המעין
מסע בעקבות כתבי-היד האבודים של ה'אור שמח' / הרב נתן קוטלר
הורדת קובץ PDFהרב נתן קוטלר
מסע בעקבות כתבי-היד האבודים של ה'אור שמח'[1]
תחנה ראשונה: ריגה
תחנה שנייה: מאוטבוצק לארץ ישראל
תחנה שלישית: מאופנך לירושלים
תחנה רביעית: מווילנה לניו-יורק
סיעתא דשמיא
הקדמה
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל [להלן: הרמ"ש, או ה'אור שמח'] (תר"ג-תרפ"ו) חיבר את הספרים המפורסמים 'אור שמח' על הרמב"ם וכן 'משך חכמה' על התורה, ובנוסף הוא כתב חידושים על הש"ס. הרמ"ש עצמו הזכיר בעשרות מקומות ב'אור שמח' את קיומם של חידושיו לש"ס[2] ולכן היה ידוע שהם נכתבו, אולם במשך שנים רבות התפיסה הרווחת הייתה שהם אבדו בשואה. הרב שלמה יוסף זוין כתב בספרו 'אישים ושיטות' בפרק על הרמ"ש את המילים הבאות "חיבר גם 'אור שמח' על כל התלמוד – ואיננו"[3].
אולם בחסדי ה' בדרך פלאית כתבי-היד של חידושיו לש"ס שרדו את השואה והתגלו במקומות שונים בעולם. במאמר זה נצא למסע בעקבות כתבי-היד האבודים, וננסה להתחקות אחר הדרך שהם עברו עד שיצאו לאור.
עלינו לשוב למקום האחרון שבו ידוע לנו שכתבי-היד היו קיימים, ומשם לצאת לדרך.
תחנה ראשונה: ריגה
בשעה שהרמ"ש שכב על ערש דווי בבית החולים בריגה בשנת תרפ"ו, הוא מסר את כתביו לרבי מנחם מנדל דובער ז"ק (תרל"א-תש"ג) רבה של ריגה וראש הישיבה הגדולה והמרכזית בעיר, וכנראה העביר לו גם סכום נכבד לצורך הדפסתם. הרב ז"ק הספיק להוציא לאור את הספרים 'אור שמח' (כרך א על מדע, אהבה וזמנים - ורשה תרפ"ו) ו'משך חכמה' (ריגה תרפ"ז). כנראה שהרב ז"ק דאג שיתר כתבי-היד יועתקו והוא התכונן להדפיסם, אך הצבא האדום כבש את העיר בשנת ת"ש ושדד את הכספים שהיו מיועדים להדפסת שאר כתבי ה'אור שמח'. לאחר מכן בתש"א כשהנאצים כבשו את העיר הם בזזו את כל הספרים וכתבי היד היהודיים שמצאו בה[4].
אולם השאלה היא מה עלה בגורלם של כתבי-היד שנבזזו?
תחנה שנייה: מאוטבוצק לארץ ישראל
הרב יעקב משה חרל"פ כתב בשנת תש"ח:
והנה כל העולם ציפה לראות גם את חיבורו הגדול על כל הש"ס אשר עליו הוא מציין ומראה בכמה מקומות בספריו – ולדאבון לב לרגלי השואה הנוראה שעברה על עם קדשנו נספו כמה גאונים וצדיקים חסידי עליון יחד עם חיבוריהם, ובתוכם גם החיבור הגדול של גאון דורנו רמ"ש זצ"ל, ואין ידוע באיזה מקום נובלים הם נמצאים[5].
