המעין

המעין > גליון טבת תשפ"ו >

חשש 'פולטת שכבת זרע' בהזרעה מלאכותית / הרב אליקים פרץ; הרב נתנאל ולדנברג

הורדת קובץ PDF

הרב נתנאל ולדנברג; הרב אליקים פרץ

חשש 'פולטת שכבת זרע' בהזרעה מלאכותית

א. פתיחה – שאלות הלכתיות בהזרעה בימי נידות

ב. הנדונים בדברי הפוסקים

ג. הצעת טעם חדש – מהותה של 'שכבת זרע'

ד. הסבר המציאות – מהו נוזל הזרע, ואיזה חומר מוזרק בהזרעה

ה. מהי 'שכבת זרע המטמאת', ובאיזה אופן שייכת טומאת 'פולטת'

סיכום הדברים

 

א. פתיחה – שאלות הלכתיות בהזרעה בימי נידות

האפשרות להבאת ילדים לעולם בשעת הצורך שלא בדרך אישות, אלא על ידי הזרעה מלאכותית, הביאה עמה דיונים הלכתיים בנוגע לביצוע הפעולה בימי נידות. נדון ידוע בספרי הפוסקים הוא, האם יש חשש של פגם "בן הנידה" בוולד שנוצר בימי נידות אך שלא בדרך אישות. כלומר האם פגם בן הנידה תלוי בכך שהוולד נוצר מביאה אסורה, או בעצם תחילת היווצרותו באשה בעת היותה נידה[1]. נדון נוסף שעלה בדברי הפוסקים הוא לגבי מקרה שנעשתה הזרעה מלאכותית בימי ספירת שבעה נקיים, האם פעולת ההזרעה תגרום לסתירת ספירת הנקיים בשל החשש של 'פולטת שכבת זרע'.

הגמרא במסכת נדה (מא, ב) למדה מפסוק שאשה שפולטת שכבת זרע טמאה, ועוד במסכת נדה (לג, א-ב) אמר רמי רב חמא שאשה שפולטת שכבת זרע מפני שהיא נטמאת סותרת את ספירת שבעת הימים הנקיים. ומבואר עוד בגמרא (לג, א; מב, א) שהטעם לסתירת ספירתה, הוא משום שנחשב שבפליטתה את שכבת הזרע היא נחשבת "רואה" ולא "נוגעת". כלומר מצד נגיעה בטומאה בעלמא בשעה ששכבת הזרע יוצאת מגופה ונוגעת בה אין סיבה שתסתור את ימי טהרתה, אלא שנחשב שהיא "רואה" טומאה מצד עצמה מחמת שכבת הזרע היוצאת ממנה, ולכן יש כאן סתירה לספירת טהרתה.

מכאן למדו הראשונים, וכן נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' קצו סע' יא), שהמשמשת מיטתה ולאחר מכן ראתה דם - יש לה להמתין שש עונות (שזהו שיעור הזמן שיש לחשוש לפליטת שכבת זרע לאחר ביאה) עד שתתחיל לספור שבעה ימים נקיים לטהרתה. הרמ"א מביא את מנהג אשכנז להמתין יום נוסף.

דנו הפוסקים האם בהזרעה מלאכותית יהא נוהג החשש של "פולטת שכבת זרע", וממילא אשה שעברה הזרעה מלאכותית בימי ספירת הנקיים תסתור מניינה ותמתין שלושה או ארבעה ימים עד שתחל לספור מחדש. בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סי' קפג וחלק יא סי' רח) כתב שחשש "פולטת" נוהג גם בהזרעה מלאכותית. בספר לבושי עז לגאון רבי עזריאל אויערבך (סי' קצו סע' יא) הביא שאביו הגרש"ז אויערבך נקט להקל (וראה גם ספר מעדני שלמה נדה אות כה) ואילו חמיו הגרי"ש אלישיב נקט להחמיר, ובמכתב הגר"ע יוסף (הובא בחוברת אסיא צה-צו, תשרי תשע"ה, עמ' 135) נקט להקל, וכן בספר רשומי אהרן (חלק א יו"ד סי' קצו אות ו) כתב בשם הגר"מ פיינשטיין להקל. וראה בספר פועה (חלק ב עמ' 309) שהביאו מקורות נוספים לכאן ולכאן.

 

ב. הנדונים בדברי הפוסקים

בדברי הפוסקים הוזכרו שלושה צדדים להקל או להחמיר בענייננו:

א. האם טומאת פולטת שכבת זרע שייכת דווקא בדרך אישות, או אפילו בכל דרך שעל ידה הגיע זרע האיש לגוף האשה? נקודה זו היא הנקודה העיקרית בה דנו בשבט הלוי ובספר לבושי עז בשם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב ובמכתב הגר"ע יוסף הנ"ל. וביאר בשבט הלוי שכיון שאמרו בגמרא שהאשה סותרת ספירתה מחמת שנחשבת ל"רואה", ממילא בכל אופן שהיא פולטת שכבת זרע נחשבת ל"רואה" ומטמאת, ואין נפקא מינה כיצד הגיע הזרע לגופה. וכעין זה כתב בלבושי עז בשם הגרי"ש אלישיב, ובנקודה זו נחלקו עליהם הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף כמבואר במקורות הנ"ל.

