והמקוריות של הרב פרקש מרשימים, ברכת הצלחה בהמשך דרכו התורנית-ספרותית.

חזון, תורה, ואמונה מתוך הסערה – יזכור, עם נולד, עם מתעורר. הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו זצ"ל. 514 עמ'. כוכב יעקב, ישיבת היכל אליהו, תשפ"ה. 514 עמ'. (02-6550500)

הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו זצ"ל היה תלמיד חכם ליטאי, שההשגחה העליונה שלחה אותו בשנים שלפני השואה לעיירה קטנה בשווייץ בשם מונטרה, שם הקים ישיבה יחידה מסוגה במערב אירופה, אליה התקבצו אחד מעיר ושניים ממשפחה שרצו לטעום טעם של 'ישיבה' אמיתית. בהמשך בראשות בנו רבי משה עברה הישיבה לצרפת ואח"כ 'עשתה עלייה', והיא עתה ישיבת ההסדר 'היכל אליהו' שביישוב כוכב יעקב בבנימין. נוסף לחידושי תורה והלכה כתב הרב בוצ'קו גם דברי הגות וחינוך, ושלושה קונטרסים שתורגמו ונערכו כונסו לספר זה: אחד שנכתב באמצע השואה וכותרתו 'יזכור', אחד שנכתב מיד לאחריה וכותרתו 'עם נולד', והשלישי עם קום המדינה ושמו 'עם מתעורר'. הרב משווה בו את מצב המדינה מיד אחרי המלחמה, עם כל האתגרים שהיא העמידה לפני בניה, למצבו של שמשון העיוור והכבול שמתנער ופוגע אנושות באויביו, ומות הפלשתים אצלו הוא ההתעוררות והתחייה שלנו אז, כבימים ההם כך בזמן הזה.

טבילה במעיינות (ב). הצגת הנושא ומבחר דוגמאות, עם הוספות והרחבות. אברהם יעקב גולדמינץ. ירושלים, תשפ"ה. 72 עמ'. (aviygold@gmail.com)

ידידי הרב גולדמינץ שליט"א, מלומדי ישיבת מיר בירושלים ומהחוקרים הוותיקים והמנוסים של 'מכון שלמה אומן', פרסם ב'המעין' לפני שנה (תשרי תשפ"ה, גיל' 251 עמ' 95-103) מאמר בשם 'שאלות וספיקות בטבילה במעיינות', בו הוכיח בליווי תרשימים וצילומים שהרבה מהמעיינות והבורות ומקורות המים ברחבי הארץ, שכה רבים נהנים להשתכשך בהם בעיקר בימות הקיץ, אינם כשרים על פי ההלכה לא לטבילת אדם ואף לא לטבילת כלים (לעיתים אפילו לא לטבילת 'עזרא'), ולפחות יש בהם ספיקות הלכתיים רציניים, שחלקם נובעים מרצון טוב של האחראים בשטח, בעלי תפקיד או מתנדבים, שרוצים לשפר את איכות חוויית הטבילה באופן שגורם לכך שמקור המים כבר אינו מקוה כשר על פי ההלכה. את הדברים במאמר הנ"ל בתוספת נופך הוא הדפיס בחוברת מהודרת בראשית תשפ"ה, ומצגות ושיעורים שלו בנושא באודיו ובווידיאו נמצאים באתר 'קול הלשון'. עתה הוציא לאור חוברת נוספת ובה 49 פרקים קצרים הכוללים את תמצית כללי הכשרות והפסול של מקוואות. הוא מתאר את החששות הגדולים שיש בטבילה במקוואות שאין עליהם הכשר מקצועי של ת"ח מומחה בתחום, שהרי כמו בדיני עירובין למשל שיש בהם צורך בשילוב של ידע הלכתי מעמיק וידע מקצועי-מעשי כדי להתיר וגם כדי לאסור, כך גם בהלכות הכשרת מקוואות. למשל, נקודת החיבור בין שני חלקי צינור פלסטיק כוללת שקע שבו נמצאת גומייה שאוטמת את החיבור, והיות ומדובר בשקע שנועד לקבל דבר - הוא פוסל את המים שעוברים דרכו גם אם השקע כרגע אטום כי הגומייה ממלאת אותו. אמנם יש פוסקים שסוברים שבית קיבול שעשוי כדי להישאר מלא בקביעות אינו נחשב בית קיבול, אבל ראשית - נהגו להחמיר במקוואות כדעת רוב ככל הפוסקים ולא לחפש צדדי היתר, ושנית – מדי כמה זמן הגומייה מתרופפת ומחליפים אותה בחדשה, האם זה נקרא שבית הקיבול הזה עשוי להיות מלא ממש בקביעות? מחלוקת הפוסקים. היות וקיימת תופעה בשולי המחנה של נשים שמעדיפות לטבול במקומות פיקנטיים ולא-קונבנציונליים (תופעה בעייתית בפני עצמה), ויש מהעולים להר הבית בהיתר רבותיהם שמעדיפים לטבול בטבע, ולעיתים מטיילים מטבילים כלים חדשים שחייבים בטבילה מדאורייתא במקורות מים בשטח - צריך לדעת שהעניין לא פשוט, וצריכים בזה שאלת רב. יישר כוחו של המחבר שעוסק בצרכי-ציבור-תורניים מגוונים לתועלת הרבים, נוסף לסדרי לימודיו הקבועים ולהרבצת תורה בכתב ובעל פה במסגרות שונות.

לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. דברי זיכרון לדמותו של אהובנו הרב בניום רוזנצויג זצ"ל במלאת שלושים לפטירתו. עורך: ראובן ששון. מבוא חורון, תשפ"ה. 52 עמ'. (tuviaturim@gmail.com)

כמה חסר העולם כולו, כמה חסרה ארץ ישראל, ובתוכה בעיקר העיר רמת השרון והמושב מבוא חורון, את הדמות הנפלאה והמתוקה הזאת, הרב בנימין רוזנצוייג זצ"ל, שנפטר אחרי ייסורים קשים. בחייו הקצרים הספיק להיות סמל ודמות לאוהב ה' אמיתי, אוהב הבריות ומקרבם לתורה, איש תורה ותפילה וחסד וניגון שאור מאיר ממנו על הסובבים אותו, כך כל חייו – וכך עוד יותר בחודשי מחלתו הקשה. דמותו של בניום זצ"ל, כפי שכינו אותו מאז ילדותו, הייתה עשויה ממערכת של סתירות - פקחות של זקן ותמימות של ילד, נושא בעול וסמל החופש, איש רוח ואיש מעשה, ומילים אלו הן פחות מטיפה מים הדברים שאומרים וכותבים עליו רבותיו וחבריו ותלמידיו. חוברת זו יצאה לאור לקראת ה'שלושים' לפטירתו וערך אותה הרב ששון שליט"א שנפשו הייתה דבוקה בנפשו, והיא כוללת דברים שלו ודברים עליו שנאמרו בחייו וגם לאחר מותו. ויי על האי שופרא דשופרא. תנצב"ה.

מלכים א'. מאחדות לפילוג. אמנון בזק. ירושלים, מגיד וישיבת הר עציון, תשפ"ה. יב+398 עמ'. (amnonbazak@gmail.com)

אחרי שני ספרים על ספר שמואל ואחד על יחזקאל מופיע הספר על חציו הראשון של ספר מלכים, שבו עיון בפשוטו של מקרא בהתבסס על חז"ל והמפרשים וגם על כלים ספרותיים ישנים וחדשים, מאת אחד מבכירי המורים לתנ"ך בישיבת הר עציון ובמכון יעקב הרצוג שעל ידה. פרק אחרי פרק, ולעיתים פסוק אחרי פסוק, מתקדם המחבר דידן בעקבות מחבר ספר מלכים, צועד עמו ברחבי הארץ ומוביל איתו את הקוראים בדרך מהפיסגה שאליה הגיע עם ישראל בראשית תקופת מלכות שלמה – ועד הירידה התלולה הרוחנית והחברתית והלאומית לקראת סוף ימיו ובתקופת יורשיו. הדברים כתובים כדרכו של הרב בזק באופן רהוט ורציף, וכמעט שלא נשארת נקודה בפשט שלא ניתנה לה תשומת לב. כך למשל בפרק י מעיר המחבר שסביב ביקורה של מלכת שבא מוזכר 'זהב' שלוש פעמים (באחת מהם 'זהב רב מאוד'), ויש בכך רמז לרקע הכלכלי של ביקור המלכה אצל שלמה עוד יותר ממה שגלוי בפסוקים, ואולי הביקור שלה כלל כמין תחרות שלה מדרום עם הידוק קשריו של שלמה עם מלך צור שבצפון. בהערה 5 (עמ' 187-188) מאריך המחבר להסביר את הביטוי 'אוניות תרשיש', ומוכיח שהכוונה לא רק לאוניות שמפליגות לתרשיש שבקצה הים התיכון (כפי שמפורש בספר יונה) אלא גם בסוג מסוים של אוניות, כנראה כאלו שמסוגלות להפליג לשיט ארוך בים הגדול, שהרי אוניות תרשיש מוזכרות גם בהקשר לעציון גבר שבדרום. דוגמא נוספת: המחבר מתאר את הניתוק הקיים בין אליהו הנביא והעם, ניתוק שגרם בסופו של דבר להחלפתו ע"י הקב"ה בתלמידו אלישע, אבל מעיר שנעשו ע"י אליהו כמה ניסיונות התקרבות אל העם שלא צלחו. בין השאר פעמיים מוזכר בפסוקים, באופן אגבי, שבניגוד למה שנראה מפשט הפסוקים אליהו לא הולך לבד – יש עמו נער, שמוזכר פעם אחת אחרי המעשה בכרמל כשהוא נשלח לראות אם הוא רואה ענן מתקרב, ובהמשך נשלח חזרה לביתו כאשר אליהו הולך למסעו להר חורב. לְמה התכוון מחבר ספר מלכים כאשר בשני מקרים אלו, ורק באלו, הוא מזכיר את קיומו של נער המתלווה לאליהו? הרב בזק כותב שהנער הוא מעין מתווך בין אליהו לבין העם, והוא מופיע מיד אחרי שאליהו מבקש מהעם לגשת אליו ולהתקרב אליו בהר הכרמל, ומסתלק כאשר אליהו שוב מתנתק ומבקש את נפשו למות בדרכו להר חורב. דהיינו שלא לשוא החליט מחבר הספר להזכיר את הנער דווקא ורק בשני מקומות אלו, הזכרות אלו בוודאי שיש להן משמעות. מעניין מאוד. והערה לסיום: הרב בזק עושה שימוש לצורך הבנת הפשט גם במפרשים וחוקרים שאינם יושבי בית המדרש, 'חוכמה בגויים תאמין', אבל בוודאי שאינו חשוד לעסוק בביקורת המקרא ומה שמסביבה. אולם לדעתי גם כאן יש מקום לזהירות יתר: בהע' 19 שבעמ' 385 הוא דן בקושי בפרק כב, שמצד אחד משמע שאחאב מבקש מיהושפט מלך יהודה להסיר את בגדי מלכותו באומרו אליו 'התחפש ובוא במלחמה', אבל למעשה זה הוא עצמו שמתחפש! הוא מפנה לתרגום יונתן שכתב כמו מפרשים אחרים שלמרות הדוחק הלשוני כוונת אחאב מראש הייתה שהוא עצמו יתחפש ולא המלך יהושפט, אבל מעיר: 'ייתכן שיש כאן גם עדות לנוסח שונה מעט: 'אתחפש', וכן בתרגום השבעים... מכל מקום גם מנוסח המסורה נראה בפשטות שאחאב הוא שהתחפש' וכו'. לענ"ד הערה זו אינה ראויה. נוסח השבעים, עם כל הכבוד, הוא לא אלטרנטיבה לגיטימית לנוסח המסורה. אפשר היה להעיר שייתכן שמחברי נוסח השבעים פתרו את הבעיה בפשט ע"י שינוי הגירסה ל'אתחפש' במקום 'התחפש', לא יותר. הערה זו אינה גורעת מההערכה הרבה לסדרה הזו, שמסתמא עם הזמן תבהיר לנו את פשוטו של מקרא בכל ספרי הנביאים.

