המעין

בעניין 'לא תתגודדו' והמסתעף למעשה / הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל; הרב צבי הירש פרבר זצ"ל

הורדת קובץ PDF

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל; הרב צבי הירש פרבר זצ"ל

בעניין 'לא תתגודדו' והמסתעף למעשה

דברי פתיחה מאת הרב יוסף הלוי שישא שליט"א

בתוך האוסף הגדול של אבי מרי ר' אברהם הלוי שישא ז"ל מלונדון נמצא תיק אחד מלא ממכתבים שנשלחו אל הרה"ג ר' צבי הירש פרבר זצ"ל, שהיה מגדולי רבני לונדון ונפטר לפני בערך חמישים שנה. הרב פרבר חיבר הרבה ספרים, המפורסם שבהם הוא החיבור 'כרם הצבי' חמישה כרכים על התורה, שיש בו גם אגדה וגם הלכה.

ידוע שמרן הרב קוק זצ"ל התגורר בתקופת מלחמת העולם הראשונה במשך כמה שנים בלונדון, ושימש כרב הקהילה החשובה 'מחזיקי הדת'. שני הרבנים החשובים האלו, הרב קוק והרב פרבר, היו בידידות, ועבדו ביחד ב'אגודת הרבנים' שפעלה אז בעיר. בתוך המכתבים הנמצאים בתיק ההוא מצאתי העתקים של מכתב בעניין 'לא תתגודדו' ששאל הרב פרבר את הרב קוק, שעסק בשאלה שעמדה אז על הפרק - אם יש היתר להקים בית דין נפרד בעיר שכבר יש בה בי"ד. בתיק נמצאת גם תשובתו של הרב קוק משנת תרע"ח שעוסקת בדין 'לא תתגודדו' וסמיכה על בת קול ובהלכות רוב (נדפסה בספרו משפט כהן סי' קכה בלי השאלה), ומצורף לה עוד דף עם תשובת הרב פרבר אל הרב קוק. הדפסת כל המכתבים האלו יחד מציגה את העניין בשלמות[1]. על הדפים הנ"ל נרשמו הערות של א"מ ר' אברהם שישא הלוי ז"ל, והוספנו אותן להערות השוליים במקומן.

וכך כתב א"מ בפתק שצורף לדברים:

השאלה הזאת עלתה אז על הפרק בעקבות ייסוד ועד רבנים חדש בלונדון אשר קבע אז משרד במזרח העיר, ובו נאספו רבני הוועד פעמיים בשבוע כדי להשיב לכל הפונים אליהם בענייני דת ודין ובענייני ציבור וחיזוק התורה והיהדות, והיו אחדים שגמגמו שאולי יש בזה חשש 'לא תתגודדו' מול ביה"ד הרשמי של ה'יונאייטעד סינאגאג'.

בארכיון של הרב פרבר זצ"ל נמצאים עוד מכתבים ארוכים וקצרים מהגראי"ק זצ"ל אליו (ועוד הרבה מגדולי דור אחרים).

מכתב אחד קצר ומעניין שכתב הרב פרבר לר"א שישא אעתיק פה אות באות.

בעזהי"ת י"ד אד"ר תשי"ז לונדון וועסט ענד[2]

שלום וכל טוב סלה לכבוד ידידי היקר והחשוב שליט"א

בצאתי מביתי שמתי עיני כרגע בהעתקת התשובה וראיתי כמה שיבושים... ולפעמים תיבה אחת וגם אות אחת מקלקל הכוונה, והתשובה הזו עמוקה מאוד ויש לה ערך רב וחשיבות יתירה מפאת העניין המדובר בה. לכן יטיב כת"ר לעיין בה בזכוכית מגדלת על כל תיבה ולתקן ההעתקה בדיוק הכי גדול, כי הגאון האמיתי הכותב היה מדייק בלשונו להפליא.

