המעין

ארץ ישראל במשנתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל / הרב ארי יצחק שבט

הורדת קובץ PDF

הרב ארי יצחק שבט

ארץ ישראל במשנתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל

הקדמה

א. ציווי אלוקי

ב. גאולת ישראל וקיבוץ גלויות

ג. טבעיות הקשר

ד. גילוי ה' בעולם

ה. שלֵמות התורה

ו. כלליות

ז. איחוד קודש וחול

ח. אהבת הארץ

•  

הקדמה

ארץ ישראל מהווה אחד מהנושאים המרכזיים במשנת מו"ר הרב חיים מאיר דרוקמן זצ"ל, שנפטר לפני שלוש שנים, בב' בטבת תשפ"ג. העלייה לארץ, יישובה וירושתה הם מאבני היסוד של שיעוריו ומפעליו[1]. על אף היקפו העצום של הנושא, מטרתנו כאן לנתח ולפרוט את הרעיון למרכיביו ולשפוך אור על יחסי הגומלים שביניהם, במבט ה"אחדות הכוללת"[2] של משנת הרח"ד. דברי הרב מבוססים היטב על מקורות חז"ל, ומודגשים בכתבי מרן הראי"ה זצ"ל ומורו הרצי"ה (כפי שנציין בהערות), אולם כמחנך דגול הוא הִנגישם עבורנו בשפה ברורה ומסודרת, ביצירתיות ובדיוקים חדשניים, כדי לאחדם למשנתו הסדורה המוכרת היטב לתלמידיו הרבים.

 

1. ציווי אלוקי

לא ניתן לראות את המיוחד של ארץ ישראל בעין[3]. הסביר הרב במצות מקרא ביכורים על הפסוק "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו"[4] שלא כשאר האומות וארצותיהם עמנו וארצנו. "מקור הקשר שלנו לארץ זוהי זכותנו על הארץ - זכות נצחית, שאינה תלויה בדבר... זוהי קביעה אלוקית"[5].

כמי שבעצמו עלה בגפו כילד בתקופת השואה[6] וחינך וליווה רבבות לעלות (כולל הכותב!), הרב ידע היטב ש"ארץ ישראל נקנית בייסורין"[7], ודווקא כך. לעזוב את המוּכּר, בית אבא, העבודה, והמולדת, והכל למען קיום המצוה האלוקית[8]. כך השיב הרב לשאלת אפשרות הוויתור על חלקי ארץ ישראל תמורת שלום, שיש לגשת לשאלה זאת בהסתכלות תורנית, והתורה משיבה בשלילה, ראשית משום מצות ישוב ארץ ישראל הכוללת את האיסור ש"לא נעזבה ביד זולתנו מן האומות", ולכך יש להוסיף את איסור "לא תחנם"[9].

בנוסף לעצם המצוה של יישוב הארץ יש לשים לב גם לחומרתה. הקב"ה מבהיר בכל התנ"ך שלארץ ישראל יש ערך מיוחד[10]. חז"ל ממשיכים כיוון זה, ומסכמים ש"ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה"[11], וזה מתבטא גם למעשה. הרב היה מדגיש בשם המנחת חינוך ומרן הראי"ה שכיבוש והגנה על ארץ ישראל דוחים פיקוח נפש[12]. "מכאן מובן מדוע אנו מייחסים חשיבות רבה כ"כ למאבק על ארץ ישראל... מצות ישוב הארץ היא באמת מיוחדת וייחודית, דרכה אנו יכולים לקיים את כל מצוות התורה ולמלא את ייעודנו בעולם"[13].

השלכה נוספת למבט התורני-אלוקי על יישוב הארץ היא העובדה, שעל אף הלהט של החלוצים הראשונים ליישב את ארץ ישראל - ללא יניקה מהתורה הנצחית ההתלהבות הזו אינה ממשיכה בדרך כלל הלאה לדורות הבאים[14].

 

1. גאולת ישראל וקיבוץ גלויות

בדורנו, מעֵבר לערך האלוקי הנצחי של ארץ ישראל, משימתנו לסייע בהגשמת קיבוץ הגלויות והתחיה הלאומית, המבטאות וגם מקדמות את תהליך הגאולה:

הגשמת הייעוד הגדול [של ישראל] יכולה להתממש אך ורק בארץ ישראל, ולכן היא מהווה חלק בלתי נפרד מבשורת הגאולה[15]:

תהליך קיבוץ הגלויות שחזינו, ואיננו פוסקים מלחזות בו... בכל שנה מקבל פנים חדשות. כך בעשרות השנים האחרונות... [מתבטא התהליך] באחינו האבודים באתיופיה, וכן בהתמוטטות מסך הברזל ברוסיה, ופתיחת שעריה לרווחה לכל היהודים המשתוקקים לשוב לציון[16].

