המעין

על הספר 'תשובות רבנו תם' / הרב יהודה ליב קלירס

הורדת קובץ PDF

הרב יהודה לייב קלירס

על הספר 'תשובות רבנו תם'

הקדמה

שלוש תשובות נוספות

מעט הערות על הספר

נספח: האם ראה רבנו תם את פסקי הראב"ד?

הקדמה

ר' רמי ריינר מוסיף והולך ואור, חיבור רודף חיבור. לאחרונה הגיש לציבור לומדי התורה ארמון גדול מקיף ומזוקק של "תשובות רבנו תם" (ירושלים, מקיצי נרדמים, תשפ"ה, יב+489 עמ') שערך יחד עם ר' י"מ דובאוויק בעמל רב של שנים רבות כמסופר בהקדמה. תחילתו של החיבור בשנת תשס"ג כאשר פרופ' י"מ תא שמע ז"ל החל באיסוף כל התשובות של ר"ת שאינן נמצאות בחלק התשובות של ספר הישר מתוך ספר הישר חלק החידושים ומהתוס' ומספרי הפוסקים הראשונים על הש"ס בדפוסים ובכתבי היד, וכך הגיעו המהדירים אחרי עמל רב לאוסף הגדול שלפנינו. הם מודים לרשימה ארוכה של אנשים שסייעו בידם, ובראשם לארי שבחבורת חוקרי תורת ראשוני אשכנז בימינו "מורנו וחברנו פרופ' שמחה עמנואל שהעיר והאיר והשיב לשאלות רבות שלנו במאור פנים ובאהבת אמת לתורת הראשונים, ברך השם חילו", ואכן הדברים ידועים ומפורסמים אצל כל לומדי התורה שבאים איתו בדברים, שרבי שמחה הוא 'מאיר ומשמח עיני חכמים' בכל תורת הראשונים, ותודת הרבים נתונה לו.

מלאכה גדולה ורבה עם הרבה יגיעה נעשתה כדי לבנות את הארמון המפואר שלפנינו. זו יצירה למופת, הכוללת – נוסף לציון מדויק של המקורות הישירים והעקיפים של התשובה - מבוא לפני כל תשובה המכניס את הלומד לעניינה של התשובה. בדיקת כל תשובה לפי כל כתבי היד והשוואת נוסחה למובא במקורות השונים היא הכנסת רוח חיים בתשובה. בנוסף לזה המהדירים צירפו בשעת הצורך חלקי תשובות יחדיו, כעין קיבוץ גלויות והשבת אבידה לבעליה. זוהי עבודה חשובה, שדומה למעשהו של ארכיאולוג שמשחזר מחלקים מפוזרים כלי עתיק שלם, כך הם צירפו חלקי תשובות שהיו מפוזרים במקומות שונים וצירפום לתשובה אחת.

הספר מכיל מאה תשעים ושתים תשובות, הן תשובות שבכתב שהשיב ר"ת לשואליו, והן תשובות בע"פ שהשיב לשאלות תלמידים בבית המדרש בביאורי הסוגיות. הספר מכיל גם פסקים שאינם בגדר 'תשובות'.

דבר גדול עשו המהדירים, וטובה רבה היטיבו ללומדי התורה. אולם מקום הניחו להעיר כמה הערות על מלאכתם מלאכת שמים, והרי מקצת מההערות שמצאתי בעת עוברי על הספר לעיונם של הלומדים, ועוד אחרות נשארו באמתחתי.

 

שלוש תשובות נוספות

יש בידי להוסיף עוד שלושה מקורות ובהם תשובות פסקים ומעשים של רבנו תם, שלא זכו להיכנס לארמון המפואר הזה.

1. ראשית, חסר בספר מעשה נדיר ביותר שבו רבנו תם גוער בר"י הזקן על שפקפק בפסק שלו (של ר"ת), שמקורו בהגהת הסמ"ק מצוריך מצוה רפ אות קו בשם תוס', ואין התוס' הזה לפנינו.

וז"ל הסמ"ק: נותנין מזונות לגוי לפני הגוי, פירוש דאיכא מפני דרכי שלום, ואם נטלן ויצא אין נזקקין לו. וכתב בהגהת הסמ"ק מצוריך:

פסק רבינו תם, הוא הדין לשאר חפצים, דשמא יניחם בחצר, או כיון שיכול ללובשן אין חשש בדבר. אבל מעות אסור להניחן ליקח, אם לא שר עירו שירא ממנו. אבל ר"י והר"ר יוסף פירשו דדוקא מזונו, אבל חפצים לא. ומעשה שלקח גוי שיריון בבית ישראל, והיה שם רבינו תם ולא אמר לו דבר, ופקפק ר"י, וגער בו רבינו תם. עכ"ל תוס'.