ב. סברא נוספת להקל היא שמבחינה טכנית ומציאותית חשש הפליטה כמעט ואינו קיים בהזרעה מלאכותית. שכן, בהזרעה כזו מוזרקת כמות קטנה של זרע ישירות לרחם, בניגוד לביאה רגילה שבה כמות גדולה של זרע נכנסת לנרתיק. סברא זו נכתבה בספר רשומי אהרן שם בשם הגר"מ פיינשטיין, וביארה היטב מבחינה מציאותית ד"ר יעקב רבינזון במאמרו בחוברת אסיא הנ"ל. אולם הגר"ע יוסף במכתבו אינו מתייחס כלל לסברא זו, למרות שהייתה לפניו. והאמת שעיקר סברא זו לא פשוט מבחינה מציאותית, שכן אפילו פליטה כלשהיא מטמאת כמבואר בגמרא נדה מב, א שכיון שהיא 'רואה', מטמאת במשהו, ואם כן לא הועלנו דבר במה שחשש הפליטה רחוק ביותר, שהרי סוף סוף אם תפלוט - טמאה, ומהיכי תיתי לן שלא תפלוט כלל אפילו טיפה אחת של זרע, או שבכהאי גוונא של חשש רחוק לא גזרו [וראה בסמוך מדברי שבט הלוי].

ג. בספר פועה כתבו סברא נוספת להקל, שדין פולטת שסותרת מניינה הוא רק גזירה משום חשש שמא תפלוט, וייתכן שלא גזרו אלא בביאה כדרך כל הארץ שהיא  מצויה ושכיחה, ולא בהזרעה מלאכותית שאינה כדרך כל הארץ ואינה שכיחה. אולם בשבט הלוי (חלק ט שם) כבר כתב בנוגע לכך: "אין לומר דנ"ד מילתא דלא שכיחא דלא גזרו, דאין בידינו להקל בזה", ובאמת הדברים פשוטים ומסתברים, דמהיכא תיתי לאדם בן דורנו להחליט אימתי אמרו חז"ל גזירתם ואימתי לא, כשהם עצמם לא חילקו[2]?

עלה בידינו שהנדון העיקרי בדברי הפוסקים בנוגע לדין טומאת "פולטת" בהזרעה מלאכותית הוא האם טומאת פולטת שכבת זרע נוהגת גם בזרע שנכנס שלא בדרך אישות - או לאו[3].

 

ג. הצעת טעם חדש – מהותה של 'שכבת זרע'

למרות שכבר נשתברו קולמוסים רבים בנדון, נראה להציע טעם חדש להכרעת ההלכה בעניין זה.

סברות הפוסקים הנ"ל עוסקות בפליטת האשה בעקבות הזרעה מלאכותית אם היא מטמאת. להלן נדון מצד אחר - האם באופן של הזרעה מלאכותית ייחשב הזרע בכלל "שכבת זרע". המציאות בה דנו הפוסקים על שכבת זרע שמטמאת כשהגיעה לגוף האשה שלא בדרך ביאה היא כאשר לוקחים את הזרע כפי שיצא מגוף האיש ומזריקים אותו לרחם האשה. אך בהזרעה מלאכותית כפי שהיא נעשית היום בפועל המציאות אינה כן כלל ועיקר, וכפי שיתבאר להלן.

נקדים, כי הדבר ברור שטומאת "פולטת" נוהגת רק במי שפולטת שכבת זרע ממש. אם כן, מעתה יש לדון מהי מהותה של 'שכבת זרע' המטמאת, אולי מדובר רק על החומר כפי שהוא יוצא מהגוף? וגם אם נאמר שהחומר היוצא מגוף הגבר מטמא גם אם עבר שינויים מסוימים – יתכן לומר שחשש "פולטת" אינו שייך אלא בנוזל הטבעי כפי שהוא, וממילא דין פולטת אינו חל בחומר המוזרק לרחם האשה בהזרעה מלאכותית אחרי שעבר שינויים משמעותיים.

נעבור לתיאור המציאות הנצרך להבנת העניין, ולאחר מכן נחזור לדיון ההלכתי.

 

ד. הסבר המציאות – מהו נוזל הזרע, ואיזה חומר מוזרק בהזרעה[4]

"שכבת הזרע", או "נוזל הזרע" במונח המקובל כיום, החומר היוצא מגוף הגבר בשעת פליטת הזרע, מורכב מעד 5% תאי זרע בלבד. כל יתר הנוזל מגיע מבלוטות שונות בחלל הבטן - כשני שליש מהחומר משלפוחיות הזרע השוכנות מאחורי שלפוחית השתן, ועוד קרוב לשליש מקורו בבלוטת הערמונית השוכנת מתחת לשלפוחית השתן. החומר מהשלפוחיות ומהערמונית מתווסף לתאי הזרע המגיעים מהאשכים, ומספק להם תזונה ושכבת הגנה מפני חומצות שונות הנמצאות בגוף האישה העלולות לפגוע בחיוניות הזרעים בדרכם אל הרחם.

