המעין

האם מותר לקבל למוסד של חרשים ילד שכנראה לא ישמור מצוות? / הרב יעקב אפשטיין

הורדת קובץ PDF

הרב יעקב אפשטיין

האם מותר לקבל למוסד של חרשים ילד שכנראה לא ישמור מצוות?

פתיחה

א. בין גר קטן לישראל קטן

ב. מדרגות בגמילות חסדים

ג. ספקות עתידיים אינם יכולים להכריע את ההווה הבטוח

ד. הולכים אחר הרוב

ה. כל ישראל ישובו

פתיחה

בספר 'חשוקי חמד' (על בבא בתרא קכח, א) דן הרב יצחק זילברשטיין שליט"א אם יש היתר לקבל ילד חרש ממשפחה שאינה שומרת מצוות למוסד שבו ילמד את שפת החרשים. הוא מביא את מה שנפסק בשו"ת דברי חיים (אה"ע ח"ב סי' עב) שחרש שאינו מדבר גם אם הוא מבין יש לו דין חרש כמו שוטה וקטן, אמנם אם הוא מדבר קצת 'ואפילו בלשון עלגים' נחשב כפיקח, ומביא פוסקים נוספים שהכריעו כך, ולכן הוא מכריע:

ולפי זה בענייננו, החרש עתה פטור מהמצוות ולא ייענש על מה שהוא יחלל שבת, ואם ילמדו אותו להבין שפת אנשים ולהסתדר בחיים הוא עדיין יהיה פטור מהמצוות [ולכן מותר לקבלו למוסד], אבל אם ילמדו אותו גם לדבר באופן שאפשר יהיה להבין את שפתו יתכן שאין לקבלו למוסד, מפני שעתה הוא פטור מהמצוות ועל ידי מה שילמדו אותו הוא יתחייב במצוות, ומאחר והוריו מחנכים אותו לחלל שבת ולעבור על דיני התורה נוח לו שלא יתחייב במצוות.

והוא מסיים:

ויעוין עוד בתשובות והנהגות (ח"א סי' תשע) שהביא את דברי הדברי חיים הנ"ל, וכתב שייתכן שאם מדבר בתנועת שפתיו באופן ברור יותר, כמו היום שכמה בתי ספר התקדמו והדיבור יותר בהיר עד שרוב בני אדם יכולים לשוחח עמו ולהבין היטב, עדיף מרמיזה בעלמא ואולי דינו כבן דעת. ולפי דבריו אפילו אם לא ילמדו את החרש לדבר אלא שיוכלו אנשים לשוחח עמו כרגיל אסור לקבלו למוסד, כדי שלא יתחייב במצוות. וכן הורה מורנו בעל אילת השחר שליט"א.

תמצית דבריו: עדיף להשאיר את הילד החרש במומו ולא לקדמו שידע לדבר, מאשר לקדמו ולא יקיים תורה ומצוות לאחר שהתחייב בהן.

דבריו נראים לענ"ד תמוהים, וכתלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו אעלה את טיעוניי.

 

א. בין גר קטן לישראל קטן

לענ"ד דבריו מתאימים לגר קטן שמביאים אותו להתגייר ולא יקיים תורה ומצוות, שעדיף שלא לגיירו מפני שאין זו זכות עבורו שייכנס תחת כנפי השכינה ולא יקיים תורה ומצוות, ונמצא שכל גיורו לרועץ לו, ומחייבו עונשים חמורים. כך הסיק הרב אלישיב בקובץ תשובות (ח"ד סי' קכז):

א. יש לדון במי שברור שלא ישמור תורה ומצוות, אף אם נניח שגם במקרה זה חשיבי זכות [לגייר אותו] - מכל מקום יש לומר דאין זה בגדר זכות גמור ולא מהני הגיור כלל, דדוקא בזכות גמור שייך לומר זכין לקטן. ב. כמו כן יש לדון דלא שייך לומר זכין לאדם אלא באופן שהוא בעצמו כשיודע לו הדבר כשיגיע לכלל בר דעת יהיה מעוניין בזה ויבין שזה זכות בשבילו, לא כן במקרה שאין לו שום עניין בזה אף אם כלפי שמיא גליא שזה זכות. ג. לדעת כמה מן הראשונים קטן המתגייר לא חלה הגירות אלא אם כן כשיגדל יקבל עליו עול תורה ומצוות, או שזה שלא מיחה מהווה קבלת תורה ומצוות, מה שלא שייך בנידון דידן.