לא מצאנו עוד מקום שבו רבנו תם גוער בר"י.

2. עוד חסרה בספר 'הלכה למעשה' שפסק רבנו תם לאשה בטרוייש שהטילה ציציות לטליתות, ורבנו תם פסק לפסול את הטליתות. דין זה מובא בהגה"מ הל' ציצית פ"א ה"י אות ב, וז"ל:

בתוס' גיטין מצאתי, וכן פסק רבנו תם, דכל מצוה שאין אשה חייבת כגון לולב וציצית, אינה יכולה לאגד הלולב ולתקן הציצית... וכן היה מעשה בטרוייש באשה שהייתה רגילה לתקן ציציות להטילם (להגדילם) בטליתות, ופסלם רבנו תם מההיא דפרק השולח כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה... ע"כ בתוס' גיטין.

בתוס' שלפנינו בגיטין מה, ב לא מופיע המעשה שהיה עם האשה, אך כידוע מעוד מקומות היו לפני רבנו מאיר הכהן בעל 'הגהות מימוניות' קטעי תוס' עם הוספות חשובות שלא הגיעו לידינו. מעשה זה מובא גם בספר האסופות מכת"י סימן שצה: "וכן היה מעשה בטרויש באשה אחת שהייתה רגילה לתקן ציציות ולתלותן בטלית, ופסלן רבנו תם".

3. עוד פסק של ר"ת שלא הובא בספר מקורו בפירוש רבנו מנוח ב"ר שמעון מנרבונה על הרמב"ם שנדפס ברמב"ם פרנקל, והיו בספרייתו כמה ספרים שאינם ידועים לנו כיום, בהם ספר 'אותות השמים' (ברכות פ"י הי"ד), 'ספר פסוקות' (ברכות פ"ד ה"ג), 'בעל העזר' (שופר פ"ב ה"ט) שחיברו רבי מאיר אבי ר' נתן (ראה בהקדמת המאירי לאבות), 'ספר המנהגות' (שאינו לרבי אשר מלוניל. חו"מ פ"ה ה"א), ו'ספר החתום'. בהל' חמץ ומצה פ"ה הכ"ג (עמ' שכט ברמב"ם פרנקל) הביא רבנו מנוח דבר הלכה מספר 'החתום', ולא מזכיר מיהו מחבר הספר אם כי ודאי היה מהראשונים. והוא:

ובסכינין שמוליכין לבית הנפח [של גוי] להשחיזם האריך בספר החתום אם צריך ישראל לשומרן בשהייתן שם מעט או יום אחד, דכיון דכתב ר"ת (ע"ז לח, ב) דסתם כלי גוים אינן בני יומן, וכ"כ רש"י, נראה שמותרין בלי שמירה, שאף כליהם אין אנו חוששין שנשתמשו בו היום כ"ש בכלים שלנו שלא נחוש שמא נשתמשו בו היום, אבל אם נשתהו שם שני ימים אסורין. וסוף דבר כתב בשם רבנו יעקב כי רגילות הוא לשומרם [אפילו ליום אחד].

 

מעט הערות על הספר

1. סי' ג עוסק בעניין מחלוקת ר"ת ור' אליהו מפריז אם צריך לעשות קשר של תפילין בכל יום. במבוא לתשובה כתבו המהדירים שר"ת קבע שאין חובה לקשור תפילין של ראש מדי יום, ובכך חלק על ר' אליהו. אולם לדעתי יש כאן טעות בהבנת שיטת ר"ת, מחלוקת ר"ת ור"א היא כללית, בין על קשר תפילין של יד ובין על קשר תפילין של ראש. אמנם בתוס' במנחות לו, א וברא"ש הל' תפילין סי' יג הביאו את שיטת רבנו שמשון שעשה פשרה, בתפילין של יד פסק כר' אליהו שצריך לקשור בכל יום כיון שכתוב 'וקשרתם לאות על ידכם', ובתפילין של ראש פסק כר"ת שאין צריך לקשור בכל יום, אך ר"ת ורבי אליהו נחלקו מקצה לקצה.

