המעין

חשבונות השמיטה התמוהים בספר כפתור ופרח / שי ואלטר

הורדת קובץ PDF

שי ואלטר

חשבונות השמיטה התמוהים בספר כפתור ופרח

הקדמה

תמצית תוכן פרק נ"א של ספר כפתור ופרח

השיטות המרכזיות בדברי בעל כפתור ופרח

התמיהות על דברי בעל כפתור ופרח

פתרון התמיהות

אחרית דבר

נספח: טבלת עזר להבנת השיטות

הקדמה

במאמר שהתפרסם ב'המעין' בתחילת השנה ('חשבונות מועד שנת השמיטה', גיל' 239 [תשרי תשפ"ב] עמ' 30 ואילך) הצגתי והסברתי את השיטות השונות בראשונים לחשבון שנת השמיטה. במאמר זה אני מבקש לעסוק בשיטתו המיוחדת של בעל ספר 'כפתור ופרח', רבי אשתורי הפרחי, שהאריך בנושא מניין השמיטין בפרק נ"א מספרו. הוא אסף ותיאר את השיטות שנאמרו בנושא, כשהוא מודע לכך שהמחלוקת עלולה לגרום לשסע במנהג שנות השמיטה בקהילות ישראל. הוא התמקד במיוחד בשלוש שיטות: רש"י, רבנו תם ורמב"ם, ואף ערך טבלת השוואה למציאת שנות השמיטה לפי כל אחת משיטות אלו. הוא מזכיר גם את שיטות ר"י, רז"ה ובעל העיטור, ומתמקד בדברי בעל התרומה שמזכיר את הנוסח "וניטפי חד שתא", אך דוחה את נוסחתו.

לכאורה היינו מצפים כי סידור דברי הראשונים יפתור את השאלות שהתעוררו בנושא קביעת שנת השמיטה, אולם עיון בדברי בעל כו"פ מעלה תמיהות וקשיים, ודנו בדבריו בזמנו המהר"ם שי"ק[1] וחוקר הלוח העברי ח"י בורנשטיין[2], ובדורנו הרב אליהו ליכטנשטיין[3], הרב ברוך שמואל דויטש[4] ופרופ' משה עסיס[5].

בנספח למאמר זה מצורפת טבלה המציגה את הבנת שיטות הראשונים כפי שהם במקורם, ואת האופן בו הובנו הראשונים על ידי בעל כפתור ופרח.

 

תמצית תוכן פרק נ"א של ספר כפתור ופרח

אפשר לתמצֵת את תוכן דברי בעל כפתור ופרח בפרק נ"א בי"ד סעיפים:

א. בתחילת דבריו הוא מציג את בעיית המחלוקת על שנת השמיטה ודן באופן כללי בבעיית ההכרעה במחלוקות, למשל מחלוקת רש"י ור"ת בסדר פרשיות התפילין ושאלת הנהגת יו"ט שני של גלויות בא"י. הוא חותם בדברי הרשב"א: "ולפיכך מי שנוהג כאחד מן הגדולים ואין בידינו ראיה מכרחת אין בנו כח למונעו, והאמת יעשה דרכו. עד כאן. כן הדבר בנדון שלפנינו".

כאשר הוא מציג את המחלוקת בעניין השמיטה, מופיע בדבריו חידוש גדול מאוד שלא מצאנו כמותו בדברי אף אחד מהראשונים: הוא מייחס לרש"י ולר"ת מחלוקת בביאור הביטוי 'מוצאי שביעית', כאשר לדעת רש"י מוצאי שביעית היא שנה 1 בשמיטה, ולדעת ר"ת לעיתים הכוונה בביטוי זה לסוף שנת השמיטה עצמה, והחורבן שאירע בתשעה באב במוצאי שביעית היינו בסוף שנת השמיטה.

