המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

נתקבלו במערכת 259

אבן השתייה. מִסלע בתלמודים ובמדרשי חז"ל. מיכה קליין. חיפה, שאנן, תשפ"ב. 118 עמ'. (mklein@geo.haifa.ac.il)

ד"ר קליין מציג בספר בשלושים פרקים מתומצתים את כל החומר המדעי הקשור לאבן בהופעותיה השונות בכדור הארץ, ומסביר דרכם את האבנים לסוגיהן המוזכרות בתנ"ך ובדברי חז"ל. המושגים אבני אלגביש, אבנים מפולמות, שיש, זכוכית לבנה, 'בול של מלח', סיד, 'אבנים המתחוטטות על בעליהן', אבן שואבה, כלי אבנים, גלוסקמא, גוויל, גזית, כפיסין, לבנים, ועוד ועוד, וכמובן אבן השתייה עצמה שעל שמה נקרא הספר, כולם מתוארים ומוסברים באופן נפלא מצידם המדעי ובהקשרם בפסוקים ובסוגיות בהם הובאו. הפרק הראשון עוסק במקורות חומרי הגלם ה'אבנִיים' ובתולדות הגילוי והשימוש בהם ע"י בני האדם, והפרק האחרון מגיע לאבן השחורה (הקטנה, 30 ס"מ בערך) שבתוך המבנה השחור הקובייתי הקדוש למוסלמים שבעיר מכה, והמסקנה שהיא מטאוריט שנפל מהחלל שהתקדש בעיני עובדי העבודה הזרה הערבים עוד לפני התקופה המוסלמית. הספר הזה מצטרף לאחיו 'ארץ וימים', 'גן בעדן', ו'נשאו נהרות קולם', בכולם הסתכלות מרתקת על העולם ועל מקורות היהדות בעיני איש מדעי כדור הארץ.

אחים מרחוק. יחסם של החכמים באירופה בימי הביניים למשומדים ולחזרתם בתשובה. אפרים קנרפוגל. רמת גן, בר אילן, תשפ"ו. 205 עמ'. (kanarfog@yu.edu)

כלל גדול בתורה הוא שיהודי אע"פ שחטא יהודי הוא. כך גם סברו קדמונים, ביניהם בולט רש"י בפירושיו ובתשובותיו, שפוסק שגם משומד יכול לתת גט ולחלוץ ליבימתו, גם אחרי שרבנן תקנו שיינו יין נסך ושלגבי נושאים שונים הרי הוא כגוי. נפקא מינה גדולה נוספת היא האם כשהוא חוזר בתשובה הוא חייב לעבור תהליך מעין גיור – או שהוא מקבל עליו שוב עול מצוות ומיד הוא חוזר להיות יהודי כשר. פרופ' קנרפוגל מהישיבה-יוניברסיטי בניו יורק מוכיח בספר זה שבמהלך השנים החמירו בעלי התוספות ויורשיהם יותר ויותר עם המשומדים שביקשו לחזור ליהדות, דרשו מהם טבילה במקווה, ובמקומות מסוימים גם קבלת מלקות ועונשים אחרים כדי להראות את רצינות כוונתם, והוא מסביר זאת בין השאר בזלזול שהחל פושה בין הגויים על הרצינות של היהודים ודתם עקב ההמרות התכופות-יחסית והחזרה של רבים מהמשומדים ליהדותם אחרי זמן קצר. הספר יצא לאור במקורו באנגלית לפני חמש שנים, והוא כולל את תיאור היחסים המשתנים בין היהודים לנוצרים באשכנז במהלך ימי הביניים, את היחס למעשים בעלי משמעות הלכתית שעושים משומדים ושעושים להם - כולל ירושה, עדות והיתר ללוות מהם ולהלוות להם בריבית, ומציג את המחלוקת אם מותר ליהודייה שהשתמדה וחיה עם גוי וחזרה ליהדות לחזור לבעלה היהודי, ולחילופין אם היא יכולה להמשיך ולחיות עם הגוי שלה אם הוא מתגייר עמה. מקובל שהמרות הדת לנצרות בין יהודי אשכנז בתקופות הראשונים היו מעטות-יחסית, אבל מתברר שהנושא היה משמעותי ביותר, והיה מקור לדיונים הלכתיים כבדי משקל בכל אותה תקופה.

בין שירת עבר לשירת ערב בימי הביניים. מחקרים השוואתיים. יוסף יובל טובי. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ו. 1418 עמ' בשני כרכים. (yoseftobi@gmail.com)

פרופ' טובי חוקר כבר שנים רבות את הקשרים בין היהדות לאסלאם בתחומים ובזמנים שונים. הוא מתמקד בעיקר בשירת חכמי ימי הביניים שחיו בתפוצה המוסלמית ובקשר בין שירתם לשירת המשוררים המוסלמים שבינם חיו ועמם היה להם לעיתים קשרים הדוקים, אך עוסק גם בתולדות יהודי תימן וצפון אפריקה והאימפריה הטורקית בכלל, ובשפה הערבית-יהודית ששימשה חלק ניכר מעמנו ואולי אפילו את רובו במשך מאות שנים. הוא כתב הרבה על רס"ג ועל תורתו, וכבר חיבר מאות ספרים ומאמרים בלשונות רבים בכל הנושאים האלו. ספר גדול ומקיף זה עוסק בשירה היהודית-ערבית מאז רס"ג בבבל ותלמידו דונש בספרד, מזכיר משוררים שפעלו עוד לפני עליית האסלאם בחצי האי ערב, ממשיך במחקרים על העוסקים בתחום עד הדורות האחרונים, מבדיל ומקשר בין שירת הקודש לשירת החול, ובעיקר מציין את הקשרים בין שתי השפות ובין משורריהם ואת ההשפעה ההדדית ביניהם במהלך כל הדורות. שישים מאמרים שהדפיס פרופ' טובי בנושאים האלו במשך השנים, בבמות שונות ומגוונות, מרוכזים בשני הכרכים האלו, אוצר מלא וגדוש למתעניינים בנושא. רק כמה כותרות על קצה המזלג: שרידי שירה ערבית מן הגניזה בתעתיק עברי, השפעת הלשון הערבית על לשון השירה העברית בימי הביניים, התרגומים הערביים-יהודיים ליצירות התפילה של רב סעדיה גאון, קינות משוררים על בניהם בשירה העברית בימי הביניים, היסוד הדתי בשירי המלחמה של רבי שמואל הנגיד, יחסו של רבי יהודה הלוי לשירת החול ולספרות החול על פי ספר הכוזרי, ועוד ועוד. הפרק האחרון בספר הגדול הזה (עמ' 1371 ואילך) מציג את רעיונו של המחבר, שהעיסוק המחודש והמוגבר המדעי והעממי בתרבות ובשירה היהודיים והערביים של ימי הביניים עשוי להביא לקירוב לבבות מחודש בין העם היהודי ומדינת ישראל לבין ערביי ארץ ישראל והארצות הסמוכות, וכאן נדמה לי שהפריז המחבר על מידותיו...

בחרבי ובקשתי. שיטת מרן הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה זצ"ל ובית מדרשם בעניין גיוס בני ישיבות. יהושע שלמה ון דייק. איתמר, תשפ"ו. 256 עמ'. (vandaik70@gmail.com)

הרב ון דייק הוא ראש ישיבת ההסדר באיתמר שבשומרון, ולשעבר שימש כר"מ במוסדות 'עלי' וכרב היישוב רמת מגשימים שבגולן. לפני כן הוא למד שנים רבות בישיבת מרכז הרב והיה מקורב מאוד לראשיה הרב שפירא והרב ישראלי זצ"ל, והיום הוא מקורב גם לרבני ישיבת הר המור. ספר השו"ת שלו 'מבשן אשיב' מציג שאלות ותשובות בעיקר מתקופתו בגולן, והוא נסקר בזמנו על שני חלקיו במדור זה (ח"א ב'המעין' גיל' 212 [טבת תשע"ה] עמ' 109, וח"ב בגיל' 239 [תשרי תשפ"ב] עמ' 123). בספרו החדש 'בחרבי ובקשתי' מוצגות ומבוארות שיטותיהם ודעותיהם של מרן הראי"ה ובנו רבנו הרצי"ה על כל צדדיהם בעניין גיוס בני ישיבות לצבא, אם ומתי ואת מי ואיך וכמה. שני גדולי רבותינו אלו הכירו בערך לימוד התורה ובצורך הגדול להגביר את כמותם ואת איכותם של לומדיה, ומצד שני הכירו והעריכו את הצורך באנשים שלמים בתורתם וגיבורים באמונתם שיגנו על העם והארץ. השאלה הזו נהייתה כידוע אקטואלית מאוד בימים אלו. המחבר גם הוא מכיר ומוקיר את שני הערכים הגדולים האלו, כאשר הדבר בא לידי ביטוי מובהק בתפקידו כראש ישיבת הסדר, שבחוריה מצרפים זה לזה לימוד תורה איכותי ושירות קרבי משמעותי. הוא מראה במהלך עיוניו בספר איך ניתן לקיים ולשלב באופן אמיתי וריאלי וצודק וחכם את שתי המצוות החשובות האלו, גם ע"י הפרט וגם ע"י הציבור. הוא פותח בבירור דעת הראי"ה, שהרבה טשטוש נגרם להבנת דעתו עקב דברים שאמר וכתב בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר שהה באנגליה ולא תמיד הם רלוונטיים לימינו, מציג בהרחבה את היחס לסכנות הרוחניות שקיימות בעת השירות הצבאי ואת הפתרונות להם, מרחיב בעניין דברי חז"ל 'רבנן לא בעי נטירותא' ופירושם למעשה, מאריך בהסבר שיטתו המורכבת של הרצי"ה שמצד אחד השתדל למנוע מתלמידי ישיבת 'מרכז הרב' להתגייס לצבא - ומצד שני שיבח את בני התורה המתגייסים, מברר את החילוק בין בני-תורה שעתידים להיות תלמידי חכמים מובילים לבין לומדי תורה אחרים, ובינם לבין בחורים כאלו שאין כלל תורתם אומנותם, ובסיום דן בהגדרת 'מלחמת התקומה' – היא 'מלחמת חרבות ברזל' שעדיין לא נראה סופה - כמלחמת מצוה, ומסביר את השיטות השונות בעניין ההגדרה ההלכתית של מצב המלחמה. בנספח נמצא תיאור של פגישת ראשי הישיבות, שביניהם היה הרצי"ה מראשי המדברים, עם ראש הממשלה ושר הביטחון בראשית המדינה, ובהמשך הוא מציג כרוזים וכתבים שונים בנושא שהתפרסמו מאז ימי הראי"ה בלונדון - ועד כרוז רבנים בשנת תשפ"ה שמביע התנגדות לפגיעה כלכלית בישיבות. הספר מוקדש לעילוי נשמת שבעת חללי המלחמה בני ישיבת איתמר הי"ד, ולרפואתם של הפצועים שחבריהם מחכים לחזרתם אל בית המדרש.

דרך ישר. ישע-יה. רבי ישעיה ניצה. צפת, אמרי ספ"ר, תשפ"ו. קח עמ'. (n33126389@gmail.com)

רבי ישעיה ב"ר אליעזר חיים ניצה זצ"ל שימש כרב בוונציה לפני כארבע מאות שנה (סביב שנת ת'). לא ידוע עליו הרבה, אלא שהיה בקשר עם רבי יהודה אריה די מודינה, ושבנו ר' שלמה היה מגדולי רבני ונציה בדור שאחריו ונפטר בשנת תע"ח. ר' ישעיה חיבר והדפיס את הספר הקטן 'דרך ישר' שכולל אמרות וביאורים ומשלים ודברי מוסר על דרך הפשט ועל דרך הדרש וכן עובדות מגדולי הדורות, כדי לקרב את ליבם של הלומדים בו לבוראם. הספר נדפס פעם אחת בוונציה בשנת שצ"ג, ועתה נדפס שנית עם פיסוק וקיטוע ותוספת ציונים ומקורות ע"י הרב נפתלי תפילינסקי מצפת. הוא צירף לכרך ספר קטן נוסף של הרב ניצה בשם 'ישע יה', הכולל פירוש על מילים קשות בספר הזוהר וענייני מוסר בסעודה על דרך הקבלה (כשלושים עמודים), שנדפס בוונציה בשנת שצ"ז ולא נדפס מאז. יישר כוחו של הרב תפילינסקי מחיה המתים.

המנהיגות החסידית בישראל. בנימין בראון. ירושלים, מאגנס והמכון הישראלי לדמוקרטיה, תשפ"ה. 399 עמ'. (brown@mscc.huji.ac.il)

כותרת המשנה של הספר, 'דוקטרינת הצדיק בין עבר להווה ובין רוח לחומר', היא הגדרה אקדמאית לספר שמתאר את ההיבטים השונים של תפקידי האדמו"ר במהלך בניין העולם החסידי בישראל אחרי השואה, עם הבלחות להיסטוריה של החסידות מאז הקמתה מצד אחד וגם לתיאור החסידויות שקמו אחרי השואה בחו"ל, בעיקר בארה"ב, מצד שני. הוא מתאר את המבנה של החצרות החסידיות ואת צורת ההנהגה שלהן, את ההבדלים בין החסידויות ובעיקר הגדולות במגוון היבטים ותחומים, את הדגשים המיוחדים של כל חסידות, ולפעמים גם מגיע לסיפורים הקטנים שמאחורי הקלעים. למעשה הספר מנסה להראות איך שלמרות שהמודרנה נכנסה במידה זו או אחרת גם לעולם החסידי – עדיין מדובר במודל קשיח שבמרכזו דמות האדמו"ר שסמכויותיו בתוך החצר שלו כמעט בלתי מוגבלות, גם בחסידויות הקטנות – וק"ו בגדולות. פרופ' בראון התפרסם מאוד בספרו הגדול על החזו"א שיצא לאור לפני כט"ו שנים ועשה רעש גדול וגם עורר התנגדות לא מעטה, וכתב עוד ספרים ומאמרים רבים על העולם החרדי במפגשו עם העולם המודרני. לדעתו אפשר לחלק את תקומת החסידות בארץ מאז קום המדינה ועד היום לשלושה שלבים: שלב השיקום עד סמוך למלחמת ששת הימים, שלב הגידול והפיתוח שנחתם לדעתו בשנת תשנ"ד, עם פטירתו של האדמו"ר האחרון ששימש באדמו"רות גם לפני השואה – הרבי מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל, ושלב התמורה מאז ועד היום – כניסה מסיבית לעולם הפוליטי והציבורי, והתרחבות המרכזים החסידיים גם לפריפריה. הספר מרתק, וגם מקרֵב – הכרת הציבור החרדי על גווניו באופן מכבד מורידה מתחים ומנמיכה מחיצות, ועשויה להיות ממנה תועלת גדולה.

