המעין

קביעת זמן ברית המילה בנולד בין השמשות / הרב יעקב אפשטיין

הרב יעקב אפשטיין

קביעת זמן ברית המילה בנולד בין השמשות

א. מילה היא מצוה מן התורה – "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג). אין מצוה למול ביום השביעי או מוקדם יותר, ואם מל הרי הוא חובל בעלמא. אם תינוק נימול ביום השביעי הוא טעון אחר כך הטפת דם ברית (סמ"ק מצוריך סי' קנד, ילקוט יוסף שבת ח"ד סי' של"א הלכות מילה בשבת סעיף כה בהערה). ולכן ההכרעה מתי למולו היא הכרעה במצוה מן התורה. המילה חייבת להיערך ביום (ולא בלילה!). אם משום מה לא נימול התינוק ביום השמיני מצוה למולו ביום התשיעי (ביום ולא בלילה) ואילך.

ב. אנו נוהגים לגבי השקיעה כגאונים, שלאחר השקיעה הנראית, דהיינו ירידת גלגל החמה כולו מתחת לאופק במערב – מתחיל בין השמשות. ולכן תינוק שהוציא ראשו אחר השקיעה נדחית מילתו מספק ליום הבא, כיון שבין השמשות מתחיל מיד אחר השקיעה לשיטת הגאונים, והוא זמן שספק אם לשייכו ליום היוצא או ליום הנכנס[1].

נאמר במשנה בשבת (פי"ט מ"ה): "קטן נימול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר, הא כיצד, כדרכו לשמונה, נולד לבין השמשות נימול לתשעה, בין השמשות של ערב שבת נימול לעשרה"... ומכיון שבין השמשות הוא ספק, מילת התינוק נדחית ליום הבא. וכיון שמילת ספק אינה דוחה שבת ויום טוב, מילתו נדחית ליום החול הבא אחר השבת והיו"ט.

ג. בגדר זמן השקיעה נפלה מחלוקת. ישנן שתי אפשרויות, המכונות שקיעה 'בגובה' או שקיעה 'במישור'.

שקיעה בגובה היא השקיעה הנראית בהתאם למקום ולגובה ממנו נמדדת השקיעה. במידה ויש הרים או בנינים החוסמים את ראיית השקיעה באופק 'מסירים' אותם בצורה דמיונית ומודדים לפי ירידת גלגל החמה מאחורי האופק הרחוק.

שקיעה במישור היא זמן שנקבע על פי חישוב אסטרונומי של המקום שבו נמדדת השקיעה מתי תהיה השקיעה כאילו הוא בגובה פני הים (בגלל 'תנועת' השמש היא 'יורדת' ונעלמת אחר שעברה את המישור שהוא קו האופק).

במקומות גבוהים (כגון ירושלים או צפת) שקיעה במישור תקדם בכמה דקות לשקיעה בגובה. בתל אביב או נהריה ושאר ערי החוף בישראל לא יהיה הבדל בין השקיעות. לגבי שקיעה במישור כל המקומות באותו קו אורך השקיעה תהא זהה.

ד. במקרה שלפנינו תינוק נולד (יצא מצחו) במרכז הרפואי 'הדסה' עין כרם שבירושלים, הגבוה כשבע מאות מטר מעל פני הים, בסוף יום ראשון, שתי דקות אחרי זמן השקיעה במישור ושלוש דקות לפני השקיעה בגובה. בדרך כלל השקיעה 'בגובה' היא המעשית והטבעית והרגילה יותר. האדם הנצרך לבדוק מתי השקיעה, כגון לגבי זמן מנחה או כניסת שבת וכד', נושא עיניו מערבה ורואה מה מצב השמש ומתי תהיה השקיעה, ומתכנן את זמנו לפי מראה עיניו, כאשר בחלק גדול מארץ ישראל השקיעה היא בים התיכון במערב. בלוחות שמצויָן בהם זמן אחד לשקיעה (בלי פיצול למישור וגובה) מדובר בדרך כלל על השקיעה הנראית – שקיעה בגובה.