נזכרתי מה שגרם לי לשאול את דעתו של הגרא"י קוק זצ"ל ומי היו המעוררים בזה, ואכתוב לכת"ר בעז"ה להוסיף הערה בראש התשובה, ונא בטובו להעתיק גם המכתב הקצר שכתב אלי הגאון הנ"ל, כי נוגע לחיזוק תקנות ועד הרבנים שהתנהל על ידי, וחיזוק התקנות לחיזוק היהדות בכלל, למען ידעו כי לא עשיתי בלא הסכמת רבותי גדולי הדור (שגם מכתביהם בידי).

שכחתי לומר לידידי כי יש בידי ספר המכתבים של כת"ר, אחפש אחריו ואשיבו בעזה"י.

איזה ספרים אשר ביקש שהמה במעוני אשלח בעזה"י בקרוב.

ידידו ומוקירו כרום ערכו ודורש שלומו באהבה רבה, צבי הירש פרבר

 

וזו לשונו של פתק שצירף הרב אברהם שישא לתשובת מרן הרב זצ"ל שנדפסה ב'משפט כהן', ראה להלן.

התשובה החשובה הזאת שנכתבה זה קרוב לארבעים שנה נמצאת בארכיון הרב ...[3] עם עוד המון תשובות ומכתבים הרבה מגדולי הדור שיש להם גם ערך היסתורי חשוב. תוכן תשובת הגאון מוהרא"י קוק ז"ל על דבר משרד רבני, אשר קבעו אז ועד הרבנים החרדים במזרח העיר פה לונדון להורות ולדון ולהשיב דעת תורה בכל ענייני הדת ליחיד ולציבור, והיו כאלה שראו בזה חשש לא תתגודדו נגד בי"ד של יונייטעד סינאגאג, לכן פנה הרב ... להגאון רא"י קוק זצ"ל שהופיע אז בלונדון, וחברי ועד הרבנים מצאו לנכון להכתירו לנשיא הכבוד, לשמוע חוות דעתו בעניין זה. הגראי"ק הראה הוקרה רבה לחברי ועד הרבנים, וביחוד להרב רבי צבי הירש פרבר שהיה סגן יו"ר ומנהל כל ענייני הועד, כאשר נראה ממכתב קצר הזה המועתק פה אות באות.

* * *

בעזהית"ש ד' כ"ד שבט ותערב לפ"ק לונדון וועסט ענד

שלמא רבא לגברא רבא ויקירא, מרגניתא שפירא, מבאר קילתא וחמירא, מרן הרב הגאון האמיתי נשיא הרבנים כו' כקש"ת מהרא"י הכהן שליט"א קוק, הגאב"ד קהילת מחזיקי הדת יצ"ו, ולכל אשר לו שלום וישע רב עד עולם.

נתעוררתי בשביל מכתב אחד שהגיע להוועד לעיין בחדא מילתא, והנני להציע מעט מהרהורי לבבי לפני מרן הגאון כתה"ר שליט"א, אשר ברוב טובו וחסדו יעביר בזה עיניו הבדולחים. ויען שידענא בנפשאי רובי טרדותיו אמלא כפי קוצ"ר. ויען שזה דבר הנוגע ליסוד הועד אקוה כי יסלח לי על העמיסי מעט דברים על כ"ג שליט"א.

1. והוא בענין לא תתגודדו האמור בתורה, וחזינא להרמב"ם בפי"ב מהל' עכו"ם הל' י"ג שכתב כי בכלל אזהרה זו שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה כמנהג אחר כו'. וכבר נתקשה בזה הלח"מ ועוד, שזה סברת אביי ביבמות י"ג:, ולרבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר אחת פלג מורין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת לית לן בה.

ובלח"מ הביא דברי הרד"ך ז"ל דבאמת פסק רבינו כרבא, ומה שאמר שלא יעשו שני בתי דינין בעיר אחת ר"ל ב"ד אחד פלג מורין כחד ופלג מורין כחד דנראים כשתי בתי דינים. ופלא שלא זכר אשר כן הוא דעת הרי"ף והרא"ש שהביאו להלכה דברי רבא. וכ"כ החינוך דהלכה כרבא, ומסיק בסוף דבריו "אבל בשתי בתי דינים חלוקים והם שוים בחכמה לא נאמר בזה לא תתגודדו". עכ"ל. ולפי זה כ"ש כשהב"ד האחר גדול בחכמה ובמנין, וכ"ש כשאין ב"ד רק תרי מנייהו רבנן אשר כחד חשיבי, וכמ"ש בשו"ת מהר"א ששון בתשובותיו סי' קל"א.

