המעין

האמנם 'עולותיכם ספו על זבחיכם'? / דבר העורך

האמנם 'עולותיכם ספו על זבחיכם'?

שבת פרשת צו, מוצאי שושן פורים, הייתה השנה שבת 'הפסקה', לא פרשת זכור ולא פרשת פרה, וגם לא שבת הגדול ולא ר"ח ולא ערב ר"ח. קראו אם-כן את ההפטרה ה'רגילה' לאותה שבת, פסוקים מספר ירמיהו, שבהם הנביא מוכיח בחריפות את עם ישראל על הקפדתם על ענייני הקרבנות - מול זלזולם במצוות אחרות. לא נחה דעתו של ירמיהו, אוהב ישראל, עד שהוא מודיע בחמתו בשם ה' לעם החוטא: 'וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ... וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת'. הדברים בוודאי היו יפים לזמנם ולשעתם ובִשרו את החורבן הנורא העתיד להתרחש, אבל מדוע תקנו חז"ל לקרוא הפטרה קשה זו לדורות דווקא בסוף פרשה שבה הגעגוע לבית המקדש ולהקרבת הקרבנות רק מתעצם? והנה מתברר שמעוצם הקושי נהגו קהילות קדושות, ובדורנו דגל בכך בעיקר רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל רבה של שכונת 'זכרון משה' בירושלים וחבר בד"ץ העדה החרדית, שלא לקרוא הפטרה זו כלל, כפי שמובא בהרחבה ב'לוח דבר בעתו' לשנה זו (עמ' 829-834, וכפי שרבים נוהגים להימנע מלקרוא את הפטרת קדושים 'התשפוט' מאותה סיבה ובמקומה חוזרים על 'הלא כבני כושיים' של פרשת אחרי מות), ובמקומה נהגו לקרוא את ההפטרה של השבת הקודמת, פרשת ויקרא (שלא נקראה בציבור מפני שבה קראו את הפטרת פרשת זכור) המתחילה 'עם זו יצרתי לי', שגם בה תוכחה, אמנם מעודנת יותר, של ישעיהו הנביא על הקרבת הקרבנות של עם ישראל. אולם תימה גדולה היא, שהרי מכל ההפטרות של השנה דווקא הפטרה זו 'עולותיכם ספו' מוזכרת בפירוש בגמרא במסכת מגילה (כדוגמא להפטרה שקוראים בה פחות מכ"א פסוקים בגלל שבה 'סליק עניינא'), ואיך אפשר להתעלם מגמרא מפורשת ולקרוא במקומה הפטרה אחרת? וצריך לומר שהנוהגים כך פשוט אינם מסוגלים לקרוא נבואת זעם כה קשה ודברי תוכחה כה חמורים על עם ישראל, ובגלל שמנהגי קריאת ההפטרה לפעמים רופפים במידת מה – הרשו לעצמם כמה פוסקים וכמה קהילות לשנות את סדרי ההפטרה העתיקים למרות כל הנ"ל.

ואכן, קיימת סתירה תהומית בין נבואת ירמיהו לבין מה שקורה היום מול עינינו. בזמן כתיבת שורות אלו איננו יודעים עדיין איך הסתיימו הבחירות הקשות של ניסן תשע"ט, שבמהלכם ניסה כל צד וניסתה כל קבוצה, לפעמים בהצלחה יתירה, להראות את הפגמים והכישלונות של האחרים; אך מה שלא יהיה - כל מי שעיניו פקוחות לא יכול להתעלם מחסד ה' השופע בימינו על עמו ונחלתו, על הניסים והנפלאות שבכל יום עמנו, על היותנו למרות הכל עם אחד - 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', ועל פעמי המשיח הניכרים בכל פינה, ובעז"ה נמשיך לעשות ולהצליח.

חוברת גדושה זו עוסקת בנושאים מגוונים – שני מאמרים של רבנים בוגרי ישיבת שעלבים עוסקים במצוות החג בשילוב של ענייני הלכה והגות; הרב עזריה אריאל מ'מכון המקדש' חוקר בעמקות את זיהוי כבשי המרינו חסרי האליה, שמהם היום רוב הצמר בעולם, ומוכיח שגם הם נחשבים 'רחלים' והצמר שלהם נחשב 'צמר' על פי ההלכה; הרב שטראוס מנווה יעקב שבצפון ירושלים בוחן ביסודיות את מהותם של השדים המוזכרים תכופות בספרי חז"ל ודן בשאלת מציאותם בימינו; בהמשך מובאים חלק מקורות חייו המרתקים של החסיד הסופר והחלוץ ר' אליהו כי-טוב כתובים בידי עצמו עם הערות והרחבות; נינו של הגאון הגדול רבי כלפון הכהן אב"ד ג'רבה מספר על דמותו המופלאה של זקנו ועל חיבתו הגדולה לארץ ישראל, ועוד תגובות והערות וסקירות וחידושים רבים בחוברת זו, שניתן לקוות שכולם יהיו בעז"ה עונג חג אמיתי למנויי 'המעין' ולקוראיו.

בציפייה לישועה השלמה בקרוב לעינינו, חג כשר ושמח, הק' יואל