המעין
נתקבלו במערכת
נתקבלו במערכת
מסילת ישרים לרמח"ל, עם קיצור מסילת ישרים מאת הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק, והערות וביאורים מאת הרב ר' צבי יהודה הכהן קוק. עם 'אורות במסילה', עיונים ב'קיצור מסילת ישרים', מאת נחום סטפּנסקי. ירושלים, תשס"ז. רצו עמ'. (02-6510054)
מרן הראי"ה קוק זצ"ל היה ממעריצי הרמח"ל הגדולים, ואף הגדיר אותו כ'קדוש עליון ואוצר המדע'. את הספר מסילת ישרים כינה 'ספר הספרים', והסביר: 'על כל משפט שלו אפשר לחבר ספר שלם'! אולם בצעירותו נהג הרב זצ"ל לכאורה באופן מנוגד - הוא חיבר לעצמו קיצור של ספר מסילת ישרים, שבנו הרצי"ה זצ"ל תיאר אותו כ'גיבוש מאיר ממצה ומבאר' של הספר. קיצור זה נדפס ע"י הרצי"ה כבר בשנת תש"ז, אך לא רבים עסקו בו, כי ממבט ראשון לא נראה שיש בו יותר מאשר קיצור בעלמא; עתה קם הר"נ סטפנסקי, לשעבר תלמיד ישיבת 'מרכז הרב', מחבר ספרי 'ועלהו לא יבול' – פסקי רבו הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ומחבר ספר הזכרון הנפלא 'ממיר נתיב מאיר' על חייו ומשנתו של מורי הרב אריה בינה זצ"ל, מייסדה וראשה של ישיבת 'נתיב מאיר' ושל כמה ישיבות נוספות, והטיל על עצמו לגלות את האורות שברמזי-הקיצור של הראי"ה, וכן שבעשרות הערות הרצי"ה על 'מסילת ישרים', שחלקן כבר נדפסו בשנת תשכ"ד ואחרות נתגלו בגליונות ספרו. לקביעת הנוסח השתמש הרב סטפנסקי בדפוס הראשון של מסילת ישרים ובמהדורת מכון 'אופק' שההדיר הרב אביב"י, והארותיו 'אורות במסילה' מאירות את רמזי שני הכהנים הגדולים, הראי"ה והרצי"ה, עם תוספת של הערות-הארות משלו, פרי שנות עיוניו הרבות ב'מסילת ישרים' בחברת רבותיו ותלמידיו. כך לדוגמא מדייק הרב סטפנסקי מתוך קיצורו של הרב זצ"ל לתחילת הפרק השני של מס"י, 'חובה לפקח תמיד על מעשיו', בו השמיט את התיבה 'דרכיו', שהרב התכווין להדגיש שמידת זהירות האדם על מעשיו היא מידה המלווה את האדם תמיד, בכל אשר יפנה, בניגוד להתבוננות על 'דרכיו' – בירור האידיאלים והשאיפות הכלליים שמנחים את האדם במהלך חייו - שיש צורך להקדיש לה זמן חשוב, אך אין היא אמורה להעסיק את האדם במשך כל שעות היום.
הלכה ממקורה - הלכות שביעית. מקורות מונְחים, תמונות מלמדות, ותרשימים מסכמים. הרב יוסף צבי רימון. הוצאת ישיבת הר עציון, תשס"ז. 176 עמ'. (02-9937333)
ספר שכולו מעין שרשרת ארוכה של מערכי שיעור מובְנים, בהם לימוד מקורות תבניתי-שיטתי מונחה, רציף ומקיף, על כל ענייני ההלכה המרכזיים של השמיטה. המחבר ועוזריו השתמשו בכל אמצעי העריכה הממוחשבת המודרניים, כולל צבעים, חיצים, שילובי כתב, תמונות וגרפיקה, הכל כדי להפוך בעיני התלמידים את לימוד ההלכה ה'יבש' והאפרורי ללימוד זורם, קליט ובהיר. זהו ספר לימוד שבעיקרו מיועד לתלמידים, ולכן צורפו אליו גם שאלות הנחייה ושאלות סיכום, ביוגרפיות של תלמידי החכמים המוזכרים בו והדגשת השתלשלות הפסיקה במשך הדורות; אך זהו גם ספר הלכה, ולא נפגם בו כהוא-זה הדיוק ההלכתי בהסקת המסקנות למעשה, לפי דרכו המאוזנת והמחושבת של הרב רימון. לכל רמת-מקורות צבע משלה - הפסוקים בצהוב, דברי חז"ל בכתום, ה'ראשונים' בירוק וה'אחרונים' בוורוד, חכמי דורנו בכחול והוספותיו-השלמותיו של המחבר עצמו ברקע לבן. מתחת לכל עמוד נמצא מפתח הצבעים של רצף השתלשלות ההלכה הנ"ל, ובצידו עצות למורה על מסלולי הלימוד האפשריים - אלו שיעורים כדאי ללמוד במסלול לימוד קצר ואלו במסלולים ארוכים יותר, מה להדגיש ואיך. ניתן לומר בפה מלא שספר-חוברת זה עשוי למלא את תפקידו בשלמות; כל תלמיד ש'ירוץ' בו אפילו פעם אחת יבין ויקלוט את כל מושגי השמיטה ואת כל המחלוקות והדעות העיקריות בעניינה, וכל מי שיתעמק בו יגיע לרמת ידיעה טובה של כל הלכות השמיטה הבסיסיות, מסוגי המלאכות השונים והלכותיהם - ועד הלכות שיירי פירות שביעית, כולל טעמי המצוות, פרטי דיני הפרוזבול ועוד. הרב רימון הוסיף מעט נופך אישי לספר: הוא מספר על רגשותיו כשנוכח פעם שבידו פרי שגדל בחו"ל – ולפתע כל תאבונו פג מול הפרי הריק, חסר הטעם, הנטול כל מצוה שהיא; הוא מתאר את דמות סבו המשורר רי"צ רימון ז"ל ואת קשריו עם הראי"ה זצ"ל; ועוד. אל הספר הזה אמור להצטרף בקרוב ספר משלים, מעין 'מדריך למורה', שבו יועמק הדיון במקורות ההלכה ובפרטיה. סידרה דומה מאת אותו מחבר כבר קיימת על הלכות שבת בראשית, ועתה נוספו הכרכים על שבת הארץ. ראוי הרב רימון, רבה של השכונה הדרומית באלון שבות, ר"מ בישיבת הר עציון ומהפעילים הבולטים בשיקום מגורשי גוש קטיף, לכל שבח על מפעליו הרבים, ובאופן מיוחד על ספר זה שהוא באמת דבר בעתו.
