המעין
האמנם למד רמח"ל באוניברסיטה? / הרב נריה שליט
הרב נריה שליט
האמנם למד רמח"ל באוניברסיטה?
רקע – דמותו הרבגונית של רמח"ל
רמח"ל – לימודים באוניברסיטה
מסקנה
רקע – דמותו הרבגונית של רמח"ל
רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל היה אחת הדמויות הרבגוניות והרב-צדדיות בהיסטוריה היהודית. הוא נפטר בשנה הל"ז לחייו בשנת תק"ד, לפני 281 שנה, במגפת דבר שפרצה בעיר עכו חודשים ספורים לאחר שהגיע אליה מאמסטרדם, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בכפר יאסיף שממזרח לעיר (ולא בטבריה!) לצד אשתו ובנו יחידו שנפטרו גם הם במגפה. מחד, נודע הוא ביותר על שם ספרו האחרון, 'מסילת ישרים', המבסס דרך בעבודת ה' על פי המקרא ומקורות חז"ל, ספר שהתקבל על ידי תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר ותלמידיו כספר יסוד[1], ומאידך הוא מוכר כמקובל, שחיבר עשרות חיבורים בקבלה[2] המבוססים על קבלת האר"י[3], אך גם על גילויים שמימיים מפי מגיד[4]. הוא עמד במרכזו של פולמוס נדיר בהיקפו[5] שהסתיים בכניעתו, כשהוא נאלץ לקבל עליו בשבועה שלא לחבר ספרים בקבלה ולא ללמד קבלה לאחרים כל עוד הוא חי בחו"ל[6], וכתביו נגנזו ונשרפו[7]. עם זאת בדורות הבאים התקבלו גם חיבורי הקבלה שלו ששרדו ללב הקוצנזוס היהודי ע"י אישים בולטים כמו הגר"א מוילנה[8] והמגיד ממזריטש[9] ותלמידיהם.
מצד שלישי נודע רמח"ל בתור סופר ומשורר, שחיבר שירים רבים[10], מחזות מרהיבים[11], ואף ספרי הדרכה לכתיבה[12]. הוא גם חיבר שני חיבורים קצרים המבוססים על כתבי אריסטו, האחד על המליצה – רטוריקה, והשני על ההגיון – לוגיקה. בדורו הואשם במרומז מפי בעלי מחלוקתו 'שנתחתן באחות לוט"ן'[13], דהיינו שעשה שימוש בשפה הלטינית, לשון המדע של תקופתו. סגולותיו הנדירות בשירה ופרוזה, אולי יחד עם מה שנראה כ'פתיחוּת' לתרבות העולמית[14], הביאו במקביל להערצת דמותו בתקופת ההשכלה[15].
לאור ריבוי הצדדים שבעצם אישיותו, והמקום החשוב שתפס בכל אחד מן העולמות, זכה רמח"ל לכמות רבה של ספרים[16] מחקרים ומאמרים המתארים את דמותו. ניתן לחוש את הדבר בהקדמות של המו"לים לספריו הרבים שיצאו לאור בעשרות מהדורות[17], שאף שברובם הגדול הם חוזרים על פרטי המידע הידועים בקצרה או בארוכה, דמותו של רמח"ל פושטת צורה ולובשת צורה בידיהם לאור הערכים החשובים בעיני הכותבים וקהל היעד שלהם[18].
לגופם של דברים יש להוסיף, כי ריבוי הפנים בדמותו של רמח"ל לא הפך אותו עצמו לדמות אמביוולנטית, המורכבת מצדדים שאינם מאוחדים. להיפך, 'מסילת ישרים' כתוב באותו צליל נעים של משורר, ובאמצעותו הוא מצליח לנפוח נשמה בערכים המוסריים המחמירים ביותר, ולתת בהם טעם של חיים. ועוד יותר מכך, ספרי הקבלה של רמח"ל מובחנים מרוב ספרי הקבלה[19], בהיותם מבהירים עניינים רוחניים מופשטים ונשגבים באמצעות טרנספורמציה למושגים שכליים ופשטניים[20], כך שכֹח המליצה ההגיון והשירה לא נשארו כמוסים עמו כשנכנס לבית המדרש, אלא הם עצמם שימשו ככלי מלאכתו הייחודיים ליצירה תורנית ורוחנית.