באופן טבעי, כל נוזל הזרע שיוצא מגופו של הגבר - מגיע בשעת תשמיש אל הנרתיק, שבו קיימים מנגנונים המסננים את החומר וגורמים לכך שתאי הזרע האיכותיים והמתנועעים הם אלו שיתקדמו הלאה לתוך צוואר הרחם ודרכו לרחם. אולם בשונה מכך, בהליך של הזרעה מלאכותית החומר מוזרק ישירות אל תוך הרחם, ולא עובר בנרתיק. לו היינו מזריקים את כל נוזל הזרע כפי שהוא לתוך רחם האשה היא הייתה בדרך כלל סובלת מהתכווצויות קשות וכואבות, והייתה אף עלולה להגיע לסכנת חיים בשל "שוק אנפילקטי" (תגובה אלרגית קשה לחדירת חומר זר לגוף).

בשל כך, לפני כל פעולת הזרעה מלאכותית, ללא יוצא מן הכלל, נוזל הזרע עובר "השבחה". פעולת ההשבחה אינה כשמה כלל, שכן אין כל השבחה ושיפור של התאים עצמם, אלא סינון וברירה[5]. מדובר בסינון כפול: ראשית, סינון של תאי הזרע מכל הנוזל העוטף אותם; ושנית, סינון וברירה של תאי הזרע הטובים מתוך שלל התאים, והשלכת התאים שאיכותם פחותה. ישנן כמה טכניקות לביצוע ההשבחה (השכיחות: Swim up; Gradient), אך משמעות כולן זהה - סינון והפרדת תאי הזרע מתוך נוזל הזרע, ובחירת התאים הטובים.

לאחר בידודם ובחירתם, תאי הזרע הטובים מונחים בתוך נוזל מלאכותי ייעודי (מדיום) שאינו גורם תגובה שלילית בתוך הרחם, לצורך שמירה על חיותם והאנרגיה שלהם עד להזרקתם לרחם. נפח הנוזל הוא עד 0.5 מ"ל למנת זרע המוזרקת לרחם, כאשר ברוב המקרים היחס הכמותי בין הנוזל לבין תאי הזרע הוא גדול מאשר מהיחס שלהם בתוך נוזל הזרע הטבעי, כלומר שיש בנפח הנוזל שנוצר פחות מ-5% תאי זרע, והשאר הוא נוזל המדיום.

חשוב לציין כי לא ניתן לזהות תא זרע בודד בפני עצמו, בשל קוטנו[6]. אפילו כמה מיליונים של תאי זרע הנמצאים יחד אינם ניתנים לזיהוי בעין אנושית. עם זאת, לעיתים כמות התאים לאחר ההשבחה מגיעה לעשרות מיליוני תאי זרע, וניתן לזהותם כטיפת נוזל לבנבן הנראית לעין. כמו כן, כאשר תאי זרע ניתנים בתוך מדיום ניתן לזהות שינוי בצבע ובמרקם של המדיום[7], מצבע שקוף לאטום יותר. לאחר הכנסת התאים למדיום לא ניתן להפרידם זה מזה ללא כלים מעבדתיים - סירכוז בצנטריפוגה.

את נוזל המדיום עם תאי הזרע בתוכו מניחים במזרק עם פִיה ארוכה דקה וגמישה, ובעזרתו מזריק הרופא את תאי הזרע ישירות לרחם, פעולה הידועה בשמה הרפואיIUI (Intra Uterine Insemination)[8].

 

ה. מהי 'שכבת זרע המטמאת', ובאיזה אופן שייכת טומאת 'פולטת'

האם נוזל מדיום המכיל תאי זרע, הוא בכלל "שכבת זרע" המטמאת? האם טומאת "פולטת" שייכת בנוזל המוזרק בהזרעה?

א. באופן הרגיל והשכיח לאחר ההשבחה מצטברת כמות של חמישה עד עשרה מיליון תאי זרע, שלא ניתן לזהותם ללא מיקרוסקופ. נראה שכיוון שמדובר בכמות שאינה נראית בעין אנושית, ולאור דברי הפוסקים באין ספור מקומות שדיני התורה מתייחסים רק לדבר הנראה לעין[9], ובפרט בנידון דידן שחז"ל כנראה לא ידעו כלל על קיומם של תאי הזרע, מסתבר שאין טומאת שכבת זרע מתייחסת אלא לנוזל הזרע הנראה לעין, ולא לתאי זרע מיקרוסקופיים.

נוסיף לחדד את הדברים. לפנינו קיים נוזל מדיום מלאכותי נקי, שאין בו כל טומאה. אם כן, משום שהכניסו לתוכו תאים אנושיים מיקרוסקופיים שאינם ניכרים כלל בעין, תחול בו טומאה[10]?