המלוכה והממשלה. על סמכות ומנהיגות בישראל. מבית מדרשה של ישיבת ההסדר בשעלבים. עורך ראשי: הרב אריה הנדלר. שעלבים, תשס"ז. רא+311 עמ'. (08-9276520)
ח"י מאמרים מפרי עטם של רבני ישיבת שעלבים, תלמידיה ובוגריה, בענייני מלכות וממשלה בישראל בימים ההם ובזמן הזה, באגדה ובהלכה. חלק מן הכותבים הם בוגרי תוכנית בני חו"ל של הישיבה, שבה מגיעים כל שנה עשרות רבות של צעירים מארה"ב וארצות אחרות ללימוד ישיבתי מעמיק בן שנה-שנתיים, שלעיתים קרובות נמשך שנים נוספות; רבים מהם משתקעים בסופו של דבר בארץ, ואחרים הופכים לחוד-החנית בכל ענין תורני בקהילותיהם ברחבי העולם, כאשר רובם שומרים על קשר הדוק עם הישיבה, שבא לידי ביטוי בין השאר בכתיבת מאמרים תורניים לספר זה. לספר חלק עברי וחלק אנגלי, וכל המאמרים תורגמו – אלו שנכתבו עברית תורגמו לאנגלית, ולהיפך. כמה מן המאמרים כבר פורסמו בעבר על דפי 'המעין', כמו מאמרו של סגן ראש הישיבה הרב הנדלר, חבר מערכת 'המעין' והעורך הראשי של הספר, בענין פולמוס החסידים עם המתנגדים וייחסם של ראשוני החסידות אל תלמידי החכמים יריביהם. מענין מאוד מאמרו של הרב לוי יצחק קופר, מבוגרי הישיבה בני חו"ל, בענין דרכי ההתמודדות של מנהיגים עם התקפות – לעיתים שלוחות רסן – של אנשיהם כנגדם; על כך התפלל רבי 'שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים' וכו', ועל כך אמר רב יהודה שאחד הדברים שמקצרים שנותיו של אדם הוא 'המנהיג עצמו ברבנות' (ברכות נה, א). לא כל המנהיגים זוכים להגנה שמיימית כמו שזכה לה רבי מפני מתנגדיו, כותב המחבר, אך תפילתו של רבי אכן מתאימה לכל מנהיג בישראל שעומד מול אנשים קשים ומרים, ולא לשוא נתקן לאומרה בקביעות בראשית תפילת השחרית. המאמר האחרון הוא של תלמיד הישיבה יחזקאל רבינוביץ', ובו הוא מקשר באופן מעורר מחשבה בין המלך לבין ה'כתב' – מהכתובת שבלשאצר מלך בבל לא הצליח לקרוא, ועד, להבדיל, ספר התורה שמלך ישראל חייב לכתוב לעצמו (כאשר על מצות המלך בכתיבת ספר תורה קדם מאמרו של בוגר הישיבה הרב דוד בסטריצר). הספר 'המלוכה והממשלה' מלא וגדוש בתוכן חשוב ומעניין, ויותר מזה מרגש לראות את הקשר ההדוק והמיוחד בין רבני הישיבה ותלמידיה בהווה - לבין בוגרי הישיבה בארץ ובחו"ל, קשר שראשיתו וסופו תורה.
תורה ותעודה.
מאז מונה לתפקיד מנהל המכון להכשרת מורים שעל יד ישיבת הר עציון (היום 'מכללת הרצוג') במקביל לתפקידו כר"מ בישיבה, החל הרב שביב לתור אחרי מקורות ואיזכורים הקשורים ל
קרא שמיטה. שיחות הגות על שנת השמיטה. מאיר צבי גרוזמן. ת"א, תשס"ז. 347 עמ'. (03-5248471)
חלק מפריין של עשרות שנות הוראה, בהן כמה וכמה שמיטות, בא לידי ביטוי בקובץ שיעורים ושיחות זה בענייני השמיטה, תולדותיה, מצוותיה והלכותיה; המחבר מבטיח לנו שהמאמרים ה'כבדים' יותר יודפסו בנפרד, ובספר זה ריכז את אלו שאינן מחייבים יידע הלכתי מוקדם. בתשעים וכמה הפרקים שבט"ו שערי הספר מוצגים בשפה ברורה ונעימה כמעט כל הנושאים הרלוונטיים להכרת השמיטה בימים ההם ובזמן הזה על כל צדדיה, ובהם טעמי המצוה, הברכה הצפויה לשומריה, השבת והמועדים בשמיטה, המלאכות המותרות והאסורות, שמיטת כספים, הקהל, היובל ועוד. בשער המוקדש להיתר המכירה (עמ' 111 ואילך) מציג המחבר בהגינות-ראויה-לציון את תולדות הפתרון ההלכתי הבעייתי הזה, במקביל לקושי הרב שבשמירת השמיטה ללא הפקעה. הוא מביא לפני הקורא את דעות הפוסקים שדנו במכירה, מהמבי"ט והמהר"ם גלנטי גדולי צפת, עבור דרך ר' מרדכי רובייו איש חברון, וכלה בדבריהם של גדולי ישראל עם חידוש הבירורים בנושא זה לקראת שמיטת תרמ"ט, ומאז ועד ימינו. הרב גרוזמן מתאר בחדות איך הדיון ההלכתי הפך במהירות להיות פולמוס ציבורי, כאשר פוסקים מפורסמים ואנשי ציבור, אנשי הלכה ומושכים בשבט סופר, חקלאים ופוליטיקאים, נאמני תורה ו'משכילים', הברון רוטשילד וה'קולוניסטים', כולם טומנים בו את ידם, ושׂכל ורגש, הלכה והשקפה, חששות לעתיד וחשדנות הדדית, מעורבים באופן עמוק בקביעת העמדה ההלכתית של רבים מהמעורבים בפולמוס. מקום רב ניתן בספר להצגת דמותם של ראשוני 'גיבורי הכח' האמיתיים, מתיישבי מזכרת בתיה וחבריהם, ששמרו במסירות נפש על קיום מצוה יקרה זו מבלי להפקיע את קדושת הארץ. המחבר פותח את הספר ומסיימו בחרוזים מפרי עטו בשבח השמיטה וערכיה, המוסיפים נופך ורגש לספר נאה זה.