2. סי' ל: המהדירים בחרו להציג לפנינו את תשובת ר"ת לר"י הכתובה בקצרה מתוך תוס' ר' אלחנן, ללא שאלת ר"י. התשובה המלאה נמצאת בפסקי הרא"ש פ"ב סי' כב, שם מובא באריכות ההסבר של צדדי שאלת ר"י, וכך אפשר להבין בבהירות יתר את תשובת ר"ת. שם גם נוסף שר"י לא קיבל את תשובת ר"ת.

3. סימן לא: המהדירים לקחו את נוסח היסוד מתוך 'תשובות ר"י הזקן'. אך הנוסח שם קצת תמוה: כתוב "ושאלתי את פיו בכתב", ולכאורה יש כאן תרתי דסתרי, אם שאל את "פיו" היינו בע"פ וא"כ זה לא "בכתב". ואכן באו"ז כתוב "ושאלתי לו" במקום "את פיו", וחבל שנוסח זה לא צוין בחילופי הנוסח, וגם חסרות כמה שורות המשך של ר"ת לר"י שנמצאות בנוסח התשובה שמובא באור זרוע שם, וחבל שלא נכנסו לספר. המהדירים הזכירו במבוא לתשובה את האו"ז כאחד מהמקורות לתשובה, אך כנראה למעשה לא השתמשו בו.

4. סי' מו: התשובה נלקחה ממחזור ויטרי. השואל את ר"ת הוא ר' שמעון ב"ר נתנאל לשזנא, תלמיד שאינו ידוע ממקור אחר. המהדירים מציינים בהערה "השואל מכנה את ר"ת כ'רבנו תם' עוד בחייו. בדומה לתשובת ר' אברהם בן יצחק מנרבונה בעל האשכול המצוינת לעיל סי' ב". אך ראוי להעמיד דברים על אמיתותם ודיוקם, כפי שהובאו באריכות במאמר "אימתי הוחלף שמו של רבנו תם" (בדפוס). השואל פותח את דבריו במילים 'אשאלה מענה לשון מאת רבנו תם' וכו', והתשובה ממשיכה 'השיב ר"ת' וכו' ומסיימת בחתימה "יעקב ב"ר מאיר". כאן אנו מוצאים לכאורה חידוש גדול ונדיר, שלא מצאנו אצל שאר תלמידי ר"ת, שהשואל שהוא תלמיד רבנו תם פונה אליו בשם "רבנו תם", דבר שלא נמצא בשום שואל אחר בכל עשרות השאלות ששאלו את רבנו תם. לא מתאים שתלמיד אחד יעיז להמציא כינוי לרבו כאשר אף אחד מבני דורו לא קורא לו כן, כפי שהוכחנו במאמר הנזכר. אכן כבר כתב המהדיר של מחזור ויטרי הרב גולדשמידט שתשובה זו נמצאת רק בכת"י לונדון ולא בשאר ארבעת כתה"י האחרים של מחזור ויטרי, ובכתי"ל העורך-המעתיק הירשה לעצמו לעשות עשרות שינויים והוספות שלא נמצאים בשאר כתבי היד של מחזור ויטרי. לכן ניתן להניח שמשפט הפתיחה "אשאלה מענה לשון מאת רבנו תם" אינה לשונו המקורית של השואל, כמו ש"השיב רבנו תם" ודאי אינה לשונו, והרי חתימת התשובה היא "יעקב ב"ר מאיר" ולא "ר"ת".

המהדירים ציינו בהערה שגם ראב"י בעל האשכול קרא לר"ת 'רבנו תם'. אך לדעתי יש כאן טעות, כי בסי' ב שאליו היפנו אין כל תשובה של ראב"י, ולא ראינו היכן ראב"י קורא לו "רבנו תם". וכך כתוב במאמר "מתי הוחלף שמו של רבנו תם": בתשובה של ראב"י בעל 'האשכול' הנמצאת בתוך ספר 'תשובות חכמי פרובינציא' דיני הרשאה סימן כא כותב ראב"י: "והרב ר' יעקב דרומרוג כתב וכו' אלו דברי ר' יעקב דרומרוג נטריא רחמנא". תשובה זו נכתבה אם כן עוד בחייו של רבנו תם, ובוודאי כן הוא כי ראב"י הרי נסתלק לבית עולמו עוד בחייו של ר"ת. אמנם במקביל תשובה זו נדפסה גם בספר תמים דעים סי' ריז בשינויים וחיסורים רבים, ושם כתוב על רבנו יעקב "ז"ל", אך בודאי שזו הוספת הסופר של תמים דעים שהעתיק את התשובה לאחר פטירתו וכינהו "ז"ל" לפי כבודו.