רמח"ל – לימודים באוניברסיטה
לאחרונה התפרסם מאמר[21] הכולל קביעה חדשה, לפיה לפחות בשנים תפ"ג, תפ"ה ותפ"ו (1725-1726, 1723), לפני מלאת לרמח"ל עשרים שנה (נולד בשנת תס"ז), הוא למד באוניברסיטת פאדובה היוקרתית. מקור הקביעה הוא רישומי האוניברסיטה המצויים בארכיון פאדובה, בה הוא רשום כסטודנט לרפואה בשנים אלו, ללא הוצאת תואר או תעודה. האמנם?
יש להקדים, שלימודים כלליים ודאי לא היו זרים לרמח"ל. כותבי תולדותיו, החל מאלמנצי[22], הזכירו שבנעוריו 'למד לשון רומי אצל חכמים ונבונים, עד כי גדל מאוד בידיעות ולשונות רבות'. אף רמח"ל עצמו כתב בהקדמה לספר ההגיון שלו[23] שלגודל הצורך שמצא בחכמה זו בחר להעתיק את עיקריה מספרי החכמים שכתבוה בלשונות אחרים, לתועלת בני עמנו. אך מאידך ההנחה שרכש את ידיעותיו בלימודים סדירים באוניברסיטה, מעוררת קשיים רבים.
א. בכל הספרות הענפה על רמח"ל, שהחלה להיכתב שנים בודדות אחרי פטירתו, והיא מבוססת גם על ידיעות מתוך ספרי הפולמוס[24], לא נזכרה עובדה זו שלמד באופן רשמי באוניברסיטה. גם יוסף אלמנצי[25] שהיה מעריץ השכלה מושבע לא הזכיר אלא את המורים הפרטיים ששכר לו אביו, ואחריו כתבו כך כותבי תולדות הרמח"ל מתקופת ההשכלה. לו ידעו שהיה סטודנט באוניברסיטה לא היו מתעלמים מהזכרת עובדה זו[26].
ב. אם נקבל ששורה זו ברישומי אוניברסיטת פאדובה מדברת ברמח"ל, נמצא שלמד רמח"ל שלוש שנים רפואה באוניברסיטה. לו נאמר שם שרמח"ל היה סטודנט לפילוסופיה היה הדבר אולי מתקבל, אך ביחס לרפואה הדבר תמוה - אדם כרמח"ל, שכתב טקסטים אין ספור, איך יתכן שלא מצאנו בכתביו שום זכר לחכמת הרפואה שהשקיע בלימודיה שנים מחייו? האם היה רשום ללימודים מטעם כלשהו אך לא למד כלל?
הכותב ב'קהילת רמח"ל' הוסיף כאן כמה מילות הסבר, והוא כותב:
מהנתונים עולה שלא חפץ בקבלת תואר ברפואה, אלא למד מתוך העניין גרידא בנפלאות רזי גוף האדם והבריאה.
כל ספריו של רמח"ל מעידים שהוא היה אדם עקבי, שחתר כל חייו לקראת מטרותיו והשיגן, ולא סביר כלל שהוא נרשם שנה אחר שנה ללימודים רק כדי לצאת ומאומה בידו.
ג. התלמיד המופיע ברישומי האוניברסיטה נקרא משה חי בן יעקב לוצאטו מרומא. אך רמח"ל ומשפחתו לא היו בני רומא בשום דרך!
גם לקושי זה התייחס החוקר הנ"ל, ועל כך תשובתו:
אוניברסיטת פדובה העדיפה לקבל אל שורותיה זרים ממחוזות אחרים מאשר בני הרפובליקה הוונציאנית, ועל כן כשאר היהודים שינה הרמח"ל את כתובת מגוריו וכתב שהיא בעיר רומא.
