המעין

[1] יואל רפל, "התפילה לשלום המדינה: תולדותיה, תכניה ופירושה", תשע"ח, עמ' 62–64.

[2] רפל, שם, עמ' 67–70. בארכיון הרב הרצוג שמור מכתב שכתב בג' בחשוון תשי"ד אל הרב כץ לאחר ביקורו בפתח תקווה, ובו ביקר את אמירת תפילת "הנותן תשועה" במקום תפילת "אבינו שבשמים": "איזה צורך יש בתפִלת הנותן תשועה, כשהרבנות הראשית לישראל כבר פרסמה תפִלת אבינו שבשמים וכו' שהיא תפִלה יפה עד מאֹד ונתקבלה בארץ ובחו"ל, ולמה לא יקבל כ"ג אותה התפִלה? תפִלת הנותן תשועה... באמת אינה הולמת. וידוע שאיננה מיסוד חז"ל, ואף לא ידוע שמחבריה היו גדולי ישראל. היא נתחברה, כנראה... עפ"י דרישת הרשות הגויית... וביחוד שכ"ג היה עצמו עמוד תווך של הרבנות הראשית".

[3] אהרן ארנד, "תפילות לשלום חיילים", בתוך: עלי ספר, כד–כה, תשע"ה, עמ' 305, הערה 42. רפל, שם, עמ' 59–71, הביא חמש תפילות לשלום המדינה שחוברו בטרם פרסמה הרבנות הראשית את תפילתה הרשמית, ויחד עם נוסח הרב שלום יצחק הלוי הרי לנו שש.

[4] כגון בית הכנסת 'סוכת שלום' בבנימינה, ובית הכנסת "ימין משה" ברעננה. הנוסח מודפס ברוב סידורי תימן, ורוב ככל חכמי תימן בקום המדינה הנהיגו לאומרו בכל שבת, כגון: הרב חיים כסאר והרב יחיא אלשיך. ראה: משה גברא, התכלאל המדעי המהודר, בני ברק, תשע"ב, עמ' 198.

[5] לדוגמה: הרב יוסף קאפח ("תרגומים ערביים של תפילת 'שמונה עשרה'", בתוך: תרביץ, כו, תשי"ז, עמ' 199) הצטער על כך ש"יש עוד כיום חזנים, המברכים את קברניטי מדינת ישראל בנוסח זה" של "הנותן תשועה", ש"נתקן בתבונה רבה", כלשונו, ושני הפסוקים ששובצו בו נבחרו מפני שיש בהם הסוואה לרחשי לִבם של היהודים לגבי המושלים הגוים העריצים: בפיהם אמרו "הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים" (תהלים קמד, י) כשכוונתם הכמוסה שיתקיים סיום המשפט שבפסוק הבא: "פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר"! גם סיומו של הפסוק השני בתפילה זו – "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ, וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה" (ישעיה מג, טז), שמתאר את גבורות ה' בקריעת ים סוף – מבטא את רחשי הלב הכמוסים, שסופם של המלכים העריצים העומדים עלינו ומכריחים אותנו להתפלל לשלומם יהיה כמו סופם של המצרים: "יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ". ע"ע: אהרן ארנד, פרקי מחקר ליום העצמאות, תשנ"ח, עמ' 186–187; שיחות הרב צבי יהודה, בעריכת הרב שלמה אבינר, בראשית, עמ' 144, והשווה לביקורת הרב הרצוג הנ"ל בהערה 2.

[6] נוסח כמעט זהה פורסם יומיים אחר כך (י"ח באלול) בעיתון "הַבֹּקֶר".