מניעה כהלכתה. דיני מניעת הריון, כולל נספח רפואי מקיף. מרדכי אהרן הלר. ירושלים, תשפ"ה. קכה עמ'. (m0548433912@gmail.com)

כבר כתבו קדמונים שלקראת סוף האלף השישי החכמה בעולם תתגבר ותפרוץ מאוד מאוד, ואנו רואים את זה בעינינו, גם בתחום מדע הרפואה. אמנם בתחומים מסוימים ברפואה ההתקדמות איטית יחסית, אך בתחום הפריון חלה קפיצת דרך מדהימה. זוגות שלא היה להם סיכוי לזכות בפרי בטן עד לפני שנים ספורות מחבקים היום ילדים רבים, וטוב להם וטוב לעולם. מצד שני התפתח מאוד גם תחום מניעת ההריון, דהיינו האפשרות לוודא שגם בעקבות תשמיש בדרך-כל-הארץ של זוג בריא לא ייברא עובר חדש. השימוש באמצעי מניעה אינו רק חלקם של זוגות רחוקים מתורה ומצוות או שמבקשים להקל מעליהם את חובתם בעולמם; לפעמים גם זוגות יראים ושלמים צריכים מסיבות של בריאות הגוף והנפש להרחיק את ההריון הבא למשך תקופה מסוימת, וכבר נכתב על כך רבות, בין השאר על ידי זוגתי שתח' ד"ר חנה קטן שפרסמה לפני כמה שנים קונטרס מאויר ומבואר בשם 'עת ללדת: אמצעי מניעה במבט יהודי', ששבחוהו רבנן, והוא הועיל ומועיל הרבה לזוגות שנדרשים להשתמש באמצעים מותרים הלכתית כדי לדחות לזמן-מה את ההריון הבא. לשאלה מתי ועד כמה ובאיזה נסיבות מותר לדחות את ההריון כמובן שלא ניכנס כאן, וגם הקונטרס החשוב שכתב הרב הלר לא עוסק בשאלה זו, והמחבר מסתפק בהערה קצרה בראש הקונטרס שהוא עוסק בצד ההלכתי, ובעניין 'הנהגת האדם בעולמו' יתייעץ כל זוג עם רבותיו. בהמשך הוא טוען בצדק שחלק ניכר מהתשובות ה'קלאסיות' בנושא מאת גדולי הדור הקודם למעשה כבר מיושנות עם ההתקדמות הענקית בידע ובטכנולוגיה של הפריון - ושל הצד השני של אותו מטבע שהוא מניעת ההריון, ולכן טרח והתעמק בסוגיא על כל צדדיה והתייעץ עם רבותיו ועם גדולי הדור, ופירות לימודו ובירוריו מוצגים לפני פוסקי הלכה דווקא – הוא כתב הערה בראש הספרון 'פנימי – לעוסקים בהוראה'. לשאלות ההלכתיות לגופו של נושא של המניעה הוא מצרף שאלות חדשות הקשורות להלכות שבת ועוד שנובעות מהשימוש בסוגים מסוימים של אמצעי מניעה חדשים, ומצרף נספח רפואי מקיף, ויישר כוחו.

ספר ישעיהו. עם תרגום ופירוש בשיטת פרשנות של רב שמשון רפאל הירש זללה"ה, מאת בנו ר' יהודה הירש. תרגום חדש ללשון הקודש. ירושלים – ניו יורק, פלדהיים, תשפ"ה. 8+תקג עמ'. (elliottbondi@gmail.com)

