המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

נתקבלו במערכת 256

אברהם יגל. שאלות ותשובות וחקרי הלכות. אברהם נחשון (קופרמן). אלעד, תשפ"ה. 246 עמ'. (050-4008456)

ידידי הרב נחשון משמש כבר שנים רבות כרבה של הקהילה התורנית-לאומית בעיר אלעד, שרובה חרדית. הוא מרביץ תורה לרבים בכתב ובעל פה במסגרות שונות, ובספר זה אסף כ"ז בירורים הלכתיים שכתב בשנים האחרונות, בהם עניין הסתמכות על שיטת יחיד בשעת הדחק, עיטוף בטלית גדול לפני החתונה, ברכת 'מלביש ערומים' על בגד חדש, אמירת ברכת 'הטוב והמיטיב' כאשר נשמעה הבשורה הטובה שמתו מחבלים בכירים, בירורים בענייני עירוב ביישובו אלעד ובמקומות אחרים, והצדקת מנהג היהודים יוצאי גרמניה להמתין רק שלוש שעות בין סעודה בשרית לחלבית. בנוסף הוציא לאור הרב נחשון עם החברותא שלו במשך שנים רבות הרב יצחק אפשטיין ספר שו"ת נוסף בשם 'דבר אברהם ויצחק' ובו תשעה מאמרים בנושאים שהם למדו יחד – ספקות בענייני ברכות, גדרי איסור לישה בשבת, חיוב חלה בעיסה שעשאוה כדי לחלק, בירורים בענייני יחוד ובעיקר במקומות עבודה ועוד. הרבה שנים רבות וטובות של עשייה פעילה בקהילה ומחוצה לה ולימוד תורה ופסיקת הלכה בכמות ואיכות.

ברוח עזה 2. סיפורי גבורה ממלחמת שמחת תורה. נעם ושרה ונגרובר. ירושלים, מעלה ודברי שיר, תשפ"ה. 56 עמ'. (info@dshir.co.il)

הכרך הראשון של 'ברוח עזה' סיפר ותיאר את גבורת הלוחמים שעם ובלי קריאה מיהרו להגן על יישובי עוטף עזה כאשר שמעו על האסון המתרחש בהם. בכרך הזה נמצאים סיפורים על מקומות ואנשים ועל מעשי גבורה וערכים יהודיים שהביאו לפעולות חשובות ולהצלת חיים בתחילת המלחמה ובהמשכה, וגם על נופלים ופצועים ועל דרכם הארוכה לחזרה לבריאות הגוף והנפש, הכל בסגנון המתאים לילדים ובני נוער עם איורים רבים ומרגשים. כלי חינוכי וערכי משובח.

גידולי תרומה על ספר התרומות. שערים א-טו. רבי עזריה פיג'ו. מהדורה חדשה עם ביאור דרכי תרומה. ירושלים, הדרת קודש, תשפ"ו. 54+תכו עמ'. (mhk69115@gmail.com)

ספר התרומות לרבי שמואל הסרדי תלמיד הרמב"ן (להבדילו מספר התרומה לרבי ברוך מצרפת) הוא אחד הבסיסים העיקריים להלכות חושן משפט. רבי עזריה פיג'ו מגדולי ישראל באיטליה בראשית תקופת האחרונים, המפורסם על שם ספר הדרשות שלו 'בינה לעיתים', כתב עליו ביאור מקיף, שגם הוא מהווה עד היום מקור מרכזי לעיונים בהלכות אלו. עתה ניגש אחד מצאצאיו בן אחר בן, הרב מרדכי פיג'ו, אברך בישיבת הר המור, והוציא לאור את הספר במהדורה שלמה ומתוקנת (לעת עתה ט"ו שערים מתוך השבעים הקיימים; שער נוסף מהמהדורה החדשה כבר התפרסם לפני כמה שנים). הוא הקדים לספר פרקי תולדות על רבי עזריה ותקופתו ומשפחתו ותורתו, ואת הספר עצמו השביח מאוד בעזרת תיקון הנוסח לפי כת"י המחבר והדפוסים הראשונים, ופיסוק וקיטוע והוספת ציונים ומראי מקומות וביאורים ועוד, עד שפנים חדשות באו לכאן. ייש"כ למהדיר על ההווה והעבר, וברכת הצלחה לסיום מלאכה זו במהירות האפשרית לתועלת הלומדים והפוסקים.

דולה ומשקה. לדמותו של בן עליה. לקט שיחות מאת הרב יעקב הורוביץ זצוק"ל ראש ישיבת אופקים. נערך ונכתב ע"י תומר חיים בכר. אופקים, תשפ"ו. 28+תצב עמ'. (08-9960401)

זהו הכרך הט"ו בסדרת 'דולה ומשקה', שבה משחזר ומשכתב הרב תומר בכר שליט"א, תלמיד מובהק של גיסי הרב הורוביץ זצ"ל שבימים אלו מלאו ט"ז שנים לפטירתו, את שיחותיו של רבו בענייני אמונה והשקפה וחינוך ומוסר ומחשבה, והפעם בענייני הנהגת הישיבה ותלמידיה בימים של שגרה ובזמנים מיוחדים. הבנתו המיוחדת במינה של גיסי זצ"ל בנפש האדם בכלל, ובנפש תלמידיו בפרט, באה לידי ביטוי במיוחד בספר זה, כי רבים מהדברים שנאמרו בשיחות בישיבה שהובאו כאן בספר הם למעשה תגובות לאירועים קטנים וגדולים שאירעו בישיבה וסביב הישיבה ותלמידיה, וגרמו לראש הישיבה זצ"ל להגיב עליהם ולדבר בעניינם בפני בני הישיבה, לעיתים בפנייה רכה ללב ולפעמים אף בתוכחה תקיפה. התכנים כוללים הסבר על קדושת סדרי הישיבה, חובת ניצול הזמן, 'צורה' של בן ישיבה אמיתי, התייחסות למשברים בלימוד, חובת העמל בתורה, 'צורת האדם', לימוד תורה בשעת מלחמה, לימוד המוסר וחשיבותו, ייסורים כגורמי תשובה, עבודת התפילה, צורת יום השבת של בן תורה, ועוד, עשרות פרקים במאות עמודים מלאי תוכן ומביאי תועלת. אין מילים בפי כדי לשבח את העורך הרב בכר, שהחל את מלאכת שִכתוב השיחות עוד בחיי הרב הורוביץ זצ"ל, וממשיך להוציא לאור כרך אחר כרך כבר למעלה מעשרים שנה בכישרון יוצא מהכלל. הדברים יוצאים ברורים ומחוורים, הסגנון נעים ונוח, וההסברה ברורה וחדה, ולא לשווא זכתה הסדרה הזו להצלחה כה גדולה אצל בני התורה בארץ ובעולם. יישר כוחה של אחותי הרבנית אסתר הורוביץ שתח' שהיא המנוע מאחורי כל המפעל הענק הזה שעוד מספר כרכים לפניו, בנוסף לסדרת ספרים בהכנה בשם 'אמרי יעקב' שתכלול את שיעורי וחידושי הרב הורוביץ זצ"ל כסדר הש"ס – כרך ראשון על הבבות בעריכת תלמידו הרב יוסף רועי אדרי ובו כחמישים שיעורים כלליים כבר יצא לאור. שפתיו של גיסי היקר ראש הישיבה זצ"ל מדובבות.

הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק. כרך ה. מנהיגות, ספרות, לאומיות. דב שוורץ. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ה. 459 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

פרופ' שוורץ מדהים בהספקיו – הפעם מדובר בכרך נוסף בסדרה העוסקת בבירור הגותו של הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל בענייני מנהיגות ובעניין היחס לשואה ולהוראתה, השפעת הספרות הרוסית הקלאסית על הרי"ד ועל הגותו, ובחינה מחודשת של הגותו הציונית-דתית. בפרק החמישי שעוסק בהשפעה של הסופרים הרוסיים הקלאסיים על רי"ד הנער ורי"ד הבוגר (ולא על רי"ד המבוגר – פרופ' שוורץ מביא עדות של חתן הרי"ד הרא"ל זצ"ל שבבגרותו וזקנותו לא קרא הרי"ד כמעט ספרות יפה ופילוסופיה מכיוון שהקדיש את כל זמנו ללימוד תורה ולהוראתה ולפסיקה ולהנהגה, וכל הידע שלו בנושאים אלו היה ממה שספג בגיל צעיר יחסית). שוורץ מנתח את דמויותיהם של פִּייֵר ונָטָשָׁה, שניים מגיבורי טולסטוי, שלדעתו שימשו כאבות טיפוס להגדרות פילוסופיות וסוציולוגיות וספרותיות אותן תיאר הרי"ד בדרשותיו ובמאמריו. הפרק האחרון עוסק ברי"ד כהוגה ציוני-דתי, והכותב מחדש שלמרות עברו ה'אגודאי' של רי"ד הצעיר (שיתכן שזו הסיבה שלא נבחר לרבה של תל אביב בזמנו) הוא הגדיר את עצמו בהמשך כהוגה השייך לערכים ולתפיסת-העולם של הציונות הדתית, אם כי לא בכל הנושאים התאימה דעתו למקובל אצל רוב אנשי הציונות הדתית בארץ, בהם יחסו החיובי להפרדת הדת מהמדינה, הסכמתו העקרונית ל'שטחים תמורת שלום' ועוד. אחרי שנים רבות שהגות הרי"ד הייתה נחלתן של ישיבת הר עציון ו'בנותיה' בלבד, בשנים האחרונות היא הרחיבה את מוטת כנפיה גם לאקדמיה מצד אחד ולישיבות אחרות, וספר זה הוא אחד הביטויים לכך.

הלל אומר... פרשת חייו של הרב הלל ברוקנטל, המרא דאתרא הראשון של קיבוץ חפץ חיים. עורך: חיים שלם. ישראל, ניב, תשפ"ה. 420 עמ'. (chaimsh70@gmail.com)

הרב ברוקנטל זצ"ל נולד בשנת תרס"ט בפולניה למשפחה של חסידי סדיגורה. לפני גיל בר מצוה נשלח ללמוד בישיבתו של מהר"ם שפירא זצ"ל בעיר סאנוק, ונפשו נקשרה בנפשו. ר' מאיר שפירא סמך את תלמידו החביב כשהיה בן 16, ושלח אותו עם קבוצה של תלמידים לחזק את הישיבה של הרב יוסף ברויאר זצ"ל בפרנקפורט שבגרמניה. הרב ברוקנטל הצעיר שימש בה כעין תלמיד-בוגר שחנך את התלמידים הצעירים וגם העביר להם שיעורים, והשפיע על רבים מהם להיכנס לעולם התורה, ביניהם למשל המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל, שהעיד שהשפעתו של מדריכו הרב ברוקנטל בישיבת פפד"מ הייתה הגורם המכריע לכך שהמשיך לישיבת מיר, והשאר היסטוריה. הרב הלל הושפע מאוד משיטת 'תורה עם דרך ארץ' ששלטה בפפד"מ, ויצר קשר קרוב עם ד"ר יצחק ברויאר, אחיו של הרב יוסף ומראשי אגודת ישראל ופא"י, שהדריך אותו בשיטת 'תורה עם דרך ארץ ישראל' שלו. בשנת תרצ"ד עלה ארצה, ומונה למדריך ו'משפיע רוחני' של קבוצת הצעירים שהתאגדו ב'קיבוץ הנוער האגודתי' בכפר סבא כהכנה להתיישבות, שסופה בהקמת קיבוץ חפץ חיים. בשנת תרצ"ו נשא הרב הלל בת למשפחה יהודית מגרמניה שעלתה ארצה זמן לא רב קודם, וכמה חודשים אחרי החתונה נשלח הזוג הצעיר מטעם הסוכנות היהודית ותנועת פא"י לעיירה אנסחדה שבהולנד, כדי לנהל שם 'הכשרה' של צעירים יוצאי גרמניה בדרכם לעלות לארץ. הרב הלל הספיק להשתתף ב'כנסייה הגדולה' של אגודת ישראל שהתקיימה במארינבד שבצ'כוסלובקיה בתרצ"ז כנציג של פא"י, וכשהחלו רוחות מלחמה נושבות באירופה נהג כחכם עדיף מנביא, ונסע במיוחד בקיץ תרצ"ח לזמן קצר לארץ ישראל כדי להשיג תעודות של תושב פלסטינה שתחת המנדט הבריטי לו ולביתו, תעודות שהצילו למעשה בהמשך את חייו ואת חיי אשתו ושלושת ילדיהם. עם הכיבוש הנאצי של הולנד הוא נאסר ע"י הגרמנים כ'נתין אויב' ושהה חמש שנים במחנות מעצר קשים, אך לא הועבר למחנה ריכוז בגלל התעודה הנ"ל, וגם אשתו וילדיו ניצלו בזכות התעודות האלו. אחרי המלחמה חזר לקיבוצו חפץ חיים ומונה כרב היישוב, והמשיך לפעול כרבו במשך עשרות שנים, כאשר לצידו ניצבת דמות גדולה וחשובה בזכות עצמה – הרב קלמן כהנא, ששימש באופן לא-רשמי כרב נוסף בקיבוץ, ודמותו הדומיננטית האפילה לעיתים על הרב ברוקנטל שהיה ענו וצנוע. הספר הכתוב בכישרון רב מתאר תקופה מיוחדת ואנשים מיוחדים שמסרו נפשם על בניין תורת ישראל בארץ ישראל, תוך כדי הקמת משק ומשפחה וחינוך תורני. הרב הלל זצ"ל נפטר בשנת תש"ם. חריצותו ומידותיו הטובות מהוות רקע לכל הספר המרשים הזה, ויישר כוחם של ילדיו שאחרי עיכוב של ארבעים שנה השכילו להוציאו לאור יצירה ספרותית-היסטורית זו. העורך ד"ר שלם כבר כתב כמה ספרים על תולדותיהם של פא"י ומפעליה, וספר זה מצטרף לסדרה זו.

הפקדתי שומרים. הלכות שמירה ופיקדון. חלקים ב-ג. גדעון הלוי בנימין. שעלבים, תשפ"ו. תתשכה+תתרנב עמ'. (ravgbinyamin@gmail.com)

ידידי מנוער הרב גדעון בנימין, עד לאחרונה רבו של היישוב נוף איילון, משמש כבר שנים רבות כר"מ ואח"כ כראש הכולל בישיבת שעלבים. לפני כט"ז שנים הוציא לאור את הכרך הראשון של ספרו המונומנטלי 'הפקדתי שומרים' העוסק בכל דיני שמירה ופיקדון, תוך עיון בסוגיות וסידורן וסיכומן, בירור פסקי השו"ע ונו"כ, ודיון בשאלות שהובאו בנושאים האלו בספרי השו"ת במהלך הדורות ועד ימינו, עם דגש על העניינים המעשיים של הלכות אלו. למרות שכבר נכתבו ספרים בנושא, ובהם יש להזכיר במיוחד את הספר 'פתחי החושן' לגר"י בלוי זצ"ל, מצא הרב בנימין שהבקעה עדיין לא גדורה, וקיימים אלפי מצבים, חלקם יומיומיים, שהם בעצם סעיפים של הלכות שומרים למיניהן, שאפילו תלמידי חכמים נשמט לעיתים עניין זה מעיניהם. החלק הראשון של הספר עסק בסימנים רצא-רצב של שו"ע חו"מ, החלק השני עוסק בסימנים רצג-שב, והשלישי בסימנים שג-שיט ושמ-שמז, ובסוף הכרך השלישי נוסף מפתח נושאים מפורט לכל שלושת החלקים, מ'אבידה – שומר עליה' ועד 'תשלומי שכירות – שואל שהשכיר לאחר'. בסוף הכרך השני נוסף קונטרס בשם 'הפקדתי שומרים הקצר' ובסוף ח"ג 'הפקדתי שוכרים הקצר', ובהם תמצית ההלכות לפי נושאים עם הפניות להרחבות בספר שמסודר לפי סדר השו"ע, וכן השלמות ומילואים. אלפי העמודים שבשלושת הכרכים האלו מרכזים את כל החומר ההלכתי הקשור להלכות שמירה ופיקדון ושכירות וכל מה שסביבן, לא בא כבושם הזה. בפתח דבר לחלק השני כתב הרב גדעון על הבעייתיות הגדולה בשימוש המופרז בכלל 'קים לי' בדיני ממונות, וציטט מספרי גדולי הדורות שביקשו לצמצם את השימוש בו עד כמה שאפשר. מסקנתו היא שדיין שברור לו שהדין נוטה לטובת התובע אינו צריך להתחשב בטענות 'קים לי' של הנתבע, וק"ו כאשר מראש קבלו אותו שני הצדדים בין לדין ובין לפשרה. המחבר מודה בראש הספר לרבו המובהק בדיני ממונות הגר"ז גולדברג זצ"ל, וליבל"א הרב משה גנץ שליט"א, ר"מ ותיק בישיבת שעלבים מבחירי תלמידי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שממנו זכה לספוג דרך ישרה גם בלימוד וגם בעבודת ה'. הוא מודה גם לרב מרדכי בועז ממכון שלמה אומן שסייע לו בעריכת שני הכרכים האלו, ולכל רבני וראשי ישיבת שעלבים בעבר ובהווה שמתורתם ינק מראשית דרכו בעולם התורה לפני יותר מחמישים שנה. הספר מוקדש לזכר נכדו הבכור, בן תורה ואיש מלחמה, שנהרג בקרב בלבנון בהושענא רבה תשפ"ה, ה' יקום דמו.