ב. עוד נראה לדון ולומר שנוזל המכיל מדיום ותאי זרע אין לו דין "שכבת זרע", מהמשניות במסכת כלים (פי"א מ"ד) ובמסכת מכשירין (פ"ב מ"ג) בהן דנו על כלי המורכב משני חומרים שיש להם דינים שונים לעניין טומאה: "ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אם רוב מן הטמא טמא, ואם רוב מן הטהור טהור, מחצה למחצה טמא". במסכת מכשירין המשנה ממשיכה עם דינים נוספים בהם נוהג הכלל שכל המעורב משני מינים דינו נקבע על פי החומר המרובה שבו: "גסטריות [כלים להטלת מי רגליים] שישראל וגוי מטילין לתוכן, אם רוב מן הטמא [גוי שגזרו טומאה על מי רגליו] טמא, ואם רוב מן הטהור טהור, מחצה למחצה טמא", וראה שם עוד דוגמאות.

וכן שנינו במסכת כלאיים (פ"ט מ"א): "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר, ואם רוב מן הרחלים אסור, מחצה למחצה אסור". בדומה לכך, במשנה מסכת נגעים (פי"א מ"ב): "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים אינם מיטמאין בנגעים, אם רוב מן הרחלים מיטמאים בנגעים, מחצה למחצה מיטמאין בנגעים".

ההסבר העיקרי לדין זה בדברי הראשונים והאחרונים, הוא שמהות הדבר נקבעת על פי המרובה מן החומרים המרכיבים אותו[11] ואין זה שייך לדין הכללי של 'ביטול ברוב'[12].

לפי האמור, כאשר יש לפנינו נוזל המעורב ממדיום מלאכותי ומתאי זרע אנושיים, אזי מהותו נקבעת על פי רובו שהוא המדיום המלאכותי, ועל כן אינו נחשב מבחינה הלכתית ל"שכבת זרע".

אמנם, יש מקום לחלק, שתאי הזרע שבתוך הנוזל למרות מיעוטם הם עיקר הדבר, והנוזל בא לשמשם ולשמור עליהם, ואם כן הם אלו שיקבעו את מהות כלל הנוזל. אך לא זו בלבד שיש לדון בעיקר הסברא זו[13], עוד יש לדחות מצד אחר: כאשר ניתנים התאים בתוך נוזל מלאכותי משתנית מהות הדבר כולו, והוא אינו נחשב עוד "שכבת זרע". שכבת זרע היא רק הנוזל בצורתו כשהוא יוצא מהגוף באופן טבעי, וכיון שלא ניתן להפריד את תאי הזרע מהנוזל המלאכותי ללא כלים מעבדתיים, יוצא שעתה יש להם יחד שם חדש שאינו שכבת זרע[14].

ועתה, אם כנים הדברים, שבנוזל המוזרק לאחר 'השבחה' אין כל טומאת שכבת זרע, פשיטא שלא שייך לדון עליו משום טומאת "פולטת שכבת זרע", שהרי אין כאן כל דבר המטמא[15].

ג. גם אם נאמר שלנוזל המדיום עם התאים יש טומאת שכבת זרע בפני עצמו [מחמת שתאי הזרע הם העיקר וכנ"ל, ולא נקבל את הסברא שנעשה כאן שינוי מהותי של החומר בהשמתו בתוך נוזל מלאכותי], אף על פי כן נראה לדון להקל מבחינה אחרת, ולומר שדין "רואה" הגורם לסתירת ספירת ימי טהרה לא קיים בכהאי גוונא. תאי הזרע בפני עצמם אין האשה ראויה להיות "רואה" מחמתם שהרי אינם נראים כלל וכלל, ואפילו פליטה של 'משהו' לא שייכת באופן מציאותי שתבוא מחמתם [ואפילו במקרה שהתקבצו לאחר ההשבחה הרבה תאי זרע הנראים בעין כשהם יחד, מ"מ אין כל אפשרות בעולם שתפלוט את כולם כאחד באופן שתהא הפליטה נראית בעין].

העולה מהאמור, שהיווצרות החשש שתפלוט ותראה הוא רק בהימצאותם של תאי הזרע בתוך הנוזל המלאכותי, שלא שייך עליו מצד עצמו שום טומאה כלל. אם כן, לא יהא נוהג דין "רואה" במקום כזה, שהרי הראייה אינה מחמת דבר המטמא.

 