לפני יותר ממאה שנים בשנת תרע"א נדפס לראשונה בגרמנית הפירוש על ספר ישעיה מאת אחד מבניו של הרב הירש, ר' יהודה. הוא נפטר בשנת תרס"ט לקראת סיום כתיבת הספר, והשלים את העבודה בנו, נכדו של רשר"ה, ר' מרדכי הירש, כולם בני פרנקפורט. אחד מניניו של הרב הירש, ר' יעקב בן הרב יוסף ברויאר מניו יורק, תרגם את הספר לאנגלית לפני כמה שנים, ועתה הוא יוצא לאור סוף-סוף בלשון הקודש בהשתדלות ובעריכת נכד הרב יוסף ברויאר, ידידי ד"ר אליוט בונדי מניו יורק, במסגרת קרן הרב יוסף ברויאר (ברייער). שיטת הרב הירש בפירוש הנביאים, כפי שהיא מתוארת בהקדמת הבן, כוללת את הבנת הכתוב מתוכו בעזרת דקדוק בלשון ובתחביר ובסיוע פירוש המילה במקום הראשון שבו היא מופיעה בתנ"ך, פירוש למילות יחידאיות רק דרך ספרות חז"ל ובלי השוואה ללשונות אחרות (למרות שכך נהגו חז"ל ורבים מהראשונים), ביטול המושג 'כפל העניין במילים שונות' – לכל תיבה נוספת-מקבילה קיימת משמעות משלה, ועוד. ר' יהודה הירש עשה שימוש רב בהרבה פירושים של פסוקים ועניינים שכתב אביו בספרים ומאמרים מזמנים שונים, והתוצאה היא פירוש חדש-ישן שמלווה את הקורא והלומד פסוק אחר פסוק.

עזרת אבותינו, ויגד יוסף. תרגום לאנגלית של המלים הלועזיות שבפירושי רבינו עובדיה מברטנורא והתפארת ישראל. עזרא דב הכהן קאהן, ויוסף שישא הלוי. לונדון, תשפ"ה. פה עמ'. (JSCHISCHA@GMAIL.COM)

לפנינו שילוב של עבודה מקבילה שעשו שני תלמידי חכמים, אחד על פירוש רע"ב והשני על תפארת ישראל, ובו תרגום המילים הלועזיות הרבות שבפירושים אלו לתועלת הלומדים. בשלב זה התרגום המפורט הוא לאנגלית בלבד, ואפשר לצפות שבקרוב המחברים עצמם או מישהו שישלים את מלאכתם יעביר את התרגום גם ללשון הקודש. בדרך כלל המילים הלועזיות בברטנורא הן כצפוי באיטלקית ולעיתים בצרפתית, ספרדית ולטינית, ובתפארת ישראל שמחברו ר"י ליפשיץ גר במזרח גרמניה סמוך לפולין המילים בלעז הן בדרך כלל בניב גרמני מזרחי שלא תמיד היה קל לפענח אותו, ולפעמים ביוונית ולטינית. הרב שישא מדגיש שהוא לא תרגם מילים בגרמנית שנמצאות בתוך פירושים ארוכים של בעל תפארת ישראל ובאו להסביר את דבריו-עצמו, אלא רק את המילים שבהם הסבר של דברי המשנה. כאלפיים מילים בס"ה מתורגמות באופן מסודר בטבלאות ארוכות בקונטרס זה כסדר שישה סדרי משנה, בתחילה מתוך פירוש הברטנורא ובהמשך מתוך תפארת ישראל, תועלת גדולה ללומדים, בעיקר אחר שתושלם המלאכה בתרגומן ללה"ק.

עטרת תפארת. קובץ מאמרים. הישיבה הגבוהה תפארת ישראל. כרך א'. עורך: מתניה יוספוב. יד בנימין, תשפ"ה. קנז עמ'. (TIYB26@gmail.com)

תלמידי הישיבה הגבוהה החדשה ביד בנימין מובלים ע"י ראשיה, דייני ביה"ד הגדול הרב לוז והרב אמסלם שליט"א, ללימודי עיון מעמיקים עם נטייה לסוגיות חו"מ ואה"ע, והשלמות של לימודי אמונה ומוסר ותנ"ך, ותוספת של שיעורים קבועים עם תלמידי חכמים חשובים מחוגים שונים. בסוף זמן קיץ תשפ"ה הוציאו לאור כמה תלמידים חרוצים חוברת ובה ט"ו מאמרים מאת רבותיהם וחבריהם, הפותחת בבירור הלכתי של אפשרות חידוש הסמיכה בזמן הזה, ממשיכה בהבהרת גדרי איסור מסייע עוברי עבירה וגדר איסור שנאת הלב וגדר איסור יציאה לחו"ל, ומסיימת במסה מקיפה על שיעבוד כל כוחות החיים לעבודת ה'. זו השנה השלישית שבה קיימת הישיבה, ולכל הדעות יש בכך חזקה. נברך את ראשי הישיבה מלמדיה ולומדיה שהחזקה הזו תתחזק ותלך, ואחריתה של הישיבה המיוחדת הזו תשגה מאוד.

ענייני חולה ביום הכיפורים. כללי הפסיקה, סוגי המחלות, שיעורים. משה פנירי. ירושלים, תשפ"ד. 10+עד עמ'. (office@afikey-mayim.co.il)

חוברת הדרכה לרבנים בענייני צום יום כיפור, ובה הגדרות של חולה שהצום עלול לסכן אותו וכללים בהתנהלות החולה שהותר לו לצום בזמן הצום, דיני מעוברת ומינקת בצום, דיני אכילה ושתיה לשיעורין ועוד. למרות שהחוברת נכתבה בהתייעצות עם רופאים מומחים ששמם נזכר בהקדמה, מדגיש המחבר שכל מקרה לגופו, ושרב לא יכול לקחת אחריות בנושא שאינו מומחה בו. החוברת נפתחת במכתב של בעל השם משמואל מסוכוצ'וב לחתנו החולה בשנת תרע"ז, שבו הוא מדגיש לו שמי שציווה לצום ביום הכפורים הוא זה שציווה לשמוע לרופא ושלא לצום כאשר זה מסוכן, ועיקר היהדות הוא להיות בטל לדעת התורה וחכמיה וכו'. בהמשך מדגיש המחבר, מו"צ וראש כולל בירושלים, שגם המטפלים בחולים צריכים לוודא שהטיפול שלהם בחולים שיש בהם סכנה לא ייפגע עקב הצום, אחרת הם כמו חיילים ואנשי ביטחון שמשימתם היא פיקוח נפש.

