המעין

ספר העיטור – לקראת מהדורה חדשה / הרב אריה כץ

הורדת קובץ PDF

הרב אריה כץ

ספר העיטור – לקראת מהדורה חדשה

א. פתיחה

ב. חשיבותו של הספר

ג. על מיעוט השימוש בו כיום וסיבותיו

ד. המהדורות החדשות

ה. מהדורת מכון 'מעליות' שבהכנה

א. פתיחה[1]

ספר העיטור, או כפי שהוא נקרא על ידי מחברו ספר "עיטור סופרים", חובר על ידי רבי יצחק בן אבא מארי ממרסיליה שבפרובנס (היא העיר מרסיי שבדרום צרפת) במחצית הראשונה של המאה האחרונה לאלף הרביעי (סוף המאה ה-12 למניינם). המחבר, שהיה בן דורם של הרמב"ם והראב"ד ובן דורו הצעיר של רבנו תם, עסק בספרו זה ובספר "עשרת הדברות" (שנדפס כחלק מספר העיטור) ברוב חלקי ההלכה שנוגעים לזמן הזה, אולם חלק הארי של ספרו מוקדש להלכות שטרות וגיטין[2].

 

ב. חשיבותו של הספר

כמה גורמים עומדים בבסיס חשיבותו הגדולה של הספר:

1. מדובר בחיבור מקיף ומעמיק ביותר, בעיקר בעיסוקו בדיני שטרות. דרכו של המחבר לעבור סוגיה סוגיה הקשורה לנושא הנידון, כשהוא מתחיל בדרך כלל מציטוט דברי הגמרא, ומביא את הדעות השונות בהסבר הסוגיה ובפסיקת ההלכה בראשונים שלפניו, כולל את ראיותיהם ואת הקשיים שבשיטתם. אולם בניגוד לשאר ספרי האסופות המחבר ממשיך ודן בעצמו בסוגיה ומגיע להכרעה, לעיתים בהסכמה עם שיטות הראשונים שלפניו ולעיתים במחלוקת עימן.

2. למחבר הייתה גישה נרחבת לספרות הגאונים, כולל ספרים, פירושים ותשובות שלא הגיעו לידינו, לא במקורם ואף לא מתוך חיבורי ראשונים אחרים. כך לדוגמה, חלק גדול מליקוטי 'ספר המתיבות' שהוציא לאור הרב בנימין מנשה לוין מקורם בספרו של רבנו, והם אינם נמצאים באף מקור אחר. גם קטעים נרחבים מפירושי רבנו חננאל שסופחו לאוצר הגאונים מקורם בדברי רבנו, ואף יתכן מאוד שחלק מדברי רבנו חננאל שמצויים בדברי ראשונים אחרים, מאוחרים לרבינו, מקורם בדברי רבנו.

כדי לשבר את האוזן נדגים את כמות ומבחר האזכורים לספרות הגאונים (ובכללה דברי רבנו חננאל ורבנו ניסים גאון) בשמונה המאמרות הראשונים של העיטור, שהם כעשרה אחוזים מהספר. ראש וראשון הוא רבנו חננאל שמופיע למעלה מעשרים פעם, ומיד אחריו רב האי גאון שמופיע קרוב לעשרים פעם. עוד גאונים שמוזכרים בשמותם כמה וכמה פעמים הם רב נחשון, רב צמח, בעל המתיבות, רב שמואל בר חופני, רב נטרונאי ובעל הלכות גדולות (ר"ש מקיירא). בנוסף הוזכרו גם רב יהודאי, רב אחאי, רב פלטוי, רב עמרם, רב חופני, מר רב כהן צדק, מר רב משה, רב שר שלום ורס"ג. עוד נמצאים בספר כ-15 אזכורים בסתם של גאון, גאונים וכדומה. כמו כן, רבנו מזכיר פעמים רבות פירושים והלכות בשם "רבוואתא" שמקורם בתורת הגאונים.