וממתנה נחליאל. ב. מאמרים בעיון ובהלכה. עורכים: אליהו יצהר ברנר ושובאל ציון לזר. נחליאל, תשפ"ו. רסח עמ'. (hlygn143@gmail.om)

הישיבה הגבוהה ביישוב נחליאל שבדרום-מערב בנימין, סמוך למודיעין עילית, פתחה זה עתה את שנת הלימודים השישית שלה. ראש הישיבה הרב גיורא ברנר שליט"א שימש במשך שנים כראש הכולל בגבעת אסף הסמוכה ליישוב בית אל, והוא ממשיך את דרך הלימוד והחינוך הלמדניים-עיוניים שלו במסגרת החדשה שהקים, הכוללת ישיבה גבוהה וכולל אברכים. גיליון זה כולל עשרים וכמה מאמרים בעיוני סוגיות במסכת פסחים ובירורי הלכה, בהם בירור מעניין של ראש הישיבה בעניין שרגילים לדושו בעקב – כללי ההרחקות בין בני הזוג בפגישות שידוכים ובמפגשים בין מאורסים. הוא מברר אם הקולא של הרמ"א, שבעלת הבית יכולה להגיש כיבוד לאורחים מפני שאין בכך 'דרך חיבה', חלה גם במקרים אלו שבהם דווקא קירוב הדעת הוא חלק משמעותי מהפגישה. היום די מקובל שאחד מבני הזוג הנפגשים, או אפילו שניהם, מביאים כיבוד לפגישה, בין אם היא נעשית בבית ובין אם היא מתקיימת מחוצה לו, וההיתר לכך לא פשוט. הרב ברנר מביא דעות בפוסקים שמקילים אם הכיבוד יונח על השולחן לפני שבן הזוג השני מגיע למקום, או שהוא יונח לא ממש לפניו, או שלפחות שהצד המתכבד לא יביט לכיוון הכיבוד בעת שהוא מוגש אליו, או שהכיבוד יוגש בדרך שינוי – ביד שמאל וכד', הכל כדי להרחיק את האדם מהרהור ומעבירה, בדומה להנהגת הבעל עם אשתו שאסורה לו עתה. הרב ברנר ממליץ בכל מקרה שלא לאכול מאותו כלי, אלא שכל אחד יניח בצד כמות מסוימת של הכיבוד ויטול ממנה. בקיצור, ההיתר הפשוט היום להיפגש תוך כדי שׂיחנוש ונישנוש אינו פשוט לדעתו כלל...

חבל נחלתו. חלק לב. מאמרים ותשובות בדיני תורה. יעקב אפשטיין. שומריה, תשפ"ו. 332 עמ'. (emmuna54@017.net.il)

כרך נוסף בסדרת 'חבל נחלתו' של הרב אפשטיין, ובו נוסף לנ"ג תשובות ומאמרים גם מפתח מפורט לנושאים שבכל כרכי 'חבל נחלתו'. בהקדמתו היפה מתאר המחבר את התפתחות היישוב החדש בארץ בדורות האחרונים ואת שלבי ראשית צמיחת גאולתנו, ומביא על כך את משלו של רבו הרב צבי יהודה זצ"ל שמשה רבנו היה צריך 'עצבים של ברזל' כדי להמשיך לתפקד כשהוא יורד עם הלוחות ומוצא את עם ישראל רוקד סביב עגל הזהב – כך גם בדורנו, כותב הרב אפשטיין, כולנו צריכים 'עצבים של ברזל' כדי להמשיך ולצמוח ולהצמיח ולראות בתוך הערפל איך למרות הסיבוכים והבלבולים אנו ממשיכים להתקדם בצעדי ענק בהמשך התפתחות גאולתנו. רק כמה דוגמאות לתשובות שבכרך זה: האם הכהנים בנשיאת כפיים צריך לשים את כפות ידיהם קרוב לגוף, במרפקים כפופים - או במרפקים ישרים רחוק מהגוף? האם פלאפון בימינו הוא מוקצה מחמת חסרון כיס? האם קיימת חובה להסיר לק ג'ל לפני הטבילה והאם זה מותר בשבת? האם הכהן שותף למצות פדיון הבן – נפ"מ אם אפשר להעביר את המצוה לכהן אחר וכד', מי שהתכוון לסייע לחברו בחינם, האם מותר לו לחזור בו כשהוא רואה שחברו משלם על טרחה דומה של אדם אחר טבין ותקילין? בהמשך מברר הרב אפשטיין מהן העבודות שהיו מוטלות על הכהנים בבית המקדש בשעות הלילה (עניין מעשי מאוד בבית המקדש שכמעט שלא נכתב עליו) – טיפול בסיום שריפת האמורים שעל המזבח ובהחזרת חלקי קרבן שפקעו ונפלו והשגחה על קיום האש כל הלילה, ומדגיש שהכהנים יכלו לנוח ולאכול ולהתחמם וכו' במהלך עבודתם בלשכות שהיו פתוחות לעזרה. כרגיל בכל הכרכים של 'חבל נחלתו' זוכה המחבר ששני גדולי ישראל, הרב אביגדר נבּנצל והרב יעקב אריאל שליט"א, עוברים על הספר לפני הדפסתו ומעירים עליו את הערותיהם החשובות, מה שמשביח מאוד את מקחו.

ידיו אמונה. מתורת ישיבות ההסדר בעת מלחמה. עורך ראשי: דביר במברגר. ירושלים, אסיף, תשפ"ה 566 עמ'. (ktavet.asif@gmail.com)

ישיבות ההסדר פרצו לתודעה הציבורית במלחמת יום הכיפורים ובעקבותיה, כאשר כפרוטה לפרוטה שהצטברו לחשבון גדול התברר שבחלק גדול מהיחידות הלוחמות בסדיר ובמילואים בלטו לטובה תלמידיהן ובוגריהן במסירות נפשם וברצינותם וגם במקצועיותם, אבל בעיקר ברוח היהודית הטובה שהם הִשרו על חבריהם ליחידה. מאז מים רבים זרמו בירדן והרבה להבות אש לחכו את ארצנו, ישיבות ההסדר גדלו מאוד בכמותן ולעיתים גם באיכותן, והביינישים (כפי שהם מכונים, שיבוש קל של ראשי התיבות בני"ש – בני ישיבות) מבוקשים ונמצאים כמעט בכל היחידות וכמעט בכל הקרבות, ולצערנו גם כמעט בכל בתי החולים וכמעט בכל בתי הקברות. אך נדמה שבמלחמת התקומה הזו הם בלטו בשטח, תרתי משמע, הרבה יותר מפעם, עד שנחמה פורתא אחרי כל שמועה על בייניש פצוע או הרוג ח"ו הייתה, בין השאר, שעל כל אחד כזה יש מאות יפי פאות ותואר וטוהר שממשיכים בפועלם עם הסייפא והספרא בידיהם, והם יחזרו בקרוב לבתי מדרשותיהם ויבנו בתים של תורה וישיבות יקימו בכל מקום וימשיכו להדביק את רבבות עמך בית ישראל בכבוד ובחיבה ובאהבה ובהערכה ללומדי התורה ולמקיימיה וגם לתורה עצמה ולקיומה, ואת כל זה כולנו רואים בעינינו ושומעים באוזנינו. אחת התגובות למציאות הזאת היא החלטת מערכת 'אסיף' ואיגוד ישיבות ההסדר להוציא ספר שיקבץ מאמרים תורניים מאנשי החיל האלו ורבותיהם, ובזהירות וזריזות נטלו על עצמם את המשימה הזו כמה מחברי מערכת 'אסיף', כתב העת של איגוד ישיבות ההסדר, ובראשות הרב דביר במברגר ערכו וסדרו והוציאו לאור ספר מרשים אשר בשם 'ידיו אמונה' יכונה, ובו כשלושים מאמרים על המלחמה בישראל ועל עזרת ישראל מיד צר ועל הטיפול בחללי מלחמה ועל תפילה וזעקה בעת מלחמה וצרה ועל מוסר המלחמה ועל החיים בצל המלחמה ועל שאלות הלכתיות שנשאלו תחת אש ועוד, כבוד לתורה וללומדיה ולמקיימיה במסירות נפש בימים אלו.