הלכות מזוזה. הרב מנשה יששכר. קרית ארבע, המכון לרבני יישובים, תשס"ז. 80 עמ'. (02-9964722)
היישוב פדואל מתנשא לו בהרי השומרון. לאחר שנים של התבססות בנו לעצמם בשנים האחרונות תושבים רבים בתי קבע מרווחים על פי טעמם וסגנונם, תוך שילוב של ארכיטקטורה מודרנית ורעיונות ייחודיים, כל משפחה כפי רוחה, דמיונה וכמובן לפי האמצעים שעמדו לרשותה. אחת מתופעות הלוואי של הבניה הזו היתה התעוררותן של שאלות מסובכות מאוד בהל' מזוזה, בהתחשב במבנה החדר ושימושו, צורות הפתחים השונות וצורת פתיחת הדלת וכד'; לכן 'נאלץ' היה הרב יששכר שליט"א, רבו של היישוב, להעמיק פעם אחר פעם בלימוד הסוגיות והפוסקים העוסקים בדיני קביעת המזוזה, ולחפש תקדימים והכרעות בספרי השו"ת ובין פוסקי זמננו שליט"א, בתחום שבו משום-מה מעטים מאוד מפרשי השו"ע. גם ההקפדה, שב"ה מקובלת היום יותר ויותר, לרכוש מזוזות מהודרות ולא רק כאלו שיוצאים בהן אולי ידי חובה, חייבה את הרב יששכר לדקדק בדין, ולא להקל על עצמו בהכרעה 'קלה' לקבוע מזוזה בלא ברכה בכל מקרה של ספק; ובכלל, הכלל 'ספק ברכות להקל' נאמר כאשר קיימת מחלוקת בין הפוסקים שקשה להכריע בה, ולא כתחליף לבירור הלכתי מעמיק! כך שמבירור לבירור הגיע רבה של פדואל לחיבור ספר קצר, בן שישה פרקים, ובו כל השאלות המצויות והפחות-מצויות בעניין סוגי הדירות והחדרים, הפתחים והדלתות, כשהוא מצרף לכל ענין הקדמה קצרה המבררת את יסוד ההלכה ואת מקורותיה, והדברים דבורים על אופניהם ועל פתחיהם... אמנם קיימים מקרי ספק שבהם קשה להכריע אם לקבוע את המזוזה מימין או משמאל, כמו למשל פתח שאין בו דלת בין שני חדרים ששניהם פתוחים לרה"ר, כך שאי-אפשר להשתמש בכלל של 'היכר ציר'; האם לקבוע את המזוזה מספק בשני הצדדים? המחבר קובע (עמ' 65 והע' 86) בשם הגרי"י ווייס זצ"ל בשו"ת מנחת יצחק שאין להניח מזוזה בשני הצדדים כי כך לא ידע העובר בפתח איזוהי המזוזה הטפלה ואיזו העיקרית, כל זה על פי דיוק ממדרש המובא בילקוט שמעוני. אבל אולי דברי המדרש האלו לא נאמרו כאשר קיים ספק אמיתי באיזה צד יש לקבוע את המזוזה? יתר על כן, מדוע לא לקבוע את המזוזה מצד אחד, שהדעת נוטה יותר שהוא העיקרי, באופן גלוי, ואת המזוזה השניה, שנקבעת מספק, לקבוע במזוזת הפתח כאשר היא מכוסה? נוסף לחשש 'בל תוסיף', מביא המחבר על שאלה זו (הע' 97) את פסקו של ספר 'יד הקטנה' על המצוות, שאין יוצאים ידי חובה במזוזה שאינה ניכרת. אך גם על כך יש מקום לדון: ראשית, רבים הפוסקים שאין חשש של 'בל תוסיף' כאשר מקיימים את המצוה פעם נוספת בגלל חשש הלכתי. יתר על כן, דברים אלו של בעל ה'יד קטנה' אינם מחוורים לענ"ד, שהרי אפילו ציצית שנכתב בה 'וראיתם אותו' יוצאים בה ידי חובה לכל הדעות גם כשהציצית אינה נראית; ועוד, שאפילו לדבריו ניתן היה לעשות רושם בקיר שיסמן שנמצאת כאן מזוזה טמונה, ובצד השני המזוזה תהיה קבועה בקיר בכל תפארתה! כך שענין זה עדיין לא ברור לעניות דעתי.