עקבי ישראל ח"ב. מעט מדרכיו ומידותיו של רבי ישראל דוד נייוונר זצוק"ל. רמו עמ'. (novardok@gmail.com)

ב'המעין' גיליון תשרי תשפ"ה נדפס לראשונה פרק בענייני יסודות התשובה ששוכתב משיעור של הגאון הצדיק רבי ישראל דוד נייוונר זצ"ל, מגדולי הרבנים והמשפיעים בשיטת נובהרדוק, שנפטר בשנת תש"ע. תלמידיו המקפידים על עילום שמם הוציאו לאור לרגל מלאת ט"ו שנים לפטירתו חוברת גדושה בדברים עליו ועל דרכיו, ובאמת הרושם שנוצר מקריאתה מפעים. יש שם תיאור מפורט של תולדות חייו, פרקים בענייני מוסר ותשובה, הספדים שנאמרו בהלווייתו וזיכרונות של תלמידים. כמה פעמים מוזכר נס הצלתו באושוויץ בהיותו בן 14 כששמע לעצת יהודי ואמר למנגלה שהוא בן 17, ולמרות שלא נראה כלל בגיל זה הצליח פעם אחר פעם לעבור את הסלקציות עד השחרור, ולחזור וללמוד תורה אחריו, ולהגיע למדרגה הגבוהה שאליה הגיע...

רבינו חיים עוזר, רבן של כל בני הגולה. הרב דוד קמנצקי. כרך א [מהדורה שניה מתוקנת] וכרך ב. ירושלים, תשפ"ה. 680+720 עמ'. (rachel.treb@gmail.com)

ממש ברגעים שבהם התחלתי לכתוב סקירה זו, בבוקר יום ראשון של סליחות (כ"א אלול תשפ"ה), אחרי 'עונג שבת' ארוך שעשיתי לעצמי בקריאת פרקים רבים בספר זה, נודע על פטירת המחבר הרב דוד קמנצקי זצ"ל בביתו בירושלים. רבי דוד היה ת"ח ומרביץ תורה, ולצד זה היה איש ספר, מעורכי ש"ס שוטנשטיין באנגלית ובעברית וחבר מערכת כתב העת המשובח 'ישורון' וחוקר דמותם וכתביהם של הגר"א ושל גדולי ליטא אחרים. ר"ד היה בנו של רבי שמואל שליט"א מגדולי וזקני הרבנים בארה"ב, נכדו של הגאון הגדול רבי יעקב קמנצקי זצ"ל, ואחיינו של ידידי הרב נתן קמנצקי זצ"ל מחבר הספר המפורסם 'גידולו של גדול' (Making of a Gadol), והוא המשיך בדרכם התורנית בייצוג ושימור ותיעוד מסורת ליטא וישיבותיה וגדוליה בדורות האחרונים. בשנים האחרונות החל לחבר את הספר הענק הזה על גדול הדור, רבן של כל בני הגולה כפשוטו ממש (חוץ מיהדות המזרח שבאופן טבעי הקשר שלו איתה היה די רופף), כשהוא ממלא את מקומו של רשכבה"ג הקודם רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנה. חוץ מגדלותו העצומה בתורה של רח"ע גרודזנסקי וחריצותו המופלגת ופיקחותו המדהימה ואחריותו הבלתי נתפסת לכל מה שקורה בעולם היהודי ומידת רדיפת השלום המיוחדת שלו – היו לרח"ע זצ"ל גם חיים אישיים, כמו למשל בת יחידה ומיוחדת שהלכה לבית עולמה לפני שזכתה לבנות בית ולהקים לו שם ושארית בישראל, ובספר מתוארת התנהגותו ההֵרואית של הגרח"ע בימיה האחרונים ואחרי פטירתה. גם ניסיונות ציבוריים ומאבקים תורניים שכל מאמציו בהם לא צלחו עברו עליו, כאשר יהדות ליטא שאש התורה בערה בה בגדול בעיקר מאז תקופת הגאון מווילנה החלה להראות סימנים מדאיגים. את הכל, אלפי אירועים ורבבות פרטים, תיאר ר"ד זצ"ל בשני כרכי הספר (הראשון מתאר את השנים תרכ"ג-תר"ע והשני את תרע"א-תר"ץ, וכרך שלישי תרצ"א-ת"ש נמצא בהכנה), ובהם נזכרים יותר מאלפיים אישים, כשכל אחד ביוגרפייתו בצידו ובדרך כלל גם תמונתו ותמונת שער ספריו ולפעמים גם צילום של עיירת מגוריו ובית מדרשו, עבודת ענק שלוּ זכינו הייתה יוצאת כולה מתחת ידיו. בפתיחת הכרך השני מובא מכתב של אהבה וברכה ותפילה מבני משפחתו של רבי דוד בתקווה שיקום ממחלתו ויזכה לסיים את מפעליו, ולזה לא זכינו. הם גם מודים שם לקרוב משפחתם הרב יעקב טריבץ שליט"א, חוקר ומחבר חשוב בזכות עצמו, שהסכים לסייע בעריכת הכרך השני, ומסתמא גם הכנת הכרך השלישי מתוך החומר הענק שנאסף תוטל עליו. פרק גדול ומפורט עוסק במאמצים האדירים שהשקיע רח"ע לבקשת רבי שמואל סלנט זצ"ל הישיש למצוא לו רב-עוזר בימי זיקנתו ועיוורונו כדי לשמור על חוסנה ומעמדה של הקהילה הירושלמית המורכבת, מאמצים שהצליחו חלקית כאשר אוייש התפקיד ע"י האדר"ת זצ"ל – שנפטר לאחר ארבע שנים והחזיר את כל העוסקים בכך לנקודת המוצא. פטירת רש"ס ומלחמת העולם הראשונה שפרצה מיד אחר כך כמעט מוטטו את הקהילה, ואחריה נפתח דף חדש עם כינון הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. עוד מוזכר שם מאבק שלא הכרתי בין הרב קוק ורבנים שעמו לבין הגרח"ע והחפץ חיים בעניין קביעת תאריך לתענית עולמית בשלהי תרפ"ט, אם בער"ח אלול כמו שביקש והכריז הרב קוק - או ביום הסליחות הראשון כמו שתיכננו מראש הרח"ע והח"ח, כאשר תורף הוויכוח היה אם בראש רשימת הצרות תעמודנה הפרעות בארץ ישראל - או צרת יהודי רוסיה הנאנקים תחת השלטון הקומוניסטי. הרב קמנצקי זצ"ל כותב בכבוד רב גם על רבנים שנטו לציונות, והוא מדגיש את עובדת ציונותם ו\או את קשריהם עם ה'מזרחי' גם כשמדובר על רבנים חשובים שלא כולם מכירים את נטייתם הציבורית-פוליטית. מצד שני הוא מנסה להציג קו כאילו-אחיד על פיו גם רבנים מתונים כרח"ע והח"ח ואחרים התנגדו באופן נחרץ לציונות על כל צורותיה, אלא שלדעתו הנהגתם הציבורית הייתה מכלילה ומכבדת יותר מאשר רבנים אחרים. אך לכאורה נראה שהמנעד רחב יותר ולא הכל שחור או לבן, אבל לא אעסוק בכך כאן. סדרת הספרים הזו על רח"ע זצ"ל אינה רק ביוגרפיה מקיפה, אלא הרבה יותר מזה. לפעמים מרוב אירועים ופרטים קשה 'להחזיק ראש', והרשימה המפורטת של האישים המוזכרים בסוף הספר וההפניות לכל המקומות שבהם הם מוזכרים מועילה ביותר לקורא. תהי נשמתו של רבי דוד קמנצקי זצ"ל צרורה בצרור החיים, וייזכרו לו בעולם הבא הזכויות הרבות שלו בהפצת תורה וידע תורני, ו'שימוש תלמידי החכמים' שנעשה בגדול על ידו בסדרה זו ובספריו האחרים.