3. בספר קיים שילוב כמעט ראשון מסוגו (שאופייני לחכמי פרובנס) בין תורת חכמי ספרד לתורת חכמי צרפת ואשכנז: הרי"ף מובא בשמו הן מספרו והן מתוך תשובותיו יותר מארבעים פעם (זאת מלבד הציטוטים הרבים מתוך הרי"ף ללא אזכור שמו). מבין חכמי ספרד האחרים נזכרים פעמים רבות תלמידיו הגדולים של הרי"ף רבינו אפרים מקלעא (שחיבוריו לא הגיעו לידינו) והר"י מיגאש, וכן ר' יהודה ברצלוני שרבנו מתייחס אליו כאל רבו (הוא מכנה אותו בשם 'הרב' או 'הרב המחבר'). בנוסף, רבנו שהיה מבוגר מהרמב"ם מזכירו בספרו כמה פעמים (בשמו או בתור "הבבלי"). מבין חכמי צרפת ואשכנז מובאים בעיקר פירושי רש"י והרשב"ם, אולם רבינו מזכיר חכמים רבים נוספים, כמו רבנו תם, רבנו קלונימוס ובנו רבנו משולם, ר' יצחק בן יהודה (המכונה הצרפתי) ועוד. חכמי פרובנס המובאים בספרנו הם בעיקר ראב"י אב"ד המכונה "קרובנו", ורבי יצחק אביו של רבנו. יש בספר העיטור גם אזכורים לא מעטים של חכמים מארצות נוספות: רבנו ברוך מארץ יוון, רבי נתן בעל הערוך מאיטליה, ובן דורו של העיטור רבנו הלל בן אליקים מפרש הספרי והספרא, שחי באיזור יוון.

על חשיבותו הגדולה של ספר העיטור בתקופת הראשונים יעיד המספר הגדול של החכמים שהשתמשו בו וציטטו מתורתו, חכמים מכל קצוות אירופה וצפון אפריקה. הראשונים הספרדים שמביאים פעמים רבות מדברי רבנו הם בראש ובראשונה הרשב"א ותלמיד-תלמידו המגיד משנה, אולם גם תלמיד הרמב"ן רבי שמואל בעל התרומות (לרוב הוא מזכירו שלא בשמו), הריטב"א, המאירי (הוא מכנה אותו "חכמי פרווינציה"), הר"ן והרשב"ש מביאים פעמים רבות מתורתו, ובנוסף הזכירוהו לעיתים הרמב"ן עצמו, הר"י אלמדארי, ר"י קרקושא, בעל החידושים מכת"י לגיטין, הנימוקי יוסף, התשב"ץ ובספר כפתור ופרח. מבין הראשונים מפרובנס הוא מוזכר על ידי רבנו ירוחם וע"י ראב"ן הירחי בעל המנהיג, ומבין ראשוני אשכנז הוא מוזכר הרבה ע"י תלמידי מהר"ם מרוטנבורג - בעיקר בעל הגהות מיימוניות והמרדכי, אך גם פעמים לא מעטות ברא"ש ובטור.

מרן הבית יוסף מזכיר את ספר העיטור בהקדמתו כאחד מספרי הפוסקים עליהם מבוסס ספרו, והוא מוזכר בו למעלה מ-800 פעמים, בחלוקה כמעט שווה בין ארבעת החלקים[3].

חשיבותו של הספר מתבטאת אם כן בהיקפו, עמקותו ורחבותו, בהבאת מקורות קדומים רבים שאינם ידועים לנו ממקור אחר, ובשימוש רב שנעשה בו בפרשנות התלמוד ובפסיקת ההלכה מיד בסמוך לצאתו לאור ובמשך דורות רבים.