והשב את העבודה. עיונים בעבודת הכהן הגדול ביום הכפורים. מאת משה אודס. ירושלים, תשס"ז. 168 עמ'. (09-7652088)
לפני פחות משנה (גליון ניסן תשס"ז [מז, ג] עמ' 99) כתבתי על ספרו הראשון של הרב אודס שליט"א 'בלבבי משכן אבנה - עיונים בקרבנות, בכהונה ובבתי המקדש', וכבר הופיע חלקו המשלים של הספר - על עבודת הכהן הגדול ביום כיפור. כמעשהו בראשון כך גם בשני – מדובר על ספר שיש בו שילוב מיוחד של הלכה ואגדה, למדנות ומחשבה, שמצעיד את הלומד עם הכהן הגדול ועוזריו במעשיהם הקדושים ביום הקדוש, בקדושה ובטהרה, בעמקות ובהבנה. בגלל הרגשת הקישור הזו בין הכוהנים בעזרה לבין העם העומדים בבית הכנסת נהגו בקהילות רבות לכרוע ולהשתחוות על הקרקע במקומות מסויימים ב'סדר העבודה', כאילו גם ציבור המתפללים נמצא כעת בעזרה ומשתחווה מול השכינה בבית המקדש. המחבר (עמ' 24 הע' 5) מביא לכך מקור מסדר התפילה היומיומי של ה'חסיד' בספר הכוזרי (מאמר ג אות יט): 'ויחשוב בלבו שהשכינה ניצבת נגדו וישתחווה לנוכחה כאשר היו ישראל משתחווים בראותם השכינה' וכו', והוא מצרף לכך את קביעת ר' עקיבא (ב"ב כה, א) ש'שכינה במערב', בהבנה חדשה: לדעת ר"ע על המתפלל לשוות תמיד לנגד עיניו בעת תפילתו כאילו הוא עומד מול שער המזרח המכוון כנגד ההיכל שבמערב. לדעת המחבר אותו עיקרון כיוון את הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט) לקבוע שאסור לעולם ובשום מקום להיפנות או לישון בין מזרח למערב מפני שההיכל במערב, וכהבנת הראי"ה קוק זצ"ל (מצוות הראי"ה על שו"ע או"ח סי' ג ס"ק ה) שלא ניתן להקל לדעת הרמב"ם בהסתמך על כתלים ומחיצות (כפי המנהג המקובל), מפני שאין טעם האיסור לדעתו משום החשש לבזיון בית המקדש, שאכן אינו קיים אם נפנים או ישנים במקום מוקף מחיצות - אלא משום כבוד המקדש וחיוב זכירת המקדש, המחייבים אותנו בכל מקום ובכל זמן. בספר נמצאות התייחסויות לשאלות קשות העולות מפשוטו של מקרא ומפירושי חז"ל ב'סדר העבודה', כגון קטיעת מלאכת הפר ע"י העלאת הקטורת, הפלא שבכפרה הכללית ע"י השעיר לעזאזל - קרבן-שאינו-קרבן, ועוד הרבה. המהלך הכללי של הספר כולל תיאורה של עבודת יום הכפורים כפגישה מחודשת של העם עם השכינה תוך הסתלקותו הגמורה מהחטא, פגישה שמרכזה הוא הקטרת הקטורת והזאת הדמים בפנים מחד – ושילוח השעיר לעזאזל מאידך. שתערב עליו עתירתנו כעולה וכקורבן!
כתבי הערוך השולחן. אור לישרים, שאלות ותשובות, ליקוטים ואגרות. בעריכת הרב יהודה אהרן הלוי הורוויץ והרב בנימין גרינגראס. ירושלים, מכון אהלי ספר, תשס"ז. 20+קצז+ריט עמ'. (02-6521356)
רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל היה אחד מגדולי-הגדולים שבין גאוני ליטא בדור שרבו בו גדולי ישראל. הוא ידוע בעיקר כמחבר ספר 'ערוך השולחן' על ארבעת חלקי שו"ע, ואצל מעטים הוא מפורסם גם כמחבר 'ערוך השולחן העתיד' על ההלכות התלויות בארץ, הלכות הטהרה והמקדש ועוד. רק בודדים יודעים שספרו הראשון היה ביאור על חלק מ'ספר הישר', שחיבר רבנו תם בעל התוספות כדי ליישב את הסוגיות ולמנוע בכך תיקוני גירסאות מסברא, ספר שאיתרע מזלו והוא עצמו יצא לאור משובש באופן קיצוני. רי"מ עפשטיין, אז רב צעיר במזיבקאי – קהילה לא-גדולה בליטא, נטל על עצמו לעבור על הספר ולהגיה אותו, ולבאר את הסוגיות ע"פ דרכו של ר"ת תוך השוואה לשיטות בעלי התוספות ושאר הראשונים. ספר זה, שהיה נדיר הרבה שנים, יצא לאור במהדורה חדשה ונוחה-ללימוד במסגרת הכרך הגדול הזה של כתבי בעל ערוך השולחן. אולם עיקר חשיבות הכרך החדש הוא בתשובות שליקטו המהדירים ממקורות שונים, שהרי בעל ערוך השולחן היה אחד מגדולי המשיבים בדורו, אלא שכפי שכתב באחת מאגרותיו 'מחמת ריבוי התשובות שבכל יום אין ביכולתי לעשות העתקות', ולכן אבד אוצר בלום זה. רק כשישים תשובות נמצאו ע"י המהדירים מתוך האלפים שהשיב, חלקן נדפסו בין ספרי גדולי דורו ובכתבי העת של התקופה, ואחרות נמצאו פה ושם בכתב-יד. כמה תשובות בפירוש מפתיעות: כך למשל בסי' כט (עמ' נ) משנת תרנ"ט מתיר הרי"מ בשופי למצוץ את דם המילה במקום בפה - בעזרת משאבה מיוחדת שהמציא יהודי אנגלי בשם אלכסנדר טרטיס, ועל המחמירים בכך הוא כותב בלשון בוטה: 'ואותם פושקי השפתים השוכבים בין שפתים דבריהם בלי טעם ובלי ריח'! לפני כן בסי' כ (עמ' לו-לז) משנת תרנ"ו מוכיח בעל ערוך השולחן, ושוב בלשון קשה, את אלו 'המבכרים את פרי בן השנואה על אתרוגי בן האהובה' – מעדיפים את אתרוגי גויי יון (אתרוגי קורפו היפים) על אתרוגי ארץ ישראל: 'מה נאמר ומה נדבר, האלוקים מצא את עוונינו להיות ללעג ולקלס בפני עצמנו ובפני אחרים... הנכון לאיש הישראלי לבלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים? איה כבודו יתברך? איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של א"י? איה כבוד משה רבנו שהתחנן אעברה נא ואראה את הארץ הטובה?' וכו' וכו'. על התשובות הנ"ל נוספו ליקוטים שונים, הסכמות ואגרות, וכן נערכו מחדש תולדות חייו של המחבר על פי מקורות שונים. העורך מזכיר ברמז את דבריו של הרב י"ה הנקין שליט"א, בעל שו"ת בני בנים, נכדו של הגרי"א הנקין זצ"ל מגדולי התורה בארה"ב בדור שעבר, שלדעת סבו כח הפסיקה של הרי"מ עפשטיין היה גדול מכוחו של מרן החפץ חיים זצ"ל; חבל שאינו מתעכב יותר על נקודה מעניינת זו, בעיקר מפני שסעיפים רבים בערוה"ש (בעיקר בהלכות שבת) הם למעשה תגובה על מה שנפסק במשנה ברורה, ובעל ערוה"ש הוא אם-כן 'בתראה'! ואכמ"ל.