בנוסף לקיבוץ הגלויות היה מדגיש הרב את ה"קץ המגולה" המוכיח שאנו בתהליך הגאולה, כשארץ ישראל מניבה פירותיה בעין יפה[17]. בהקשר זה היה רגיל להזכיר את דברי אור החיים הקדוש בריש פרשת כי תבוא על "והיה כי תבוא אל הארץ" ש"והיה" הוא לשון שמחה[18], כי שמחה אמיתית יכולה להיות רק בארץ ישראל, וכשעם ישראל בתוכה. על כן מדייק הרב שר' יוחנן וריש לקיש לא רצו למלא שחוק פיהם בימיהם[19] אף שגרו בארץ ישראל, משום שב"שוב ה' את שיבת ציון... [רק] אז ימלא שחוק פינו"[20]. דיוק מקורי נוסף של הרב בנושא זה היה שהפעם הראשונה שנאמר בה שכל ישראל שמחים היה במלכות שאול (שמ"א יא, טו), ולאחר מכן נזכרה "שמחה גדולה" בימי דוד (מל"א א, לט-מ), ואף יותר בימי שלמה (מל"א ד, כ) כי בזמנו הייתה יותר יציבות של השלטון הישראלי בארץ ישראל ובהתאם גם יותר שמחה[21]. ממילא, מטעים הרב במקום אחר, ברור שהיום כבר צריכים להודות על הגאולה, ולא רק לבקש ולחפש אותה[22]. הרב היה רגיל להרחיב על חובת השמחה וההודיה על קיבוץ הגלויות בהקשר לשמחה ולאמירת ההלל בימי העצמאות[23]. כדרכו בקודש אף הזכיר הרב פעם אחר פעם שאין לנו להסתפק בהודיה שלנו לה', אלא שאנו צריכים גם לחנך אחרים לראות בטוב ולהודות על כך[24].

 

1. טבעיות הקשר

התאמה זו של עם ישראל וארץ ישראל[25] מודגשת כבר בחז"ל: "אמר הקב"ה אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי"[26]. הרב הדגיש את הטבעיות שב"שידוך" הזה, והסביר את דברי האלשיך[27] בדרכו הבהירה: "[לך-לך] - המילה 'לְךָ' אינה משמשת כטעם להליכה, אלא ציוּן לאן עליו ללכת - "לעצמך אתה הולך". בהליכה זו אתה, אברהם, מתחבר אל עצמך... כל עוד אינך בארץ ישראל - אתה מנותק מעצמך"[28]! כל עם מפַתח אהבה לארצו, אך אצלנו מדובר בקשר אלוקי שנקבע טבעו מלמעלה (ולא רק שנצטווינו בו, שעל כך עמדנו לעיל בנקודה א).

עוד טרם דרכה כף רגלו של היהודי הראשון בארץ - כבר נקבע הקשר המהותי שלנו כלפיה. ה' אומר לאברהם... שם מקומך! אתה במהותך שייך לשם! שם תהיה גוי גדול... זוהי קביעה אלוהית, שאינה תלויה בהתפתחות טבעית אנושית ממושכת[29].

התורה למעשה מכניסה רובד נוסף לטבעיות ה"שידוך" הזה, מימד של קדושה, ומלמדת אותנו כדברי הרב ש"הארץ הזאת ארץ קדושה היא, ואיננה כשאר הארצות, ואנחנו, עם ישראל - עם הקודש אנו"[30]. בהיותנו בגלות בחו"ל, גם אם יהודים גרו בשכונות או גיטאות שלהם, בהכרח היו עליהם השפעות זרות שהורידו מהחירות הטבעית שלהם. ע"כ דייק הרב את הקשר בין "לשנה הבאה בארעא דישראל" לבין ההמשך "לשנה הבאה בני חורין", כי "מילוי ייעודנו בשלימות הראויה יתכן רק בשבתנו בארץ ישראל, כבני חורין, כשאין שום גורם המונע מאתנו להאיר את אורנו..."[31]. טבענו הוא להיות בני חורין בארץ ישראל, לא באוגנדה, וללא השפעות זרות וחיצוניות. בשנתיים (תשט"ז-תשי"ז) שהיה הרב בשליחות למען תנועת בני עקיבא בניו יורק[32] הוא ראה היטב והבין מקרוב את בעיית ההתבוללות כש-94% מיהודי ארה"ב לא שומרי תומ"צ[33].