[7] מרשימת רבני הערים בולט בהיעדרו רבהּ של ירושלים באותה עת, הגרצ"פ פרנק זצ"ל. האם מפני שלא תמך בתפילה זו? כידוע, הוא התנגד לאמירת הלל ביום העצמאות (ראה שו"ת יביע אומר ו, סי' מא) – אף שגם הוא (כמובא בכרם ציון, תרומות כרך א עמ' לח) היה שותף להשקפה של "כמעט כל גדולי הדור" (כלשון הגרע"י יוסף, יביע אומר שם, ועי' הגר"מ כשר, התקופה הגדולה, עמ' שעד–שעח) שראו בהקמת מדינת ישראל "אתחלתא דגאולה", והוא אף התיר להסתפר ולהתגלח ביום העצמאות (כמובא במאמר הרב שמואל כ"ץ, "תרומתו של הגרי"א הרצוג לעיצוב דמותו של יום העצמאות", מָשׂוּאה ליצחק, א, תשס"ט, הערה 121). בנוסף, הוא נתן את הסכמתו לתפילה (ארוכה!) שהדפיס "הועד הכללי לעדת היזדים בירושלים": "מי שברך ובקשת רחמים לצה"ל, לומר בשעת פתיחת הארן קדש או אחרי ס"ת" (כמובא ע"י בנו, אברהם פרנק, טוב וחסד ירדפוני, ירושלים תשס"ז, עמ' 19–20). זאת ועוד, "בית דין הגדול בירושלם בנשיאות מרן הגאב"ד רבנו צבי פסח פראנק" פִרסם בערב הכרזת המדינה "סדר תפִלה מיוחד ליום החמישי ד' אייר תש"ח ערב השעה הגורלית בארצנו הקדושה". אם כן, מדוע אין שמו מופיע בין המסכימים לתפילת "אבינו שבשמים"? מתברר כי התשובה פשוטה בתכלית: גם הרב פרנק הסכים עם התפילה, והניסוח "בהסכמת חברי המועצה וראשי הרבנים של ת"א, חיפה ופתח תקווה" כולל גם אותו, כי הוא – בניגוד לרבני שאר הערים – היה גם חבר מועצת הרבנות הראשית באותה עת. מסתבר שבשאלות מסוימות לא הסתפקו הרבנים הראשיים בחוות דעתם של חברי מועצת הרבנות הראשית, והתייעצו עם רבנים נוספים (גם בסוגיות אחרות פנו הרב הרצוג והרב עוזיאל ל"חברי מועצת הרה"ר לא"י וראשי הרבנים של ת"א ויפו, חיפה ופתח תקווה", ראה למשל תחוקה לישראל על פי התורה, כרך ג, עמ' 118). להוציא מידי ספק יש לציין כי בארכיון הרב הרצוג שמור מברק שנשלח אליו מהרב פראנק בזו הלשון: "מצד מצפוני הייתי מחליף איזה תבות בסגנון התפילה, אלא שאני מבטל דעתי מפני דעתו והנני מסכים לקבוע התפִלה".

[8] ובשינויים קלים (סימנתי אותם כאן באות מודגשת; המילה "הזמנת" חסרה כאן) בעיתון "הַבֹּקֶר" הנ"ל: "מענין לציין, כי על פי הרב הראשי הגריא"ה הרצוג השתתף הסופר ש"י עגנון גם הוא בניסוח התפִלה".

[9] ביום שלישי, י"ז באלול, בעיתון "הארץ"; ביום רביעי, כנ"ל בעיתון "הַבֹּקֶר" וביום חמישי בעיתון "העולם". נוסח ההודעה ב"הארץ" וב"העולם" שונה בכמה פרטים מהנוסח הנ"ל שב"הצופה" וב"הַבֹּקֶר". למשל: הכותרת קצרה יותר ("תפִלה לשלום ישראל") והערת הסיום מנוסחת בגוף ראשון ("מוסרים לנו שעל פי הרב הראשי ר' י. א. הרצוג השתתף גם הסופר ש"י עגנון בניסוח התפִלה"). בנוסף לארבעה עיתונים אלה דווח בי"ז באלול בעיתון "המשקיף": "הרבנות הראשית לא"י חיברה תפילה לשלום מדינת ישראל. עפ"י בקשת הרב הראשי רי"ה הרצוג, השתתף גם ש"י עגנון בניסוח התפילה".

[10] בי"ח באדר א' תש"ל, במלאת שבעה לפטירת ש"י עגנון, פורסם בעיתון מעריב, כנראה ע"י העיתונאי ר' נח זבולוני, תחת הכותרת "ראשית צמיחת גאולתנו", כי "בין שאר זכויותיו הרבות של הסופר ש"י עגנון ז"ל, יש למנות גם את העובדה, שהוא סיגנן וערך את התפילה הרשמית לשלום המדינה, שמקובל לומר אותה מדי שבת בשבתו ברוב בתי הכנסת בארץ ובתפוצות... לזכותו ייזקף הביטוי החשוב ביותר שהכניס לגוף התפילה – 'ראשית צמיחת גאולתנו'... עגנון עצמו התגאה מאד בחיבור התפילה לשלום המדינה". "הכל תלוי במזל"... משום מה רק כעבור י"ד שנים עורר מאמר באותו עיתון פולמוס בסוגיה זו – מאמרו של דוד תמר שכותרתו "האם חיבר ש"י עגנון את התפילה לשלום המדינה?" (ב' באייר תשמ"ד).

