המעין

ד"ר אברהם דוד

מהדורה חדשה של המחזור כמנהג בני רומה[1]

מחזור כמנהג בני רומא (להלן: המחזור) היה נפוץ ביותר בקהילות שונות ברחבי איטליה עוד מראשית ימי הביניים. מהמחזור שרדו העתקות בכת"י מאמצע ימי הביניים עד ראשית העת החדשה במספר מרשים במיוחד וכן למעלה ממאתיים מהדורות דפוס, והוא הולך ונדפס עד עצם היום הזה. באוסף כתבי-היד שבספריית הפלטינה בפרמה בלבד מצויים מאה ועשרים כתבי-יד של המחזור, ועוד כהנה וכהנה העתקות שלו נמצאות בספריות אחרות ברחבי העולם. מהדורת הדפוס הראשונה של המחזור החלה נדפסת בשונצינו ( (Soncino ונסתיימה בקזאלמיורי (Casalmaggiore) בשנת רמ"ו (1485-1486), שניהם בצפונה של איטליה. שרדו ממהדורת דפוס זו בספריות ציבוריות ובאוספים פרטיים כמה עשרות אקסמפלרים ובכללם שבעה עשר שנדפסו על קלף, מספר גבוה יחסית של אקסמפלרים שנותרו מדפוס ערש (דפוס עריסה, אינקונבולה, כינוי לספרים שנדפסו לפני שנת 1500 [ר"ס]). בעקבותיה של מהדורה זו נדפס המחזור עוד פעמים אחדות על ידי בני משפחת שונצינו. מוצא משפחה זו מאשכנז, והם נקראו על שם מקום התיישבותם הראשון באיטליה. הם נדדו עם בית הדפוס שייסדו בערים שונות בצפון איטליה, ולכן הדפיסו את המחזור במקומות אחדים ובמועדים שונים: קזאל מיורי (כפי שראינו לעיל); פאנו בשנים רס"ג (1503) רס"ד-רס"ה (1504-1505) ו-רס"ו (1505), וארימינו (Rimini) בשנת רפ"א (1521).

המחזור זכה לדיון מחקרי כבר באמצעה של המאה התשע עשרה על-ידי החכם שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) מפאדובה. הוא חיבר "מבוא למחזור בני רומא" שנכלל במהדורת המחזור של שלמה בילפורטי, ליוורנו תרט"ז (1856), כאשר החלק הראשון, מבוא למחזור בכללותו, נדפס בכרך הראשון (עמ' ה-יט), והחלק השני, מבוא למחזור בני רומא, נדפס חלקו בכרך הראשון (עמ' יט-כז) וחלקו בשני (עמ' ג-יח).

לפני למעלה מארבעים שנה רחש לבו של אחד ממייסדיה של קהילת יהודי איטליה בירושלים ומפעיליה המרכזיים, ד"ר שלמה אומברטו נכון ז"ל, דבר טוב, והוא להכין מהדורה חדשה של מבוא זה, והוא ראה אור בהוצאת דביר, תל-אביב תשכ"ו (1966). מלאכת העריכה הופקדה בידיו האמונות של ד"ר דניאל גולדשמידט ז"ל, ראש המדברים באותה עת בכל נושא הקשור לתפילה. ד"ר גולדשמידט הוסיף הערות ועדכונים בשולי העמודים (עמ' 15-78), ואף צירף דיון משלים מיוחד למנהג בני רומא (עמ' 79-98) בנקודות שחסרו במבואו של שד"ל, וכלשונו: "שד"ל לא עסק בנוסח התפילה ולא הרחיב היריעה במנהג בני רומא לפרטיו". לדעתו נוסח מנהג בני רומא דורש עיון מיוחד, לפי שזהו נוסח התפילה הקדום כפי שהוא יצא אל מחוץ לגבולותיהן של ארץ-ישראל ובבל. עוד הוסיף ד"ר גולדשמידט בסוף הדיון קבוצה נכבדת של פיוטים שהושמטה במחזורי מנהג בני רומא המאוחרים, אותה הוא ליקט מתוך כתבי-יד ומהדורות דפוס קדומות[2]. בסוף מהדורה זו צורפה רשימה ביבליוגרפית של מחזורים וסידורי תפילה לפי מנהג בני רומא שהוכנה על-ידי הביבליוגרף הדגול יצחק יוסף כהן ז"ל, מבכירי הספרנים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי באותם ימים. רשימתו מבוססת בעיקר על מה שמצוי בספרייה הלאומית - אך גם על מה שמצא בספריות אחרות בארץ ומחוצה לה, ונמנות בה מאה ושתים עשרה מהדורות[3].