כאמור לעיל, כיון שברית מילה היא מצוה מן התורה, יש לעיין כמי לפסוק בעניין שקיעה. הבעיה מחריפה בשבת, שכן אם התינוק נולד בערב שבת בזמן שבין שתי השקיעות הללו, אם נכריע שהשקיעה בגובה היא השקיעה ימולו אותו ביום שישי שהרי נולד לפני שהשמש שקעה, ואם נכריע שהשקיעה במישור היא השקיעה הנכונה יוצא שהוא נולד בין השמשות ומילתו תידחה ליום ראשון. כמו כן אם נולד בשבת לפנות ערב בין שתי השקיעות האלו, אם נכריע שהשקיעה בגובה היא הנכונה – נמול אותו בשבת הבאה כיון שנולד בשבת, ואם נכריע שהשקיעה במישור היא השקיעה – נמול אותו ביום ראשון, כיון שנולד בין השמשות ואין מילתו דוחה שבת.

ה. כתב בתשובות והנהגות (כרך ה סימן לה):

הנה נחלקו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל עם הגאון הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצ"ל היאך לחשב השקיעה לעומד במקומות גבוהים כמו בירושלם שהשמש נראית גם לאחר ששקעה לעין העומד במישור, שדעת הגרא"ז זצ"ל שבדאורייתא יש להחמיר דשקיעת החמה הוא כפי השקיעה "המישורית", והיינו שמחשבים כפי היאך שהיה נראה ששקעה אילו כל כדור הארץ מישור בגובה פני הים ללא הרים ועמקים, ואף שעדיין השמש נראה לעין מ"מ כיון שזהו רק מפני גובה המקום דינו כלאחר שקיעת החמה [וזהו כפי הזמן שמפרסמים האסטרונומים, אלא שהם מפרסמים כפי הזמן ששוקע מרכז כדור השמש ולדידן יש לאחר מעט השקיעה כפי הזמן ששוקע לגמרי כל כדור השמש, וכן הם מחשבין כפי הזמן האמיתי שהשמש מתחת לאופק ולדידן תלוי כפי שנראית ששקעה לעיני בני אדם וזהו לערך כאן בא"י ב' וג' מינוט אחרי השקיעה האמיתית], וכאן בירושלם עיה"ק זהו לערך כחמש מינוט קודם זמן השקיעה שמפרסמין בלוח. ודעת הגרימ"ט זצ"ל לאחֵר השקיעה, שתלוי כפי שנראה ששוקעת לעומד בגובה ההר, והלוחות כאן בעיה"ק מפרסמים כפי דעת הגרימ"ט, אבל הלוחות בחו"ל נהגו לחשב שבכל מקום תלוי רק כפי השקיעה המישורית.

ואולי בחו"ל נהגו לפי השקיעה המישורית מפני שהיא מחושבת בצורה אסטרונומית ללא צורך בתצפיות כדי לקבוע את זמן השקיעה.

ו. כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב הערות פרק לז דיני מילה בשבת הערה ב):

יש אומרים שחישוב השקיעה הוא לפי אופק פני הים, ודנים את כל המקומות כאילו הם במישור כגובה פני הים, ולדעתם השקיעה מוקדמת כארבע דקות מהזמן שנמצא בלוחות שלנו[2]. אולם המנהג הפשוט לדון בכל מקום כפי שהוא, ולכן אנו מחשבים לפי השקיעה הנראית לעינינו. וראה בספר אור לציון תשובות חלק א' חיו"ד סימן י' דאזלינן בתר השקיעה, וכל שנולד אחר השקיעה הוי בכלל ספק ונימול לתשעה[3]. וראה עוד במבוא הספר בענף ג' אות ז', עיי"ש. וכל זה בירושלים ובשאר ערים שיש הרים סביב להם, אבל בערים השוכנות במישור אין הבדל בין הזמנים, ולכו"ע אזלינן בתר השקיעה הכתובה בלוחות.