אינני יודע אם התיאוריה על העדפותיה של האוניברסיטה יש לה על מה לסמוך, אך אינני זקוק לכל זאת. כתב רמח"ל במסילת ישרים פרק יא:
והנה דבר השקר גם הוא חולי רע, נתפשט מאוד בבני האדם. ואולם מדרגות מדרגות יש בו: יש בני אדם שאומנותם ממש היא השקרנות... ועליהם נאמר תועבת ה' שפתי שקר... ויש אחרים קרובים להם במדרגה אף על פי שאינם כמוהם ממש, והם המכזבים בסיפוריהם ודבריהם... הוא מה שהנביא מצטער ואומר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. ויש עוד אחרים שחוליָם קל מחולי הראשונים, והם אותם שאינם קבועים כל כך בשקר, אלא שלא יחושו להתרחק ממנו... אמנם החכם הודיענו שכל זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומידת חסידיו, הוא מה שכתוב דבר שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה מדבר שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תִשמר, אלא מדבר שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וחכמים זכרונם לברכה אמרו חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ובוודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקדוש ברוך הוא לקחתו לחותם לו, כמה יהיה הפכו מתועב לפניו. והזהיר הקדוש ברוך הוא על האמת אזהרה רבה ואמר דברו אמת איש את רעהו...
קיצרתי מאוד בציטוט, אך השתפכותו של רמח"ל באהבת האמת ושנאת השקר בולטת וזועקת, ולא סביר שרמח"ל בצעירותו היה נוהג לשקר למען השגת מטרותיו.
אף לקושי זה לבדו נצרך אם כן תירוץ אחר, ובהיעדרו קשה מאוד לקבל שמדובר באותו אדם.
ד. אותן שנים שעליהם קיים הרישום היו שנות נעוריו של רמח"ל, ובשנים אלו ביסס את עיקר הישגיו בתחום לימודי הקבלה ואת מעמדו בקרב חבורת תלמידיו הקרובים[27]. הוא הצטרף לחבורת לומדים מבוגרים ממנו, ועשה חיל עד שעמד בראשה[28]. כמובן שגאון כמותו יכול היה לרכוש במקביל יֵדע וחוכמות נוספות, אך שהוא ישתתף במקביל בלימודים סדירים במוסד לימודים מסודר נראה בלתי סביר בעליל.
ה. ברישומי האוניברסיטה מופיע השם משה חי בן יעקב לוצאטו, בעוד ששמו של רמח"ל משה חיים בין יעקב חי לוצאטו. כמובן, זו עשויה להיות טעות סופר, אך באותה המידה עובדה זו מקהה את עוקץ השאלה, שהרי יתכן שהיו שניים בעלי שם דומה באותו זמן באותה עיר. השם 'לוצאטו' לא היה כה נדיר באותם ימים, בספרו של גירונדי[29] מופיעים שישה חכמים בשם 'לוצאטו'.
מסקנה
ברישומי האוניברסיטה בפאדובה קיים במקביל לשנות נעוריו של הרמח"ל רישום של סטודנט לרפואה בעל שם דומה לשמו של רמח"ל. אם נניח שהתלמיד הרשום היה אכן רמח"ל יקשה עלינו כיצד נשמטה ידיעה זו מכל כותבי תולדותיו, וכיצד אין כל ביטוי לידיעות ברפואה ולעיסוק בה בכתבי רמח"ל. עוד נצטרך להניח שבמקביל לעיסוקו השקדני בהקמת בית מדרש לחבורת לומדים איכותית נרשם רמח"ל ללימודים סדירים במוסד לימודים אחר, ונהיה אנוסים גם להניח שרמח"ל שיקר ברישומו לאוניברסיטה בעניין מקום מגוריו למטרת התקבלות ללימודים אלו מפני שהוא רשום שם כתושב רומא, וכמו כן נצטרך להניח שנפלו ברישום כמה אי דיוקים. לכן קרוב לוודאי שסטודנט זה הוא איש אחר, ושני 'משה בן יעקב לוצאטו' שהו בפאדובה באותה תקופה, האחד הרמח"ל, והאחר בן רומא שלמד רפואה באוניברסיטה של העיר.
בדרכי קניית הנקיות
הנה האמצעי האמיתי לקנות הנקיות הוא התמדת הקריאה בדברי חכמים ז"ל, אם בענייני ההלכות ואם בענייני המוסרים.
כי הנה אחר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות והצורך בו, אחר שכבר השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קנייתם והתרחק ממפסידיהם, הנה לא יישארו לו עתה עיכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים אשר במצוות כדי שיוכל להיזהר בכולם, ועל כן הנה צריך לו בהכרח ידיעת ההלכות על בורים לדעת ענפי המצוות עד היכן הם מגיעים, וגם לפי שהשכחה מצויה בדברים הדקים האלה הנה תצטרך לו התמדת הקריאה בספרים המבארים אלה הדקדוקים למען חדש בשכלו זכירתם, ואז ודאי שיתעורר לקיימם.