יותר יהודי ממך. אלקס ריף. ירושלים, סלע מאיר, תשפ"ה 227 עמ'. (desk@sellameir.com)

הספרון עוסק בתחושותיהם ורגשותיהם של מאות אלפי אזרחי ישראל יוצאי ברית המועצות לשעבר, שבשלב כלשהו בחייהם – בדרך כלל כאשר ניסו להירשם לנישואין או כאשר מישהו מבני משפחתם ניסה לעשות זאת – התברר להם שקיים ספק לגבי יהדותם. המחברת מתחילה ומסיימת בסיפורים קורעי לב על חיילים שביקשו לסיים באופן דחוף את תהליך גיורם כדי שאם ימותו בקרב ימותו כיהודים, או כדי שלא תהיה סתירה במהלך לחימתם בין רגשותיהם לבין הגדרתם ההלכתית-חוקית, ועל נערים שברוסיה קראו להם 'ז'יד' והם שמרו בגבורה על כבודם היהודי ופתאום כאן מעוררים ספק ביהדותם, אבל היא מסרבת לאחוז את השור בקרניו – יש הלכה בישראל, וגם מי שקיבל מסיבה זו או אחרת אזרחות ישראלית לא הופך ליהודי אם על פי ההלכה אינו יהודי, גם אם הוא אוהב ישראל גדול, וגם אם הוא ממש 'מרגיש' שהוא יהודי ומשרת בסיירת מטכ"ל. קשה להסביר את זה לציבור הרחב בתקופה שבה גם מי ש'מרגיש' שהוא אשה דורש ומקבל, בעידוד התקשורת ובתי המשפט, יחס כלאשה גם אם הוא נולד וימות כזכר (בין אם עבר ניתוח כלשהו ובין אם לא), אבל למרות הקושי המציאות לא תשתנה, איש נשאר איש וגוי נשאר גוי – אלא אם כן יתגייר כהלכה. כבר נשתברו קולמוסים גם על גבי 'המעין' (כולל בגיליון זה) עד כמה אפשר 'לעגל פינות' בעניין הגיור כדי שיתפוס על פי הדין לפחות בדיעבד אצל מתגיירים מהסוג הזה שאינם מוכנים לקבל עליהם עול תורה ומצוות במלואו, אבל המחברת לא מנסה לעגל שום דבר, מה שמחזק את הדעה שההקלות הקיצוניות הנדרשות בעניין הגיור לעולם לא תפייסנה את 'היהודים בלב' שרוצים להיחשב יהודים על פי ההלכה והחוק בלי גיור אמיתי. הדעת נוטה לכך שאין עניין ולא כדאי למשוך את ההלכה לקולא עד הקצה ואף מעבר לו, כאשר הבעיה בכללותה בכל מקרה לא תיפתר. מה שכן – צריך לחזק ולשכלל את המכונים המטפלים בבירורי יהדות שמסוגלים לפתור בעיות כאלו מעיקרן, וצריך שהיחס של 'הממסד הרבני' כלפי הספק-יהודים הרבים בארצנו יהיה מכובד ורגיש ככל האפשר. טרגדיה אמיתית יש כאן, פצצת זמן חברתית והלכתית ופוליטית אכן ניצבת לפנינו, אבל כמו ששמעתי פעם מהרב שלמה אבינר שליט"א: 'העולם מלא בבעיות שאין להן פתרון והוא ממשיך להתקיים'...

ילדי בית הדסה. מוריה קניאל. ירושלים, דברי שיר, תשפ"ה. 204 עמ'. (info@dshir.co.il)

'בית הדסה' שבחברון הוקם בשנת תרנ"ג (1893) ושימש למרפאה ולמגורים ולצורכי ציבור של יהודי חברון, והוא ניטש לאחר פרעות תרפ"ט עם כל הרובע היהודי של חברון. גם כאשר שבו היהודים לעיר אחרי מלחמת ששת הימים ולאחר מאבק ממושך הוקמה קרית ארבע – חברון העתיקה נשארה נקייה מיהודים, וכל מאמצי המתיישבים לתפוס בה אחיזה לא הועילו מול התנגדות הממשלה והצבא. באביב שנת תשל"ט החליטו כמה מנשות מתנחלי חברון ובראשן הרבנית מרים לוינגר ע"ה להתנחל בעיר העתיקה של חברון ויהי מה, וכך הן חדרו דרך החלון האחורי לבניין הנטוש והחרב-בחלקו עם ילדיהן הרבים, וסירבו לעזוב אותו למרות בקשות ולחצים מבחוץ ומבפנים, ולמרות התנאים הבלתי אפשריים של המגורים במבנה בלי מים וחשמל וביוב ובלי דלתות וחלונות בחורף הקשה של חברון. הגברים לא נכנסו לבניין כי הם ידעו שייעצרו ויגורשו מיד, אבל את הנשים והילדים הממשלה והצבא נמנעו מלפנות בכוח, בין השאר כי הם היו בטוחים שבתנאים הקשים האלו הם יעזבו לבד, מה שלא קרה. כך נשאר הסטטוס-קוו המוזר הזה במשך כמעט שנה, עד שאירע הפיגוע הנורא בליל שבת שבו נרצחו שישה גברים בפתח בית הדסה כאשר באו כדרכם לומר שבת שלום לנשותיהם ואמותיהם שבפנים, שבעקבותיו התירה הממשלה ליהודים לגור בחברון, והשאר היסטוריה. את ההיסטוריה הזו, ובעיקר את החיים המיוחדים והמופלאים של האימהות והילדים בבית הדסה בשנה ההיא, מתארת המחברת, נכדתם של הרב משה ומרים לוינגר הצדיקים, בגוף ראשון ובאופן מרתק. כמו שנהגה לומר סבתהּ הרבנית לוינגר: הסיעתא דשמיא מופיעה רק כאשר אנחנו עושים את כל המאמצים בכיוון הנכון, מה שהיא וחברותיה וילדין עשו ובגדול. ספר מרתק ומרגש.

כי טובה חכמה מפנינים. הרחבות א. ליאור פנחס. שבות רחל, תשפ"ה. רפד עמ'. (tovahokma@gmail.com)

כמה קוּלוֹת בענייני נידה של הרב אליעזר מלמד, ראש הישיבה ורב היישוב הר ברכה, הרעישו לפני כמה שנים את העולם ההלכתי. המדובר היה בעיקר בהיתר להתייחס לדימום שנובע מהתקן תוך רחמי כפצע ואפילו כשמדובר בהתקן תוך רחמי הורמונלי, ופסקים נוספים בנושאים אלו שפורסמו לציבור בפינתו של הרב מלמד בעיתון 'בשבע' ובהמשך בספרו 'פניני הלכה' בחלק העוסק בהלכות טהרת המשפחה. רבים יצאו בזמנו כנגד פסקים אלו וגם אני הקטן ביניהם, והרחיב אז בעניין בקונטרס רחב, שקיבל את הסכמתם הברורה והחד-משמעית של פוסקים רבים וחשובים, האברך ר' ליאור פנחס, מלומדי ישיבת 'מרכז הרב' והכולל בגבעת אסף והכולל בפסגות, בקונטרס בשם 'כי טובה חכמה מפנינים'. עברו כמה שנים, דיו רב נשפך בנושא, אבל בעיקרם של דברים הרב מלמד ותלמידיו ממשיכים לפסוק בעניינים אלו בניגוד למקובל, וגם פרסמו לאחרונה חוברת נגד הקונטרס הנ"ל בשם 'טובה חכמה מכלי קרב'. לכן הרב ליאור פנחס, שמשמש היום בין השאר כסופר סת"ם וכפוסק בגוש יישובי שילה, אזר את חלציו והרחיב מאוד בבירור העניינים האלו בספר מקיף ובו י"ג פרקים העוסקים בענייני תלייה בספק 'מכה' במצבים שונים, בענייני דימום בזמן הימצאות התקן תוך רחמי ברחם וק"ו התקן הורמונלי, בענייני ספק ספיקא, בהגדרתה ההלכתית של בדיקה פנימית ועוד, ובו הוא מציג את הגישה הנכונה לדעתו בנושאים הנ"ל, ומשיב לטענותיהם הענייניות של אנשי ישיבת הר ברכה בתגובתם הנ"ל. צורפו הסכמות לספר מגדולי תלמידי החכמים בדורנו בארצנו, ביניהם הרב דב ליאור והרב יהודה סילמן מבני ברק והרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והראשל"צ הרב דוד יוסף שליט"א ורבנים נוספים, וכן נספחים חשובים. זהו החלק הראשון של הספר, חלק שני יעסוק בפסקים תמוהים אחרים ב'פניני הלכה' על הלכות טהרת המשפחה. המחבר מדגיש שאין לו שום עניין אישי נגד הרב מלמד ובית מדרשו, וכל התייחסותו הינה הלכתית נטו. אני מרשה לעצמי להוסיף מה שכבר כתבתי בזמנו, שצר לי מאוד שידיד נעוריי הרב אליעזר מלמד שליט"א ומקורביו הפכו להיות בשנים האחרונות בכמה וכמה נושאים הלכתיים וציבוריים 'בי דינא שריא', ואינם נושאים פני רבים גדולים וחשובים מהם בפסיקת הלכה ובמנהיגות ציבורית-הלכתית.