[11] צילום המכתב מופיע בספרו של רפל (לאחר עמ' 222). הפענוח שלנו כאן דומה כמעט לגמרי לפענוחו של פרופ' יוסף עופר ("הרב הרצוג, ש"י עגנון, והתפילה לשלום המדינה", בתוך: 'עיונים' כרך 38, תשפ"ג, עמ' 220) ושונה בפרטים קטנים מפענוחי רפל (שם ובעמ' 129). מעניין להשוות מכתב זה לעדות מזכירו של הרב הרצוג, הרב יעקב גולדמן (כמובא אצל רפל): "עליתי יום אחד להרב הרצוג זצ"ל ומצאתיו נרגז. הוא סיפר לי כי מבקשים ממנו לחבר תפילה למדינה במשך ימים אחדים, שכן בעוד ימים ספורים יתקיים טכס לאומי חשוב ורוצים להתפלל תפילת המדינה. אמר לי הרב, איני רגיל בכאלה, לחבר תפילות... ומה עוד בזמן קצר. רציתי להרגיע את הרב ועל כן אמרתי לו, אין הדבר נורא. תחבר תפילה במיטב יכלתך ואני אביא את הנוסח לפני מר עגנון שישים עינו עליו ויעיר את הערותיו [...] הרב הסכים להצעתי בשמחה, ומיד ישב וכתב התפילה".

[12] בפענוחים קודמים של המכתב הושמט התואר "הלוי". נראה שלא בכדי ציין הרב הרצוג הלוי תואר זה בבקשתו מהסופר הלוי "כי עמו השירה", שיחבר תפילה, שהרי השירה (בבית המקדש) היא מתפקידיהם...

[13] צ"ע שהדרישה "לתקן תפִלה במקום הנותן תשועה" מוצגת כאן כבאה "מכמה מקומות בתפוצות", והרי בחו"ל עדיין מתפללים לשלומה של מלכות! דווקא בארץ ישראל היה צפוי שיורגש הצורך להתפלל לשלום המדינה יותר מאשר בתפוצות. עוד יותר תמוהה הדגשת הרב הרצוג שהדרישה לחיבור התפילה היא של "אחינו שבגולה", לאור בקשות כאלה מצד רבנים מהארץ, כפי שציינו ארנד ורפל (במקורות הנ"ל בהערה 3).

[14] על היחס בין שתי התפילות ראה בדברי הרב יהודה זולדן, מלכות יהודה וישראל, תשס"ב, סימן י, עמ' 178–187. כפי שהוא מציין, יש שנמנעו מתפילה לשלומה של מלכות גם תחת שלטון זר.

[15] שיבוץ לשון הברייתא: "תנו עיניכם באחיכם שבגולה" (תענית כב, ב). והשווה ללשון חוני המעגל "בניך שׂמו פניהם עלי" וכו' (תענית פ"ג מ"ח). והשווה ללשון מזכירו של הרב הרצוג (כנ"ל בהערה 11): "אני אביא את הנוסח לפני מר עגנון שישים עינו עליו".

[16] הרב הרצוג מדגיש כאן את הערכתו הרבה לאישיותו של המשורר הלאומי, שמצטיין לא רק ב"שירה וסגנון", אלא גם ביראת שמיים מנעוריו, והוא "כשר והגון לתקן תפִלה", בהתאם לנפסק בהלכות שליח הציבור הראוי לעבור לפני התיבה (שו"ע או"ח נג, ד): "ואיזהו הגון? שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו". הערכת אישיותו של עגנון וחלקו בניסוח התפילה הם גורם משמעותי בהתקבלות התפילה או בהסתייגות ממנה בקהילות השונות. ואכמ"ל.

[17] עופר (שם, הערה 16) הוכיח שיש לקרוא "מַצָּע" (= בסיס), ולא ראשי תיבות "מצ"ע" [=מצד עצמו/עצמך] כהצעת רפל.

[18] סגנון חתימה דומה מצוי ברבות מאוד מתשובותיו של הרב הרצוג, אך בדרך כלל חתימת דבריו מנוסחת בגוף שלישי, כגון במכתבו לגר"ש גורן: "ידידו עוז, מוקירו כערכו הנשגב" (פסקים וכתבים, שו"ת יו"ד, כרך ד סימן כו), ואילו במכתב בקשה זה – בגוף שני: "מוקירך כערכך הנשגב, ידידך"! (הערת הרב יהושע בוך).

[19] כתב היד נמצא במוזיאון היכל שלמה. אל בניין זה במרכז ירושלים שנבנה ביוזמת הרב הרצוג עבר משרדו של הרב הרצוג עם חנוכתו בל"ג בעומר תשי"ח.

[20] צילום כתב ידו של הרב הרצוג מובא במאמרו של רפל (בעמ' 310) ובספרו (במדור הצילומים לאחר עמ' 222; בעמ' 132 הוא ערך טבלת השוואה של נוסח כתבי היד של הרב הרצוג ועגנון). גם הפיסוק וגם הכתיב הוא על פי כתב היד של הרב הרצוג. שש מילים מופיעות בכתיב חסר אצל הרב הרצוג, ובכתיב מלא אצל עגנון: סוכת, ואמיתך, עוזך, פקוד, חוקיך, עוזך.