ב. ולכאורה לולא דברי הני גאוני קמאי הי' אפשר להכריח דהלכתא כאביי, דהתם ביבמות מביא הגמ' הא דתנן מגילה נקראת בי"א כו' א"ל ר"ל לר"י איקרי כאן לא תתגודדו, ומהדר לי' ר"י עד כאן לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ כו', דקשה דר"י לא השיב מאומה לר"ל בהא דמגילה. וברא"ש כתב לא חש ר"י להשיבו שכיון דתלוי במנהג המקומות לא חשיב כשתי תורות, יעו"ש. ולכאורה י"ל דר"י לטעמא בשבת כ"א ע"ב, א"ר יוחנן מעשה בשני זקנים בצידן אחד עשה כב"ש וכו' זה נותן טעם לדבריו כו' וזה נותן טעם לדבריו. הרי להדיא דאף בעיר אחת הי' זה נוהג כב"ש וזה נוהג כב"ה. ואפשר דר"י לא ס"ל האי דרשא לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות, ושפיר א"ל ר"י לר"ל עד כאן לא שנית מקום שנהגו, דהיינו נהרא נהרא ופשטיה, ויוכל כל מקום לנהוג כמנהגו ואין בזה משום אגודות אגודות, ואפ"ה ס"ל להפוסקים כר"ל כיון דשקלא וטריא דגמרא, ומילתא דאביי ורבא, אליבא דר"ל אזלא, להכי קיי"ל כוותי'.

ג. ולכאורה קשה בדברי הירושלמי המובא בפ"ק דפסחים י"ד ע"א בתוס' ד"ה שתי פרות כו', דבירושלמי פריך ירושלים לא מקום שנהגו בו שלא לעשות מלאכה? כלומר סברא לנהוג שם איסור כיון שמתקבצים שם אף ממקומות שנהגו בהן איסור וכו'. ובמג"א או"ח סי' תצ"ג כתב פירוש לפירושם, דכיון שמתקבצים שם שנהגו איסור אם ינהגו בו היתר הוי אגודות אגודות, ולפי הכלל בידינו דר"י הוא מרא דתלמודא במערבא דחיקי טובא דאתיא דלא כר"י – וזה שלא כמו שכתבתי בדברי ר"י – וע"כ צ"ל דס"ל לר"י לחלק בין עיר אחת לשתי עיירות. ובתוס' ורא"ש פירשו דבמגילה דבני הכפרים היו מתאספים בעירם וקורים, וא"כ ההוא דמגילה הוה כשתי מקומות, וזה שהשיב ר"י לר"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו, דמקומות מקומות שאני, וה"ט דמגילה שהיו מתאספים וקורים במקומם, משא"כ התם גבי ירושלים שפיר פריך הירושלמי.

ד. והנה מדברי הירושלמי המובא בתוס' פסחים הנ"ל לכאורה מוכח כאביי דשני ב"ד בעיר אחת אית בהו משום אגודות אגודות, דאלת"ה תקשי לן מאי מקשה הירושלמי וירושלים לא מקום שנהגו כו', והיינו שמתקבצים לשם מעיירות הרבה והוי אגודות אגודות, הא ודאי דלא גרע משני ב"ד בעיר אחת כיון דכל אחד עושה מנהגו כפי שהורו לו הב"ד שלו, ואיך נימא דכשבאים יחד ממקומות הרבה וכל אחד מחזיק במנהגו עפ"י ב"ד שבעירו ודעתו לחזור שיהא לו דין אגודות אגודות? דודאי לא גרע מאילו היו כולם דרים בעיר אחת ויש לכל אחד ב"ד שלו דלית לן בה. וע"כ דס"ל להירושלמי דשני ב"ד בעיר אחת שייך ביה נמי אגודות אגודות, וזה כדברי אביי דלא כדברי רבא.