וכן בעניין המידות, מוכרחת לו קריאת מאמרי המוסר לקדמונים או לאחרונים. כי פעמים רבות אפילו אחר שיקבע האדם בעצמו להיות מן המדקדקים הנקיים אפשר לו שיאשם בפרטים מפני שלא הגיעה ידיעתו בהם, כי אין אדם נולד חכם ואי אפשר לו לדעת את הכל. אך בקריאת הדברים יתעורר במה שלא ידע, ויתבונן במה שלא השכיל מתחילה, ואפילו במה שלא ימצא בספרים עצמם - כי בהיות שכלו נֵעוֹר על הדבר הולך ומשגיח הוא על כל הצדדין, וממציא עניינים חדשים ממקור האמת...
ספר מסילת ישרים פרק יב
[1] ראה אוסף מקורות אצל הרב משה צוריאל, אוצרות רמח"ל עמ' 8, בני ברק תשנ"ג.
[2] ראה מאיר בניהו, כתבי הקבלה שלרמח"ל, ירושלים תשל"ט.
[3] ראה אגרות רמח"ל ובני דורו, יצאו לאור ע"י ד"ר שמעון גינזבורג תל אביב תרצ"ז (הוהדרו שוב לאחרונה ע"י הרב מרדכי שריקי, מכון רמח"ל, ירושלים תשס"ט, בתוספת הקדמה ארוכה שהיא חיבור חשוב בפני עצמו בשם 'מגיד מראשית אחרית', למחקר הפולמוס) אגרת מ של רבני פאדובה ואגרת נ מרמח"ל עצמו.
[4] ראה שם באגרות רמח"ל ובני דורו אגרת כד שכתב רמח"ל לרבו רבי ישעיה באסאן. וראה גם בהקדמת הרב שריקי שם עמ' 17–18.
[5] ראה יהונתן גארב, מקובל בלב הסערה, תל אביב תשע"ד.
[6] אגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת קח, נוסח השבועה בישיבת פרנקפורט.
[7] אגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת קסא, רבי יעקב פאפרש אב"ד פרנקפורט.
[8] ראה רבי אברהם שמחה אב"ד אמסטיסלב, אגרות בנין של שמחה, עמוד 40, בשם דודו רבי חיים מוולוז'ין, ששמע מפי הגר"א על דברי תורתו של הרמח"ל שהם גילויים נוראים מהעולם העליון, ושהוא ידע באמת את הנמשל מכתבי האריז"ל.
[9] ראה הקדמת המו"ל גדליה ב"ר אליקום, קל"ח פתחי חכמה דפוס ראשון קאריץ תקמ"ה. בשם רבי יעקב יוסף מאוסטראה תלמיד המגיד ממזריטש, שמסר בשמו שבני דורו של רמח"ל לא היו כדאיים להבין צדקתו ופרישותו, ומגודל חסרון דעתם דִברו על צדיק עתק אשר לא כדת. וגדולים צדיקים במיתתם יותר, וכדאי הוא לסמוך עליו.
[10] רמח"ל, ספר השירים, יו"ל ע"י ד"ר שמעון גינזבורג, תל אביב, תש"ה.
[11] מגדל עוז, בהוצאת מאיר לטריס, וינה תקצ"ז. לישרים תהילה, בהדפסת רמח"ל אמסטרדם תק"ג.
[12] ספר לשון לימודים, פאדובה תפ"ו.
[13] אגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת קד של רבני ונציה.
[14] ראה הקדמתו של מ' לטריס, מגדל עוז, וינה תקצ"ז. על שאיבתו של רמח"ל כל ביטוי טוב מכתיבתם של סופרי זמנו, 'כי כל הדר וכל נועם, כל חן ויופי אשר מצא המשורר הזה בשירי העמים אשר לא מבני ישראל המה הרים לה' והיו קודש'. ובהערה מציין כי מקור מליצות רבות הוא שירו של המשורר Guarini.
[15] המשורר ח"נ ביאליק הגדיר את הרמח"ל "המשורר הראשון של השירה העברית החדשה" בזכות הישגיו הסגנוניים והאסתטיים.
