המעין

על הספר 'תשובות ר' יצחק בן שמואל מדמפייר – ר"י הזקן' / הרב יהודה ליב קלירס

הרב יהודה ליב קלירס

על הספר 'תשובות ר' יצחק בן שמואל מדמפייר – ר"י הזקן'

לפני יובל שנים בשנת תשי"ד הוציא לאור אברהם י' איגוס את הספר "תשובות בעלי התוספות" הכולל מאה שלושים וחמש תשובות חדשות מכתבי יד שעד זמנו לא ראו אור הדפוס, מאת שלושים ותשעה מגדולי רבני אשכנז וצרפת שחיו במאות י"א-י"ג. רבנים אלו היו מבעלי התוספות המפורסמים. הם היו מנהיגי הדור וראשי הקהילות של אשכנז וצרפת. מאז לא יצא לאור קובץ תשובות של בעלי התוספות, עד לאחרונה שהמהדירים פנחס רוט ורמי ריינר זכו להוציא לאור את הקובץ "תשובות ר' יצחק בן שמואל מדמפייר" (ירושלים, מקיצי נרדמים, תש"ף, לט+331 עמ'), תשובותיו של ר"י הזקן מראשי בעלי התוספות, נכדו של רש"י, מתלמידיו המובהקים של רבינו תם וממשיך דרכו. כפי שכתבו המהדירים בהקדמה החל בעבודה זו לפני שנים י"מ תא שמע ז"ל, ובעקבותיו "במשך שנים ארוכות נקראו חיבורי הראשונים וממשיכיהם בספרי דפוס וכתבי יד" ומהם ליקטו ואספו המהדירים לספר זה את כל התשובות של ר"י הזקן מכתבי היד ומהדפוסים, והוסיפו להן מבואות והערות וחילופי נוסחאות והפניות. הם גם מודים לארי שבחבורת חוקרי תורת ראשוני אשכנז בימינו, ר' שמחה עמנואל הי"ו, שסייע בידם במהלך ההדרת הספר.

דבר גדול עשו המהדירים, וטובה רבה היטיבו לעולם התורה. אולם יש מקום להערות על מלאכתם, והרי הן לעיונם של הלומדים (ועוד אחרות נשארו באמתחתי).

א. הספר מכיל מאה ארבעים תשובות ודאיות ועוד חמש תשובות שספק אם הם של ר"י הזקן. אך יש בתוך התשובות ה'וודאיות' שלוש תשובות שר"י הזקן לא מוזכר בהן כלל, סי' טו, סי' קכ, וסי' קלו, והראיות שהן של ר"י הזקן חלשות וקלושות מאוד. מן הראוי היה לכלול אותן בין התשובות המסופקות שבסוף הספר.

ב. ראוי לציין שרק שתי תשובות, סי' ט וסי' קכג, הן חדשות לגמרי ועוד לא באו לעולם בדפוס, ועליהן אפשר לברך 'שהחיינו', אבל שאר מאה שלושים ושמונה התשובות אינן חדשות ממש וכבר ראו אור עולם. כאן בספר נאספו כולן למקום אחד והושוו ולובנו וזוקקו ע"י השוואה לכתבי יד ולשאר ספרים.