לב ארי. קונטרס דברי תורה. אריה ליב יורבצקי. שעלבים, תשפ"ה. 161 עמ'. (aryey@shaalvim.co.il)

ר' אריה יורבצקי למד בישיבת שעלבים ובכולל שעל ידה, ומשמש כבר שנים כמזכיר הישיבה הגבוהה וכיד ימינו של ראשהּ. בהזדמנויות שונות הוא נושא דברים וגם מפרסם מדבריו בעלונים שונים, ופרוטה לפרוטה הצטרפו לחשבון גדול – דברי תורה קצרים וארוכים על חלק גדול מפרשיות התורה ועל המועדים וענייני דקדוק ותפילה ועוד. דוגמא קטנה: על פרשת 'ויצא' הוא מעיר מדוע מבקש יעקב 'לחם לאכול ובגד ללבוש' – הרי ברור שהלחם הוא כדי לאכול והבגד מיועד ללבישה! אומר ר' אריה: יש כאן הדגשה של יעקב שהוא מסתפק במועט, ואינו מבקש מותרות: לאכילה די לו בכיכר לחם, וללבישה מספיק לו בגד אחד. גם כאשר יעקב נודר ומנסה את ה' הכל-יכול הוא אינו מבקש יותר ממינימום, ומעשה אבות סימן לבנים... בראש הספר נמצא מכתב ברכה ואהבה של ארבעת בני המחבר לאביהם לרגל פרסום הספר ולרגל הגעת מחברו לגיל שישים, מרגש.

מאמר מרדכי. חנוכה בהלכה ובאגדה. הרב מרדכי אליהו. ירושלים, מכון דרכי הוראה לרבנים, תשפ"ה. מהד' שניה. תתקסט עמ'. (mamrmordechai@gmail.com)

לקט נפלא של דברי מרן הרב אליהו זצ"ל בהלכה ובאגדה, מתוך דברים שבכתב ושבעל פה, שנסדרו ונערכו ע"י בנו הרב יוסף אליהו וחברי בית מדרשו. י"ט פרקי הלכה ושבעה פרקי אגדה נכללים בספר, והוא מקיף את כל ענייני החנוכה. כך למשל מכריע הגרמ"א זצ"ל שלמרות שהמחבר לא הזכיר שיש מצוה להדליק בנר שמן דווקא – בכל זאת קיימים כמה טעמים בראשונים ובאחרונים שנוטים לכך שנר שמן עדיף משום שבו נעשה הנס, וגם משום שגם בלי הנס שמן זית היה השמן שנבחר ע"י ה' למנורת המקדש ומכאן שהוא מובחר יותר מכל שמן אחר. הרב פוסק שעדיפה הדלקת נרות חנוכה בשמן כלשהו מהדלקתם בנרות מוצקים, ורק כשאין שום נר אחר אפשר להדליק נר כזה כהכרעת הרמ"א. חמרא למריה זצ"ל וטיבותא לכל אלו שעסקו במלאכה.

מסכת פאה עם אנציקלופדיה הלכתית חקלאית ועם פירושי הרב ברטנורא וקהתי. עורך: הרב דוד אייגנר. כפר דרום – ניצן, מכון התורה והארץ, תשפ"ה. 291 עמ'. (h.david@toraland.org.il)

מכון התורה והארץ הוקם לפני ארבעים שנה בכפר דרום שנבנה אז מחדש בגוש קטיף, כשמטרתו הוראה ויישום של ההלכות הנובעות מהחיבור המחודש לו זכינו בדורנו של עם ישראל עם ארץ ישראל. אחרי גירוש תשס"ה עבר המכון ליישוב ניצן הסמוך לאשקלון, ולאחרונה הוא זכה להשתדרג עם בניין חדש ו'גן מצוות' הסמוך לו. הפעילות הנמרצת של המכון לא הפסיקה לרגע, והיצירה האחרונה היא הספר הזה – פירוש תורני-מדעי של המסכת הראשונה בסדר זרעים (פירוש דומה על מסכת שביעית כבר יצא לאור בשנת השמיטה תשפ"ב). זהו חלק מפרויקט גדול שמתכנן המכון של אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית מקיפה, ובחוכמה רבה החליטו ראשיו לבנות אותו סביב המסכתות של סדר זרעים, כדי שכיוון הלימוד יהיה מההלכה אל המעשה, מהתיאוריה לביצוע בפועל. האמת היא שה'למעשה' של מסכת פאה הוא זעום יחסית, מפני שלמרות החידוש הגדול והמפתיע-לכאורה של המצוה הזו, בה דורש ה' מהחקלאי שעמל במשך שנה ויותר על גידול פירותיו וטיפוחם לוותר מראש על חלק מהם לטובת אחיו האביון – היום אף עני לא יגיע לשדות שמחוץ לעיר כדי לקטוף לעצמו פירות שממתינים לו בפינה מסוימת של השדה או של העץ (כמו שהוא גם מוותר מראש על הזכות ללקוט לקט, שכחה, עוללות ופרט, וכמו שהכהנים מוותרים על הזרוע והלחיים והקיבה של כל בהמה נשחטת שמגיעים להם). בנספח לספר עמ' 282 מתאר הרב יהודה עמיחי שליט"א אפשרות די מורכבת שבה אפשר לקיים את המצוה כהלכתה, אם כמובן יצליח בעל השדה ליצור שותף פעולה בינו לבין יהודי שבאמת נחשב עני על פי ההלכה. שמונת פרקי המסכת ומה שנוסף עליהם בספר זה מכילים כמות אדירה של חומר הלכתי-מציאותי, והבנתם הנכונה, נוסף לקיום בהידור של מצות תלמוד תורה, יש לה השלכות על נושאים הלכתיים רבים אחרים (זיהוי צמחים ופירות ומקומות בארץ ישראל, דרך השימוש בכלי עבודה עתיקים וחדשים, הגדרת כמהין ופטריות, הגדרת עני בימינו ועוד). הספר נדפס באופן מהודר ביותר, עם תמונות צבעוניות רבות והסברים ותיאורים מאירי עיניים, וייש"כ לעורך הראשי הרב אייגנר ולכל צוות מכון התורה והארץ. הערה טכנית קטנה: צריך היה להחליט אם שם הספר הוא 'מסכת פאה עם אנציקלופדיה' וכו' או 'משניות פאה עם אנציקלופדיה', הסתירה בזה בין הכיתוב על גבי הכריכה ('משניות') לבין הכיתוב בשער הספר ('מסכת') מבלבלת את הספרנים והקוראים והמצטטים והיא אינה חוקית בעליל...