סיכום הדברים

  • בהזרעה מלאכותית בימי נדות, הפוסקים דנו בעיקר בשתי שאלות הלכתיות: א. חשש "בן הנדה" בוולד הנוצר שלא בדרך ביאה. ב. האם האישה סותרת ספירת שבעה נקיים משום חשש "פולטת שכבת זרע". בדברינו עסקנו בשאלה השניה.
  • הנדון העיקרי בו דנו הפוסקים בטומאת "פולטת" בהזרעה מלאכותית הוא האם הטומאה חלה דווקא בדרך ביאה או לאו.
  • יש להציע כיוון חדש: טומאת שכבת זרע, או עכ"פ טומאת "פולטת", אינה שייכת בנוזל המוזרק בהזרעה, מכח שלושה טעמים: א. הסבר מציאותי: בהזרעה מלאכותית נוזל הזרע עובר סינון, ומוצאים מתוכו רק חלק מתאי הזרע שהיו בו, שהם פחות מ-5% מכלל הנוזל. תאים אלו ניתנים בנוזל מלאכותי ומוזרקים לגוף האשה. ב. מבחינה הלכתית – טעם ראשון: תאי הזרע נראים רק במיקרוסקופ ולא בעין אנושית, ולכן אינם קובעים את הדין כלל, והדין תלוי רק בנוזל המלאכותי הנראה לעין שאינו טמא ולא שייך בו שם שכבת זרע כלל. טעם שני: דבר המורכב משני חומרים, ע"פ המשנה והסבר הראשונים והאחרונים מהותו נקבעת על פי החומר המרובה. לפי זה, נוזל המוזרק בהזרעה שרובו המוחלט מלאכותי, ורק מיעוטו תאי זרע, אינו נחשב ל"שכבת זרע", ובפרט לאחר שהנוזלים התאחדו ויש להם עתה מהות משותפת חדשה שאינה דומה לשכבת זרע באופן שהיא יוצאת מהגוף, וממילא אין כל מקום לדון על טומאת "פולטת" בנוזל כזה. ג. סיבת טומאת פולטת היא משום שהיא נחשבת "רואה" טומאה מגופה, והיא אינה שייכת כאשר החומר הנפלט ויוצא הוא מלאכותי, ועוד שבחומר הטבעי אין כדי פליטה.
 

[1] הדיון הוא סביב לדברי רבנו פרץ לעניין אשה שנתעברה מבעלה בימי נידותה דרך זרע שהיה על הסדין, וראה במאמרו של פרופ' שמחה עמנואל ב'המעין' תמוז תשע"א (נא, ד) על חמשת הגירסאות בדברי רבנו פרץ והנפקא מינה ביניהן לעניננו; תשובת הר"ש מלונדון שהביאה הברכי יוסף (אה"ע סי' א ס"ק יד); בני אהובה (אישות פט"ו הל' ו ד"ה והנה אם); שו"ת דברי מלכיאל (חלק ד סי' קז ד"ה אכן); שו"ת זקן אהרן (תניינא סי' צז ד"ה לא אכחד); שו"ת מהרש"ם (חלק ג סי' רסח). הכרעת פוסקי זמננו: מנחת יצחק (חלק א סי' נ אות ג) ושבט הלוי (חלק ד סי' צז, וכן בשיעורי שבט הלוי הלכות נדה בסוף הפתיחה) מחמירים, ולעומתם האגרות משה (אה"ע חלק ב סי' יח וחלק ד סי' לב), ותשובת הגרש"ז אויערבך בקובץ נועם (חלק א עמ' קסה) ויביע אומר (חלק ב סי' א וחלק ח סי' כא) מקילים.

[2] יתר על כן, בדורנו טיפולים אלו כבר שכיחים מאוד. וראה נשמת אברהם (מהד"ב ח"ג עמ' יח) בשם הגרי"ש אלישיב, שלכן אע"פ שלדעת הר"ח הנולד מכח עיבור באמבטי אינו נימול בשבת משום שנחשב ל'מעשה ניסים', מכל מקום הנולד בהזרעה נימול בשבת כיון שבדורינו הדבר שכיח ואינו מעשה ניסים.

[3] הג"ר חיים אהרן אונגער שליט"א, דומ"צ סקווירא ארה"ב ורב "שערי הלכה ורפואה" שע"י ארגון 'א טיים', כתב מאמר נרחב בו העמיד את הסוגיא מראשיתה לסופה בטוטו"ד [עדיין לא נדפס].

[4] החלק הרפואי דלהלן נבדק ואושר ע"י ר' אהרן פרץ, אביו של שותפי לכתיבה, אמבריולוג מביה"ח שע"צ ומנהל מעבדת גבריאל, שכוחו בהלכה אינו פחות מכוחו ברפואה, יישר כחו. נ.ו.

[5] שם הפרוצדורה באנגלית אכן תואם יותר לפעולה: Sperm washing.

[6] זהו התא הקטן ביותר בגוף האדם. אורכו הכולל של תא זרע הוא כ-50 מיקרון (אלפית המילימטר), ורוחבו בנקודה הרחבה ביותר הוא כ-3 מיקרון.

[7] צבעו של המדיום הוא בדרך כלל אדמדם-שקוף.

[8] עם זאת, יש לציין כי קיימת פעולה בשם ICI (Intra Cervical Insemination), שבה מוזרק נוזל הזרע כפי שהוא ישירות לנרתיק, ולא לרחם. מדובר בפרקטיקה נדירה למדי הנדרשת במקרים נדירים בהם התשמיש 'בדרך כל הארץ' לצורך הריון אינו אפשרי אבל מעבר הזרע לרחם תקין, והיא נהוגה כיום בעיקר במסגרת הזרעה ביתית ולא בהזרעה רפואית. כל הדברים שלהלן מתייחסים אך ורק להזרעה הרפואית המקובלת: IUI.

