המעין

נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן

אוצר המקרא. ביאור פסוקי התנ"ך על פי רבותינו הפרשנים. ספר בראשית. בית שמש, אוצר התורה, תשפ"ב. 356 עמ'. (contact@otzar.org.il)

הרב יוסף ברינר הוא 'מלמד' ותיק, רב פעלים, שמשלב תורה שבעל-פה בכיתה עם תורה שבכתב בספרים הרבים שהוא מוציא לאור ובאתר שלו 'אוצר התורה' המלא וגדוש וגם פעיל ומועיל. ספר זה הוא גלגול אחר ושונה של סדרת הספרים 'ושננתם' שהוא הדפיס לפני שנים, ובו ביאורים פשוטים ומאירים על סדר פסוקי התנ"ך – הפעם על ספר בראשית, כאשר הביאורים המלאים בתוספת השלמות ומאמרים ודיונים ימצאו את מקומם בסדרה 'אוצר מפרשי התנ"ך'. הביאור מיוסד בכל מקום על מפרש או מפרשים שדבריהם מסבירים בתורה הפשוטה והמתקבלת ביותר את הפסוקים והעניין, וההערות למטה מרחיבות וגם משיבות לשאלות מצויות של תלמידים על הפסוקים האלו. עוד הרבה דיו נשאר בקולמוסו של הרב ברינר ועוד הרבה מרץ נמצא בנפשו, ולפי הפירוט בהקדמת הספר ולפי הנמצא באתר 'אוצר התורה' תוכניותיו הפרשניות והחינוכיות חובקות עולם, ויהי רצון שיצליח להגשים את כל חלומותיו.

אור ציון. בירור ענין החרוסת בליל הסדר. יוסף דוב לובאן. ירושלים, תשפ"ג. קמד עמ'. (02-6250319)

בגיליון הקודם של 'המעין' (גיל' 244 עמ' 135-136) כתבתי על הקונטרס בן מאה וקצת עמודים שכתב ידידי רי"ד לובאן בעניין החרוסת. בינתיים כבר הספיק הת"ח החרוץ הזה להוציא מהדורה מורחבת ומשובחת של הקונטרס הזה, ובה חידושים רבים להלכה בפרט החשוב והקצת שכוח הזה מתוך הלכות ליל הסדר, כולל איך בדיוק צריכים להיות צורתו וטעמו ודרך הכנתו של התבשיל הזה המכונה 'חרוסת' וסדר ההטבלה בו, פרטים רבים שכולם הם דינים גמורים מדרבנן. ולא רק על עצמו בא קונטרס זה ללמד, אלא על כל פרטי ההלכה שבתורתנו הקדושה - שכאשר תלמיד חכם נכנס בעובי קורתם הוא מוצא בהם נפלאות, בלימוד ובהלכה למעשה. בין השאר מעיר המחבר על הלעז המופיע ברש"י 'אייגרו"ס' שאבי מורי ז"ל בספר 'אוצר לעזי רש"י' כתב שהוא 'דבר חמוץ', מה שחיזק את דעתו של המחבר בדבר חשיבות הטעם החמוץ בחרוסת, מתוך הבנה בסוגיא בפסחים קטז, א ש"לקהויה" נצרך גם לדעת ר' יוחנן שסובר שהחרוסת זכר לטיט, שכך מדויק בדברי הראשונים, עיי"ש. בפרק יח ובו המסקנות נוסף סע' ו, ובו אחרי הדברים הנחרצים למעשה שצריך שטעם החרוסת יהיה חמוץ (ולכל הפחות חמוץ-מתוק), ושהיא תהיה נוזלית-סמיכה ושיש להוסיף לה יין לקראת הטיבול – מודגש שיש להתייחס בכל הזהירות והכבוד למנהגי ישראל, וגם נוספה אחרית דבר נאה במילי דאגדתא. במהלך השנה הספיק הרב לובאן עוד שני כרכים בסדרת 'שיבת ציון' – סדרת ספרים בהם ביאורים וחידושים ועיונים בהלכות העתידות לבוא, והם מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר 'טהרת הקדש' על דיני טומאה וטהרה במקדש, בתרומה ובקדשים שכבר זה להדפיסו לפני שנים.

אלף שנות גלות במע'רב. יהודים תחת שלטון האסלאם: מקורות ומסמכים. דוד ליטמן ויוסף פנטון. רמת גן. אוניברסיטת בר אילן, תשפ"ב. 401 עמ'. (press@mail.biu.ac.il)

"ד'ימים" הם בני חסות לא-מוסלמים הנמצאים תחת שלטון מוסלמי, שזכויותיהם מעטות וחובותיהם רבות מאוד. זה היה מצבם של מאות אלפי היהודים שחיו בצפון אפריקה, ובעיקר במרוקו ובאלג'יריה, באלף השנים האחרונות. למרות ניסיונות של היסטוריונים (וגם של חלק מצאצאי יהודי צפו"א היום) לתאר את מצב היהודים בארצות האלו במהלך השנים כנסבל וסביר ואפילו חיובי, להוציא אולי תקופות מסוימות - מאות המסמכים המקוריים המובאים בספר זה ע"י שניים מבכירי החוקרים של יהדות המזרח מוכיחים את ההיפך: חוץ מתקופות בודדות מצבם של היהודים בצפון אפריקה היה רע, השלטונות וגם רוב האזרחים התייחסו אליהם בנוקשות ולעיתים אף באכזריות, מה שבסופו של דבר בא לידי ביטוי בכך שרוב ככל יהודי מרוקו ורוב יהודי אלג'יריה עזבו את מדינתם ברגע שהדבר ניתן להם במהלך הדור הקודם, רבים מהם עלו לארץ ישראל והאחרים היגרו לצרפת ולמדינות נוספות. המחברים מדגישים שאין להם עניין לקלקל את הקשרים המתהדקים-והולכים בין מרוקו לבין מדינת ישראל, ובין יהודי מרוקו שבארץ ובעולם לארץ מגורי אבותיהם, אבל האמת צריכה להיאמר, והיא 'נאמרת' בספר זה בעזרת מאות עדויות של נוסעים וקונסולים ומסמכי שלטון ועדויות של אנשי המקום ומבקרים מארצות אחרות ושבויים שנקלעו למרוקו ונפדו בהמשך ודו"חות רשמיים של אגודות צדקה וחסד ועוד שנפרסים על פני כאלף שנים (בין השנים 997-1912), שמובאים בספר זה מתורגמים לעברית עם מבואות והסברים, איורים ומפות, כך שתיעוד ותיאור היסטורי משתלבים זה בזה. 'הסתרת מציאות היסטורית זו בגין רגישויות של צד מסוים עלולה לעכב את הרפורמה הנחוצה בעמדת האסלאם כלפי האחר' כותבים המחברים, והפירוש הוא שאם היחס ההיסטורי של המוסלמים כלפי היהודים ייחשב כסביר ולגיטימי, כפי שהרבה מנסים לומר בדורנו, ואף להתרפק על חיי השיתוף עם השכנים המוסלמים בדור הקודם - ייקבע בליבם של המוסלמים שזו ברירת המחדל התקינה, ושמדינת ישראל ועם ישראל עוד צריכים להיות אסירי תודה על יחס נורמלי וסביר שמתבקש מהם היום, בעוד שהאמת היא שהמוסלמים בצפו"א צריכים להגיע לחידוש היחסים איתנו עם הרבה רגשי אשמה... בעמ' 62 מובא מקור שאין ספק במהימנותו, ציטוט מפירוש רבי חיים בן עטר זצ"ל על התורה כשהוא מתאר את הנעשה בארצו ('אור החיים' ויקרא ו, ב עם דילוגים): 'אשר עינונו בני עוולה, ויסרונו בייסורי נקמה, יסורין ועינויים יותר מגלות מצרים... משעבדים וממררים חיי ישראל' וכו'. בעמ' 60 מובא צילום של תחריט שנעשה בשנת 1842 באחת מערי מרוקו ע"י מבקר נוצרי, ומתואר בו ילד מוסלמי רוכב על גבו של רב יהודי ומתעלל בו ללא הפרעה, עדות של גוי חורט על פי תומו... והנה קטע שכתב מלח אמריקאי שעבר בשכונה היהודית של העיר מוגאדור בשנת 1815 (עמ' 193): ''ראיתי איך העלובים המסכנים האלו מוכים כשוורים במקלותיהם הגדולים של השוערים, בנסותם לחלוף על פניהם בהיות השערים פתוחים כדי להשיג קצת אוכל או מים למשפחותיהם העטופות ברעב ובצמא'... חלק מהתיאורים מזעזע ממש. הספר יצא לאור בצרפתית לפני כעשרים שנה ע"י אוניברסיטת הסורבון וגרם לסערה בעולם האקדמאי, בהמשך תורגם לאנגלית, ועתה זכינו לתרגום עברי שעלולות להיות לו גם משמעויות אקטואליות. הספר מסתיים במפתחות מפורטים ומועילים.

אמונת עתיך. גליון 138, שבט תשפ"ג. עורך: הרב יואל פרידמן. שבי דרום, מכון התורה והארץ, תשפ"ג. 160 עמ'. (machon@toraland.org.il)

גיליון נוסף מלא וגדוש ומגוון, עם תשובות ומאמרים העוסקים בממשק שבין ההלכה לבין החקלאות, המסחר, הרפואה, התעשייה, אורחות השבת, הכלכלה ועוד. המדור הראשון הוא סדרת תשובות קצרות במגוון הנושאים הנ"ל, השני עוסק בחקלאות והלכה, השלישי במשפט התורה – בחירות כהלכה, סיוע צבאי למדינות זרות, שאלות שקשורות לכתיבת התאריך בחוזים ובגיטין, אחריות בעל דירה על נזקים שנגרמו מדירתו, ועוד. מדור רפואה והלכה עוסק בענייני תרומות זרע וביצית והשלכותיהם לגבי הדור הבא, מדור טכנולוגיה והלכה עוסק בין השאר בהפעלת מערך הסייבר להגנה על תשתיות המדינה בשבת - או במילים אחרות מנסה להגדיר את גבולות המושג 'פיקוח נפש' כאשר עוסקים בענייני הציבור הרחב, מביא מידע יישומי בענייני כשרות, ותגובות בענייני גיור ושמיטת כספים. הרמה מעולה, העריכה משובחת, ושיתוף הפעולה העמוק והחברי בין המכונים הרבים השותפים להכנת כתב העת הזה ובכלל מחמם את הלב.