הרחבת הלשון העברית במבט רב-תחומי. שלמה כרמי. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ד. 488 עמ'. (rmass@barak.net.il)

אחד הניסים שאנו חיים בתוכו יום יום עד שלפעמים הוא נראה מובן מאליו הוא נס התחדשות הלשון העברית בדורות האחרונים. אמנם לשון הקודש לא 'מתה' בגלות חס ושלום כמו שהעלילו עליה המעלילים, והיא נשארה לשון התפילה והלימוד וגם גשר שחיבר בין יהודי העולם כולו, אך עקב היותה שפה-שימושית-משנית, אם בכלל, לרוב היהודים, שדיברו בעיקר בשפות יהודיות או בלשון המקומית אך לא בלשון הקודש, היה צורך בסיעתא דשמיא מיוחדת כדי להחזיר אותה למרכז החיים של העולים ארצה מכל קצוות תבל. שלמה כרמי הוא חוקר הלשון העברית המתחדשת, וכבר כתב עבודות רבות בתחום הזה. ספר אלבומי ומרשים זה מתאר את המאמץ שנעשה בדור הקודם לצורך הרחבת לשון הקודש, כדי להפוך אותה ללשון שימושית ופעילה וידידותית למדבר ולכותב. מתברר שהיו כמה 'משוגעים לדבר' שפעלו רבות בתחום הזה, רובם במסגרת 'ועד הלשון' שאחרי קום המדינה החליפה אותו 'האקדמיה ללשון העברית', ובפה מלא אפשר לומר שבזכותם הגענו עד הלום. המחבר נבר בפרוטוקולים של דיוני הוועד הנ"ל ובפרסומים של חבריו, ובמקביל בחן את כתביהם של משוררים וסופרים בני דור התחייה ושל ראשי החינוך בארץ בתקופת 'המדינה שבדרך', והוא מציג את תובנותיו בהרחבה. בכוונת-מכוֵון הוא מתייחס גם לפן האישי הנוגע לפעילים העיקריים בנושא חידוש השפה בתקופה הזו, למיימינים ולמשמאילים, למרחיבים ולמצמצמים, לקנאים ולפשרנים, וגם מראה שלמרות שלא היה לוועד הלשון סמכות רשמית ודרכי אכיפה - למעשה רוב הגופים הלשוניים-ספרותיים בארץ קיבלו את הנחיותיו. הספר כולל כמאה פרקים ופרקי-משנה, 18 נספחים ועשרות צילומים ומסמכים מוערים ומוסברים, אוצר בלום שמתאר איך הגענו ב"ה למה שאצלנו כמעט מובן מאליו.

השתלבות והתבדלות. אגודת ישראל – מפלגה אורתודוקסית במדינה היהודית החילונית. יוסף פונד. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ד. 598 עמ'. (yossefu@gmail.com)

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה יהודי מרכז ומזרח אירופה החלו 'לצאת מהגטו'. שוויון הזכויות החלקי או המלא שהם זכו לו, וההשכלה החילונית שהפכה נגישה יותר מאי-פעם, שברו את החומות שמאחוריהם התבצרה היהדות שומרת המצוות במשך דורות, והתוצאה הייתה התחלנות במדדים מבהילים של הדור הצעיר. גם התנועה הציונית השתתפה בהרס החומות הנ"ל, אך היא הייתה שונה – היא התבססה בעיקר על ערכים ואמונות שמקורם בעולם המאמין שקשה היה להתנגד להן, אך למעשה משכה את הנוער לכיוון החילוני ואצל רבים גם הסוציאליסטי, וגם היא עשתה שמות בחינוך הדתי של בני הנוער. בין השאר לשם כך קמה תנועת אגודת ישראל, שניסתה בכל כוחה לעצור את הנגף. היות והיא לא הוגדרה כתנועה ציונית היא לא הוכנסה למסגרת הסוכנות היהודית ששימשה נציגה רשמית של האומה היהודית בבניית הבית הלאומי החדש שלה בארץ ישראל, לכן תנועת אגודת ישראל נאלצה להקדיש מאמצים רבים, שלא כולם הוכתרו בהצלחה, כדי לקבל מכסה של 'סרטיפיקטים' – רישיונות לעלייה לארץ שחלוקתם הייתה בסמכות הסוכנות, וגם ההשפעה שלה על מה שקורה בארץ הייתה מינימלית. למעשה קמה המדינה על פי ערכיה ובהתאם להצלחותיה של התנועה הציונית, ואגודת ישראל, התנועה והמפלגה, נאלצו לשתף פעולה עם השלטון שכה התנגדו לו. את כל הסיפור המרתק הזה מספר ד"ר פונד, חוקר ידוע של הציבור החרדי, בספר גדול ומרשים, הכולל בירורים ודיונים בעניין יחס החרדים לציונות במהלך הדורות האחרונים, הקשר בין אגודת ישראל למוסדות המדינה, מאבקי תנועת אגודת ישראל בממשלות השונות מאז קום המדינה, ההתפתחות וההתרחבות של התנועה ושל חבריה, המערכת הפוליטית של התנועה, הבחירות, הפעילות בכנסת, השתלבות מול התבדלות במרחב הציבורי, שיתוף פעולה הדוק בנושאים שבהסכמה רחבה (ביטחון, מאבק באנטישמיות בעולם, יוזמות חברתיות-כלכליות שונות ועוד), ועוד. הספר כתוב באופן רהוט ובהיר, ותועלת רבה יש בו למעוניינים להכיר את הציבור החרדי באופן אמיתי.

התהוותה של התפוצה היהודית-גרמנית. ההגירה היהודית מגרמניה בין מלחמות העולם. חגית לבסקי. ירושלים, מאגנס, תשפ"ו. 182 עמ'. (Hagit.lavsky@mail.huji.ac.il)

יהודי גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה היו ציבור מגוון - אך מאופיין לעצמו במגוון נושאים. ה'ייקים', גם אלו שחיו בשטחי גרמניה מימים-ימימה וגם היהודים שהצטרפו אליהם מארצות מזרח אירופה והתערו במקומות בהם התיישבו, החלו לעזוב במספרים גדולים את גרמניה בעקבות המשבר הכלכלי ששרר אחר מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר כשהחלו ההגבלות וההצקות אחרי עלות הנאצים לשלטון (מה שגרם למיעוט-יחסי של נרצחים בשואה מבין יהודי גרמניה). המחברת חוקרת את תופעת התפוצה היהודית-גרמנית שהתהוותה מחוץ לגרמניה באותן שנים, כשהיא משלבת בין גישה היסטורית, שכוונתה לחקור ולספֵר מה קרה, לבין גישת מדעי החברה, שמטרתה לתאר ולנסות להבין תופעות חברתיות ולהשוות ביניהן, והגירה מסיבית היא בוודאי תופעה כזו. בספר זה היא חוקרת ומספרת את סיפור הגירת יהודי גרמניה מנקודת מבטם של המהגרים עצמם, בעיקר אלו שהיגרו לארה"ב, לארץ ישראל ולאנגליה, אך גם את אלו שהגיעו למקומות אחרים על פני הגלובוס, מרגע קבלת ההחלטה לעזוב ועד ההתבססות במחוז חפצם. ההנחה שלה היא שכל הגירה, גם אם יש בה מימוש ערכי אם מדובר על עלייה ארצה למשל, היא ניתוח כואב ומשמעותי, למרות שלא כל מהגר הוא בהגדרה פליט שלא הייתה לו אלטרנטיבה אחרת. הדבר נכון כפל כפליים אצל יהודי גרמניה, שחיו בתקופה הזו ברמה כלכלית ותרבותית וחברתית גבוהה הרבה יותר מכל קיבוץ יהודי אחר בעולם, והנסיבות שהשתנו לפתע באופן קיצוני גרמו לרבים מהם לעקור את עצמם משורשיהם כדי ליטוע שורשים חדשים במקומות אחרים, כשהם מנסים לשמור על ייחודם ועל תרבותם ואפילו על תחושת עליונות מסוימת ביחס לקהילות היהודיות האחרות. האם הייחוד שלהם אכן נשאר משמעותי גם במקומות שאליהם הגיעו? לא ברור, המחברת מביאה עדויות מכלי ראשון לכאן ולכאן. מעניין שבכל הספר אין שום התייחסות מיוחדת ליהודים שומרי המצוות מבין עולי גרמניה ומהגרי גרמניה, האם לא היה להם שום איפיון מיוחד? לי נראה שיש כאן פספוס מסוים. המחברת מציינת שעולי גרמניה הועילו מאוד לכלכלה ולתרבות בארץ, אך לעומת זאת בולטת העובדה שרק מעטים מהם נכנסו לחיים הציבוריים ולהנהגת היישוב. מחקר מעניין וחשוב, שנראה שעדיין לא מיצה את עצמו.

התחדשות הנפש. צמיחה פוסט-טראומטית ממקורות החסידות. רועי הורן. ירושלים, מגיד, תשפ"ו. 364 עמ'. (office@korenpub.com)

בעקבות מלחמת התקומה עלתה לתודעה הציבורית יותר מאי-פעם תופעת הפוסט-טראומה, שקורית בעיקר אצל כאלו שחוו קרבות דמים - אבל גם אצל אנשים שעברו במהלך חייהם אסונות ומשברים מסוגים שונים. ד"ר הורן, בוגר ישיבת עתניאל שבדרום הרי חברון ובעצמו בוגר של אירוע טראומטי – הפיגוע בחדר האוכל של ישיבת עתניאל בשנת תשס"ו באמצע סעודת ליל שבת - לומד ומלמד חסידות במסגרות שונות, ובספר הזה הוא משלב בין תורת החסידות והמחקר הפסיכולוגי לבין המציאות בארצנו שאינה תמיד קלה. עיקר כוונתו היא להראות, בעקבות גדולי החסידות, שכל משבר, קשה ככל שיהיה, אינו חייב להיות סופו של תהליך או ח"ו סופם של החיים, אלא עם מאמץ רוחני וסיעתא דשמיא אפשר לעשות ממנו שער אל עומק חדש של החיים ושל האמונה. הספר משלב בשלושה עשר פרקים רעיונות חסידיים ופסיכולוגיים-טיפוליים עם סיפורי ניצולי פוגרום שמחת תורה תשפ"ד, ומתאר את חמשת השלבים של הצמיחה מתוך משבר שהתווה הבעש"ט, ואת ההאזנה המסייעת, הגמישות הנפשית החיונית, והדרך הנכונה לפגוש את המוות. לדעת המחבר צומחות לעיתים קרובות בעקבות הטראומה תובנות חשובות שמצליחות לשנות לטובה את חיי האדם: הערכה מחודשת לחיים, שיפור ביחסים הבין-אישיים, תחושת יכולת אישית משופרת, פתיחות לאפשרויות חדשות בחיים, וצמיחה רוחנית. מרשים ביותר. הערה אחת: לי הפריע שבין הסיפורים המרגשים של ניצולים ושל אחרים מובאים גם כאלו שיש בהם אמונה באלילים הודיים או הישענות על אמונות רחוקות מתורה. יתכן שיש מה ללמוד לעניין הטראומה גם מהסיפורים האלו, אך לענ"ד היה עדיף לוותר על הקטעים האלו ולמצוא אחרים במקומם.

וְטַהֵר לִבֵּנוּ. מקובלים, חסידים ואנשי הלכה בצפת של המאה ה-16. אורי ספראי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשפ"ו. 364 עמ'. (urisaf@herzog.ac.il)

צפת של תחילת תקופת האחרונים הייתה ללא ספק המרכז הרוחני של עם ישראל, כאשר חיו בה זה לצד זה גדולי ישראל כרדב"ז, מרן הבית יוסף וחבריו, האר"י ומקורביו ועוד. לדעת ד"ר ספראי, החוקר כבר שנים את ההיסטוריה וההגות של התקופה ההיא, קיים קשר הדוק בין התפתחות ההלכה והקבלה באותו מקום ובאותו זמן. בספר הוא פורס מפה רחבה של עניינים שראוי לדון בהם - ויכוחים שהתעוררו בעקבות שינויי נוסח בתפילה שהנהיגו האר"י ותלמידיו, המשמעות הקבלית של הספר 'בית יוסף' על פי דברי 'המגיד' למרן, העיון התלמודי של רמ"ק, יחסם של תלמידי האר"י למרן הב"י, סמכותו ההלכתית של האר"י בעיני חלק מתלמידיו, מעמדו של האר"י עצמו בין חכמי צפת ועוד ועוד. הוא מסביר איך שכל זה קשור לרצונם של גדולים אלו, בהשפעת השבר הגדול של גירוש ספרד וכל מה שאירע סביבו, לתקן את העולם – לתקן את העבר ולהשביח את העתיד. חמישים נושאים נידונים בספר, חלקם עניינים העומדים בפני עצמם וחלקם קשורים באופן הדוק זה בזה, ומפתחות מפורטים ומועילים נמצאים בסופו.

