המעין
תשובת מרן הרב קוק זצ"ל על דבר נאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית / אברהם זק"ש
אברהם זק"ש
תשובת מרן הרב קוק זצ"ל על דבר נאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית
מבין אלפי המכתבים שנשלחו אל מרן הרב זצ"ל מכל קצווי תבל ותשובותיו עליהן, הגיעה לידינו לאחרונה שאלתו של הרב שלמה יוסף מרקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אהרן' ביאסי שבצפון מזרח רומניה מי"ג בשבט תרצ"ג[1], ותשובתו של מרן הרב זצ"ל אליו מכ"ג בשבט תרצ"ג.
מאמרים רבים נכתבו ופרשנויות רבות התפרשו בנוגע לאותו נאום מפורסם של מרן הגראי"ה זצ"ל בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים. בהקמת האוניברסיטה ראו רבים התגשמות של חזון גדול של הציונות, וייסודה היה רב רושם ויצר כותרות רבות. בז' בניסן תרפ"ה התקיים טקס רב משתתפים של פתיחת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, והיו אלו רגעים מרגשים בתולדות הציונות בארץ ישראל, ולמעשה תחילת עידן האקדמיה הישראלית.
הרב הראשי, כנציג הרבנות הראשית לארץ ישראל, השתתף באותו טקס ציוני היסטורי, ונשא באותו המעמד את הנאום המרכזי, שזכה לפרסום גדול בכל העולם. השתתפותו נתנה אופי חשוב ודתי למעמד[2]. רבות כבר נכתב, ומסתמא עוד ייכתב, על אותו נאום, מה בדיוק נאמר בו ומדוע, מה חשב מרן הרב כאשר הכין את הנאום וכאשר נשא אותו, האם הוא הוטעה בידי אחרים ובדיעבד הייתה הקמת האוניברסיטה נגד דעתו, ומה הניע אותו להגיע אל הטקס.
מרן הרב הביע פעמים רבות את מורת רוחו מלימודי ביקורת המקרא, וראה בהם סכנה גדולה ליהדות. חשוב היה לו שזו לא תעבור את מפתן דלתה של האוניברסיטה העברית, וכך אכן הבטיחו לו חלק ממייסדיה. תקוותו התבדתה כאשר בשנת תרצ"ג, שמונה שנים לאחר הקמת האוניברסיטה, החלו להיכנס אליה לימודים מסוג זה חרף מחאותיו. בימים האלו התחדדו מחדש יחסי היהדות והציונות, והם הגיעו כמעט עד משבר, ושוב הועלה נאומו של מרן הרב שעמד במרכז טקס פתיחת האוניברסיטה על נס, והיה לנושא מרכזי בשיח הציבורי בעולם היהודי כולו.
לפנינו מכתב שכתב ראש ישיבה ברומניה, הרב שלמה יוסף מרקוביץ, אל מרן הרב, ובו הוא שוטח לפניו את מבוכתו על אותו הנאום ועל השיח אודותיו, ותשובת מרן הרב אליו. מבוכתו של הרב השואל ניכרת גם מתוכן דבריו, וגם מההערה שהוסיף בסוף המכתב 'נא להשיבני תיכף ומיד'. בתשובתו הקצרה מתאר מרן הרב בקיצור את השתלשלות הדברים שהביאו לנוכחותו בטקס ומסביר את הדברים שאמר באופן שאין בהם שום דופי, והוא צירף למכתב את הנוסח הרשמי של דבריו כפי שהתפרסמו בזמנו כדי למנוע אי הבנות.
מכתבו המקורי של הרב מרקוביץ נמצא בידינו, וכן העתק של תשובת מרן הרב זצ"ל אליו, שהגיעה לידינו בהשתדלותו של הרב יב"ש שיח' כפי שהעתיקה מר אברהם דרור, ותודתי נתונה לו. לצערנו לא הגיעה לידינו תשובת הרב במקורה, שהרי לא הגיע אלינו ארכיונו של הרב מרקוביץ מיאסי, שכנראה נרצח בשואה עם רוב יהודי העיר.
- מכתב הרב מרקוביץ
הרב שלמה יוסף מארקאוויטש
ראש ישיבת בית אהרן
- יאסי -
ב"ה.
לקדם רבינו שבארץ ישראל, הה"ג המפורסם, רבא דעמי' ומדברנא דאומתי', נ"י פ"ה עה"י, כש"ת[3] מוה"ר יצחק הכהן קוק שליט"א, אב"ד בעיה"ק ירושלים ת"ו ב"ב. אחד"ש הד"ג באה"ר ואהע"ו[4].