ג. יש עוד שתי תשובות של ר"י הזקן שנעלמו מעיני המהדירים ולא זכו להיכנס לספרם. האחת נמצאת ב'תשובות בעלי התוספות' שההדיר א"י איגוס בסי' קל: "ומעשה בא לפני ר"י הזקן ממטבע שנפסל, והשיב שיעשו כמו שתיקן השלטון, דדינא דמלכותא דינא, וכן בשם רשב"ם נהג כן ר"ת. ועוד המנהג כן בכמה מקומות, ומנהג מבטל דין והלכה, כדאיתא בירושלמי פרק השוכר את הפועלים. ומעשה בא בבורגוני"א באלמנה אחת לעניין כתובה, ושלח ר"י לעשות כמנהג המדינה ולהגבות לה כתובתה. ושלום. יצחק בר אהרן תנצב"ה". השנייה נמצאת בהגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ד: "מעשה ששלח נכרי פת לישראל ביו"ט אחרון של פסח, וקבלתו הנכרית שלא בפני היהודי, ובהוודע לישראל צוה להצניע בבית הנכרי, ולמחר שאלו לר"י והתירו, משום דהיתרא ניחא ליה למיקני ולא איסורא, הכי נמי לא היה דעת ישראל לקנות חמץ בפסח עד למחר, ולא קרינן ביה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח". ע"כ. ודאי שתשובות אלו 'הלכה למעשה' של ר"י הזקן מקומם בקובץ התשובות שלו, ובמהדורה הבאה בודאי שהן תצורפנה לקובץ.

ד. החידוש בקובץ 'תשובות ר"י הזקן', ובזה הוא שונה משאר ספרי התשובות, שספרי התשובות מקורם בדרך כלל בתשובות בכתב שהשיב המחבר לשואליו בענייני הלכה למעשה, וכאן בספר 'תשובות ר"י הזקן' חלק מהתשובות הן תשובות בעל פה לשאלות שר"י הזקן נשאל על ידי תלמידים בבית המדרש בשעת הלימוד בביאור סוגיות התלמוד והשיב עליהן בעל פה, והן נכתבו על ידי התלמידים שרשמו את המשא ומתן שהיה בבית המדרש. בהמשך הן נדפסו בתוספות שלנו על הש"ס ובעוד ספרי פרשנות על התלמוד, ומהם נלקטו ונעשו 'תשובות', והן מוצגות כשוות ערך לתשובות שר"י הזקן כתב בכתב ידו בענייני הלכה ומעשה.

ה. בליקוט התשובות יש דברים ייחודיים ומעניינים. יש תשובה שאינה תשובה, אלא סיפור על מקרה שבו ר"י לא רצה לענות תשובה. כך נכתב בסי' נה מתוך תוס' בע"ז: "זה היה מעשה, ולא היה ר"י רוצה לומר לא איסור ולא היתר". מרוב חביבות לדברי ר"י הזקן הכניסו המהדירים גם "אין תשובה" זו לספר התשובות, ויש מקום לדון בזה. כמו כן את התשובה בסי' ג השיב ר"י לבנו ר' אלחנן, ומדובר בהלכה קצרה של עשר מילים בלבד. המהדירים מעירים שבשלוש מקבילות, תוס' שלנו בגמרא, תוס' ר"י שירליאון, ובספר 'על הכל', לא נזכר שר"י הוא זה שאמר את הדברים לר' אלחנן, אך כיון שבכת"י אחד נזכר שר"י השיב את הדברים העדיפו המהדירים להאמין לכת"י זה מול שאר המקורות, וגם זו לא החלטה מובנת מאליה.

ו. לדעתי צורם שבכותרת הספר נקרא המחבר "ר' יצחק בן שמואל". ראשית, אביו של ר' יצחק, שהיה בנו של רבי שמחה מויטרי בעל 'מחזור ויטרי' וחתנו של רש"י, גיסם של רשב"ם ורבנו תם, לא זכה בשום תואר כבוד, לא 'רבי' ואפילו לא 'ר'', אף שהיה מתלמידי החכמים שבדורו ומבעלי התוספות. ר"י עצמו חותם תמיד 'יצחק ב"ר שמואל' או 'בר' שמואל' שהכוונה "בן רבי", ומעולם לא כתב את שם אביו בלי תואר כבוד. א"א אורבך כתב ב'בעלי התוספות' שר' שמואל היה תלמיד חכם והכתירו אותו בתואר 'חסיד'. וכך כתוב ב'מרדכי' מסכת בבא מציעא רמז שכא, וכן בהגהות מיימוניות הל' מכירה פי"א הל' יג אות ח "וכן מצאתי בדברי הרב רבי יצחק בן החסיד רבי שמואל". לדעתי לא היה ראוי לכתוב את שמו בלי שום תואר רבני.