 

ג. על מיעוט השימוש בו כיום וסיבותיו

אף על פי כן, במהלך הדורות האחרונים התמעט מאוד השימוש בספר, וכיום הוא אינו עולה על שולחנם של רבים מהלומדים. נראה שחברו לכך כמה גורמים:

1. סדרו של הספר: מרבית ספרי ההלכה והפרשנות מסודרים לפי סדר המסכתות או לפי סדר הגיוני ושימושי כלשהו. לעומת זאת העיטור מסודר בסדר אסוציאטיבי: ששת שערי הספר (מלבד חלק 'עשרת הדברות' שהוא למעשה כספר בפני עצמו) מבוססים על הגמרא בחולין (ט, א) שמציינת את הדברים שתלמיד חכם צריך לדעת. השער הראשון ('כתב'), שמחזיק את חלק הארי של הספר, עוסק בעיקר בדיני שטרות, וכולל בתוכו עשרה מאמרות בעניין כתיבת שטרות, ומשם עובר המחבר לסדר אנציקלופדי-ייחודי: הנושאים מסודרים לפי האלף-בית, לפי סדר ראשי התיבות "תשקף בגזע חכמה". סידור זה מקשה מאוד על הלומד והמעיין בספר.

2. השיבושים הרבים שבמהדורות הספר: חלקו הראשון של הספר (שער 'כתב', שכאמור לעיל מהווה את רובו של הספר) נדפס מוקדם יחסית, בשנת שס"ח (1608), אולם הדפסה זו והבאות בעקבותיה מלאות בשיבושים שמקשים מאוד על הלומד. החלק השני הודפס בתקופה מאוחרת בהרבה, לפני כמאה וחמישים שנה בלבד, בדפוס מאוד לא נוח לקריאה. גם לאחר שהודפסו מהדורות יפות של ספרים אחרים נותר ספר העיטור בשממונו, ורק בשנים האחרונות ממש יצאו כמה מהדורות נוחות יותר ללימוד (כדלהלן).

3. קושי בהבנת דברי רבנו: מדובר כאמור בחיבור ייחודי שמביא שיטות שונות, מקשה ומתרץ, מביא ראיות ומכריע, כשלא תמיד ברורה כוונת רבנו. במשך השנים נכתבו כמה פירושים על הספר, אולם הם נתנו מענה חלקי בלבד. נזכיר את החשובים שבהם:

החיבור הראשון שנדפס כבר בשנת תע"ד הוא 'בני יעקב' לר' יעקב ששון. חיבור זה מבאר את דברי העיטור רק עד המאמר השביעי, ובנוסף הוא הודפס בצורה מאוד לא נוחה לקריאה, ומאריך מאוד בדבריו. בשנת תקט"ז הודפס חלקו הראשון של ספר העיטור (שער כתב) כשסביבו הביאורים 'עיטור סופרים' ו'מקרא סופרים' מאת רבי אברהם גירון. הדפסה זו אף היא אינה נוחה לקריאה, וגם שם לעיתים המחבר מאריך מאוד. בשנים תרל"ד-תרמ"ה נדפס ספר העיטור כולו על שני חלקיו בידי רבי מאיר יונה ברנצקי, שצירף לו ביאור בשם 'שער החדש'. הדפסה זו הינה הדפסה ברורה יותר עם ביאור על כל ספר העיטור, וגם הגהות שהגיה המפרש במקומות רבים שיש בספר (המהדורות הנפוצות כיום של ספר העיטור הן דפוסי צילום של מהדורה זו, ומתוך מהדורה זו גם הוקלד ספר העיטור לתוך פרויקט השו"ת). אולם גם למהדורה זו יש שני חסרונות מרכזיים: האחד, מהדורה זו מבוססת אף היא על הדפוסים הקודמים על כל שיבושיהם, וההגהות נעשו מסברה ולא מתוך כתבי יד. השני, לא מדובר בפירוש שמבאר את דברי רבינו באופן שיטתי, אלא בעיקר בציונים ומראי מקומות לדבריו, והפניות לראשונים ולשולחן ערוך. הגהותיו מצויות בפירוש עצמו ולא בגוף הספר, מה שמקשה על השימוש בהם. כך שעל אף התועלת הגדולה שבהוצאה זו, היא עדיין אינה מספקת כדי להנגיש את הספר ללומדים.