אמר הגאון. שיעורים שנאמרוו מפי קודש של רבינו עובדיה ספורנו על ספר תהלים. יו"ל לראשונה מכת"י תלמידו, עם פיסוק מראי-מקום. הערות וציונים. מהדיר: משה קרביץ. בית שמש, תש"פ. תצב עמ'. (Sforno.mk@gmail.com)

לפני כמה שנים נדפס הספר 'אמר הגאון' על התורה, שבמקומות רבים מאיר את פירוש הספורנו לתורה. התלמיד רבי אליה מנולה כתב על גיליונות

אסיף ח. אסופת מאמרים. ירושלים, איגוד ישיבות ההסדר, תשפ"ג. 773 עמ'. (https://asif.co.il/)

החלוקה בין ישיבות 'ציוניות', הקשורות למוסדות ואירגונים שונים של הציונות הדתית, לבין הישיבות האחרות למיניהן ולגווניהן השונים, אינה נוחה ואינה נעימה. להיפך, 'המעין' מדגיש פעם אחר פעם, בין השאר במגוון הרחב של כותביו וקוראיו, שלמרות ההבדלים המובנים בין הקבוצות השונות המכנה המשותף התורני-למדני הולך ומתעצם. ובכל זאת, בלחץ 'מלמטה', קבוצה של למדנים צעירים הגיעה למסקנה לפני כעשור שיש צורך לעודד בציבור התורני-לאומי לגווניו את הלמדנות ואת הכתיבה האיכותית, וכך נוסד ע"י כמה 'משוגעים לדבר' כתב עת מכובד, שהפך גם לאתר אינטרנטי מלא וגדוש ומשוכלל ויעיל ופעיל מאוד. ריבוי הכותבים, רבנים ותלמידים מוכשרים מכלל הישיבות ה'לאומיות' לכל גווניהן, והמאמרים הרבים שעברו את מחסום הביקורת העריכה המוקפדת של צוות העורכים נציגי ישיבות שונות (למען הגילוי הנאות – גם אני הקטן חבר מערכת 'אסיף'), גרם לצורך שהתממש לראשונה בגיליון זה להדפיס בפועל רק חלק מהמאמרים, ומאמרים אחרים הוכנסו בראש הכרך רק תקציריהם עם הפנייה לאתר 'ספריית אסיף' שם מופיעים מאמרים אלו בשלמותם. כרך ח של שנתון אסיף פותח בברכה מרגשת של ראש ישיבת בית אל הרב זלמן מלמד שליט"א, אחריו נמצא מדור של דברי זיכרון והערכה לראש ישיבת הר המור הרב מרדכי שטרנברג שנפטר לפני חנוכה האחרון (בגיליון הבא ייספד כהלכה מורנו הרב דרוקמן זצ"ל שנפטר אחריו), בהמשך נמצאים עשרים מאמרי עיון והלכה, עשרה מאמרי מחשבה, כמה מאמרים העוסקים בתנ"ך, ולבסוף מאמר על דמותו של הגאון רבי חיים הלר זצ"ל וסקירה על הספר 'בית תפילתי' - קובץ מאמרים בעניין תפילה וברכות מאת רבני ותלמידי ישיבת הר עציון שיצא לאור בשנה שעברה. בולטים בנוכחותם בין הכותבים בכרך זה רבנים, אברכים ותלמידים מישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, נראה שהחינוך לכתיבה איכותית שקיבלו מרבותיהם, מחברי ספרים חשובים, הרנ"א רבינוביץ' זצ"ל ויבל"א הרב סבתו והרב שילת, מוציא פירות משובחים, וקנאת סופרים תרבה חוכמה. מובילי מיזם 'ספריית אסיף' מתכננים פעולות שונות כדי לשדרג את איכות וכמות הכתיבה התורנית המשובחת של בני התורה במחננו, כוונתם רצויה וגם מעשיהם כן. בעזהי"ת.

באורך נראה אור. שיחות לימי החנוכה מאת רבני ישיבת בית אל. עורכים: יהודה יוסט, משה קטן ואברהם אליצור. בית אל, 'מאבני המקום', תשפ"ב. 220 עמ'. (moshekatan57@gmail.com)

רחש ליבם של תלמידים בישיבת בית אל דבר טוב, והוא להביא באופן מרוכז בחוברת מכובדת ומהודרת מדברי רבותיהם בענייני חנוכה, לתועלת כלל תלמידי הישיבה בפרט וציבור לומדי התורה בכלל. ל"א מאמרים כלולים בחוברת נאה זו, שנפתחת בדברי ראש הישיבה הרב זלמן מלמד שליט"א על הנהגה ומנהיגות והכרת הטוב, וגם מסתיימת בדבריו על דברי זכריה 'לא בחיל ולא בכח', מהם לומד הרב שליט"א שגם בימינו תיקון העולם לא יבוא בכוח – אלא בהשפעה חיובית ובדוגמא אישית של אנשי התורה, שאם יזכו להיות שלמים בדרכם ובאמונתם ובהנהגותיהם הם יתוו את דרך ה' לעם ישראל ולעולם כולו, עד שתימלא הארץ דעה את ה'. המאמרים בהלכה ובאגדה עוסקים בכל ענייני החג והמסתעף, כשהם ערוכים ומסודרים באופן נעים וידידותי ללומד. העורכים מדגישים בהקדמה שחלק ניכר מטרחתם בהכנת הקובץ הזה נובע מהכרת הטוב העמוקה שיש להם לראש הישיבה שליט"א, לר"מים ולצוות הישיבה, ואכן כך יאה וכך נאה.

באר התורה. רעיונות לפרשת השבוע. חלק ראשון – בראשית-ויקרא. מרדכי הרשקו. פתח תקווה, תשפ"ג. 296 עמ'. (itamarher@gmail.com)

ידיד נעוריי ר' מרדכי הוציא לאור חידושי תורה על דרך הפשט והרמז והגימטריה והדרש והסוד, ופירושים בדברי חז"ל והמפרשים על סדר פרשיות התורה, לזכר אשתו רות שהלכה לעולמה. נוסח ראשון של הדברים יצא לאור מדי שבוע ונשלח לחברים מקשיבים, ועתה בעזרת בניו הלמדנים הוציא לאור כרך שלם וב רעיונות ופירושים מכל הסוגים הנ"ל, משמחים אלוקים ואנשים. בעמ' 154 מעיר המחבר שמול לשון חז"ל בהגדה 'עבדים היינו לפרה במצרים' בולט שבדו-שיח שבין פרעה למשה רבנו פרעה לא משתמש בתואר 'עבדים' לעם ישראל עד לבריחתם בפרשת בשלח שאז הוא מתמרמר על 'כי שילחנו את בני ישראל מעובדנו'. וזו ההדגשה 'עבדים היינו לפרעה במצרים', זו הייתה עבדות שמקורה, בנפשנו השפלה, ברצון להיטמע במצרים שהתאים לעם שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה, הסכמנו לקבל על עצמנו את עבדותו של 'המלך האלוהי' פרעה – עד שבא הבורא וגאלנו משם, ואילו לא הוציא אותנו הקב"ה משם 'הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים' שיעבוד גופני ועוד יותר מזה שיעבוד רוחני... בנו של ר' מרדכי, הבן הרב איתמר, מלמדני ישיבת מרכז הרב שמשמש עתה כמזכיר הישיבה, הוציא לאור במקביל גם הוא ספר ביאורים ומאמרים על התורה בשם 'ביד איתמר' גם הוא לזכר אמו ז"ל. יפה כוח האב וגם כוח הבן.

בפי גאולים. לימוד והעמקה ביסודות החיים לאור פרשיות התורה. בראשית-שמות. יגאל בצלאל שפרן. ירושלים, מרחבים, תשפ"ג. 346 עמ'. (merhav@merhavim.org.il)

הרב פרופ' שפרן הוא מוותיקי ישיבת 'מרכז הרב', תלמיד מובהק של רבנו הרב צבי יהודה ושל שאר רבני הישיבה בדור הקודם. הוא מרביץ תורה ברבים כבר עשרות שנים במכון 'מרחבים' למחקר תורני ולהכשרת מורים שייסד, בכמה קהילות שמינו אותו לרבן, ובמוסדות תורניים ואקדמאיים שונים. גם מפרסום דברים בכתב לא משך ידו, אך הפדנטיות המיוחדת שלו גרמה למיעוט-יחסי של מאמרים משלו, למרות שהוא מלא וגדוש בתורה ובחוכמה, ובכל נושא תורני-הלכתי-מדעי, בעיקר בתחום הרפואה, העובדות המדעיות וההלכתיות פרושות לפניו כשמלה. הרב שפרן זכה להוציא לאור מהדורה חדשה מתוקנת ומשובחת של ספר השו"ת המפורסם של זקנו 'שו"ת רב"ז שפרן', שהיה אב"ד בקאו שברומניה ומגדולי הדור בין שתי מלחמות העולם, ושל אביו הרב שפרן אב"ד פלוישט, גם היא ברומניה, והנה הקרה ה' לפניו קלטות של שיעורים בפרשת השבוע שהעביר בקביעות לפני עשרות שנים לפני חברים מקשיבים. בסיוע העורך המוכשר, ידיד בן ידיד, הרב רפאל וסרטיל, הפכו הקלטות הישנות לעשרות מערכות של שיעורים עמוקים ומקוריים ומרתקים, שבהם מתבונן המחבר על פרשת השבוע במבט-על מחשבתי ומדעי, והכל בסגנון קולח וזורם כדרכו של הרב שפרן גם בשיעוריו שבעל-פה. כך בעניין חרטומי מצרים וכוחם ומעשיהם הוא מביא את שתי הגישות של הקדמונים אם היה ממש במעשיהם או שזו הייתה אחיזת עיניים בלבד, ומביא את דעת הגר"א שכותב בתקיפות בביאורו על השו"ע נגד הרמב"ם שלכאורה אינו מאמין בכוחם של שדים ומכשפים, וכותב שהרב צבי יהודה סמך בכל כוחו על מכתבו של רבי צבי הירש קצנלבוגן מווילנא שטען שדברי הגר"א האלו מזויפים ולא יצאו מתחת ידו. אולם עי' בספר 'הגאון חייו ומשנתו' מאת הרב דב אליאך (כרך שני עמ' 588-589 ובעיקר הע' 76) שמוכיח דברי הגר"א בביאורו על השו"ע בגירסתם המקורית נכונים ומדויקים, והטענה שהם זויפו בשקר יסודה, והדברים עתיקים. יש לקוות שהכרכים הבאים של 'בפי גאולים' יצאו לאור במהרה, ושידידי הרב שפרן שליט"א יוסיף להדפיס את דברי תורתו וחוכמתו שממלאים את מחשבו למען יעמדו ימים רבים.