ועוד, גם בנו ר"י הזקן עצמו זכה בספר לתואר כבוד 'מקוצץ', 'ר'' ולא 'רבי' או 'רבינו' כפי שקראו לו תלמידיו. הוא היה גדול בעלי התוס', ושמו מופיע בכל עמוד בש"ס, מדוע אינו ראוי לתואר רבני מלא כמו שכינו אותו תלמידיו וכל שאר הראשונים?

ז. ישנן כמה תקלות בסדר הכרונולוגי בראש ההקדמה: המהדירים מונים את בעלי התוס' תלמידיו של ר"י, ומקדימים את ר"ש משאנץ לאחיו ריצב"א שהיה מבוגר ממנו, ובהמשך הם מזכירים את דודיו של ר"י ומקדימים את ריב"ם לרשב"ם, למרות שכידוע רשב"ם היה גדול בשנים מאחיו הריב"ם.

ח. בהקדמה בעמ' ג כתבו המהדירים על הקשר בין ר"י לדודו הרשב"ם, אך קיצרו במקום שצריך היה להאריך. הם הביאו דבר אחד בלבד שר"י שאל מרשב"ם שמוזכר באור זרוע סי' תעב בעניין הכשר בשר מלוח, אך יש להוסיף עוד שתי דוגמאות מעניינות שר"י כותב ששמע אותן מרשב"ם. הראשונה נמצאת באור זרוע ח"א הלכות יבום וקידושין סי' תרכז, וכן בפסקי או"ז יבמות: "ויש אומרים שיש במדרש גר וגיורת שנישאו יחד בגויותם לא יתקיימו יחד בגירות פן יחזרו לסורן. ומעשה היה והפרידום זה מזה, ולא ידע רבינו יצחק למה הוצרך לעשות כן, דהכא משמע להדיא דשרי. וגם מרבינו שמואל [בסימני או"ז: רשב"ם] מנוחתו כבוד שמע שמותר". השנייה היא שאלה ששאל ר"י את רשב"ם, ובה הקדים דברים על עצמו ועל אביו, הקדמה שלא נמצאת בעוד מקום. מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה סי' צא באמצע התשובה): "ואני יצחק בן החסיד רבי שמואל כבר ימים רבים תמהתי על פסק רב האיי, דאין כח בידו לבטל פסק התלמוד, כי יש לומר דאפילו לרבי יהודא ההוא פיסקא אתי, דאף על גב דאמר בשאר אסמכתא לא קניא, בההיא קניא, דשאני התם דאמר לבטלו זכוותיה. ושאלתיה לרבינו שמואל, והשיב לי כי רב אלפס גאון חולק על רב האיי. וכך השיב: יגעתי ומצאתי בספר הגאון רבי יצחק האלפס שהוא כעין הלכות גדולות, שפירש בגט פשוט פלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודא, ומייתא עלה הלכתא דנדרים והלכתא אסמכתא קניא וכו'. הכי אמר הגאון האי דינא ליתא אלא במתפיס זכוותיה בלחוד וכו' כגון בנדרים, ואותו גאון חולק על רב האיי. כך השיב לי".

כמו כן לא הזכירו המהדירים דברים הידועים לכל לומדי הגמרא, שבתוס' על הש"ס ובראשונים ובפוסקים ר"י הזקן נלחם 'מלחמתה של תורה' עם דודו הרשב"ם וחולק עליו בביאורי סוגיות וגרסאות בש"ס למעלה מארבעים פעם, ויש פעמים שרשב"ם חזר בו והסכים לר"י הזקן, ולא הארכנו להביאם כאן. ועוד דבר מעניין וייחודי מצאנו, שבעל התוספות בבבא מציעא (צד, א ד"ה אמר רב) נמנע מלהביא את פירוש רשב"ם כי אינו נראה לר"י: "ופירוש רבינו שמואל אין נראה לר"י כלל, לכך לא כתבתיו".

