המעין
מכתב בעניין הקדמת הדיון בתביעת מזונות בבתי הדין / הרב ברוך רקובר זצ"ל
הורדת קובץ PDFהרב ברוך רקובר זצ"ל
מכתב בעניין הקדמת הדיון בתביעת מזונות בבתי הדין*
ב"ה, י' אדר א' תשי"ז.
לכבוד מרן הגאון האדיר מוהר"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א,
ראש הרבנים לישראל, ירושלים.
אחדשה"ט.
בכנס הדיינים[1] דובר אודות נתינת זכות קדימה לבירור תיק המהווה תביעת מזונות של אשה מבעלה. אין מי שיפקפק בצורך הגדול של בירור מוקדם בענייני מזונות, אולם צריך לדאוג שדבר זה לא יפגע בקיום העשה של "כקטן כגדול תשמעון"[2], שעל זה אמרו בסנהדרין דף ח[3] שצריך הדיין להקדים לדון הדין שבא לפניו תחילה. וכמוצא לכך נאמר בכנס כי זה מתאים לדין שנפסק בחו"מ סימן טו סעיף ב, שדין האשה קודם לדין האיש. עוד דובר כי האשה בהביאה את התיק לפני הדיינים בצירוף בקשה להקדמת הדיון הרי זה כהעמדת בעלי הדין לפני הדיינים, ומצוה להקדים את הדיון המבוקש.
כתלמיד הדן לפני רבו בקרקע דומני לומר כי אין דבר זה עומד בפני מבחן המציאות והדין:
א. בנתינת תאריך מוקדם לדיון של האשה המבקשת, הרי בזה אנו מקדימים את דינה לא רק לדינים של איש, אלא גם לדינים של נשים אחרות המתדיינות לא בעניין מזונות אלא בעניין שלום בית, גרושין, יוחסין וכו'.
ב. הדין של עמידת בעלי הדין לפני הדיינים המוזכר באחרונים בחו"מ סימן טו, הכוונה לעמידת שני בעלי הדין לפני הדיינים, בצורה שכזו שאפשר באותו זמן להתחיל בדיון, וכלשונו של הסמ"ע שם ס"ק א: "נראה דלא בביאה לבית דין תחילה תליא מילתא, אלא משעה שהעמיד עצמו לפני הדיין, והדיין הכין את עצמו לשמוֹע טענתו, זהו נקרא בא לפניו תחילה, והוא קודם להבא מאוחר ממנו לפני הדיין". הרי כתב בפירוש "והדיין הכין את עצמו לשמוע טענתו", ושמיעת הטענות לא תתכן במעמד צד אחד כדאיתא בחו"מ סימן יז סעיף ה[4]. אם כן ברור מזה שרק אם הועמדו שני בעלי הדין לפני הדיינים נקרא זה התחלת הדין לעניין דין קדימה[5].
לעומת זה, בהתאם לאמור מקדם, אין כל איסור על ידי קביעת תאריך לדיון, אפילו אם קובעים תאריך מוקדם לבקשה שהוגשה במאוחר, כי כל דיני קדימה הם רק אחרי שהועמדו בעלי הדין לפני הדיינים.
אולם אין אנו פטורים מלקבוֹע סדר לפי תור, שתיק שנפתח קודם יובא לדיין קודם, וכל תיק יתברר בהתאם ללוח הזמנים הנקבע לפי תאריכי הגשת הבקשות. ומאידך גיסא עלינו לדאוג שבקשת המזונות של אשה מבעלה תתברר במהירות הכי אפשרית, בכדי שלא תסבול האשה ח"ו חרפת רעב. ולכן אפשר בהחלט לתת זכות בכורה לתביעות מסוג זה מבלי שזה יפגע ח"ו בעקרון של דין קדימה[6].
ולפי דעתי הענייה מסופקני אם קביעת הזמנים בכוחה להפקיע את החייב להמשיך בישיבה אחת עד כמה שאפשר בדין אחד עד לסיומו האפשרי. ולכן אני שואל, במקרה שהדיון אודות משפט אחד נמשך יותר מהזמן שנקבע לו, האם מותר לדחות את המשך הדיון לישיבה שניה, או מחויבים להמשיך באותו דין עד כמה שניתן לדון באותו יום?
וירשני כת"ר לשאול עוד שאלה מעין הדבר שהזכרנו: לעניין בירור הדיינים, שפסק הרמ"א בסימן יג סעיף ב דמשטענו אינם יכולים לחזור בהם[7], איך הדין אם רק אחד מבעלי הדין התחיל לטעון, האם זה מחייב רק אותו, שהוא לא יחזור בו - אבל הצד השני שעוד לא טען טענותיו בנוכחותו לפני הדיינים הרי זה מהווה גם מצידו הסכמה שלא יוכל לחזור בו ולברור דיינים אחרים. ואם כי מסתבר כסברה אחרונה, עדיין לא מצאתי ראיה לזה.
אני מקווה כי כת"ר יכבדני בתשובתו[8], והנני מודה לו מקרב לב.