בחידושיו של ראב"י על המחצית השנייה של מסכת ב"ב שנדפס ע"י הרב מ"י בלוי, בסוף המסכת בעמ' קעג, ב, הוא מזכיר את "רבנו יעקב" פעמיים, מתוך התוס' ומתוך ספר הישר. נראה שהוא הראשון שמזכיר את ספר הישר. ראב"י מזכיר את ר"ת גם בתשובה שנדפסה בספר 'תמים דעים' סי' קמ: "אבל שמעתי מחכמי דורנו ששמעו מפי הרב ר' יעקב ז"ל". גם כאן ההוספה 'ז"ל' לא יצאה כמובן מתחת ידיו של ראב"י שנפטר לפני רבנו תם.

אנו רואים אם כן שראב"י במקומות הבודדים שהוא מזכיר את ר"ת קורא לו בשמו המלא "רבנו יעקב" ולא בכינויי "רבנו תם".

5. סי' קט המתחיל במילים: "ממחרת הפסח", בהערה כתבו המהדירים שהכוונה לי"ז ניסן, יום ראשון של חול המועד בחו"ל. לדבריהם יוצא חידוש גדול שר"ת כתב בחול המועד, דבר שהיתרו שנוי במחלוקת. אך אין הכרח לפרש "ממחרת הפסח" למחרת יו"ט ראשון של פסח, ואפשר שהכוונה לאיסרו חג פסח, והמכתב נכתב בימי חול.

6. עוד כתבו שם המהדירים: "למיטב השגתנו תשובה זו היא היחידה בה הוסיף ר"ת תאריך". דבריהם נכונים, אך למעשה קיימת תשובה נוספת שר"ת כתב בה בעקיפין תאריך, והיא בספר הישר חלק התשובות סי' נב, בה משיב ר"ת לתלמידו רבי משה ב"ר אברהם מפוניטזא על איגרת שקיבל אותה 'במוצאי שבת הגדול, ובין לילה השיבותך קצרה'.

7. סי' קט נלקח מ'ספר הישר' חלק החידושים. בסוף התשובה (עמ' 200 בספר תשובות ר"ת) הוסיף ר"ת דברים שאינם שייכים לגוף התשובה, וז"ל:

ולפי דרכי, הדריינא טריינא שייפא משום טיבעא של ירושלם. ואמרינן טיבעא של ירושלם דוד ושלמה מצד אחד וירושלם עיר הקודש מצד אחד. ומה עניין הדריינוס למטבע של ירושלם. אלא הכי פירושו, דינר 'הדריינא' – עגול, כדאמרינן הדר הודרנא. 'טריינא' - גדול כטריתא, כדאמרינן גבי המלוה את חברו על המטבע אפילו כי נפייא אפילו כי כתריטא, ובין התי"ו לטי"ת לא קפיד. 'שייפא' – נישופא צורתן, כדאמרינן השף מטבע של חברו.

המהדירים ציינו כראוי לפרטי הדברים, אך חיסרו דבר עיקרי מאוד, והוא שדברי רבנו תם אלו באו לחלוק על דברי רש"י המובאים בשני מקומות, בע"ז נב, ב, ובבכורות נ, ב. שם בתוס' ר"ת מקשה על רש"י שתי קושיות, ולכן הוא חולק על רש"י ומפרש כמו שכתב כאן בתשובה. וכבר האריך ר' ש"ח קוק אחיו של הראי"ה זצ"ל לבאר יפה את דברי ר"ת אלו בספרו 'עיונים ומחקרים' ח"א עמ' 112.

8. סי' קלב היא תשובה שהשיב ר"ת ל'נכדו' הר"ר יצחק בן הרשב"ם, ובחלק מהנוסחאות היא מופנית לר"י הזקן בלשון "מן השמים ירחמו על נכדי הח"ר יצחק", ובהערה צוין שר"ת משתמש ב'נכד' כציון לאחיין. יש להעיר שגם אחיו הגדול הרשב"ם בפירושו עה"ת פרשת דברים עמ' 458 משתמש במילה 'נכד' במובן של בן אח, וגם בפירושו למסכת בבא בתרא קט, א ד"ה ומשני אחי אביו, ובפירושו לדף קיב, ב ד"ה האשה הוא כותב: "לירש את נכדם בן אחיהם", "מנחילין לנכדם בני אחותם".