[16] ביוגרפיות מפורטות כתבו רבה של פאדובה, ר' מרדכי שמואל גירונדי, בתוך תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה, טריסטה, תרי"ג. יוסף אלמנצי כתב עליו בחוברת כרם חמד ח"ג, יצא שוב לאור בשם תולדות רמח"ל, למברג 1879. יחזקאל פייביל הלוי רוטשטיין, נזיר אלקים - לתולדות חיי הרמח"ל, פרנקפורט תרל"ה. ואברהם כהנא, רמח"ל, ווארשה, חסרה שנת ההדפסה. דב כץ, רמח"ל, תל אביב תש"ח. קשה להביא כאן רשימה ביבליוגרפית ראויה לשמה, רמח"ל נצרך לחיבור בפני עצמו, שיאסוף את כל הספרים והמאמרים שתיארו את דמותו.
[17] ביבליוגרפיה של ספרי דפוס וכתבי יד הו"ל נפתלי בן מנחם, כתבי רמח"ל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"א. בחיפוש פשוט בתוכנת אוצר החכמה נמצאו למעלה מ-200 ספרים נדפסים על שמו.
[18] ראה הרב דוד הכהן [הנזיר], קול הנבואה, ירושלים תשל"ט, עמ' שטו. שלוש תנועות היו בעם ישראל בתקופה האחרונה, תנועת החסידות, תנועת המוסר, ולעומתן תנועת ההשכלה, שהיו עוינות זו לזו. וכולן שמו להן בראשן את רמח"ל.
[19] באגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת נ, כותב רמח"ל עצמו 'כלל הכוונה בכללים ההם לבאר הנמשל בדברי האר"י זלה"ה לפי דרך משלו'. כלומר, דברי האר"י ויסודות הקבלה באו בלשון סתומה כמשל, והוא, רמח"ל, מפרש את הנמשל.
[20] ראה בספר דעת תבונות בההדרתו המעולה של הרב חיים פרידלנדר, שהוציא לאור יחד עם ספר הכללים לרמח"ל, בני ברק תשמ"ו. באמצעות הקבלת קטעים כנגד קטעים לאורך כל הספר הראה כיצד רמח"ל מפרש את הקודים הקבליים הסתומים בהסברים רציונליים. ועוד ראה ברמח"ל, חוקר ומקובל, דפו"ר שקלוב תקמ"ה, בהקדמה לעשר פרקי האילן הקדוש, איך הוא מעביר את המושגים מ'מילות הידועות בין חכמי האמת', לדרך 'ההנהגה'.
[21] המאמר התפרסם ללא שם המחבר באתר 'קהילת רמח"ל'. להשערתי המחבר הוא דוד שלם העומד מאחורי רוב הפרסומים באתר זה. נעשית על ידי הפעילים באתר עבודה חשובה, המנציחה ומנכיחה את אישיותו הגדולה של רמח"ל, על ידי חקר קורות חייו, ספריו והשקפותיו.
[22] יוסף אלמנצי, תולדות רמח"ל, למברג 1879.
[23] הוציא לאור מכתב יד יוסף כהן-צדק, לונדון תרנ"ה.
[24] ראה בהקדמת המו"ל לספר ההגיון, שכתב שהמקור לרוב ידיעות החוקרים הוא ספר תורת הקנאות לריעב"ץ שהיה מגדולי מתנגדי רמח"ל.
