מבט חדש על "איני יודע" בפירוש רש"י לתורה / הרב משה נחמני

הורדת קובץ PDF

הרב משה נחמני

מבט חדש על "איני יודע" בפירוש רש"י לתורה

מבוא: גלגולי המחקר על "איני יודע" בפירוש רש"י למקרא

"איני יודע": קריאה חדשה

רשימת המקורות שבהן רש"י כתב "איני יודע"

ההבדל בין רשימת 'המעלות לשלמה' לרשימת 'הדרום'

סיכום הקטגוריות של לשונות האי־ידיעה בפירוש רש"י למקרא

סיכום

מבוא: גלגולי המחקר על "איני יודע" בפירוש רש"י למקרא

בפירושו של רש"י על התורה מופיעות כמה פעמים לשונות כמו "איני יודע מה בא זה ללמדנו" (פירושו לבראשית כה, ח) או "לא ידעתי פירושו" (פירושו לויקרא יג, ד) וכדומה. בקרב הפרשנים בדורות האחרונים עלתה השאלה מה בא רש"י ללמדנו באמירותיו אלו. הדעת נותנת שכאשר פרשן נתקל בפסוק שאינו יודע לפרשו, הוא פשוט מדלג לפסוק הבא. עובדה היא כי מספר הפעמים שבהן מציין רש"י כי לא הבין דבר־מה הינו גדול מאוד יחסית לפרשנים אחרים בני דורו ובכלל בתקופת הראשונים, שאצל חלקם אין כלל לשונות כאלה. עובדה חריגה זו עוררה את לומדי פירושו להתייחס לכך.

פרשני רש"י הציעו הסברים שונים לתופעה זו, אותם נביא להלן, והמסר העולה מרוב התשובות הוא ענוותנותו של רש"י, שלא בוש מלהודות שאינו יודע. במילים אחרות, רש"י אינו רק פרשן, אלא גם מדריך אותנו כיצד ללמוד וכיצד ללמד. לפיכך, לשונות ה"לא ידעתי" הם חלק אינטגרלי מהוראתו ומפרשנותו.

אני מבקש להציע פתרון חדש ושונה מהותית להסבר לשונות אלו בפירושו של רש"י.

תחילה אסקור כמה מהסברי הפרשנים ל"איני יודע" של רש"י.

1. הרב שלמה חזן (המעלות לשלמה, מערכת גדולים, עמ' צ-צב) הציע הסבר פשטני ל"איני יודע":

"רש"י ז"ל בפירושו על התורה ועל הש"ס לפעמים כותב על איזה דיבור 'לא ידעתי פירושו', או 'איני יודע מה מלמדנו' וכיוצא, והמפרשים ז"ל הקשו עליו מה בא להודיענו שאינו יודע, אם לא ידע ישתוק, וכל אחד לדרכו פנה ליישב דברי רשי ז"ל... ולפי עניות דעתי נראה לי פשוט וברור שכוונת רש"י ז"ל לפי רוב ענוותנותו וקדושתו מודיע צערו לרבים שלא ידע דבר זה כדי לקיים דברי התנא שכתב 'ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי'. אי נמי כותב כן כדי ללמד את הבריות שיתנו לב לעיין בדבר ההוא ולידע פירושו מה שלא ידע הוא ז"ל, וזה גם כן מורה על רוב ענוותנותו, שאפילו הוא לא ידע – אפשר אדם אחר, כשיעיין, יכול לידע טעם הדבר ההוא ופירושו. זה נראה לי פשוט בכוונת דברי הרב ז"ל... ומאחר שכן, שבהרבה מקומות כותב כן, הא ודאי מוכרח אתה לומר כמו שכתבתי אני הדל, שכותב כן לפי רוב הענווה דווקא ולא לסיבה אחרת, דאם כוונתו לרמוז איזה דבר, וכמו שכתבו איזה מהמפרשים ז"ל – לא היה כותב כל כך בתנ"ך ובש"ס, ומה גם שהוא בא לפרש ולבאר ביאור רחב וקל להבין ולא לסתום דבריו, וזה פשוט וברור".

2. רבי שבתי בס בספרו שפתי חכמים כתב בשם ספר קיצור מזרחי (שפתי חכמים, בראשית כח, ה, ד"ה אם יעקב ועשו):

"יש מקשים מה בא להודיענו שאינו יודע, אם לא יודע ישתוק. ויש לומר דרש"י ידע שיש ליישב בכמה אנפי כפירושי המפרשים... אבל לא ידע איזה הוא אמיתי ליישב הפשיטות של מקרא".

כלומר, כשרש"י כותב שאינו יודע מה הדבר בא ללמדנו, הוא רומז לכך שהוא מתלבט בין כמה פירושים איזה הוא הכי פשוט או נכון.