שיננא. מאסף תורני. כרך שני. עורכים: אלחנן דוד קרויזר ורפאל שימל. ירושלים, תשפ"ה. 1375 עמ'. (kovetshinena@gmail.com)

סביב חנוכה תשפ"ה יצא לאור קובץ בשם 'שיננא', ובו 1023 עמודים מלאים וגדושים חומר תורני ומחקרי-תורני משובח. זה היה אמור להיות אירוע תורני-ספרותי חד פעמי, קובץ חשוב וגדול ומכובד הכולל מקורות ומאמרים ערוכים באופן מוקפד שיוצא לאור לכבוד חתונתו של אחיו של אחד העורכים, הבחור החשוב ר' יהודה שימל, אמנם חדי-עין בוודאי שמו לב לכוכבית הבודדת על הכריכה, שרמזה על כוונה להמשיך את הסידרה. ואכן לאחר כמה חודשים יצא לאור כרך שני, לא פחות איכותי ומרשים מהראשון, הפעם לכבוד חתונתו של ר' רפאל שימל, האח המבוגר יותר, שעמל על הכרך הראשון לכבוד חתונת אחיו, ועל השני לכבוד חתונתו-שלו. בכל כרך נמצאים שמונים וכמה [!] מאמרים, חלקם קונטרסים מקיפים בפני עצמם, ובהם גנוזות קדמונים, תשובות וחידושים מאת גאוני הדורות האחרונים, בירורי הלכה מעמיקים וסקירות היסטוריות-תורניות מאלפות, מחקרי עומק של מנהגים, חקר של מושגים הלכתיים, ביאורים של עניינים תמוהים במקרא, עיונים במחשבת ההלכה, בירורי הלכה אקטואליים, ענייני מסורה וחישובי הלוח העברי, ועוד ועוד – כמות ואיכות נדירים של מאמרים תורניים שחוברו ע"י ת"ח ידועים, חוקרים תורניים מהשורה הראשונה וגם צורבים צעירים, כולל החתנים עצמם, חבריהם וקרוביהם. לצערי לא אוכל אלא לתת טעימה קלה ממה שצד את עיניי בכרך השני, ושאר הכותבים והחוקרים והעורכים והמהדירים כבודם במקומו מונח. נתחיל: הרב שלמה גל-עזר, למדן צעיר וחוקר-תורני מוכשר, מוציא לאור לראשונה מכת"י חלק מפירוש על הסמ"ק לחכם לא ידוע בשם רבי אברהם מויאן, ובמבוא הוא פורשׂ את היריעה בעניין חיבור הסמ"ק והפירושים וההגהות שנכתבו עליו (כזכור מכון שלמה אומן הוציא לאור לפני שנה כרך ראשון של הסמ"ק, והכרך השני יצא לאור בעז"ה במהלך השנה). בהמשך נדפסו מכת"י הערות של האדר"ת על 'מטה אפרים' על הלכות ימים נוראים, בהם בין השאר מחדֵש האדר"ת (בהערה הראשונה על סי' תר"ב) שכשם שבערב יו"כ מצוה מן התורה לאכול כדי שיהיה כוח להתענות למחר - 'בוודאי יש מצוה מדרבנן לאכול קודם כל צום, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ודרכיה דרכי נועם כן גם דרכי חז"ל הקדושים'. בהמשך נדפסו ל"ג הערות מפנקס החידושים וההערות של הגר"ש פישר זצ"ל, מתברר גדרו והיקפו של הכלל 'אחזוקי איסורא לא מחזקינן' ע"י רבי אשר וייס שליט"א, נידון הצורך במחיצה בסעודת שבע ברכות משפחתית, מתברר הרקע ההיסטורי של מגילת אסתר בראי המקורות ההיסטוריים והממצאים הארכיאולוגיים הידועים היום, הובא מאמר מקיף על תענית בכורות מקורותיו וגדריו, הושוו דיני האכילה בליל הסדר ובלילה הראשון של סוכות, נידונה השאלה האם