אולם הרב חרל"פ כותב ש"מיד ה' הייתה זאת" שחידושיו של ה'אור שמח' על שתי מסכתות – ניצלו. הרב יוסף (יוזפא) צבי דוידובסקי (תרנ"ז-תרצ"ד) ה'עילוי מקוברין' היה תלמידו של ה'סבא מנובהרדוק' רבי יוסף יוזל הורוביץ וחיבר את הספר 'אמרי יוסף' על הרמב"ם (שלושה כרכים)[6]. הרב דוידובסקי היה ממקורבי הרמ"ש, וככל הנראה הוא הרשה לו להעתיק מחידושיו על בבא קמא ובבא מציעא. לאחר שהרב דוידובסקי נפטר באוטבוצק (Otwock) עיר במרכז פולין[7], אלמנתו הרבנית רבקה אידא (בתו של הרב שלמה נתן קוטלר מחבר ספר 'כרם שלמה') עלתה לארץ ונישאה בשנית לרב יעקב משה חרל"פ. היא הביאה איתה כתבי יד רבים מהרב דוידובסקי בעלה הראשון, וביניהם גם העתק כתב היד של חידושי ה'אור שמח' על שתי המסכתות הנ"ל[8]. הרב זבולון זק"ש ואחיו הרב ניסן זק"ש, נכדיו של הרב חרל"פ, הוציאו לאור את חידושי ה'אור שמח' בשנת תש"ח.
כיצד אנו יודעים שהעתקה זו היא באמת חידושי ה'אור שמח'? הרב חרל"פ כתב בפתח המהדורה הראשונה:
והדברים מאירים ושמחים מעידים על עצמם שממקום קדוש יהלכון, והם הם דברי גאון דורנו מרן רמ"ש זצ"ל. וגם בכל המקומות שמציין עליהם ומעתיק דבריו מתוך חיבורו על הש"ס הם ככתבם וכלשונם בחיבור זה[9].
אולם מה עלה בגורלם של כתבי-היד של החידושים לשאר המסכתות בש"ס?
תחנה שלישית: מאופנבך לירושלים
כזכור בפעם האחרונה נראו כתבי היד של ה'אור שמח' בעיר ריגה בשנת תש"א, כשהם נבזזו ע"י הנאצים עם עוד הרבה ספרים וכתבי יד. ככל הנראה כל הספרים וכתבי היד (וביניהם כתבי היד של האור שמח) נלקחו לפרנקפורט, ומשם כמדומה לעיירה הונגן (Hungen) שבגרמניה, כחלק מהתוכנית הגרמנית לשמר באופן מוזיאוני חלקים מהתרבות היהודית המושמדת. כשהאמריקאים כבשו את האזור הם העבירו את כל הספרים למחסן גדול[10] בעיר אופנבך (Offenbach) הסמוכה לפרנקפורט, במטרה להחזיר את הספרים לבעליהם המקוריים. כאשר בבית הספרים הלאומי בירושלים שמעו על כך הם הקימו ועדה בשם "הועדה להצלת אוצרות הגולה" בראשות פרופ' גרשום שלום, ודרשו לקבל את הספרים שבעליהם לא נמצאו. אולם רק בשנת 1949 הותר לבית הספרים הלאומי לקבל חלק מהספרים (120 אלף מתוך למעלה מ-1.5 מיליון ספרים).
כתב היד של חידושי ה'אור שמח' היה בין הספרים שנשלחו מאופנבך לירושלים, והוא קוטלג כ"אופנבך 339", אולם לא היה ידוע בשעתו מי הוא המחבר. כתב היד נותר מיותם עד שנת תשכ"ו, כאשר ר' יהודה דוד גרינוולד מצאו וזיהה אותו. כך הוא מספר בהקדמתו ל'חידושי רבנו מאיר שמחה':
וזאת למודעי! כי באורח פלאי ובהשגחה פרטית ממש נשמרו ונתגלו חידושי תורתו של מרן זצ"ל, אשר אני נותן לפניכם היום. כידוע השאיר אחריו רבנו זצ"ל ברכה חידושים על הש"ס ושו"ת. ומאת אשר כאור בוקר יזרח שמ"ש, בזרוח על פני תבל 'אור שמח', ספרו המפורסם של רבנו, ראו בני ישראל את האור כי טוב, והשתוקקו בכל נימי נפשם ליהנות מזיו אורם של שאר חידושיו, ויהיה גם ליבם אור שמח. אולם עם פרוץ השואה האיומה אבדו עקבותיהם של כתבי היד, ונשתרשה ההנחה כי נאבדו הכתבים ואינם. והנה בשנת תשכ"ו, בשנת הארבעים לאחר שהלך רבנו לאור באור החיים, נזדמנתי לבית הספרים הלאומי בירושלים, ואינה ה' לידי באורח פלאי שני כרכים גדולים חידושי ש"ס, מבלי אשר שם המחבר יצוין עליהם. עיינתי בהם עיון אחר עיון, ותאורנה עיני ותגדל שמחתי עד למאוד, כי חמותי ראיתי אור שמח בוקע מהם, כי הרגיל אף במקצת בתורתו של רבי מאיר יבחין מיד כי חידושים אלה מלובשים כתנות אור, והן אשר יתנו עידיהן ויצדקו[11].