3. ד"ר יצחק אבינרי טען שפירוש זה אינו מסתבר (היכל רש"י ד, עמ' עט-פ) "כי אלפי פעמים הביא רבנו פירושים שונים ('דבר אחר', 'ויש אומרים' וכד') ולא הכריע ביניהם". לכן הוא הציע שכוונתו של רש"י במקרים מסוימים היא שיש עוד מה לחקור בעניין, כי אומנם יש כמה תירוצים לקושי, אך אף אחד מהם אינו מניח את דעתו: "רבנו כתב כן כמי שאומר: דברים בגו, טעם יש בדבר, אך לא נתברר לי כל־צרכו". הסבר שני שהציע אבינרי: "ויש שכתב כן בתמימותו ובענוותו, משום שנשאל ולא ידע להשיב", והסבר שלישי: "משום שקיווה כי יבואו אחרים וישלימו ואולי יגלו מה שנעלם ממנו", וגם הסבר זה מצביע על ענוותנותו של רש"י.

נראה שאבינרי, בשונה מהפרשנים שעסקו לפניו בסוגיית "איני יודע" בפירוש רש"י, הכיר בכך שישנם כמה סוגים של "איני יודע".

4. הרב בנימין זאב יעקובזון (דברי בן שלמה, חלק א, עמ' נא) טוען שרש"י בא לחנך את הקורא למידות טובות ולהדריכו בדרך הלימוד הנכונה:

"לפי עניות דעתי נתן לנו רש"י בדבריו 'איני יודע', 'לא ידעתי'... פירוש גדול על כל פירושיו, וחתם עליהם את חותמו: האמת לאמיתו! המפרש הכי גדול משמיענו 'לא ידעתי'... וכן מלמד הגדול את תלמידיו – והם לומדי החומש בכל דור ודור מרש"י עד סוף כל הדורות, לקיים את הכלל הגדול: למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז (מסכת דרך ארץ זוטא ג). ה'איני יודע' בדברי רש"י אינו רק האות לענוותנותו של רש"י... אלא הוא בא להורות את הגדול שיכיר את מקומו! אם רש"י אומר 'איני יודע', ילמד גם כל מי שיבוא אחריו לומר כן. והוא בא לנחם את הקטן והמתחיל שלא יתייאש אם הדברים הם מעל להשגתו. אל תתבייש – אפילו רש"י אמר: 'איני יודע'".

כלומר, את החכמים הוא בא ללמד ענווה, ואילו את התלמידים הצעירים הוא בא לעודד ולחזק.

5. הרב אברהם מאיר גלאנצר (בספרו מעייני אגם) הציע הסבר 'למדני': אולי רש"י טרח לכתוב בכמה מקומות שאינו יודע כדי שנבין שבמקומות אחרים שלא פירש, בכוונה לא פירש, ולא כי לא ידע. וכך כתב הרב גלאנצר:

"רש"י מלמדנו בזה כלל גדול בפירושיו, והוא הכלל ד"מדשתיק שמע מינה דניחא ליה"... לומדים שיטות ופשטות ברש"י משתיקתו, מהעדר פירוש על הפסוק או על העניין, ומסיקים שאם היה רש"י סובר כך או כך היה אומר את זה במפורש, ואם רש"י אינו מפרש דבר, סימן שהעניין אינו מצריך פירוש, או שאין בו פירוש אחר ממה שיש לעניין זה במקום אחר ששם פירשו... דאם לא כן לא היה נמנע מלפרש. וממילא, אלמלא הודיענו רש"י במקומות מסוימים "לא ידעתי פירושו", איך נלמוד משתיקתו דניחא ליה בפשטות הדברים בלי ביאור נוסף"...

6. רבי דוד פארדו בספרו משכיל לדוד (על פירוש רש"י לתורה) החליט להסביר בצורה מקורית את הסוגיה. על הפסוק "ועמוק אין מראה מן העור" (ויקרא יג, ד) כתב רש"י: לא ידעתי פירושו". העיר על כך רבי דוד פארדו:

"זוהי כוונת רבנו באומרו 'לא ידעתי – פירושו', כלומר: 'לא ידעתי' – הוי פירושו של לשון הכתוב. כך אני רגיל לפרש לשון רבנו בכל כהאי גוונא, שאין כוונתו להודיע צערו לרבים שלא ידע פירוש דבר זה, שאם לא ידע הרי שתיקותו יפה מדיבורו".