וכעין דבריו כתבו בפסקי דין ירושלים (דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמ' תמב):

ג. אם ההורים המאמצים אינם שומרי תורה ומצוות, וממילא ידוע שגם הילד המאומץ יעבור בוודאי על כל איסורים שבתורה כשיגדל בבית זה, פסק בשו"ת זכר יצחק סי' ב שהגיור של הילד במקרה כזה אינו זכות כי אם חובה, ובכגון זה לא אמרו זכין לאדם. וכ"פ שו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' כט אות יא, ושו"ת שרידי אש ח"ב סו"ס צו, ושו"ת דעת כהן סי' קמז וסו"ס קמח. ועי' שרידי אש שם שהגירות שהיא חובה לו בטלה ומבוטלת ואינו גר כלל, ויבוא לידי מכשול שיחשבוהו וגם הוא יחשוב עצמו לישראל, ואין לשער ולתאר את ריבוי המכשולים שיצאו מזה. ועי' אחיעזר ח"ג סו"ס כח שאין לצאת במחאה גלויה על כך, כי בעיני עמי הארץ זהו כחילול ה'. אמנם בפד"ר כרך א עמ' 375 פסק ביה"ד ביהודי שהיה נשוי בנישואין אזרחיים לנוכרית ובנם נימול ביום השמיני לא לשם גרות, ובהיותו בן חמש וחצי הביאו אביו - שאינו שומר תו"מ - לטבילה והטפת דם לשם גרות, פסק ביה"ד שבדיעבד אפשר שחלה גרותו, שאפשר שזה גופא הוי זכות לו שנתחייב בתורה ובמצוות ונדבק בזרעו של א"א, ועכ"פ לא יצא מידי ספק גר, וכאשר יגדל הילד וירצה להיות יהודי יהיה עליו לעבור שוב טבילה והטד"ב וקבלת מצוות כדין כל גר. ומרן הגריש"א שליט"א בקובץ תשובות סי' קג הכריע כדעת השרידי אש הנ"ל דלא שייך כלל לגיירו כשמאמץ אותו מי שאינו שומר תו"מ.

וע"ע תשובות והנהגות (כרך ז סי' קל).

אולם כל זאת בגוי שאינו חייב בתורה ובמצוות ואבותיו לא עמדו על הר סיני שאין התורה והמצוות זכות לו ואינו חייב בהן, ובזה שיכניסו אותו לעם ישראל ע"י גיור רק גורמים לו לחובה ולעונשים. אבל אדם מישראל הרי כבר שייך לתורה ומצוות מעצם לידתו, וכי היאך נמנע ממנו את אשר שייך לו, וכי בגלל שנולד עם מום זה של חרשות אינו מישראל? וכי אם יישא ישראלית בניו לא יהיו מעם ישראל?! ואיך ניתן להרחיקו מעם ישראל בגלל חשש שלא יקיים תורה ומצוות?

ומה שהוריו אינם מקיימים מצוות, ולכן לדעת הרב זילברשטיין סביר שאף הוא לא יקיים, איני מבין, הלא התורה ניתנה לכל ישראל, והיא שייכת ומוטלת על הוריו כמו על כל אדם מישראל, ואם הם לא מקיימים – וכי חזקה שאף הוא לא יקיים?! וכי אין חוזרים בתשובה? ולפי זה אולי אף לבנים בריאים שנולדו במשפחות שלא מקיימות תורה ומצוות לא נלמד תורה, שמא בגלל האבות שאינם מקיימים תורה ומצוות אף הבנים לא יקיימו, ואם נלמד אותם תורה ייהפכו השוגגים למזידים...