[9] לכאורה יש להשיב על כך מדברי הגרש"ז אויערבך (נשמת אברהם חו"מ סי' תכד ס"ק ב [מהדו"ב עמ' קפא]) על חלקיקים שאינם נראים לעין ללא הגדלה המועברים מבריה אחת לחברתה ומשנים אותה כלפי דין כלאיים, שכיון שאנשים מטפלים בחלקיקים האלה ומעבירים אותם ממין אחד לשני הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ואינו דומה לתולעים שאינן נראות בעין. ולפי זה גם תאי הזרע הללו, כיון שאנשים מטפלים בהם ומנקים אותם מהחומר הטבעי ומזריקים אותם למדיום, הרי זה כדבר הנראה בעין. אך נראה לדחות, שדברי הגרשז"א אמורים רק כלפי אופן שהאדם לוקח את התאים הזעירים כדי ליצור באמצעותם דבר חדש, שבכהאי גוונא בוודאי נחשב שהאדם פועל ויוצר, וא"א לומר שלא קרה דבר מחמת שהאמצעים להוויית היצירה אינם נראים בעין, אבל כאשר דנים על החומר מצד עצמו, לעולם אין יחס הלכתי לדבר הנראה רק במיקרוסקופ. וזוהי כוונתו שיש לחלק בין זה לתולעים, ששם הדיון על הדבר מצד עצמו מה הוא, ולא על יצירת האדם [שמעתי מידידי הרב שלמה כץ].

[10] אמנם יש לדון על השינוי הניכר בצבע המדיום מחמת תאי הזרע שניתנו בו. נראה לדמות מציאות זו לחתיכה מיקרוסקופית של איסור שאינה נראית בפני עצמה לעין אנושית שניתנה בהיתר ושינתה את מראיתו, האם יהיה בכך משום 'חזותא מילתא' ויאסר [אם נאמר שבאיסורים נוהג הדין, ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חזותא ציון 85 ואילך שי"א שהוא מדאורייתא, וי"א מדרבנן, וי"א שאינו נוהג כלל]. יסוד הדיון הוא האם גם על חתיכה מיקרוסקופית יש שֵם איסור, ורק שאין איסור באכילתה מחמת שאינה ניכרת [ובכה"ג אינו נוהג איסור 'אכילה'], וממילא כשהיא ניכרת על ידי 'חזותא' אוסרת, או שלחתיכה מיקרוסקופית אין שם איסור כלל, וממילא פשיטא שגם מראיתה לא תאסור. עוד יש לדון האם דין חזותא מילתא נוהג לעניין טומאה, ראה באנצ"ת שם ציון 128 ואילך; אלא שיש לדון אם הסברות שהובאו שם להקל לעניין טומאה שייכות באופן דידן שהעיקר הוא הזרע. ואכמ"ל.

[11] ראה תשובות הרי"ד (סי' א ענף ג ד"ה ובעזר הצור, וראה גם סי' יז), ושו"ת נודע ביהודה (יו"ד תנינא סי' קפו ד"ה אמנם), ושו"ת הרי"ם (ריש סי' כ) וסדרי טהרות (למס' כלים שם, דף קיט א), ואמרי בינה (דיני שבת סי' יט), ושערי ישר (שער ג פרק כ ד"ה ונלענ"ד), וחזון איש (יו"ד סי' קפא ס"ק ג ו-ט ונגעים סי' א ס"ק טו), ושיעורי מקדש דוד (חולין סי' יג אות ה) ואבי עזרי (כלאיים פ"י ה"ו, מהדורא תליתאה) וקהלות יעקב (נדרים סי' לד אות ב). וראה גם תשב"ץ (ח"ב סי' ד). וראה שו"ת הרי"ם שם, שדימה לשחיטה, שמועילה שחיטת רוב סימנים. וראה עוד שם, שגם דין קיים יכול להתבטל על ידי קביעת שֵם ע"פ הרוב. אך יש להביא ראיה להיפך, במשנה מסכת סוכה (מח ב) שנינו: "שהיין ומים מגולים פסולין לגבי מזבח", ומבאר רש"י (ד"ה שהיין): "דחיישינן שמא שתה מהן נחש, והארס מעורב בהן, ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור, שהרי הארס משלים לשיעורן", מוכיחים מכך האחרונים (ראה שדי חמד חלק ח מערכת הבית כלל א אות ה, דף א'תשיז א) שדין ביטול ברוב אינו יכול לתת דינים אלא רק להפקיע דינים, ולכן אינו יכול להפוך את הארס למים. ולמה שנתבאר קשה שגם ללא דין ביטול ברוב, יקבע דין כל הנוזל על פי הרוב שמהותו ושמו הוא מים. ויש לדחות שלא אמרו שהרוב קובע את המהות אלא ביצירה של דבר חדש כמו כלי או בגד, אבל לגבי ניסוך המים, שהוא עניין של שיעור ואין כאן יצירה כוללת של דבר חדש, הנדון הוא כל חלק וחלק בנוזל בפני עצמו, וכל שאין שיעור ממים בלבד חסר בשיעור הנצרך לניסוך. וראה תשובות הרי"ד (סי' סב ד"ה אדוני הרב, עמ' שיד) שכתב סברא כעין זו. לפי זה, במקרה שלנו הוא מצב אמצעי, מחד אין כאן יצירה של דבר בעל שם חדש, ומאידך אינו עניין של שיעור, ואם כן אפשר שהכלל יקבע את דינו ומהותו. וראה חזו"א שם, שמבואר מדבריו שאפילו במקום שאין שם חדש לדבר הנוצר [כגון היוצר חוט מצמר רחלים וצמר גמלים לעניין נגעים, שאין בהם דין 'שוע טווי ונוז'], עצם מה שיש יצירה של דבר חדש, היא סיבה לדון על מהותו ע"פ הרוב.