מובן שהסבר זה אינו מסתדר ברוב המקומות שבהם רש"י מציין שאינו יודע לפרש. למעשה, בעל 'משכיל לדוד' מבאר רק שלושה מהמקראות שבהם רש"י כתב שאינו יודע לפרשם[1]. לעומת זאת, על דברי רש"י "והרביעית לא ידעתי מה היא"[2] דן ה'משכיל לדוד' בכוונת רש"י, ומביא פירושים אחדים לתרץ את "לא ידעתי" של רש"י, ומובן מדבריו שהוא מודה שכוונת הדברים היא כפשוטם – הודאת רש"י שאינו יודע כיצד לפרש את הפסוק. גם הרב שלמה חזן בספרו 'המעלות לשלמה' (דף קח ע"א) העיר על כך: "ברם בשאר מקומות חזיתיה לרבי ז"ל [רבי דוד פארדו] שלא השווה מידותיו, וכתב היפך דבריו אלו", והביא דוגמאות לכך, וסיים: "וזו ראיה ברורה שהוא יסבור דכוונת רש"י ז"ל בלשונות אלו דווקא להודיע צערו". ואת הצעותיו של ה'משכיל לדוד' לפרש את דברי רש"י כפרשנות הפסוק הותיר ב"צריך עיון".

7. הרב יונה עמנואל כתב ('המעין' לא, א [תשרי תשנ"א] עמ' 59):

"לו רש"י לא היה מדגיש שדברים רבים נעלמו ממנו... אז היינו חושבים שמקור האי־ידיעה אך ורק בנו, שהרי הדברים היו כנראה כל כך מובנים ופשוטים לרש"י עד שלא ראה צורך לפרש. לכן בא רש"י כמפרש וכמחנך ומדגיש שנעלם ממנו פירוש דברי הגמרא".

והוסיף הרב עמנואל:

"קשה לקבל הטענה של בעל 'משכיל לדוד' ש'אם לא ידע – ישתוק'... אין להעלות על הדעת שמפרש אחראי ישתוק כאשר נעלמו ממנו דברי הסבר מינימליים. תלמידים מעריכים מורה המצליח לפרש ולהסביר, אבל הם מעריכים במיוחד אותו מורה כאשר הוא מודה לפניהם שחסרות לו ידיעות בנושא מסוים ולכן נבצר ממנו להסביר כאן את כל הנושא. הודעה־הודאה זו אינה מפריעה בלימוד אלא מוסיפה אמון ואף נותנת עידוד לתלמידים, כאשר גם הם מתקשים להבין. כמה רש"י הקל לנו בכותבו פעמים רבות 'איני יודע לפרשה'... אוי לנו, לו רש"י לא היה מודיע לנו שאכן כאן נקודה קשה בסוגיה, או הסתמכות על מקור בלתי ידוע, או מילה שאינה מובנת... ככל אשר הרשימה [של "איני יודע"] ארוכה יותר, כך קל לנו יותר כאשר גם אנחנו, יתמי דיתמי, נתקלים בקשיים".

 

"איני יודע": קריאה חדשה

לדעתי כאשר רש"י משתמש בלשונות אלו, בדרך כלל אין בכוונתו לומר שהוא אינו יודע, אלא שיש לו הערה מסוימת על הפירוש שצריך לנסות להבינה. לפי גישה זו אין הבדל בין דרכו של רש"י לדרכם של יתר הפרשנים בני דורו, שלא נהגו לומר "איני יודע" במקום שלא ידעו אלא פשוט דילגו לפסוק הבא, או לחילופין כתבו את הצעת פירושם יחד עם ההסתייגות ממנה.

אולם לפני שאציג את רשימת המקומות בפירוש רש"י על התורה שבהם מצויות לשונות 'איני יודע' למיניהן, אתן הקדמה קצרה על הרשימות שנעשו עד היום בתחום הזה, ועל ידי כך תתבאר כראוי הסוגיה, וכן יובנו היטב מסקנותיי.

הראשון שטרח ואסף רשימת מקומות שבהם כותב רש"י "לא ידעתי לפרש" (בניסוחים שונים) היה רבי עקיבא איגר, מגדולי הדורות האחרונים, רבה של העיר פוזנא שבפולין. הוא התמקד בפירושו של רש"י לתלמוד. על גבי רשימתו (גיליון הש"ס ברכות כה, ב) נערכו רשימות נוספות, מקיפות יותר.

הראשון שערך רשימה מקבילה על פירושו של רש"י למקרא היה הרב שלמה חזן, אב"ד נא־אמון שבמצרים בסוף המאה ה־19. את הרשימה הביא בספרו 'המעלות לשלמה', המהווה מעין המשך לספר 'שם הגדולים' שחיבר החיד"א. לצידה הוא הביא גם רשימה קצרה של מקומות שבהם כתב רש"י לשונות של "איני יודע" בפירושו לש"ס.