[21] אצל עגנון: ללא ו' החיבור: לוחמי.

[22] אצל עגנון: ה' אלקינו. לאחר מכן, כתב עגנון ומחק מילה הקשה לפענוח. לדעת עופר, המילה היא "ברכת".

[23] לאחר המילה "ישועה" כתב עגנון ומחק את המילה "נצחון". לדעת עופר, תחילה כתב עגנון "ברכת נצחון", ואחר כך המיר זאת ב"ישועה ועטרת נצחון".

[24] אצל עגנון: "ולארץ".

[25] בשני כתבי היד הושמטו כאן מנוסח הפסוק שני השמות "ה' אלהיך". על כך מעיר רפל בספרו (עמ' 283, הערה 36): "שגיאה זו תחזור על עצמה פעמים רבות בפרסומים של התפילה, ובכלל אלו גם בפרסום הראשון של הרבנות הראשית שנשלח לעיתונים". ואולם, מסתבר שאין כאן פסול ולא שגיאה. השמטה זו הייתה מכוונת, והיא הולכת בד בבד עם קיצור הפסוק והשמטת סופו.

[26] לאחר "רצונך" כתב עגנון ומחק את המילים "ולעבדך בלבב שלם".

[27] הסבר אחר לקיומם של שני הנוסחים מציע רפל (עמ' 177), שנוסח "הנחילנו", "תעטרנו" נועד לכלל מתפללי התפילה בארץ; ונוסח "הנחילם", "תעטרם" נועד לאומרי התפילה בחוץ לארץ. לעצם הרעיון לחלק בנוסח התפילה בארץ ובחו"ל יש תקדים כבר בסוגיית חתימת ברכה מעין שלוש במסכת ברכות מד, א. מעניין למצוא הבדל דומה במשפט הבא של התפילה בסידור קורן-תלפיות (יצא לאור בתשס"ט) המיועד ליהודי ארה"ב: "וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקׇד נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵינוּ, וְתוֹלִיכֵנוּ [בארץ ישראל: פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם] מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ". וצ"ע למה מנסחי התפילה לא ניסחו "פְּזוּרֵינוּ, וְתוֹלִיכֵנוּ", נוסח השווה לכל נפש ולכל אתר ואתר.

[28] לעיל הערה 11, עמ' 219.

[29] עופר, עמ' 221 ואילך. תצלום ההעתק המודפס פורסם בשנת 2014 בוויקיפדיה בערך "תפילה לשלום המדינה". מילים המופיעות גם בנוסח הסופי של התפילה מופיעות כאן באותיות מודגשות.

[30] שיבוץ לשון הכתוב בדברים כו, טו: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל".

[31] שיבוץ המשך לשון הכתוב בהערה הקודמת.

[32] את ייחוס העתק זה לרב הרצוג מבסס עופר (בהערה 20 במאמרו) גם ממקום הימצאו - לצד כתב ידו של עגנון, וגם מהשוואה לתפילות אחרות שחיבר הרב הרצוג ונדפסו במכונת כתיבה בסגנון דומה.

[33] לקמן נדון במקור וברמיזה שיש בכינוי זה שבחר הרב הרצוג (פרופ' מנחם צבי פוקס הניח בטעות שעגנון הוא שבחר פתיחה זו, עי' במאמרו "פולמוס סמוי בתפילה", בתוך: ספר זיכרון לפרופ' זאב פלק, ירושלים תשס"ה, עמ' 125).

[34] לאור ההצעה שלקמן, יתכן שהוספת "מושיעו" גם היא איננה רצון תמים להוסיף מילה נרדפת, אלא היא אמורה להזכיר את שמו של אותו האיש, ומטרתה להבהיר שצור ישראל הוא המושיע האמיתי, ולא ה"מושיע" הכוזב.