[25] לדעת כהן צדק המובא בהערה הקודמת כל הכותבים כולל גירונדי ואלמנצי שאבו את ידיעותיהם בעיקר מספר תורת הקנאות. לפחות לגבי אלמנצי שכתב לנו את מקורותיו יש רגליים לדבר שידיעה זו על לימודיו החיצוניים של רמח"ל מתורת הקנאות באה לו. לאחר שסרקתי היטב את כל דברי ריעב"ץ בענין פולמוס רמח"ל, המקור האפשרי היחיד לידיעה זו היא מהציטוט של איגרת רבני ונציה, המתקיפים את רחמ"ל בלשון הזו: 'איך ימלא כרסו מעדני התורה הנגלים והנסתרים, אם עדיין הוא מבחוץ, ומשתף את המסכה צרה בלומדו חכמות חיצוניות וישפיק בילדי נכרים, כאשר העיר בכתבו לעיר ווין איש סודו ותלמידו הנאמן יקותיאל מווילנא, אחד מכת הבחורים הנזכרים. איך יתחתן בלשון הקודש ובלשון הזוהר הקדוש מי שכבר נתחתן באחות לוט"ן הנבחרת קראוה הנוצרים'. הדברים האלו הכתובים בלשון סתומה מאשימים את רמח"ל ש'עדיין הוא מבחוץ' בכך שהוא משתף את ה'מסכה' [אולי רמז לעבודה זרה] כצרה לתורה בכך שהוא לומד חכמות חיצוניות, ובכך שהתחתן באחות לוט"ן [השפה הלטינית] שבפי הנוצרים היא הנבחרת ולא לשון הקודש. הקושי העיקרי נמצא במשפט האמצעי, חכמי ונציה מסתמכים על מכתבו של ר' יקותיאל לפחות לגבי הטיעון הראשון בדבר לימוד חכמות חיצוניות. אך לפנינו באיגרת ר' יקותיאל לא נזכר כלל שרמח"ל עצמו למד חכמות חיצוניות, אלא שרמח"ל ציווה את ר' יקותיאל תלמידו הקרוב שלא להפסיק את לימודי הרפואה באמצעיתם, ולאחוז בזה וגם בזה (וראה בהערה הבאה). לכן יותר נראה שטענתם הייתה לא לגופו של רמח"ל, אלא על דרכו בהנהגת בית מדרשו, שבו הוא משתף לימוד חכמות חיצוניות עם לימוד התורה. אם צדקנו, הרי שאלמנצי, המקור לכל הכותבים, פיענח את דברי תורת הקנאות באופן בלתי מדויק, ואם כן אין שום מקור אמין לכך שאביו של רמח"ל שכר לו חכמים ללמדו חכמות חיצוניות. אך מאידך, אין ספק שרמח"ל עסק בספרי מחקר בלשונות אחרים, כמו שכתב בעצמו בהקדמה לספר ההגיון, ולכן חקירה זו חשובה עובדתית אך אין לה משמעות עקרונית.
[26] נכון הוא שיחסו של רמח"ל ללימודי הרפואה באוניברסיטה בזמנו ובמקומו לא היה דוחה בשתי ידיים. מאגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת ו שנכתבה על ידי ר' יקותיאל. עולה כי ר' יקותיאל גורדון הגיע לפאדובה מווילנה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטה, ובהיותו שם התקרב לרמח"ל והצטרף לחבורת תלמידיו. ר' יקותיאל מספר 'והנה גם אנכי מרוב אהבת התורה אמרתי לעזוב את חכמות החיצוניות, עד שהגד הוגד לי על פי המגיד אחוז בזה וגם מזה על תנח ידך מטעם הכמוס עמדם'. כלומר, ר' יקותיאל עצמו אחרי שנדבק בתורתו של רמח"ל העדיף להניח את לימודי הרפואה ולהתמסר כולו לתורה, ורמח"ל על פי המגיד מונע אותו בלי לגלות לו טעם הדבר. גם בספר השירים לרמח"ל (הו"ל ישראל זמורה, תל אביב, תש"י, בשיר הראשון) נדפס שיר ובראשו הכיתוב 'האי יומא דקגרים, קול שמחה וקול ששון בקול השירים, יום הוכתר בכתר הפילוסופיאה והרפואה בחור מעם סגולה, החכם הרופא כמר אליה בן הגביר שמואל קונציליי יצ"ו'.
[27] אגרות רמח"ל ובני דורו, אגרת כו של רבו ר' ישעיה באסאן. שכתב שם, 'הוא נטע אוהלי אפדנו, והיה כל מבקש ה' ידרוש לשכנו, וישלח פארותיו ויפוצו מעיינותיו, ויהיו יום יום שעשועיו עם חבריו ורעיו, להקים סוכת התורה ביראת ה' טהורה בעיון ובמעשה'.
[28] ראה אצל אלמנצי, תולדות רמח"ל, למברג 1879, בעמ' 10, על חבורת 'מבקשי ה'' – 'מיטיבי צעד', שהתגבשה סביב רמח"ל באותן השנים.
[29] מ"ש גירונדי, תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה, טריסטה, תרי"ג.