המעין

"רבי עקיבא מצחק'... [דבר העורך]

'ורבי עקיבא מצחק'...

השבוע בירכנו את חודש תמוז. אצל חכמי צפון אפריקה מקובל כבר דורות רבים להוסיף לשמות החודשים תמוז ומנחם-אב את הברכה יה"ל – יהפכהו ה' לטובה, מפני שחודשים אלו, ובמיוחד ימים מסוימים בהם, מזכירים לנו שנה אחר שנה את התקופות הרעות בתולדות עם ישראל. אך בד בבד עם זכירת אירועים אלו אנו זוכרים גם שבשפלנו זכרנו ה' והביא אותנו עד הלום – אומה שכבר אלפי שנים מוקפת בשבעים זאבים שמנסים לטורפה והיא מצליחה בעזרת ה' להימלט פעם אחר פעם מבין שיניהם ואף להשאיר אותם הרחק מאחור. כשאנו מביטים סביב ורואים את כל ה'יש' הגדול, רוחנית ופיסית, לאומית ותורנית, כלכלית והתיישבותית – אילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות ולהלל.

הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת על רבי עקיבא וחבריו, שבאחת השנים שבין חורבן הבית השני לבין החורבן הגדול בעקבות כישלון מרד בר כוכבא הם הגיעו להר הבית והביטו על שרידי המקדש ההרוס, וכאשר כל חבריו בוכים, ובצדק – הם רואים בזוויות עיניהם הדומעות את רבי עקיבא מצחק! לא רק שאינו בוכה איתם כפי שאפשר היה לצפות – אלא שהוא צוחק! על מה יהודי צוחק? מה משעשע את רבי עקיבא עתה? צחוק מתעורר בעקבות מצבים או אמירות המעוררות רגשות קומיים-טבעיים, כמו התנהגות החורגת באופן קיצוני מהנורמה, או עירוב לא צפוי ולא מתקבל על הדעת של גשמי ורוחני וכד'. והנה רבי עקיבא רואה עם חבריו את שיא ההשפלה של קודשי ישראל ועם ישראל וארץ ישראל ותורת ישראל, כששועל בזוי, אוכל נבילות החי בשולי החברה האנושית ומתפרנס משייריה, מסתובב לו בנחת במקום שלכהן הגדול מותר להיכנס אליו פעם אחת בשנה, והוא חש ברמ"ח ושס"ה, בכל חושיו ובכל מאודו, איך שהבכי של חבריו, גדולי התנאים, אינו במקום. הרי לא התחדש להם דבר, הם כבר חיים עשרות שנים עם החורבן כעובדה, ואיך הם אינם רואים שהעולם מתנהל לגמרי כצפוי, על פי נבואות נביאי ישראל ובהתאם למעשיו של עם ישראל, ושבמוקדם או במאוחר יתקיימו כל הנבואות החיוביות והטובות שרק מחכות לזמן הראוי להן? רבי עקיבא מצחק בגלל שחבריו בוכים, והצחוק גורם להרגשה של הרפיה ושל הפגת מתח ושל קירבה אנושית. הצחוק החיובי של רבי עקיבא לא נמחה מעל שפתיו גם כאשר בר כוכבא 'מלכא משיחא' הפך מול עיניו לבר כוזיבא 'בר נפלי', וגם כאשר סרקו את בשרו במסרקות של ברזל עד שיצאה נשמתו ב'אחד'. והצחוק שלו ניחם את חבריו אז וממשיך לנחם את כולנו עד היום.

לנו יש ב"ה הרבה מאוד סיבות לצחוק. עוד קיימים שועלים שיוצאים מבית קודשי הקודשים לצערנו, אבל הם הנרדפים ואנו הרודפים, הם החלשים ואנו החזקים. כל כך הרבה התקדמנו בדור-דורותיים האחרונים עד שאיננו מרגישים לפעמים שכמעט בכל נושא שאנו מביטים עליו אנו יכולים למלא שחוק פינו ולשוננו רינה. כבר כתב הרמב"ם שבכל אלו הדברים לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, ואנחנו שחיים עכשיו בעת התרחשותם של 'הדברים' צריכים לפעול עם א-ל לקדם ולתקן ולחזק ולבנות את כל מה שסובב את תורת ישראל ועם ישראל וארץ ישראל, ולהמשיך לצחוק עם רבי עקיבא, לנחם ולהתנחם, עד שיהפוך ה' לטובה בימינו לעינינו גם את כל הקשיים שאנו עדיין חיים אותם וחשים בהם.

הרבה אירע בחודשים האחרונים בארץ ישראל ובעם ישראל, וגם נפתולי הפוליטיקה העכשווית מדאיגים מאוד. אבל אנחנו מאמינים באמונה שלמה שאנו בישורת האחרונה, ייתי ואחמיניה. 'ור' עקיבא מצחק'...

בשורות טובות לכלל ולפרט, קיץ בריא ושקט ומוצלח, הק' יואל