ב. לאחר מכן הוא מציג את שיטת הרמב"ם תוך העתקת דבריו, כאשר לדעתו ישנם שני מניינים לשנת החורבן: האחד עליו מכריזים בבתי הכנסת בליל תשעה באב והוא כולל גם את שנת החורבן עצמה, והשני הוא מניין הרמב"ם לחורבן שמתחיל בשנה שאחרי החורבן (עי' במאמר הקודם עמ' 35).

ג. הוא מציג את "חשבון קע"ב" של הפער בין החורבן לשנת 4000 כמושג חשבוני, בו הוא עושה שימוש בטבלאותיו.

ד. הוא קובע שהחורבן אירע בשנת 3828 (חיסור של 172 מ-4000)

ה. הוא דן בפסיקה שהלכה כר' יהודה, תוך הבאת דברי הראב"ד בהשגה לרמב"ם, העיטור, ובעל התרומה.

ו. הוא מעתיק את דברי רז"ה על החילוק בין בהר"ד לוי"ד.

ז. הוא חוזר לדברי בעל התרומה, מדקדק בדבריו, וחולק עליו בהבנת שיטת רש"י. דבריו בעניין זה תמוהים מאוד.

ח. הוא מסיים בציטוטים מספר התרומה של שיטת ר' יצחק ב"ר שמואל (ר"י הזקן), רבנו חננאל ו'סדר עולם דרבנו' (ראה על כך במאמרי הקודם הנ"ל עמ' 44), ומנסה לפענח מיהו אותו 'סדר עולם דרבנו'.

ט. אחר כך הוא בודק את חשבונותיהם רש"י, ר"ת ורמב"ם לעומת השנה שבה עמד – 5082 לבריאת העולם. לפי ר"ת והרמב"ם (וגם לפי רז"ה וסדר רבנו – מקורו של ר"ת) שנה זו היא שביעית, ולפי רש"י שנה זאת היא 1 בשמיטה.

י. הוא עורך שני לוחות להמחשת דבריו.

יא. הוא מסדר את השיטות השונות סידור סופי, בכך שהוא מראה שקביעת שנת השמיטה אצל הרמב"ם, ר"ת, "סדר רבנו" והרז"ה זהה, שיטת רש"י שונה בשנה אחת ולפי בעל התרומה בשנתיים, ולכן יש לפסוק כשיטת הרמב"ם ור"ת שמייצגת את רוב שיטות. כו"פ מעיד כאן עדות חשובה שבזמנו בכל ארץ מצרים וארץ כנען אותם היושבים ראשונה במלכות נוהגין בחשבון השמיטה כדרך הר"ם ז"ל.

יב. עוד הוא דן בהשוואת שיטות מניין שונות, ובכלל זה מניין שטרות, המניין הנוצרי, וזמן ההג'רה המוסלמי. הוא חוזר כאן על הקביעה שהחורבן אירע בשנת 3828.

יג. הוא מספר על מאורע חורבן בתי מדרשות ובתי כנסיות שבצרפת ובקצת פרובנציה, כאשר הוא עצמו ברח משם בי' באב שנת 5066.

יד. לבסוף הוא עוסק בחישוב שנת היובל בהנחה שהחשבון התחיל בסוף השנה הי"ד של הכיבוש והחילוק בימי יהושע ולא פסק מאז.

 

השיטות המרכזיות בדברי בעל כפתור ופרח

בעל כו"פ כתב "חורבן שני ליצירה ג' אלפים תתכ"ח", וכמו כן הוא כתב שמניין החורבן לפי הרמב"ם מתחיל בשנה שאחרי החורבן. בורנשטיין הקשה שהדבר לא תואם את דברי הרמב"ם שסבר שהחורבן אירע בשנת 3829 ומניין החורבן מתחיל בשנת 3830. הגרב"ש דויטש הקשה שמזה נראה שבעל כו"פ לא מונה את השנה ה-421 לבניין (3829) לשנות החורבן – קושיה דומה לזו שהעלו בעלי התוספות על חשבונו של הרשב"ם. והנה, למרות הקושי בדבריו של בעל כו"פ, בסופו של חשבון יוצא מניין השמיטה של הרמב"ם נכון!

