המעין

נתקבלו במערכת \ הרב יואל קטן

דן ידין. על התורה והמועדים. ביאורים ודרושים על התורה ומועדי השנה והגדה של פסח ופרקי אבות מאת רבי אליעזר פאפו זיע"א, מחבר 'פלא יועץ'. יוצא לאור לראשונה מכתב יד קודשו עם ציונים מקורות והוספות רבות. ירושלים, מכון אורות פלא, תשע"ה. 22+תרנא עמ'. (02-6413780)
לעיתים נוצר הרושם שנשאר להוציא לאור רק מהדורות מתוקנות של ספרי קדמונים או פיסקה חדשה או תשובה נעלמת, אבל לא נותרו בעולם ספרים שלמים בכתבי יד של ראשונים וגדולי האחרונים שלא נדפסו מעולם. אולם הקרובים לנושא יודעים שאין זה נכון, ויש עוד עבודה לכמה דורות גם בתחום זה. עובדה זו באה לידי ביטוי למשל בספר דידן, 'דן ידין': אמנם חלקים נכבדים מהספר נדפסו כבר מכת"י של בן המחבר כהשלמה לספר אחר של המחבר, 'אלף המגן', שיצא לאור במהדורה חדשה בשנת תשל"ח, אבל הנה נמצא כתב היד המקורי והשלם של המחבר עצמו בבית הספרים הלאומי בירושלים (הוא היה רשום בטעות תחת שם אחר), וכך יכלו חכמי מכון 'אורות פלא' בראשותו של הרב עזרא נחום להוציא לאור בפעם הראשונה מהדורה שלמה ומתוקנת של הספר החשוב הזה מאת אחד מגדולי התורה והמוסר לפני כמאתיים שנה. ר"א פאפו חי כל חייו בארץ בולגריה, שבאותה תקופה היו בה קהילות גדולות בכמותן ואיכותן, ושימש כרבה של העיר הקטנה סיליסטרה השוכנת על גדות נהר הדאנובה על גבול רומניה. שם ישב על התורה ועל העבודה בנחת ובכבוד, וכמו שהוא כותב בעצמו בספר זה בפירושו על אבות (א, יז): 'לא בחרתי להיות רב רק במקום ששותים בצמא את דבריי'... ספר 'דן ידין' הוא כנראה ספרו האחרון של ר"א פאפו זצ"ל, וכמנהג מחברו הוא מלא וגדוש בפשט ורמז ודרש וסוד וראשי תיבות וגימטריאות, כשהכל טבול במוסר ויראת שמים. כך הוא כותב על חנוכה (אחרי פרשת 'מקץ', עמ' עז-עח): 'והנה חקרו המפרשים למה בנס של פורים נצטווינו בשמחה ומשתה, מה שאין כן בנס של חנוכה? ועל זה תירצו כי נס פורים גדול מנס של חנוכה משתי סיבות, האחת כי נס חנוכה היה בהיותנו על ארצנו ועל נחלת אבותינו הוא מקום השראת השכינה והוא יותר בנקל לעשות בו נס, והשנית כי הצרה אשר הייתה בימי מתתיה בן יוחנן היה בדבר הנוגע לכבודו יתברך, שהיו רוצים לבטל מהם מצוות, ומוכרח הקב"ה לעשות עמהם נס ופלא בעבור שמו, ומשום הכי לא נתחייבו רק בהלל והודאה'... לפי זה גם בנתונים הקיימים היום 'קל' לקב"ה לעשות עמנו ניסים ונפלאות בארץ הקודש, שנחיה ונזכה ונראה. הטקסט כולו מנוקד, וההערות והציונים, בעיקר לכתבי הרב האחרים, מלאים תוכן. אכן ההדרה מוצלחת ביותר.