דברי עני. שו"ת הלכות ברכות חלק ב. דביר יוסף אזולאי. ירושלים, תשפ"ג. תקכא עמ'. (azolay613@gmail.com)

כ"ו תשובות ומאמרים בענייני ברכות והמסתעף מאת הרב דביר דוד יוסף אזולאי, מבכירי האברכים בישיבת מרכז הרב. תלמיד קרוב של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא שליט"א ושל רבי אשר וייס שליט"א, ומקורב גם לתלמידי חכמים גדולים אחרים מכל המגזרים, חלקם כתבו הסכמות חמות לספרו זה ולספריו האחרים. בולט בספר גם שיתופם של חבריו רבני ואברכי ישיבת מרכז הרב בכתיבת התשובות והמאמרים בספר, כאשר רבים מהם מוזכרים בשמם גם בדברי התודה בראש הספר וגם במקומות רבים בתוכו. בספר כלולים בירורי הלכה מקיפים, רובם בשאלות 'קלאסיות' בתחום הברכות – אם חיוב ברכת התורה הוא אכן מן התורה וההשלכות של עובדה זו, אם הישן במשך היוום שנת קבע על מיטתו חייב בברכת התורה, גדרי קביעות סעודה על פת הבאה בכיסנין לפי מנהגי העדות השונות, ברכה על שניצל שמצופה בציפוי משמעותי של פירורי לחם, אם ברכת הגומל ניתקנה דווקא לארבעה החייבים להודות המפורשים בתהילים או לכל מי שהיה בסכנה, דין שומע כעונה ועוד, וכמה שאלות מחודשות, כמו למשל האם יש לברך הגומל לאחר קבלת טיפול נגד התקף אלרגי, כאשר השאלה היא אם ההתקף הזה מוגדר כמחלה שהריפוי ממנה מחייב ברכת הגומל, או שהוא דומה יותר למי שנתקעה עצם בגרונו והוציאוה שנחלקו בכך הפוסקים; מה דינו של מי שטס לחו"ל לפגישה של שעות ספורות וחוזר מיד ארצה – האם עליו לברך הגומל גם בשהייתו הקצרה בחו"ל – או שעדיף שיֵצא ידי חובה בברכה אחת אחרי שיחזור בשלום; האם מי שנולד לו תינוק בעל מום חמור, ה' ישמור, צריך לברך 'ברוך דיין האמת' או 'שהחיינו'? ועוד. אחד מרבותיו של המחבר הוא הרב עלום-השם בעל 'אורחותיך למדני', שדבריו המחכימים מובאים פעמים רבות בספר. שמועות מבוססות כבר מגלות את שמו, אך לא אהיה כאן הולך רכיל מגלה סוד...

דרישת הזאב. חידושים וביאורים נפלאים על ששה סדרי משנה ומפרשיה. רבי זאב וואלף מק"ק מאהלוב. מאנסי, תשפ"ב. 21+קעט עמ'. (1-845-3566582)

הרב שלום דז'ייקוב ממונסי ממשיך במנהגו הטוב להוציא לאור שנה אחר שנה ספרי קדמונים שכמעט נשכחו במהדורות יפות ומתוקנות, לתועלת לומדי התורה. יש בדבר עשיית צדק היסטורי עם תלמידי חכמים שבמסירות נפש הדפיסו לפני שנים רבות מעידית חידושיהם ובירוריהם, אך ספרם לא זכה להפצה משמעותית וגם לא להדפסות נוספות, ותורתם מונחת כפשוטו בקרן זווית של ספריות בודדות בעולם. כך רבי זאב וולף מהעיר מוהלוב שבאוקראינה על נהר הדנייסטר לא שימש בתפקיד רבני אך נודע בזמנו כת"ח חשוב. הוא לא הדפיס מתורתו בחייו, אבל בניו שהיו תלמידי חכמים בזכות עצמם הדפיסו את ההערות שרשם בגיליון כרכי המשנה שלו. ואכן מדובר בהערות מרשימות בדיוקן ובעומקן ובהיקפן, הוא מבאר את דברי המשנה ומפרשיה העיקריים רע"ב ותויו"ט ומעיר גם על סוגיות הש"ס הקשורות למשניות ועל פסקי הלכה בשו"ע ונו"כ, מקשר בין עניינים שנראים שונים זה מזה ומאיר סברות שנראות רחוקות זו מזו, וכל העושר הזה מוצג עכשיו לפני כל למדני ישראל באופן ברור עם ציונים והפניות והערות והשלמות והוספות רבות, עבודה מושלמת. על המשנה בפרק ערבי פסחים שכותבת 'וכאן הבן שואל' מעיר המחבר שמדובר בקושיא נפרדת נוספת על ארבע הקושיות 'דלא כמו שמפרשין העולם' (ועי' לעיל עמ' 23 ואילך במאמרו של הרב דיכובסקי שליט"א).

הליכות שדה. גליון 221, כסלו תשפ"ג. עורך: הרב יחיאל איתמר. יד בנימין, המכון לחקר החקלאות על פי התורה, תשפ"ג. 88 עמ'. (halichotsadeh@gmail.com)

גיליון זה עוסק כצפוי בדיונים הקשורים לשלהי ומוצאי שנת השמיטה, כמו דין הבננות במוצאי שביעית ודין ירקות שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית לעניין ספיחין וקדושת שביעית ועוד, ובהמשך מתקיימים דיונים בעניין איסור חדש, הפרשת חלה מבצק העומד להיהפך לסופגניות, נאמנות משגיח על הפרשת תרו"מ, הלכות גידול בצל על שלביו השונים [מרתק, כולל צילומים מאירי עיניים!], האם קיימת בעיית כלאיים בהעברת עציץ עם ירק מתחת לענפי גפן, ועוד תגובות והערות. יישר כוחו של ידידי הרב יוסף אפרתי שליט"א שידיו רב לו בתחומי עשייה ולימוד ופסיקה שונים, אך אינו זונח את יצירת נעריו, אותה התחיל להוביל בהכוונת והדרכת הרב קלמן כהנא זצ"ל – המכון לחקר החקלאות על פי התורה.

חמשה חומש תורה עם תרגום יונתן המפורש. מתורגם ללשון הקודש עם ציונים וביאורים. בראשית. בעריש הירשמן. מ+תקעז עמ'. (4141129@gmail.com)

תרגום מדויק לעברית של התרגום המדרשי העתיק המכונה 'תרגום יונתן בן עוזיאל' עם ציון מקורותיו ופירושים לדבריו באופן מקיף מפי סופרים וספרים רבים, עם מבוא גדול והשלמות מתרגומים 'ירושלמיים' אחרים. המהדיר בחר כנוסח הפנים את נוסח התרגום שנדפס בסלוויטא, ומאריך בצדיקותם וחשיבותם של מדפיסי סלוויטא ואת ההערכה שהעריכו אותם ואת דיוקם הרבה מגדולי ישראל. בסוף הספר נמצאת רשימת מפורטת של הספרים בהם נעשה שימוש בפירוש, אך בה משום-מה מיספור העמודים שונה שונה (619-627). את הפסוק 'וגם את בן האמה לגוי אשימנו' (כא, יג) מתרגם הירושלמי 'ואף ית בר אמתא לעם ליסטים אשויניה'. מדוע 'גוי' פירושו 'עם ליסטים'? מסביר המהדיר: שראשית כך אכן התקיים לבסוף, כפי שהמדרש מספר שישמעאל המגורש מאברהם היה יושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, ושזה נובע מכך שהוא בורך שתהיה ידו בכל, והוא מוסיף לפי זה שהמשך הפסוק 'כי זרעך הוא' מוסב כנראה ליצחק – שההרחקה של ישמעאל הפושע מיצחק היא לטובת יצחק שהוא זרע אברהם האמיתי. מעניין מאוד.

יד לשלום. נתיבים בדברי הרמב"ם. שלום דב אלדר. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשפ"ג. 402 עמ'. (shalomi_e@yahoo.com)

הרב אלדר הוא מתלמידיו המובהקים של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, וממנו למד לאהוב את הרמב"ם ולהעמיק בדבריו. במשך השנים למד הרב אלדר ולימד וגם כתב ופרסם, ואת חידושיו והבהרותיו בספרי הרמב"ם הוא מציג לפנינו בכרך זה. בספר חמישה חלקים, האחד עוסק בעניינים העומדים ברומו של עולם ובחלקם הגדול נחלקו הרמב"ם והרמב"ן – בחירה והשגחה וגמול, פרט מול כלל, יחסי ה' ועמו, ימות המשיח ועוד. השני במצוות מניינן וכלליהן, השלישי בענייני תשובה, הרביעי בענייני ההליכה בדרכיו והתפילה אליו ועוד, והחמישי בענייני שבת וזמנים. בעניין סיפור יציאת מצרים מחדש המחבר שקיימים שני מסלולים מקבילים שרק כאשר שניהם מתקיימים ונעשים יחד מקיימים את המצוה כראוי – יש לספר ויש להודיע, כאשר הסיפור הוא הבנת עומק של המיוחדות החד פעמית של יציאת מצרים שהיא זו שניתקה את עם ישראל מהעבודה הזרה שכמעט נשתקעו בה והצורך לספר עליה, וההודעה היא ההעברה לבנים את המסרים החינוכיים של הפסח. הוא מראה באופן מרשים ואלגנטי איך הכפילות הזו נשזרת בכל הלכות ליל הסדר של הרמב"ם, והדברים מאירים ויפים. במקביל הוציא לאור הרב אלדר ספר בשם 'וכל נתיבותיה שלום' על הפרשות והמועדים, ובו מהלכים מגובשים על כל פרשה ומועד שנאספו וחוברו מתוך דברי תורה שנשלחו לקבוצה גדולה של חברים מקשיבים במשך שנים, שבוע אחר שבוע.

ים המלח. בירורי עניינים בהלכות מליחה. ישראל רוטנברג. קרית ספר, תשפ"ג. קג עמ'. (08-9298695)

הרב רוטנברג משמש כראש כולל 'אבני קודש' במודיעין עילית. בשנה שעברה עסקו בכולל בעיון רב בהלכות מליחה, שהן כידוע חלק מהלכות איסור והיתר והכשרת הבשר. נוסף לעיון הסוגיות ובירורי השיטות טרחו ראש הכולל והאברכים לבקר במפעלים העוסקים בעיבוד הבשר כדי לראות בפועל כיצד נעשית המליחה באופן מסחרי והמוני, מצב שבו מצטברות בעיות הלכתיות הרבה יותר מאשר במליחה ביתית (שכבר כמעט שאינה קיימת היום בשום בית פרטי; גם השחיטה הייתה פעם עניין משפחתי...). הרב עובר בעשרים פרקים על כל פרטי הלכות מליחה, מההדחה הראשונה ועד הלכות דם שנצרר, כשהוא כולל בספרו הערות של אברכי הכולל, בדרך כלל בפתיחה 'העירוני ש'... בעמ' פו, בעניין האפשרות להקל בדבר שהדרך להחמיר בו כאשר חכם התיר חתיכה מסוימת בטעות, מדקדק הרב בדברי הרמ"א שמקורם בהגהות מהרא"י שעל ספר ל"ו שערים, ומנגידם לדברי הגהת מהרא"י על ספר שערי דורא, והוא מעיר שכנראה שתי הגהות אלו יצאו מתחת ידיו של ר"י איסרלין עצמו, ואם כן יש להשוות ביניהם וללמוד מזו על זו. בעמוד הראשון בספר מזכיר המחבר את שיטת ספר האשכול שההדחה הראשונה נתקנה כדי שיתרכך הדם שעל גבי החתיכה והחתיכה עצמה ומציין לאשכול ח"ג סי' כז, ובהמשך מדייק מדבריו שההשריה נקבעה יותר מאשר לצורך ריכוך הבשר עצמו - לשם ריכוך הדם שנקרש על גבי החתיכה, שהרי האשכול הזכיר ריכוך הדם והחתיכה עצמה, וא"כ אינו מפורש עיקר הדבר. ויש לציין שהלשון באשכול מהדורת הצב"א (חלק ג עמ' 77) הוא 'וצריך לשרותו כדי שיתרכך הדם שעל גביו והחתיכה עצמה', ובנחל אשכול שם אות כא מביא את הטעם של הר"ן שההשריה באה כדי לרכך את החתיכה וגם את הטעם של הרא"ה שהיא לצורך הדם שנתייבש על החתיכה, אך כל הלשון שם באשכול לא נמצאת כלל בהלכות מליחה שבאשכול מהדורת אלבק (ח"ב עמ' 123) וספק גדול אם יצאו הדברים מקולמוסו של ראב"י בעל האשכול. ואכמ"ל בעניין כאוב זה.