הסיבה לכך היא שבעל כו"פ בחר להשתמש בדרך מקורית להצגת מספרי השנים: במקום למנות לבניין הבית כמו כל הראשונים, הוא השתמש במרחק של השנים הנידונות משנת 4000 ליצירה. הוא קובע שמרחקה של שנת החורבן היה 172 שנה לפני שנת 4000, ועורך לוחות של ספירה לאחור משנת 4000. מניין זה של הכפתור ופרח הולך ופוחת בכל שנה, עד שנת 4000 שהיא לפי חשבון זה שנה 1 משנות קע"ב. לכל השיטות החורבן היה בשנה 172 לפי מניין שנות קע"ב. וכך עולה לבסוף ששנת החורבן לפי כל השיטות שהזכיר בעל כו"פ היא 3829 לבהר"ד[6].

דרך חישוב זו מנעה טעות במניין השמיטה של הרמב"ם, שאת דבריו הציג בעל כו"פ כך:

...לימדנו רבנו שכשנרצה לידע שנת השמיטה שניקח השנים שבינינו ובין חורבן הבית השני ונחלקם על ז' ז', ובתנאי שיהיה התחלת המנין הזה מהשנה שאחר החורבן לא משנת החורבן עצמה. ולדעת שנת החורבן השני עשה רבנו שרירא גאון סימן, קע"ב שנה אחר חורבן הבית נשלמו ארבעת אלפים לבריאת עולם, אם כן הסר מד' אלפים קע"ב, נשארו ג' אלפים וח' מאות וכ"ח שנה, ואז בחטאנו חרב מקדש שני, גרע זה מהשנים שבידך מבריאת העולם, והנשאר הם השנים שאתה רחוק מן החורבן. דמיון, הרי שהיו בידך ד' אלפים וט' מאות ול"ו שנה (4936 היא שנת הדוגמה של הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל), גרע מזה ג' אלף וח' מאות וכ"ח שנה, וישארו אלף וק"ח, והם השנים שאתה רחוק משנת החורבן עצמו.

אבל הר"ם אינו מונה ואינו מסכים בחשבונו שנת החורבן עצמה וכמו שהזכיר, לזה נשארו אצלו ממרחק החרבן אלף וק"ז לבד, אם כן לפי דרכו ז"ל לא נגרע מהשנים שבידינו לבריאת עולם פחות מג' אלפים וח' מאות וכ"ט שנה, אם נרצה חשבון השמיטין. אבל אם נרצה זכרון שנת החורבן עצמה אז נפחות ג' אלפים ח' מאות וכ"ח שנה. וכן אנו רגילים בארץ כנען להזכיר בקהל חשבונו כל ליל ט' באב מפני עוגמת נפש, והמנין ההוא נחשבהו משנת החורבן עצמה. אם כן סימן קע"ב הוא לחורבן וקע"א לשמיטין. חסר קע"א מד' אלפים ועשה כמשפט וישארו אלף ק"ז כדבריו ז"ל. ואין הרב חולק בשנת החורבן אלא שהיא על חשבון קע"ב. אבל תחילת המנין לשמיטין אינו לעולם אצלו אלא משנה שאחר החרבן והוא על חשבון קע"א.

וכן הוא הענין, ר"ל להיות ראש החשבון מן קע"א לא מקע"ב, אצל הרמב"ן, שכתב בדרשותיו בשנת תכ"א גלו, וכן מבואר בערכין. והנה לת"כ יהיה קע"ב ולתכ"א יהיה קע"א.

 

וכך, לפי דבריו של בעל כפתור ופרח קיימים שני מניינים לחורבן: מניין אחד מתחיל מהשנה שאחרי החורבן שהיא 3830 ליצירה. במניין זה השתמש הרמב"ם, שגם סבר ששנה זו היא מוצאי שביעית. המניין השני מתחיל בשנת החורבן עצמה (3829 ליצירה – לדעת הרמב"ם). במניין זה היו רגילים למנות בקהילות ארץ כנען (א"י) בליל תשעה באב את הזמן שחלף מאז החורבן.