כיצד אנו יודעים ששני כתבי היד הם אכן של ה'אור שמח'?
הרב גרינוולד כתב:
ואחרי שדרשתי וחקרתי היטב היטב התברר, כי אמנם אמת, נכון הדבר, שהרי בהרבה מקומות בספריו הנדפסים הוא מביא חידושים על סוגיות בגמ' ומציין כי הם מחידושיו על הש"ס, והנה הם נמצאים בכרכים אשר לפנינו, וגם הרבה מחידושי הספר 'אור שמח' סודרו מתוך כתבים אלו[12].
הרב גרינוולד הוציא לאור בשני כרכים את המסכתות הבאות: בכרך הראשון יבמות, קידושין, נדרים, נזיר, סוטה, חולין, ליקוטים לסדר זרעים, מועד קדשים וטהרות. ובכרך השני: בבא קמא, בבא מציעא[13], בבא בתרא, סנהדרין ושבועות. בנוסף שתי תשובות הלכתיות, בנושא דיני תנאים בגט ובנתיחדו אחר הגירושין.
תחנה רביעית: מווילנה לניו-יורק
הרב אברהם אזבנד ראש ישיבת טלז[14] מספר בהקדמתו ל'חידושי רבינו מאיר שמחה' על מסכתות פסחים וסוכה[15] כיצד גילה את כתב היד:
חבלים נפלו לי בנעימים, להיות חלקי בין מזכי הרבים, להפיץ חלק נוסף מאור תורתו של מרן זצ"ל. הכרך הגדול שעל פיו מתפרסמים החידושים האלה נתגלגל לידי בע"ה באורח פלא, בלא שחיפשתי אחריהם, בספרית ייוו"א[16] אשר בניו יורק.
השאלה היא כיצד כתב-היד הגיע לניו-יורק?
ניתן לשער שכאשר הנאצים בזזו את הספרים וכתבי-היד היהודיים ושלחו אותם לפרנקפורט ל'מכון השאלה היהודית'[17], חלק מהחומרים הועברו לבניין "מכון ייווא"[18] בווילנה שנהפך ע"י הנאצים למקום אחסון ומרכז לטיפול בספרים[19]. בינתיים אברהם סוצקובר (1913-2010) וחברים נוספים של 'בריגדת הנייר'[20] הצליחו להציל ספרים וכתבי-יד. הם החביאו אותם במקומות מסתור בבניין של 'ייווא' וגם הבריחו אותם לתוך הגטו[21]. בשלהי המלחמה כשהאזור היה בשליטת הרוסים, אברהם סוצקובר ושמערקע קטשרגינסקי (1908-1954) הצליחו להבריח החוצה חלק מהחומרים, ושלחו אותם לניו-יורק למקס ויינריך (1894–1969), מנהל המחקר של ייוו"א בניו-יורק[22].
על פי זה, כתב-היד של הרמ"ש על חידושיו למסכתות פסחים וסוכה (ושו"ת) נבזז ע"י הנאצים כשכבשו את ריגה, ומשם הוא הועבר לפרנקפורט, ומשם הועבר ל"ייווא" שבוילנה, ולאחר כיבוש הרוסים הוברח משם לניו-יורק[23].
סיעתא דשמיא
סיפור גילוי כתבי היד של ה'אור שמח' מתחילתו ועד סופו מלא בסיעתא דשמיא. הקב"ה דאג בדרכים מופלאות שאור תורתו של ה'אור שמח' לא יאבד בצוק העתים. למרות שכתבי היד פוזרו על פני שלוש יבשות בחסדי ה' הם שרדו. תורת ה'אור שמח' נועדה ע"י ההשגחה העליונה להינצל בסופו של דבר, ולהאיר את נשמות עם ישראל בדורות הבאים.