 

ב. מדרגות בגמילות חסדים

הזכות וגמילות החסד שיש בחינוך וגידול ויצירת התפתחות באדם כזה, מהיותו במדרגת 'לא בן דעת' קרוב למדרגת בעל חיים, למדרגת מדבר ואדם מישראל, עולה על החשש שלא יקיים מצוות. לפנינו אדם שמומו גורם לו להיות בעל תקשורת סביבתית מוגבלת, ובידינו להפוך אותו לאדם כמעט שלם מישראל, וכי בגלל החשש שלא יקיים בעתיד תורה ומצוות נמנע ממנו להיות אדם מישראל? עצם מדרגת אדם מישראל שמעניקים לו עולה על כל חשש העבירות שיעשה ח"ו בגדלותו. אף בגמילות חסד ישנן מדרגות, ופיקוח נפש אף הוא סוג של גמילות חסדים. בפיקוח נפש איננו עושים כלל חשבון של כמות ואיכות של תורה ומצוות שיצאו מהצלת חייו של האדם. מפני שעצם חייו של האדם מישראל עולה על הכמות והאיכות של תורה ומצוות שיצאו מאותה הצלת חיים. ולכן מחללים את השבת אף על חיי שעה שאין ברור כלל אם יוכל לקיים תורה ומצוות בשעות שנותנים לו חיים.

אף בשאלה דנן. גמילות החסד בהגדלת חייו מכעין בעל חיים למדרגת אדם מישראל, עולה בהרבה על המונח בצד השני של המאזניים שח"ו יהיה אדם מישראל עבריין. אדם מישראל חייבים לקדם אותו וללמד אותו, הרי בכך תלויים כל חייו בעתיד, אם יחיה כאדם מפגר שאין לו קשרים שלמים עם סביבתו, או כאדם בוגר עם לקויות מסוימות. ואיך נמנע ממנו ונשאיר אותו במוגבלותו?!

 

ג. ספקות עתידיים אינם יכולים להכריע את ההווה הבטוח

אף אם נניח שבעתיד אותו ילד לא יקיים מצוות, איך ניתן על סמך עתיד מסופק להחליט לגבי הווה ודאי? הרי בהווה ודאי שהלימוד יפרוץ לו שערים של הבנה ואולי גם דיבור שיהפכו אותו לאדם אחר, ואיך יתכן שחשש עתידי יכריע כבר עכשיו? מבואר בבראשית רבה (פרשה נג סי' יד):

באשר הוא שם, אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו.

ההכרעה עתה על קידום הילד הזה אינה יכולה להיות מוכרעת עפ"י ספיקות עתידיים.

 

ד. הולכים אחר הרוב

כיון שמדובר על ילד הגדל בא"י, בעצם חייו בארץ ישראל הוא כבר מקיים מצוות והוא בן העולם הבא, כאמור (כתובות קיא, א):

ורוח להולכים בה – אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אפילו אם ח"ו יחלל שבת או יאכל נבילות וטריפות הרי אינו עושה זאת כל הזמן, ורוב חייו גם כיהודי חילוני לא יעשה עבירות. ולהיפך, דווקא בגלל שיפתחו את הבנתו יוכלו לחנך אותו למוסר וליושר, כך שלפחות בעבירות שבין אדם לחברו לא יחטא. אבל אם לא יפתחו את הבנתו הרי כל גבולות של רכוש ונזק לא ייקלטו אצלו. ולכן ראוי מאוד לשקוד על חינוכו ופיתוח הבנתו השכלית ויכולת הדיבור שלו.

 

ה. כל ישראל ישובו

כיון שהשאלה הייתה על ילד הגדל בארץ ישראל, הרי אף אם חונך שלא לתורה ומצוות הוא ישוב בתשובה יחד עם כל עם ישראל ששב לא"י בקיבוץ הגלויות הגדול, הוא ישוב בתשובה אל א-לקיו, שהרי הקב"ה משיב את ישראל אליו, וכל עם ישראל בכל הדרכים הישרות והעקומות ישוב בתשובה, כאמור (בתפילת יום הכיפורים): "ועל התשובה מראש הבטחתנו". אבל אם כל התפתחותו תוגבל, ולא יפתחו את הבנתו – כיצד ישתתף עם כל עם ישראל בתשובת האומה?!

ולכן מצוה וחובה לדאוג להתעלותו והתפתחותו.