המעין

האם נהגה מצות ישיבת ארץ ישראל בימי האבות? / הרב יעקב זיסברג

הורדת קובץ PDF

הרב יעקב זיסברג

האם נהגה מצות ישיבת ארץ ישראל בימי האבות?

לעילוי נשמת אחי היקר

אריה בן מרדכי ועטל-אדה

נלב"ע בי"ג במרחשון תשפ"ו

תנצב"ה

הקדמה

המצוה הראשונה בתורה שנצטווה יהודי

הציווי בימי אברהם אבינו

שיטת הרמב"ם

האם ישיבת ארץ ישראל נלמדת מהאבות ולא ממשה רבנו?

סיכום ומסקנות

הקדמה

ארץ ישראל הובטחה לאבות. נאמר לאברהם: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית יב, ז) ובברית בין הבתרים נאמר לו: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית טו, יח). ליצחק נאמר: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (בראשית כו, ג), וליעקב נאמר "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית יח, כג). בנוסף, בכל מקום בתורה בו נזכרת ארץ ישראל היא קשורה עם האבות. כשה' מבטיח למשה להוציא את ישראל ממצרים נאמר: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ו-יג). גם בפרשה האחרונה בתורה, כשמשה רבנו עולה אל הר נבו לראות את הארץ, נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (דברים לד, ד). נמצאנו למדים שזכותנו על ארץ ישראל ומצות ירושת הארץ וישיבתה אינה מכוח ציוויו של משה רבינו אלא מכוח האבות. כך דרשו חז"ל את הכתוב: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ח) - "ירושה היא לכם מאבותיכם" (בבא בתרא קיז, ב; ע"ז נג, ב). אולם השאלה היא האם מצות ישיבת ארץ ישראל נהגה כבר בימי אברהם אבינו ובימי האבות, או שנתחדשה רק בסיני?

 

המצוה הראשונה בתורה שנצטווה יהודי

יעקב אבינו לפני שנפגש עם עשו פחד שמא תעמוד לו לעשו מצות ישיבת ארץ ישראל, בגלל כל אותן השנים שהוא היה בחרן. על הפסוק 'וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ' (בראשית לב, ח) נאמר במדרש (בראשית רבה פרשה עו, ב): "אמר [יעקב]: כל השנים הללו יושב [עשו] בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מִכֹחַ ישיבת ארץ ישראל, כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מִכֹח כיבוד אב ואם". ממדרש זה וממקורות נוספים (ראה להלן) למדו האחרונים שמצות ישיבת ארץ ישראל נהגה כבר בימי אברהם אבינו ובימי האבות.

האדמו"ר ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצא היה אומר[1]: גדולה היא מצות ישיבת ארץ ישראל, שכן היא המצוה הראשונה שנצטווה עליה יהודי מעולם, שהרי היא מצות עשה עוד מזמן אברהם אבינו, שנאמר לו "לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א), ורק אחריה נצטווה אברהם על מצות עשה של מילה. וראיה לזה מדברי המדרש על הפסוק "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד", "אמר כל השנים הללו הוא יושב בארץ ישראל, שמא הוא בא עלי מכֹח ישיבת ארץ ישראל". מבואר, שבמצוה נצטווה זרעו של אברהם אבינו עוד מימי אברהם[2].

הרב עובדיה יוסף הוסיף[3] שמכאן ניתן ללמוד שאין ישיבת ארץ ישראל הכשר מצוה לקיים את המצוות התלויות בארץ, שהרי עדיין לא נתקדשה אז לקיום המצוות התלויות בה. אלא ודאי שישיבת ארץ ישראל בעצמה מצוה עצמית היא, ולכן פחד יעקב פן תעמוד זכות ישיבתה לעשו.

והוסיף האדמו"ר מאוסטרובצא, בוודאי שמְצֻוִים היו על זה, שהרי במסכת סוטה (כא, א) מקשה הגמרא על הנאמר במשנה "אם יש לה [לסוטה] זכות – הייתה תולה לה [הייתה דוחה את עונשה]. זכות דמאי? אילימא זכות דתורה, מי מגנא כולי האי? והרי אינה מְצֻוָה וְעוֹשָֹה הִיא". ואם נאמר שעשו לא היה מְצֻוֶה על זה, למה נתיירא יעקב מעשיו שתגן עליו מצות ישיבת ארץ ישראל, והרי מצוה שאינו מְצֻוֶה וְעוֹשֶֹה בה אינה מגינה עליו[4]! אלא ודאי דמצווים היו על מצוה זו זרעו של אברהם עוד מימי אברהם.