במסגרת סדרת המוספים של 'איטליה' – כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה בעריכתו של פרופ' ראובן בונפיל[4], הוחלט ביוזמתו של הביבליוגרף וחובב הספר העברי אנג'לו מרדכי פיאטלי להוציא לאור מהדורה פקסימילית של מחזור כמנהג רומה דפוס שונצינו – קזאל מיורי רמ"ו (1486), על-פי האקסמפלר השלם שנדפס על קלף המצוי במוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש"א נכון, שעל יד בית הכנסת כפי מנהג בני רומי שבירושלים. מהדורה אינקונבולית זו נתרמה כאשר במדבקה שבבטנה השמאלית של הכרך מצוין: "לפי החלטת ועד בית סיריני בראשותו של ב"צ דינור, כמזכרת נצח של החלוץ הראשון מאיטליה חיים אנצו סיריני (רומא תרס"ה – דאכאו תש"ד) שנפל בידי האויב אחרי שצנח באיטליה בזמן מלחמת העולם השניה"[5].

המחזור מחולק כאמור לשני חלקים. החלק הראשון: ימות השבוע, שבת וראש חודש, החגים מחנוכה ועד תשעה באב ושבת נחמו, כולל 166 דף, והחלק השני: תחנונים (סליחות), ראש השנה וכיפור, סוכות, ש"ע (שמיני עצרת) ושמחת תורה, וכן תענית, מזמורים ותפילות וברכות לשאר אירועים מיוחדים, כולל 154 דף. מסכת אבות הנספחת לתפילות פסח מובאת עם פירוש הרמב"ם, כולל ההקדמה 'שמונה פרקים' (חלק ראשון, דף 100-122). הדפסת המחזור נמשכה קרוב לשנה בשני המקומות המצוינים לעיל, כלשון הקולופון: "ואולם הייתה התחלת בנין הספר הזה על ידינו בני שונצין בעיר שונצין בחדש תשרי שנת רמ"ו לאלף הששי, והשלמנוהו פה קזאל מיורי בשני בשבת בעשרים יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים ומאתים וששה וארבעים לבריאת עולם, דהיינו שנה תמימה בקירוב". התפילות נדפסו באותיות מרובעות, ובדרך כלל בניקוד מלא. ההוראות, ההלכות והדינים נדפסו באותיות זעירות יותר בסגנון הכתיבה הספרדי. בעותק המדובר הובאו פה ושם בשוליים ביד מאוחרת תיקוני נוסח, השלמות או הוראות, והבעלים השונים של המחזור במשך השנים אף הוסיפו בכתב ידם פיוטים שלא נכללו במהדורה הנדפסת (חלק ראשון דף 65א, 67ב, 131א, 160ב. חלק שני דף 10א-ב, 53א).

למהדורה הפקסימילית צורף כרך נפרד הכולל מחקרים שונים על המחזור בעריכה נאה של אנג'לו מרדכי פיאטלי, שידע לבחור את האנשים המתאימים כדי שיציגו כל אחד מנקודת מבטו את חידושיו הנוגעים למחזור. ב"פתח דבר" מציג העורך מבוא ממצה העוסק בעיקר בבחינה הביבליוגרפית, אך הוא עמד גם בו על נקודות אחרות המאפיינות את נוסחו ותוכנו של המחזור (עמ' ז-יח). ראובן בונפיל, מן הבולטים בחוקרי יהדות איטליה בתקופת הריניסאנס הקיימים בדורנו, דן במאמרו 'קווים לאופייה של תרבות היהודים באיטליה במאות הט"ו והט"ז' (עמ' 1-10) במעצבי התרבות באיטליה של תקופת הריניסאנס. הוא תיאר את התופעה שנושאי דברה של התרבות החדשה תפשו מקום מרכזי בחצרות השליטים, בשמשם מלמדים, מחנכים, יועצים ומזכירים ששירתו את פטרוניהם, ומאותן חצרות שליטים, ומחוגים אחרים בחברה הגבוהה שבדוכסויות השונות, נפוצה תרבות זו, לעיתים ע"י אנשים שנשכרו לשם כך, בהם יהודים רבים שהשתלבו במסגרות אלו. מלאכת הספר והדפסתו היוו גורם מרכזי להפצת ידע ותרבות בעת הזאת אצל יהודים ושאינם יהודים, ולטעם מיוחד במלאכה זו זכו המדפיסים לבית שונצינו.