רביבים. קובץ מאמרים בענייני נישואין,
אחת הפינות החשובות הקיימות ב'בשבע', השבועון הידוע למשפחה הדתית בעריכת עמנואל שילה, הוא מדורו הוותיק של הרב אליעזר מלמד, רבו של הישוב ברכה הניצב על הר ברכה שמעל שכם וראש הישיבה שביישוב (בנם של הרב והרבנית מלמד מבית אל, שהם - בין השאר - מייסדי ערוץ 7 והשבועון 'בשבע'). המדור האישי של הרב מלמד מופיע שבוע אחר שבוע מתחילת יציאתו לאור של העיתון (מנ"א תשס"ב), ובו מציג הרב לקוראיו ענייני הלכה והנהגה של הפרט ושל הציבור, דברי עידוד ותוכחה, תיאור דמויות של גדולי ישראל והבעת דעתו בענייני השעה, בכל גליון נושא אחר. מעצם היותו מדור בעיתון לא ניתן היה להאריך בו מעבר למשבצת המיועדת לו, ולעיתים נושא מסויים נידון בכמה הזדמנויות, או שתגובות מקהל הקוראים חייבו את הרב להגיב, להסביר, לנמק ולעיתים גם לתקן את דבריו; כעת כאשר הדברים מובאים בספר ניתן לצרף דברים לפרק אחד ולהוסיף תגובות והתייחסויות לנושא, להאריך ואף לקצר, וכל העניינים יוצאים מקיפים ושלמים. הרב מלמד ליקט בכרך שלפנינו עשרות נושאים בעשרה פרקים שכולם עוסקים בענייני הבית היהודי, מדרכי ה'שידוך' הראויות ופרקי שלום בית, דרך הדילמה בין לימוד ב'כולל' מול הרצון שלא להתפרנס מהתורה, עבור בדרישתו החוזרת ונשנית מן הבנות להסתפק בשנת שירות אחת ולהקדים את גיל הנישואין – ועד לשאלה העדינה על רמת ההוצאות הראויה לצורך חתונת הילדים; לדעת הרב אין להפריז בהוצאות החתונה – אך הוא מתנגד לתקנות שהנהיגו בכמה ישיבות המחייבות צמצום קיצוני בהוצאות. אין שום סיבה, טוען הרב, שאנשים אמידים, שכל חייהם מתנהלים ברמה גבוהה – 'יסתפקו במועט' דווקא בסעודת הנישואין של בניהם; נוסף על כך יש כאלו ששמחה זו היא 'אירוע חייהם' (כמו כאשר מדובר בבן יחיד למשל), ויש לאפשר להם לבטא את שמחתם גם בעזרת רמת הוצאות גבוהה-יחסית. כמו-כן בכמה עדות מקובל עדיין המנהג עתיק-היומין 'לשלם' כמתנה לזוג הצעיר את מחיר סעודת המצוה, ואין סיבה לפגוע בחתן ובכלה בגלל החיסכון של ההורים בסעודת הנישואין, מה גם שבחתונות רבות, כמו למשל בחתונות 'מעורבות' של בני עדות שונות, עלולות להיגרם תקלות ואי-נעימויות כאשר צד אחד רוצה לצמצם את רמת השמחה באופן קיצוני. בהגינות ובכנות אופייניים מביא הרב במדורו ב'בשבע', וגם כאן בספר זה, תגובות אחדות המחזקות דווקא את ידיהם של מתקני התקנות ומוזילי השמחות, והרב רק מעיר על דבריהם שלדעתו בכל מקרה אין לוותר בסעודת חתן וכלה על שמחה מכובדת הכוללת בשר ויין ותזמורת, אם כי גם הוא מעודד את בני המשפחות לצמצם בכלל הוצאות החתונה עד כמה שאפשר. כעיקרון אין לדעתו לגזור דבר שאינו מתאים וראוי לכלל הציבור - לטובת המיעוט שתקנה כזו אכן תסייע לו לעמוד מול לחצי המשפחה והחברים להגדיל את הוצאות החתונה מעבר לרמת הכנסותיו. לענ"ד, למרות הסבריו היפים של הרב מלמד, ולמרות שאכן 'תקנות' כאלו יעילות דווקא במסגרות סגורות מסויימות, חזקו דבריהם של הממליצים להגביר את הלחץ הציבורי להפחתת הוצאות הנישואין בכלל והסעודה בפרט – מדבריו, ולוּ רק בהתייחסות לפן החינוכי של הדברים. בכל אופן החוכמה, החן, העדינות והפתיחות בהם מציג בפנינו הרב מלמד את דעותיו בשיחותיו-דרשותיו-פסקיו בשלל הנושאים שב'רביביו', יהפכו ללא-ספק את סדרת ספרי 'רביבים' (אחרי הכרך הזה יבואו בעז"ה עוד אחרים, בענייני חברה ו
פירוש התורה לרבינו יצחק אברבנאל. על פי דפוס ראשון וכתבי יד, עם שינויי נוסחאות, ציוני מקורות, הערות ומפתחות. מאת יהודה שביב. כרך א: בראשית. ירושלים, הוצאת ספרים חורב, תשס"ז. יז+791 עמ'. (02-5632204)