חן המקרא והִדורו כמעין. להבנת עומק הכתוב בתורה על פי טעמי המקרא. אורי אהרן. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ו. 242 עמ'. (urientali@gmail.com)

ד"ר אורי (אוריאל) אהרן הוא איש של מוסיקה – מנגן, מלחין, מנצח וגם חוקר ומרצה, שעיקר עיסוקו במוזיקה היהודית ובמחקרה ובהפצתה. בין השאר מאז ילדותו הוא משמש כ'בעל קורא', ומתמחה בטעמי המקרא, בתולדותיהם וביישומם, וכתב על כך ספרים ומאמרים. ספר זה הוא מעין 'ארגז כלים' מרוכז לקורא בתורה, שמעוניין לא רק לצאת ידי חובה ולהוציא ידי חובה (גם כדי לעשות את זה כראוי צריך ללמוד ולדעת הלכות והנהגות) - אלא להבין את משמעותם של טעמי המקרא, שיסודם בסיני, וכלליהם וסימניהם נקבעו כנראה בתקופת הגאונים ע"י חכמי המסורה. הוא משתדל בספר זה להחזיר את עטרת קריאת התורה המדויקת והמהודרת ליושנה, ולהציג את ההיגיון הפנימי ואת היופי והאסתטיקה שיש בכללי טעמי המקרא. אין ספק שעיקר תפקידם הוא תחבירי-דקדוקי ופרשני, אך ד"ר אהרן טוען שבשביל התפקיד הזה היה מספיק ליצור סדרה הרבה יותר קטנה של טעמי המקרא מאשר כ"ח הטעמים הקיימים, ומכך הוא מסיק שיש להם גם תפקיד מוזיקלי ואסתטי, ואת זה הוא מנסה להוכיח לאורך הספר. הוא פיזר את תובנותיו והערותיו בענייני טעמי המקרא וגם בענייני דקדוק שונים, שחלקן מבוסס על סופרים וספרים וחלקן הוא חידושים משלו, לפי סדר פרשות השבוע, כך שבכל פרשה נמצאות כמה הערות מסוגים שונים. בעזרת טעמי המקרא הוא מצליח להאיר מקומות שבדרך כלל מתעלמים מן העין. כך למשל בפרשת האזינו מסביר המחבר את עניין התִקבולת הקיים בהרבה פסוקים בתורה, וכאן – 'האזינו השמים ואדברה / ותשמע הארץ אמרי-פי', ואת הדרך שבה טעמי המקרא מדגישים אותה. בהמשך הוא מסביר את משמעות הדגֵש המופיע במילה 'המּה' בפסוק 'כי גוי אובד עצות המה', דגש שעל-פי כללי הדקדוק אין בו צורך והוא קיים לשם הטעמת-יתר בלבד (מה שמכונה בלשון המדקדקים הקדמונים 'לתפארת הקריאה'), ואח"כ מסביר את הניקוד בחיריק במקום צירה של מ' השימוש במילים מִחוץ, מִחוט, ומִהיות, ובהן בלבד. בהמשך הוא עומד על משמעות האות ה' הגדולה (רבתי) בתיבה "הלה' תגמלו זאת" וטוען שהוגים אותה בנפרד כדי להדגיש את עוצמת השאלה הרטורית של משה רבנו - אמנם הרב מרדכי ברויאר ז"ל מוכיח בספריו שמבחינת טעמי המקרא והניקוד אין כל משמעות לכך שהאות ה' גדולה, ולכן האות ל' שאחריה נהגית כשוא נח ולא כשוא נע, ושלא כדברי המחבר. דרך אגב, חבל שבהערה 4 שב'פתח דבר' שבראש הספר (עמ' 14) מדגיש המחבר שכל דבריו מבוססים על הכתיב והניקוד וטעמי המקרא בלבד, כי לדעתו המדרשים השונים אין בהם פרשנות אמיתית אלא דברי חיזוק ואמונה להמון העם – משפט מיותר לחלוטין ובלתי נכון בעליל. הרבה תועלת יכולים המתעניינים בנושא לקבל מהספר המיוחד הזה, יישר כוחו של מחברו.

יגיע כפיך. קובץ מאמרים על מסכת בבא קמא. עורכים: ישר נריה והראל יוסף. שעלבים, ישיבת דרך חיים, תשפ"ו. 263 עמ'. (yderechaim@gmail.com)

מחזור כ' סיים את לימודיו בישיבה הקטנה-הלאומית 'דרך חיים' שהיא חלק ממוסדות קריית חינוך שעלבים, והשמחה מהולה בעצב – שמחת הסיום המוצלח והמעבר לישיבות גבוהות איש איש במקום הראוי לו, ועצב על פרידה מרבנים וחברים, ומישיבה שהייתה בית שגידל והצמיח את הבחורים מכל הבחינות. ראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א ור"מ שיעור ד' הרב נתנאל שושן שליט"א הדגישו בדברי הפתיחה שלהם לחוברת המהודרת הזו שהפרידה הזו אינה ניתוק ואינה סיום, אלא המשך ישיר לבסיס התורני והלמדני והאמוני והחינוכי האיתן שספגו כל בני המחזור במשך ארבע השנים שלהם בישיבה, ושמצופה מהם להמשיך להיות בקשר עם חבריהם ועם ישיבת 'דרך חיים' לאורך ימים ושנים. ביודעיי ומכיריי קאמינא (גילוי נאות: גם אני הקטן מלמד מעט בישיבה זו), ומדובר באמת בקבוצה איכותית של למדנים צעירים שעוסקים בתורה בשמחה ובהתמדה ובעמקות כל היום, ובשיעור ד' בתוספת לימודי חול בחלק משעות אחה"צ ומבחני בגרות וביקור בישיבות שונות כדי להחליט על ההמשך, וכל זה נעשה בשמחה ובטוב לבב. יש לראש הישיבה ולצוות הנפלא שלו הצדקה להימלא בסיפוק כשהם רואים את 'המוצרים המוגמרים' שמסיימים בשנה זו את הלימודים בישיבה, וכמובן שאין זה המחזור הראשון הראוי לשבח. כאחת המטלות שלהם בחודשים האחרונים של השנה בה התעמקו במסכת בבא קמא, הם הכינו קובץ מאמרים וחידושים שעוסקים בכל הנושאים הכבדים של מסכת זו – מיְסוד החיוב של תשלום נזקי ממון והאיסור להזיק, דרך הגדרת האבות והתולדות בשבת ובנזיקין, חיוב אדם שהזיק באונס, 'מיטב' (כולל הזכרת הקונטרס הנפלא של הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בעל 'שרידי אש' בנושא), הידור מצוה עד שליש (כולל דיון בהשמטת הרמב"ם דין זה, כאשר ההסברים הרבים שהובאו באחרונים להשמטה זו אינם משכנעים, עד שהיו גדולים שציינו השמטה זו כשגגה של הרמב"ם [ועי' לעיל במאמר של הרב אופיר עמ' 131 ואילך]), זה נהנה וזה לא חסר, נזק בגרמא, גידול בהמה דקה בארץ ישראל, ועד סוגיית 'אומן קונה בשבח כלי' שנידונה בסוף המסכת. הכמות והאיכות מרשימים. ברכות לצוות הישיבה ולתלמידים ולהוריהם להמשך צמיחה בתורה ובמידות, כולם ראויים לכל שבח.

יהדות תוניסיה ושכנותיה בזמן החדש. יוסף יובל וצביה טובי. ירושלים-נתניה, ראובן מס ותימא, תשפ"ה. 892 עמ' בשני כרכים. (yoseftobi@gmail.com)

פרופ' יוסף יובל ורעייתו ד"ר צביה טובי, שניהם מומחים לענייני יהדות המזרח, כינסו בשני כרכים אלו נ"ד מאמרים פרי עטם שראו אור בכתבי עת שונים ומגוונים במהלך השנים, שהמשותף להם הוא תיאור חיי קהילות תוניסיה (כמה מאמרים עוסקים ביהודי לוב ואלג'יריה) במאתיים השנים האחרונות, מהפן החברתי, הלשוני, הספרותי והתרבותי ומבחינת הקשר שלהן לארץ ישראל ועוד. הם מדגישים שבקהילות צפון תוניסיה הייתה השפעה חזקה למודרנה, הרבה יותר מאשר על קהילות דרום הארץ. כמה פרקים עוסקים בחכם הגדול רבי כלפון הכהן זצ"ל מג'רבה, וכמה פרקים אחרים עוסקים בתרבות המיוחדת של נשות טוניסיה, נושא שלא נחקר בדרך כלל לעצמו. בשנת תשפ"ד הוציאה לאור ד"ר צביה טובי עם חברתה ד"ר גילת ברב ספר שעוסק בהיבטים השונים של החיים היהודים בתוניסיה בדורות האחרונים בשם 'ארץ תרשיש', ושני הספרים משלימים זה את זה.

יורו משפטיך. גיליון שלישי. ירושלים, מכון יורו משפטיך, תשפ"ו. 115 עמ'. ((yurom321@gmail.com

הקובץ 'יורו משפטיך' הוא במה תורנית חדשה לבירורים הלכתיים, שאמורה לצאת לאור מידי חודשיים ע"י הגרעין התורני והכולל 'דביר אביה' בראשות הרב ירון חדאד שליט"א שבשכונת פסגת זאב בירושלים. כמנהגם של כמה כתבי-עת תורניים המאמרים ממוספרים במספר סידורי רץ, כך שגיליון זה כולל את המאמרים לו-מז. המאמר הראשון הוא מכתב שכתב הרב שלמה מן ההר זצ"ל, ששימש כארבעים שנה כרבה של שכונת בית וגן בירושלים, ובו בירורים הלכה-למעשה בדיני 'לפני עיוור', והמאמר הבא אחריו הוא מאמר מקיף-ביותר שכתב בשנת תשפ"ג הראשל"צ הרב עמאר שליט"א בעניין בשר מתורבת, בו הוא חולק נמרצות על כמה פוסקים, ביניהם הרב הראשי דאז הרב דוד לאו שליט"א והרב שניאור זלמן רווח שליט"א ראש 'המכון למצוות התלויות בארץ', שנטו להקל ולהתייחס אליו כחומר מעין-סינטטי ולא בשרי, למרות שיסודו בתאי גזע מן החי. לדעת הרב עמאר כל היוצא מן החי בכל צורה שהיא נשאר דינו כדין הבסיס שממנו התחיל ייצורו (הג'לטין דינו שונה לדעת פוסקים רבים, אך זה מפני שבשלב מסוים הוא הופך לעפר בעלמא). הנושא ההלכתי הזה לא נסגר עדיין, למרות שבקרוב כבר יימכרו כנראה קציצות בשר מתורבת בכל חנות שנייה... בהמשך כמה מאמרים מעניינים עוסקים בעניין היתר עיסקא בריבית מצטברת, מחילה על נזקי גופו, וגדרי 'לא תחמוד'. בסוף הגיליון מתנהל ויכוח נוקב בין עורך החוברת הרב אליהו ואזאנא לבין הרב משה חדאד על הצורך והחשיבות, או המניעה, לחזור לנוסח ה'מקורי' של ברכת המינים (אני בעד...). יישר כוחם של היוזמים והעורכים של גיליון מכובד זה, יזכו להמשיך להוציאו לאור תמידים כסדרם גדול בכמות ובאיכות.

לוח דינים ומנהגים לחיילי צה"ל לשנת התשפ"ז. עורכים: הרב אודי שוורץ ואחרים. ירושלים, בית המדרש להלכות צבא, תשפ"ו. 231 עמ'. (evu999@gmail.com)

לרבנות הצבאית הראשית בראשות ידידי תא"ל הרב אייל קרים שליט"א חסרים יח"צנים שיְידעו את הציבור בכל רוחב פעולותיה. אין זה המקום להאריך, אבל האמת היא שסגל הרבנות הצבאית בסדיר ובקבע ובמילואים (כולל 'אזרחים עובדי צה"ל') הוא ברובו הגדול איכותי ביותר, אנשי תורה ואנשי אמת המסורים לתפקידם, ועושים כל מאמץ כדי שהשירות בצבא של כל החיילים ובפרט של שומרי המצוות שביניהם יתקיים בהתאם להלכה. תמיד יש מה להוסיף ומה לתקן, ולא כל בעייה באפשרותם ובסמכותם לפתור, אך במבט-על אין ספק שהרבנות הצבאית ממלאת את תפקידה במיטב יכולתה. כחלק מ'ענף ההלכה' של הרבנות הצבאית פועל 'בית המדרש להלכות צבא', שבין תפקידיו לענות הלכתית על שאלות ובעיות של חיילים ומפקדים, וגם להכין כל שנה 'לוח דינים ומנהגים' מהודר ומשוכלל. לוח תשפ"ז כולל כללים ובירורים בענייני זמני היום בהלכה, הלכות תפילה לכתחילה ובדיעבד במצבים צבאיים שונים, ובהמשך הוראות תפילה והנהגה לפי חודשי השנה, ובסוף לוחות זמנים מפורטים לפי חלקי הארץ השונים, גם למקומות שבדרך כלל אינם מוזכרים בלוחות השונים – בקעות, הר קרן, כתר החרמון, מחנה רעים, קריית ההדרכה ('עיר הבה"דים' שבנגב) ועוד. לגבי זמני היום בהלכה הם התייעצו עם מומחים ובראשם הרב זלמן מנחם קורן שליט"א, והכריעו בין השאר לציין רק את זמני הזריחה והשקיעה ה'אסטרונומיים' (כנראה, בין השאר, בגלל הקושי לקבוע בכל נקודה בארץ מתי חל בה הנץ הנראה, והמחמיר יחמיר לעצמו), זמן ציצית ותפילין 'משיכיר' נקבע לכ-50 דקות לפני הזריחה, צאת הכוכבים 18-19 דקות אחרי השקיעה, וכן הלאה. החוברת מסתיימת בטבלת הלימוד היומי לכל שנת תשפ"ז (דף יומי, משנת יומית, רמב"ם יומי). בין ההוראות בתחילת החוברת נמצאים כללים ל'תפילה במניין משותף לבני עדות שונות', ובהם נקבע שכל חייל יתפלל בנוסח שלו והש"ץ בנוסח שלו, אך יש לכתחילה להתחשב, בעיקר בשבתות ובמועדים, ולהתאים את התפילה לנוסח רוב הקהל, 'אך לעולם ירחיק אדם עצמו מן המחלוקת, וראוי למחול על כבוד וכבוד מנהגי עדתו מפני השלום'. 'הנוסח האחיד' שניסה להנהיג בזמנו הרב גורן זצ"ל כבר מזמן לא רלוונטי. נמצאת שם גם רשימת כללים למתפללים ביחיד ולאלו שזמנם דחוק ביותר, כלי מלא ברכה. בסוף החוברת נמצאת תפילת הדרך עם תוספת לטס באוויר ולשט בים, נוסח מיוחד לטייס-קרב ולצנחן ולחובל ולצוללן, תפילה לפני יציאה לקרב, תפילת 'הביננו' לשעת הדחק וגם נוסח ברכת המזון מקוצר. הייתי מציע לקראת הלוח לשנה הבאה לשים את קובץ התפילות הזה בדפים האחרונים של הלוח (ולא בין לוחות הזמנים) כדי להקל על מציאתן במהירות, כדי שהן תהיינה זמינות בשעת הצורך. הרבנות הצבאית מוציאה לאור מדי פעם גם חוברות קטנות מהודרות בנושאים שונים תחת הכותרת 'הלכה כסדרה', ובהן על פורים ועל פסח ועל טיפול בחללים ועל דיני מלחמה, דברים יפים וקצרים ומכובדים ומרשימים.