[35] כך עולה מעדויותיו האישיות של הרב הרצוג: "אנחנו, הרבנות הראשית לארץ ישראל, ראינו במדינה את ראשית צמיחת גאולת ישראל, לאמר, האתחלתא דגאולה, וכך קבענו בתפילת ההודייה הידועה" (הרצאה שנשא בכ"א מנחם אב תש"ט, תחוקה לישראל על פי התורה, כרך א, עמ' 222), וכן כתב: "זכינו לכך שבמדינת ישראל – שהיא כמו שכִּיניתיה בנוסח התפילה שיסדתי 'ראשית צמיחת גאולתנו' – יש צמיחת קרן למשפט תורתנו הקדושה" (מאמר "בענין חשש לגט מעושה" שפורסם בשבט תשי"ז בכתב עת "הדרום", חוברת א', עמ' 3). על הקביעה שמדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו" חזר הרב הרצוג כמה פעמים, והוא אף הגדירו כ"יותר מאתחלתא דגאולה" (ביום העצמאות תש"ט ובג' באייר תשי"ח, כמובא במאמר הנ"ל "תרומתו של הגרי"א הרצוג לעיצוב דמותו של יום העצמאות", עמ' 562, הערה 14). וע"ע מאמרו של הרב ארי יצחק שבט, "על חז"ל, הרב הרצוג, והוודאות שלא תהיה גלות נוספת", מָשׂוּאה ליצחק, שם, עמ' 40–50, ובמאמרי התגובה כגון מאמר הרב אלי גורפינקל, "גאולה שלישית אין לה הפסק – במה דברים אמורים?", המעין, ניסן תשע"א [נא, ג], עמ' 53–64.

[36] כך עולה למשל מעדות הרב יעקב גולדמן, מזכירו של הרב הרצוג (רפל, עמ' 161).

[37] כמובא בספר "האי"ש על העדה – סיפור חייו ופועלו של הרב אליהו יוסף שאר-ישוב כהן", מאת יחיאל פריש וידידיה הכהן, תשע"ג, עמ' 153; וע"ע שם בעמ' 247.

[38] מרגש מאוד לראות שדווקא עגנון, שבתוך ספריו אפשר למצוא מדי פעם דעות ותיאורים שאינם 'תורניים' במיוחד, הוא זה שיזם להוסיף בנוסח התפילה לשלום המדינה את הבקשה לשמירת המצוות. עגנון כנראה חזה בעיני רוחו שמדינת ישראל, שהייתה בימיה הראשונים מדרון תלול לירידה בשמירת המצוות לרבים, תהפוך במשך השנים למקיימת עולם התורה ומחזקת שמירת המצוות בארץ ובעולם בממדים שקשה היה להאמין שֶיִקרו. לבקשה הזו שנאמרת כל שבת ע"י כה רבים, בזכות יוזמתו של עגנון, יש ללא ספק חלק בנס הגדול הזה (הערת הרב יואל קטן, עי' במאמרו 'ראשית צמיחת גאולתנו' בעיתון 'בשבע' גיליון 1030, ערב שבת פרשת 'בא' ה' בשבט תשפ"ג, ובערוץ 7 בקישור https://www.inn.co.il/news/590259).

[39] כנ"ל בהערה 20. כמו כן, השמיט הרב שֵם אדנות באחת הפעמים (כנ"ל בהערה 22), ובסופו של דבר הותיר שֵם אדנות רק בציטוטים שבסוף התפילה. והשווה ל"שגיאה" הנ"ל בהערה 25, ולמו"מ של הרב הרצוג והרב כץ על הזכרת שם שמים בתפילות לשלום המדינה ולשלום המלכות (רפל, עמ' 69).

[40] לא ברור מה היה חלקו של הרב עוזיאל בחיבור התפילה. ראה דיון בשלושת נוסחי התפילה השונים שלו בספרו של רפל, עמ' 127–136.

[41] מסתבר שהנוסח שנשלח אליהם היה העתק מוקלד הזהה לטיוטה (השנייה) בכתב ידו של הרב הרצוג. יש להניח שהעתק כזה יימצא בארכיונים של הרבנים הנ"ל.

[42] רפל, עמ' 176–194.

[43] רפל, עמ' 172. שינוי נוסח משמעותי אחד מהלך בציבור ובסידורים גם בימינו: יש מוסיפים את הפסוק השלישי מפרשת התשובה: "וּמָל ה'... לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל, ו) כהצעת הרב עוזיאל (רפל, עמ' 185), ויש שאין מוסיפים אותו.

[44] כאמור בהערה 9.

[45] שם זה מתועד כבר בהושענא רבא תש"ט, בעיתון "הצופה".

[46] מעניין שאע"פ שזוהי רק פתיחת התפילה, משקלה רב, עד שהרב הרצוג כינה תפילה זו "תפילת ההודייה" (כנ"ל בהערה 35), על אף שעיקר תוכן תפילה זו הוא בקשה יותר מהודיה.

[47] חלק זה מתייחד בקצב שירי ובחלוקה לצלעות מקבילות בדרך כלל (ראה יהודית כהן, "על התפילה לשלום המדינה", בתוך "עמודים" 597, אייר תשנ"ו, עמ' 194).

[48] תלוי אם כלול בו הכתוב השלישי, כדלעיל בהערה 43.