התנאי הידוע של ה'אבני נזר' לגבי אכילת אפיקומן בליל הסדר אחר חצות מתאים גם לשיטת הגר"א ש'עד חצות' באפיקומן הוא רק מדרבנן, מתגלה ומתוארת התבנית המסודרת של נוסח ההגדה של פסח, מובא מאמר מקיף על המסלול שעברו אבותינו במסעם ממצרים אל הארץ המובטחת, נידון שֵם ה' 'אהיה', ונכתב על עלייתה ונפילתה של מלכות שלמה, מתואר ספר ישעיהו כמדרש של יציאת מצרים של אז וגם 'יציאת מצרים' שלעתיד לבוא. בהמשך שני מחקרים עוסקים בחלוקת התורה לפרשיות ומחזקים בין-השאר את מעמדו הייחודי של 'כתר ארם צובא', מובאים בירור מקיף בעניין הגדרת 'בית כיסא' בזמן הזה והנפ"מ שלו למעשה, ביאור מעמיק בשיטת רבים מחכמי אשכנז ביחס שבין חובת הדלקת נר שבת לחובת הדלקת נר חנוכה, בירור בעניין קבלת שבת בהדלקת הנרות, בירור מקיף מאוד (למעלה משישים עמודים!) בעניין המלאכות המותרות והאסורות בחוה"מ, המשך ההתנצחות בין מחבר הספר החשוב 'בניינה של אשה' לבין משיגיו, בירור פירושי ראשונים ע"י בירור הנוסח המדויק בכתבי יד, שינויי ההגייה בין בני גליל לבני יהודה כבסיס לשינויי המבטאים בין העדות (עם מסקנה שאי אפשר להגדיר שום הברה של אחת מקהילות ישראל כ'לא נכונה', ולכן החומרות לשמוע פרשת 'זכור' בהברות שונות, או שאשכנזי שמתפלל במבטא 'ישראלי' ראוי שיאמר בכל זאת את שם ה' במבטא אשכנזי וכד', לכאורה אין להן מקום כלל), ודוגמא מחיבור שישלים את 'עין משפט' על הדף ע"י הפנייה לפוסקים אחרונים שדנו בעניין (בניגוד ל'הלכה ברורה' של מרן הראי"ה זצ"ל שמתמקד בפוסקים הראשונים בלבד). בהמשך הרב אהרן גבאי מאופקים מציג דוגמא מעבודתו הגדולה על מהדורה חדשה של רש"י על מסכת בבא קמא, הרב אהרונוב מברר אם מה שנדפס כשיטה מקובצת לר"ב אשכנזי על מסכת סוטה הוא אכן שלו (המסקנה שלילית; אמנם יתכן שהמחבר הוא מבית מדרשו), עוד בירור על פי כתבי יד מתקופת הגאונים על כמה עניינים במחלוקת רס"ג ובן מאיר, ותיאור פולמוסים גלויים וסמויים של הרמב"ם עם בני משפחת עבאס – הפייטן רבי יהודה, ובנו המשומד מחבר הקונטרס 'הכלמת היהודים'. בהמשך הרב ינקלביץ מציג מאמר מקיף ורחב (71 עמודים ועוד עשרות צילומים צבעוניים!) על הגוון של צבע התכלת במקורות, מתבררים מקורות ספר 'מעשה רב' בסעיפים העוסקים בנוסח התפילה של הגר"א, מובא קונטרס שלם (למעלה מתשעים עמודים!) מאת החוקר הידוע הרב יחיאל גולדהבר בן מתוארים הניסיונות לבחירת רב בירושלים בזקנותו של ר"ש סלנט וכל המתחים שסבבו את התהליך, מאמר מקיף (למעלה משמונים עמודים!) שעוסק בתלמידי הגר"א שעלו לארץ, ומחקר שמנסה לברר את זהותם של 'יוחנן כהן גדול' ו'ינאי המלך', שלעיתים הם אותו אדם ולפעמים אישים נפרדים. יישר כוחם של החתנים שבזכותם זכינו ליצירות האלו, וברכה ל'שיננא' שימשיך לצאת לאור, עם חתונות או בלעדיהן...