למדוד את העולם. שבע יחידות המידה של הטבע. פיירו מרטין. רמת גן, בר אילן, תשפ"ו. 185 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

פרופ' מרטין הוא מומחה לפיסיקה באוניברסיטת פאדובה שבאיטליה, ופעיל מאוד בהנגשת המדע לציבור הרחב. בספר זה הוא מתאר צד לכאורה טכני של העולם – ההיסטוריה של המדידות במדע ובחיים. לכאורה כל קבוצה וכל אומה יכולים היו לקבוע איזה מידות שהם רוצים בכל נושא, וכך אכן נהג העולם במשך דורות רבים, אולם האמת היא שבלי לקבוע מידות מוסכמות מדויקות ובינלאומיות אי אפשר לתקשר בחיי המסחר והמדע ואפילו בחיי היומיום, לא להשוות בין ההווה והעבר ובוודאי שלא לתכנן את העתיד. רק בעת החדשה, בעקבות המהפכה המדעית, והמהפכה הצרפתית שפרצה מעט אחריה ושפתחה פתח להשכלה לכל, החל תהליך שגרם למידות כמעט-אחידות בעולם כולו, שבמהלך הרצון לדיוק מושלם הן הופכות במשך הזמן למורכבות יותר ויותר. מרטין טוען שקיימות שבע יחידות מידה יסודיות שעליהן עומד כל עולם המדידה בעולם, חמש מהן מוכרות פחות-או-יותר לכולם: אורך – מטר (וכל נגזרותיו וכל מקבילותיו), משקל - קילוגרם (כנ"ל), זמן - שנייה, טמפרטורה - קֵלווין (סולם מדעי למדידת טמפרטורה המקביל לצלזיוס, אך מתחיל לא מנקודת קפיאת המים אלא מהאפס המוחלט - 273.15-), חשמל - אמפֵּר, ושתיים שהן עסק למקצוענים: כמות מסוימת של אטומים – מוֹל, ועוצמת האור הנראה המוגדרת ע"י המידה 'קנדֵלה'. כך למשל ה'מטר' של היום כבר אינו אורך זהה לאורך של מוט הפלטינה שנמצא במוזיאון הלאומי של פריס, שמאז שנת תקנ"ט (1799) הסכימו רוב האומות המשכילות שהוא הבסיס הבינלאומי למדידת אורך (הוא אמור להדגים במדויק אורך של אחד חלקי עשרה מיליון מהמרחק שבין הקוטב הצפוני לקו המשווה), אלא אורך השווה ל-1,650,763.73 אורכי גל של הקרינה הנפלטת במהלך מעבר אנרגיה באטום הקריפטון 86... למעשה זה ממש אותו דבר, אבל האורך הבינלאומי הזה כבר אינו תלוי במוצר גשמי שנמצא במוזיאון אלא בנוסחה פיסיקלית כעין-נצחית. כצפוי אין בספר זה היבטים יהודיים והלכתיים, אך הוא מעלה שאלות מעניינות לגבי מידות ושיעורי תורה במקורות חז"ל ובהלכה והקשרים ביניהם, והקביעה לגבי ימינו בעניינים ההלכתיים הרבים הקשורים לאורך\גובה ולמשקל ולזמן ולחום. לא הכל סגור בעניינים ההלכתיים האלו כידוע, כך למשל הרב פרופ' יואל אליצור טוען שבניגוד למקובל לא פשוט לומר שה'מיל' ההלכתי הוא אלפיים אמה, אורך הנע סביב לקילומטר (תלוי בשיטות השונות), מפני שמדובר באורך שנהג בכל האימפריה הרומאית שחז"ל היו חלק ממנה, ובכל מקום הוא נע סביב ל-1480 מטר – אלף ('מיל') צעדים כפולים של חייל רומאי ממוצע (עי' בספרו 'מקום בפרשה' עמ' 426 ואילך). התיאורים החיים בספר זה מכריחים להודות בפה מלא לריבונו של עולם 'שחלק מחוכמתו לבשר ודם', והביא אנשים מוכשרים בכל הדורות לעמול ולהצליח לקדם את העולם באופן שפשוט לא ייאמן.

מחזור רינת ישראל. ראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח, שבועות. נוסח ספרד. מהדורה חדשה. מהדיר: יואל קטן. ירושלים, מורשת, תשפ"ו. חמישה כרכים. (wso.shaalvim@gmail.com)

ב'המעין' גיליון ניסן האחרון (גיל' 257 עמ' 153-154) כתבתי שזכיתי להוציא לאור מהדורה חדשה ומתוקנת של מחזורי רינת ישראל לימים נוראים, על בסיס המחזורים שההדיר בזמנו הרב שלמה טל ז"ל. עתה, ממש לפני החגים, הצטרפו אליהם גם המחזורים לשלוש רגלים, בינתיים רק נוסח ספרד (האשכנזי), והם נמכרים כסט אחד. כמעשיי במהדורה החדשה לסידורים כך במחזורים – השתדלתי לשפר ולחדש ולעדכן כל מה שצריך. בין השאר הוספתי למחזורי פסח וסוכות את תפילות חול המועד ושבת חוה"מ, בהנחה שלרבים יהיה נוח להשתמש בספר תפילה אחד בכל ימי החג (בעיקר לאלו שאינם שוהים בביתם במהלך החג), ולא לעבור להתפלל בימי חוה"מ בסידור רגיל. השתדלתי להציג את כל התפילות וקריאות התורה והמגילות (קהלת בסוכות, שיר השירים בפסח, ורות בשבועות) במקומן, כך שהצורך לדפדף ממקום למקום במחזור יהיה מינימלי. בסוף המחזור לסוכות צורפו משניות מסכת סוכה מתוך המהדורה החדשה והיפה של משניות 'קהתי' עם פירוש ברטנורה, וכך נוספה מסכת פסחים בסוף המחזור לפסח. במחזור שבועות צירפתי אחרי תפילת ערבית של ליל החג את נוסח 'תיקון ליל שבועות', עם כמה תיקונים ושינויים מהנוסח המקובל שנעשו בהמלצת מורנו הרב יעקב אריאל שליט"א. בקיצור, השתדלתי, בעקבות המהדורה הישנה והטובה של הרב שלמה טל ז"ל, להכין מהדורה משודרגת ומדויקת ו'ידידותית למשתמש' עד כמה שאפשר, ואני מקווה שהיא תמצא חן בעיני המתפללים. כאמור, בינתיים יצאו לאור חמשת הכרכים של המחזורים בנוסח ספרד, ואני מקווה שנספיק לקראת חגי תשפ"ח להכין חמישייה כזו גם בנוסח אשכנז. במקביל אנו עובדים עתה על מהדורה חדשה ומתוקנת של סידור רינת ישראל בנוסח עדות המזרח, על פי המהדורה שיצאה לאור מזמן בהוצאת 'מורשת' עם הסכמת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל אך לא זכתה לתפוצה משמעותית. ויהי רצון שיהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו ייכונן, ותתקבלנה תפילותינו. כפי שכתבתי בראש כל אחד מכרכי המחזורים – אשמח מאוד לקבל מהמתפללים הערות והצעות ותיקונים, כדי לשפר עוד יותר את המהדורות הבאות בעזהי"ת.

מיתוס או מציאות. אגודת ישראל בעיני העיתונות הישראלית. יוסף פונד. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ו. 342 עמ'. (yossefu@gmail.com)

מול המהפכות של הדורות האחרונים שגרמו לחילון של רבים מאוד בעם היהודי, והכוונה בעיקר להשכלה, לציונות החילונית ולסוציאליזם, התייצבה תנועת אגודת ישראל שהוקמה סמוך לפני מלחמת העולם הראשונה בגרמניה, וניסתה לאחד את כל העולם היהודי שומר המצוות כדי להגן עליו מפני הסחף הגדול. במקביל בארץ ישראל התחולל מאבק, לא שווה כוחות, בין חלק ניכר מהתושבים הוותיקים שהיו שומרי תורה, לבין רוב העולים החדשים שהיו קשורים ברמה זו או אחרת לחילוניות ולסוציאליזם, ובדרך כלל גם הגיעו עם התנגדות עזה לדת ולמה שהיא מייצגת. גם כשקמה המדינה היהודית וה'יהדות' שבה כללה מרכיבים לאומיים, תרבותיים ודתיים, התחולל מאבק גדול, ועדיין מתחולל, לגבי אופן השילוב ביניהם. תנועת אגודת ישראל ומפלגתה היו בכל השנים האלו השליחים המרכזיים של הציבור שומר התורה בארץ שהסתייג במידה זו או אחרת מהמדינה, ובסך הכל היא הצליחה להוביל את הציבור החרדי בארץ לבניית 'חברת הלומדים' ולגידול עצום בכמות וגם באיכות מבחינות שונות. הספר הזה מנסה לתאר את תפקידה של העיתונות משני הצדדים במאבק התרבותי והציבורי והפוליטי הזה, עיתונות (היום זה כולל הרבה אמצעי תקשורת אחרים) שחלקה עוסקת בדיווח וחלקה בהבעת עמדות, שכללו גם השמצות והשחרות שיטתיות של הציבור החרדי ומנהיגיו ופעולותיו. ד"ר פונד מרמת גן הוא חוקר ותיק של החברה החרדית, וכתב כבר הרבה בנושא. בספר זה הוא מנתח כתבות וקריקטורות התוקפות את הציבור החרדי, מראשית קום המדינה ועד היום. אחרי תיאור הרקע ההיסטורי הוא עוסק בעיתונות ובתפקידה בין היותה במה מגויסת לבין תיפקודה כתקשורת חופשית, הוא חוקר את המושג 'מיתוס' ואת הבנייתו בצורה שלילית באופן שיטתי כאשר קיימת התייחסות לציבור הזה על גווניו השונים כדי לעצב מציאות פוליטית מסוימת, ומציג בכמה פרקים איך נראה הציבור החרדי ומנהיגיו ופעולותיו בעיתונות הישראלית מאז תקופת המנדט ועד השנים האחרונות. אין בספר כלל כתב הגנה על הציבור החרדי, בוודאי לא בימים אלו שהתעורר מחדש במלוא עוזו הפולמוס בעניין גיוס אלו מבחוריו שאינם לומדים, ורק כרמז לדעותיו בעניין – הספר מוקדש למשפחת ביבס שנחטפה ונרצחה בשמחת תורה תשפ"ד.

מנהיג בסערת התקופה. הרב מאיר בר-אילן. עמינדב יצחקי. רמת גן, בר אילן, תשפ"ו. 487 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

הרב מאיר ברלין נולד לנצי"ב מוולוז'ין בזיקנותו. כאשר היה סביב גיל בר מצוה נסגרה הישיבה ע"י השלטון הרוסי, והנצי"ב ובני הישיבה גורשו מהעיירה. הוא גלה עם הוריו לוורשה, ושם נפטר הנצי"ב לאחר זמן קצר. ר' מאיר למד שנים רבות בישיבות ליטא, והתחנך אצל סבו רי"מ עפשטיין בעל 'ערוך השולחן' רבה של העיר נובהרדוק. לאחר נישואיו החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת המזרחי, ותוך שנים ספורות התקדם והפך לאחד ממנהיגיה, ומונה בשמה לתפקידים ציבוריים שונים במוסדות התנועה הציונית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לארה"ב, ושם הקים ופיתח את התנועה וגם עמד בראשה. בשנת תרפ"ו עלה ארצה, והוא והרב פישמן-מיימון שימשו כראשי המזרחי (באותה תקופה התקיים בהם בהידור מאמר חז"ל שאין שני מלכים משמשים בשלום בכתר אחד, למרות ההערכה ההדדית ואפילו החיבה ההדדית ששררו ביניהם, ואכמ"ל). הוא עמד על כך שיימשך שיתוף פעולה מלא בין הציונות הדתית לבין התנועה הציונית כולה, ומצד שני שמר על קשרים הדוקים עם גדולי התורה וראשי הישיבות בארץ ובעולם, גם כאלו שהתנגדו לציונות. הוא הקים מפעלי תורה וחסד רבים שהיו כלל-תורניים, ביניהם 'התלמוד הישראלי השלם', 'האנציקלופדיה התלמודית', 'מפעל התורה' ועוד. הוא היה פעיל מאוד במוסדות 'המדינה שבדרך', לחם בעד שלימות הארץ, תיווך בין מוסדות 'הישוב המאורגן' לבין המחתרות אצ"ל ולח"י בשעות משבר, ובמקביל לכל פעילויות אלו גם שלח ידו בעט, כתב מאמרים רבים וכמה ספרים, היה נואם בחסד עליון, והשפעתו בארץ הייתה משמעותית גם מחוץ לציונות הדתית. בזיקנותו לקה בליבו, והוא נפטר מעט לאחר הקמת המדינה. הרב בר אילן (את שמו עיברת רק באחרית ימיו) פעל כל ימיו במסירות נפש למען תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל בכלל – ולמען בניין הארץ ברוחה של הציונות הדתית בפרט, וכל מעשיו, שרבים מהם נותנים פריָם עד היום, מתוארים לפרטיהם בספר הגדול והמפורט והמעניין הזה.