מעלין בקודש. גיליון נ. כרמי צור, בית הבחירה, תשפ"ה. 332 עמ'. (malinbakodesh@gmail.com)

כולל 'בית הבחירה' ביישוב כרמי צור שבדרום גוש עציון, שנמצא קרוב לחורבות היישוב בית צור שהיה האתר של אחד הקרבות הגדולים של המכבים נגד היוונים, הוא בית מדרש ללימוד הלכות המקדש וקודשיו על טהרת הקודש שהוקם ע"י ידידי הרב צבי הכהן שלוה שליט"א לפני כשלושים שנה. תלמידי חכמים מופלגים לומדים ומלמדים בו, ופירות משובחים הוא מגדל, ובהם כתב העת 'מעלין בקודש' שזכינו זה עתה לראות את גיליון היובל שלו, ולאו מילתא זוטרתא היא. הרב שלוה מדגיש בהקדמתו שבניגוד לרוב ענייני ההלכה האחרים - בענייני המקדש ההכרעה למעשה חייבת להיות מקובלת על כולם, שהרי יש לנו רק מקדש אחד ומזבח אחד ואי אפשר להכריע בענייניו על פי דעות חריגות או סברות שאינן 'חלקות' (על עניין זה עצמו מתקיימים דיונים על דפי 'מעלין בקודש' בגיליון הזה). מחברי המאמרים עוסקים במגוון רחב של נושאים שרובם בעלי השלכה למעשה כשמהרה ייבנה המקדש, כגון היתר עבודה לכהן הסובל מבעיות נפשיות אך אינו שוטה, חציצה בין כף היד לסכין בשחיטת קדשים, אכילת בשר קרבנות ע"י אדם צמחוני, תקיעה בחצוצרות בעת מלחמה (גם בגיליון 'המעין' הנוכחי נמצא מאמר בנושא זה), התכתבות מרתקת בין החזו"א לבין בן דודו הגאון פרופ' שאול ליברמן בעניין פרה אדומה שגדלות על גופה שתי שערות שחורות בשתי גומות שונות, ועוד מאמרים רבים ומעניינים. חמישים העמודים האחרונים הוקדשו למפתחות לחמישים גיליונות 'מעלין בקודש' לפי שמות המחברים ולפי נושאים – מ'אבן משכית' ועד 'תרומת הדשן' וכל מה שביניהם. אני מברך את ראש הכולל והעורך הראשי ידידי מנוער הרב שלוה שליט"א שיזכה להוציא לאור גם את גיליון המאה כשכהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, ושאני אזכה לסקור אותו על גבי 'המעין'...

מִשּּׁוּּרָָה לִִתְְקוּּמָָה. הסיפור האנושי שמאחורי זיהוי הנרצחים והחללים באירועי 7 באוקטובר 2023. אבנר כהן. ישראל, ניב, תשפ"ה. 486 עמ'. (Shura7102023@gmail.com)

אל"מ (מיל.) אבנר כהן הוא בוגר ישיבות ותושב היישוב שומריה שמאכלס בעיקר מגורשים מגוש קטיף, שבמהלך השנים פיתח קריירה צבאית. בשנים האחרונות שימש כראש מטה הרבנות הצבאית תחת פיקודו של הרב אייל קרים שליט"א, והוא היה אמור להשתחרר מהשירות בראשית תשפ"ד אחרי כ"ו שנים בצה"ל, בדיוק אחרי שסיים להקים ממסד ועד טפחות את פרויקט הדגל של הרבנות הצבאית בשנים האחרונות – 'מרכז הצבי', המתקן הלאומי לטיפול בחללי מערכות ישראל, שנבנה בתוך מחנה שורה שעל יד רמלה ('שורה' – כינוי של קצין שנפל באיזור במלחמת השחרור שהמחנה הוותיק הזה נקרא על שמו), מבנה גדול ומשוכלל בן שתי קומות שלדעת מתנגדים רבים היה בהקמתו בזבוז כספי ציבור ומעין 'שיגעון גדלות' של הרבנות הצבאית. הקמת 'מרכז הצבי' כללה גם הכשרת צוותים רבים בסדיר ובקבע ובמילואים שהיו אמורים לתפעל את המתקן הזה בשעת צורך, שקיוו שלא תגיע. אך לפתע נפל על עם ישראל אסון שמחת תורה תשפ"ד, אירוע הטרור הגדול ביותר מאז הקמת המדינה, מעין שואה קטנה, והתברר שלא רק שהמתקן הזה הציל את כולנו מאנרכיה נוראית שהייתה עלולה להתרחש סביב הטיפול והזיהוי במאות ההרוגים האזרחיים והצבאיים שחלקם הגדול גופם הושחת ע"י הרשעים עד לבלי הכר, אנרכיה שעלולות היו להיות לה תוצאות איומות מבחינה ציבורית ואנושית ואפילו ביטחונית, אלא גם נתגלה האדם הנכון במקום הנכון – אבנר כהן 'תפס פיקוד' במלוא מובן המילה על כל העסק, בשלב מסוים הכניס תחת כנפיו גם את הטיפול בחללי המשטרה והחללים האזרחיים שבאופן פורמלי לא היו אמורים להיות תחת אחריות צה"ל, וגרם לכך שמול הכאוס הכללי בימים הראשונים של המלחמה המסובכת והקשה הזו - לפחות בגיזרת הטיפול בחללים ידעו ראשי המדינה והצבא שהנושא נמצא בידיים הטובות ביותר שיכול היה להיות. בספר הוא מדגיש שהמתקן סימל את אחדות עם ישראל, גם מצד החללים שבהם טיפל שהגיעו מכל חלקי הציבור ממש, וגם מצד המטפלים - אנשים ונשים מכל שדרות החברה שפעלו שכם אחד באופן מסודר להפליא, ועם תוצאות מופלאות – כל החללים זוהו בוודאות גמורה ובזמן מינימלי ובכבוד מקסימלי, באופן שאין לו דמיון בשום אירוע דומה בהיסטוריה, וזאת למרות הדרישות ההלכתיות המחמירות לגבי ודאות הזיהוי. כך למשל, בלי להשוות אבל כדי לקבל פרופורציות, באסון מגדלי התאומים שבו נהרגו כ-2750 חללים זוהו אחרי שנים רק כשישים אחוז מהחללים, ובמתקן שורה מתוך כ-1200 חללים זוהו רובם ונמסרו לקבורה תוך שעות וימים, עד 99% זוהו תוך חודש למרות המצב הקשה שבו הגיעו הגופות או חלקיהן, והבודדים האחרונים זוהו תוך כמה חודשים נוספים. לא נשאר חלל אחד שלא זוהו לפחות שרידיו, וזהו נתון שהוא על גבול הדמיוני. הספר שנכתב מנקודת מבטו האישית של אבנר כהן ובסגנון סיפורי, בא בין השאר ללמד מפקדים ומנהיגים איך לנהל בהצלחה-מקסימלית אירוע חירום גדול בכלל ואירוע רב נפגעים בפרט, ולכן נוספו טיפים והערות דידקטיות בסוף כל פרק. מטרה עיקרית נוספת של פרסום הספר לדברי מחברו הייתה להשאיר עדות מאירוע יחיד בהיסטוריה, שלא נדע מעוד צרות כאלו, ולהצביע על האיכויות האנושיות הנדירות שזכינו להן בעמנו, ועל חשיבות האחדות באומה שבעז"ה הביאה את התוצאה המרשימה הזו. מעניין שהמחבר, שהוא כהן ובן-תורה, הצליח לנהל ביד רמה את כל האירוע הזה כאשר אפילו פעם אחת לא נכנס למקום שאסור לכהן להיכנס אליו, למרות שהלכתית יתכן שהיה יכול למצוא היתרים לכך, במקביל למשל להיתר הגורף והלא-פשוט בשלבים הראשונים של המלחמה לעסוק בזיהוי החללים גם בשבת, בגלל הצורך החיוני לדעת מי הרוג ומי נעדר ומי חטוף ומסיבות נוספות. אבנר כהן מספר שבישיבה הראשונה של הסגל הבכיר של הרבנות הצבאית הוא הורה לרבנים ולקצינים להתכונן לטיפול ב'מאה, מאה, מאה, ועוד מאה', והתכוון למאה חיילים הרוגים, מאה שוטרים, מאה אזרחים ולבסוף גם מאה מחבלים, והוא מספר שכמה מהנוכחים בישיבה גיחכו, ואחרים האשימו אותו בפסימיות יתר, עד שהתחילו להגיע המספרים האמיתיים... 39 פרקים ועוד שבעה נספחים בספר, ואין כאן מקום לסקור את כולם למרות שהם ראויים לזה. רק נקודה אחת: אבנר כהן לא מסתיר פרט ביוגרפי אישי שלו – הוא מגמגם באופן משמעותי, וכך היה מאז ילדותו. אני יכול להעיד בתור ר"מ שלו בישיבה התיכונית בשעלבים שהגמגום מעולם לא הפריע לו להביע את עצמו כאשר רצה, ואף לא מנע ממנו מלהיות הדובר הראשי של הכיתה בכל אירוע בתוקף סמכותו הטבעית, וגם את הנקודה הזו ואת ההתייחסות שלו כלפיה הוא מעלה בספר בכנות נדירה. בקיצור, אפשר להאריך עוד הרבה בעניין הספר היוצא-מן-הכלל הזה, יוצא מן הכלל בתוכנו ובמסריו ובאיכותו ובערכיו, אך המקום תם. תודה לאבנר כהן על פועלו ועל היצירה הזו שערכה לדורות, וברכת הצלחה בהמשך תפקידיו הפרטיים והציבוריים.