ירושתנו. ה'תשפ"ג. ספר שנה לתורתם של חכמי אשכנז, אורחותיהם ומנהגיהם, מסורות וזכרונות, מחקרים וסקירות. כולל לוח מנהגי בית הכנסת לשנת תשפ"ג. ספר שנים עשר. בני ברק, מכון מורשת אשכנז, תשפ"ג. תקט עמ'. (yerushaseinu@gmail.com)

כרך נוסף של השנתון 'ירושתנו', הבמה המרכזית לפרסום עניינים הקשורים למסורת אשכנז 'המובהקת', היינו קהילות גרמניה, וקהילות של יוצאי קהילות אלו, ששמרו במסירות נפש במשך דורות רבים על מנהגים והלכות ואורחות חיים מיוחדים להן, ושבהן כיהנו גדולי ישראל שלא כולם זכו לפרסום הראוי להם. הכרך הזה מוקדש במיוחד, אך לא רק, לדמותו ולכתביו של רבי דוד צבי הופמן זצ"ל, מחבר ספר השו"ת החשוב 'מלמד להועיל' וספרי עיון ומחקר-תורני נוספים, שהיה ראש בית המדרש לרבנים בברלין אחרי מייסדו רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, ולמעשה היה רבם של רוב רבני גרמניה בדורו ובדור שאחריו. מובאות בכרך זה תשובות חדשות שלו מכת"י, שירים שכתב, ביאורים והערות של אחרים על כתביו, ודברים עליו מפי ספרים וסופרים, שמציגים דמות נפלאה של ת"ח בקי בתורה כולה, עניו שבענווים - אך כזה שלקח על כתפיו את אחריות ההנהגה והפסיקה ליהודי גרמניה כולה, וחינוך דור הרבנים הבא. מכון שלמה אומן עוסק עכשיו בהכנת מהדורה חדשה ומתוקנת ומושלמת של שו"ת מלמד להועיל, והחומר שבכרך זה יהווה בעז"ה חלק חשוב בהוספות שיהיו במהדורה החדשה. בכרך נמצאים גם מאמרים של ועל כמה מרבני אשכנז המוקדמים יותר, כגון רבי שמואל מווירצבורג, רבי אברהם ורבי שלמה זלמן טריר כ"ץ, רבי אהרן פולד, רבי יעקב קאפל הלוי במברגר ועוד, ומוזכרים גם דברים של ועל גדולי אשכנז בדור האחרון – רבי יחיאל יעקב ויינברג שבאחרית ימיו חי במונטרה שבשווייץ, רבי יונה מרצבך מירושלים, רבי משה אוירבך מפתח תקווה, רבי אליהו מונק מפריז, ואחרים. רבים מאוד המאמרים המיוחדים והחשובים והמרתקים בכרך זה, ולא אוכל לסקור כאן אלא מקצתם: ד"ר יוחאי בן גדליה מאפרת, מאנשי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, מציג לפנינו פנקס של 'חברה קדישא דמעריב בזמנה' של ק"ק זולצבאך. בארצות הצפון קשה מאוד בקיץ להתפלל ערבית אחרי צאת הכוכבים שמתרחש רק מאוחר בלילה, ולכן נהגו רוב העולם להתפלל מעריב מוקדם מאוד וסמכו בשעת הדוחק על פוסקים שהתירו זאת, אך קבוצה של בעלי בתים בעיר הקטנה זולצבאך לקחה על עצמה להקפיד בכל הקיץ על מניין לתפילת ערבית בזמנה. והנה מתברר שכמו שאירע ברוב ה'חברות קדישות' שהתקיימו בקהילות ישראל – גם בקבוצה זו היה פן חברתי מובהק להתאגדותה, ורוב תקנות החברה שב'פנקס' עוסקות למעשה בעניינים ציבוריים-הלכתיים-חברתיים של אנשי הקבוצה ולא במטרה העיקרית של החברה – תפילת ערבית בזמנה, וכותב המאמר מאריך בעניין זה. במאמר אחר מוכיח הרב ראובן קצואר ממודיעין עילית, כשהוא מסתמך בין השאר על תשובה מתוך 'מלמד להועיל' – אך גם על חומר רב נוסף, שבקהילות אשכנז נהגו דורות רבים להקפיד על שיעורי הנפח הגדולים המכונים 'שיעור החזו"א', עוד לפני, וק"ו אחרי, פסק ההלכה המפורסם של הנו"ב בסוף ספר צל"ח על פסחים שיש להכפיל את שיעורי הנפח. יש לציין את הכתיבה המשובחת של הרב קצואר, שהצליח לעשות מנושא הלכתי-טכני מורכב מאמר תורני מרתק. ידידי הרב בנימין שלמה המבורגר, שהרבה מאוד בזכותו זכינו בדורנו לפריחת קהילות של יהדות אשכנז 'המובהקת', מציל עבור ההיסטוריה היהודית-תורנית תיאורים נפלאים על קהילת פרנקפורט וישיבת פרנקפורט בדור שלפני נפילת הקהילה והגעתו של רשר"ה. מדובר על לקט מתורגם מתוך ספר זיכרון בצרפתית של תלמיד הישיבה ששנה ופירש והפך לסופר ולאיש-ציבור צרפתי, והשאיר בזיכרונותיו תיאורים מרתקים של הגטו היהודי על ישיבותיו ורבניו והנהגותיו. רב"ש המבורגר צירף גם קטעים ממאמר שכתב עיתונאי אמריקאי אנונימי באותה תקופה בעיתון אמריקאי זניח המתארים את הגטו היהודי בפפד"מ, ושתי נקודות המבט האלו משלימות זו את זו, ומראות לנו את קהילת פרנקפורט שהתקיימה תוך שילוב של עוני ומחסור וצפיפות וקושי מצד אחד - עם ריבוי תורה וחסד וחיים יהודיים שלמים ומאירים מהצד השני, תיאורים נפלאים מכלי ראשון שעלולים היו להיעלם בתהום הנשייה אילולא יוזמתו של רבש"ה שליט"א. מדור ההערות בסוף הכרך, 'והמה בכתובים', כולל מאמרי תגובה מקיפים ולמדניים על ענייני נוסח ומנהג, ובהם אחד שדן בכמה פירושי לעזים של רש"י מתוך ספרו של אבי מורי ד"ר משה קטן ז"ל. יישר כוחם של עורכי הכרך הזה, לא רק על התוכן העשיר והמחכים, אלא גם על העריכה המוקפדת והמהודרת והמדויקת הראויה לכל שבח.

כי האדם עץ השדה. תובנות מעולמו של החקלאי לעולמו של המחנך. יקי עשהאל. [סוסיא, תשפ"ג]. 56 עמ'. (yakiasael@gmail.com)

ידידי מנוער יקי עשהאל הוא מוותיקי מושב סוסיא שבדרום הר חברון, שנושא על ראשו שני כובעים – חקלאי ומחנך. שנים רבות הוא מלמד ומדריך תלמידים ומורים, כאשר במקביל הוא מעבד משק משגשג במושבו סוסיא, ובו כרם יין ומטע זיתים כולל בית בד פעיל, אותם הוא מפתח עם משפחתו באופן מקצועי וביחס ממש אישי. בחוברת זו, חיבורו השלישי, הוא מנסה להעביר לקורא את תובנותיו החינוכיות-חקלאיות שהן עולם אחד ומאוחד במחשבתו ובמעשיו ובדרך חייו. בהומור מושחז ולעיתים אף ציני הוא מעביר לפני הקורא כבני מרון תיאורים של התלמידים בכיתה והעצים במטע, ולומד להבין את אלו דרך אלו. לדעתו הצמיחה דומה בצדדיה השונים אצל שניהם, השורשים שכה משמעותיים אצל אלו הם הבסיס גם אצל אלו, והחוכמה וההשקעה שצריך בעזרתן לעמול כדי להגיע אל המטרה הנכספת שוות אצל שניהם, כשהציפייה לראות בסוף גזע בריא נושא פירות משובחים, שיעביר את כל מעלותיו לדורות הבאים. למרות המשלים הרבים שמציגים את הדמיון בין האדם לבעלי החיים – לדעתו הדמיון של האדם לצומח גדול הרבה יותר, והוא מביא לכך כמה דוגמאות מעניינות: בעמ' 39 מדמה עשהאל את בעיות המשמעת בכיתה לעשבי הבר שגדלים במטע. הוא מסביר שלעשבים האלו קל לצמוח היות והם אינם 'מפונקים' כמו צמחי התרבות, שהרי האדמה מצמיחה קוץ ודרדר גם בלי עזרת האדם, וזוהי בדיוק קללתו של אדם הראשון - בעוד שבמקביל כדי להוציא נטיעות ופירות משובחים צריך לטרוח הרבה, וגם אז לא הכל תלוי בנו... עוד דוגמא: המחבר כותב שפרי נושר מהעץ או כאשר הוא נגוע ופגוע, או כאשר הוא בשל ומוכן לאכילה. בשני המקרים האלו מתנתק הפרי מהענף שבו היה מחובר מפני שהרקמה שמחברת אותו לענף נחלשת, או בגלל הקלקול שבפרי או להיפך – בגלל בשלותו. הוא מדמה את זה לרווקים שצריכים להתנתק בשלב מסוים ממקום גידולם - חלקם מתנתקים מאוחר מדי כי אינם בשלים עדיין לכך, וצריך לסייע להם להגיע לבשלות, וחלקם מוקדם מדי וזה לא סימן טוב... יישר כוחו של המחבר על השילוב המיוחד שבו, שמעט ממנו הוא מנסה להעביר לקורא הקשוב.

מגילת רות. משיב נפש ופירוש באר מים. מאת רבנו יואל סירקיס (הב"ח). מהדיר הרב משה צוריאל. ירושלים, מוסד הרב קוק, תשפ"ב. 32+רצו עמ'. (geula252@gmail.com)

לפני כ-150 שנה בשנת תרל"ו נדפס ספר זה לראשונה, ובו פירושים של גאון ההלכה הב"ח על סדר פסוקי מגילת רות. הב"ח מקדים כמעט לכל פסוק שאלות, ומשיב תשובות שונות ומגוונות על דרך פרד"ס, ובין השאר הוא מציין עשרות פעמים לדברי הזוהר והמקובלים הקדומים. קונטרס 'באר מים' הוא פירוש מקיף של הב"ח על פירוש רש"י למגילה. המהדיר, מורי הרב צוריאל שליט"א, מגיש דבר שלם ללומדים – מבוא מקיף, הפניות והערות וציונים כיד בקיאותו הגדולה ודייקנותו, ומפתח מקורות ועניינים.