'ובחדש השביעי באחד כו' כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם'. לפי מה דדריש ר' לוי, וירושלמי מסיק כן, דבפרשת אמור כתיב שבתון זכרון תרועה משום דבשבת אין תוקעים, יש לכוון גם מה ששם הקדים זכרון תרועה ואח"כ מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו, אבל כאן כתיב קודם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה ל"ת, שמלאכת עבודה היא מלאכה שאינה של אוכל נפש, הא של אוכל נפש תעשו, שעל כורחך איירי בחול, ואז יום תרועה יהיה לכם. מה שאין כן בפרשת אמור שאיירי בשבת הקדים זכרון תרועה, שאינו תנאי אל הזמן שמותר אוכל נפש, שבשבת איירי שגם אוכל נפש אסור, ואין לתקוע, רק זכרון תרועה יהיה לכם. ודו"ק.
'משך חכמה' פרשת פנחס
[1] הדברים יוצאים לאור במלאת מאה שנה לפטירתו של מרן הגרמ"ש הכהן, ד' באלול תרפ"ו. חובה נעימה להודות למר רובי לנדאו-פנחס Ruby Landau-Pincus מספריית ייוו"א בניו-יורק YIVO Institute for Jewish Research שסייע לי באיתור ובשליחת תצלום כתב-היד (ראה לקמן הערה 23).
[2] לדוגמה, באור שמח הל' אבל פרק ג כתב "ושיטת רבינו פירשתי בחידושי למסכת נזיר באורך". ובהל' איסורי ביאה פרק ב כתב "הנני להעתיק פה מש"כ בחידושי לסנהדרין". ועוד ועוד.
[3] בהוצאת 'קול מבשר', ירושלים תשס"ז עמ' קמד.
[4] ע"פ הקדמת הרב יהודה דוד גרינוולד לחידושי רבנו מאיר שמחה על הש"ס (ניו יורק תשנ"ג).
[5] בפתח המהדורה הראשונה לספר אור שמח על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא (תש"ח). הודפס גם במהדורה השנייה (תשכ"א).
[6] ראה על תולדותיו בפתח הכרך השלישי 'אמרי יוסף'.
[7] ע"פ תולדותיו בכרך השלישי של 'אמרי יוסף'.
[8] ע"פ מכתבו של הרב חרל"פ שהודפס בחידושי אור שמח על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא (מהד' תש"ח ובמהד' תשכ"א). ובהקדמת האחים הרבנים זק"ש (שם) נאמר: "וכשהתחלנו לפענח את הרז הזה ראינו שהרבה מהחידושים נמצאים אות באות ממש בספריו של הגאון ר' מאיר שמחה: אור שמח על הרמב"ם, משך חכמה על התורה ובחידושי הגרמ"ש על הירושלמי".
[9] בראש מסכת ב"ק רשום בכתב היד המועתק "כ"ז נעתק מבעה"מ או"ש [אור שמח]" ובראש מסכת ב"מ רשום "נעתק מחי' או"ש". ע"פ הקדמת האחים זק"ש שהוציאו את הספר לאור.
[10] המחסן כונה Offenbach Archival Depot (OAD). ראה דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות (מאגנס, ירושלים, תשס"ח), עמ' 213 ואילך.
[11] הקדמת הרב יהודה דוד גרינוולד לחידושי רבנו מאיר שמחה על הש"ס (ניו יורק תשנ"ג).
[12] בהמשך דבריו בהקדמה הרב גרינוולד כותב "מצאנו גם שהעתיק באור שמח עניינים שלמים מהחידושים, לדוגמא: בהל' מעשר שני פ"ג ה"י 'אמרתי להעתיק מש"כ בחידושי ליבמות' והם לפנינו בחידושי יבמות (עד, א). שם פ"ז ה"ג 'אמרתי להעתיק מה שכתבתי בחידושי לחולין' והם לפנינו בחידושי חולין (כא, ב). בהל' נז"מ פ"ז הי"ב 'להבין שיטת רבינו אעתיק פה מה שכתבתי בחידושי לגמרא זה יותר משלושים שנה' והם לפנינו בחידושי ב"ק (לד, א)".