משנת ר' דוד כוכבי. פילוסופיה דתית, הלכה וחינוך. גבריאל חנוכה. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ה. 370 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

רבי דוד כוכבי היה מחכמי פרובנס בתקופת הראשונים, בן דורם הצעיר של המאירי ור"א מן ההר, וכונה 'כוכבי' אולי ע"ש מקום מגוריו העיר אישטילא שפירושה בפרובנסלית כוכב (אך הוא נקרא כך גם לפני שעבר לגור שם, ואולי היא העיר שהתגוררו בה גם אבותיו). נוסף להרבצת תורה ודרשות לרבים ופסיקת הלכה הוא גם חיבר ספר ענק בן עשרים חלקים שנקרא 'ספר הבתים', שרק כמה חלקים מתוכו נדפסו בדורנו ע"פ כתבי יד ששרדו. גם בדורות הסמוכים לחיבורו כנראה שלא נודע ספר הבתים ברבים. והוא נזכר בספרי הראשונים פעמים בודדות בלבד. עוד לפני כן הוא כתב ספר גדול שנקרא 'מגדל דוד' ובו חלק שנקרא 'ספר אמונה' הכולל בירורים בענייני אמונה ודרך ארץ וחלק אחר שנקרא 'ספר מצוה' שהוא מעין ספר מצוות, וגם שני חלקים אלו נדפסו בדורנו. ד"ר חנוכה מתאר בספר באופן זורם ובהיר את שיטותיו הפילוסופיות של ר"ד כוכבי שנטו הרבה לדעת הרמב"ם בעניין תפקיד המצוות וטעמן, בריאת העולם, בחירה חופשית, השגחה, תורה מן השמים, כוחה של התפילה ועוד.

סדר היום. רבי משה ן' מכיר. עם ביאור 'כיום יאיר'. [כרך שלישי]. פתח תקוה, תשפ"ה. 6+תמ עמ'. (chayomyahir@gmail.com)

רבי משה ב"ר יהודה למשפחת בן מכיר היה מחכמי צפת והיישוב 'עין זיתים' שעל-ידה בדורם של מרן הב"י והאר"י הקדוש וחבריהם. נוסף להרבצת תורה בנגלה ובנסתר ופסיקת הלכה כתב ספר הלכה והנהגה שהספיק להדפיס אותו עוד בחייו, דפו"ר ונציה שנ"ט ומיד אחריו שם שס"ה, ומאז נדפס פעמים רבות. המחבר מציג את ההנהגות הראויות לפי ההלכה ובהתאם לקבלה לכל ימות השנה, ובכרך הזה לימים שמחודש אלול ועד אחרי פורים (וחבל שלא מוזכר כלל בספר שלפנינו, לא על גבי הכריכה ולא בשער, ולא בהקדמת המהדיר, שמדובר על חלק שלישי, וששני החלקים הראשונים של מהדורה זו טרם יצאו לאור), ומאות מהנהגותיו ופסקיו נכנסו לספרי ההלכה של פוסקי הדורות הבאים. אחת מהנהגותיו הידועות היא אמירת 'מודה אני' בכל בוקר, הנהגה שהתפשטה לכל עם ישראל. גם אחרי שיצאו מהדורות חדשות של ספר 'סדר היום' ראויה מהדורה זו של מורי וידידי הר"מ בטיסט שליט"א לציון מיוחד, יש בה הפניות ומקורות ובירורים וציונים במדור 'כיום יאיר' שמאירים את עיני המעיין.

סידרא. לו. כתב עת לחקר ספרות התורה שבעל פה. עורכים: יהודא גלינסקי ועוד. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ה. 257+12 עמ'. (rishonim88@yahoo.com)

כתב העת הוותיק של המחלקה לתלמוד בבר אילן עוסק בשאלות מחקריות-היסטוריות-למדניות, כמו דיוקים מכתבי הנצרות הקדומה על תוקף הגירושין על פי שיטת בית שמאי למי שגירש את אשתו כאשר לא מצא בה 'ערות דבר', ההתפתחות ההיסטורית של דיני הייבום, עיון במידה 'כלל ופרט וכלל', מקורות 'מדרש הגדול' ועוד. מאמר מעניין עוסק במפת ארץ ישראל וסביבותיה שנספחה לחלק מכתבי היד של ספר 'כפתור ופרח' אך מקורה בחיבור אחר – מסעות רבי משה באסולה שחי יותר ממאתיים שנים אחרי רבי אשתורי הפרחי, ואולי בכל זאת היא מבוססת על מפה שצורפה בזמן מסוים לכתבי היד של כפתור ופרח למרות שלא חוברה ע"י רבי אשתורי הפרחי עצמו.

ספר מצוות גדול. הסמ"ג השלם. עשה כרך שלישי. שעלבים, מכון שלמה אומן, תשפ"ו. 28+תפג עמ'. (wso@shaalvim.co.il)

לפני כשנה וחצי זכינו בעז"ה להוציא לאור את כרך העשין השני של מהדורת 'הסמ"ג השלם', ועתה אנו זוכים להוציא לאור את הכרך השלישי והאחרון, כולל חמש מצוות העשה מדרבנן שבסופו. נותר לנו, כדי לסיים את סדרת הסמ"ג השלם במהדורתנו, להוציא לאור את הכרכים השני והשלישי של הלאוין, שכבר כמעט מוכנים. כמובן שאיני אובייקטיבי, ולכן אומר רק בקיצור שפרויקט 'הסמ"ג השלם' הוא כבר שנים רבות (רבות מדיי...) ספינת הדגל של מכון שלמה אומן – מדובר במהדורה שנעשה בה כל מה שצריך לעשות כדי שהיא תהיה מהדורת המופת של הסמ"ג עוד הרבה דורות קדימה, לא פחות. כך למשל טרחנו מאוד והשווינו את הנוסח הקיים לכתבי היד הקדומים והמדויקים ביותר ולדפוסים הראשונים, ובעקבות זה הפרדנו בין נוסח 'מהדורה קמא' לבין התיקונים הרבים וההוספות וההשלמות שהכניס המחבר עצמו בספר במשך השנים והם 'מהדורה בתרא' – הנוסח הסופי שהוא במהדורתנו נוסח ה'פנים'. צירפנו קונטרס גדול ובו מיטב חילופי הנוסחאות לתועלת המעיינים הדייקנים, הוספנו 'על הדף' ובסוף הכרך מפרשים של הסמ"ג מתקופת הראשונים וראשוני האחרונים, ובשוליים כתבנו הערות מחכימות עם מקורות והשוואות ומראי מקומות וציונים והסברים לכל עניין חשוב הקשור לדברים שבגוף הספר. לכרך הראשון של חלק לא-תעשה שיצא לאור לפני שנים רבות זכיתי להוסיף את תרגומי המילים 'בלעז', המילים בצרפתית שמדי פעם הוסיף הסמ"ג כדי לבאר את דבריו לתלמידיו, על פי מה שהכין במיוחד למהדורה זו אבי מורי ד"ר משה קטן ז"ל שהיה מגדולי המומחים לעניין זה, ובכרכים הבאים סייע לנו בזה פרופ' סיריל אסלנוב, שהוא היום המומחה הגדול ביותר בתחום. ח"י אברכים וחוקרים עסקו במשך כמה שנים בהכנת הכרך הזה, ונקווה שתוך שנתיים-שלוש נוכל לברך על המוגמר – סט הסמ"ג השלם בשישה כרכים, בעזרת ה' יתברך.

