המעין
דעת ה'אור שמח' בעניין פסול ארבע אמות באמצע הסכך: דיון בין רבי שאול ישראלי ורבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל / הרב אברהם זק"ש
הורדת קובץ PDFהרב אברהם זק"ש
דעת ה'אור שמח' בעניין פסול ארבע אמות באמצע הסכך
דיון בין רבי שאול ישראלי ורבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל
פתיחה
מכתב הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל
תשובת הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל
פתיחה
"אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: "את והב בסופה".
(קידושין ל, ב)
דרכם של תלמידי חכמים, בפרט אלו שבארץ ישראל המנעימים זה לזה בהלכה (סנהדרין כד, א), צריכה תלמוד, ובאופן מיוחד בדורנו, בו התגבר הקיטוב בעם, והשיח המכבד בין שני צדדים החלוקים זה עם זה הולך ופוחת, נדרשים אנו לשוב ולהעמיק בדברי חז"ל על מחלוקתם של תלמידי חכמים שנעשים כאויבים זה לזה, אך אינם זזים משם עד שנעשים זה לזה אוהבים.
דרכה של תורה שתלמידי חכמים יכולים לחלוק זה על זה, ואפילו בצורה נחרצת, ולבטל האחד את דברי חברו מכל וכל, אך עדיין כשהמחלוקת היא לשם שמים אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה. והסיבה לכך היא שמטרת הוויכוח וההתנצחות של תלמידי החכמים היא בירור אמיתתה של תורה, ולכן הם אינם בושים להודות על טעויותיהם, ולקבל האחד מחברו, ונמצאו מחדדים זה את זה בהלכה.
התכתבות זו של שני גאונים וצדיקים מהדור הקודם, הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל ראש ישיבת "מרכז הרב", רבו של כפר הרא"ה, דיין בביה"ד הרבני הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית ותלמיד מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, לבין הגאון רבי מרדכי יהודה לייב זק"ש זצ"ל, רבן של שכונות קרית משה וזכרון משה בירושלים, מראשי ישיבת "בית זבול", ראש 'מכון התלמוד הישראלי השלם' ו'מכון הארי פישל', וחתנו של מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שכתב ידה נמצא ברשותי, מלמדת אותנו פרק בשימוש תלמידי חכמים, ובמשא ומתן שבין תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם, ומתוך כך עומדים על האמת היכן שנצרך מחד גיסא, ומודים על האמת במקום הצורך מאידך גיסא.
מכתב הגאון רבי שאול ישראלי זצ"ל
ב"ה כ"ה אלול תשכ"ב. כפר הרא"ה.
כ' ידידי הרב הגאון הגדול,
כש"ת מוה"ר מ"ל זק"ש שליט"א,
ירושת"ו.
אחדשה"ט.
אתמול במסיבת החתונה הזכיר ת"ח קושית האו"ש למ"ד ד"א בעינן לפסול גם באמצע סוכה, ומעכת"ר ביטל דבריו מכל וכל.
ברגע זה ראיתי האו"ש בפ"ה הי"ד, ובסוגין יז. היא סוגיא ארוכה לדעת רבה ולפי לישנא אחרינא היא דעת רב. וברא"ש שם סי' ל"ב אריכות גדולה, לכן הר"ן מביא זאת ומפקפק בראית הרמב"ן מדופן עקומה, ועי' ריטב"א. והאו"ש ממציא שם נפ"מ מחוכמת.
עכ"פ לפלא שמעכת"ר מיהר לבטל ולומר שלא היו דברים מעולם.
בברכת כוח"ט ושנת גו"י
ובידידות אמת
ש. ישראלי
תשובת הגאון רבי מרדכי יהודה ליב זק"ש זצ"ל
ב"ה אור ליום ד', כ"ז באלול תשב"ך.
שנה טובה ומאושרה, גאולה וישועה,
מע"כ ידידי עוז, הרב הגאון הגדול,
מוהר"ר שאול ישראלי שליט"א, כפר הראה.
יקירי!
יקרת מכתבו הגיעה אלי זה עתה, ובדבר הערתי כי לא יוכל להיות שבעל אור שמח מקשה על השיטה דארבע אמות סכך פסול פוסל בין באמצע ובין מן הצד, וא"כ לא משכחת לה דופן עקומה, ולמעשה הרי מקשה כן הרמב"ן על דעת האומרים כן. הנה, אם כי לא זכרתי את קושיית הרמב"ן, ברור היה לי כי להלכה אין סברא כזאת, והת"ח הגיד זאת בשם האור שמח וזה עשה רושם כאילו ישנה דעה כזאת להלכה ולמעשה. והנני בזה מקיים מאמר משנה באבות פ"ה משנה ז' "ומודה על האמת", ויישר כוחו של כת"ר שהעיר לי על זה.
ובהזדמנות זו הנני לרשום לפני כת"ר שליט"א מה שאמרתי זה מכבר, בדבר קושיית הגרע"א בגליון הש"ס לסוכה ב, ב על התו"י ביומא שכתבו דהילני המלכה עשתה למצוה בעלמא, ואילו בגמרא כאן כתוב דמדרבנן חייב.
כי הנה, יש להעיר לפי סוגיית הגמרא, מאי טעמייהו דרבנן דפסלי למעלה מכ'? ונראה לתרץ ע"פ דברי הר"ן במגילה ספ"ב דטעמיה דר' יהודה דקטן אינו מוציא הגדול במגילה משום דחיוב החינוך אינו אלא על האב ולא על הקטן. ועיי"ש שסיים שם דלר' יהודה מוציא משום שגם הקטנים היו באותו הנס, והקשה על זה הר"ן דמה לי אם היה באותו הנס הרי סוף סוף אינו בר חיובא כלל, עיי"ש. ולכן נראה לי כי בזה עצמו חולקים ר"י ורבנן, דלר' יהודה החיוב על הקטן עצמו ולכן הוא מוציא את הגדול. מעתה נבין דברי הגמרא כאן בסוכה, דהרי חיוב החינוך אינו אלא על האב ולא על האם, ואעפי"כ עשתה הילני המלכה למצוה בעלמא, אבל זה לא שייך אלא לדעת ר"י דהחיוב על הקטן, אבל לרבנן דכל החיוב אינו אלא על האב ולא על הקטן, א"כ במעשה דהילני המלכה, כיון שהקטנים בעצמם אינם חייבים, לא שייך לומר כי האם תקיים זאת משום מצוה בעלמא, כיון שאין כאן שום צד של חיוב. ולפי זה הדברים מובנים היטב, דר' יהודה שפיר הביא ראיה והסוכה כשרה, שהרי לדידיה הקטנים עצמם חייבים. ויש לציין כי דברי ר' יהודה מדוקדקים מאוד, "קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב", הרי לא אמר שאמו חייבת, אלא שהקטן קאמר מיחייב, ומכיון שהילני עשתה למצוה בעלמא, לזכות את בניה במצוה שהם חייבים מדרבנן, יש ראיה שהסוכה כשרה, אבל לרבנן לשיטתם, שהחיוב אינו אלא על האב, אין ראיה מכאן להכשיר הסוכה, כנ"ל.
ויהי רצון כי נזכה לכתיבה וחתימה טובה לנו ולכל עמו ישראל, ואור חדש על ציון יאיר בקרוב במהרה בימינו.
מוקירו בכל לב וידידו באמת
מרדכי יהודה ליב זק"ש