המעין

מקום צורת הפתח בסוכה עם שתי דפנות / הרב עמיחי כנרתי

הורדת קובץ PDF

הרב עמיחי כנרתי

מקום צורת הפתח בסוכה עם שתי דפנות

הקדמה

'שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח'

שיטת רבי אברהם מן ההר וחכמי פרובנס

בירור הסברא

הקדמה

רבינו אברהם בן יצחק מן ההר חי במאה הראשונה לאלף השישי. הוא היה אחד מגדולי ישראל ומפרשני התלמוד החשובים בין חכמי פרובנס שבדרום צרפת. בן גילו ומקומו של רבינו מנחם המאירי. רבי אברהם כתב פירוש מקיף להרבה מתוך מסכתות התלמוד. חיבורו לקידושין נדפס בטעות בגמרא מהד' וילנה על הדף בשם "תוספות ר"י הזקן", ובעז"ה בקרוב יצא לאור ע"י מכון שלמה אומן כחיבור בפני עצמו, מוהדר ע"פ כת"י עם הערות וציונים והוספות ונספחים.

לאחרונה התחלתי לההדיר את פירושו הנפלא של רבנו למסכת סוכה, שנדפס בניו יורק בשנת תשל"ח ע"י הרב משה יהודה הכהן בלוי זצ"ל במסגרת סדרת 'שיטת הקדמונים'. הספר יצא לאור בעז"ה ע"פ כת"י עם הערות וציונים והוספות ונספחים. כאן מובא בירור הלכתי בעניין שמקורו בדברי רבנו, שיהווה בעז"ה אחד מהנספחים לספר.

 

'שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח'

הסוגיה בסוכה ז, א דנה בעניין הכשר סוכה שמחיצותיה אינן ארבע מחיצות שלמות, אלא "שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח". מבואר בגמרא שבסוכה העשויה כמין גאם (שתי דפנות מחוברות) צריך להקים דופן שלישית ברוחב טפח בתוך שלושה טפחים "לבוד" לאחת מהדפנות, כך שהמחיצה תהיה רחבה ארבעה טפחים, וצריך גם "צורת הפתח". הגמרא לא פירשה באיזה צד נצרכת "צורת הפתח", וברש"י בסוכה שם נראה ברור שהכוונה לצוה"פ בדופן השלישית, אותה דופן שכבר קיימת באופן חלקי. וכ"כ רבינו מנוח על הרמב"ם הל' סוכה ד, ב שכן דעת רש"י וכן דעת רוב המפרשים. וכשיטה זו מבואר גם בר"ן סוכה ב, ב בדפי הרי"ף. אולם כמה מרבותינו הראשונים, רובם ככולם חכמי פרובנס, התחבטו בשאלה זו[1].

 

שיטת רבי אברהם מן ההר וחכמי פרובנס

כתב רבי אברהם מן ההר בפירושו לסוגיה:

ודאי הצורת פתח עושה ברוח הרביעית. ואיכא מאן דמפרש שעושה הצורת הפתח באותו רוח שנתן בו הטפח. וזה הבל[2], דברוח שעושה צורת פתח תו לא צריך מידי, שאין לך מחיצה חשובה יותר מצורת פתח. ומפני שזה הוא דבר פשוט לר"ם לא הוצרך לבאר זה, אלא שכתב וצריך לעשות לה צורת פתח מפני שאין לה שלוש דפנות גמורות.

והנה רבינו יחידי בדעתו הנחרצת שצוה"פ היא בדופן הרביעית, ושאין אפשרות בסברא לומר כשיטה שמקומה בדופן השלישית. וטענתו, שאם נצרך בדופן שלישית צוה"פ מדוע נצרך גם טפח. רבנו הוסיף שאמנם הרמב"ם לא פירש כלום בזה, אבל ודאי שגם הוא סובר שצורת הפתח מקומה בדופן הרביעית[3].

ונבוא לראות דעת חכמי פרובנס זה, לפי סדר הדורות.

כתב הרז"ה בעל המאור (סוכה ב, ב בדפי הרי"ף):

בסוכה העשויה כמין גומא צריכה טפח שוחק, וצריכה נמי צורת פתח באותו דופן שלישית סמוך לטפח כמעשה דרב כהנא, ובדופן רביעית לא צריכא ולא מידי[4].

בספר העיטור הל' סוכה כתב:

ואית מ"ד דכי בעינן טפח שוחק בדופן רביעית, ושלישית בטפח. וליתא.

יתכן שהוא הראשון מבין חכמי פרובנס שהזכיר שקיימת דעה כזו שהטפח וצוה"פ אינן באותה דופן – 'אית מאן דאמר'.

בספר ההשלמה סוכה ז, א כתב:

פירוש, צורת פתח באותו דופן עצמו שהטפח שוחק בו.