ה. ויש ליישב עוד דברי הירושלמי אליבא דרבא בעז"ה, וא"ש גם דעת הרמב"ם אליבא דרבא, וגם יתיישב דברי ר"י במעשה דשני זקנים בצידן בשבת כ"א. דקשה טובא לפי הנ"ל באות ג' דר"י ס"ל בעיר אחת דאית בה אסור אגודות אגודות, וכדמוכח בירושלמי פסחים הנ"ל, דיקשה ע"ז מדברי ר"י במעשה דשני זקנים, דיש לחלק בין או"ה וד"מ וקנסות למנהג. וסמוכים לזה מצאתי בשו"ת משפטי שמואל סימן כ"ה, דבעניין שיש פסידא להאי ורווחא להאי והם באים להפסיד לזה ולהרויח לזה ולקנוס דיני קנסות אתינן לפלוגתא דרבוותא, ר"ת ואחרים עמו שבדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח לרוב לתקן אא"כ יסכימו כולם, ומהרי"ק בשרש קפ"א ושרש א' הכריח כן דאין כח בידם להכריח את הקהל והמורה האחר, ופשיטא שיאמרו קים לן כהני רבוותא דרבים וגדולים הם, ואפילו לדעת ראבי"ה ואחרים עמו דאמר שיש כח לרוב להכריח את המיעוט היינו כשנתחברו לכתחילה וכו' יעו"ש, דסיים דאפילו היו גדולים כרב אמי ורב אשי אין יכולין להפקיע, והא דמצינו דיש כח לראשי אבות ולגדולים להפקיע ממון הא ליתא אלא במילתא דהוי מיגדר מילתא, ושיהיה ב"ד חשוב דוקא, ולא הוי בזה אגודות אגודות. וגם באו"ה י"ל כיון דהמתיר לא ס"ל כסברת האוסרים אם עפ"י טעם או קבלה שבידו, וזה האוסר ס"ל דהמתיר הוא כעובר עבירה, ועי"ז אם יהיו חלוקים ויהיו פרושים אלו מאלו מתשמישי כלים וכיו"ב, מ"מ בשני ב"ד בעיר אחת שכל אחד מקובל כדעתו ולפעמים האי קולא חומרא היא, דאם יכופו צד האוסרים לצד המתירים לנהוג איסור יש חשש לענין קדושי אשה לומר שאין בו שו"פ וכדומה בב' כלים ולפניו ב' סאים, דהוי הקולא חומרא וחומרא קולא. לכן בשני בתי דינים בעיר אחת יכולים להורות כ"א כמנהגו, אבל במנהג בעלמא י"ל דאף שני ב"ד בעיר אחת אין לשנות המנהג, רק ינהגו זה כזה. והנה שם הגמרא יבמות קתני הללו מורין, והיינו בהוראה, ושם ס"ל לרבא דשני ב"ד בעיר אחת ליכא אסור אגודות אגודות, וברמב"ם נקיט לישנא שלא יהיו שני' ב"ד בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה, דבמנהג י"ל איכא ל"ת אף לרבא. וא"ש ג"כ לענ"ד מה שהקשיתי מהירושלמי בתוס' פסחים, דפריך שפיר וירושלמי לא מקום שנהגו בו שלא לעשות כו', דבמנהג שפיר אסור, אע"ג דר"י גופא שהוא מרא דתלמודא דירושלמי אמר בשבת מעשה בשני זקנים בצדון אחד עשה כדברי ב"ש וכו' וס"ל דמותר, התם בהלכה ס"ל דליכא ל"ת.