4. "הקללה" המוזכרת בחיד"א: מעבר לכל האמור לעיל, דומה שאחד הדברים המרכזיים שהרתיעו את הלומדים מלעסוק בספר העיטור, ואת גדולי הדורות מלהירתם למשימת הוצאתו לאור בצורה מכובדת ועם פירוש מקיף, הם דברי החיד"א בשם זקני ירושלים (שם הגדולים חלק ועד לחכמים מערכת ע):

ספר העיטור וספר רבינו ירוחם הם מבחינת סוד עלמא דאתכסיא, וכל מי שעושה ביאור עליהם - או נאבד הביאור, או חס ושלום ייפטר במבחר ימיו. וספר העיטור כבר כתבנו דכמה רבנים עשו פירוש ונאבדו, והרב בני יעקב נח נפשיה בן ל"ב... ומכאן תראה קדושת הרב מהר"א גירון שעשה ביאור לאיזה חלק מהעיטור ויצא לאור, והאריך ימים ושנים.

 

ד. המהדורות החדשות

רק בשנת תשע"ט יצאה לאור מהדורה מוגהת של העיטור על פי כתבי יד. מהדורה זו היא גם מהדורה מאירת עיניים מבחינת הדפסתה, והיא גם מחולקת לפסקאות וכוללת בתוכה ציוני מקורות לדברי חז"ל. אלא שמהדורה זו אינה כוללת ביאורים לדברי רבינו. יתר על כן, שיטת העבודה לפיה נבחר הנוסח לא נמסרה על ידי המהדירים, ונראה שהם התבססו על נוסח הדפוסים ורק הגיהו אותו באופן לא עקבי על פי כתבי היד. גם אין במהדורה זו מדור שינויי נוסחאות מסודר, ורק לעתים בסוגריים הובאו בגוף החיבור מעט שינויי נוסחאות.

ממש לאחרונה יצאה מהדורה מוגהת נוספת של העיטור בשני כרכים על ידי הרב יאיר חזן שכוללת את שער 'כתב'. מהדורה זו כוללת בתוכה גם מדור שינויי נוסחאות, וכן מדור ציונים וביאורים בשם "יאיר נתיב". אף על פי כן, לאחר שעיינו במהדורה זו מצאנו שעם כל המעלות שבה יש מקום רב לההדרה נוספת ומסודרת של ספר העיטור, משתי סיבות עיקריות:

1. הרב חזן אף הוא כקודמו החליט לקחת כנוסח הבסיס את נוסח הדפוס, ועל גביו לציין שינויים על פי כתבי היד. עיון במדור שינויי הנוסחאות גם מעלה שרק שינויי נוסחאות מובהקים הובאו שם.

2. מדור הציונים והביאורים מכיל בעיקר ציוני מקורות וביאורים קצרים, ופחות השוואות לדברי ראשונים אחרים, או הסברים למקומות לא ברורים בדברי רבינו.

 

ה. מהדורת מכון 'מעליות' שבהכנה

שיטת העבודה במהדורה שלנו כוללת את קביעת הנוסח, חלוקה לפסקאות ומתן כותרת לכל פסקה, וכן נוספו שלושה מדורים: מדור שינויי נוסחאות, מדור ציונים ומקורות ומדור ביאורים:

1. הנוסח: מהדורתנו מבוססת על נוסח כתבי היד. העדפנו שלא לעשות מהדורה אקלקטית[4] אלא להסתמך על כתב יד העיקרי, שנחשב כתב היד המשובח יותר. סמכנו על קביעתו של ד"ר מרדכי גלצר במחקר שערך בשנת תשד"מ על ספר העיטור, ובו הוכיח שכתב היד שבספריית הוותיקן (המכונה במהדורתנו כת"י רומי) הוא כתב היד המשובח ביותר, ואכן במהלך עבודתנו נוכחנו גם אנו שכך הוא. במקומות שכתב יד זה חסר התבססנו על כתב יד אוקספורד[5]. רק במקרים שבהם התברר לנו שקיימת טעות סופר בכתבי יד אלו, או שגרסת כתבי היד האחרים או גרסת הדפוסים קרוב לוודאי מדויקת יותר, בחרנו בנוסחים האחרים, וכמובן הערנו על כך. במקרים חריגים מאוד, שבהם ברור שכל עדי הנוסח לא מדויקים, הגהנו מסברא, ואז השתמשנו בסוגריים עגולים כדי לציין את הנוסח המוטעה והקפנו בסוגריים מרובעים את הנוסח שנראה לנו נכון.