במשך השנים נערכו רשימות רחבות יותר על בסיס רשימותיהם של רע"א (על "איני יודע" בש"ס) ושל הרב חזן (על "איני יודע" במקרא). הרשימה המפורטת ביותר נערכה בידי הרב שמעון וינוגרד, אשר הכפיל את הרשימות שקדמו לו (ולהלן נדון בשאלה האם אכן הצליח). רשימות אלו משמשות כלי עזר הכרחי עבור החוקר שמעוניין לנתח את משמעויות ה"איני יודע" של רש"י, לאפיין את סיבותיו ולהבין את מטרותיו. להלן נעסוק בלשונות "איני יודע" בפירושו של רש"י לתורה. דיונים מקבילים יהיה צריך לקיים על פירושיו לנ"ך וכן לתלמוד, והמסקנות של עבודה זו עשויות להשפיע על דיונים אלה.

 

רשימת המקורות שבהן רש"י כתב "איני יודע"[3]

 

1.בראשית כח, ה: וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.

אם יעקב ועשיו – איני יודע מה בא זה ללמדנו.

נראה כי יש כאן קושי אמיתי: מה פשר המילים "אם יעקב ועשיו"? ברם ההערה "איני יודע מה מלמדנו" שנכנסה לגוף פירושו של רש"י – נמצאת בכתב־יד לייפציג 1 בהוספות של ר' שמעיה, ולא בדברי רש"י עצמו. ואכן רמב"ן, שדרכו תמיד לפתוח את דבריו בהצגת דברי רש"י, אינו מזכיר את הדברים הללו המיוחסים לרש"י, ומשמע שלא היו בכתבי היד שלפניו. גם בדפוס ראשון של רש"י אין מופיעות מילים אלו. אם כן, אין מדובר במקור שבו רש"י כתב שאינו יודע.

 

2.*בראשית ל, יא: וַתֹּאמֶר לֵאָה (בגד) [בָּא גָד] וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גָּד.

בגד – בא מזל טוב, כמו (שבת סז, ב) גד גדי וסנוק [...] ומדרש אגדה שנולד מהול, כמו גדו אילנא. ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת. דבר אחר, למה נקראת תיבה אחת, בגד? כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים.

אומנם רש"י נוקט לשון "לא ידעתי", אך יש לפרש שהוא מתכון להעיר זאת על שני הפירושים הראשונים שהביא, שלפיהם עדיין לא מובן למה "בא גד" נכתב במילה אחת. אין כאן ענווה אלא תמיהה. לכן הוא מביא את הפירוש השלישי, שלפיו העניין מובן. ואדרבה, ניכר שהוא מקשה על שני הפירושים את הקושיה הנ"ל, ומכיוון שאין עליה תירוץ, הוא מביא את הפירוש השלישי. כלומר, אין כאן באמת חוסר ידיעה של רש"י, אלא קושיה על פרשנויות קודמות שמביא.

בכתב יד לייפציג 1 מסתיים הפירוש על הפסוק במילים "ומדרש אגדה שנולד מהול".

 

3.*בראשית לב, טו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים.

עזים מאתים – ובבראשית רבה דורש מכאן לעונה האמורה בתורה: הטיילים בכל יום... ואיני יודע לכוון המדרש הזה בכיוון.

רש"י אינו מעיר על הבנת הפסוק, אלא על דברי המדרש, ולא עוצר בכך, אלא כותב: "אך נראה בעיניי שלמדנו מכאן שאין העונה שווה בכל אדם אלא לפי טורח המוטל עליו..." כלומר מציע הסבר למדרש, המתקבל על הדעת.

בכתב יד לייפציג 1 לא מופיעות המילים "ואיני יודע לכוון המדרש הזה בכיוון".

 

4.בראשית לה, יג: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ.

במקום אשר דיבר איתו – איני יודע מה מלמדנו[4].

ה' נגלה אל יעקב ומדבר איתו, ולאחר מכן כתוב: "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן". אם כן, הביטוי "במקום אשר דיבר איתו" מופיע פעמיים. נראה שרש"י התקשה מדוע צריך לציין זאת בפעם הראשונה, הרי ברור לכאורה שאם ה' "עלה מעליו" (סילק שכינתו או סיים את השיחה עימו) היה זה במקום שבו דיבר איתו, שהרי לא הוזכר כל מקום אחר. כל שכן אם בפסוק הבא מתואר שעדיין יעקב נמצא באותו מקום ולא התרחק משם.

אגב: על דברי רש"י אלו העיר תלמידו ר' שמעיה: "ואני אומר: קובע מקום לתפילתו בא ללמדנו, לכך שנה ושילש. ת'[וספת] מדעתי".

במקרה זה רש"י אינו מעיר על ביטוי לא מובן שמונע ממנו להבין פרט מסוים בתורה, אלא אדרבה, מצביע על כך שיש כאן "פרשנות עצמית" מיותרת לכאורה של המקרא[5].