ספרי החכם השלם דון יצחק אברבנאל ידועים כבר דורות רבים בייחודם, בעמקותם, ובהיקפם הרחב. בספריו על המקרא נוספה דרך פרשנות מיוחדת – סדרה ארוכה של שאלות על הענין שלפניו, ואחריה ביאור רחב הפותר שאלה אחר שאלה. גם סגנונו המיוחד והנמלץ, הכולל אין סוף שברי-פסוקים וביטויים המיוחדים לו, השימוש הנרחב בכל ספרות חז"ל והקדמונים עם דעות חכמי דורו הפשטנים והמקובלים (ולעתים אף חכמים מאומות העולם), התייחסותו לפילוסופיה, להיסטוריה ואף לאקטואליה של ימיו – דור גירוש ספרד והסערות הרוחניות שבעקבותיו, כל אלו אינם מקילים על הלימוד בפירושיו, בעיקר כאשר עד עתה הם הופיעו בכתב צפוף, בלי מקורות ועם טעויות דפוס לאין מספר. מהדורה חדשה זו שנטל על כתפיו ר' מיכאל זאב, בעל הוצאת הספרים 'חורב', פותחת את הספר לכל לומד מעמיק, המעוניין להקדיש את הזמן הדרוש כדי להפיק את המירב מפירוש מיוחד ורחב זה. הכרכים שמות, ויקרא ודברים כבר יצאו לאור במהלך עשר השנים האחרונות בההדרתו של הרב אבישי שוטלנד מירושלים, ועתה יוצא לאור כרך בראשית (ובקרוב תושלם המלאכה עם כרך במדבר) בידיו האמונות של הרב שביב מאלון שבות. כדי להפוך פירוש קשה זה ל'ידידותי' יותר ללומד אף טרח הרב שביב למלא את הכתיב החסר שבמקור, אך בצדק הוא מעיר (עמ' יב הע' 27) שהוא לא נמשך אחרי המקובל היום לעבור לכתיב 'מלא דמלא' – אישה במקום אשה, עניין במקום ענין וכד', אלא נקט בכתיב מלא 'סביר'. יש לדון בהחלטת המהדירים לקבוע את נוסח הדפוס כעיקר ולהוסיף בדרך כלל את נוסח כתה"י רק בהערות, גם במקומות שנוסח כתה"י הוא בוודאי המקורי, למשל כשבדפוס נשמטו מסיבות מובנות התייחסויות לנצרות ולרומא. הכיתוביות בצד העמוד, המתמצתות במילים קצרות את תוכנה של כל פיסקה, מועילות מאוד להתמצא בפירוש מסובך זה, ויישר כוחם של המהדירים על נטילת טירחה נוספת זו על שכמם.
אורות המשפט. מאמרים ופסקים בענייני אישות, ממונות, קהילה ורפואה. מאת יצחק צבי אושינסקי. ירושלים, תשס"ז. שע"ה עמ'. (02-6540106)
לאחר הספר 'אורחות משפט' והמדריך המפורט להלכות אבלות וקבורה (שניהם נסקרו במדור זה, הראשון בגל' ניסן תשס"ד [מד, ג] עמ' 92-93 והשני בטבת תשס"ו [מו, ב] עמ' 96), מפרסם הדיין הירושלמי הרב אושינסקי שליט"א ספר נוסף ובו כארבעים מאמרים הלכתיים ופסקי דין, רובם התפרסמו כבר בכתבי עת תורניים בשנים האחרונות (כולל 'המעין'). בין השאר קובע הרב אושינסקי שחובה על ההורים לסייע כלכלית לבניהם ובנותיהם כדי שיוכלו להינשא, אם כי אין הגדרה ברורה לגבי גובה הסיוע הזה, ובדרך כלל גם אין בית הדין כופה חובה זו; אולם בסוף המאמר (עמ' כח-כט) הוא לא שוכח להפנות את תשומת לבם של הבן והבת שעליהם להקל ככל יכולתם על הנטל המוטל על הוריהם, ולא ללחוץ עליהם 'להרבות מוהר ומתן' באופן שח"ו עלול לגרום להם לעבור על 'ארור מקלה אביו ואמו'... נושאים אקטואליים 'כבדים' הנידונים בספר הם חילופי שבויים בהלכה, ההשלכות החברתיות-הלכתיות של משבר כלכלי, בירור יהדות על סמך דגימת DNA, ההסתמכות על האזנות סתר וגלאי שקר בדין תורה, ועוד ועוד, וגם נושא אקטואלי יום-יומי - התוקף ההלכתי שיש לתפיסת מקום בתור. המאמרים כתובים בלשון ברורה וקולחת, אולי גם מפני שהם התפרסמו לראשונה בכתבי עת שונים. להפתעתי מצאתי שהרב המחבר מודה בהקדמתו, בנוסף להוריו, מוריו, בני משפחתו וכמה מחבריו, גם לעורכי הקבצים התורניים שבהם התפרסמו המאמרים לראשונה (סיני, קולמוס, בית הלל ועוד) 'אשר העירו את הערותיהם הברוכות לשיפור תוכנו של המאמר וסגנונו'; לא זכורה לי הבעת תודה מעין-זו בהקדמות של קבצי מאמרים מאת מחברים בני דורנו, והיא מתאימה לענוותנותו ועדינותו של המחבר, ענוה ועדינות הבאות לידי ביטוי בסגנון ובתוכן גם במקומות רבים אחרים בספר. אני מרשה לעצמי להעיר שאכן יש מקום לעיתים להבעת תודה כזו (ואיני מתכווין חלילה כלל לרב אושינסקי שליט"א עצמו, ולא לעורך 'המעין' דווקא...): פעמים רבות טורח העורך רבות על תיקון ושיפור ו'שיפוץ' מאמר שהוגש לכתב העת שבאחריותו, והמאמץ הגדול הזה, שהביא בסופו של דבר לפרסום מאמר נאה שקודם היה קריא בקושי - נשאר עלום, ולעיתים אף מקפיד מחבר המאמר על העורך על שהעיז לגעת בדבריו... הספר 'אורות המשפט' נפתח בניתוח היחס בין מוסר להלכה, ומסיים בבירור מעמיק של כמה נושאים תוכניים ואמוניים הבוקעים ועולים ממגילת 'איכה'. אפשר להניח שעוד רבות יהנה בעז"ה העולם התורני מדיין ומחבר חשוב זה.