בעל כו"פ כותב שחשבון קע"ב תקף רק למניין השני שכולל את שנת החורבן, ולא למניין הרמב"ם שמתחיל קע"א שנה לפני שנת 4000. אולם כפי שכבר כתבתי במאמר הקודם, עמ' 41, חשבון קע"ב מדויק לפי שיטת הרמב"ם.

לדידו של בעל כו"פ המחלוקת בין רש"י, ר"ת והרמב"ם מתמקדת בשני פרטים:

א. באיזה משנות קע"ב מתחיל מניין החורבן,

ב. באיזה שנה משנות קע"ב מתחיל מניין השמיטה (שנת 1 לשמיטה).

לפי הרמב"ם: א. מניין החורבן מתחיל בשנת קע"א, שהיא השנה שאחרי החורבן. ב. שנת החורבן קע"ב היא שביעית, ולכן מניין השמיטה מתחיל בשנת קע"א. בגלל שמניין החורבן ומניין השמיטה מתחילים באותה השנה, הרי כאשר מחלקים את מניין החורבן ב-7 השארית היא בדיוק מספר השנה בשבוע.

לפי ר"ת: א. מניין החורבן מתחיל בשנת קע"ב, שהיא שנת החורבן עצמה (ולא כמו הרמב"ם). ב. שנת החורבן קע"ב היא שביעית, ולכן מחזור השמיטה הבא מתחיל בשנת קע"א (כמו הרמב"ם).

כאן מופיעה ההבנה המחודשת של ר"ת שמוצאי שביעית היא סוף השנה השביעית ולא השנה הראשונה לשמיטה. בגלל שמניין השמיטה מתחיל רק שנה אחת יותר מאוחר ממניין החורבן, הרי שיש לחסר 1 ממניין שנות החורבן קודם החלוקה ב-7 ומציאת השארית, שהרי שנת 2 לחורבן הייתה רק שנת 1 לשמיטה, שנת 3 לחורבן הייתה שנת 2 לשמיטה וכו', ולכן שנת 9 לחורבן הייתה 1 בשמיטה.

לא מצאנו כל הוראה כזאת בגמרא; ההוראה "וניטפי חד שתא" לגירסת רש"י ורשב"ם שלנו היא הפוכה - שיש להוסיף שנה לפני פעולת החלוקה.

לפי רש"י: א. מניין החורבן מתחיל בשנת קע"ב, שהיא שנת החורבן עצמה (כמו ר"ת ולא כמו הרמב"ם). ב. שנת החורבן הייתה מוצאי שביעית = 1 לשמיטה (ולא כמו ר"ת).

לפי רש"י יוצא שמניין החורבן ומניין השמיטה מתחילים יחדיו משנת החורבן קע"ב. לכן לפי שיטתו יוצא שכאשר מחלקים את מניין החורבן ב-7 השארית היא בדיוק מספר השנה בשבוע.

הצד השווה בין רמב"ם לר"ת – לשניהם מניין השמיטה מתחיל בשנת קע"א. אך לפי רש"י הוא מתחיל בשנה הקודמת (קע"ב – שנת החורבן).

הצד השווה בין ר"ת לרש"י – לשניהם מניין החורבן מתחיל בשנת קע"ב (שנת החורבן). אך לפי הרמב"ם שנה אחר-כך (קע"א).

הצד השווה בין רש"י לרמב"ם – מניין החורבן ומניין השמיטה מתחילים יחדיו באותה שנה: לפי הרמב"ם קע"א (שנה אחת אחרי החורבן), לפי רש"י קע"ב (שנת החורבן).