בהמשך דבריו בסוגיה הזכיר גם דעה שיש להקים את צוה"פ בדופן הרביעית, אבל כתב:

ומיהו הפירוש הנכון הוא שהצורת פתח הוא בדופן שהטפח שוחק בו.

דבריו הוזכרו גם בספר המאורות ובספר המכתם.

גם בן דורו של ההשלמה הר"י מלוניל ביאר שצוה"פ בדופן שלישית:

והלכה צריכה טפח שוחק בסוכה העשויה כמבוי, והנשאר יעשה בו צורת פתח.

ובבית הבחירה למאירי, בן דורו של ר"א מן ההר, כתב בסוגייתנו:

וצורת פתח זה יעשהו או בדופן שלישי או בדופן רביעי. ויש אומרים דווקא באותו שהטפח בו.

והיינו שלדעה הראשונה אפשרי כך או כך, ולדעה השנייה דוקא בדופן השלישית.

גם בן דורם רבינו מנוח, בספרו ספר המנוחה על הרמב"ם (הל' סוכה ד, ב), כתב בהרחבה על שתי השיטות בזה:

וצריך לעשות לה צורת פתח. פירוש, דהלכתא כלישנא בתרא דתרוייהו בעינן, טפח שוחק וצורת פתח. ומצינן לפרושי שהצורת פתח יעשה באותו רוח שיש שם טפח שוחק, וכן פירשו רוב המפרשים, וכן דעת ר"ש בפירושו, ויעשה צורת פתח עד כנגד הקרן, שיחזיקו הטפח שוחק והצורת פתח כל אותו הרוח. ואית דמפרשי דבאידך גיסא עביד ליה, דבדופן שלישית ישים טפח, ובדופן רביעית יעשה צורת פתח מחזיק כל הרוח, והוי כמי שיש שם ארבע מחיצות. ואנו אין לנו אלא מה שכתבנו. וכן נראה מלשון ר"מ שכתב מפני שאין לה שלוש דפנות גמורות, ע"כ.

אם כן ידוע לנו כבר מתקופת בעל העיטור שיש דעה שחידשה "צורת הפתח" בדופן רביעית, והיחיד שידוע לנו בשמו שנקט ברור כשיטה זו הוא ר"א מן ההר בפירושו לסוכה.

 

בירור הסברא

הראמ"ה כתב להכריח כשיטתו, מפני "דברוח שעושה צורת פתח תו לא צריך מידי, שאין לך מחיצה חשובה יותר מצורת פתח". הוכחה זו היא קושיית תוס' בסוכה שם (ד"ה ואינה ניתרת), ששאל שם על הלישנא הראשונה והשלישית בדעת רבא, שצריך טפח וגם צוה"פ:

דאע"ג דבפרק קמא דעירובין (יא, ב) לא יהבינן שיעורא לקנה של צורת פתח, אלא אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו דלת של קשין, גבי סוכה החמירו דבעינן מחיצות הניכרות.

ונראה שכוונתו שאחרי שחז"ל הצריכו גם צורת הפתח[5], לכאורה די בה כדי שכל הדופן תיחשב סתומה. ומה שצריך טפח מהלמ"מ זה בסוכה שיש לה רק שתי דפנות, אבל אם יש צוה"פ הרי זה כסתום וקיימת דופן שלישית, ואם כן לשיטה זו מדוע צריך טפח בדופן הרביעית? ומיישב תוס' שבסוכה הצריכו[6] דפנות ניכרות[7], ולכן לא מועילה צוה"פ לבדה.

ואמנם הרא"ש (סוכה פ"א סי' ו) כתב על קושיית תוס':

ואף על גב דלעניין שבת וכלאים סגי בקנה כל דהו מכאן וקנה כל דהו מכאן, גבי סוכה הלכתא גמירי לה דבעינן טפח בדופן שלישי כדאיתא בברייתא לעיל.

והיינו שיש חובה של "טפח" סתום לגמרי מצד הלמ"מ, ולא מועיל לזה צוה"פ. וכעין זה העיר בספר ערוך לנר על דברי תוס' שהובאו לעיל, שלכאורה מה קשה להם, והרי ברור שהסברא כדעת הרא"ש. וצ"ל כאמור, שלתוס' גדר צוה"פ הוא ממש כסתום, ולכן תמה למה יצטרכו גם טפח.

ועכ"פ רבינו הראמ"ה מכח קושיית תוס' הכריח כדעת השיטה שכבר נזכרה בראשונים לפניו שצוה"פ מקומה בדופן הרביעית, והיינו שגם אחרי שהוקמה דופן שלישית בעזרת טפח ולבוד על פי דין 'שלישית אפילו טפח', הצריכו חז"ל גם צוה"פ בדופן הרביעית. אולם כאמור דעתו לא התקבלה להלכה, ונפסק שצוה"פ צריכה להשלים את הדופן השלישית דווקא.