[13] אמנם כאמור לעיל בשנת תש"ח יצאו לאור חידושי אור שמח על מסכתות ב"ק וב"מ (ע"פ העתקת הרב דוידובסקי), אך כנראה הם ממהדורה קמא, כי בכתב היד שמצא הרב גרינוולד ישנם חידושים על דפים נוספים, לדוגמה במהדורת תשכ"ז (מהד' הרב גרינוולד) יש חידושים על ב"ק החל מדף ה, ואילו במהדורת תש"ח-תשכ"א (העתקת הרב דוידובסקי) יש חידושים רק החל מדף לו. וכמו כן החידושים למסכת בבא מציעא מהדורת תש"ח-תשכ"א מסתיימים בדף עה, ואילו מהדורת תשכ"ז מסתיימת בדף קיח.
[14] בריברדייל (Riverdale).
[15] יצא לאור בתשל"ו בטלז-וויקליף. רובו של כתב היד מכיל שו"ת בהלכה.
[16] Yivo.
[17] דוד אליהו פישמן, (תרגום: אבריאל בר-לבב), "אודים מוצלים מאש: הצלת אוצרות התרבות היהודיים בוילנה", רון מרגולין (עורך), מדעי היהדות, כרך 37, תשנ"ז, האיגוד העולמי למדעי היהדות האוניברסיטה העברית, עמ' 41.
[18] מכון ייוו"א (ראשי תיבות של המילים ביידיש: ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט) הוקם בשנת 1925 (להרחבה ראה פישמן עמ' 39 ואילך).
[19] דוד אליהו פישמן, עמ' 44.
[20] ראה דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות, עמ' 181.
[21] ראה אברהם סוצקובר, גטו וילנה (תרגמה מגרמנית: ויקי שיפריס, עם עובד 2016) עמ' 146: "בעת עבודתנו במטה רוזנברג רב ההשפעה עלה בידינו – קבוצת חברים מן הגטו – להציל בשנה וחצי חלק חשוב מאוצרות התרבות העצומים, הסתרנו אותם בקירות אבן, קברנו אותם במרתפים ובמערות. מתוך אמונה שבקרוב מאוד יבוא היום שאנשים חופשיים יחפרו ויוציאו אותם בחזרה לטובת העם ולטובת האנושות כולה. את החשובים שבכתבי היד והספרים היינו מחביאים מתחת לבגדינו ומביאים לתוך הגטו". הם הצליחות להבריח מהגטו כתב יד של הגאון מוילנה ועוד כתבי יד נוספים (עמ' 146). עמ' 156: "יום יום הבאתי אל הגטו אוצרות תרבות, ויום יום לא ידעתי מה לעשות בהם. פינות דירתי ברחוב סטרשון 1 התמלאו ספרים וכתבי יד, תמונות ופסלים שהצלתי מידי הגרמנים הבאתי לכאן, וחיפשתי מקומות מתאימים להטמין אותם בהם". בסופו של דבר סוצקובר מצא מחבוא תת קרקעי שבנו גרשון אברמוביץ ואחיו 20 מטר מתחת לאדמה (עמ' 159-156).
[22] דוד אליהו פישמן, עמ' 50.
[23] פניתי לספריית 'ייוו"א' בניו-יורק וברוב אדיבותם שלחו לי תצלומים של כתבי היד הרלוונטיים. הצלחתי לזהות שכתב היד V-271 מאוסף Vilna Rabbinic Manuscripts הנמצא בתיקיית RG-128 הוא אכן כתב היד של החידושים על הש"ס שיצא לאור ע"י הרב אזבנד בתשל"ו (1976), וכתב היד V-270 מהאוסף הנ"ל הינו כתב היד של השו"ת שיצא לאור כשו"ת אור שמח ע"י הרב אזבנד בהוצאת מכון ירושלים (תשמ"ז). לאור הממצאים הללו התברר שהשערתי לגבי גלגולו של כתב היד - נכונה.