ובזה אמר לפרש גם כן מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה, דברים רבה ב, ח): "יוסף הודה בארצו, מנין? גבירתו אומרת 'רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי' וגו' (בראשית לט, יד), ולא כפר, אלא אמר "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" (בראשית מ, טו) – נקבר בארצו... משה שלא הודה בארצו, שהרי בנות יתרו אמרו 'אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים' (שמות ב, יט) היה שומע ושותק – לפיכך לא נקבר בארצו". והוא תמוה, שהרי יוסף בא מארץ העברים לכן אמר שהוא עברי, אבל משה הרי בא ממצרים, לכן אמר מצרי – על שם הארץ ממנה בא[5]! אבל, לפי הנ"ל יש ליישב זה, והוא דמאחר שנצטוו אברהם וזרעו לישב תמיד בארץ ישראל, וישיבת מצרים רק לפי שעה הייתה, והנה לפי זה קביעת ישיבתם של בני ישראל הייתה רק ארץ ישראל, וישיבת מצרים היה נקרא רק ישיבת ארעי, וכדאיתא בירושלמי מסכת ביכורים (פ"ג ה"ג) על הפסוק דכתיב: "בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם" (יחזקאל לו, יז) דישיבת ישראל הוא רק על אדמתם, אבל בחוץ לארץ אין ישיבתם רק ישיבת ארעי, ולכן אין נקרא מקומן של ישראל רק ארץ ישראל ולא חוץ לארץ.

לכן, אף שמשה רבנו בא ממצרים לא היה לו לקרוא עצמו על שם מצרים שהוא דירת ארעי של ישראל, רק על שם ארץ ישראל שנצטוו לדור שם והוא דירת קבע של ישראל. ולפי שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה לכן נענש משה רבנו על שקרא עצמו על שם מצרים, שבשביל זה לא נקבר בארץ ישראל[6].

והרב חנוך העניך אייגש הוסיף[7], שיעקב אבינו אף על פי שקיים את כל התורה כולה היה מתיירא מפני עשו שהיה יושב כל השנים הללו בארץ ישראל, רואים אנו כמה גדולה זכותו של מי שיושב בארץ ישראל גם כנגד מי שלומד ומקיים את כל התורה כולה!...

 

הציווי בימי אברהם אבינו

לעיל הבאנו את דברי האדמו"ר מאוסטרובצא שכתב כי מצות ישיבת ארץ ישראל היא המצוה הראשונה שנצטווה עליה יהודי מעולם, והיא מצות עשה עוד מזמן אברהם אבינו, כמו מצות עשה של מילה. בדומה לדבריו כתבו גם המגן אברהם (בספרו שמן ששון על התורה) והמשך חכמה (בראשית יב, ה ד"ה ויקח אברהם), שהביאו לכך גם ראיה מהזוהר בפרשת לך לך[8]:

נאמר: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ... וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית יב, ה). מהו "וַיִּקַּח"? אומר הזוהר: אלא אמשיך לה במילי מעלייתא, בגין דלית ליה רשות לבר נש למפיק איתתא למיהך בארעא אוחרא בלא רעותא דילה. [תרגום הסולם: מהו "וַיִּקַּח" שאומר הכתוב? אלא המשיכה בדברים טובים. כי אין לו רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחרת בלי רצונה.]

המגן אברהם[9] והמשך חכמה הקשו: מדוע היה צריך להמשיכה בדברים טובים, והרי נאמר "הכל מעלין לארץ ישראל (כתובות קי, ב) וכופה האיש את אשתו לעלות עמו, כי העלייה לארץ ישראל היא מצוה? וגם אז הייתה העלייה מצוה, כמו שנאמר במסכת יבמות (סד, א) תנו רבנן: נשא אישה ושהה איתה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להיבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר "מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית טז, ג), ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. המגן אברהם תירץ[10] על פי דברי התוספות בכתובות (שם ד"ה הוא) "עכשיו אין כופין דאיכא סכנת דרכים" שהדרכים משובשים בגייסות ובמקום סכנה אינה חייבת, שלכן אמר "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ" שלקחה בדברים טובים כי אי אפשר היה לכופה. אי נמי, נאמר בהמשך הכתוב "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (פס' ו) - שהיה הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם (רש"י), ממילא היו הדרכים מסוכנות ומשובשות בגייסות ולא היה יכול לכופה.