לצורך מציאת מספר השנה בשמיטה לפי כל אחד מהראשונים יבוצעו הפעולות הבאות:

לפי רש"י יחולק מניין החורבן של קע"ב ב-7 והשארית תהיה השנה בשמיטה.

לפי ר"ת יש תחילה להחסיר שנה אחת ממניין החורבן של קע"ב. תוצאת החיסור תחולק ב-7 והשארית תהיה השנה בשמיטה.

לפי רמב"ם יחולק מניין החורבן של קע"א ב-7 והשארית תהיה השנה בשמיטה.

בתוך דבריו מציג בעל כו"פ את שיטת בעל ספר התרומה, ומתייחס לגירסה "וניטפי חד שתא". הוא טוען שזוהי גרסת בעל ספר התרומה בלבד, והוא שולל את האפשרות שניתן ליחס גירסה זו לרש"י, שכן הפער בין מניין השמיטה של רש"י לרמב"ם יגיע לשנתיים. בעל כו"פ מראה מה תהיה השפעת הגירסה "וניטפי חד שתא" על כל אחת משלושת השיטות שהציג.

 

התמיהות על דברי בעל כפתור ופרח

נרכז כאן את כל התמיהות המתעוררות על דברי בעל כפתור ופרח, ביניהן גם תמיהות שהופיעו בתוך דברינו לעיל:

1. קיימת סתירה בהתחלת מניין השטרות: במקום אחד הוא כותב שמניין השטרות (1 בשטרות) מתחיל בשנת 3449, ואילו כשהוא עורך את חשבון המעבר מיצירה לשטרות הוא מורה כמו הרמב"ם לחסר 3449, כלומר שמניין השטרות מתחיל בשנת 3450.

2. הוא כותב ששנת החורבן הייתה 3828 ומניין החורבן מתחיל ב-3829, אולם לפי הרמב"ם שנת החורבן היא 3829 ומניין החורבן מתחיל ב-3830.

3. הוא כותב ששנת החורבן הייתה 3828, אולם מניין הרמב"ם לחורבן מתחיל בשנת 3830, ותמוה ששנת 3829 שהיא 421 לבניין בית שני איננה נספרת משנות החורבן.

4. הוא כותב ששנת החורבן הייתה 3828, אך מתוך חשבון קע"ב שלו יוצא שהבניין חרב בשנת 3829.

5. הוא מניח שמניין החורבן של הרמב"ם מ-3830 עד שנת 4000 לא מקיים את כלל קע"ב, ולכן אנו רשאים להוסיף שנה אחת למניין החורבן. ברם, במאמרי הקודם הנ"ל עמ' 41 ראינו שמניין הרמב"ם תואם את מניין קע"ב.

6. בעל כו"פ טען שלפי רש"י לא גורסים את ההוראה "וניטפי חד שתא", למרות שברור לחלוטין מפירושו לסוגיה בעבודה זרה שזאת הייתה גרסתו.

7. בעל כו"פ מייחס את הגירסה "וניטפי חד שתא" לבעל ספר התרומה בלבד, ולא לרש"י.

8. בעל כו"פ כותב ששנת 5082 הייתה לרש"י 1 בשמיטה בעוד שהיא 2 לשמיטה (לפי ספר התרומה).

9. מניין החורבן של רש"י מתחיל משנה 421 לבניין בית שני, ואילו לפי בעל כו"פ עולה בעקיפין (לפי חשבון קע"ב) שמניין זה התחיל בשנת 420 לבניין.

10. בעל כו"פ ייחס לר"ת פירוש שמוצאי שביעית היא סוף השנה השביעית.

11. בעל כו"פ כותב ששנת החורבן לפי ר"ת היא 420 לבניין, ואילו מספר הישר עולה שהיא שנת 421 לבניין.

12. מניין החורבן של ר"ת מתחיל משנה 421 לבניין (כפי העולה מספר הישר סימן תרצ) ואילו לפי בעל כו"פ עולה בעקיפין (לפי חשבון קע"ב) שמניין זה התחיל בשנת 420 (ראה במאמר הקודם עמ' 44).