מנחת קנאות. רבי יונה ב"ר שלמה אבן בהלול. מהדיר: יעקב שמואל שפיגל. פתח תקוה, תשפ"ו. מח+311 עמ'. (Yaakov.Spiegel@biu.ac.il)

פרופ' שפיגל כבר חיבר וההדיר ספרים רבים וכבר כתב אינסוף מאמרים, ועדיין הרבה דיו נמצא בקולמוסו. הפעם הוא מוציא לאור חיבור של חכם שחי בספרד בתחילת האלף השישי ונותר בכת"י אחד בעולם שלא התפרסם עדיין מעולם. מדובר על ר' יונה אבן בהלול, שבחיבורו 'מנחת קנאות' הוא מתאר את המצב הירוד של בני דורו מבחינה תורנית, כאשר רק ספר משנה תורה להרמב"ם שהחל להיות נפוץ בספרד התחיל לגרום לשיפור בעניין. כדי לחזק את ההיכרות עם הספר הזה ולהגדיל את תפוצתו הוא חיבר קיצור של משנה תורה שיתאים לציבור הפשוט, מִנחה לרמב"ם מאיש המקנא לכבודו. הספר בנוי מחרוזים ושברי פסוקים, כדי שיוכלו לדעתו גם 'נערים ועוברי דרכים', שאין להם יכולת ללמוד בספר משנה תורה, לעיין בספר זה בנקל. בהקדמתו מתאר ר' יונה באריכות את מעשיהם השליליים של בני ארצו, קסטיליה שבספרד, מספר על טעויות נפוצות בהלכה ובהנהגה ועל הצורך לעשות מאמץ כדי להחזירם בתשובה. פרופ' שפיגל מצא ברשימת המצוות וההלכות המחורזת של המחבר הבנות מחודשות בספר משנה תורה והוספות על דבריו, ועל כל זה העיר בכל מקום באופן מושלם כדרכו. במבוא המקיף נכתב כל מה שידוע על המחבר וזמנו ומקומו, מוזכרות פעולותיהם החינוכיות של רבי יעקב מקוצי בעל הסמ"ג ורבינו יונה גירונדי באותה תקופה באותו איזור, מובאות עדויות נוספות של רבי טודרוס הלוי אבולעפיה ושל טדרוס בן יהודה המשורר ואחרים על מקרים של חילול שבת ובעילת גויות והלוואה בריבית ועוד. בהמשך נידון תוכן הספר וסידורו (ארבעים קובצי הלכות, מהלכות כלאיים ועד הלכות מקוה), היבטים ספרותיים ולשוניים שניתן למצוא בו (ויש בחיבור חידושי לשון רבים, וטוב עשה המהדיר שכתב בסוף הספר מפתח מיוחד לחידושי הלשון), המליצות שבו, הלכות מחודשות שמוזכרות בו, שילוב אגדות בספר, על כתב היד וההדרתו, הכל בכל מכל כל.

מעגל חיי המשפחה. הלכה, מנהג, פולקלור ומשפט. דב הרמן. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ו. 474 עמ'. (dov.herman@biu.ac.il)

ד"ר הרמן הוא מרצה ותיק לענייני יהדות באוניברסיטת בר אילן ובמוסדות שונים. לפני כעשרים שנה פרסם ספר בשם 'מעגל החיים בבית היהודי', והספר הנוכחי 'מעגל חיי המשפחה' הוא הרחבה ועידכון שלו. חוץ מענייני נישואין וגירושין, עליהם כותב המחבר ספר נפרד, כולל הספר הזה תמצית של כל ההלכות וההנהגות הקשורות למעגל החיים בבית היהודי, מחנוכת הבית ומצוות מעקה ומזוזה, דרך ענייני שמות המשפחה לפי מנהגי העדות השונות (סוגי שמות משפחה, עִברות שמות לועזיים, שינוי שם האשה אחר הנישואין ועוד), מצות פריה ורביה (בעמ' 39 הוא הזכיר את הדעה שמצות 'לערב' כוללת בעיקרה הולדת בן ובת נוספים בלבד כעין מצות פו"ר שמדאורייתא, וכבר כתבתי כמה וכמה פעמים שזו שיטה תמוהה ודחויה. ואכמ"ל), מניעת הריון – איסורה והיתרה במקרים מסוימים ובאמצעים מסוימים בהרחבה ובדקדוק ובהבאת השיטות השונות, ענייני פוריות כולל דיון באפשרות הקפאת ביציות לרווקה, הלכות ומנהגים וגם סגולות בענייני הריון ולידה, הלכות טהרת המשפחה (כולל משמעותן הרוחנית), כללים והנהגות במתן שמות לילדים (לא ידעתי שגם חלק מיהודי הולנד, נוסף לבני עדות המזרח, נוהגים לקרוא לתינוק על שם סב או סבתא חיים!), חובות ההורים לילדיהם, בר\בת מצוה, ועוד. הפרק האחרון עוסק בפירוט בהלכות ומנהגי האבלות. עבודה יפה ומועילה ומאוזנת מאוד.

מפתח הפרדס. רבי שמואל משער אריה. ההדיר: אברהם ביטון. ירושלים, יד הרב נסים, תשפ"ו. 29+קלז עמ'. (avibiton248@gmail.com)

רבי שמואל משער אריה ('שער אריה', או 'פורטלאונה' באיטלקית, היה שמה של משפחה מפורסמת וחשובה באיטליה, שבין בניה היה גם רבי אברהם משער אריה, מחבר הספר האנציקלופדי על המקדש וכליו והמסתעף 'שלטי הגיבורים' שזכינו להוציאו לאור) נולד במנטובה שבאיטליה סביב לשנת ש"ל, והיה תלמידם בנגלה ובנסתר של הרמ"ע מפאנו ורבי ישראל סרוק וחכמים נוספים. כל ימיו למד ולימד במקומות שונים ברחבי איטליה, ובסוף ימיו השתקע בעיר מודינה ובה נפטר סביב שנת ת"ח. הוא הותיר אחריו חיבורים רבים בנגלה ובנסתר, אך 'הכל תלוי במזל' – אף אחד מכתביו לא נדפס, ודבריו כמעט שלא הוזכרו על ידי חכמי דורו והדורות הבאים. פרופ' מאיר בניהו ז"ל שחיבב את תורת חכמי איטליה פרסם גרגירים מכתביו של ר' שמואל דידן, ואף החל בהכנת כתביו לדפוס במסגרת מפעלי 'יד הרב נסים', אך פטירתו גדעה גם תוכנית זו. כעת במלאת י"ז שנה לפטירתו הטילו ראשי 'יד הרב נסים' על החוקר התורני הרב אברהם ביטון להשלים את המלאכה, וספר קטן זה הוא הפרי הראשון של תוכנית זו. 'מפתח הפרדס' הוא למעשה קיצור של ספרו הגדול של רבי משה קורדובירו בקבלה 'פרדס רימונים'. הספר כבר קוצר כמה פעמים בעבר, ורבי שמואל משער אריה חשב לנכון לחבר ספר קטן סביב שיטת 'פרדס רימונים' שיהווה למעשה מבוא קצר לקבלה בכלל וקבלת הרמ"ק בפרט. רבי שמואל שילב בספר דברים של האר"י וגם חידושים קבליים משלו, ולעיתים אף חלק בפירוש או במובלע על דעת הרמ"ק בספרו הגדול. הרב ביטון, שהוא גם חוקר ותיק במכון שלמה אומן, עשה מלאכתו באמונה, ההדיר את הספר בדייקנות והוסיף לכל אורכו הערות למדניות-קבליות וגם הערות מחקריות וצירף לו מבוא מקיף, ולא נשאר אלא לברכו שישלים את המלאכה בכתביו האחרים בנגלה ובנסתר של ר"ש משער אריה.

נויו של עולם. גילוי מקום המקדש בהר הבית. ברק שרגאי. מונסי, תשפ"ו. תת עמ'. (barakshragai@gmail.com)

בדורנו זכינו לשלטון יהודי על הר הבית – דבר שלא זכינו לו מאז חורבנו לפני כמעט אלפיים שנה, ובמקביל רבו עד מאוד החיבורים העוסקים בזיהוי מקום המקדש. הדעה המקובלת כבר דורות רבים היא שהסלע שנמצא היום מתחת לכיפת הזהב הוא מקום קודש הקודשים וכל שאר המדידות והחשבונות נובעים מעובדה זו, אך מאז ומתמיד היו שערערו על כך מנימוקים שונים. לכן כותרת המשנה של הספר 'גילוי מקום המקדש' קצת מטעה – המחבר, איש עסקים בן תורה שנולד בארץ אך התגורר שנים בניו יורק, החליט בשלב מסוים לצלול לעומק הסוגיא, ואחר עיון בשיטות השונות לבו נטה ל'שיטה הדרומית', שיטתו הידועה של החוקר והאדריכל טוביה שגיב שיח', על פיה לסלע הידוע אין כנראה קשר למקדש שהיה מוצב בחלק הדרומי של הר הבית, ברחבה שמצפון מסגד אל-אקצה. שיטה זו נדחתה כבר בשתי ידיים על ידי רוב ככל החוקרים התורניים שעסקו בנושא, ואכמ"ל, ובכל מקרה הצגת השיטה הידועה הזו כ'גילוי' מעוררת מעט חוסר נחת. גם הלשון המדברת-גדולות בכל הספר במהלך דחיית השיטה המקובלת ו'הפרכת' סברות הרבים שנטו אליה, כאילו עתה הומצא הגלגל מחדש, אינה לעניין במחכ"ת של המחבר. גם הגילוי הגדול שלו בשער החמישי של הספר, שבעזרת צילומי אינפרא אדום הוא מצא מתחת לקרקע בדרום הר הבית את שרידי הבית השני טמונים עמוק באדמה, בליווי צילומים צבעוניים, ממש לא משכנע. הספר מודפס בצורה מהודרת ומרשימה ועם הסכמות כמה מגדולי דורנו שליט"א, שכצפוי ששו על האפשרות לעורר ספק מחודש בזיהוי מקום המקדש כדי לנסות למנוע מהעולים אליו בימינו בהסכמת רבותיהם, ורבים הם, לעלות, היות ועתה 'נתגלה מקום המקדש' במקום שדרכו עוברים כל העולים, ואסור אם כן להיכנס לשם ולו בגלל הספק... אני הקטן לא מביע כלל את דעתי בעניין העלייה להר הבית בטהרה בזמן הזה, אך אני מעיד שאחד מגדולי רבני דורנו, שהוא עצמו מאוסרי העלייה להר, אמר לי שאין לו שום טענות על מי שעולה להר בטהרה על פי פסק הלכה של רבו, בתנאי שרב זה ראוי להוראה בנושא משמעותי כזה. בקיצור, למרות העמל וההשקעה של המחבר בלימוד הנושא ובחיבור ספר גדול ומהודר כ'נויו של עולם', לא נראה לענ"ד שהספר מוסיף משהו לכאן או לכאן לבירור מקומו של המקדש, והדעה ה'מרכזית', שעל פיה הסלע שמתחת לכיפת הזהב הוא מקום קודש הקודשים, שהיא שיטת הרדב"ז בתשובותיו ועוד רבים מגדולי ישראל, לא זזה ממקומה.

נשיח בחקיך. אוסף חידושים ובאורים בסוגיות שונות בש"ס. מרדכי רבינוביץ. ירושלים, תשפ"ו. טו+255 עמ'. (m.rabinovitch@gmail.com)

הרב מרדכי רבינוביץ שליט"א הוא בנו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל שהיה ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, והוא תלמיד מובהק של הרב שלמה פישר זצ"ל, עמו למד בחברותא במשך שנים רבות, ולו מוקדש הספר. בצעירותו למד בישיבת חברון, וכבר עשרות שנים הוא לומד ומלמד במסגרות שונות, וגם שימש תקופה ארוכה כרב קהילה ביישוב כוכב יעקב וכרב ביישובו גבעת אסף שע"י בית אל. הרב רבינוביץ כבר חיבר ספרי עיון חשובים על ענייני טומאה וטהרה וזרעים, ועל פסקי ערוך השולחן על מגילה וחנוכה. בספר זה הוא כינס כ"ד מאמרים למדניים בענייני זרעים וטהרות, שבת וברכות הנהנין, הלכה למשה מסיני וגזרה שווה, דבר שבערוה וחזקת כשרות, גדרי 'והלכת בדרכיו' ועניין מחיית עמלק, ועוד ועוד. בעניין עמלק הוא דן בהשמטת הרמב"ם את הצורך להרוג גם את בהמות עמלק ואת האיסור לקבל גרים מעמלק, ומסביר שהגמרא פסקה כרבי יהושע שלומד מהפסוק 'כי יד על כס י-ה' שמצוה להמליך מלך תחילה, ולכן הוא חולק על התנאים שלומדים מכך הלכות אחרות. הרמב"ם פסק כשיטתו, ולכן בכל מקום בדבריו הוא מתייחס רק למצוה להשמיד את זרעו של עמלק, ולא את רכושו. בהערות מביא המחבר את דבריהם של כמה מגדולי האחרונים שהקשו ותירצו בסוגיא הזו, אך לפי דרכו אין כאן קושיא ואין צורך בתירוציהם המחודדים. ספר למיטיבי לכת.