ההתאמה בין העם לארץ מתבטאת גם ברמב"ם בספר המצוות[34] שהרב היה רגיל להזכיר, שמכריע שאם אין יהודים בארץ ישראל כביכול חלילה נמחה עם ישראל. הרב הוסיף שלא מדובר רק על הצהרה רעיונית והלכתית, שאי אפשר אז לנהל את הלוח העברי, אלא גם במציאות, שאלמלא היישוב היהודי בארץ ישראל, מי היה קולט את ניצולי השואה, יהודי ארצות ערב, פליטי אתיופיה ומיליון אחינו מרוסיה[35]?

 

1. גילוי ה' בעולם

פן נוסף של טבעיות ה"שידוך" בין עם ישראל לארץ ישראל מתבטא גם בנבואה וגילוי השכינה. כותב הרב, "ייחודה של הארץ פנימי, אך יש לו ביטויים חיצוניים". אמרו חז"ל ש"אין השכינה נגלית בחו"ל", כמו שמפורש אצל יונה הנביא, ורק באָרץ מתאפשר המפגש בין בשר ודם ישראלי חומרי, לבין הקב"ה[36]. כך מרחיב גם ספר הכוזרי, שנבואה היא רק "בה או בעבורה"[37]. כמו כן מוסיף הרמב"ן על דברי רש"י על מה שכתוב "לזרעך אתן את הארץ הזאת", שכתגובה להבטחה הזו אברהם בונה מזבח "לה' הנראה אליו"[38]: "וטעם 'לד' הנראה אליו' - כי... זבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו ה'... אבל נאמר לו 'לך לך מארצך' בחלום הלילה או ברוח הקודש"[39].

בבקיאותו המיוחדת גם במקורות חז"ל הפחות-מוכרים מזכיר הרב "שעשרה נקראו חיים" ובהם הקב"ה, תורה, עם ישראל וארץ ישראל, ואף שוזר אותם יחד: "בעם ישראל קיימת... סגולה ייחודית - וכך גם בארץ ישראל [קשור גם לנקודה ג - טבעיות הקשר]. החיוניות המיוחדת הזו יונקת את כוחה ממקור אלוהים חיים [קשור גם לנקודה א - האלוקיות שבארץ ישראל], ויוצאת מן הכוח אל הפועל ע"י התורה, שהיא תורת אלוהים חיים" [קשור גם לנקודה ה - שלמות המצוות בארץ ישראל][40]. מדייק הרב שגילוי האלוהיות מתבטא אפילו בפירות ארץ ישראל, כפי שמצוין אצל המרגלים "והימים ימי ביכורי ענבים", ומחדש כי "בתוך ענבי הארץ, המסמלים את ארציותה החומרית של הארץ, מסתתרת... חיות אלוהית מיוחדת"[41].

פַן אחר דרכו מתגלה ההשגחה האלוקית בארץ ישראל הוא בעת יציאתנו למלחמות, אז האמונה והביטחון (כמו באיסור "לא תערוץ מפניהם"[42]) הולכים ומתחזקים, וניסי ה' נראים היטב[43]. הרב היה רגיל להרחיב על כך שהגלות מארץ ישראל בעצמה היא חילול השם נורא: "ויחללו את שם קודשי באמור להם: עם ה' אלה ומארצו יצאו", וממילא שיבת ציון וניצחונות עם ישראל מהווים קידוש השם עצום[44]. השכר והעונש הלאומיים של עם ישראל בארץ ישראל, שהם מעל לדרכי הטבע, אף הם מראים את השגחת ה': "ארץ ישראל זוכה, אפוא, להשגחה פרטית מיוחדת... קיים קשר ישיר בין התנהגות ישראל היושבים בה לאקלימה". הכל תלוי ב"אם שמוע תשמעו אל מצוותי"[45].

כך כל שנה בחגיגת יום העצמאות מודים לה' מחדש על גילויי ה' אלינו דרך ארץ ישראל. הרב הזכיר את השנים הראשונות של המדינה בהן תלמידי מרכז הרב היו רוקדים מהישיבה ב'בית הרב' עד לבית הנשיא ברחביה, ובדרך הצטרפו אליהם יהודים רבים. הרב שמע מהרצי"ה ש"כשאני רואה את היהודים האלה רוקדים פה, אני רואה את רבש"ע רוקד איתם"[46]...