על פי דבריו, אף בירושלים הולכים אחר השקיעה בגובה, ואם נולד ביום שישי לפני השקיעה בגובה ימולו אותו ביום שישי. ואם נולד בשבת לפני השקיעה בגובה ימולו אותו בשבת.

ז. אולם, כתב בלוח השנה 'בינה לעתים' (ירושלים תשס"ו, לרב דוד אהרן ב"ר יעקב חיים סופר) לגבי קביעת השקיעה כאילו ירושלים הייתה מישור:

היא השקיעה בהתייחסות אל ירושלים כאילו לא הייתה בהר (בגובה 800 מטר מעל פני הים) אלא כאילו היא במישור (בגובה 0, הוא גובה פני הים) והיינו שמנכים את גובה המקום ואת גובה האופק, וכאילו כל כדור הארץ שטוח ובגובה פני הים. והבאנו זמן זה כי הגאון רא"ז מלצר זצ"ל חשש שמא השקיעה המישורית (המחושבת ללא גובה ההר, ולפיה ירושלים גם בגובה פני הים) היא העיקר לדינא, והיא מוקדמת בכ-5 דקות קודם השקיעה הנראית לעומד בהר בירושלים, ראה בהרחבה במכתבו שבסוף ספר בין השמשות, ונדפס גם בספר אבן האזל.

ואם כן יש כאן מחלוקת וראוי ללכת בה לחומרא, כדין ספק בדאורייתא.

ח. כך השיב בתשובות והנהגות (כרך ו סימן כו):

קיבלתי מכתבו שכתב שאם אנו נוהגים לחשב זמן הנץ כפי נץ הנראה, א"כ ה"ה לשקיעה עלינו לחשב זמן השקיעה רק מזמן שגלגל החמה אינו נראה לעינינו, ולכן אם העיר על הר גבוה, כבירושלים עיה"ק, שהשמש נראה לעינינו יותר זמן מאילו היה מקום מישור (לערך כחמש דקות יותר מאוחר), עלינו לחשב זמן השקיעה מזמן שאין נראה השמש בעיר, ולא להחמיר לחשב זמן השקיעה כפי אילו שלא היה נראה השמש אילו היה מקום מישור ("שקיעה המישורית"), וכמו שחשש הגרא"ז מלצר זצ"ל.

הנה דע שאין שום שייכות בין חישוב זמן הנץ לחישוב זמן השקיעה, ואפילו לסוברים דזמן הנץ לכל דבר הוא רק בנץ הנראה, מ"מ לעניין זמן השקיעה י"ל דיודו דזמן השקיעה הוא כפי השקיעה המישורית. וטעם הדבר פשוט, דזמן הנץ אינו קובע בגדר יום ולילה, דשֵם יום הוא מעמוד השחר ואינו תלוי בנץ כלל, וכל עניין זמן הנץ הוא רק לעניין תפילה שאז מקיים מעלת 'יראוך עם שמש', וגם מה שכל מצוות התלויות ביום מצותם לכתחילה לאחר הנץ החמה הוא מפני שאין הכל בקיאין בעלות השחר (לשון רש"י במגילה כ, א) ורק לאחר הנץ ברור לכולם שהוא יום, ועל כן ס"ל דתלוי בנץ הנראה, ד'יראוך עם שמש' היינו כשהחמה נראית לעינינו, וכן שרק לאחר שהחמה נראית לעינינו הכל בקיאין שהוא יום. אבל זמן השקיעה הוא זמן שקובע בעצם שם יום ולילה, וזמן יום ולילה תלוי כפי ריחוק החמה ברקיע מאותו מקום, וכיון שהחמה התרחקה בשיעור שלולא שאנו נמצאים על גובה ההר לא הייתה החמה נראית לעינינו חשש הגרא"ז דזהו כבר שקיעת החמה. ולכן הראיות שמביא במכתבו שיש לנהוג בנץ הנראה ולא בנץ המישורי אינו מוכח מזה כלל, שלעניין שקיעה תלוי בשקיעה הנראית ולא בשקיעה מישורית. ואני מחזיק מאוד שבעיר שעל הר כירושלים יש להחמיר לענין דינים דאורייתא שתלוי בשקיעה (כגון עשיית הפסק טהרה), דיש לחשוש שזמן השקיעה המישורית זהו השקיעה, אבל לעניין דרבנן כתפילת מנחה יכול לסמוך שהשקיעה הוא כשהחמה אינה נראית לעינינו. (מיהו ביארתי בח"ה סי' ל"ה שלעניין תחנון במנחה הדבר תלוי בזמן שבשמים הוא משמרת יום, ושינוי המשמרות בשמים ממשמר יום למשמר לילה מסתבר דהוא בזמן השקיעה המישורית, עיין שם שביארנו טעם הדבר, ולכן אין לומר תחנון אחר זמן השקיעה המישורית).