13. בעל כו"פ לא מזכיר את עניין חזרתו של ר"ת כלל, ומציג את דבריו רק לאחר חזרתו.

14. בעל כו"פ לא הסביר איך מתיישבת הסוגיה בע"ז עם שיטת ר"ת. שהרי לפי ר"ת מניין השמיטה מתחיל שנה אחת מאוחר למניין החורבן (בניגוד לשיטת רש"י ורמב"ם ששני המניינים מתחילים יחדיו), לפיכך היה צריך להיות בדברי רב הונא בריה דרב יהושע כלל המורה על חיסור שנה אחת משנות החורבן לפני החלוקה בשבע ומציאת השארית.

 

התמיהה הראשונה והשלישית הובאו אצל הגרב"ש דויטש (עמ' קלה)[7].

התמיהות 2, 6, 8, 10, 11, 13. מובאות בדברי בורנשטיין.

שאר התמיהות 4, 5, 7, 9, 12, 14 נוספו על ידינו.

 

פתרון התמיהות

לא ניתן לפתור את כל התמיהות על דברי בעל כפתור ופרח. עם זאת, אחר העיון ניתן לצמצם את מספר התמיהות, ולהבין כיצד ייתכן שלכאורה מייחס בעל כו"פ לרש"י ולרבנו תם דברים שהם לא כתבו.

א. נתחיל בנושא המניינים. בעל כו"פ מעיד שבליל תשעה באב מונים מניין העודף בשנה אחת את מניין החורבן של הרמב"ם. כדי ליישב את הסתירה בין המניינים הוא מסיק שהרמב"ם איננו מונה את שנת החורבן עצמה. יש להניח שהרעיון העומד בבסיס יישוב זה הוא שיטת הרז"ה אותה מזכיר בעל כו"פ בדבריו, שניתן להתחיל את מניין החורבן בשנת החורבן עצמה; אלא שיש להעיר שלפי הרז"ה המניין לחורבן מתחיל בשנת 421 לבניין, ואילו בעל כו"פ מקדים את התחלת המניין לחורבן לשנה ה-420. ובשלמא למניין הרז"ה אפשר למנות את השנה ה-421 לבניין כשנה הראשונה לחורבן, אבל מניית 420 כשנה 1 לחורבן תקלקל את עיקרון ה"גושים" עליו כתבנו במאמר הקודם עמ' 33 ואילך (שבגינו מקשים בעלי התוספות על הרשב"ם).

ב. שיטת רש"י. הקודמים שעסקו בנושא לא פתרו את השאלה מדוע השיטה המיוחסת לרש"י איננה תואמת את שיטת רש"י בפירושו לתלמוד. הפתרון לשאלה זו הוא שבעל כו"פ כלל לא ראה את פירושו של רש"י למסכת עבודה זרה! ההוכחה הניצחת לכך היא שכאשר בעל כו"פ מציג את החשבון הכרונולוגי של שנות הדורות הוא מצטט מדברי (הפירוש המיוחס ל) רש"י לפרק חלק; אילו היה בידו פירוש רש"י למסכת עבודה זרה, שבו מופיעים חשבונות דומים, הוא לא היה נמנע מלהביא אותם. דבר זה עולה גם מתוך ההססנות של בעל כו"פ בדבר הגירסה "וניטפי חד שתא". ברור לבעל כו"פ שזאת גירסת בעל התרומה, אך הוא לא קובע באופן נחרץ שרש"י לא גרס כך, ואפילו מעלה את האפשרות "ואם רש"י מוסכם עמו (= עם בעל התרומה) דניטפי חדא שתא יהיה רש"י רחוק מרבנו תם שתי שנים כמוהו, וכן מהר"ם (= מהרמב"ם)", אולם בסופו של דבר הוא מכריע על סמך דברי הרז"ה שרש"י לא גרס זאת: "האמנם ממה שכתב ה"ר זרחיה מסתברא שהרב בעל התרומה הוא לבדו באותה גירסא, שכתב בסמוך והיה מן הראשונים שהיה גורס וניטפי חדא שתא. ואין אנו צריכין לגרסא ההיא" וכן מוסיף בעל כו"פ: "וכן נראה מתוך התאריכים שהזכירו החכמים שאינה לאותה גירסא כלל".