פירוש רש"י על מסכת נזיר. יוצא לאור לראשונה על פי קטעי גניזה וכתבי יד עם נספחים והערות ומבוא ומפתחות. מהדירים: הרב יהודה אמיתי שושנה ואביו הרב אברהם שושנה. ירושלים, מכון אופק, תשפ"ה. 52+שעא עמ'. (yashoshana@gmail.com)

עוד יצירה מבית 'מכון אופק' ומשפחת שושנה, והוא פירוש רש"י 'האמיתי' על מסכת נזיר שנלקט ממקורות רבים, בהם קטעי גניזה מגניזת קהיר ומ'גניזת אירופה' – כתבי יד שהשתמרו בכריכות ספרים ובעטיפות מסמכים בספריות אירופה אחרי שנבזזו מבעליהם היהודים במהלך הדורות, כתבי יד ישנים וציטוטים בראשונים, מכל אלו יצרו הרבנים השושנים שיח' ועוזריהם נוסח חדש וקרוב-למקור של פירוש רש"י על מסכת נזיר שהיה חסר לעולם התורה כבר מאות שנים, ובמקומו נדפס לצד הגמרא מאז הדפוסים הראשונים 'מפרש', שיתכן שגם הוא מבית מדרשם של רש"י ותלמידיו, אך אינו רש"י. על עבודת הענק הזו הכריז מכון אופק כבר לפני שנים, ורק בימים אלו זכינו לצאתה לאור אחרי מאמץ וטרחה מרובים של המהדירים ושל מומחים נוספים שהם נעזרו בהם בפן הלמדני ובפן המדעי, בהם הרב אביגדור אריאלי, פרופ' שמחה עמנואל, ד"ר עזרא שבט ועוד. כדי לא לערב בין המקורות השונים נמצאים בספר למעשה שלושה מדורים – נוסח פירוש רש"י על המסכת ע"פ כת"י לונדון שיש בו ליקוטים של פירוש רש"י המקורי שחלקם כבר הובאו בספר 'ברית יעקב' מאת רבי יעקב פייתוסי מתוניס על פי כת"י שהגיע לידו; מדור שני עם ליקוטי פירוש רש"י על פי קטעי הגניזה הנ"ל; מדור שלישי ובו ליקוט פירושים על מסכת נזיר מהספרים 'דבי רש"י'; וכן נספח עם קטעים מפירוש רבי שלמה סיריליאו על מסכת עדויות שעודנו בכת"י ובהם מובאים דברי רש"י המקוריים באחת הסוגיות במסכת נזיר, וכן פירושים המיוחסים לרש"י בתוך כת"י מגניזת פריז ובו חידושי אגדה. המבוא הרחב והמרשים כולל בתוכו בירורים מקיפים על 'המפרש' שנדפס לצד מסכת נזיר כבר מהדפוסים הראשונים של התלמוד, ועל כל המקורות לנוסח האמיתי של פירוש רש"י שמודפס כאן לראשונה. מובן-מאליו שכל פירוש מלוּוה בהערות ומקורות והסברים והשוואות, והשאלה שנותרה פתוחה היא אם לא היה עדיף לנסות לשחזר מכל העושר הזה פירוש רציף, פחות או יותר, על המסכת, במקום להשאיר את שלושת המדורים והנספחים כפרקים נפרדים זה מזה, מה שמרבה את טורח החיפוש. הדיוק וההקפדה התורנית-מדעית של מכון אופק הכריעו להעמיד כל מדור בנפרד, אולם יתכן שהתועלת ללומדים הייתה גדולה יותר אם היה נעשה שחזור כנ"ל, כמובן עם ציון למקורו של כל פירוש. המהדירים מצפים שבעקבות הדפסת הספר הזה יימצאו גילויים נוספים שיסייעו להם להשלים את המלאכה בעתיד, ועולם התורה מצפה לכך יחד איתם. יישר כוחם של האב והבן לבית שושנה שליט"א על היצירה החדשה שהם מציגים עתה לפני עולם התורה, וברכת הצלחה לביצוע מהיר של כל התוכניות התורניות-ספרותיות שבאמתחתם.

ש"י למקדש. דיני המקדש הלכה למעשה. הרב יהודה קרויזר. מצפה יריחו, תשפ"ה. 295 עמ'. (yehudakro@gmail.com)

ידידי מנוער הרב קרויזר היה ממצוייני הבחורים בישיבת הכותל, ואחרי שנות לימוד רבות עבר לשמש כרבו של היישוב מצפה יריחו וכר"מ ואח"כ ראש ישיבה בישיבת 'הרעיון היהודי' מיסודו של הרב מאיר כהנא הי"ד. הוא עוסק הרבה בענייני המקדש, וספר זה הוא תקציר מסודר של כל ענייני עבודת הקורבנות וסדר העבודה ודיני הכהנים והלויים וצורת הבית ומצות בנייתו וחידוש העבודה בו במהרה בימינו, כשהוא מבוסס על הרמב"ם והראשונים ועל בירורים רבים שכבר עשה הרב קרויזר בקונטרסי 'פסקי המקדש' שהוא מחבר לסירוגין כבר שנים רבות. לדעתו מצוות בניין בית המקדש ועבודת הקורבנות הינן ככל המצוות, ואין בהן צורך לא בהוראת נביא, ולא בקימום מלכות ישראל, ולא בהשלמת מצות מחיית עמלק, ולא ב'רוב יושביה עליה', ומקריבים אע"פ שאין בית, ואפשר לסמוך על המסורת שהסלע שבהר הוא מקום אבן השתייה, וניתן אם יישאר ספק לבנות מזבח קטן שבוודאי נמצא בתחום המזבח הגדול, ואין צורך בקידוש חדש של ההר ושל המקדש, ואפשר לבנות אותו בטומאה, וריצוי ציץ אינו מעכב, ובלית ברירה אפשר לסמוך על כהני החזקה של ימינו שהם כהנים גמורים, והקרבת מנחת חינוך לפני העבודה הראשונה אינה מעכבת, ואפשר לסמוך על זיהויי התכלת והארגמן ותולעת השני המקובלים בימינו, וגם זיהוי אבני החושן והאפוד אינו מעכב את חידוש העבודה במקדש. לכל אחד מפרטים אלו יש לו מקורות, ואם נפסוק להלכה כך אין דבר שמעכב את העבודה עוד היום חוץ מאשר החלטה ציבורית פוליטית, אבל אני מניח שגם הוא מסכים שצריך קודם קונצנזוס רבני-הלכתי, ולהשיג את זה זה כבר יותר מסובך... הספר נקרא על שם שניים מבניו שלמה וישי ז"ל שנהרגו בתאונת דרכים בחורף הגשום של שנת תשס"ח סמוך ליישובם, תנצב"ה.

שלום במרומיו. דוד מנחם. ראשון לציון, ידיעות ספרים, תשפ"ה. 173 עמ'. (info@ybook.co.il)

סיפור בסגנון סיפורֵי העיר חָלֵבּ של הרב חיים סבתו, על זקֵנה בבלית חכמנית בירושלים שהייתה מחבבת את המצוות, ובעיקר את מצות נטילת לולב בסוכות שהייתה מברכת עליה כמנהג אבותיה ואמותיה ורבותיהם, וה'מלחמה' שנלחם בה חכם צעיר ונמרץ שלדעתו ברכותיה לבטלה, הכל כסמל של מאבק המסורת החיה ב'מסורת הספרים', עם קריצה ברורה של המחבר לטובת הראשונה. הרב מנחם הוא רב קהילה במבשרת ציון, וזה ספרו הראשון. יש בו שילוב של סיפור מודרני בתוך עטיפה עממית-מסורתית, כולל תיאור הרקע ההלכתי של סוגיָת היתר הברכה לנשים על מצוות עשה שהזמן גרמן, שהרב עובדיה זצ"ל אסר בתוקף. בין השאר מוצגות בסיפור דמויות מזרחיות-ירושלמיות נוגעות ללב, ומוצגת התמודדותן עם העידן החדש והדור הצעיר. הסוף הוא שהזקנה הצדקת הלכה לעולמה, ובאה אל הרב בחלום והעידה בפניו שהיא ממשיכה לנהוג כמנהגה גם בגן עדן. לעומתה רוב האנשים החיים התרשמו מבקיאותו הרבה של הרב, ונבהלו מחומרת העניין של ברכה לבטלה, כך שנקבעה הלכה כמותו שנשים לא תברכנה, וגם רבנים שהלכתית חלקו עליו 'כבשו דבריהם ושמו כף לפיהם מאימת הרב ומפחדו, כי כביר מצאה ידו'. הסיפור מסתיים בכך שבתו של הרב מגיעה לביתו שלו ונוטלת את ארבעת המינים שלו ומברכת עליהם בקול רם וצלול, 'וביקש הרב לזעוק "ברכה לבטלה!" אך נכבש קולו'...