אחריו יצחק יודלוב, מן הבולטים בחוקרי הדפוס העברי בימינו, דן בהיבטים הטקסטואליים, הביבליוגרפיים וההלכתיים של המחזור במהדורת שונצינו (עמ' 11-35). בראשיתו של המאמר מקדיש המחבר דיון ממוקד על מדפיסי בית שונצינו מבני אשכנז שישבו בצפונה של איטליה, ומשם נדדו למקומות אחרים בתוקעם יתד אף בערים שמחוץ לאיטליה, כגון: קושטא ופראג. אבי המשפחה היה ר' ישראל נתן שונצינו. מדפיסי בית שונצינו היו חלוצים בהדפסת סידורים ומחזורים למיניהם (פרט להגדה של פסח) בשנים רמ"ו ורמ"ז (1486-1487), וגם הדפיסו מקרא שלם בשנת רמ"ח (1488) ועוד קודם את מסכת ברכות בשנת רמ"ד (1484). עוד מקדיש הוא דיון מיוחד למלאכת הדפוס של המחזור, ואף מציין להוספות של פיוטים אחדים מכתב-יד שנרשמו על-ידי הבעלים בשוליים, כמו גם השלמות של ניקוד וטעמי המקרא בחלק מן הפסוקים. בהמשך הוא מאפיין את החלק ההלכתי שבמחזור, היינו ההלכות והמנהגים ששולבו במחזור במקומות המתאימים. בעקבות גילויו של ררנ"נ רבינוביץ בעל 'דקדוקי סופרים' הוא מוכיח שחלק ניכר מהם מלוקט ומעובד מתוך ספר התדיר המיוחס לר' משה בן יקותיאל מרומא ממשפחת 'מן האדומים' שחי במחצית השנייה של המאה הארבע עשרה, חיבור שטרם נדפס בשלמותו עד היום[6].

שני מאמרים בקובץ זה הם פרי עטו של פיטר ש' לנרד, שכמצוין לעיל הקדיש מחקר מעמיק לפיוט האיטלקי הקדום והימי-ביניימי. הראשון נקרא 'מקונטרסי פיוטים עד הדפוס הראשון: מבחר הפיוטים כתיעוד לשלבי העריכה של מחזור בני רומא' (עמ' 37-50). הכותב מנסה להציג במאמר קצר וממצה את מקומו של דפוס זה של המחזור בתולדות מחזורי רומא שקדמו לו כאשר ההתמקדות היא בתרומה של הפיוטים דווקא לתמונה הכוללת, והוא אף סוקר בקצרה את מצב המחקר בתחום זה. הכותב מציג נקודה מעניינת באשר למונחים 'סידור' ו'מחזור', ומסקנתו היא שבניגוד להבחנה הקיימת ביניהם בספרי התפילה האשכנזים - באיטליה "ספרי התפילה לפי מנהג בני רומא היו אפוא 'מחזורים' או 'סידורים', לפי מה שהחליט המדפיס לכנותם", וזאת למרות שמעיקרו המונח 'סידור' "היה ספר התפילות לכל השנה בידי מי שביקשו ליטול חלק בתפילות הקבע במובן הרחב בתפילת הציבור בבית הכנסת", בניגוד ל'מחזור' ש"היה ספר תפילות לכל ימות השנה לשימושם של שליחי הציבור בבית הכנסת, המחזור כלל לא רק את תפילות הקבע ואת הפיוטים שנאמרו על ידי הציבור אלא גם פיוטים שהיו חלק מחזרת הש"ץ, או שנועדו לביצוע על ידי שליחי הציבור בלבד". במאמרו השני, מציג פיטר לנרד את תוכן המחזור בדפוס זה, כולל מפתח אלפביתי של כל הפיוטים על-פי תחילתם (עמ' 145-159).