חריג לכלל זה הם הקטעים והפסקאות המרובים שנמצאים בכתבי יד אוקספורד ומינכן ואינם מצויים בכתבי יד אחרים ובדפוסים. אף שעל חלק מתוספות אלו מצוין בפירוש שהן הגהות, וגם על רבות מהאחרות ניכר שהן הגהות ואינן מדברי רבינו (אם כי ייתכן מאוד שחלק מהן הוא תוספות של רבינו עצמו במהדורה בתרא), מכיוון שפעמים רבות יש לתוספות אלו חשיבות להבנת דברי רבינו או בתור שיטות נוספות, הבאנו אותן בגוף הספר, אם כי במוסגר ובגופן מוקטן כדי שהלומד יבין שמדובר בתוספת.

2. מדור שינויי הנוסחאות: השתדלנו לציין לכל שינויי הנוסח המשמעותיים שמופיעים בכתבי היד ובדפוס הראשון. כדי לא לייגע את הלומד התעלמנו משינויי נוסח מינוריים כגון כתיב מלא וחסר, תיקוני לשון קלים, חילופי אותיות שאינם משנים משמעות וכדומה.

3. מדור ציונים ומקורות: מדור זה מכיל ציוני מקורות מלאים לדברי חז"ל שרבנו מזכירם וכן להפניות של רבנו למקומות אחרים בספרו. ההפניות מצוינות על פי שם הפרק בספר, וכן על פי הדף והטור שבמהדורת רמ"י הנפוצה[6]. להפניות הפנימיות שבתוך עשרה מאמרות השתדלנו להוסיף גם את מספור הפסקה שבמהדורתנו.

4. מדור ביאורים: זהו הלב של מהדורתנו. במדור זה השתדלנו להביא את הדברים הבאים:

א. הפניה למקומות נוספים בתוך דברי רבינו שבהם הוא דן באותה סוגיה.

ב. ציון מקורותיו של רבינו בספרות הגאונים והראשונים הקדומה כפי שהגיעה ידינו.

ג. הפניה לראשונים עד לתקופתו של הבית יוסף שציינו לדברי רבינו. הפנינו לאחרונים מאוחרים יותר שדנו בדברי רבינו רק במקום שבו היה בדבריהם כדי להוסיף בהבנת דברי רבינו וכדומה.

ד. השוואת דברי רבינו לדברי ראשונים אחרים שדנו בסוגיות אלו, בעיקר ציון לראשונים נוספים שמביעים עמדה שהובאה בדברי רבינו, מביאים לה ראיות, מקשים ומתרצים עליה או מביאים דעות מנוגדות.

ה. ביאור דברי רבינו במקומות שהם אינם ברורים דיים. במקומות שבהם דברי רבינו ארוכים והם מתפרסים על פני כמה שלבים, השתדלנו להקדים בתחילת הדברים את סדר מהלך הדברים כדי שהקורא יוכל לרוץ בהם. בדרך כלל לא ביארנו את דברי הגמרות שהביא רבינו, מתוך הבנה שמן הסתם הלומדים במהדורה זו אינם זקוקים לכך.

ו. קושיות ותירוצים על דברי רבינו (בעיקר מתוך דברי האחרונים שדנו בדבריו).

השתדלנו ללכת בקו התפר, לא להעמיס על הקורא יותר מדי במדור הביאורים, וגם לא להשמיט ידיעות חשובות או ביאורים שעשויים להיות לעזר ללומד. אנו מקווים שנצליח במשימה לא פשוטה זו[7]. אנו תקווה שהמהדורה החדשה תצליח ותַקנה מחדש את הכבוד הראוי לספר העיטור, שהוא כאמור אחד מספרי הראשונים החשובים ביותר.