סיכום מקראות גדולות השלם. ספר ראשון, פרשת בראשית. הרב ארי אברהם סמג'ה. ירושלים, הליכות, תשפ"ו. תרצב עמ'. (halichot26@gmail.com)

הרב סמג'ה משמש כרבה של שכונת רמת שלמה בצפון ירושלים, וכראש המרכז הרוחני 'נר יוסף'. כרך זה הוא פתיחת סדרה שתכלול עשרות כרכים, ובה תמצית דברי התלמודים והמדרשים והזוהר ואחד עשר מגדולי המפרשים, רובם גדולי הראשונים ועימם הספורנו, אור החיים והכלי יקר, על כל פסוק ופסוק. נוסף לתמצית הפירושים והחיבורים הנ"ל מציין המחבר את ההליכות שניתן ללמוד מכל פסוק וממפרשיו, ומחלק אותם לשמונה סוגים – הליכות אדם למקום, לזולתו, בביתו, לסביבתו, בעצמו, הליכות חינוך, הליכות לימוד והוראה, והליכות תורת הנפש, כשכל פיסקה מסומנת באות מיוחדת על פי שייכותה לאחד התחומים האלו. הדברים מבוססים ברובם על סדרת ספרים אחרת של המחבר, הנקראת 'הליכות השולחן ערוך החמישי', וכל העבודה הגדולה הזו לא באה אלא לחזק את המידות ואת עבודת ה' של הקוראים והלומדים. תחזקנה ידיו. כרך זה פותח במבוא של כחמישים עמודים על החשיבות והתועלת ללמוד מקרא ומפרשיו בהשקעה של זמן ומאמץ, כולל דיון בהסתייגויות שנשמעו במהלך הדורות מלימוד המקרא, בירור בדרכי הפרשנים השונים, תכלית ומטרות לימוד החומש ועוד. החיבור עצמו כולל למעלה משש מאות עמודים ה'מכסים' את פרשת בראשית לבדה. משימה כבדה נטל על עצמו הרב סמג'ה נוסף לכל שאר עיסוקיו ומחויבויותיו, והלוואי שיזכה לראות בסיום מפעל זה ושאר המפעלים התורניים שהוא עוסק בהם.

ספר ה"אורית" של אבא סמואל. כתב-יד יחיד בעולם שמקורו מנוסח התורה בעברית. מנחם ולדמן. ירושלים, ראובן מס, תשפ"ו. 65+196+81 עמ'. (waldmanm@zahav.net.il)

'אורית' הוא ספר התורה של יהודי אתיופיה (כנראה מארמית 'אורייתא'). הוא, וגם תפילות וכתבים נוספים, קיימים במקורם בשפת הגעז, שפה עתיקה שכבר אינה מדוברת דורות רבים וידועה היום למעטים. הרב מנחם ולדמן הוא מראשוני ומראשי הפעילים והחוקרים של יהודי אתיופיה, וכבר עשרות שנים הוא משלב מחקר ופעילות-שטח לטובת עלייתם וקליטתם המעשית והרוחנית בארץ. בתחילת שנת תשפ"א יצר עמו קשר צעיר יהודי אתיופי מאדיס-אבבה, והתברר שהוא מבין היטב געז וחוקר כבר שנים את כתבי יהודי אתיופיה ובעל ידע עצום בכל הנושאים הקשורים למורשתם. שיתוף הפעולה ביניהם הביא לעולם לפני למעלה משנה את ספרם המיוחד "ספר האורית", שבו חלקים מהאורית וכתבים נוספים מהמורשת היהודית-אתיופית מתורגמים ומבוארים לקורא העברי (הספר נסקר במדור זה ב'המעין' גיל' 254 [תמוז תשפ"ה] עמ' 154-155). האורית היא למעשה נוסח מסוים של התורה שתורגם לשפת הגעז העתיקה מהתרגום היווני הקדום של התורה, ועתה הוסיף הרב ולדמן ופרסם נוסח מצולם וצבעוני של ספר אורית יחיד בעולם שמקורו כנראה בספר תורה עברי שתורגם בשנים קדמוניות לשפת הגעז, בניגוד לכל ספרי האורית שמקורם כאמור בתרגום השבעים היווני. הרב ולדמן צירף לספר האלבומי מבואות ומחקרים סביב העותק הזה בפרט וספר האורית ומסורותיו בכלל, בתחילת הספר בעברית ובסופו באנגלית ובאמהרית. עבודה לדורות. אולם אחרי הכל צריך להדגיש שעם כל ההערכה על כך שיהודי אתיופיה שמרו במסירות נפש את מסורתם המיוחדת במשך דורות רבים, ומשום כך לא התבוללו והגיעו עד הלום, אחרי שהם זכו לעלות לארץ הם חייבים להפנים ש'מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. אם הם רוצים ברצינות להצטרף לעם היהודי הם חייבים, עם כל הכבוד למסורתם העתיקה, לעבור לשמירת מצוות על פי מסורת חז"ל וההלכה שהתקבלה בקהילות ישראל באלפיים השנים האחרונות, ולא 'להיתקע' בהיבט ההלכתי במסורתם המרגשת. אי אפשר לתפוס את המקל בשני הקצוות – אם יהודי אתיופיה רוצים באמת לשוב ולהצטרף לעם היהודי זה מחייב, אחרת הם יישארו אבר מדולדל. אני יודע שהמחבר היקר מסכים איתי בזה, אבל קיימים קולות בין יהודי אתיופיה וחלק ממנהיגיהם הרוחניים הטוענים שהמסורת העתיקה של יהודי אתיופיה היא מסורת 'לגיטימית', עוד ענף מענפי היהדות הנורמטיבית, וזה אינו נכון כלל ועיקר בכל מה שנוגע להלכה. בכל אופן אין ספק שהספר הזה הוא עוד ספר יסוד מבית מדרשו של הרב ולדמן לתיעוד ומחקר מורשתם של יהודי אתיופיה. עבודה גדולה עשה הרב מנחם ולדמן איש חיפה, ויישר כוחו.

ספר זרעים. כרך שלישי. עם פירוש יד כפשוטה. שלום דב אלדר. מעלה אדומים, מעליות ושיח נחום, תשפ"ו. 11+תשנג עמ'. (shalomi_e@yahoo.com)

הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל, ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, זכור לטוב בעיקר בגלל פירושו הנפלא על משנה תורה לרמב"ם 'יד פשוטה'. בשיטתיות ובעקביות הוא פירש חלק ניכר מספרי הרמב"ם בכ"ב כרכים גדולים, אך לא הספיק לסיים את כולם. כחכם עדיף מנביא הכשיר הרב רבינוביץ קבוצה מבכירי תלמידיו לעמול בהבנת הרמב"ם על פי שיטתו ולסייע לו בכתיבת פירושו בכרכים שהוציא לאור בזיקנותו, ואותם תלמידים ממשיכים כעת את המלאכה, וזהו הכרך הראשון שיוצא לאור על ידם. כדי להבדיל בין תורת הרב זצ"ל לתורת תלמידיו הם קראו לפירושם 'יד כפשוטה', והאות כ"ף הקטנה הזו מזכירה לי את הכ"ף הקטנה של 'לבכותה' בתחילת פרשת חיי שרה, שהרי יש באמת להצטער על שהפירוש כולו לא נכתב ולא יצא לאור ע"י הרב עצמו. אחד מהתלמידים האלו, הרב שלום דב אלדר, עבר אחרי הרבה שנות לימוד בישיבה לעסקי הייטק, והוא מודה בהקדמתו לכרך זה לראשי החברה שבה הוא עובד שלטובת המפעל התורני-ספרותי הזה שנטל על עצמו הם הסכימו לוותר לו על יום עבודה אחד בשבוע, ולאו מילתא זוטרתא היא בעולם הקשוח ההוא. בהשתדלות גדולה ועם עזרת כמה מחבריו הוא סיים לחבֵר את הכרך הזה של הפירוש על הרמב"ם בדיוק באותה שיטה שבה חוברו ונערכו כל ספרי 'יד פשוטה' – ביאור דברי הרמב"ם כפשוטם בדקדוק בלשונו ובמקורותיו בחז"ל ובגאונים, השוואת כל עניין לדברי הרמב"ם עצמו בכל כתביו וכן בכתבי בנו וחכמי בית מדרשו, דיוקים בסדר ההלכות ובסגנונן, שימוש בנוסחים מדוקדקים ביותר, ציטוט מלא של מקורות חשובים, ציונים והשלמות מכל דברי הרב רבינוביץ זצ"ל בכרכי 'יד פשוטה' ובספריו האחרים, הוספת מבואות לכל ספר ולכל עניין הלכתי, וכתיבה בסגנון בהיר ורהוט. כרך זה הוא כאמור הראשון בסדרת 'יד כפשוטה', הוא השלישי בספר זרעים (הוא כולל את הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ואת הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין), והוא מסיים למעשה את הביאור על ספר זרעים, מפני שהרב זצ"ל כבר הספיק בזמנו לכתוב את פירוש 'יד פשוטה' על הלכות שמיטה ויובל. אני מעריך שעוד עשרה כרכים לפחות יידרשו כדי לסיים את הסדרה הזו, ומקווה שהעבודה תתקדם במהירות, העולם צריך אותה.

ספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל. תיאור כתב-יד המחבר. משה הלל. ירושלים, קהילות ישראל, תשפ"ו. יא+644 עמ'. (345hillel@gmail.com)

האר"י ז"ל עצמו העביר את תורתו לתלמידיו בדרך כלל בעל-פה, ומעט מאוד דברים כתובים נשארו ממנו. הספר 'עץ חיים' של תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל הוא החיבור היסודי של קבלת האר"י, והוא הבסיס של לימוד הקבלה במאות השנים האחרונות. הספר הזה קיים במהדורות שונות, מפני שנערך ע"י רח"ו ועל ידי חבריו ותלמידיו כמה פעמים בצורות שונות. הוא נמצא היום בעולם באלפי כתבי יד ובעשרות הדפסות, עם שינויים גדולים ביניהם. והנה התברר פתאום שכתב היד המקורי של המהדורה האחרונה והסופית של ספר 'עץ חיים', בעצם כתיבת ידו של רח"ו, שרד בשלמותו ונמצא בידינו! ארבע מאות שנה עבר כתב היד בדרך-לא-דרך וכמעט בעילום שמו וזהותו מיד ליד, עד שבדור האחרון הוא נמצא כולו וזוהה בוודאות - שני כרכים עבי כרס, כ-600 דפים כתובים בצפיפות בשני צידיהם. לפני כשלושים שנה הוא הגיע בדרכים עלומות לידו של סוחר כתבי-יד בירושלים, שמאז מחזיק אותו אצלו ואינו מאפשר את גילויו לציבור. אותו סוחר הסכים רק שמתי-מעט יודעי-דבר יציצו בו לזמן קצר, ועדיין אינו מאפשר להכין בעזרתו מהדורה חדשה מושלמת ומתוקנת של המהדורה האחרונה של ספר 'עץ חיים' כפי שיצאה מתחת יד מחברה. בחסדי ה' הכרך השני מבין השניים צולם בזמנו (ספק אם ברשות...) ע"י עובדי הספרייה הלאומית בירושלים כאשר שהה במחסניה לבדיקה במשך זמן קצר, אבל גם צילום זה לא נמצא בהישג כל יד. בקיצור, יש כאן לפנינו פלא ספרותי-תורני-היסטורי, שבו חיבור חשוב-ביותר של מחבר קדמון נמצא לפנינו בשלמותו בכתב יד המחבר, ומצפה להוצאתו לאור לתועלת הלומדים והאומה כולה. הרב משה הלל, אחד מבניו המוכשרים של הגאון המקובל רבי יעקב הלל שליט"א מייסד וראש מוסדות 'חברת אהבת שלום', כבר הוכיח את עצמו בעבר בכמה חיבורים כחוקר תורני מהמעלה הראשונה, והפעם הוא מתעלה על עצמו בחיבור מדהים, אין לי מילה אחרת לתארו. הוא פותח ברקע כללי על קבלת האר"י והתפשטותה, בתיאור ספר 'עץ חיים' ומהדורותיו השונות, כתה"י המדובר וההוכחות למקוריותו ולהיותו אוטוגרף של רח"ו, כולל בדיקת 'סימני המים' של הנייר שעליו הוא כתוב והתאריכים המוזכרים בו ועוד. בהמשך עוסק המחבר בתיאור תוכן כתה"י וחלוקתו לשערים והתוספות הרשומות בגיליונותיו וזיהוי כותביהם, ההיסטוריה של כתב היד מאז נכתב בדמשק בשלהי ימיו של רח"ו, העדויות על קיום כתה"י במהלך השנים וקורותיו מאז ועד היום, נתיבי התפשטות העריכות השונות של ספר 'עץ חיים' בכתבי היד ובדפוסים, ועוד ועוד. חלק נוסף בספר עוסק בכתבים אחרים של רח"ו שנדפסו ושעודם בכת"י ושנעלמו במשך הדורות, ועוד השלמות והוספות ומפתחות מפורטים. בקיצור, הספר הוא אוצר בלום של ידע ישן וחדש סביב הספר המרכזי בעולם קבלת האר"י 'עץ חיים', ואין אלא להתפלל שהוא יהווה מעין מבוא והקדמה להדפסה מלאה חדשה ומתוקנת של המהדורה הסופית והשלמה של ספר 'עץ חיים' מכתב יד קודשו של ר"ח ויטאל, מהדורה שמחכה כבר יותר מארבע מאות שנה לראות את אור הדפוס.

סתירות בפירושי רש"י. גישה לפתרונן. הרב ישראל איסר צבי הרצג. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשפ"ו. 486 עמ'. (yherczeg@gmail.com)

הרב ישראל הרצג כבר חיבר כמה חיבורים והרבה מאמרים בפרשנות התלמוד, ובעיקר בעיון בפירושי רש"י. בספר זה הוא עוסק נקודתית במקומות שרש"י מפרש במקורות שונים פירושים שונים של אותו עניין, נושא שכבר דנו בו גדולי ישראל דורות רבים. יש שסברו שרש"י חזר בו במקרים אלו מהפירוש האחד כאשר פירש את המקור האחר, יש שכתבו שרש"י בחר לשבץ פירוש אחד מתוך כמה בכל סוגיא, ויש גישות אחרות – כולן תמוהות במידה זו או אחרת. הרב הרצג מציע שרש"י בחר בכל סוגיא את הפירוש המתאים ביותר לתוכנה ולסגנונה מתוך הפירושים השונים האפשריים, ומוכיח את זה בכ"ח פרקים העוסקים בסתירות בפירוש פסוקים וסוגיות. לפעמים ההבדלים בין הפירושים קטנים מאוד, ובכל זאת מוצא בהם המחבר דברי טעם. למשל את הביטוי שנאמר על מרדכי 'ורצוי לרוב אחיו' מפרש רש"י באסתר י, ג על פי הגמרא במגילה טז, ב 'ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת מסנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו', ואילו על-אתר בגמרא שם הוא כותב 'לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה'. דומה – אך לא זהה. מסביר הרב הרצג שבמגילת אסתר ההקשר הוא גדולת מרדכי, ולכן מוזכרת הקִרבה למלכות וההסתייגות ממנה מפני שהיא גורמת לביטול תורה, בעוד שההקשר בגמרא במגילה הוא חומרת ביטול תורה מסיבות שונות, ולאו דווקא הקִרבה למלכות, ולכן נזכרת שם 'שררה' באופן כללי. מעניין מאוד.