9. סי' קנט: המהדירים ציינו כדרכם למקורות הרבים שבהם הוזכרה התשובה הזו, אך נשמט מעיניהם שסימן זה נמצא גם בשו"ת מהרי"ק החדשות סי' ד עם שינויי נוסחאות חשובים, ושם הביא המהרי"ק תשובה ארוכה שהשיב הרשב"ם לר"ת שתחילתה "וכן יש לדקדק מלשון הר"ר שמואל שהשיב וז"ל...". כאן בתשובה מוזכר הדבר רק ברמז: "גם אחי לא הודה".

10. סי' קעה אות ג היא שאלה שנלקחה מספר הישר חלק החידושים ללא תשובה. לדעתי אין תועלת להביא בשו"ת של ר"ת שאלה ששואלה אינו ר"ת ואין לה תשובה, בעיקר שעצם השאלה אינו תורם דבר לתורת ר"ת, והשאלה עצמה כבר נדפסה.

11. סי' קפב: תשובה להגמון אחד, כתוב שם "שאל הגמון אחד לר"ת", ובכת"י כתוב "לר' יעקב". לדעתי נוסח כתה"י עדיף מהנדפס, כי ההגמון בוודאי לא קרא לר"ת בכינויו אלא בשמו "ר' יעקב", כפי שהוכחנו במאמרנו הנ"ל "אימתי הוחלף שמו של רבנו תם". בדורם של ר"ת ותלמידיו הוא נקרא רק "רבנו יעקב", ואין תלמיד אחד שקרא לו ר"ת ובוודאי שלא 'הגמון אחד', ורק החל מזמן תלמידי ר"י הזקן התחיל להשתנות שמו ל"רבנו תם" (ראה גם לעיל סע' 4 עמ' 124-125).

 

נספח: האם ראה רבנו תם את פסקי הראב"ד?

מעניין לעניין אביא כאן בקצרה בירור בעניין אחר הקשור לתורתו של רבנו תם.

התוס' בעבודה זרה לח, א מביאים: "אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד [...] ולא הודה לו רבנו תם". רבי עקיבא איגר ב'גליון הש"ס' במסכת יומא יח, ב מונה שלושה מקומות בש"ס בהם הביאו התוס' את דברי הראב"ד בעל ספר 'בעלי הנפש', שם ביומא, כאן בעבודה זרה בסוגיָן, וכן בתענית כה, א. לפי הבנת רע"א אנו למדים מהתוס' דידן בע"ז חידוש גדול, שרבנו תם ידע מדברי הראב"ד וחלק עליו, כפי שעורך התוס' מעמיד את הדברים "שרבנו תם לא הודה לו". אמנם בתוס' ר"י מבירינא, ובתוס' הרא"ש, ובנימוקי יוסף על הסוגיא בע"ז שם, ובמרדכי ע"ז סי' תתל, מביאים נוסח אחר לשם החכם, ולדבריהם אין זה הראב"ד בעל ההשגות. ולפי זה אין מכאן ראיה שרבנו תם הכיר את תורתו של הראב"ד, אע"פ שנראה שהראב"ד הכיר את תורתו של רבנו תם.

אמנם רמי ריינר בעבודתו "רבינו תם ובני דורו" (ירושלים תשס"ב, עמ' 275), כותב [ההוספות בסוגריים מרובעות הם שלי]: "בשורות הבאות נראה, שלמרות הפרש השנים ביניהם [בין ר"ת לראב"ד], לפחות במקרה אחד הכיר ר"ת עמדה הלכתית של הראב"ד. ב'ספר אסופות' [בכת"י הנקרא: ספר 'בעלי אסופות', דין יין נסך אות ג, דף 56 ע"ב] מסופר שבא ר' יעקב הצרפתי ל"עירנו" ושיבח מאוד את פסיקת הראב"ד שהסתמכה על הכלל "רואין את ההיתר כמי שאינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו" כדי להתיר את היין שבקיתון, ור"ת הוסיף עוד נימוק להתיר, ותשובה בעניין זה, שנכתבה בעת שר"ת ביקר בפרובנס, נמצאת בספר הישר חלק השו"ת וגם בקובץ הפרובנסאלי שי"ל ע"י הרב קאפח", עיי"ש באורך. וריינר מסיים: 'אולם, התיאור המופיע בספר אסופות המלמד על היכרותו של ר"ת עם תורת הראב"ד, היכרות שנעשתה על אדמת פרובנס, הוא יחידאי. למרות שאין לפקפק באמינות הדיווח המפורש, נראה שאין להסיק מסקנות מרחיקות לכת על טיב היכרות זו. הנסיבות בהן נוצרה ההיכרות - ביקור ר"ת בפרובנס - מלמד על כך שלפנינו אירוע מקומי ומקרי שאינו מלמד על הכלל". עד כאן מדברי אברהם ריינר.