ו. בחתימת מכתבי אעתיק קצת מדברי הגאון משפטי שמואל סי' ס"ה בעובדא כזה שבא לידו, ולחזק יצא דברי רבו הגאון הרד"ך ז"ל המובא בלח"מ דגם הרמב"ם ס"ל כרבא, ומ"ש שלא יהיו שני ב"ד בעיר אחת ר"ל פלג מורין כן ופלג מורין כן, וכתב "וא"כ רביע עלייכו אריא דבי עלאי אשר הורה וכן גזר בב"ד יפה במקומו ובדורו ולדרי עלמא תיקן כו'. ואע"ג שהרא"ש והרשב"א והריב"ש כתבו בשו"ת שהרוב יכול לכוף המיעוט אפילו שלא כדין מפני התקנה, היינו דוקא בדבר שיש בו תיקון איסור, אבל בנד"ד דאיכא קילקול התורה ומכשלה כו', והרב הזקן ר' יעקב ז"ל אזן וחקר וידע והבחין בשכלו בחכמה ודעת קלקול הנמשך להיות הקהלות נדונים עפ"י מעמד עצת ממונים הדיוטים דיינא דשוקא וחצצא, ואפילו דיש בעל תורה אחד ביניהם הרי בטל בעיניהם מפני היראה וכרום זלות כו', ואעפ"י שנמשך פירוד מבין הקהלות ראה כי גדול יותר הקלקול מהחבור כו', ולמה יותנו מעותיכם לדבר שאין צורך לכם, ואפילו שנאמר שהרב יתפוס ישיבה בשביל מעות הקבילה, אחר שאתם חכמים ואינכם צריכים ללימודו איך יכריחו אתם". עכ"ד. ודכירנא שסיפר לי הרה"ג המנוח מהר"א ווערנער זצ"ל, אשר בבואו פה והיה יחידי אז נגד הרבים והתקיפים ממנו, ובכ"ז יצאו לימינו גאוני אסטרייך ואונגארן לאמץ זרועותיו ולהתיר לו לבנות מדור לעצמו. והעתקת מכתבים אחדים עודם תחת ידי.

והנני מבקש סליחה מהדרת גאון כתה"ר שליט"א על העמיסי עליו דברים בענין זה, ואקוה כי ברוב אהבתו טובו וחסדו ישקיף בדברי אלה ויציע חות דעתו הגדולה והרחבה לפני ועד הרבנים שליט"א.

והנני חותם ברוב ברכה ושלום רב מאדון השלום וגאולה וישועה אמיתית לכל ב"י המצפים לרחמי שמים בכליון עיניים כאות נפשו דמרן הדר"ג ונפש אחת מאלפי ידידיו ומוקירי ערכו הג' ע"ע,

עבד לעבדי ה' צבי הירש במהרי"ל פערבער

רב לעדת ישורון פה לונדון – וועסט ענד.

וראיתי עתה בסדר משנה הקשה דע"כ האי לאו לא תתגודדו הוי אסמכתא בעלמא בעניין אגודות אגודות, דאי נימא שהוא דרש גמור א"כ הוי לאו דלא תתגודדו לאו שבכללות, ואפילו בגדידה היאך לוקה, א"ו דהוא אסמכתא בעלמא. ובאמת קדמו בקושיא זו הכ"מ שם, ותירוץ שם דבר מושכל ועי"ש. ואולי י"ל בזה עוד עפמ"ש החינוך מצוה ז' דהיכא דיש טעם אחד להרבה לאוין אז לא הוי לאו שבכללות דחד טעמא הוא, וה"נ כיון שפתח בנים אתם לה' אלוקיכם (ומאתו לא תצא הרעות כי כאשר ייסר איש את בנו לטוב לו כן כו') לכן לא תתגודדו, וגם מפני טעם זה שהוא אב אחד לכולנו לכן לא נעשה אגודות אגודות שיש מזה צער לאבינו שבשמים, ולכן הוא טעמא חד ולא הוי לאו שבכללות.

הנ"ל

* * *

שו"ת משפט כהן סימן קכה

ב"ה, כ"ט שבט תרע"ח.

שלו' רב לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג, סוע"ה, אוצר נחמד בתו"י, מו"ה צבי פערבער שליט"א, אב"ד דמערב העיר פה"ק לונדון יצ"ו.