 

ה. שלֵמות התורה

לשאלת מה יותר חשוב: עם ישראל, ארץ ישראל או תורת ישראל, השיב הרב:

כדי שתתגלה התורה בעולם בגדלותה ובשלמותה האמיתית, יש הכרח שעם ישראל יחיה בארצו, ארץ ישראל, בריבונות מלאה... בראש ובראשונה העובדה שישנן מצוות רבות שקיומן המעשי אפשרי רק בארץ ישראל... אולם מצד האמת... המשמעות הרוחנית המלאה של כל מצוות התורה היא אך ורק בארץ ישראל, ואפילו מצוות שבגופו של אדם כמו תפילין וציצית... ממלאות את תכליתן הרוחנית השלמה רק בארץ ישראל[47].

פעמים רבות הדגיש הרב שבנוסף למצוות התלויות במקדש והתלויות בארץ, בארץ ישראל צריכים כעת לחזור ולקיים גם את כל המצוות הלאומיות - צבא, כלכלה, חקלאות וכדומה[48]. אך בנוסף לתוספת הגדולה בכמות המצוות שמקיימים בארץ ישראל[49], בעצם: כל המצוות תלויות הן בארץ מבחינת איכותן האמיתית. מרגלא בפומיה דרשת הספרי על הפסוק 'הציבי לך ציונים': "אע"פ שאני מגְלה אתכם מן הארץ לחו"ל היו מצוינים במצוות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים"[50].

בנוסף לכמותן ואיכותן, בארץ ישראל מתנהלת מסגרת של שכר ועונש המעודדת את שלֵמות קיום המצוות. אם נקיים את המצוות נזכה "למטר השמים תשתה מים", דבר שלא קיים במצרים ובכל שאר הארצות, אך אם לא נקיים את המצוות, "לא יהיה מטר" כעונש[51]. הגלות מארצנו וממדינתנו פוגעת בשלמות התורה, חסר אז "יתרון המגרש הביתי", הקושרת את התפילה "לשנה הבאה בארעא דישראל" להמשכה להיות פה "בני חורין", "חופשיים לחלוטין מכל סיג של תרבות נוכרים וזרים", הן בכפייה והן בהשפעה[52].

 

ו. כלליות

תורת ארץ ישראל היא אכן שונה גם מבחינת יחס היחיד מול הכלל. תורת חו"ל מתמקדת ביחיד, לעומת תורת ארץ ישראל שפונה גם אל הכלל, ועוסקת בכל תחומי החיים ורובדיהם[53]. זה מתבטא גם בהלכות מלחמה הכרוכות בחילול שבת, מסירות נפש, וסיכון חיי היחיד למען הכלל[54]:

הפרט יכול להצטמצם לתחום אחד ולהסתגר בו, אבל... עם שלם החי במדינתו הריבונית מוכרח לעסוק בכל התחומים והמקצועות... הן התחומים הארציים-חומריים והן התחומים השמימיים-הרוחניים[55].

בהתאם צריכים אנו לגדל דור של תלמידי חכמים שינקו מתורת ארץ ישראל, הנאמנים לה' לא רק בענייני בין אדם לחברו ובין אדם למקום, אלא בעניינים של שלמות התורה שהיא "גם בתחומים שבין אדם לעמו, לארצו ולמדינתו"[56]:

במשך שנות הגלות דיני המלחמה כמעט ולא נידונו ונלמדו... מאז שגלה עמנו... כל תחומי החיים הלאומיים שלנו הושהו ונכנסו לתרדמת...[57]

פן זה של הכלליות של מצות ישוב וירושת ארץ ישראל מופיע גם בראשונים. מעבר לרמב"ן המוכר בהגדרת המצוה[58], גם אצל הריב"ש מפורש ש"ישוב ארץ ישראל אינה מצוה לשעתה, אלא מצוה המתקיימת לעולם היא, ומצוה ותועלת היא לכל ישראל שלא תשתקע ארץ קדושה ביד טמאים, ואין למדין ממנה לשאר מצוות"[59].