ריינר מחדש כאן כמה חידושים גדולים: א. שר' יעקב הצרפתי ב'ספר אסופות' הוא ר"ת – ומזה הוכחה שר"ת שהה בפרובנס. ב. שמה שכתוב 'ושיבח מאוד סברת הרב רבינו' – 'הרב רבינו' הוא הראב"ד, ומזה רואים שר"ת הכיר תשובה של הראב"ד ואף שיבחה מאוד. ג. את התשובה השיב ר"ת בעל פה לשואליו, אח"כ עוד בהיותו בפרובנס הוא העלה אותה על הכתב, והיא התשובה המופיעה בכת"י קאפח, ובעוד הרבה מקומות שציין שם בהערה.

אך יש כאן טעות בזיהוי. ר' יעקב הצרפתי ב'ספר האסופות' הוא אדם שחי במאה השלוש עשרה, כמה דורות אחרי ר"ת. הוא אחד משני האנשים שעמד בקשר עם מחבר 'ספר האסופות' ר' יהודה ב"ר יעקב לבית לאטש, כפי שהוכיח באריכות רבה רב"ז בנדיקט במאמר ארוך מנומק ומבואר היטב בספרו, ור' יעקב הצרפתי מוזכר כמה פעמים ב'ספר אסופות' כמשיב לרבו של בעל האסופות, וגם לעורך בעל האסופות בעצמו (עי' מ"ש רב"ז בנדיקט בספרו 'מרכז התורה בפרובאנס' עמ' קיא).

בכל שמונה הפעמים שהוא מזכיר את ר"ת ב'ספר האסופות' הוא קורא לו ר' יעקב ב"ר מאיר או רבנו יעקב או ר"ת, ולא ר' יעקב הצרפתי. מלבד זאת כתוב שם ב'ספר האסופות' שר' גרשום הראה לשואלים את תשובת הראב"ד ז"ל, דהיינו שהראב"ד כבר לא היה בין החיים בזמן המעשה, וכן בכל 'ספר האסופות' תמיד מוזכר הראב"ד בברכת המתים, ואיך יתכן שר"ת "בא לאחר ימים ארוכים" לפרובנס ונודע לו מתשובת הראב"ד ז"ל ושיבח מאוד את סברתו? האם ר"ת האריך ימים לאחר מותו של הראב"ד הצעיר ממנו בשנות דור? אפשר להידחק ולומר שברכת המתים 'ז"ל' נכתבה מאוחר יותר ע"י סופר מעתיק, אך א"כ מדוע לא כתב את ברכת המתים הזו גם לר' יעקב הצרפתי, שהוא רבנו תם לדברי ריינר? מה ההבדל בזה בין ר"ת לראב"ד?

גם לא מצאנו בכל תשובותיו של ר"ת שהוא כתב תשובה שכבר השיב עליה בע"פ, וקשה להניח שכאן זהו מקרה חריג. ובפרט תשובה זו שבכת"י קאפח כתוב בה שרבנו תם כותבה ב"ערב שבת ולא יכול להאריך בדבריו", לדרכו של ריינר שזו התשובה שכתב בפרובנס על השאלה שנשאל ע"י ר' גרשום הרי הוא נשאל וכבר השיב עליה באמצע השבוע, ומה ראה להתיישב לכתוב בערב שבת בשעת הדחק תשובה שכבר השיב עליה בע"פ באמצע השבוע? מכל זה ברור שהתשובה בכת"י קאפח אינה קשורה כלל למעשה שהיה עם ר' גרשום בפרובנס, ושר"ת אינו קשור לכל המעשה.

והשבנו אבידה לבעליה, להקים שם לר' יעקב הצרפתי מ'ספר אסופות' שחי כמה דורות לאחר ר' יעקב הצרפתי רבנו תם.