שאגת כהן. תשובות, מאמרים ופסקי דין. חלק ג: או"ח, קדשים וטהרות, ותורה ומדינה. אריה כץ. כה+514 עמ'. ירושלים, מכון פועה, תשפ"ה. (adcatz@gmail.com)

ידידי הרב אריה כץ מתושבי מבוא חורון הוא מהחוקרים ומהפוסקים המרכזיים היום של מכון פועה שבראשות הרב מנחם בורשטין שליט"א, נוסף לתפקידיו כראש כולל חו"מ בישיבת מעלה אדומים ואב"ד לדיני ממונות ועוד. אולם ככל ת"ח חשוב מצודתו פרוסה על פני כל חלקי השו"ע, ובחלק השלישי של ספר השו"ת המשובח שלו הוא עוסק גם בענייני סת"ם ובהלכות תפילה וקריאת התורה ובהלכות בית הכנסת, בהן כמה תשובות עוסקות בהיתר מכירת בית הכנסת במצבים שונים – לצורך בניית בית כנסת חדש, עקב מיעוט המתפללים בו, לשם הקמת מרכז הנצחה ועוד. בהמשך תשובות רבות בהלכות ברכות ושבת, כולל שאלה מעניינת: האם יש איסור לחייל להסיר צבעי הסוואה מפניו בשבת, בעקבות פסק תמוה של החיי אדם שאסור לנקות ידיים שהתלכלכו בפיח תנור בשבת משום מוחק. המחבר מוכיח שרוב ככל הפוסקים חולקים עליו ואין צורך להחמיר, ובהערה הוא מביא את דברי ספר שמירת שבת כהלכתה שבמהדורה השלישית שלו ('המחמירה' לפי דעת כמה רבנים...) הוא נוטה לאסור הסרת לכה מהציפורניים בשבת אפילו לצורך טבילה. אמנם הסברא שלו שם היא שזה כמוחק על מנת לכתוב, מפני שבהזדמנות הראשונה הגברת תשים שוב לכה על ציפורניה, וטענה זו לא שייכת בצבעי הסוואה, שאחרי גמר הפעולה הקרבית הם נחשבים לכולי עלמא לכלוך בעלמא, גם אם לקראת הפעולה הבאה יתכן שיהיה צורך לצבוע שוב את הפנים. עוד הרבה תשובות ובירורי הלכה חשובים נמצאים בספר זה, וגם מפתח מפורט לשלושת חלקי הספר. יזכה ה' את ידידי הרב אריה שליט"א להמשיך לעמול בתורה ובפסיקה ובכתיבה תורנית משובחת עוד שנים רבות וטובות.

שולחן ערוך כפשוטו. הלכות בשר בחלב ותערובות ועוד (סי' פז-קכב). הרב שאול דוד בוצ'קו. כוכב יעקב, תשפ"ה. 441 עמ'. (02-6550500)

כרך נוסף בסדרה של השו"ע המפורש בפשטות, לפי דרכו הלמדנית והחינוכית של הרב בוצ'קו. בחלק העליון של העמוד נמצאים דברי המחבר והרמ"א מפוּסָקים ומנוקדים חלקית, ובחלק התחתון הסבר פשוט מילולית ותוכנית שמספיק להבהרת ההלכה לכל אדם.

Speaking to an Empty Shul ((לדרוש לפני בית כנסת ריק. Timeless Lessons from Unprecedented Times. Rabbi Yehuda Halpert. USA, Mosaica, 2025. 39+373 pages. (yhalpert@debevoise.com)

הרב הלפרט משמש כרב קהילת 'אהבת שלום' בעיר טינאק שבניו ג'רזי שבארה"ב כבר כמעט עשרים שנה, נוסף להיותו עו"ד ואיש עסקים. בחודש אדר תש"פ מגפת הקורונה החלה לתת את אותותיה בארה"ב, והתקבלה גם בקהילה זו ההחלטה החריגה להפסיק את הפעילות הציבורית בה, כולל התפילות בשבת. האירוע הרוחני המרכזי בקהילה היה כל השנים דרשת הרב בליל שבת, שבה הועברו מסרים תורניים וחינוכיים ויהודיים-אקטואליים לכל הקהילה, וכל זה נעצר. אך למרות זאת הצליח הרב יהודה להמשיך להעביר לקהילה באמצעים אחרים, זום ודפים שהועברו בימי שישי במייל, את תוכן דרשותיו ואת האווירה האופטימית שבהן, גם כאשר אולם בית הכנסת המכובד שלו היה ריק למעשה ממתפללים, או בשלבים שונים של המגפה – היו מצויים בו רק מתפללים מעטים. בס"ה המגפה חלפה והסגרים והגזירות האחרות בטלו, והרב יהודה יכול היה להצביע על ניצחון רוחני – הקהילה נשארה מאוחדת, יציבה וחזקה, ומנהיגה יכול היה להמשיך ביתר שאת ועוז את פעילויותיו התורניות בקהילה מיד אחרי שהסגר נפתח ועד עתה. בספר זה נמצאים באופן כרונולוגי הדרשות השבועיות שהועברו לציבור, חלק מהשיעורים שנמסרו, וכן לקט של הודעות ועדכונים שהועברו לקהילה במשך שנת הסגר, מאדר תש"פ ועד אדר תשפ"א. נוסף לחומר התורני שמוצג כאן לעיני הקוראים, שערכו קיים לדורות, יש בספר זה כעין יומן ציבורי וקהילתי, כאשר הרב לא נמנע מלהזכיר בדרשותיו אירועים אקטואליים שקרו בקהילה ובעולם באותה תקופה. כך שלא מדובר רק בספר הכולל דרשות שבתיות יפות באנגלית כסדר פרשות השבוע – אלא גם ספר זיכרון לתקופה מאתגרת, שבה מנהיגות הקהילה הובילה את חברי הקהילה בשלום ובבטחה לחוף מבטחים.