[49] היטיב לתאר העיתונאי משה אישון: "מחבריה לא הסתפקו בקביעת איזשהו 'מי שברך' או 'הנותן תשועה למלכים' לכבודה של מדינת ישראל. הם הקפידו לתת בה ביטוי למשמעות הגדולה של תקומת המדינה היהודית אחרי אלפיים שנות גלות. הם הדגישו את בעיותיה... הם הגדירו את יעדיה... וחתמו בציפיה לביאת המשיח, לאותו יום גדול שחזוהו נביאי ישראל... התפילה לשלום המדינה יונקת ממעיין הקדושה אשר בלב יהודי. היא מוציאה מן הכוח אל הפועל את הרגשותיו העדינות כלפי ארץ ישראל, קבוץ גלויות והגאולה השלמה" (אור המזרח, כז, ניו יורק, תשל"ט).

[50] דוגמה לכך בהרצאתו "סיומה של תקופה", י"ד בשבט תש"ט: "ברוך שהחיינו וקיימנו... הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם – פסוק זה כבר נתקיים... נהיינו למדינה יהודית... ואולם בבקשה לגמור את הפסוק בהדגשה מיוחדת על סיומו: נִהְיֵיתָ לְעָם – לה' אֱלֹהֶיךָ! ...שהכל יכירו ויודו שההשגחה העליונה דורשת מהם לעצב את צורת המדינה ע"פ תכנית עשויה ברוח ישראל מקורי אמִתי"... ("סיומה של תקופה", תחוקה לישראל, כרך ג, עמ' 213–214).

[51] כך כינה אותה הרב הרצוג (כנ"ל בהערה 2), וכך מופיע למשל בתוכן העניינים של סידור "שיח ירושלִַם" כמנהג יהודי תימן (בלדי) מיסודו של הרב יוסף קאפח זצ"ל, מהדורת תשס"ה.

[52] כידוע בספרי חסידות, כגון: בעל שם טוב דברים פרשת תבוא ד"ה וסוד ביכורים; שם משמואל פרשת ויצא שנה תרע"ה.

[53] לשם כך יש להשוות לארבע תפילות שחיבר הרב הרצוג קודם לכן הפותחות ב"אבינו שבשמים". ראה בספרו של רפל, עמ' 125–126.

[54] ראה: גלעד שטראוס, "המקורות לתפילה לשלום המדינה", בתוך: שמעתין, 104–105, תשנ"א, עמ' 85.

[55] כך כתב ר"ב עפשטיין ("ברוך שאמר", עמ' קנג): "טעם צירוף שני התוארים כאחד (אבינו מלכנו) יתפרש עפ"י הפיוט ברה"ש אם כבנים אם כעבדים" וכו'. וראה במאמר הרב פרופ' נריה גוטל על "אבינו מלכנו" (אור יקרות, סי' סא, עמ' 547–549), הדן גם בשאלת ההקדמה של התואר "אבינו" ל"מלכנו". וע"ע: רפל, עמ' 156–157.

[56] אב לשילוב זה של "דחילו" עם "רחימו" בפסוק הקדושה ששמע ישעיהו הנביא (ו, ג) ממלאכי מרום: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ" (נבדל ומופרש לעילא לעילא) מחד גיסא – ומאידך: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ממש כאן). וראה: מחזור ויטרי סימן פח; פירושי סידור התפילה לרוקח, מאה ברכות; ספר כלבו סימן א; רמב"ן לשמות טו, כו; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נב.

[57] "אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ" (ישעיהו סג, טז) וכן בפסוק (שם סד, ז) "וְעַתָּה ה' אָבִינוּ אָתָּה" וגו' הנאמר בתחנון שני וחמישי. יש שהציעו כמקור לכינוי זה את הכתוב המוכר (דבהי"א כט, י): "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד... אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ", אך לפי טעמי-המקרא אין "אָבִינוּ" זה ה' אלא יעקב אבינו. וצ"ע מהי כוונת מהרש"א (חידושי אגדות, תענית כה, ב) שכתב כמקור מקראי לכינוי זה: "הוא אבינו" (וראה: אור יקרות הנ"ל, עמ' 548).

[58] "ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ" (ישעיהו לג, כב).

[59]  על היחס בין "אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ" לבין "אֱלֹהֵי כהַשָּׁמַיִם" גרידא – ראה על אתר בדברי רס"ג, רד"ק, רמב"ן, ר"י כספי ורד"צ הופמן.

[60] פנייה זו מופיעה בברכה האחרונה של ברכת המזון, בברכת 'אהבה' לפני קריאת שמע שחרית, פעמיים בתפילת העמידה: בברכת התשובה ובברכת הסליחה, וכן בברכה האמצעית של מוסף הרגלים, ובחלק מהנוסחים אף בהבדלה שבתפילה.