 

5.בראשית מג, יא: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן  אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בׇּטְנִים וּשְׁקֵדִים.

בוטנים – לא ידעתי מהו.

זוהי מילה יחידאית, כלומר מופיעה רק פעם אחת במקרא – בפסוקנו. כך כתב ראב"ע: "בטנים – אין לו רֵעַ במקרא". כלומר, רש"י אינו מתכוון להודות שהוגיע את מוחו ולא הצליח למצוא פתרון לקושיה, אין כאן ענווה, אלא הוא מעיר הערה בלשנית שנכונה לכל המילים היחידאיות שבמקרא – שאין איש יכול לדעת אל־נכון מה פירושן מתוך המקרא עצמו, אלא ממקורות חיצוניים בלבד, כגון מקרב המדע או הארכיאולוגיה.

 

6.שמות כב, כח: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי.

ודמעך – היא תרומה, ואיני יודע מה לשון דמע.

זו מילה יחידאית, וכנ"ל[6].

 

7.*שמות כה, כא: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

ואל הארון תיתן את העדות – לא ידעתי למה נכפל.

רש"י מקשה מדוע כתוב "ואל הארון תיתן את העדות" לאחר שכבר נכתב בפסוק טז "ונתת אל הארון את העדות", אך הוא מיד מתרץ את הקושיה: "ויש לומר שבא ללמד..." כלומר הלשון "לא ידעתי" אין משמעה שאינו יודע, אלא פתיח לקושיה ותירוץ.

 

8.*שמות כה, כט: וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

ומנקיותיו – אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין.

למעשה רש"י אינו שואל על המקרא, אלא מקשה על התרגום שמפרש "מנקיותיו" – "מכיליתיה", כלומר סניפים. ולאחר שמציג את הקושיה הוא אומר: "ויש מחכמי ישראל אומרים (מנחות צו) קשותיו אלו סניפין, שמקשין ומחזיקין אותו שלא יישבר, ומנקיותיו אלו הקנים, שמנקין אותו שלא יתעפש. אבל אונקלוס שתרגם מכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין". לפי דעה זו בגמרא אין שום בעיה וקושי, אם כן הלשון "איני יודע" היא לשון קושיה על אונקלוס, בנימה ענוותנית.

 

9.*שמות כו, כד: וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ.

אל הטבעת האחת – אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן או מטלטלות.

כאן רש"י מעיר לפי תומו, אחרי שהסביר כדבעי את הפסוק, שהוא אינו יודע אם קבועות הן הטבעות או שמא מטולטלות. ספק זה אינו מעכב את הבנת הפסוק, אין כאן משהו שרש"י לא הבין, אלא משהו שאינו יודע, תהייה בעלמא, החורגת מפרשנות הפסוק. במילים אחרות, רש"י מעלה שתי אפשרויות שלדעתו ניתן לבחור אחת משתיהן על סמך הדברים הכתובים בתורה. הוא אינו מתקשה בהבנה, אלא אדרבה מצביע על כך שאין בתורה, לפי מה שהוא מצא, התייחסות לשאלה זו.

 

10.*שמות כז, י: וְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף.

וחשוקיהם – מוקפין היו העמודים בחוטי כסף סביב, ואיני יודע אם על פני כולן אם בראשן אם באמצען, אך אני יודע שהחישוק לשון חגורה.

גם כאן, לדעתי, אין להבין את דברי רש"י כהודאה כנה בכך שהוא אינו מבין את הפסוק ואינו מצליח לפרשו, אלא כהערה פרשנית על כך שהפסוק עמום ואינו מנדב מידע על השאלה היכן בדיוק היו מלופפים חוטי (חישוקי) הכסף שעל העמודים. כמו במקור הקודם, גם כאן רש"י מבין היטב כל מה שכתוב בפסוק, אלא שרש"י מעיר כי ישנו מידע שחסר.

 

11.*שמות כז, יט: לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכׇל יְתֵדֹתָיו וְכׇל יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת.

יתדות החצר נחושת – ואיני יודע אם תוחבן בארץ, או קשורין ותלוין וכובדן מכביד שיפולי היריעות שלא ינועו ברוח.

גם כאן מעיר רש"י שמתוך הטקסט המקראי לא מחוורת המציאות. אך הוא אינו עוצר בהערה זו, אלא ממשיך וכותב: "ואומר אני ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא זה מסייעני (ישעיהו לג): אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח".

 

12.*שמות כח, ד: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

ואפוד – לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו.