הגם שהי' קשה עלי עד מאד לגשת אל העבודה הזאת, הזרה והיתירה, אבל לא יכולתי להתאפק, והשבץ אחזני לשמוע בלעג גדול הדור 'וזקן יושב בישיבה' כהד"ג שליט"א.
ישבתי במסיבה עם איזהו שוטים מכונים בשם ת"ח, וישאו מדברותיהם על כ"ת הגנ"י[5], והרים אחד את קולו כחזיר היער באומרו מה לכם לדבר מהרב קוק אשר חילל ש"ש בנאומו ע"ד פתיחת אוניברסיטה בירושלים שלומדים ביקורת המקרא (ביבל קריטיק), ודרש כהד"ג שליט"א כי מציון תצא תורה וגו' על העניין הנ"ל[6].
ואני בשומעי ביזיתי אותו, ואמרתי איך יפצה פיו לדבר על רב האי גאון, מאיר לארץ ולדרים. והוא קפץ כנגדי. אז נשבעתי לבקש מכת"ר להודיעני איזי גופא דעובדא היכי הוי, כדי שיסכר פי דוברי שקר.
ואני תפילה, יגדיל עד אפסי ארץ לרעות צאן קדשים פליטת השארית, עד עמוד הכהן לאורים ותומים.
עבדו מחוי קידה
שלמה יוסף מארקאוויטש
ר"מ דפה יאסי יצ"ו
(מקום החותם)
נא להשיבני תומ"י. י"ג שבט תרצ"ג יאסי יצ"ו
- תשובת מרן הרב קוק זצ"ל
ב"ה, ירושלים ת"ו, כ"ה שבט תרצ"ג.
שלו' וברכה, לכ' גברא רבא ויקירא, הרה"ג החו"ב, מוכתר בנימוסין ויר"א מרבים, מו"ה שלמה יוסף מרקוביץ שליט"א, ראש ישיבת "בית אהרן" בק' יאסי ברומניה. אחדשה"ט.
הגיעני מכתב כת"ר בשאלת חכם ע"ד דברי בפתיחת האוניברסיטה פה.
ידע ידידי, שמפני הכבוד הרשמי של כלל ישראל לא יכולתי להשיב ריקם את המבקשים אותי להיות נוכח אז, בעת אשר באו גדולי עולם מעמים רבים. והנציב היהודי שאלני ע"ד ברכת "שהחיינו", והוריתי לו שיאמר בלא שם ומלכות, וכן קיים.
ואנכי הזהרתי אותם בנאומי שיזהרו מכל דבר שהוא שלא כתורה, בין בדעות בין במעשים. ומפורש אמרתי להם, שגם באופן היותר טוב אין האוניברסיטה מקום של תורה רק של ידיעות העולם, וכח התורה ידעו שיבוא רק מהישיבות הקדושות, ורק על זה יאמר כי מציון תצא תורה וגו'.
ויקבל כת"ר בזה את דברי שאמרתי שנדפסו אז כמו שהם, ויראה איך נואלו דברי דופי. וד' יסלח לשוגים הללו.
והנני בזה חותם בברכה וצפיית ישועה.
כנה"י ונפש ידידו דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים
הק' אברהם יצחק ה"ק
[1] בשו"ת אפרקסתא דעניא מהגאון ר"ד שפרבר ח"ב או"ח סי' סד הנמען הוא 'ידיד נפשי הרב החריף ובקי יר"א כש"ת מוהר"ר שלמה יוסף מארקאוויטש נ"י ראש ישיבת "בית אהרן" בק"ק יאס יצ"ו' (בשו"ת זה עוד כמה תשובות אליו).
[2] לטקס הוזמנו רבנים מכובדים נוספים, ומונית מיוחדת נשלחה לאסוף אותם. כאשר הגיעה המונית לקחת את סבי מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל הוא שאל איפה הרבנים האחרים שהוזמנו, וענו לו שהם נסעו במונית אחרת. כשהגיעה המונית שלו למקום הטקס לא הבחין הרב חרל"פ ברבנים הנוספים, והוא התאכזב מאוד וביקש מנהג המונית להחזירו מיד לביתו, ולא שעה להפצרות להישאר. מפי דודי, בנו הרב יוסף דוד זאב חרל"פ זצ"ל.
[3] נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני כבוד שם תפארתו.
[4] אחר דרישת שלום הדרת גאונו באהבה רבה ואהבת עולם.
[5] כבוד תורתו הגאון נרו יאיר.
[6] הכוונה לטענה של אויבי הרב זצ"ל שאת משפט הסיום בנאום 'כי מציון תצא תורה' אמר כלפי הלימוד באוניברסיטה, ולא כפי האמת שהדברים נאמרו כלפי לימוד התורה הנצחי, כפי שברור גם מתוך הקשר הדברים.