מדרש משלי השלם. הנקרא גם מדרש שוחר טוב. מהדורה מפוארת ומוגהת ומנוקדת, בתוספת מראי מקומות ציונים והדגשת הפסוקים, עם שבע פירושים מעובדים מחדש עם תוספות וציוני מקורות. ובתוספת מהדורה חדשה של מדרש משלי השלם ע"פ כתבי יד, עם מדור עצום של שינויי נוסחאות וציונים וביאורים והשוואות, נערך ונלקט ע"י הרב חיים זאב פינקל. ירושלים, זכרון אהרן, תשפ"ב. 64+קפה+תלא עמ'. (bleier.jonathan@gmail.com)

מדובר כאן ביצירה מיוחדת במינה, הכוללת למעשה שני חיבורים שלמים: הראשון הוא מדרש משלי העתיק שכונה 'מדרש שוחר טוב', ע"פ מהדורת בובר שיצאה לאור מכתבי יד ובהשוואה לשני הדפוסים הראשונים בווילנא בשנת תרנ"ג, עם הוספות רבות, כולל שבעה פירושים מוגהים ומתוקנים של קדמוני וגדולי האחרונים ובהם ר' יצחק כ"ץ חתן המהר"ל מפראג, 'זית רענן' לבעל מגן אברהם, הרד"ל - מגדולי ליטא אחרי הגר"א, 'חיים טובים' לר"ח פלאג'י ועוד. השני הוא מהדורה חדשה לגמרי עם נוסח חדש של מדרש משלי הנ"ל, עם מדור מקיף ביותר של שינויי נוסחאות מכתבי יד ודפוסים ישנים, ומדור ענק של ציונים וביאורים והשוואות לכל ספרות חז"ל והראשונים, חיבור המדהים את הלומד בהיקפו ובעמקותו. מחברו היה הגאון רבי חיים זאב פינקל זצ"ל, בן רבי אליעזר יהודה ראש ישיבת מיר ומייסדה בארץ ונכד הסבא מסלובודקה, שהוא עצמו שימש כמייסדן וראשן של כמה ישיבות וגם כמשגיח ישיבת מיר, והלך לעולמו בשנת תשכ"ה בגיל צעיר יחסית, כבן שישים, חודשים ספורים לאחר פטירת אביו ראש הישיבה. בדרך פלא הספיק, נוסף לכל עיסוקיו השוטפים, לחבר יצירות ענקיות כמו המהדורה הזו של מדרש משלי שיוצאת לאור לראשונה עתה, כשישים שנה לאחר פטירתו, כאשר לפני כמה שנים יצאה לאור מהדורתו המדוקדקת והמיוחדת של ילקוט שמעוני על התורה, ועוד בכתובים מהדורת ילקו"ש שלו על הנ"ך. את הכרך הגדול והמפואר הזה של מדרש משלי הוציא לאור עתה מחדש עם מבוא מרתק תלמידו המובהק רש"ז הבלין שליט"א, שהצליח סוף-סוף למלא את הבטחתו לרבו לפני פטירתו להוציא את כתביו לאור על פי הדרכות מפורטות שמסר לו והחומר שהפקיד בידיו. בגלל היקף החיבור ובגלל גירסתו השונה ממהדורת בובר אי אפשר היה לשלב את שתי המהדורות האלו יחד, ולכן יפה עשתה הוצאת 'זכרון אהרן' שפירסמה את שתיהן ודווקא בכרך אחד, יצירה לדורות, לתועלת כל לומדי המדרש בהווה וגם בעתיד. כרך זה מצטרף למהדורות המתוקנות של מדרש תהילים ומדרש שמואל שכונו גם הם בטעות 'שוחר טוב', שכבר יצאו לאור במהדורה מתוקנת ע"י הוצאה זו. פרופ' הבלין הפליא במבואו הקצר לתאר את עבודתו העצומה של רבו רח"ז פינקל זצ"ל בההדרת המדרש הזה בשיטות המדויקות וה'מדעיות' ביותר, בדור שעדיין לא היו בו מאגרי מידע ומחשבים ומרשתת ונגישות לכתבי היד המפוזרים בעולם כולו, ממש 'עבודת יד' כפשוטה, וכל זה נוסף לעמלו בתורה וטיפולו בתלמידיו הרבים ובמוסדות שהקים. הוא מספר שפעמיים ניצל רחז"פ בחסדי שמים – בנערותו סבל ממחלת השיתוק ובס"ד נרפא, ובמאורעות תרפ"ט כאשר למד בישיבת חברון ושימש את סבו הסבא מסלובודקה ניצל בנס מהטבח בעיר, וב"ה זכה ללמוד וללמד עוד עשרות שנים וגם להכין את המהדורות המפוארות הנ"ל. רק כמה הערות: לענ"ד גודש הפרטים בשער הספר מקשה על הבנת מבנהו ומה שהוא כולל והחידוש שבו, ובהמשך גם לא ברור, לפחות ממבט ראשון, היכן נגמרים דברי המבוא של רש"ז הבלין ומתחיל המבוא המקיף של המהדיר הראשון ר"ש בובר. לטעמי גם נוח יותר ללומדים שלא יהיה מיספור נפרד כפול לשני חלקי הספר, עובדה שתגרום ללא ספק לבלבול ולקשיי התמצאות בהפניות לספר בעתיד. כרך אחד – מיספור רציף אחד...

מלאכת שמים. על הלכות ספר תורה תפילין ומזוזות. מאת הגאון מוהר"ר יצחק דוב הלוי במברגר. מהדורה חדשה ומשוכללת עם הוספות ע"י נחום פינחס יאקאב. ירושלים, תשפ"ב. תנד עמ'. (msh43124@gmail.com)

'מלאכת שמים' של הרב מווירצבורג זצ"ל הוא אחד מספרי הפסיקה החשובים ביותר בענייני סת"ם. בא ת"ח חסיד בעלז בשם רבי נחום פינחס הכהן יאקאב, שכבר התמחה בייצור קלפים מהודרים, והוציא לאור מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר, עם השוואות לגדולי הפוסקים האחרים בענייני סת"ם כמו ר"ש גנצפריד ב'קסת הסופר' ו'קול יעקב' לבעל 'כף החיים' ורבנו המשנה ברורה ועוד. הספר יצא לאור מחדש כשהוא מוגה וגופו מנוקד ועם מראי מקומות והערות והפניות, כשחלק ניכר מהמלאכה עושה הסופר המומחה הרב אהרן לינדר מחבר הספר 'שערי סופרים', כולל מפתחות מפורטים, והתוצאה מרשימה ומועילה.

מנהגי מהרי"צ הלוי. מנהגיו והליכותיו בקודש של ראב"ד לונדון רבי יוסף צבי הלוי דינר. שבת קודש. רפאל זאב דינר. בני ברק, תשפ"ב.25+תקי עמ'. (ma0504177177@gmail.com)

רבי יוסף צבי דינר זצ"ל היה מילידי קהילת קלן שבגרמניה, ומילדותו ספג את אווירת יהדות אשכנז המקורית, ובדרכה הלך כל ימי חייו. לפני השואה עוד הספיק לשמש כרבה של קהילת קניגסברג שבארץ מולדתו, ואחריה מונה כרבה של קהילת 'עדת ישראל' בלנודון ונחשב מגדולירבני אירופה. כבר בחייו אסף ורשם את מנהגי אשכנז שהכיר היטב ודקדק בהם מפי סופרים וספרים, ועתה בא נכדו רבי רפאל זאב וסידרם באופן מדויק עם ביאור והרחבה בשם 'דיני זהב' שמאיר את המנהגים והשתלשלותם והדעות השונות בקשר אליהם והתיחסות הפוסקים אליהם, עבודה כבירה ומרשימה. כך למשל על המנהג האשכנזי העתיק לומר את פסוקי 'ושמרו' לפני החצי קדיש שלפני תפילת העמידה בליל שבת קודם קהל ואח"כ החזן מעיר המהדיר שזהו המנהג המקובל בכל קהילות אשכנז ומקורו בתקופת הגאונים, ומביא לו עשרות רבות של מקורות בספרי הפוסקים והמנהגים ובסידורים הישנים, וכן בספרי מנהגי הקהילות כולל קהילות ליטא וכך נהגו אף בבית מדרשו של הגר"א. אולם הגר"א עצמו לא אמר 'ושמרו' מחשש להפסק בין ברכת הגאולה לקדיש, וכך נהגו תלמידיו אחריו כאשר ייסדו את מניינם בירושלים, ומנהג זה הפך למנהג רוב מתפללי נוסח אשכנז בא"י. ראו כמה רב גובריה של הגר"א, שבעניין זה נהג ממש כחד בדורות נהג מנהג עתיק ומקובל, ורק לעצמו הנהיג כך, ובכל זאת התפשטה דעתו והתקבלה ע"י אלפים ורבבות! כרך זה הוא המשך לכרך על המועדים שכבר יצא לאור לפני שנים, ולכרכים הבאים שעוד יצאו לאור. עבודה נפלאה של מהדיר חרוץ ות"ח, חלק מתנופת חידושים של מנהגי קהילות אשכנז המקוריים לדורות.

מסילה חדשה. הראי"ה קוק ואתגרי החינוך. הרב אברהם וסרמן. רמת גן, תשפ"ג. 406 עמ'. (vavraham59@gmail.com)