[12] שאם כן יש כמה קושיות: לדעת רבי יהודה מין במינו אינו בטל, ועוד שברזל טמא הוא 'דבר שיש לו מתירין' שאינו בטל. ראה משנה אחרונה ותפארת ישראל (בועז אות ה) למסכת כלים שם שנתקשו בכך. וביחס לכלאיים ונגעים קשה שזו תערובת 'היתר בהיתר' שאינו בטל, ראה נודע ביהודה (שם) וחזון איש (שם). וכן נפקא מינה שהולכים אחרי הרוב גם כאשר המיעוט ניכר בתוך התערובת, ראה שפת אמת (יו"ד סי' רצט ס"ק ג) ושערי ישר וחזון איש שם, וראה גם שו"ת הרי"ם שם. וכן נפקא מינה שיתכן שגם במחצה על מחצה (אם אפשר לצמצם) לא יהא נוהג דינו לטמא או לאסור, כיון שמכל מקום אין כאן רוב חיובי הקובע את הדין [ראה תוספתא כלים בבא מציעא פ"א מ"ב שמחצה על מחצה טמא אך אין חייבים בו על טומאת מקדש וקדשיו, וסדרי טהרות שם דף קיט, ב שהוא מפני שהטומאה רק מדרבנן, וראה שיעורי מקדש דוד שם, וראה גם תשב"ץ שם]. אך ראה אמרי בינה (דיני שחיטה השמטה לסי' יט) וקהלות יעקב שם שיתכן שגם מחצה יכול לקבוע דין חיובי. וראה חסדי דוד לתוספתא שם שתלה עניין זה במחלוקת לעניין שחיטה כאשר שחט מחצית הסימנים, האם מחצה כרוב (ראה חולין כח ב).

[13] לכאורה יש ראיה ברורה שהדבר המרובה קובע ולא החשוב, מהסיפא של המשנה בכלים: "וכן מן החלמא ומן הגללים", כלומר כלי העשוי מעירוב של שני מינים, חלמא, שהוא טיט עבה [כך ברוב פירושי הראשונים] ומקבל טומאה, וגללים שאינם מקבלים טומאה, הולכים בו אחרי הרוב, ואע"פ שהחלמא בוודאי חשוב מהגללים. וכל שכן לפירוש התפארת ישראל שמדובר שמערב ברזל או עם חלמא או עם גללים ויצר מהם כלי [וכעין זה מבואר בר"ש כת"י, שחלמא היא שחיקה של מתכת שטרפה עם גללים], והולכים בו אחרי הרוב, ופשיטא שהברזל חשוב מן הגללים ואע"פ כן הולכים אחרי הרוב ולא אחרי החשוב [שמעתי מהרב עזריה אריאל]. אך יש לחלק ולומר שגם אם בכלים הרוב קובע, ולא החשוב, אין ללמוד מכך לענייננו, משום שבכלי שני החומרים שותפים יחד ליצירת הכלי ורק שאחד מהם חשוב יותר, אבל בענייננו הזרע הוא העיקר ואילו המדיום אינו אלא טפל לו. במקום אחר מצינו שהדבר החשוב עדיף על המרובה, והוא בהלכות ברכות. לעניין ברכות גם כן נאמר שהרוב קובע את מהות כלל הדבר, והוא כאשר מאכל מורכב ממינים שברכותיהם שונות, שהברכה נקבעת לפי המין המרובה (עיין משנה ברורה סי' ריב ס"ק א), והמשנה ברורה פוסק כך גם כאשר כל אחד מהמינים ניכר בפני עצמו (שם ובביאור הלכה ד"ה אם). עם זאת, כאשר אחד המינים חשוב מחברו, ברכת הכלל נקבעת על פיו אף שהוא במיעוט (משנה ברורה שם). אולם יש לחלק ולומר שעניין הברכה עוסק בהנאה חשובה כמבואר במהרי"ל (שו"ת חדשות סי' נב), שלכן מברכים ברכה אחרונה על 'בריה' גם כשאין בה שיעור כזית, ואף על פי שבשאר מצוות אכילה שבתורה אין קיום בפחות מכזית. אם כן, דווקא בברכות חשיבות המאכל היא הקובעת גם כשהוא במיעוט, שכן הברכה תלויה בהנאה החשובה לאדם האוכל. לעומת זאת בשאר דינים, הקובע את המהות הוא הדבר בשיעור המרובה.