ט. בהקדמה בעמ' ט כותבים המהדירים: "ר"י הכיר את תלמיד רשב"ם ר' יוסף בן משה מטרוייש, רבינו פורת. הוא סיפר על שיחה ביניהם, שבה ר' יוסף התלונן 'על המנהג שנוהגים עכשיו שלוקחים גיתות בעוטות בעצים ובמקלות', ושטח בפני ר"י את חששותיו בנושא (תשובה סי' נא, נלקח מתשובות מהר"ח או"ז).

אמנם יש לציין, שהחידוש המובא כאן שר"י הכיר את ר' יוסף פורת המבוגר ממנו ואף שוחח עמו והוא התלונן בפניו, חידוש גדול זה הוא פרי ידם של המהדירים, ואינו כתוב בתשובה. המהדירים הוסיפו מילה אחת בנוסח התשובה וממנה נעשה מגדל הפורח באוויר, ולמעשה כנראה שמעולם לא ראה ר"י את רבנו פורת. זה לשון התשובה בכתה"י: "זה ימים רבים שמעתי בעיני הרב ר' יוסף ב"ר משה מטרוש על המנהג שנוהגים עכשיו..." וכו'. המילה 'בעיני' תמוהה, והמהדירים הגיהו אותה ל'שמעתי [מפי] הרב ר' יוסף', וכך נוצרה הידיעה הבלעדית שר"י דיבר עם ר' יוסף פורת תלמיד הרשב"ם. אך אין הכרח להגיה כך, הרבה יותר מתאים לדעתי להגיה במקום 'בעיני' – 'בשם' הרב ר' יוסף, כמו שכתבו תוס' במסכת שבת קז, ב ד"ה הצד: "ואומר ר"י בשם הרב פורת". לפי זה ר' יוסף ב"ר משה לא דיבר אישית עם ר"י ולא התלונן בפניו, אלא ר"י שמע מפי אחרים את הסיפור. וכן נראה גם מהמשך התשובה, שר"י כותב: "וכשנאמרו לי הדברים לא היה לי ירושלמי" - לא 'כשאמר לי את הדברים' אלא 'כשנאמרו לי', לשון שמשמעותה ששמע את הדברים מאחרים. אין אפשרות לבנות חידוש כה גדול על ידי הוספת המילה 'מפי' שאינה הכרחית ויש לה תחליף סביר אחר.

י. רבות מהתשובות שבספר יש להן כמה מקורות מקבילים, ועל מהדירי הספר היה לשקול ולהחליט בכל תשובה איזה נוסח להעדיף ולעשותו יסוד, ולהביא בהערות את השינויים שבמקורות המקבילים. בכמה תשובות אפשר לחלוק על שיקול דעתם.

בנוסח סי' קא יש כמה טעויות. נוסח היסוד הוא הנוסח שבספר המרדכי מסכת מועד קטן רמז תתלח ע"פ הנוסח שבכת"י פרמא. המהדירים כתבו שבכת"י בודפסט הפיסקא לא נמצאת, אך הם התעלמו לגמרי מנוסח הדפוס של המרדכי והשינויים המהותיים שיש בו. ב'מרדכי השלם' מהדורת מכון ירושלים עמ' תקע מובא שיש חמישה כת"י של רמז זה במרדכי וכמה מהם תומכים בנוסח הדפוס, והמהדירים התעלמו לגמרי מנוסח זה. אף בהערות של 'שינויי הנוסח' לא הזכירו המהדירים את השינויים החשובים שיש בנוסח הדפוס מנוסח כת"י פרמא, ובכך באו לכלל טעות בהבנת תשובת ר"י הזקן.

תחילה נקדים בקצרה את העולה מנוסח התשובה של המרדכי בדפוס, נוסח הנתמך משני כת"י של המרדכי וגם מכל ספרי 'דבי רש"י', יש בתשובה ארבעה חלקים: השאלה, התשובה, הראיה מ'מחזור ויטרי' ממת שנקבר ב"חול המועד", והלימוד שלמד ר"י מ'מחזור ויטרי'.