לפני קצת יותר ממאה שנה עמדה יהדות העולם בכלל ויהדות ארץ ישראל בפרט בפני משבר גדול ומורכב. שילוב של חילון בממדים הולכים וגדלים במרכזי היהודים באירופה, ניוד של יהודים ממזרח אירופה הדוויה בעיקר לארה"ב אך גם לארץ ישראל ולארצות אחרות שקרע אותם מקהילתם ומתרבותם ומאורח חייהם, ופריחת ערכים אוניברסליים של סוציאליזם וליברליזם ועוד, גרמו למנהיגי היהדות שומרת המצוות לעבור למצב מגננה והסתגרות מכאן, וליצירת שילובים שונים של חיי תורה עם חיי מעשה מאידך. בארץ ישראל הצטרף לכך הצורך להקים את 'המדינה שבדרך' וליישב אותה, כאשר הדומיננטיות התרבותית והחברתית והכלכלית נמצאת באופן מובהק בידי אנשים רחוקים מתורה. כל זה לא נתן למתבונן האובייקטיבי סיבה טובה לאופטימיות, וקשה היה לראות איך הדור הבא יחזיק באמונתו ובתורתו. מרן הרב זצ"ל עלה לארץ בשנת תרס"ד, ובין שאר תפקידיו ופעולותיו נטל על עצמו לטפל ביצירת מוסדות חינוך שיתאימו לנוער הדתי בארץ, ושיוכלו להתמודד עם הרמה הלימודית והסדר וההגיינה והגישה הלאומית החיובית של מוסדות הלימוד החילוניים, שרוב ככל בני הנוער הדתיים שעברו ללמוד בהם הפסיקו לשמור מצוות בשלב זה או אחר. הספר מתאר בט"ו פרקים, תוך דיוק מדעי בעובדות ובציון מקורות והוכחות לכל מעשה ולכל תיאוריה - אך באופן קריא, רציף ומעניין, לפעמים אף מרתק, את המאבק באירופה בין ה'חדר' והת"ת לבין מוסדות החינוך שהובלו ע"י תנועת ההשכלה, את המאבק הראשוני בארץ הקודש בכלל ובירושלים בפרט – החרם נגד ה'שקאלעס', ייסוד בית הספר 'נצח ישראל' בפתח תקווה, 'מסע הרבנים' הידוע שפעל הרבה גם בתחום החינוך, תלמוד תורה וישיבת 'שערי תורה' ביפו, בית הספר 'תחכמוני', ישיבת 'אוצר החיים' ביפו ו'סמינר המזרחי' בירושלים, החינוך בתקופת המנדט והקמת החמ"ד בראשית המדינה, החינוך במושבות ובריכוזי עולי המזרח, חינוך הבנות, ועוד ועוד. מוצגת בפנינו כמות עצומה של נתונים וסיפורים ומהלכים ואנשים גדולים, בראשם מרן הרב קוק זצ"ל, שהובילו במסירות נפש מופלאה תהליכים, שחלקם הביא לתוצאות המקוות - אך חלק לא קטן מהם נכשל כישלון צורב. רק כדי לשבר את האוזן – אבי מורי ז"ל פרסם בשנת תשי"ח ספר בשם 'תולדות היהודים ממלחמת העולם הראשונה ועד ימינו' שהיה בזמנו ספר לימוד ועיון די פופולרי, ובפרק האחרון על בעיות התרבות של מדינת ישראל הוא כותב כך (עמ' 262): 'לא תמצא חינוך לדת שימשוך את הנוער... המשפחות מצליחות פחות או יותר לשמור על אורח חייהן, אך הנערים והנערות פורשים אחד אחד מהמסורת'... כאשר שאלתי אותו פעם מה ראה לכתוב דברים קודרים כל כך, השיב לי אבי-מורי ז"ל: 'זה היה המצב בשנות החמישים, כתבתי את האמת'... הספר 'מסילה חדשה' מסתיים בתיאור המהפכה התורנית שזכינו לה בדורותיים האחרונים, שגם לה יש שני שלבים עיקריים – הקמת הישיבות התיכוניות ואחריהן ישיבות ההסדר והאולפנות וניסיונות להעלאת הרמה התורנית בכלל בתי הספר הדתיים, והשלב השני שהתחיל עם ייסוד רשת 'נועם' והקמת תנועת 'אריאל' לפעמים תוך מאבק פנים-מגזרי מר, והמשיך בהקמת הישיבות הקטנות-הלאומיות ועוד. ניתן לומר שבאיחור רב זכה הרב קוק זצ"ל שחלקים גדולים ממשנתו החינוכית-מעשית הולכים ומתגשמים, כמו גם חלקים אחרים ממשנתו המעשית של אותו חוזה אחרית מראשית – מרן הראי"ה זצ"ל. מדובר על ספר מקיף, שמחברו, שמשמש כר"מ בישיבת רמת גן ועוסק הרבה בחינוך ובצרכי ציבור ובמחקר ובכתיבה, הקדיש לו את מיטב זמנו במשך כמה שנים, והתוצאה מרשימה ביותר.

משאת משה. שיעורי הלכה על מסכת בבא מציעא. מהדורה מתוקנת ומורחבת. רבי אברהם משה חברוני. ירושלים, מכון ירושלים, תשפ"ב. (02-6510627)

רא"מ חברוני זצ"ל שימש כראש ישיבת חברון בירושלים במשך עשרות שנים, ושיעוריו היו ידועים בעמקותם ובמתיקותם. בשנת תשמ"א יצא לאור ספרו על מסכת ב"מ, ועתה הוא יוצא לאור על ע"ג סימניו במהדורה מתוקנת ומחודשת, עם השלמות ומפתחות.

נפת צוף. כרך ג. עיונים במורה הנבוכים. חלק ד – פרקי המרכבה. יונתן שמחה בלס. נוה צוף, תשפ"ג. 449 עמ'. (ratzony@gmail.com)

זהו הכרך השלישי, וכנראה לא האחרון, בסדרה החשובה הזו [הכרך השני כולל שני חלקים], שבאה לבאר את סתומותיו של הספר הגדול 'מורה הנבוכים', שלא רבים השכילו לעמוד על עומק דבריו. הרב בלס הוא רבו של היישוב נוה צוף שבבנימין וראש הכולל 'רצון יהודה' בפתח תקווה, איש הלכה ואגדה, שכבר שנים לומד ומלמד את ספר מו"נ עם הראויים לכך בכולל שלו וביישובו נוה צוף. בספריו אין פירוש רציף של הספר מו"נ, אלא דיון בעקרונותיו וכלליו ופרטיו, ובעיקר ניסיון לעמוד על רמזיו וסודותיו – שהרי הרמב"ם בעצמו מעיד שכתב את הספר רבדים-רבדים, ומתחת לפשטות דבריו עומדים רעיונות עמוקים המיועדים למתי-מעט. במבוא המיוחד מסביר המחבר את הצורך הענייני והנפשי של הרמב"ם להסתיר חלק מכוונותיו, ואת ההיתר להיות 'הולך רכיל מגלה סוד'. הוא מספר בהתרגשות שהבנת עומק דברי הרמב"ם האירה את עיניו שלו, ושהכרות מעורפלות ששכנו בנפשו הפכו פתאום לאמיתות ברורות ומוגדרות שעל פיהם הוא מנהל את חייו הרוחניים. בכרך הזה מסביר הרב בלס את ההקדמה ואת הפרקים א-ז של הכרך השלישי של מו"נ העוסקים בביאור מעשה מרכבה, ומוסיף נספחים ומפתחות.

נעימת הכהנים. ויכוח בענייני ניגון ברכת כהנים ותוקפו של מנהג בין חכמי איטליה בשנים תס"ו-תע"ה, על פי ספרי דפוס ומקורות מכתבי יד, כולל מבוא והערות. יעקב שמואל שפיגל. פתח תקוה, תשפ"ג. ס+332 עמ'. (Yaakov.spiegel@biu.ac.il)

רק פרופ' יעקב שפיגל מסוגל לגלות פולמוס שנערך בין כמה מרבני איטליה לפני למעלה מ-300 שנה בעקבות מנהג תמוה של חלק מהכהנים להטעים את ברכת הכהנים שלא לפי כללי המלעיל-מלרע התקינים עקב הניגון שבו נוגנה הברכה, להציג את מקורותיו שנותרו בקונטרסים שנדפסו בזמנו אך נעלמו לחלוטין מן העין ובכתבי יד שעין אדם לא שזפתם שנים רבות, ולהפוך את כל זה לספר יסודי ומרתק על תוקפו של מנהג מול פשטות ההלכה, כולל 'היכרות' עם כמה וכמה מרבני איטליה של אותו דור וגילוי היחסים ביניהם ודרכי הפסיקה שבהם נחלקו. המבוא המקיף כולל תיאור ותיעוד של כל החומר בנושא בדפוסים ובכתבי יד, תיאור מנהג ברכת הכהנים כפי שקיימו אותו באותו זמן באיטליה, הרקע לוויכוח והתנהלותו במהלך השנים, איזכור הוויכוח הזה בספרי הפוסקים בזמנו ולאחר זמנו, ענייני מלעיל ומלרע שהם היו ה'טריגר' לוויכוח שהתפשט בהמשך הרבה מעבר להם, כל המידע על החכמים שהשתתפו בוויכוח ומוזכרים בספר, ותוספת מעניין לעניין – מחקר על התארים הרבניים באיטליה באותה תקופה. ספר זה מקדים למעשה בכמה עשרות שנים פולמוס אחר בעניין דומה שעליו כבר ערך פרופ' שפיגל מחקר שלם והוציא אותו לאור בשם 'וישמע קולי' – מה הדין כאשר מקהלת בית הכנסת 'מושכת' את אמירת קריאת שמע בציבור מה שגורם לאנשים בקהילה להפסיק בדיבור בין 'אמת' ל'ויציב', כאשר הכוונה לבטל את הניגון הציבורי בקריאת שמע גררה פולמוס דומה, שגם אותו פרסם רי"ש שפיגל באותה יסודיות לפני חמש שנים (כתבתי על ספר זה ב'המעין' גיל' 223 [תשרי תשע"ח, נח, א] עמ' 105). קהילות איטליה שלפני 300 שנה היו קהילות מקפידות במצוות, ורבנים גדולי תורה עמדו בראשן ושמרו על משמר הדת, וזה גרם לעיתים לפולמוסים עֵרים אפילו בנושאים שאולי במקומות וזמנים אחרים היו נידשים בעקבים, אבל אי אפשר לשכוח שאחרי דורות בודדים, עם התפשטות אווירת הרנסנס וההשכלה, נפלה רוב יהדות איטליה חלל מול רוחות הזמן, והדברים עתיקים ועצובים. פרופ' שפיגל מסדר את החומר ההלכתי בפנים הספר לא לפי סדר הקונטרסים והדפים אלא לפי הסדר ההלכתי-כרונולוגי שלהם, כל מכתב בקונטרס וההשגות עליו והקושיות על ההשגות והתשובות עליהן וכו', כאשר המבוא המרתק מכאן והמפתח בסוף הספר מאידך גיסא עוזרים לקורא להבין את מהלך העניינים. הרבה חומר הלכתי בעניין תוקפם של מנהגים כאשר הם מתנגשים-לכאורה בהלכות פסוקות נמצא בספר זה, חלק גדול ממנו לא נידון עד עתה כדבעי בספרות ההלכה. לא מדובר בספר 'שיהיה מונח על שולחנו של כל אברך', אלא ביצירה הלכתית-היסטורית שתשמור על מקומה ועל חשיבותה לדורות, כמו רבים מחיבוריו האחרים של ידידי פרופ' יעקב שמואל שפיגל נר"ו, שעוד הרבה דיו נשאר בקולמוסו בענייני תורה ומחקר רבים. עוד ינוב בשיבה.