המוקירו ומכבדו כערכו
ברוך רקובר
קשה היא פרנסה, שהוא צער גדול לאדם לבקש פרנסתו יותר מצער חבלי יולדה, כי בזה נאמר עצב ובזה עצבון, ונתווספו הוי"ו והנו"ן לכפל הצער... ואפשר לומר שטעם דקדוקם זה דלא תוקשה לן למה החמיר האל יתברך בעונש אשה טפי מאדם, דאשה צערה מרובה בחבלי יולדה ואיש אין צערו רק מזונות, ואדרבה אדם דאיהו גופיה הוזהר והוא חכם טפי יש להחמיר בעונשו, דיוסיף דעת יוסיף מכאוב [קהלת א, יח]! ולזה אמר דצער פרנסה כפול מלידה... ויש לומר דלעולם קללת אשה מרובה, דהא אית לה צער גידול בנים כנגד צער מזונות שבאיש, ונוסף עליו צער הלידה. ועוד, דודאי צער גידול בנים אינו משום מזונות, דצער מזונות על האיש מוטל לא על האשה, וצער גם כן הוא לפקח עליהם בלבושם וקינוחם וכיוצא בשימושיהם... (יפה תואר בראשית כ, ט [כב])
* הגאון רבי ברוך משה רקובר זצ"ל נולד בא' בניסן תרע"ו, למד בישיבת עץ חיים אצל מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל ובמכון הרי פישל. התמנה כדיין בחיפה בחודש אייר תשט"ו, ומאלול תש"ם כיהן כאב"ד עד סיום כהונתו באדר א' תשמ"ד. נתבקש לבית עולמו בכ"ג בתשרי תשס"ג. חיבורו הגדול הוא 'ברכת אליהו' על ביאור הגר"א, וכן נדפסו מתוך כתביו הספרים 'ברכת המלך' ו'ברכת השבח'. המכתב דלהלן נמצא בארכיון המדינה גל־46628/3. תודה לפרופ' עמיחי רדזינר על הארותיו. [תודת מערכת 'המעין' לרב אלעזר חן שליט"א על מסירת המכתב לדפוס והוספת ההערות המחכימות. נעשו ע"י המערכת תיקוני לשון קלים. מכתב דומה נשלח גם לראשל"צ הרב ניסים. י"ק.]
[1] בתחילת אד"א תשי"ז התקיים בירושלים כנס דיינים גדול, השלישי מאז קום המדינה, בראשות הרבנים הראשיים הרב הרצוג והראשל"צ הרב ניסים זצ"ל.
[2] דברים א, יז.
[3] ע"א.
[4] וז"ל: אסור לדיין לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חברו. וכן הבעל דין מוזהר על כך. ותלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבוא קודם בעל דינו, שלא יהא נראה כמקדים כדי לסדר טענותיו שלא בפני חברו. ואם יש לו עת קבוע לבוא ללמוד לפניו ובא העת ההיא, מותר.
[5] אמנם לכאורה יש אופנים שתהא התחלת הדין גם באופן שעמד אחד מבעלי הדין, כגון המובא בפתחי תשובה שם ס"ק א בשם שו"ת זכרון יוסף חו"מ סימן ב אות ו, דוודאי מותר לדיין לשמוע בדרך קובלנא היולי וחומר אופן התביעה, אמנם לא צורתה ואיכותה ומהותה על גדר מרכז הווייתה. על דרך משל, אם קבל אחד לפני מי שיודע שיהיה דיין בדבר קבען פלניא, אסור לחקור ולומר לו איך קבעך ובמה ומתי קבעך ובפני מי וכדומה לזה כו'. מיהו כתב דמלשון מהרי"ל שהביא בדרכי משה ס"ק ד משמע קצת דאפילו קובלנא בעלמא אסור לשמוע, יעו"ש.
[6] וראה בתקנות הדיון (תשנ"ג) תקנה לא: 'בקביעת תאריכים למשפטים שאינם תביעה למזונות, ינהג המזכיר לפי הכלל של כל הקודם – קודם ובהתאם להלכה' וכו'. ושם תקנה לג סעיף 3: 'תביעה למזונות תיקבע לדיון במועד האפשרי הסמוך ביותר ליום הגשת התביעה'. ובתקנה לח סעיף 1: 'ההזמנה בתביעה שאינה למזונות תישלח לפחות שלושים יום לפני מועד הדיון'.
[7] בשולחן ערוך שם כתב: כותבים פלוני בירר את פלוני ופלוני בירר את פלוני, וכל זמן שלא כתבו יכולין לחזור בהם, ומשכתבו אין יכולין לחזור בהם. לפיכך אין כותבין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנים שכר הסופר. וכתב הרמ"א: והוא הדין אם קנו מידו. ויש אומרים דמשטענו בפניהם אינן יכולים לחזור, אף על פי שלא כתבו (שם בשם הירושלמי). ונ"ל דבמקום שאין דרך לכתוב פלוני בירר פלוני וכו', משטענו בפניהם אין יכולים לחזור לכולי עלמא. וכל מקום שאינו יכול לחזור, לא יכול גם כן לומר שיוסיפו הדיינים.
[8] לא נמצאה תשובה למכתב זה.