מנחת אהרן. אסופת מחקרים בהלכה ובמנהג בקרב יהדות תימן, על פי משנת הרמב"ם. מאת אהרן ב"ר חיים דוד קאפח. ירושלים, תשס"ז. 463 עמ'. (03-6781345)
לפני כשנתים (ב'המעין' מה, ד [תמוז תשס"ה] עמ' 91) סקרתי את הספר 'יריעות אהרן', חקרי הלכה ומנהג, פרשנות ותולדות חכמי תימן, מאת ר' אהרן קאפח; עתה יוצא לאור ספרו השני, כארבעים מאמרים הלכתיים הדנים גם הם במנהגי תימן, שהתפרסמו לפני כעשור בגליונות 'לקראת שבת' שערך ידידי הרב ד"ר דוד גרבר. עיקר מטרתו של הספר לצמצם את התופעה הכאובה של היחלשות הזיקה למשנת הרמב"ם בנוהגם ההלכתי של קהילות התימנים בארץ ישראל. גם אם יש מקום לגישת רבים מגדולי פוסקי תימן הממזגים בין חדש לישן, בין מנהגי תימן העתיקים לבין פסיקת מרן ר"י קארו ופוסקי הדורות האחרונים – אין שום הצדקה לזלזול במנהגי קדמונים ונטישתם ללא שיקול דעת רציני והכרעה הלכתית בכל מקרה לגופו. כך למשל בפרק האחרון דן המחבר במנהג האבילות הקדום שהגברים חולצים כתף (= מגלים את כל היד הימנית כולל הכתף וחלק מהחזה) בהלוויית האב והאם וכן בהלוויית תלמידי חכמים, מנהג שלמרות מקורו המפורש בחז"ל (מסכת מועד קטן כב, ב ועוד) הוא נוהג כיום רק בקהילות תימן, אם כי עד לפני כמה דורות עוד נהג מנהג זה בקהילות נוספות; ר' אהרן קאפח מצטט כמה מגדולי הפוסקים שמתארים איך מנהג זה הולך ונמוג ורק אצל עדת תימן הוא נותר על עומדו (כמו הרבה תקנות חז"ל אחרות, למשל קריאת התרגום פסוק בפסוק עם קריאת התורה בבית הכנסת), אך בימינו גם אצל התימנים הוא כבר אינו מובן מאליו. מה הסיבה להתרופפות המנהג הזה בדור האחרון? המחבר מגלה עובדה מפתיעה, שהמנהג שהונהג זה מקרוב על פי טעמים שמקורם בתורת הסוד, שאין לבנים לצאת אחר מיטת אביהם – הוא זה שלמעשה הולך ודוחה באופן אבסורדי מנהג קדום של עדה עתיקה בישראל, שמקורו בתקנת חז"ל! הפניות וציונים מפורטים לכל אורך הספר מעשירים מאוד את הלומד.