[61] נוסח זה חובר ע"י הרב ישראל בארי, חתנו של הרב יעקב משה חרל"פ ורבה של נס ציונה (כמובא בספרו של רפל, עמ' 203).

[62]  פרק ט משנה טו. לפי חלק מהנוסחאות אין זו משנה אלא ברייתא (ראה למשל מהרש"א דף מט, רע"ב).

[63] צירוף מילים מדויק זה אמנם לא נזכר במשנה. נוסח המשנה בדפוסים הוא "בעקבות משיחא", ונוסח כתבי היד הוא "בעקבות המשיח" (וכן גרס רש"י בפירושו לתהלים פט, נב ד"ה עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ). ראה בהרחבה במאמרה המקיף של ד"ר רבקה בליבוים, "'בעקבות משיחא ועקבות משיחך' – עיון לשוני" (בתוך: ספר זיכרון למוריה ליבזון: מחקרים במדעי היהדות, ירושלים, תשע"א, עמ' 98 ואילך).

[64] כיוצא בו, הכינוי הנדיר "אבי שבשמים" בלשון יחיד, רווח ב"אליהו רבה". דעות שונות לגבי זמן חיבורו של מדרש זה מובאות בספר "מבוא למדרשים" מאת ענת רייזל (וראה מאמרו של אריה אולמן, "סדר אליהו רבה: קווים ייחודיים של הלשון", מים מדליָו 25–26, תשנ"ד-תשנ"ה, עמ' 175–193).

[65] קטע זה מופיע כבר בסדר רב עמרם גאון. לצד הכינוי "קריאת שמע של קרבנות", נקרא קטע זה "תפילת התעוררות" (סידור רינת ישראל), "קבלת עול מלכות שמים" (סידור קורן) או "ליקוט של קבלת עול מלכות שמים" (מובא בספר "נתיב בינה: פרקי מבוא פירושים ועיונים בסידור", כרך א, עמ' 174).

[66] תחנונים אלה מוזכרים בסדר רב עמרם גאון ובספר אבודרהם, אך הם פותחים אחרת: "יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם" או בפנייה המקראית הנ"ל "יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", ובנוסח זה הם נאמרים בקהילות יהודי ספרד בשבת מברכים בהכרזת ראש חודש.

[67] הפסוקים בפרשת התשובה שעליהם מבוססת נבואת צפניה ("בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם"), מצוטטים כלשונם בהמשך התפילה: "מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ, וֶהֱבִיאֲךָ וגו'". אגב, על היפוך סדר הפעולות ראה "ברוך שאמר" לר"ב עפשטיין, עמ' לד.

[68] וסמך לדבר: משם שאוּל גם הביטוי בהמשך התפילה לשלום המדינה: "אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". ראה: יהודית כהן, "על התפילה לשלום המדינה", הנ"ל, עמ' 195. השווה לנוסח עגנון והרב הרצוג: "אחינו פליטת עמך בית ישראל".

[69] אך טבעי הוא למצוא זאת בתפילות נוספות, כגון אצל המגיד הירושלמי, ר' יצחק פרחי: "אחד אלהינו שבשמים השקיפה ממעון קדשך מן השמים" ("מיני מתיקה", תר"ח, עמ' כח.); וכן בתפילה שמביא ר' גרשון שטרן, בעל "ילקוט הגרשוני": "אנא אבינו שבשמים השקיפה נא ממעון קדשיך מן השמים" ("תפלות לעולי ציון", תר"ע, עמ' ג).

[70] כעין תשובתו של אליהו הנביא לאחר תשע תשובות שונות לשאלה "מה ראתה אסתר שזימנה את המן?": "ככולהו תנאי וככולהו אמוראי" (מגילה טו, ב).

[71] פרופ' פוקס העלה את ההשערה ש"'אבינו שבשמים' היא התרסה כפולה, נגד נוצרים מבחוץ ונגד דעתו של בן-גוריון בהכרזת המדינה מבפנים" (לעיל הערה 33, עמ' 124–125). הוא הניח שעגנון הוא האחראי למילים אלו; אך כאמור, כינוי זה מופיע בראש הטיוטה המוקלדת שקיבל עגנון מהרב הרצוג. רפל (עמ' 156) דחה הסבר זה מבלי לנמק: "הצירוף הנוצרי, גם אם היה מוכר לרבנים הראשיים, ודאי לא היה הסיבה לשימוש בו".

[72] לצד השם "תפילת אבינו" או "תפילת האדון". שמה הנפוץ הוא Pater Noster על שם שתי התיבות הראשונות בה שפירושן "אבינו".