גם כאן אין דברי רש"י מסתיימים בחוסר ידיעה, אלא הוא ממשיך ואומר: "וליבי אומר לי שהוא חגורה לו מאחוריו כרוחב גב איש, ודומה כמין סינר... שחוגרות השרות כשרוכבות על סוסים..." וממשיך בהרחבה לבאר זאת. זו אומנם אינה מילה יחידאית, ומובן שהיא מין בגד שחוגרים, אלא שרש"י מודה שבני דורו, וגם קודמיו, אינם יכולים לדעת אל־נכון כיצד בדיוק נראה הבגד הזה, שכן כבר נשתכחה צורתו של האפוד המתואר במקרא, ומידותיו אינן מפורטות.

 

13.*שמות לב, יז: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה.

וישמע יהושע את קול העם ברעה – לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן.

רש"י מקשה, ומיד מציע תשובה: "ואומר אני שהיה התלמיד מלווה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה". כלומר, גם כאן "לא ידעתי" הוא לשון קושיה ותירוץ.

ובכתב יד לייפציג 1 פירוש רש"י הוא רק: "ברעה – בהריעו, שהיו מריעין ושמחין וצוחקין", ללא כל הנ"ל.

 

14.ויקרא ח, יא: וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם.

ויז ממנו על המזבח – לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו.

רש"י אכן מציין 'לא ידעתי' ומתכוון למשמעות הפשוטה שבכך. עם זאת, מתוך דבריו ניתן להסיק את הנחת היסוד שלו, שהיא בהחלט ידיעה חשובה – שמשה לא יעשה דבר שלא הצטווה עליו. ואכן הרמב"ן מוצא רמז לציווי כזה, כלומר הנחת היסוד הייתה נכונה[7].

 

15.*ויקרא י, טו: שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחׇק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'.

שוק התרומה וחזה התנופה – ולמה חילקן הכתוב תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה.

נראה שרש"י מביע כאן תמיהה ואי־הבנה על לשון הפסוק. ומכתב יד לייפציג 1 ניתן להבין כי מילים אלו מיוחסות לר' שמעיה, וצריך עיון. ובספר 'פירוש רש"י על התורה מכתב יד' (עמ' לה) הגרסה היא: "ולמה חלקן הכתוב תרומה בשוק ותנופה בחזה, לומר ששניהם בהנפה והרמה"[8].

                                           

16.*ויקרא יא, כא: אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר (לא) [לוֹ] כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.

ממעל לרגליו – וצריך שיהא שמו חגב, ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם.

רש"י אינו מתאר כאן חוסר ידיעה אישי שלו, אלא של כל עם ישראל, וכפי שכתב לפני כן באותו דיבור: "...אבל אין אנו בקיאין בהן... וכל סימנים הללו מצויין באותן שבינותינו, אבל יש שראשן ארוך, ויש שאין להם זנב, וצריך שיהא שמו חגב, ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם".

 

17.ויקרא יג, ד: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים.

ועמוק אין מראה – לא ידעתי פירושו.

קשה לרש"י כיצד ייתכן שבהרת לבנה – עמוק אין מראה, והלא בפסוק הקודם הוא פירש (על פי תורת כהנים): "כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל". כאן אכן רש"י מודה שאינו יודע את משמעות הפסוק.

 

18.*ויקרא יד, יד: וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.

ונתן הכהן על תנוך – גדר אמצעי שבאוזן, ולשון תנוך לא נודע לי.

נראה כי אין כאן הכרה מצד רש"י בחוסר יכולתו לפרש את הפסוק, שהרי בתחילת דבריו כתב שתנוך הוא "גדר אמצעי שבאוזן" (והתבסס בכך על דברי המדרש בתורת כהנים פרשת מצורע). אלא שהוא מעיר הערה בלשנית – שהוא תוהה או מסוקרן מהיכן הגיעה המילה תנוך. והוא ממשיך את דבריו: "והפותרים קורין לו טנדרוס".

 

19.*ויקרא יט, כ: וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה.

נחרפת לאיש – מיועדת לאיש, ואיני יודע לו דמיון במקרא.

גם כאן, כמו במקור הקודם, אין עניין של חוסר הבנה, שהרי רש"י מסביר בדיוק את מעמדה של האישה – "ובשפחה כנענית... הכתוב מדבר", אלא הערה כי לא ברור מה הגזרון של מילה זו.

 

20.ויקרא כז, ג: וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.

והיה ערכך – כמו ערך, וכפל הכ"פין לא ידעתי מאיזה לשון הוא.

כאן רש"י יודע את פירוש המילה (והוא מציין אותו: ערך), אלא שלא מובן לו מדוע המילה נכתבת כך. אילולא העיר על מילה זו, היינו יכולים לטעות (בקריאה חפוזה) לחשוב שפירוש המילה הוא גוף שני נוכח – הערך שלך, ויתכן כי מהבנה זו בא רש"י להפקיע: הוא מעיר כי כפל הכ"פין אינו תואם לכללי הלשון העברית שמוכרים לנו, ואל לנו להסיק שמדובר בלשון נוכח.