נשמת אברהם. הלכות חולים רופאים ורפואה, על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מהדורה שנייה מורחבת. מאת אברהם-סופר אברהם. ירושלים, תשס"ז. 4 כרכים. (02-6417951)
הרב פרופ' א"ס אברהם שימש שנים רבות כמנהל המחלקה הפנימית במרכז הרפואי שערי צדק. עיקר עיסוקו במשך כל השנים היה ריפוי חולים, ובכל זאת הצליח כבר בשנים תשל"ז-תשל"ח להוציא לאור זוג כרכים בשם 'לב אברהם' - הלכות רפואה לחולה ולשמשיו, עליהם הסכימו בחום ואף בהתרגשות כמה מגדולי ירושלים (הגאונים ר' יחזקאל אברמסקי, רש"ז אוירבך, רא"י וולדנברג, ויבל"א הראשל"צ הר"ע יוסף שליט"א, ורבו המובהק ושכנו של המחבר הרב נויבירט שליט"א). בכל כרך של 'לב אברהם' הוצגו באופן מפורט ל"ב נושאים רפואיים-הלכתיים, עם פסקים הלכה למעשה, פסק פסק ומקורותיו. לא עברו שנים רבות, ובשנת תשמ"ד הופיע הכרך הראשון של 'נשמת אברהם' - הלכות חולים, רופאים ורפואה, ובו כל ההלכות הקשורות לעניינים רפואיים למיניהם על פי סדר שו"ע או"ח, כאשר בראש העמוד מובא לשון השו"ע עם הגהות הרמ"א, ובתוכו פזורות אותיות המפנות להערות, ארוכות או קצרות, שנמצאות בחלק התחתון של העמוד (בדומה להפניות למשנה ברורה). שנה אח"כ יצא לאור חלק יו"ד, ובשנת תשמ"ז חלק נוסף - על אה"ע וחו"מ. שני כרכים נוספים יצאו לאור בשנים הבאות ובהם השלמות, תיקונים והערות על הכרכים שקדמו להם. הסידרה 'נשמת אברהם' זכתה להדפסות רבות, והפכה כלי עזר ראשון-במעלה לרבנים הנשאלים בענייני רפואה והלכה ולרופאים יראי שמים, ולכל מי שנצרך לחומר הלכתי בכל ענין רפואי. עתה, שלושים שנה אחר שהחל פרופ' אברהם בפעילותו התורנית-ספרותית, יצאה לאור ע"י מכון שלזינגר לחקר הרפואה ע"פ התורה, שליד המרכז הרפואי 'שערי צדק' ירושלים, מהדורה חדשה, מורחבת ומתוקנת, בארבעה כרכים, של הסידרה 'נשמת אברהם', עם מפתחות מפורטים, ובתוספת מילון אנגלי-עברי ועברי-אנגלי למונחים רפואיים. 13 עמודי המילון נמצאים בסוף כל אחד מהכרכים, ויתכן שיש בזה באמת צורך כדי למנוע אי-הבנה באחד המונחים הרפואיים; גם המפתח בסוף הכרך הראשון על כל העניינים שבכרך, המשתרע על פני כ-140 עמ' (עמ' תתט-תתקמז), מהווה כלי עזר חיוני. אך מפתח מפורט לכל ארבעת חלקי הספר, כ-365 עמ' [!] גודלו, נמצא בסופם של כל שלושת הכרכים הבאים, ולא ברור לי מדוע לא ניתן היה להסתפק בשנים מתוכם במפתח יותר מצומצם, רק לעניינים שבאותו כרך עצמו (כמו שנעשה בכרך של או"ח), ולהותיר את המפתח המפורט לסוף הכרך האחרון בלבד! צ"ע. מעניין לציין שהמחבר מדגיש בתחילת כל כרך, 'לתשומת לב הקורא', ש'מטרת הספר היא אך ורק להביא לפני הקורא את הבעיות ואת השאלות שעלולות להתעורר לגבי חולה', ולציין את מראי המקומות שהמחבר מצא בכל ענין וענין. לשון ענווה זו, המתאימה בהחלט לאישיותו של מחבר חשוב זה, דומה לדברי רבו בהקדמת הספר 'שמירת שבת כהלכתה' (מהד' תשל"ט עמ' 15): 'ספר זה אינו מיועד אלא להיות מורה דרך למעיין בו, לדעת אימתי וכיצד לשאול'; אני מניח שגם אם זה בניגוד לרצונם של שני הרבנים המחברים החשובים שליט"א – עליהם לקבל כעובדה שרבים מתייחסים לאזהרה זו כהמלצה בלבד...
פסקי הרי"ד והריא"ז למסכת עבודה זרה. יו"ל ע"פ כתבי יד עם הערות, מראי מקומות ומפתחות. ירושלים, יד הרב הרצוג, מכון התלמוד הישראלי השלם, תשס"ו. רעו+רנח עמודות. (02-6423242).
ר' ישעיה ב"ר מאלי מהעיר טראני שבאיטליה מכונה 'ר' ישעיה דטרני הזקן' או 'הראשון' ובקיצור 'רי"ד', להבדילו מנכדו ר' ישעיה ב"ר אליה שכונה 'ר' ישעיהו דטרני השני', או 'ר' ישעיה אחרון', ובקיצור: ריא"ז (=ר' ישעיה אחרון ז"ל [!]). הרי"ד, שנחשב לאחד מגדולי איטליה הראשונים, למד בבית מדרשם של בעלי התוספות, וכתב גם הוא תוספות על מסכתות רבות שנקראות 'תוספות רי"ד'. ספרו הידוע ביותר בהלכה הוא ספר של פסקים קצרים לפי סדר התלמוד המכונה 'פסקי הרי"ד'; פסקים אלו קוצרו ועובדו ע"י נכדו הריא"ז בספרו שנקרא לימים 'פסקי ריא"ז'. החיבורים 'פסקי הרי"ד' ו'פסקי ריא"ז' שנותרו שנים רבות בכתבי יד, זכו לצאת סו"ס לאור בדורנו בכרכים רבים על ידי 'יד הרב הרצוג'. נוסף לחלק זה על ע"ז מחכים לגמר הכנתם הכרכים על חולין ונידה, ובהם יושלמו הכרכים הנמצאים בידינו מסידרה חשובה זו. בניגוד לרי"ד שמביא בדרך כלל בפסקיו את לשון הגמרא – דברי הריא"ז כולם נכתבו בלשונו ובסגנונו, והמהדירים טרחו למצוא מקור לכל פרט שבדברי הסב והנכד, והוסיפו השוואות והערות כיד ה' הטובה עליהם. את הכרך הזה התחיל לההדיר ר' אברהם יוסף ורטהיימר ז"ל, בנו של המהדיר הידוע מהדור הקודם, מחושפי הגניזה בקהיר, איש ירושלים הגאון ר' שלמה אהרן ורטהיימר זצ"ל, ואחרי פטירתו המשיך את המלאכה הבן-הנכד ר' שלמה אהרן ורטהיימר שליט"א עם צוות מחוקרי יד הרב הרצוג. בראש כל המפעל עומד כתמיד מייסדו הדגול של יד הרב הרצוג הרב יהושע הוטנר שליט"א, יאריך ה' ימיו ושנותיו ויחזקהו ויאמצהו, ולימינו הועמד בשנה שעברה הרב המחבר והרופא פרופ' אברהם שטינברג שליט"א, שמרצו וחוכמתו מבטיחים למכון זה בעז"ה עליה לשיאים חדשים. חמרא וטיבותא לראשי המכון ולמהדירי הספר!