השאלה: ר"י הזקן נשאל האם ראוי לומר "צידוק הדין" על המת בבית הקברות כשקוברים אותו ביום טוב. התשובה: ר"י הזקן השיב כי למה לא יצדיק דין שמים ביום טוב כמו בחול. ומבאר שצידוק הדין אין בו משום 'הספד' ולכן מותר לאומרו ביום טוב. הראיה שמצא ר"י לדבריו ממת שנקבר ב"חול המועד", כפי שראה ב'מחזור ויטרי' שסידר זקנו הר"ר שמחה שהיה מתלמידי רש"י 'במת שנקבר בחול המועד והיו בני אדם שמחו מלומר צידוק הדין, ועמד רש"י על רגליו ואמר עליו צידוק הדין וקדיש. ר"י מסיים את התשובה: "ומכל מקום אין אני רואה לחלק בין חול המועד ויום טוב בדבר הזה". יש כת"י שכתוב בו (נוסח מכון ירושלים) "ואומר אני שאין אני רואה לחלק". משמעות סיום התשובה של ר"י לפי נוסח הדפוס וכת"י הדומים לו היא שר"י בעצמו משווה בין הסיפור שאירע עם רש"י בחול המועד לבין הסיפור שהיה אצלו ביום טוב, שהוא אינו רואה לחלק ביניהם לדינא. נוסח זה גם נתמך במחזור ויטרי שממנו לקח ר"י הזקן את הראיה מרש"י, שיצא לאור ע"י הרב גולדשמיד ע"פ ארבעה כת"י שהמהדירים מפנים אליהם, גם שם מסתיים הסיפור עם רש"י בזה שאמר צידוק הדין, בלי כל הוספה של דברים של רש"י בעניין יו"ט. גם בשאר ספרי 'דבי רש"י' שמביאים את הסיפור המובא ב'מחזור ויטרי', והם 'תשובות רש"י' סימן קפט, 'ספר האורה' ח"ב סימן קמו, 'איסור והיתר' לרש"י סי' קלח (עמ' קלג במהדורת מכון ירושלים) , 'ספר הפרדס' לרש"י הלכות אבילות (קושטא עמ' צח טור א), בכל חמשת הספרים האלו לא מובאת ההוספה הדנה על 'צידוק הדין' ביום טוב עצמו. לכן מסתבר שזו הוספה שר"י הזקן עצמו לומד מתוך המעשה שהיה עם רש"י.

אך המהדירים ב'מבוא' לתשובה כותבים: "ר"י נשאל האם אומרים 'צידוק הדין' בקבורה המתקיימת בחול המועד", וזו טעות, כי כתוב מפורש, כפי שנדפס גם במהדורתם, שר"י משיב לשואל אם ראוי לומר צידוק הדין על המת שקוברים אותו ביום טוב. טעות זו חוזרת גם במפתח העניינים עמ' 325 שם נכתב "צידוק הדין כשחל בחול המועד", ואת עיקרה של התשובה שהוא צידוק הדין כשחל ביום טוב לא הזכירו כלל.

לפי הנוסח שהדפיסו ע"פ כת"י פרמא "ועמד רש"י על רגליו ואמר צידוק הדין וקדיש ואמר אין אני רואה לחלק בין חול המועד ליו"ט בדבר הזה", על פיו משמע שזו הוספה שרש"י עצמו אמר, קשה מדוע הוצרך רש"י לדבר על צידוק הדין ביום טוב כאשר המעשה שהוא עומד בו היה בחול המועד.

* * *

בסיום הערותינו נשוב ונודה למהדירים הנכבדים על שטרחו ואספו את תשובות ר"י הזקן לספר אחד, ליבנו וזיקקו את נוסחן, מצאו את מקורותיהן וביארו אותן, בברכה שיזכו לההדיר עוד ספרים חשובים להגדיל תורה ולהאדיר.