 

21. במדבר כא, יא: וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ.

בעיי העברים – לא ידעתי למה נקרא שמם עיים. ועי לשון חורבה הוא.

רש"י מפרש שעיים לשון חורבה ועברים לשון מעבר, ורק מעיר שמעניין לדעת מדוע נקרא המקום כך. אי־הידיעה אינה מעכבת את הבנת הפסוק או העלילה, זה עוד שם של מקום מני רבים בפרק זה. וכפי שכתב שפתי חכמים: "ר"ל לא ידעתי למה קרא מקום ההוא עיי העברים, אבל פי' של עיי ידעתי, כדפירש"י".

 

22.במדבר כו, יג: לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי.

לזרח – ומבני לוי נפלו ארבע משפחות... והרביעית לא ידעתי מה היא[9].

רש"י מביא מדרש אגדה שמופיע בירושלמי (סוטה פ"א ה"י) שנפלו במאבק עם שבט שמעון ארבע משפחות מבני לוי, ומונה שלוש מהן, ומציין שאינו יודע מי המשפחה הרביעית מבני לוי שנהרגה. כלומר, אין כאן אי־הבנה של הפסוק, אלא הבעת קושיה על דברי הירושלמי. לאחר מכן הוא מביא את דברי מדרש תנחומא שמציע אפשרות אחרת להבנת הפסוק, ולפי הצעתו הקושיה הנ"ל אינה קיימת.

 

23.במדבר כו, טז: לְאׇזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאׇזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי.

לאזני – אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו.

זוהי תמיהה לשונית, ולא חוסר ידיעה או חוסר הבנה: רש"י יודע לפרש שזו משפחת אצבון, אך מעיר שלא ידוע מקור השינוי.

 

24.במדבר לה, לב: וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן.

לנוס – ואם תאמר לנוס... לא ידעתי היאך יאמר לשוב לשבת, הרי עדיין לא נס, ומהיכן ישוב.

רש"י מפרש את הפסוק ומביא הוכחה לפירושו. לאחר מכן הוא מביא פירוש אחר ודוחה אותו, באומרו: "אם הייתי אומר ככה... אז איך מתפרשת ["לא ידעתי היאך"] המילה הזאת?" ומכאן שהפירוש שגוי ואינו מקובל עליו. כלומר זו לשון דחיית פירוש ולא לשון אי־ידיעה.

 

25.*דברים יח, ב: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ.

נחלה – בקרב אחיו, זו נחלת חמישה, ואיני יודע מה היא.

"איני יודע" הוא לשון שאלה, ומיד לאחר מכן רש"י מציע את התשובה, וניכר שהוא מקבל אותה ואינו נשאר בחוסר ידיעה.

         

26.דברים לג, כד: וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.

ברוך מבנים אשר – ראיתי בספרי: אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד.

הספרי פירש "ברוך מבנים" – מבורך בריבוי צאצאים. אך רש"י כנראה מקשה עליו, שהרי בדברי הימים (א ז, מ) מפורטים תולדותיהם של כל השבטים, ואיננו רואים שאשר בורך בצאצאים יותר מאחיו. אם כן נראה שזו קושיה על המדרש בספרי שבאה לדחות אותו (והפירוש הפשוט הוא ברוך מבנים – כלומר מבורך יותר מכולם).

 

ההבדל בין רשימת 'המעלות לשלמה' לרשימת 'הדרום'

בסיום רשימתו בכתב העת 'הדרום' (תשרי תש"ל), המונה היקרויות נוספות של "איני יודע" שאינן מופיעות ברשימתו של הרב שלמה חזן ב'המעלות לשלמה', סיכם הרב שמעון וינוגרד: "הרי הוספנו כשישים ציונים בפירש"י לכתבי הקודש [כולל הנביאים והכתובים] שלא נמנו ברשימת הגר"ש חזן הנ"ל".

מתוך העיון המפורט בכל המקורות שבהם משתמש רש"י בלשונות "איני יודע" עולה כי יש להבדיל בין רוב המקורות שהוסיף הרב וינוגרד, לאלו שהזכיר הרב חזן. לדעתי הרב חזן הכיר היטב את המקורות שהוסיף הרב וינגורד, אך בחר במכוון שלא להזכירם, כי לדעתו הם אינם מלמדים על חוסר ידיעה.

אלא שלפי דעתי גם (כמעט) כל המקורות שהביא הרב חזן אינם מבטאים ענווה וחוסר הבנת המקרא, כפי שנראה במבט ראשון, אלא כוונה אחרת יש בהם כפי שביארתי.