ודע שאנו תופסים זמן השקיעה המישורית לחומרא, והיינו שבעיר הנמצאת על הר אנו חוששין לעניין דאורייתא להקדים זמן השקיעה כפי השקיעה המישורית ולא מכפי הזמן שהשמש אינה נראית לתושבי ההר, אבל לעניין עיר הנמצאת בעמק שהשמש אינה נראית בעמק (בגלל הסתרת ההר שבצידה המערבי) קודם הזמן שאינה נראית במקום מישור, יש להחמיר לעניין דאורייתא לאידך גיסא לחשוש דזמן השקיעה הוא כשהשמש אינה נראית לתושבי העמק, ולא לאחר לחשב כפי השקיעה המישורית - דהיינו מתי הייתה השמש אינה נראית אילו היה המקום מישור. עיין בדברינו בח"ה סי' ל"ו[4].

ט. כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' שלא הערה 8):

וגם בזה המנהג הפשוט והמקובל לחשב לפי השקיעה המישורית וכפי שכתב בלוח א"י להגרי"מ טיקוצינסקי, וכ"ה בספר אוצר הברית ח"א פ"ג סי' ד' הערה י"ד בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שו"ת אור לציון ח"ב פמ"ז אות כ"ח[5], שו"ת יבי"א ח"ז או"ח סי' מ"א[6].

ובמאמר 'הלכות הדלקת נרות' (צהר טו עמ' קכז-קס) כתב הרב ישראל גנס בשם הגרי"ש אלישיב שמחשבים לפי המולד הנראה אפילו לגבי מילה בשבת (וחולק על המסורת בפסקי תשובות). וכך כתב לגבי דעת הגרש"ז אוירבאך (שם עמ' קכט):

והגרשז"א זצ"ל חשש לשקיעה המישורית לעניין דינים מדאורייתא כברית מילה בשבת וכו' אף לעניין דיעבד, ופסק לדחות הברית ביום נוסף במי שנולד אחר השקיעה המישורית קודם השקיעה בלוח.

מסקנה

נלענ"ד שלגבי ברית מילה למי שנולד אחר השקיעה במישור ולפני השקיעה בגובה (השקיעה הנראית) הרשומה בלוחות, יש להחמיר ולחשב עפ"י השקיעה במישור הן בחול והן בשבת[7].

כתב רבינו הב"י דאין דבר זה [=קביעת זמן הלידה] תלוי בתפילה אם התפללו מבעוד יום, לא להקל ולא להחמיר. עכ"ל. דמה עניין זה לתפילה. ונראה דאפילו אם קיבלו שבת, כיון שעדיין היה יום גמור נחשב לנולד ביום, וכן להיפך כשנולד בשבת לעת ערב והיה לילה, אפילו לא הבדילו עדיין נחשב כנולד בלילה. ואפילו האב והאם עצמם התפללו כבר ערבית או קיבלו שבת או לא הבדילו עדיין, מ"מ זמן מילה הוא ליום ולילה כפי הבריאה, ורק בספק כמו בין השמשות בהכרח להחמיר, לא מפני מעשיו של אדם. וגם זה שנתבאר בכוכבים קטנים הוא מפני ספק בין השמשות, אבל כשנראו שלושה כוכבים בינוניים יצא מכלל ספק בין השמשות. (ערוה"ש יו"ד סי' רסב ס"ק יח)

[1] עי' בספרי חבל נחלתו ח"ו סי' ה לגבי זמני זריחה ושקיעה.