עולה שבעל כו"פ שאב את שיטת רש"י אך ורק מכלי שני - מספר התרומה, מבלי לראות את פירוש רש"י למסכת עבודה זרה במקורו. מכאן ששיטת רש"י מושתתת על שלושה יסודות:

1. מניין החורבן הוא מניין "בני ארץ כנען" המתחיל משנת החורבן עצמה (שנה לפני הרמב"ם).

2. רש"י לא גורס "וניטפי חד שתא".

3. שנת החורבן לפי רש"י היא מוצאי שביעית = 1 בשמיטה, כפי שכותב בעל התרומה בשמו.

כך התקבלה השיטה המיוחסת לרש"י אליבא דבעל כו"פ.

ג. שיטת רבנו תם. יש להניח שגם את שיטת רבנו תם לא ראה בעל כו"פ במקורה, וזאת הסיבה שהוא איננו מכיר את שיטת רבנו תם לפני חזרתו; נזכיר שגם בדברי ספר התרומה מובאת רק שיטת ר"ת אחר חזרתו לפי "סדר עולם דרבנו" (השיטה לפני חזרתו מיוצגת לפי רבנו חננאל בלבד). אלא שיש להעיר שבעל כו"פ כותב שלמד את שיטת ר"ת מתוך כתבי רבו ר' אליעזר (הוא רבי אליעזר מקינון)[8], וכיון שחיבור זה איננו נמצא לפנינו לא נוכל להתחקות על שיטתו עד הסוף. בכל אופן נוכל להסתייע במה שיש בידינו בספר התרומה, ואלו יסודות שיטת ר"ת לפי בעל כו"פ:

1. החישוב תואם את שיטת "סדר עולם דרבנו" המוזכר בספר התרומה – כלומר את שיטת ר"ת אחר חזרתו. כאמור, בעל כו"פ לא מודע לכך שר"ת חזר בו.

2. מניין החורבן הוא מניין "בני ארץ כנען" המתחיל משנת החורבן עצמה (שנה לפני הרמב"ם).

3. ר"ת לא גורס "וניטפי חד שתא", כפי שדחה בעל כו"פ גירסה זאת לגבי רש"י, כך הוא דוחה אותה לגבי ר"ת עם אותה הססנות: "ואם רבנו תם מוסכם עמהם דניטפי חדא שתא ..."

4. שנת החורבן לפי ר"ת היא מוצאי שביעית = סוף שנת השביעית עצמה. זאת הבנתו של בעל כו"פ מתוך הסוגיה במסכת ערכין:

פרק אין בערכין (ערכין יב, ב), וכן בשניה, שהרי בשניה התחילו למנות שמיטין ויובלות כבראשונה וכמו שזכרנו פרק ג', אם כן שנה ראשונה של בית שני הייתה ראשונה של שמיטה ושל יובל. ומקשי ושניה במוצאי שביעית מי משכחת לה, הרי שהם ז"ל לקחו מוצאי שביעית במקום שנה ראשונה של שמיטה כפירוש רבנו תם. ושניה במוצאי שביעית מי משכחת לה, מכדי בית שני כמה קם ארבע מאה ועשרין, ארבע מאה תמני יובלי, ארבשרי תרי שבועי, פשו להו שית, הוה ליה בשיתא בשבוע. הא מני ר' יהודה היא דאמר שנת חמישים עולה לכאן ולכאן. אייתי תמני מתמני יובלי והני שית הויא להו ארבשרי, אישתכח דמוצאי שביעית חרוב, פירוש בשנת השמיטה.