השלכה נוספת של תורת הכלל של ארץ ישראל היא ש"גם אם אנו עצמנו יושבים... בארץ ישראל, איננו שוכחים את עם ישראל כולו, שחלקו הניכר עדיין שרוי בנֵכר"[60]. בהתאם הרב היה פעיל מרכזי גם בתנועה העולמית של בני עקיבא מיום היווסדה ובמשך כ-70 שנה, עד לפטירתו[61].

 

ז. איחוד קודש וחול

לא רק ענייני הרוח המגיעים עד השמים, אלא גם "ארץ הקודש" היא מבין המהפכות של עם ישראל בעולם[62]. בשם רבו הנזיר זצ"ל הביא הרב ש"ארץ ישראל כולה 'ארץ הקודש', לא רק ארון הקודש"[63]. המורכבות הזאת בין שמים וארץ היא הכרחית ועקרונית באמונה באל אחד, כי לאלוקים אין מגבלה ואין גוף. "אין בידינו לבוא במגע ישיר עם הקדושה שבשמים... ע"כ זיכה אותנו הקב"ה בארץ הקודש... ארץ שפירותיה וכל מה שצומח בה הוא קודש"[64].

הרב היה רגיל להזכיר את דברי הב"ח על מה שמברכים בברכת מעין שלוש "ונֹאכל מפריה ונשֹבע מטובה" - וכי נכנסים לארץ עבור האכילה? אלא "קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה - היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ"[65]. לא נשכח את ביטויו, שיש בפירות הארץ "ויטמינים של קדושה", "ויטמין K". הרב הזכיר תמיד שדברים אלה מפורשים הם בתנ"ך, "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה"[66]...

האמונה באל אחד גורמת לכך שהכל מתאחד '[67]לעומת עבודה זרה שמפולגת ומפלגת. אצלנו יש בורא אחד וממילא אין סתירות בעולם, אין אלוהי אש לעומת אלוהי מים, אין אלוהי חומר לעומת אלוהי רוח. וכדברי רבו הרמ"צ נריה שסיכם את משנתו של מרן הראי"ה בביטוי: "איחוד ההפכים"[68].

הרב נהג להסביר את הכינוי "ארץ זבת חלב ודבש" בכך שלפי ההלכה חלב ודבש [דבורים] היו צריכים להיות טמאים, ובכל זאת הם טהורים[69]. ומשום כך:

ייחודה של ארץ ישראל הוא כייחודם של החלב והדבש... החומר מאיים על הקדושה והרוחניות, וע"פ הכללים הרגילים היינו מצפים שגם ארץ ישראל תהיה "אסורה"... אך ה' גילה לנו שאין להתרשם מהרושם החיצוני החומרי של ארץ ישראל, אלא יש להביט לפנימיותה[70].

 

ח. אהבת הארץ

האבות חמדו את ארץ ישראל גם לפני חלות המצוות בה[71]. גם בזמן הגלות, כשארץ ישראל הייתה שוממה חומרית, ולא הייתה מרְכז התורה, והמצוות התלויות בה אינן נוהגות, בכל זאת השתוקקנו אליה[72]. "ישרה אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה גוים ולא בחו"ל ואפילו בעיר שכולה ישראל"[73]. ארץ ישראל אהובה תמיד, וה'קץ המגולה' של פריחת ארץ ישראל הוא מפני שכל זמן שישראל אינם בארץ היא כאשה נאמנה המחכה לאהובה[74]. "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קִרבו לבוא"[75]. גם בגלות, כשארץ ישראל לא הייתה יפה כל כך, נשקנו את אדמתה[76]. על כן מובנות הגזירות והתקנות שתוקנו משום יישובה, תפארתה ונויה של ארץ ישראל[77]. "ארץ ישראל כל כך אהובה... שאיננו רוצים לצאת ממנה[78]!"

 

•  

ייחודה של הארץ איננה תלויה במצוותיה, אלא אדרבה, אהבתה וטבעיות הקשר איתה היא הסיבה שהמצות הן תלויות בה[79]. יחד עם כל היתרונות של ארץ ישראל והשלכותיהם שהזכרנו כאן, הדגיש הרב פעמים רבות שארץ ישראל אינה רק אמצעי לאלוקיות, לשכינה, לקדושה יתירה, לתורה או לכמות ואיכות גדולות של מצוות, ואיננה רק אמצעי לקירוב הגאולה, אלא שקיימים אהבה וקשר נצחי בין עם ישראל לארצו שאינם תלויים בדבר[80]. על כן כל שמונה הנקודות שהזכרנו קשורות זו בזו ב"אחדות הכוללת"[81].