אחדשה"ט באה"ר. ראיתי את קונטרסו הנחמד, והנה כל הענין של לא תתגודדו אינו כ"א ע"ד שינוי בהוראה ולא על יסוד הב"ד בעצמו, ולא מצאנו בשום מקום שיהי' איסור משום ל"ת ליסד שני בתי דינים, ובירושלים הלא היו כמה ב"ד, וכל עיקר פלפול הש"ס ביבמות הוא רק אם עשו ב"ש כדבריהם או לא עשו, אבל על עיקר יסוד הב"ד לא רפרף אדם מעולם שיהי' בו משום ל"ת, א"כ כונת כת"ר בכל דבריו היא לברר שאם יזדמן הדבר ויהי' חילוק בהוראה שאין לנו אז לחוש משום ל"ת. וזה פשוט...

...ובענין של שינוי בהוראות, ראוי באמת לקוות שהדעות ישתוו עם הרבנים הראויים להוראה היושבים שם, דאע"ג דלדעת הרי"ף והרא"ש אין שום חשש בשני ב"ד, מ"מ לדעת הרמב"ם איכא חששא, דאע"ג די"ל שהאיסור חל עליהם, מ"מ בכה"ג ראוי להשמר שלא להכשיל את אחרים אפי' במידי דתליא בפשיעה, כמו מכה בנו גדול, מו"ק י"ז. והאמת והשלום אהבו.

והנני בזה ידי"ע דוש"ת באה"ר

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

* * *

וז"ל תשובתי להרב הגאון מהרא"י הכהן קוק נ"י

1. חיצי השגת כ"ג לא עלי לבד יפולו, דמה שכתבתי דהיכא דיש טעם אחד להרבה לאוין לא הוי לאו שבכללות הבאתי סמך לזה דברי הרא"ה בס' החינוך מצוה ז'.
2. ומה שכתבתי דהרמב"ם בכונה נקיט לישנא שלא יהא שני ב"ד בעיר אחת זה "נוהג" כמנהג זה כו', ושונה בזה מלשון הגמ' יבמות דשם נקיט לשון "מורין", ורציתי לחלק בין מנהג, דבזה איכא ל"ת גם לרבא וכמו שהארכתי שם, בחילוק זה הבאתי סמוכים, וגם הרד"פ בספרו על הספרי רמז חילוק זה דף רי"ז שם.ומה שהקשה כ"ג דזה הוי כמו יציבא בארעא כו', מדוע השמיט הרמב"ם האך דינא דרבא ויצא לחדש דבמנהג איכא משום ל"ת? אולי י"ל עפ"י מה שהסבירו דבודאי גם [ב"ש] דרשי אחרי רבים להטות אלא דסברי ה"מ היכא דהם שקולים בחכמה אבל ב"ש דמחדדי טפי העמידו דבריהם נגד ב"ה דהוה כמחצה על מחצה, ואפילו הכי פריך שם הגמ' נהי דליכא בזה לב"ש משום אחרי רבים וכו' דלדידהו הוי כמע"מ משום מעלת החדוד שלהם על ב"ה, תיפק לי' משום ל"ת. והוכרחו אביי ורבא לשנוי אליבא דב"ש, אבל לדידן דאזלינן בכל גוני אחרי רבים דהלכה כב"ה לא נקטינן כלישנא דאביי ורבא, ולא מתוקמא קרא אלא במילתא דליכא לתא דדינא. ומשו"ה לא הביא הרמב"ם דברי רבא, ונקיט "מנהגא" דבכה"ג אמרה תורה שלא יציבא בארעא כו', דב"ד בעיר אחת פלג מורין כו' אסורא לאו משום אגודות אגודות רק מטעם אחר מטעם אחרי רבים להטות, וחייבים לעמוד למנין ולעשות כמו הרוב, ואם שקולים הם במנין צריכים להוסיף עליה עוד חכמים עליהם או לדון בשקלא וטריא עד שיראה אחד מהאוסרים דברי המתירים או להיפוך.