נעם אליעזר. הלכה ורפואה, הלכות נידה, ושיח אמונה. אליעזר בן-פורת. ירושלים, תשפ"ב. תרז עמ'. (058-7528250)

הרב בן פורת הוא מגידולי ישיבת 'כנסת חזקיהו' שבכפר חסידים, ותלמיד מובהק של הרב מישקובסקי זצ"ל. במשך שנים רבות עסק בתורה ובהוראה ובפסיקת הלכה בקהילות שונות בחו"ל. בשנים האחרונות שב ארצה והתיישב בבית אל שבבנימין, ומונה לר"מ של אחד השיעורים הגבוהים בישיבת בית אל שבראשה הרב זלמן מלמד שליט"א. במהלך כל השנים העלה הרב בן פורת על הכתב את חידושיו ובירוריו בכל חלקי התורה, פרסם ספרים וכתב מאמרים בנושאים שונים בקבצים התורניים למיניהם (כולל גם כמה ב'המעין'), ועוד הרבה דיו נשאר בקולמוסו. בספר גדול וחשוב זה כלל הרב בן פורת שלושה חלקים נפרדים: קונטרס גדול ובו ט"ז פרקים בענייני רפואה והלכה, ביניהם על תוקפה ההלכתי של הסכמה מדעת לטיפול רפואי, על הקביעה מי היא האם ההלכתית בתרומת ביצית, הצעה לפתרון הלכתי של הבעיה המכונה 'עקרות הלכתית', ועוד. הקונטרס השני כולל לקט הערות וחידושים כסדר הלכות נידה, פרי הוראתו בכולל אברכים בלייקווד שבארה"ב, והקונטרס השלישי מכיל ביאורים ובירורים בדעת גדולי המחשבה והאמונה, ביניהם הרמב"ם, רבי חסדאי קרשׂקשׂ, רבי יוסף אלבו, מהר"ל וחזו"א. ניכרת חיבת המחבר לתורת ר"ח קרשׂקשׂ, ועשרה פרקים במדור זה עוסקים בדבריו. בין השאר דן המחבר בשאלה שמעלה רח"ק אם קיימים חוטאים שננעלים לגמרי דרכי התשובה בפניהם, והתשובה היא שגם מאמרי חז"ל חדים ותקיפים נאמרים לעיתים כאשר 'כוחן כח הסתמיות', והכוונה היא, מסביר הרב בן פורת, שגם בהם לא נאמרו הדברים באופן מוחלט, ולמשל רשע שירצה בכל לבו לחזור בתשובה יוכל לעשות זאת גם אם הוא מאלו שנאמר עליהם שמעכבים אותם מלעשות תשובה. המאמר האחרון, 'הצניעות לאורו של המהר"ל', נותר באנגלית, למרות שבמקורו נכתב בעברית, מפני שהוא תורגם לאנגלית ע"י יהודי מקהילת גייטסהד שבאנגליה וכך הוא פורסם בזמנו, והרב בן פורת רצה לכבד את המתרגם שהלך לעולמו ואת עבודתו המסורה. רגישות מיוחדת ומרגשת. ברכת הצלחה לרב בן פורת בעבודתו התורנית בכתב ובעל פה עם נטיעתו המחודשת בארץ הקודש, עוד ינוב בשיבה.

פיסת בר. חידושים וביאורים על מסכתות מנחות בכורות וקנים מכת"י בתוספת ציונים ומקורות, ביאורים והערות. רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליא. ירושלים, מכון ירושלים, תשפ"ב. 16+תסג עמ'. (02-6510627)

רבי יעקב שמשון שבתי סיניגליה ידוע כאחד מגדולי רבני איטליה לפני כמאתיים שנה, ומפורסם בחיבורו 'שבת של מי' על מסכת שבת. בשנה שעברה הוציא לאור 'מכון ירושלים' מכת"י את חיבורו 'מטה עז' על מסכתות ערכין וזבחים, ועתה מגיע לשולחנם של הלומדים כרך חדש, ובקרוב יופיע כרך נוסף. המחבר עוסק בדקדוק בפשט כל תיבה בגמרא וברש"י ובתוספות, ודן גם בקביעות בהגהותיהם ופירושיהם של ארבעת המפרשים המובילים על מסכתות סדר קודשים – ברכת הזבח, פנים מאירות, צאן קדשים וחק נתן. כמעט אפשר לומר שמדובר על ספר חובה לכל הלומד בעיון מסכתות אלו.

פירוש מסכת אבות לחסיד רבנו יוסף יעבץ זצ"ל ממגורשי ספרד. יוצא לאור במהדורה חדשה ומתוקנת ע"פ כתבי היד והדפו"ר, עם הגהות, ציונים, מקורות, מבוא, נספחים ומפתחות. ע"י הרב עמיחי כנרתי והרב אריאל אביני. עורך הרב יואל קטן. שעלבים, מכון שלמה אומן, תשפ"ג. 437 עמ'. (wso@shaalvim.co.il)

החסיד הדרשן רבי יוסף ב"ר חיים יעבץ נולד סביב שנת ר' (1440) בליסבון שבפורטוגל, והיה תלמידם של גדולי עירו. נשא את אחותו של רבי יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק'. בהמשך עבר לספרד, ובשנת רנ"ב גורש בגירוש הגדול והגיע לאיטליה (מאז הדפוס השני מודפס בכל השערים 'ממגורשי ספרד', כדי להבדיל בינו ובין היעב"ץ המפורסם יותר – רבי יעקב עמדין). הוא נהג לדרוש בפני חבריו המגורשים על האמונה בה' ועל השגחתו ועל הציפייה לגאולה, ועל כך כונה 'רבי יוסף הדורש'. הוא התנגד ללימודי פילוסופיה וחוכמות חיצוניות, וקבע שההשתקעות בהן גרמה לגירוש הגדול מספרד. הוא טען שבדרך כלל פשוטי העם עמדו בניסיונות ונהרגו או גלו בלי לעזוב את אמונת אבותם, ודווקא חכמים שעסקו בחוכמות ובלימודי פילוסופיה לא עמדו בניסיון והתנצרו בהמוניהם בשנים הרעות ההן. הוא כתב ספרים הרבה, חלקם נדפס בדורות הבאים ואחרים אבדו, אך ספרו המפורסם ביותר הוא פירושו על מסכת אבות. ביאורו מבוסס על דברי המקרא ומפרשיו ועל דברי חז"ל בתלמודים ובמדרשים ובזוהר, וכן על כמה ממפרשי המסכת, לפעמים בשמם ולפעמים בעילום שמם. סגנון הכתיבה שלו מליצי ומלא לשונות של חז"ל וחלקי פסוקים, אך גם ברור ונעים ללימוד. מצד אחד הוא מנתח את דברי התנאים במשנה ומדקדק בלשונם ומקפיד למצוא את נוסחם המדויק, ומצד שני הוא עובר לעיתים מעניין לעניין כפי הצורך להוסיף לקורא וללומד אהבת תורה ויראת שמים ודרך ארץ והנהגות טובות. מאז נדפס לראשונה ע"י נכדיו בעיר אדריאנופול שבטורקיה בשנת שט"ו נדפס הספר פעמים רבות. פירוש החסיד יעבץ על אבות היה חביב מאוד על חכמי תנועת המוסר, והוא מצוטט אינסוף פעמים בכתביהם. מהדורה זו מציגה נוסח מתוקן על פי הדפוסים הראשונים ושישה כתבי יד, ויש בה הוספות רבות וגם ציונים והפניות והשוואות ומקורות והסברים והשלמות, וכן נספחים ומפתחות, עבודה שלמה של שני מהדירים מעולים לתועלת הלומדים לדורות.

פרדס יוסף. מאמרים ונאומים, ליקוטים ומבחר פנינים על פי פרד"ס, מפי סופרים וספרים. הרב משה יוסף רובין. ניו יורק, תשפ"א. 28+תקעה עמ'. (gederavos@gmail.com)

הרב רובין זצ"ל היה מרבני רומניה לפני השואה. בזמן השואה היה פעיל הצלה מרכזי שמאות חבים לו את חייהם, ואחרי השואה הגיע לארה"ב וגם בה התפרסם בפעילות ציבורית-תורנית נמרצת. בין השאר הקים את הארגון 'גדר אבות' להצלת בתי הקברות באירופה מהרס, הקיים עד היום. בסוף ימיו כיהן כאב ביה"ד של ועד הרבנים של שכונת בורו פארק שבניו יורק. נוסף להוראה ולפסיקה ולדרשות שדרש במסגרות שונות הוא גם כתב הרבה, ורק חלק מכתביו שרד. גם המעט הזה שכן במרתף עשרות שנים, ומגיפת הקורונה גרמה לנכדו הקרוי על שמו, ר' יוסף משה רובין, שנאלץ לעבוד מהבית וגם התפנה לו מעט זמן, לשנס את מותניו ולהוציא לאור את שרידי כתבי סבו בספר גדול ומהודר. הספר כולל מאמרי הגות ופניני חכמה, דרשות ועיונים הלכתיים, וגם אוטוביוגרפיה מרתקת. על הפסוק בפרשת וירא 'יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים' מעיר המחבר שבתיבה 'צבאות' יש שילוב של משמעויות: כוח אחד גדול, צבא ממושמע אחד, וגם ריבוי של כוחות, שהרי זה נאמר בלשון רבים. והתשובה היא שחשוב שבעם ישראל יהיו גוונים שונים של עובדי ה', ולכל עובדי ה' הנאמנים יש מקום בצבא ה', ורצון ה' שהמחנות השונים של צבא ה' ישאו יחד את דגל התורה והאמונה, ורק כך יהיה עם ישראל שלם. שנזכה.

פתחי שערים. בבא בתרא. פרק השותפין. שיעורים בלומדות בעומק הפשט. מרדכי אליעזר נחמני. ירושלים, תשפ"א. תיח עמ'. (02-6518699)

הרב מוטי נחמני הוא למדן מופלג, בוגר ישיבות שבי חברון ומרכז הרב ומקורב לרב צבי טאו שליט"א. הוא לימד בישיבות שונות, היה ראש ישיבת 'חומות ירושלים' ועתה משמש כראש כולל 'בוני ירושלים'. שיעוריו מתאימים בדיוק לכותרת-המשנה של הספר – לומדות בעומק הפשט, כי הוא נוהג לדקדק במילות הסוגיא ולקשרן לפשט הסברות, ולדקדק בסברות ולהתאימן לפשט המילים. בעיקר הוא עוסק בדיקדוק בלשונו של הרמב"ם, כשהוא מנסה לחבר בין פסקיו לפשט הסוגיא על פי שיטתו, והדברים יוצאים מחוורים ובהירים. הקונטרס הראשון בסדרת 'פתחי שערים' יצא לאור בשנת תשס"ח, כאשר הרב נחמני היה ראש ישיבה שותף בישיבה המאוחדת 'לנתיבות ישראל – חומות ירושלים' ב'נאות דוד', הבית הגדול לתורה שברובע הנוצרי בירושלים, ובמשך השנים יצאו לאור עיונים על ההגדה של פסח ועוד שלושה כרכים נוספים. שני הפרקים הראשונים בספר הזה על בבא בתרא עוסקים בעניינים כלליים יותר – הפרק 'דרכי משנה' מבהיר שבדרכי לימודו הרמב"ם נותן את הדגש לעיתים יותר לפשט המשנה מאשר לנפתולי סוגיות הגמרא, ובפרק 'מצות קריאה' הוא מלמד שההסברה של דברי המקרא חז"ל והפוסקים תלויה בקריאת הדברים בצורה מדוקדקת וכנ"ל, ופחות בניתוח הוא-אמינות וסברות שלא התקבלו בסופו של דבר כחלק מהתוכן הנלמד, עיי"ש באורך. עולם התורה מחכה לכרכים הבאים בסדרת 'פותח שערים'.