והמשך חכמה תירץ, שאמנם כוונת אברהם ושרה הייתה ללכת לארץ כנען כמבואר בכתוב (בראשית יא, לא), אבל הם נתעכבו בחרן, והציווי לֶךְ לְךָ "עכשיו" אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ואל תתעכב יותר בחרן היה רק לאברהם ולא לשרה, ממילא היא אינה חייבת. לכן לא היה יכול לכופה, והוצרך לקחתה בדברים טובים.

ועוד תירץ, שעדיין לא נתקדשה ארץ ישראל עד שהלך בה אברהם לאורכה ולרחבה (בבא בתרא ק, א), ממילא לא הייתה עדיין ישיבת ארץ ישראל מצוה כי עדיין לא החזיק בה, ואין חובה לעלות אליה. קדם לו בתירוץ זה הרב חיים פלאג'י[11], שכתב שמצות ישיבת ארץ ישראל שהבעל כופה את אשתו לעלות חלה רק אחר כיבוש וירושה, אבל לא קודם.

בספר רמת שמואל תירץ[12], שהקב"ה עדיין לא גילה לאברם שהוא מצוה אותו ללכת לארץ כנען ושזו הארץ אשר יתן לזרעו, אלא רק אמר לו: "לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", לכן אין כאן עדיין ציווי על מצות ישיבת ארץ ישראל, לכן כתב הזוהר שהיה צריך למושכה בדברים.

היוצא מדבריהם, שלפי הזוהר נהגה מצות ישיבת ארץ ישראל בימי אברהם.

יש להעיר, כי על פי הפשט נראה שאפשר לומר הסברים אחרים בזוהר[13]. החתם סופר[14] הסביר (מבלי שהביא את הזוהר) שהסיבה ש"לקחה בדברים" היא משום שנאמר לו שיהיה לו בנים בארץ ישראל, ושרה ידעה שהיא אינה ראויה לבנים, וחשבה או שתמות או שאברהם יקח אישה אחרת עליה, לכן לא רצתה ללכת עמו ברצון, לפיכך נדרש אברהם לקחת אותה בדברים ולפייסה.

עוד היה נראה לומר: נאמר 'וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ' ושם שאל אותן האם הן רוצות לעלות לארץ ישראל  (בראשית לא, ד-טז), והקשו האחרונים מדוע שאל אותן לדעתן, והלוא קיימא לן (כתובות קי, ב): "הכל מעלין לארץ ישראל" בעל כורחן, מה עוד שהקב"ה ציווה אותו בפירוש לעלות? בספר שני לוחות הברית[15], למד מכאן הנהגה מוסרית - עלייה לארץ ישראל ראוי שתיעשה בהסכמה בין בני הזוג גם כאשר על פי הדין יכולים לכפות זה את זה, מפני שאין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח אף כי הוא מושל בהם, אבל ישתדל לפתות אותם אל מה שירצהו בתכלית מה שאפשר כדי שיתעוררו לזה מעצמם, כי זה הוא יותר טוב משיעשו זה על צד האונס וההכרח. עכ"ד. לפי זה אברהם לקח את שרה בדברים טובים למרות שיכול היה לכפותה כדי שעלייתה לארץ תהיה בהסכמה גמורה.

אך למרות הסברי החתם סופר והשל"ה, שנאמרו בפשט הכתוב ולא התייחסו לזוהר, המגן אברהם והמשך חכמה הבינו והסבירו אחרת, ומדבריהם עולה שלפי הזוהר נהגה מצות ישיבת ארץ ישראל בימי אברהם.

לדעת הכפתור ופרח (פרק י) קדושת ארץ ישראל היא קדושה עצמית שאיננה נובעת מקיום המצוות התלויות בארץ, ולכן היא קיימת גם במקומות שכבשו עולי מצרים. קדושה זו חלה מזמן אברהם אבינו. חלק מהאחרונים[16] הסבירו שלדעתו מצות ישיבת ארץ ישראל היא מצות עשה גם במקום שכבשו עולי מצרים. ואלו דבריו[17]:

קדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים... וכן 'וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב' (בראשית נ, כד). וכן במעמד בין הבתרים 'בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת' (שם טו, יח), ומאותה שעה זכה בה אברהם ע"ה לכל זרעו, שהרי באותו מעמד הנורא אמר לו השם יתברך: 'יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם' (פס' יג) וגו' 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה' (פס' טז). אם כן גם בעודם בעינוי ובעבדות במשך אותם ארבע מאות שנה 'זֹאת הָאָרֶץ', ארץ האמורי היא שלהם וארץ מצרים אינם להם.