פירוש יפת בן עלי לספר עמוס. ההדירו ותרגמו לעברית מירב עקירב ואליעזר שלוסברג. רמת גן, בר אילן, תשפ"ו. 333 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

הכת הקראית הזעירה מהווה היום כעין מוצג מוזיאוני-ארכיאולוגי, אך לפני אלף שנה היא הייתה בשיאה. אחד מגדולי חכמיה אז היה יפת בן עלי שהתרכז בתרגום המקרא לערבית ובפירושו על פי דקדוקיו בלשון הקודש, ופירושיו עמדו גם על שולחנם של גדולי מפרשי המקרא שלנו כראב"ע ורד"ק ועוד, שהביאו את דעתו בעשרות מקומות, לפעמים בשמו ולפעמים בעילום שמו, פעמים חלקו עליו ופעמים הסכימו לו. הספר כולל מבוא מקיף-ביותר על המפרש ועל סביבתו התרבותית ועל עבודתו, ומתברר בין השאר שבכמה מקומות פירש יפת את פסוקי הנביא עמוס באופן אקטואלי, ולמד מהם שהנביא משבח את 'בני המקרא' ומנבא נבואות זעם על יריביהם הרבניים...

פני מנחם. דרשות שנמסרו על ידי הרב מנחם קוה דב שפרן. תרגם וערך: הרב יגאל בצלאל שפרן. ירושלים, מרחבים, תשפ"ה. 157 עמ'. (merhav@merhav.org.il)

הרב מנחם שפרן זצ"ל נולד בבקאו שברומניה בשנת תרע"ב לאבין הגאון רב"ז שפרן זצ"ל. הוא שימש כרב בעיר פלויישט, ולאחר ששרד את השואה עלה ארצה בשנת תשט"ז. בארץ שימש כרב ומחנך ומרצה, ונפטר בשנת תשל"ט. עשרות שנים אחרי פטירתו נמצאו בין ספריו עשרות דפים ובהם ראשי פרקים ברומנית לדרשות שנשא כששימש ברבנות ברומניה, והרבה טרח בנו ידידי הרב יגאל שפרן בעזרת חבר עוזרים כדי להוציא מהם לאור בלשון הקודש את ספר הדרשות הזה על ענייני שבת ומועד ושמחות למיניהן. בין השאר דיבר הרב ביום הכיפורים תש"ו, מיד אחרי השואה ותחת השלטון הקומוניסטי התקיף ברומניה, על ההבדל בין הגוף לנשמה, בין החומר לרוח, ועל הצורך ביום כיפור לעשות את הרוח עיקר ואת החומר טפל. הוא חיבר בין העובדה שברוריה ראתה את אביה רבי חנניה בן תרדיון נשרף וספר תורה עמו לבין דבריה 'ייתמו חטאים ולא חוטאים' – היא ראתה במו עיניה שהעיקר אינו הגוף ומעשיו אלא הרוח היהודית שעולה למעלה, והסיקה שזה נכון לא רק אצל צדיקים הנשרפים על קידוש השם - אלא גם להבדיל אצל רשעים, שדרכי התשובה שלהם לא ננעלו. הרב מסיים את דבריו בדרשה הזאת בתפילה שכל האנושות, כולל הרשעים שבה, יחזרו בתשובה ויפסיקו לרדוף את עם ישראל. אוצרות הותיר לנו לפליטה הרב שפרן זצ"ל, ויישר כוחו של בנו הרב יגאל שליט"א שהציל אותם מן השכחה למען עם ישראל כולו.

פשיעה בחברה היהודית בימי הביניים. אפרים שהם-שטינר. ירושלים, מאגנס, תשפ"ו. 323 עמ'. (shohamst@bgu.ac.il)

פרופ' שֹהם מלמד היסטוריה יהודית באוניברסיטת בן גוריון, ומתמחה באירופה של ימי הביניים. לפני כמה שנים כתב ספר על 'משוגעים ומצורעים בחברה היהודית של ימי הביניים', ועתה פנה לחריגים אחרים – הפושעים בחברה היהודית באותה תקופה והיחס כלפיהם. במחקר ספרותי-מעין-ארכיאולוגי הוא חיפש בספרות השו"ת ובספרות הפסיקה ובארכיונים ובכתבים אחרים עניינים שעוסקים בתחום הזה, ומצא עדויות למקרי גניבה ואפילו רצח, רמאות במסחר, אלימות וזנות, וכל המעשים השליליים האחרים שהיו ב"ה חריגים-יחסית בחברה הסגורה ושומרת המצוות של אשכנז בתקופת הראשונים - אבל היו קיימים בהחלט בשוליה. המחבר מתאר את המעורבות המסוימת של יהודי ימי הביניים בפשיעה מכל הסוגים, ואת הקשר בין בתי הדין היהודיים ל'ערכאות של גויים' ולגורמי שלטון בסביבה שנדרש כדי להעמיד את הדת על תילה. הוא מסביר איך חלק גדול מהפשעים נבע מגביית המיסים המסיבית שהייתה חלק מתפקידיה של הקהילה, מראה איך ה'חרם' היה הכלי המרכזי לשמירת המשמעת בקהילה ולהענשת פושעים, ומסביר למה אין בכל הציטוטים שהביא חומר מספיק כדי להכריע עד כמה הייתה הפשיעה נפוצה באותה תקופה. מה שברור הוא שאין חדש תחת השמש...

קובץ דורות. הלכה ורפואה. כרך רביעי. עורך ראשי: הרב איתי יוסף כהן. בני ברק, מכון דורות, תשפ"ה. 210 עמ'. (office@machon-dorot.org.il)

לפני כמעט שלושים שנה הקים ידידי הרב מנחם בורשטיין שליט"א את מכון פוע"ה הידוע, שהיה חידוש עולמי ומהפכני – מרכז תורני לייעוץ בענייני פוריות וטהרת המשפחה והמסתעף, לא 'מפלגתי' ולא חד-כיווני בפסיקה שלו - אלא עם קשר והדרכה של גדולי הפוסקים מכל הגוונים ממש, כשההכוונה ההלכתית ניתנת על פי בקשת המתייעצים עצמם. הביקוש האדיר לשירותי מכון פוע"ה הקים לו ב"ה גם מחקים, במובן החיובי של העניין, ואחד מהם הוא מכון 'דורות' שהוקם ביוזמתו של הרב ציון כהן שליט"א רב העיר אור יהודה, ובראשו עומד בנו, ת"ח ואיש מעשה בזכות עצמו, הרב איתי יוסף כהן שליט"א. גם מכון זה רכש לעצמו שם טוב על רמתם הגבוהה של הרבנים-היועצים שלו וידיעותיהם המקיפות הן בהלכה והן בענייני הרפואה החדשניים ביותר, ובתחום הפוריות והגינקולוגיה ישנם 'פשטות המתחדשים בכל יום'. ייחודו של מכון 'דורות' הוא ההליכה על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. בין מגוון פעולותיו של המכון נמצאים כנסי רבנים שנתיים, בהם רבנים ורופאים מהשורה הראשונה מרצים לפני קהל של רבנים ופוסקי הלכה על החידושים בתחום. כרך זה יצָא לאור לקראת הוועידה השנתית השישית שהתכנסה בשנה שעברה, ובו מאמרים חשובים ביותר בעניין גיור קטנים שנולדו מתרומת ביצית של נוכרית (ותמונת הראי – עוברון 'יהודי' הגדל בבטנה של אם פונדקאית גויה), כאשר לאחר שנים של לבטים הכריע הרב עובדיה זצ"ל שבמקרים שבהם נושאת ההריון ובעלת החומר הגנטי לאו חד הן – האם ההלכתית לכל דבר היא האם הגנטית, ולכן מָלים בשבת בברכה תינוק שנולד בשבת לאם פונדקאית גויה, אם כי לחומרא עדיף גם לגייר את התינוק כדי לחשוש לדעות שהאם ההרה והיולדת היא האם ההלכתית. בעניין זה כתב גם ראש המכון הרב כהן מאמר מקיף, בו הוא בוחן את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין התינוקת 'סופיה' שנולדה בעקבות טעות בזיהוי העוברון שהוחזר לזוג שאינו הוריה כלל, ובית המשפט הכריע בערעור, כאילו על סמך המשפט העברי, שהתינוקת תישאר אצל האם ההרה והיולדת ובעלה למרות שההורים הביולוגיים עומדים וצווחים שהם רוצים לקבל את הבת שלהם לידיהם. הרב כהן מוכיח שבית המשפט טעה בהלכה, מפני שרוב הפוסקים, גם חלק מאלו שפעם סברו אחרת, סוברים היום שהולכים אחר האם הגנטית, ובעיקר שגם האב, שלכולי עלמא הוא האב (לבעלה של 'הפונדקאית' אין קשר לילדה!), עומד על כך שהוא רוצה לגדל את בתו ולא להשאיר אותה ביד אב זר. טרגדיה אנושית, וטעות משפטית. עוד הרבה מאמרים יפים וחשובים בכרך זה, בנוסף לפירות ספרותיים תורניים אחרים של המכון ובכלל לפעילותו הברוכה, ויישר כוחו.

רזא דשמירת שבת. בירורים במשנת מרן הגרש"ז אויערבך בהלכות שבת. אורי רדמן. פתח תקווה, תשפ"ו. 412 עמ'. (urired@walla.com)

הרב רדמן שליט"א, תלמידי מלפני שנים רבות בישיבה התיכונית בשעלבים, משמש כבר תקופה ארוכה כראש כולל 'רצון יהודה' בפתח תקווה וגם מלמד במוסדות תורה נוספים. עיקר עיסוקו בהלכה, וגולת הכותרת של שיעוריו ועיוניו הן הלכות שבת. זכה הגאון הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל שספרו 'שמירת שבת כהלכתה' הפך לספר הנפוץ והחשוב ביותר לענייני שמירת שבת בדורנו, כאשר כידוע תורתו ופסקיו והכרעותיו של רבו הגרש"ז אוירבך זצ"ל מהווים את הערך המוסף המרכזי שבו. בדבריו של הגרשז"א נמצאים גם חידושי הלכה רבים, שחלקם הובאו לידי ביטוי גם בספריו האחרים, אלו שיצאו לאור בחייו ואלו שהדפיסו תלמידיו לאחר פטירתו. המיוחד בספר שש"כ הוא שהגרשז"א עבר בדקדוק על כל מה שכתוב בשמו בספר ואישר אותו להדפסה, כך שלא מדובר על עדויות תלמידים וכד' אלא על דבריו שלו עצמו. נקודה משמעותית נוספת היא שבספר שש"כ קיימות התייחסויות, לעיתים ראשוניות, למצבים ולכלים שהתחדשו בעולם המודרני שבו אנו חיים, שהקביעות של הגרשז"א בעניינם הפכו לדרך המרכזית של שמירת ההלכה בדורנו. הרב רדמן מדגיש שהספר אינו כולל התייחסות למהפכה הטכנולוגית-אלקטרונית של עשרות השנים האחרונות מאז פריצת המחשב לחיינו וכל מה שבא אחריה, ובעניינים אלו אפשר רק להסיק דבר מתוך דבר, ובכל זאת נשאר הספר שש"כ העמוד המרכזי של לימוד וקיום הלכות שבת בדורנו. כל זה הביא את המחבר שליט"א לרכז את שיעוריו ועיוניו ובירוריו בהלכות אלו סביב פסקי הגרשז"א שבספר שש"כ. הוא פותח את חיבורו בדברים על ספר שש"כ ועל דרך עריכתו ועל מהדורותיו השונות (בעיניו המהדורה השנייה בעלת ערך אף יותר מהשלישית 'השמנה' המצויה היום, שבה הוכנסו שינויים רבים שלא בהתאם לשיטת הגרשז"א, והוא מפנה למאמרו של חתני הרב חנניה רכל שליט"א שהתפרסם ב'המעין' ניסן תשע"א 'עוד בעניין המהדורה החדשה של שמירת שבת כהלכתה' שדן בתופעה זו), וגם מסביר את הפולמוס שעורר הספר עם התפשטותו בציבור, כאשר כמה מגדולי בני ברק ניסו לדחות חלק מהכרעותיו, ובכלל את גישתו להנגשת ההלכה, גישה שלמעשה 'כבשה את השוק' הספרותי-הלכתי, וגרמה לכך שעשרות ספרים נכתבו ונכתבים באותו פורמט שכה מצא חן בעיני הלומדים ובעיני כלל ציבור שומרי השבת. הרב אורי דן בהגדרת 'מלאכה' בשבת ובכמה ממלאכות שבת שבהן חודשו פרטים יסודיים בשמירת שבת כהלכתה על פי פסקי הגרשז"א, ובאופן מפורט הוא עוסק בשימוש במגבונים לחים, במעליות שבת, בשימוש בחיישנים, בחשמל, בחליבה בשבת, בשימוש בדוד שמש, בקביעת שיעור 'יד סולדת', בהגדרות בפיקוח נפש, ועוד נושאים רבים, כך שלמעשה נידונים בספר מאות פסקים מעשיים באופן ברור ומסודר ומאיר עיניים. מפתח העניינים בסוף הספר מתחיל ב'אזיקונים' (שש"כ מתיר להשתמש בהם בשבת, ומסביר הרב רדמן שלמרות הדמיון החיצוני אין בהם כלל 'קשירה' אלא רק הידוק בעזרת הצמדת שיניים קטנות הפוכות זו לזו, ולכן זה דומה לנעילת דלת ולא לקשירה, בניגוד לסיבוב פס מתכת קטן שיש בו צד של קושר) ומסתיים ב'תרמוסטט' (נידון פעמים רבות בספר). עבודה גדולה עשה הרב רדמן שליט"א. זהו ספר חיוני ונחוץ לכל לומד הלכות שבת בעיון.