שאלות ותשובות לרבנו הגדול רבי לוי אבן חביב. מהדורה מתוקנת, מוגהת על פי הדפוס הראשון ועל פי כתבי יד, עם מבוא, ציונים, הערות והחזרת מאות השמטות מן הדפוס הראשון. ערך והתקין שלמה זלמן הבלין. ירושלים, יריד הספרים, תשפ"א. 51+תרכו עמ'. (02-5370016)

רבי לוי ב"ר יעקב בן חביב נולד בספרד סמוך לפני הגירוש, גלה עם משפחתו לפורטוגל וממנה לסלוניקי, למד תורה אצל אביו שהיה מגדולי דורו (מחבר 'עין יעקב' על אגדות התלמוד) ואצל גדולי תורה אחרים, ובגיל צעיר כבר נחשב תלמיד חכם חשוב. אחרי נדודים במקומות שונים עלה ארצה בשנת רפ"ה, ועמד בראש רבני ירושלים. הוא העמיד תלמידים הרבה, ביניהם רבי יעקב קאשטרו (מהריק"ש) לימים רבה של מצרים, ר' משה קאשטרו שמילא את מקומו כרבה של ירושלים, רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) רבה של סלוניקי ועוד רבים אחרים. הוא השיב תשובות רבות לשואלים מרחבי העולם היהודי, והם נדפסו לאחר מותו בספר שו"ת מהרלב"ח (דפו"ר ונציה שכ"ה). הסימן האחרון בספר מכונה 'קונטרס הסמיכה', ובו נמצאים חילופי איגרות ותשובות שעוסקות בחידוש הסמיכה בצפת שיזמו רבי יעקב בירב ותלמידיו, ובה הם הסמיכו גם את רלב"ח וציפו שהוא יצטרף עמם למהלך ההיסטורי הזה. אולם ר"ל בן חביב התנגד נמרצות ליוזמה הזו, ולמעשה הוא זה שגרם באופן ישיר שהרעיון הזה לא יתממש. חילופי הדברים הקשים בין מהרלב"ח לבין יריבו מהר"י בירב, שהיה בר פלוגתתו לא רק בעניין זה, אינם מסודרים באופן שכל תשובה משיבה על התשובה שלפניה, אלא שבכל תשובה קיימת התייחסות לנושאים שונים הקשורים לפולמוס הסמיכה, ולכן קשה לעקוב אחרי מהלך הדיון הרב-צדדי הזה. לכן מיספֵר המהדיר פרופ' רשז"ה את כל הפיסקאות שבכל התשובות והאיגרות והמסמכים שבקונטרס בסדר רץ (1-555!) כדי להקל על ההפניות והקישורים ממקום למקום בקונטרס, וכן הוסיף את תשובת תלמידו של רלב"ח מהר"ם קאשטרו בעניין, ועוד השלמות והערות רבות. במודעה בתחילת הספר מסביר המהדיר את העיכוב הרב בהדפסת מהדורה זו שהייתה מוכנה למעשה לפני כעשרים שנה (חלקים מהמבוא נדפסו בקובץ 'ישורון' כבר בשנת תשס"ג) בגורמים מסוימים שמנעו את הדפסת הספר עד עתה. סתם ולא פירש, ואולי כוונתו למוציאים לאור של המהדורה החדשה האחרת של שו"ת מהרלב"ח שנדפסה בירושלים תשס"ח, שידעו על כוונתו של רשז"ה להדפיס מהדורה חדשה – הרי חלק ניכר מהמבוא הרחב והעשיר שלו נדפס כבר בתשס"ג וכנ"ל ושם נכתב שהספר עומד לצאת לאור... מדובר על מבוא מקיף ומרתק כדרכו של רשז"ה מאז ומעולם, ובו פרק העוסק בענייני דוד הראובני ושלמה מולכו עם גילויים חדשים בעניינם, וכן פרק שלם ובו דיון בתופעה פלאית בהדפסה הראשונה של הספר – הבדלים גדולים בעשרות דפים בין העותקים השונים של הדפוס הראשון ששרדו עד היום, עם רשימה מפורטת שלהם וניסיון לגלות את הסוד שמאחורי תופעה זו. יאריך ה' את ימיו ושנותיו של רש"ז הבלין שליט"א, עוד הרבה מאוד דיו משובח ביותר נמצא בקולמוסו.

שושן עדות. חידושי הלכה ואגדה. רבי יעקב שושנה. המהדיר: עמנואל גדג'. ירושלים, תשפ"ב. 380+17 עמ'. (mmguedj@gmail.com)

ארץ אלג'יריה שבצפון אפריקה הייתה לפני ואחרי גירוש ספרד ארץ מלאה חכמים וסופרים, מילידי המקום ומן הבורחים שעזבו (עוד לפני פרעות קנ"א וגירוש רנ"ב) את ספרד הנוצרית שונאת היהודים וחיפשו מנוח לכף רגלם. באיזור צפון מזרח אלג'יר בלטה העיר קונסטנטין (ובפי היהודים: קסונטינה או קצומטינה), שבעיר קלעת-חמד שעל ידה נולדו הרי"ף ורבינו אפרים הספרדי ועוד. הקהילה שמרה על מנהגיה העתיקים שחלקם נבעו עוד ממנהגי ארץ ישראל לפני הגלות, ובמשך דורות נשמרו בה שני קהלים ושתי קהילות – קהל התושבים בני המקום הוותיקים, וקהל האזרחים – 'העולים החדשים' מגולי ספרד. במאתיים השנים האחרונות חלה ירידה כללית ברמה התורנית של יהדות אלג'יריה בעקבות כיבוש הארץ ע"י הצרפתים והשפעת התרבות הצרפתית על יהודים רבים, אולם בקונסטנטין הרחוקה יחסית נשמרה בדרך כלל אווירה תורנית שלמה כבימים ימימה. בקונסטנטין ובעיר הסמוכה בון כיהנו רבנים תלמידי חכמים עד הדור האחרון, ובהם בלט רבי יעקב שושנה, שגדל בקונסטנטין ושימש כרב בעיר מולדתו ובעיר הסמוכה בון, ונפטר בקוצר שנים בהיותו בן ל"ח בלבד בשנת תרצ"ח. הוא מילא בשלמות את כל תפקידיו כרב ושליח ציבור ומורה ושוחט ופוסק הלכה ומנהיג העדה, התכתב עם רבני דורו וכתב לעצמו דברי תורה רבים, שחלק מהם נאספו באהבה בידי בנו והופקדו למשמרת בידי תלמידו הרב עמנואל גדג', שזכה לעשות חסד עם המתים והחיים ולהוציא לאור את פירושי רבי יעקב על פרשות השבוע ועל התלמוד, מערכות בהלכה ודרשות. הוא הוסיף כותרות ומקורות והערות, תיאר את תולדות חייו וזמנו ומקומו, הוסיף חידושים מאת בנו רבי עמנואל שושנה זצ"ל ועוד מבוא בצרפתית, מלאכה מושלמת, יד ושם לתלמיד חכם מעולה וצנוע שמת בחצי ימיו.

שו"ת ניצני ארץ חלק ד. עיוני הלכה. הרב שלמה גליקסברג. ירושלים, תשפ"ב. 569 עמ'. (02-6416166)

הרב שלמה גליקסברג שימש במשך שנים כראש קהילה ואב"ד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, ועתה הוא משמש כראש בית המדרש לרבנים ודיינים 'אריאל' (לשעבר 'מכון הרי פישל') בבית וגן בירושלים. זהו הכרך הרביעי של ספר השו"ת החשוב הזה, ובו עשרים סימנים שעוסקים בשאלות מכל חלקי השו"ע. הסימן הראשון עוסק בשימוש לשמירת חום מאכלים בשבת (שלא נמצאים על פלטה) בעזרת כיסוי הרמטי המכונה Wonderbag, והמחבר מסיק שהוא עשוי מחומרים שאינם מוסיפים הבל ולכן מותר להטמין בו בערב שבת, וגם בשבת כפוף לכללי איסור הטמנה. הסימן השני עוסק בדג בשם קינגקליפ הנפוץ בדרום כדור הארץ, שקשקשיו מכוסים בשכבה שומנית ולכן אינם נראים, וגם בצורתו הוא שונה מדגים כשרים אחרים. מסורת של רבני דרום אפריקה במשך דורות התירה אותו אך היו שערערו על כך (כולל הגר"מ שטרנבוך שליט"א, שהיה במשך שנים רק הקהילה החרדית ביוהניסבורג), ולכן ניגש המחבר לבדוק את השאלה מיסודה. מסקנתו היא שרוב הפוסקים מתירים לכתחילה מציאות כזו, אולם מפני שגם לדעת המערערים, דעה המבוססת על תשובת החת"ס, יש מקום בהלכה, הדג הזה יוגדר ע"י מחלקת הכשרות של הקהילה ככשר אך לא למהדרין. הכרעה מאוזנת לחלוטין. הסימן האחרון בספר הוא 'קונטרס שמות גיטין' על פי מנהג בית הדין ביוהנסבורג מעודכן לחודש מנ"א תשפ"א, שמתייחס למבטא האנגלי הדרום-אפריקאי ששונה במידה מרובה מהאנגלית המדוברת במקומות אחרים. הרשימה מתבססת על תיעוד מזמנו של האב"ד הראשון בעיר, רבי יצחק קוסובסקי גיסו של רשכבה"ג רבי חיים עוזר גרודזינסקי, והיא תוצאה של עבודה מאומצת של חברי בית הדין במשך שנים. יישר כוחו של הרב גליקסברג, ירבה תורה בישראל בכתב ובעל-פה.

תיקון חצות. תנאים טובים. דיני תפילת הדרך. רבי שריה דבליצקי. ב"ב, תשפ"א. קמב עמ'. (8412949@gmail.com)

הגאון הגדול רבי שריה דבליצקי זצ"ל הוציא לאור בחייו עשרות ספרים וקונטרסים בנושאים הלכתיים ואחרים. שלושה קונטרסים מכתביו נלקטו יחד בספרון זה ע"י בני משפחתו, כאשר נוספו עליהם תיקונים והוספות והשלמות, במסגרת כוונת בני המשפחה להמשיך ולהוציא לאור דברים שיצאו מעטו ועדיין לא נדפסו, וכן מהדורות מתוקנות של הספרים והקונטרסים שהוציא לאור בחייו. קונטרס זה כולל שלושה מחיבוריו הקטנים, האחד על הלכות תיקון חצות, כולל נוסח מתוקן (וקצר הרבה יותר מהמקובל), לקט מפי גדולי ישראל על חשיבות אמירתו, ופירוט הלכותיו ומנהגיו - בדגש על המקסימום הראוי לכתחילה ועל המינימום שמספיק בדיעבד או בשעת הדחק. זוהי למעשה המהדורה השביעית של חיבור קטן ושימושי זה. בהמשך נמצא הקונטרס 'תנאים טובים' ובו לקט הלכות ונוסחים של תְנאים שאמורים לגָבות את מעשי המצוות ואת הברכות והתפילות שלנו במהלך היום\החודש\השנה במקרה שלא עשינו ואמרנו אותם בכוונה שלמה. החיבור השלישי עוסק בפרטי דיני תפילת הדרך, תוך המלצה לשלב אותה בברכת 'שומע תפילה' הסמוכה לנסיעה בכל מקרה של ספק. יישר כוחם של בני המשפחה העמלים להציג לפני הציבור את אוצרותיו של אותו גאון מיוחד וייחודי שחי בינינו שנים רבות, והטיל את רישומו על ציבור גדול של יראי ה' ומדקדקים במצוות.