[73] בבתי הספר הציבוריים בארצות הברית שבו למדו הוריי, למשל, נפתח כל יום לימודים באמירת תפילה קצרה זו באנגלית. אמו"ר נר"ו לא הצטרף לתפילת הכיתה, ובאחד הימים הוכיחה אותו המורה (נוצרית אדוקה) על כך שאינו "מלביש את פניו בארשת רצינית" בזמן שחבריו הנוצרים מתפללים תפילה זו. שנים ספורות אחר כך פסק בית המשפט העליון של ארה"ב נגד הנהגת תפילה זו בבתי הספר.

[74] על תפילה זו ראה: שפ"ן הסופר בספרו עלבונה של תורה, עמ' 38; משה וינפלד, "מקורה המקראי של תפילת העמידה בשבת ומועד", בתוך: מקראה בחקר התפילה; ליקוטי "תרביץ" ו, עמ' 45 [557]. באנציקלופדיה העברית (בערך "קדיש") מובאת דעה המצביעה על קשר בין נוסח הקדיש לבין תפילה זו. כותב הערך, פרופ' יוסף היינימן, בחר להצביע דווקא על קשר בין הפתיחה של נוסח הקדיש לפתיחה של תפילה על הגשמים המופיעה בתלמוד הירושלמי (מסכת תענית פרק א הלכה ג). נוסח התפילה שם הוא: "יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו". וע"ע בדיונים על נוסח תפילת הקדיש ("אבונא דבשמיא וארעא", או "אבונא דשמיא" וכיו"ב) בלוח ארש (סי' רעט, מהדורת יצחקי עמ' קא) ובילקוט יוסף (כרך תפילה ב, נוסחאות התפילה והברכות סי' פג).

[75] "חץ בעיניו של השטן". הביטוי מופיע בשינויים קלים בסוכה לח, א; בקידושין ל, א; פא, א ובמנחות סב, א.

[76] לדוגמה, בברכת "יוצר אור": "תִקנו להזכיר מידת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך" (שו"ע או"ח נט, א בשם תלמידי ר' יונה), וכן תִקנו לומר בברכה זו קדושה "כדי להוציא מלִבם של כופרים שאומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ולשאר המאורות והם עושים חפצם בכל אשר ירצו, ואינו כן" (ר"ד אבודרהם, סדר תפילות החול, ברכת יוצר). וראה דוגמאות נוספות בפרק ט של "נתיב בינה" הנ"ל, "הפולמוס בדעות נפסדות בסידור", ובפרט בעמ' 91.

[77] אמונת הבל זו עברה כמה תמורות מאז הקמת מדינת ישראל, כנ"ל בדברי הגרי"ד סולובייצ'יק, ובקרב מספר ניכר מהכנסיות אף בוטלה לגמרי. במהלך שבעים השנים האחרונות, עקב התקדמות גאולתן של ישראל, נאלץ הוותיקן "לעדכן" כמה פעמים את יחסו כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. בחורף תשע"ה אף הודיע הוותיקן על התנגדותו למיסיון המכוון כלפי יהודים.

[78] "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" מקביל ל"צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ", היינו הצירוף "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם" מתאר את הצירוף הבא אחריו "צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ" (פוקס, עמ' 125).

[79] ראה בספרו "עם לבדד ישכון", עמ' ‏63. כשחזר הרב ד"ר יעקב הרצוג ארצה זימן אותו הפטריארך היווני של ירושלים כדי למחות על כך שהוא דן על עתיד ירושלים עם אנשי הכנסייה הקתולית ולא איתו, "הפטריארך ה-96 של ירושלים מאז ייסוד הפטריארכיה היוונית בשנת 451", ובפרט שהוא ידיד המדינה... הוא סיפר כי בשעה שדיבר הפטריארך הוא נזכר במצב העם היהודי באותה שנת ‏451 למניינם, כשהוקמה הפטריארכיה במטרה להצהיר שירושלים נלקחה מידי היהודים לעולמי עד, והיא עתה שייכת לכנסייה. הוא חשב בליבו: "לו היה אז יהודי נכנס לבית כנסת ברומא... ואומר לחברו: 'השמעת, מבקשים לחתום את גורל ירושלים, לנתק אותנו לאורך ימים מהעיר הזאת, וכבר מינו לה פטריארך'. והשני היה אומר לו: 'בעוד 1550 שנה יבוא יום ופקיד יהודי יופיע לפני היורש של הפטריארך הזה, מס' 96, והיורש יגיד לו: העיר שלכם, כולה שלכם. אבקש ממך רק דבר אחד: בתוך המקומות הנוצריים אל תעדיף את רומא... אני הקובע' –– כל השומע זאת היה חושב את המדבר למשוגע". כמובן שבימינו מקבלים הדברים משנה תוקף, וד"ל.