 

סיכום הקטגוריות של לשונות האי־ידיעה בפירוש רש"י למקרא

חילקתי על פי הסבריי לעיל את המקורות שבהם נקט רש"י לשונות אי־ידיעה לכמה קטגוריות. חלק מההיקרויות מתאימות לכמה קטגוריות.

1. מילה יחידאית – המילה "בוטנים" (מקור 5). רש"י אכן אינו יודע את פירוש המילה, ואין דרך לדעת את פירושה מתוך המקרא.
2. מילים שרש"י יודע את פירושן, אולם אינו יודע את גיזרונן, מדוע הן נקראות או נכתבות כפי שהן. מקורות אלו הם 6 (דמעך), 18 (תנוך), 19 (נחרפת), 20 (ערכך), 23 (לאזני).
3. "איני יודע" כלשון קושיה על פירוש או מדרש מסוים, ולא על המקרא עצמו. מקורות אלו הם 2 (בגד), 3 (לכוון המדרש עזים), 8 (מנקיותיו סניפין), 22 (הרביעית), 24 (לנוס), 26 (ברוך מבנים אשר).
4. "איני יודע" כפתיחה רטורית לפירוש – קושיה ומיד תירוץ מפי רש"י, כמקובל בלשון חכמים: "למה נאמר... ללמדך ש...". מקורות אלו הם 7 (ואל הארון), 13 (יהושע), 25 (נחלת חמישה).
5. מקומות שבהם הלשונות "איני יודע" לא יצאו מתחת קולמוסו של רש"י, אלא אחד מתלמידיו או מעורכי כתבי היד הוסיף אותן, והן חדרו במשך הדורות לתוך נוסחאות רש"י על התורה ולנוסחים המודפסים. במקרים אחרים יש הבדלי נוסחאות בכתבי היד העתיקים של פירוש רש"י לתורה, ובחלק מכתבי היד אין הביטוי "איני יודע" מופיע. מקורות אלו הם: 1 (אם יעקב ועשיו), 2 (בגד), 3 (לכוון המדרש עזים), 13 (יהושע), 15 (שוק התרומה וחזה התנופה).
6. מקומות שבהם רש"י מבין את הפסוק היטב, אך מעיר כי ישנו מידע אחר שחסר לו בהקשר לנושא זה. מקורות אלו הם 9 (הטבעת), 10 (חשוקיהם), 11 (יתדות), 12 (אפוד), 16 (חגב), 21 (עיי העברים), 23 (לאזני).
7. מקומות שבהם רש"י אכן מודה שאינו מבין דבר מה בפירוש הפסוק, כפי הנחת היסוד של חוקרי ה"איני יודע" בפירוש רש"י. כאן באמת ניתן להבין שרש"י בא להודיע את צערו על שאינו יודע, ואת תקוותו שהלומדים הבאים יצליחו להבין את הדברים. עם זאת, לעיתים מתוך דבריו ניתן להסיק את הנחת היסוד שלו, שהיא עצמה ידיעה חשובה. כלומר, ה"איני יודע" טומן בחובו יֶדע.

מקורות אלו הם:

1. "במקום אשר דיבר איתו" – איני יודע מה מלמדנו. זוהי אומנם הערה על הפרשנות העצמית של המקרא ולא על עובדה שמפריעה להבנת ה"עלילה", אך רש"י באמת אינו יודע מה פשר החזרה על המילים "במקום אשר דיבר איתו".
2. "ויז ממנו על המזבח" – לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו. רש"י מבין את מילות הפסוק, אך הוא אכן לא יודע דבר מה – היכן נצטווה משה לעשות זאת. כאן רש"י מניח כהנחת יסוד שלא ייתכן שמשה עשה משהו שלא נצטווה.

17: "ועמוק אין מראה" – לא ידעתי פירושו. רש"י אינו מבין כיצד ייתכן ש"עמוק אין מראה מן העור" אם בפסוק הקודם הסביר שלבן הוא תמיד עמוק.

 

סיכום

פתחנו את המאמר בציון העובדה שרש"י נוקט לשונות שאינן אופייניות כל כך לפרשני המקרא בני דורו – "איני יודע", "לא ידעתי" וכדומה. הצגנו הצעות שונות שהציעו פרשני רש"י להבנת לשונות אלו, ומה בא רש"י ללמדנו בכותבו כך. רובם סוברים כי רש"י עשה זאת בשל מידותיו הטובות ולמטרה חינוכית. מתוך עיון מדוקדק בכל המקורות בפירושו על התורה שבהם משתמש רש"י בלשונות אלו, הגענו למסקנה שייתכן כי כמעט תמיד רש"י כלל אינו מתכוון להודות שאינו יודע דבר מה בפירוש המקרא, אלא זו בדרך כלל צורת ביטוי רטורית־פרשנית.