מבואר "שקדושת הארץ ומעלתה" היא משעת נתינתה לאברהם אבינו, ולדעת חלק מהפוסקים סובר הכפתור ופרח שישיבת ארץ ישראל היא מצות עשה עוד מימי האבות.

 

שיטת הרמב"ם

בהלכות מלכים (פ"ט ה"א) כתב הרמב"ם:

על שישה דברים נצטוה אדם הראשון. על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים... הוסיף לנח אבר מן החי... נמצאו שבע מצות. וכן היה הדבר עד אברהם. בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית. ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות יום. ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית... עד שבא משה רבינו ונשלמה התורה על ידו.

לכאורה מבואר שאברהם לא נצטווה על מצות ישיבת ארץ ישראל, וכן גם לא יצחק ויעקב. לפיכך, לא נהגה מצוה זו בימי האבות. אך האמת היא שאין מכאן ראיה, מכיוון שהרמב"ם הרי לא כתב כלל במפורש ביד החזקה שמצות ישיבת ארץ ישראל היא מצוה מהתורה. גם לסוברים בדעתו שהיא מצוה מהתורה היא כלולה במצוה אחרת, כגון במצות החרמת שבעת עממים או במצות מינוי מלך ועוד[18]. בנוסף, בימי האבות מצוות אלה לא נהגו בפועל.

 

האם ישיבת ארץ ישראל נלמדת מהאבות ולא ממשה רבנו?

בפסוקים בתורה מבואר שארץ ישראל הובטחה לאבות, ובכל מקום בתורה בו נזכרת ארץ ישראל היא קשורה עם האבות (ראה בהקדמה). גם בפרשה האחרונה בתורה, כשמשה רבנו עולה אל הר נבו לראות את הארץ נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" (דברים לד, ד). נמצאנו למדים שמצות ירושת הארץ וישיבתה אינה מכוח משה רבינו אלא מכוח האבות.

במשנה במסכת חולין (פ"ז מ"ו) נאמר: [גִּיד הַנָּשֶׁה] נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בַּטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֶלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן? אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.

רמב"ם בפירוש המשניות (מהדורת הרב יוסף קאפח) כתב על משנה זו:

ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אומרם מסיני נאסר, והוא שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום אין אנו עושים זאת אלא מפני ציווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' ציווה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמא לכך, אין אנו אוכלים אבר מן החי לא מפני שה' אסר על בני נח אבר מן החי, אלא מפני שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מן החי אסור. וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שה' צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום. וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא ציווי משה רבינו, הלא תראה אומרם שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני (מכות כג, ב) וכל אלה מכלל המצוות.

למדנו מדבריו שכל המצוות שנאמרו לאברהם יצחק ויעקב אינן מחייבות את ישראל אלא רק מכוח הציווי של משה רבינו. והרב שלמה גורן חידש[19], שמכיוון שמצות כיבוש הארץ והישיבה בה לדורות היא מכוחם של האבות, והם נצטוו בה, ולא מכוחו של משה רבינו שלא ציווה עליהן בפירוש כנ"ל, לכן לא מנה אותה הרמב"ם כמצות עשה. אלא שדבריו צ"ע, כי כמו שמצות מילה ומצות גיד הנשה נאמרו לאבות וחזרו ונאמרו בסיני, מדוע שלא נאמר כן גם על מצות ישיבת ארץ ישראל? מה עוד שהפסוקים בתורה ממנה נלמדת מצוה זו (במדבר לג, נג), או דרשת חז"ל בספרי (דברים יב, כט פיסקא פ) שנאמר בה "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", נאמרו על ידי משה רבינו ולא נזכרו בה האבות[20]! בנוסף, על פי הרמב"ם (בהלכות מלכים פ"ט ה"א; הנ"ל בעמוד הקודם) לא נצטוו גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב על מצות ישיבת ארץ ישראל כמצות עשה.

 

סיכום ומסקנות

1. לדעת האדמו"ר מאוסטרובצא מצות ישיבת ארץ ישראל היא מצות עשה עוד מזמן אברהם אבינו, כמו מצות מילה.

2. לפי הזוהר נהגה מצות ישיבת ארץ ישראל כבר בימי אברהם על פי הציווי "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

3. על פי המדרש המצוה נהגה בימי האבות, לכן פחד יעקב מעשו שמא תעמוד לו מצות ישיבת ארץ ישראל בגלל כל אותן השנים שהיה בחרן.

4. לדעת הרב גורן לא מנה הרמב"ם את מצות ישיבת הארץ כמצות עשה שהרי לא נצטווינו עליה מחדש מפי משה רבנו בסיני; אך אין דבריו מוכרחים.