[14] בפרט לאור מה שיוכח בהערה הבאה שנוזל זרע טבעי ללא תאי זרע בתוכו נחשב לשכבת זרע, הרי שלמרות שהתאים הם עיקרו של נוזל הזרע אין בכך כל נפקא מינה להגדרת 'שכבת זרע' בפני עצמה על שאר הנוזל. אם כן, כשם שנוזל ללא תאים הוא שכבת זרע, כך תאים בתוך נוזל מלאכותי ללא נוזל טבעי אינם שכבת זרע.

[15] יש להוסיף שמצינו שטומאת שכבת זרע נוהגת גם בנוזל זרע שאינו מכיל תאי זרע כלל: מחד פסק הרמב"ם (הלכות שאר אבות הטומאות פ"ה ה"ב) "אין שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהיה בן תשע שנים ויום אחד", ומקורו מהגמרא במסכת נדה (לב, ב) "איש, אין לי אלא איש, בן תשע שנים ויום אחד מנין, ת"ל ואיש". מאידך בגמרא במסכת סנהדרין (סח, ב – סט, א) אמר רבה: "קטן אינו מוליד", ומקשה אביי על כך ממה שכתוב שמגיל תשע הוא ראוי לביאה, ומתרץ רבה: "יש לו [כלומר: שכבת זרע] ואינו מוליד, כתבואה שלא הביאה שליש דמי. דבי חזקיה תנא, וכי יזִיד איש, איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע, אמר ליה רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי מזיד, לישנא דבישולי הוא, דכתיב ויזד יעקב נזיד", מבואר שלקטן יש שכבת זרע אלא שאינה 'מבושלת' ואינה ראויה להוליד. לפי הידע של היום יש לבאר את הדברים באר היטב: לקטן בן תשע שנים אמנם יש נוזל זרע, אך הנוזל הזה אינו מכיל תאי זרע, שתחילת ייצורם בגוף היא רק בגיל ההתבגרות (סביבות גיל 13). הדבר ברור שלכך כוונת הגמרא שיש לו 'שכבת זרע' אלא שאינה 'מבושלת', כלומר יש לו שכבת זרע אך ללא תאי זרע. רבה לומד את שיטתו מהברייתא המובאת בגמרא שם, שלפיה גר שנתגייר ומת בקטנותו אין צורך לבדוק אם יש לו יורשים, כיון שבוודאי אינו מוליד. הלכה זו נפסקה ברמב"ם (הלכות גזילה פ"ח ה"ז): "ולמה נאמר בגזל הגר איש, שהאיש אתה צריך לחקור ולחזר עליו אם יש לו יורשים או אם אין לו, אבל אם היה הגר קטן אי אתה צריך לחזר עליו, אלא חזקתו שאין לו יורשים". היוצא מפסקי הרמב"ם: א. קטן אינו מוליד, כפי שביארנו מפני ששכבת זרעו אינה מכילה תאי זרע. ב. אף על פי כן שכבת זרע זו מטמאת. יש לציין גם לגמרא מסכת נדה (מג, א) לפי הלישנא בתרא בדברי שמואל: "כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת, אזרועי הוא דלא מזרעא, הא טמויי מטמיא", ולרוב פירושי הראשונים בסוגיא (מלבד הפירוש השני בתוס' שם ד"ה בראויה) בשכבת זרע זו אין כח הולדה, ואעפ"כ היא מטמאת. הרי שטומאת שכבת זרע אינה שייכת לכח ההולדה שבה. וראה גם רמב"ם (הלכות שאר אבות הטומאות פ"ה ה"ד), ראב"ד ומפרשיהם. נפקא מינה מהדברים באדם שידוע בבירור וללא כל ספק שנוזל הזרע שלו אינו מכיל תאי זרע כלל [כגון אנשים עם רקע של נשאות גנטית לסוג מסויים של CF, שיש אצלם חסר מולד של חלק מצינורות הזרע – CBAVD, כך שהמצב אצלם הוא שתאי זרע מיוצרים באשכים אך הם כלואים בתוכם ואינם יוצאים מהגוף כלל; או אדם שרח"ל עבר ניתוח לעיקור – וזקטומי, המונע את יציאת תאי הזרע מהאשכים אך לא את יציאת הנוזל מהבלוטות שבחלל הבטן], מכל מקום שכבת זרעו מטמאת משום נוזל הזרע הטבעי היוצא ממנו, ונוהגת באשתו ההלכה של פולטת שכבת זרע ללא כל ספק. [אמנם יל"ע מדברי הכוזרי (מאמר ב אות ס) והרמב"ן (ויקרא טו יא) שלדבריהם הטעם הרעיוני של טומאת שכבת זרע הוא מחמת שנפסד מה שהיה ראוי להוליד, מבואר שסיבת הטומאה היא החלק המוליד שבזרע. אך בספר החנוך (מצוה קפ) מבואר שטעם הטומאה הוא משום ענין התאווה שבה, שעניין זה אינו שייך לחלק המוליד שבזרע בדווקא].