אנג'לו מרדכי פיאטלי ערך רשימה ביבליוגרפית מקפת של כל המחזורים והסידורים כמנהג בני רומא שהעלה בחכתו (עמ' 51-114). זוהי רשימה המונה מאתים ותשעה פריטים, כמעט כפולה מרשימתו הנ"ל של יצחק יוסף כהן משנת תשכ"ו (1966). הרשימה מלווה במפתחות שונים: מקומות, אישים, תרגומים, מנהגים ונוסחים מיוחדים, כמו גם מפתח האוספים והתאמה לרשימת י"י כהן. עוד צרף הכותב שלושים ושנים צילומי שערים של מהדורות שונות.

מיכאל ריז'יק ממקד דיון על מסורת הניקוד של המחזור, כפי המשתקף במהדורה זו (עמ' 115-144). הכותב הינו בלשן מובהק, שתחום התמחותו הוא דקדוק לשונם של יהודי איטליה בימי הביניים והריניסאנס[7]. במאמר זה מנסה הכותב לנתח ולאפיין את מסורת הניקוד של המחזור במהדורה זו ולהשוותה למסורת המשתקפת בכתבי-יד קדומים שלו, המוצאת את ביטויה בגווני מסורת שונים, לעומת המסורת הרווחת במחזור במהדורות הדפוס הראשונות של המאה הט"ז המאופיינת דווקא בהאחדה, שהולכת ומתחזקת, וההבדלים ניכרים בפרמטרים שונים. ומסקנתו היא, כפי שהוא מציין בסוף המאמר: "דפוס זה נמצא במעבר מן הריבוי המגוון של מסורות שנתקיימו בכתבי-היד להאחדה שחלה בדפוסים". 

המאמר האחרון בקובץ זה הוא מאמרו של הרב יצחק עקיבא סץ, חוקר תפילה נודע, שאותו הוא מקדיש לנוסח ברכת המזון כמנהג בני רומא (עמ' 161-170). לפלא הוא שבמחזור לא נמצאת ברכת המזון במקום שהיה צפוי שתהיה, היינו בסדר הגדה של פסח (מחזור, חלק א, 72, ב). מכל מקום, נוסח ברכת המזון של בני רומא נשתמר הן בכתבי-יד והן בשני דפוסי ערש וכמובן במהדורות דפוס מאוחרות, כפי שנראה להלן. הרב סץ פירסם שלוש גרסאות של ברכת המזון כמנהג יהודי רומא. שתי הגרסאות הראשונות פורסמו בנפרד, הראשונה על-פי כתב-יד טורינו LI.A III 2, עמ' 64-68. כתב-יד זה אבד בשריפה בראשית המאה העשרים, אך ברכה זו נעתקה על-ידי ש"ז שכטר לפני שכתה"י אבד, וההעתקה מצויה בבית המדרש לרבנים בניו יורק Mic. 8401. השניה על-פי כתב-יד פריס Heb. 599, דף 133א-134ב. גירסא שלישית פורסמה על-פי הנוסח שנדפס במחזור כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני, ליוורנו תרט"ז, חלק א, דף צט, ב - קא, ב, עם שינויי נוסח בתחתית העמוד מדפוסים קדומים: א. נספח לספר תהלים, בולוניא ר"מ (1480). ב. סידור כמנהג הספרדים, אך ברכת המזון כפי מנהג בני רומא, נאפולי ר"ן (1490) לערך. ג. נוסח ברכת המזון, מנטובה של"ח (1578).

מהדורה פקסימלית זו על שני חלקיה פותחת צוהר לעולם התפילה האיטלקי. כל שוחר תרבותם של יהודי איטליה יתענג עליה כמוצא שלל רב. מצד אחד הוא יזון את עיניו ביופייה של המהדורה הפקסימילית, שנעשתה במומחיות רבה על-ידי הצלם ארדון בר חמא, שידיו רב לו במלאכה זו. ומאידך ישכיל רבות מקובץ המחקרים בעריכתו המקצועית של אנג'לו מרדכי פיאטלי, שהטיב לבחור את הטובים שבחוקרים בתחומים הנטפלים לליטורגיה האיטלקית בכלל ובעניינו של המחזור בפרט.