 

המקשן במסכת ערכין סובר שאנו חותרים למצוא את מספר השנה של השנה ה-420 לבניין הבית שהיא שנת החורבן. לפי שיטת רבנן שֶמונים יובלות מפסיקים עולה ששנה זאת היא 6 בשמיטה. התרצן מעמיד את הברייתא כר' יהודה, שממנה עולה שיש למנות את ימי בית שני ללא יובלות מפסיקים, וכך עולה ש"שנת 420 היא מוצאי שביעית". לפי הבנה זאת, שאותה מייחס בעל כו"פ לר"ת, החשבון נותן ששנת 420 היא שביעית (60 שבועות שנים מסתיימים בדיוק בשנת 420 לבניין), ובכל זאת קוראת לה הגמרא "מוצאי שביעית", לכן הפירוש של מוצאי שביעית הוא סוף שנת השביעית.

נראה שהתרצן חלק על המקשן בשתי הנחות: א. החשבון כמו ר' יהודה ולא כמו חכמים. ב. החורבן היה בשנה ה-421 לבניין ולא בשנה ה-420[9]. אך לפי דברי בעל כו"פ התרצן חלוק על המקשן רק בהנחה הראשונה, וגם בתירוץ הוא ממשיך להניח שהחורבן היה בשנת ה-420[10].

 

אחרית דבר

ייחוס הדברים לרש"י ולר"ת נובע מכך שבפניו של בעל כפתור ופרח לא היו פירושי רש"י ותוספות למסכת עבודה זרה, והמקורות היחידים שהיו בפניו הם הרמב"ם, פירוש בעל המאור וספר התרומה. ככל הנראה, בעל כפתור ופרח ניסה להבין את פירושי רש"י ור"ת מתוך ספר התרומה, וכנראה שגם השתמש בפירוש של רבו ר' אליעזר מקינון[11]. נטילת פירושי רש"י ור"ת מכלי שני ולא מן המקור, מסבירה חלק מהדברים התמוהים המופיעים בדברי בעל כפתור ופרח.

 

נספח: טבלת עזר להבנת השיטות

 

	ליצירה בהר"ד	3828	3829	3830	3831	4000	4001
	ליצירה וי"ד	3827	3828	3829	3830	3999	4000
	לבניין בית שני	419	420	421	422
	הגירסה
רש"י	"וניטפי חדא שתא"		* חורבן 1 לשמיטה	1 לחורבן		171 לחורבן	172 לחורבן
רשב"ם	"וניטפי חדא שתא"			* חורבן 1 לשמיטה	1 לחורבן	170 לחורבן	171 לחורבן
רמב"ם	ללא		* חורבן 7 לשמיטה	1 לחורבן 1 לשמיטה		171 לחורבן	172 לחורבן
רז"ה	ללא			* חורבן 1 לחורבן 1 לשמיטה		171 לחורבן	172 לחורבן
ר"ת	"נבצר תרי שתי או נטפי חמש שנין"		* חורבן ? (הגר"א) 380 לשטרות 7 לשמיטה	* חורבן (ספר הישר) 381 לשטרות 1 לשמיטה
רש"י (כו"פ)	ללא		* חורבן 1 לחורבן 1 לשמיטה			172 לחורבן	173 לחורבן
ר"ת (כו"פ)	ללא		* חורבן 1 לחורבן 7 לשמיטה	1 לשמיטה		172 לחורבן	173 לחורבן
רמב"ם (כו"פ)	ללא		* חורבן 7 לשמיטה	1 לחורבן 1 לשמיטה		171 לחורבן	172 לחורבן
תרומה (כו"פ)	"וניטפי חדא שתא"	1 לשמיטה	* חורבן 1 לחורבן 2 לשמיטה			172 לחורבן	173 לחורבן
	חשבון קע"ב של בעל כפתור ופרח	קע"ג	קע"ב	קע"א	ק"ע	א'