[2] בזמן הלידה שלפנינו ההפרש בין שתי השקיעות היה כ-5 דקות.

[3] לפי שאז מתחיל בין השמשות.

[4] כתב בתשובות והנהגות (כרך ה סימן לד): "ולעניין חישוב שעות זמניות מהנץ עד השקיעה, וכדעת הגר"א והגר"ז ועוד, מסתברא שתלוי בנץ המישורי, שנץ היום לעניין השעות זמניות תלוי בזמן הנץ לעניין חילוף משמרות (וכמבואר בגר"א סי' תנ"ט שאז מתחלף בשמים למשמר דיום) וכדמשמע בגמרא ריש ברכות, וכבר הבאנו לעיל דמסתבר דזמן הנץ בחילוף המשמרות הוא כפי הנץ המישורי. שוב שמעתי שמחותני הגר"י מרצבך זצ"ל בעמח"ס "עלה יונה", הכריע לחשב י"ב שעות זמניות (לדעת הגר"א והגר"ז) מהנץ המישורי עד השקיעה המישורית, וזאת משום שרק כך מתאים החשבון שבחצות החמה בראש כל אדם".

[5] לא כפי שכתוב בפסקי תשובות, אלא מדבר מתי מסתיים בין השמשות.

[6] אף הוא אינו עוסק בשקיעה בגובה או במישור.

[7] ויש להוריו לדאוג לכך שירשמו את התאריך העברי הרשום בתעודת זהות (של הוריו ואח"כ שלו) ע"פ יום לידתו האמיתי, ושהוא לא ייגרר לאחור אחרי התאריך הלועזי מפני שרשויות המדינה מחשיבות את התאריך הלועזי לעיקר. ונפ"מ לבר מצוה שנכנס למצוות רק ביום הבא, ורק מאז הוא יכול להוציא אחרים ידי חובה. ותשומת לב זו אינה דרושה רק לגבי נולד בין השמשות, אלא גם לנולד אחר צאת הכוכבים (ולפי דברינו משקיעת החמה הוא כבר בספק היום הבא) ועד לחצות הלילה, כי משרד הפנים (אם לא ישימו ליבם לשנות זאת) ירשום אוטומטית את התאריך העברי לפי התאריך הלועזי, דהיינו יום קודם אם הוא נולד כשכבר היה לילה. דוגמא לדבר: אם התינוק נולד בי"ז אייר תשפ"ג אחר השקיעה ולפני חצות הלילה, צריכים ההורים לעמוד על כך שיירשם שבנם נולד בי"ח אייר וב-8/5/23, אע"פ שלכאורה ממבט ראשון יש בכך תרתי דסתרי. [בהזדמנות זו אוסיף כמה מילים כדי למנוע טעות אחרת שראיתי שיש שטועים בה: הביטוי ההלכתי 'י"ג שנים ויום אחד' שבו הנער נהיה בר מצוה אין כוונתו שצריך להוסיף יום, ושמי שנולד ביום י"ז באייר תשפ"ג יהיה בר מצוה רק עם כניסת י"ח באייר תשצ"ו; אלא כוונת הביטוי הזה לזמנים שבהם נהגו שהיום המשלים הוא היום האחרון של הספירה, מה שנקרא בלשוננו 'ולא עד בכלל', ורצו להדגיש שכאן הכוונה ל'ועד בכלל', והנער אינו בר מצוה בט"ז באייר אלא רק כאשר יגיע י"ז באייר. וכמו כן אם הילד נולד בי"ז באייר תשפ"ג אחה"צ הוא יהיה בר מצוה בליל י"ז באייר תשצ"ו, גם אם לא עברו לו עדיין י"ג שנים 'מעת לעת'. הדברים האלו כאמור פשוטים, אבל ראיתי שיש שטועים בהם ומצאתי מקום להבהירם. הק' יואל].