שו"ת עת מלחמה. שאלות ותשובות מאש המערכה של מלחמת התקומה. אופיר וולֵס. עלי, תשפ"ו. 470 עמ'. (ofirvales@gmail.com)

הרב וולס משמש כר"מ בישיבה לבוגרי צבא בעלי, ומלמד תורה במסגרות שונות. בצעירותו שירת בשריון, ובהמשך עבר לענף ההלכה של הרבנות הצבאית שאחראי ב'שוטף' להכרעות הלכתיות בשאלות שמגיעות מהשטח, וגם להכנת מסגרת של פסקי הלכה למצבים שמתרגשים לבוא לעולם במצבי חירום למיניהם. זה מה שקרה בשמחת תורה תשפ"ד, שאליו הגיעה הרבנות הצבאית מוכנה יותר מאי-פעם. לא נכתוב כאן עכשיו על הפלא של הטיפול המיטבי במאות החללים, חיילים שוטרים ואזרחים, במתקן במחנה 'שורה' שהושק ע"י אנשי הרבנות הצבאית ממש ערב המלחמה כחכמים העדיפים מנביאים, אלא על הטיפול ההלכתי השוטף בשאלות שעלו במלחמה הארוכה בתולדות המדינה, שהעלתה על הפרק שאלות שכבר הוכנו להן תשובות – וגם שאלות חדשות שדרשו תשובות מיָדיות. הרב וולס היה אחד הרבנים הפעילים בענף ההלכה בתקופת המלחמה, ובספר הזה הוא מציג למעלה ממאה שאלות ובעיות הלכתיות ופתרונן. הספר כתוב בסגנון קריא, גם השאלה וגם התשובה כתובות כסיפור דברים שנע ממקור הלכתי אחד לאחר, עד התשובה למעשה שמגיעה בסופה. כמה שאלות מעניינות לדוגמא: האם מותר לחיילים שהוצבו בבתי תושבים שפונו מבתיהם בעוטף להשתמש בחפצי הבית? מה דין קבלת תרומות מ'הקרן לידידות'? כיצד מקיימים את דין 'יד' ו'יתד' בעידן המודרני? האם מותר בשעת הדחק לישון על גבי ארגזים שיש בהם אוכל? מתי מותר לרב צבאי להשיב בטלפון תשובות הלכתיות בשבת? האם מותר להשתמש בשטיחונים שנלקחו ממסגד לצורך ברכת כהנים? מהו זמן קריאת המגילה בעיר עזה? האם רשת הגנה מרחפנים פוסלת את הסוכה שתחתיה? האם מותר לחלל שבת לצורך קבלת חללים חטופים? האם מותר לחטופות שחזרו להינשא לכהן? כמובן שנידונה באריכות גם השאלה שהסעירה את הציבור התורני – ההיתר שהתירה הרבנות הצבאית בתחילת המלחמה לצאת להתרעננות בשבת עצמה. המחבר מצדיק את ההכרעה להתיר זאת בתנאים מסוימים, וכבר נשפך הרבה דיו (גם בגיליון זה של 'המעין', ראה לעיל עמ' 64 ואילך) בשאלה אם הייתה זו הכרעה נכונה. וכך כתב על הספר הרב אליעזר בן פורת שליט"א, ר"מ בישיבת בית אל: "שמעתי ממו"ר הגרא"א מישקובסקי זצ"ל (תרע"ז–תשמ"א), רבם של כפר חסידים ורכסים וראש ישיבת "כנסת חזקיהו", אשר רבני ערים חשובים עשו אצלו שימוש בהוראה הלכה למעשה כגון ר' יעקב אדלשטיין זצ"ל (רמת השרון) ר' עקיבא הכרמי זצ"ל (קריית שמואל) ור' יצחק יעקובוביץ' זצ"ל (הרצליה), כי בתחילת תפקידו כרב המושב כפר חסידים שאל בעצת ר' בנימין מנדלסון זצ"ל שהיה אז רבה של קריית אתא הסמוכה (ואח"כ רבה של קוממיות) מהו האתגר העיקרי בהוראת ההלכה? והשיב לו הנ"ל: "לא לעשות מבדיעבד – לכתחילה", שהרי בהלכה יש כר נרחב להקל במצב של דיעבד, ושעת הדחק כדיעבד דמי (עיין ט"ז יו"ד סי' צא ס"ק ב ושו"ת חכם צבי סי' קל), ויש אומרים דשעת הדחק עדיף מדיעבד (שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי), אך לכתחילה זה לא. על המורה מוטלת איפוא האחריות לברר את טיב השאלה העומדת לפניו, ולהחליט על פי מצב השואל האם היא שייכת לקטגוריה של שעת הדחק שהיא כדיעבד ויש מקום להקל בה, או לא. הספר "עת מלחמה" מאת יקירי הרב אופיר שליט"א מתמודד בהצלחה ובאומץ באתגר הנ"ל. מתוך ידיעה מקיפה ושורשית בהלכה מצד אחד, והבנת המצב בשטח בעת מלחמה מאידך גיסא, ואין לך שעת הדחק גדולה משדה הקרב, מגדיר יפה הרב אופיר שליט"א ומחלק בין המצבים השונים. בפסיקתו בא לידי ביטוי שיקול דעת תורתי ושכלי על דבר זה גופא – הקביעה מהי שעת הדחק ועד כמה יש להקל בה, כפי שעולה מהעיון בתשובותיו המקיפות והמפורטות לשאלות הרבות והמגוונות שבאו בספרו. יישר כוחו וחילו של הרב אופיר שליט"א לישראל ולאורייתא!".

שיעור קומה. ראש הישיבה רבי יחזקאל סרנא. משפחת פרבשטיין ורינה פלדהיים. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשפ"ו. 432 עמ'. (farbstein.sarne@gmail.com)

כמעט שישים שנה עברו מפטירתו של ר' יחזקאל סרנא זצ"ל ראש ישיבת חברון באלול תשכ"ט, אחרי עשרות שנים מלאות וגדושות תורה ומעשים טובים ומוסר והנהגה. הרב משה מרדכי פרבשטיין שליט"א, ראש ישיבת חברון ונכדו של הרב, גדל על ברכיו, והוא החליט שהגיע הזמן להעלות את פרשת חייו של סבו על הכתב כספר לימוד והדרכה, כדוגמא לשלמות תורנית ואנושית, לאחריות ציבורית, לפיקחות חינוכית, ועוד ועוד. הרב והרבנית פרבשטיין נעזרו בארכיון של משפחת סולוביצ'יק נכדי הרב סרנא ובעוד מבני המשפחה המורחבת, אספו מסמכים ומכתבים ועדויות ותמונות וזיכרונות, וערכו את הכל לספר מרגש ומיוחד, שבו התוכן והמסמכים והתמונות הרבות מוסיפים זה על זה ומשלימים זה את זה. הספר מקיף את כל מהלך חייו של הרב, מראשית לימודיו בליטא בצילו של הסבא מסלובודקה, דרך עלייתו ארצה בראשות קבוצת תלמידים והקמת סניף הישיבה בחברון. בהמשך מתוארים ימי הפריחה בחברון, פרעות תרפ"ט, המעבר לירושלים, שיקום הישיבה והמשך צמיחתה. הספר מלווה את רוחה המיוחדת של הישיבה שעוצבה על פי דמות תבניתו של ראשהּ, את קשריו עם חבריו גדולי התורה ואת יחסו המיוחד לתלמידיו, ואת היותו אחד מגדולי הממשיכים של 'תנועת המוסר'. מתוארים גם הנהגתו את עולם הישיבות, השפעתו באמצעות עידוד תלמידיו לשמש כרבנים ודיינים, ר"מים ורבנים צבאיים ובעלי תפקידים נוספים בכל רחבי הארץ, פעולותיו בשואה ואחריה, קשריו עם המדינה ומוסדותיה, פעולותיו למען השבת, התערבותו הנמרצת בפולמוסי גיוס הבנות ו'מיהו יהודי' והמלחמה במיסיון ועוד. כל אלו הינם רק כותרות לפרקים גדושים ומרגשים שנכתבו סביב דמותו של האדם הגדול הזה, כאשר קורותיו ומשנתו כרוכים זה בזה. דרכו של הרב סרנא זצ"ל הייתה מאוזנת, לא קיצונית, והוא היה בעד שיתוף פעולה של הציבור החרדי עם המדינה כל עוד אין בכך נזק. בסוף הספר נוספו פרקים על רעייתו הרבנית ועל בנו ובתו, וכן מפתחות מפורטים. ניכר שהמחברים ועוזריהם עשו הכל כדי שנוסף להנאת הקריאה תהיה בכל עמוד בספר השראה חינוכית ולימודית והשקפתית ומוסרית לקורא המבין, וזה וזה עלה בידם.

תולדות אהרן לרבי אהרן מפיסארו. במדבר. מהדיר: אברהם יהודה וייס. ירושלים, תשפ"ה. שפט עמ'. (avweiss613@gmail.com)

כרך נוסף בסדרה המביאה את דבריו המקוריים של בעל 'תולדות אהרן' המודפסים בהרבה חומשים, ובו הפניות לדברי חז"ל העוסקים בפסוק המצוין. בחומשים שלנו נוספו הרבה מקורות ושובש הסדר ולעיתים שובשה גם כוונתו של המחבר, ובא הרב וייס ומציג את הדברים כפי שהדפיסם המחבר בליווי הערות והשלמות ותוספות, ושבחוהו חכמים.

e – סיפורו של מִספר. אלי מאור. רמת גן, עץ הדעת – בר אילן, תשפ"ו. 305 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

פרופ' מאור הוא מומחה למתמטיקה, ולהיסטוריה של המתמטיקה. הוא גדל ולמד בארץ, אך כבר עשרות שנים הוא מלמד באוניברסיטאות מובילות בארה"ב. הוא כתב באנגלית הרבה מאמרים וספרים על ההיסטוריה של ההתפתחות המתמטית בעולם, ולדעתו השילוב בין הנוסחאות והמספרים היבשים ובין ההיסטוריה והביוגרפיה של העומדים מאחורי השימוש המודרני בהם מקילה את ההבנה ואת החיבור של הלומדים לחומר המדעי, שאינו קל. הספר הזה קירב כבר, בגירסתו המקורית האנגלית ובתרגומים הרבים שנעשו ממנו, רבבות קוראים להבנת המספר המתמטי e, אך רק אחרי שלושים שנה זכה הספר, לשמחת המחבר, לתרגום עברי, שהוכנסו בו גם הוספות ושיפורים. בדומה למספר π ('פאי', היחס בין היקף המעגל לקוטרו) שעֵרכו קרוב לשלוש ושביעית, גם ערך המספר e קרוב לשלוש (2.7 ומשהו), אלא שאת משמעויות המספר 'פאי' ותולדותיו הרבה יותר קל ללמד מפני שאפשר להבין, וגם לראות בדרך-כלל, על מה מדובר גם בלי להיות מתמטיקאי, מה שאין כן המספר e שבלי רקע מינימלי במתמטיקה 'גבוהה' קשה לרדת לסוף משמעותו ותכונותיו. עובדה, ניסיתי... בקיצור, מדובר על מספר לא-רציונלי (...2.7182818284590 - אם נרצה להתקרב יותר לדיוק מחכים לנו אינסוף מספרים אחרי הנקודה, כמו אצל בן-דודו π) וטרנסצנדנטי ('נעלה', שאי אפשר להגיע אליו בשום פעולה חשבונית קונבנציונלית), שהוא בסיס מרכזי בכל משוואה הקשורה לגידול וקיטון טבעיים של גורמים שונים, מחישוב ריבית דריבית 'טהורה' (בלי 'עיגולי' תאריכים ומספרים שעושים הבנקים) ועד חישובים של צמיחת וצמצום אוכלוסיות בעולם על פי מדדים שונים. המספר הזה, או ליתר דיוק הערך החשבוני הזה, פשוט קיים ועומד במשוואות האלו, הוא חלק מהמציאות הקיימת בעולם מאז שנברא, בדיוק כמו קרובו ה-π. הוא התגלה לפני כחמש מאות שנה ע"י כמה מתמטיקאים, חלקם גאונים-חובבים ולא אנשי מקצוע, שהוסיפו ושיפרו זה את תגליותיו של זה (לפעמים בשיתוף פעולה ולפעמים תוך כדי מאבקי אגו קשים...), עד שלבסוף לפני כשלוש מאות שנה נקבע כינויו של ה'קבוע' הזה כ-e ע"י לאונרד אוילר השוויצרי אחד ממפתחיו (האותיות a, b, c, d כבר היו 'תפוסות'), ושימושיו במתמטיקה התיאורטית והשימושית, בפיסיקה ובכימיה ובשאר מדעי הטבע, וגם במדעי החברה ואף באומנות, עשו אותו לאחד המספרים החשובים ביותר במתמטיקה. בקיצור, מעניין ולא פשוט, ולכאורה אפשר לומר 'חכמה בגויים תאמין' ולסגור את הנושא. אולם מתברר שיש לסיפור הזה גם פָן תורני: אחייני הרב ד"ר אריאל קטן מאלון שבות פרסם בכתב העת בד"ד האחרון (שנסקר בגיליון הקודם עמ' 132) מאמר שמוכיח שסוגיות 'עישורייתא דרבי' בבבלי ובירושלמי ועוד סוגיות נוספות מבוססות על העיקרון הזה בדיוק, ושלמעשה גם במרכזן ניצב המספר e שכמובן לא היה מוכר אז, כולל הקביעה ש-1 חלקי e הוא מעט יותר משליש, כאלף שנים לפני שהנושא עלה על שולחנם של מדעני אירופה המתעוררת מימי הביניים (אריאל הזכיר גם מאמר של פרופ' יובל רויכמן בנושא, שהתפרסם ב'המעין' גיל' 226 [תמוז תשע"ח]). הדברים כה מצאו חן בעיני פרופ' מאור עד שהוא ביקש שתקציר של המאמר הזה יצורף כנספח לתרגום העברי של ספרו, והוא גם מזכיר אותו לשבח בהקדמתו לספר. פלאי התורה והטבע.