סדר עולם. מהדורה מדעית, פירוש ומבוא. חיים מיליקובסקי. ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשע"ג. שני כרכים. ( 02-5398833 )
שני הכרכים הגדולים של המהדורה החדשה של 'סדר עולם' מציגים לפנינו למעשה את פרייה של עבודת חיים. כשלושים שנה עסק פרופ' מיליקובסקי בספר זה, הקדום מספרי התורה שבעל-פה שהועלו על הכתב, חיבור שעל בסיסו נבנתה ההיסטוריה הישראלית הקדומה כולה, כולל קביעת התאריך העברי לבריאת העולם המשמש אותנו היום. פרופ' מיליקובסקי, תושב אפרת שבגוש עציון, הוא חתנו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל שהיה מראשי ישיבת פוניבז'. הוא למד בישיבות בחו"ל ובארץ ואח"כ עבר לאקדמיה והתקדם בה במהירות, והיום הוא משמש כאחד מבכירי המחלקה לתלמוד ולתושבע"פ באוניברסיטת בר אילן. הכרך הראשון של ספרו הגדול מכיל מבוא מקיף על סדר עולם וזמנו ותהליך התהוותו, ובו הוא עוסק בייחוסו לרבי יוסי ובשמו ובשיטותיו ובסגנונו, ויש בו תיאור של כתבי היד ודרך הכרעת הנוסח ושיטת הכנת המהדורה המדעית הזו בידי מהדירהּ ועוד. אח"כ מעמ' 219 ועד עמ' 326 נמצא לוז הספר – מהדורה מדעית של נוסח סדר עולם, כאשר כל שורה מצוינת במספר ובכל פרק מתחיל מִספור חדש. הכרך השני (בדומה לשיטה הנהוגה בכרכי התוספתא כפשוטה) מכיל את הפירוש על בסיס המהדורה המדעית שבכרך הראשון, ומסביר שורה אחר שורה את דברי הברייתא עצמה וה'סכוליון' – הפירוש המאוחר הצמוד אליה, באופן מפורט ומדוקדק. כך למשל לגבי השאלה הקרדינאלית מהי סוף-סוף דעתו הסופית והברורה של בעל 'סדר עולם' בעניין תיארוך שנות תחילת הבית השני – כתוב בפרק ל שורות 6-8 (עמ' 321 בכרך הראשון) 'דריוש הוא ארתחשסתא, וכל המלכות כולה נקראת ארתחשסתא, ואי אתה מוצא מלכים לפרס אלא שלושה ולמדַי אחד, ומלכות מדי ופרס חמישים ושתים שנה', ובמדור שינויי הנוסח הוא מביא שבדפוס אחד אכן מופיע המספר 'חמישים ומאתיים שנה' - אך הנוסח הזה בטל במיעוטו. בכרך השני עמ' 504-506 דן המהדיר בשורות אלו ומשמעותן, ומסקנתו ברורה: לאחר הקביעה שרק 52 שנה עמדה מלכות פרס ומדי בפני הבית השני - לא נשאר אלא לומר ששלושת המלכים המוזכרים בתקופה הזו הם למעשה מלך אחד בעל שלוש שמות, ולכן התיבה 'מלך' כתובה בפסוק בלשון יחיד. המהדיר מראה שהגרסה הזו של חמישים ושתים שנות מלכות פרס בפני הבית נמצאת גם בספרים אחרים של חז"ל ולכן אין ספק במקוריותה, והקושיות ההיסטוריות והפרשניות שהיא מותירה אינן יכולות להיפתר ע"י שינוי גרסה בטקסט התוספתא וקבלת הנוסח התמוה 'חמישים ומאתיים שנה' כפי שרצו כמה חוקרים, למרות שמספר זה כנראה קרוב יותר למציאות ההיסטורית (המחבר מפנה לסוף פרק כח ששם האריך בבירור ההיסטורי והתורני של הפרשה). את הספר מקיפים אלפי הערות, ומצורפים לו נספחים חשובים ומפתחות מפורטים. עבודת חיים כבר אמרנו?...

למען דעת. קידושין ונישואין. א. ירושלים, בית המדרש למען דעת, תשע"ד. רכב עמ'. (lemaandaat1@gmail.com )
הכולל 'למען דעת' בראשותו של הרב רפאל קרויזר שליט"א, חתנו של רבה של ירושלים הרב ז'ולטי זצ"ל, עסק בקיץ תשע"ד בעומק העיון בהלכות קידושין ונישואין הלכה למעשה. בנוסף ללימוד השוטף הקפידו ראשי הכולל על שיעורי אורח, תמידים כסדרם, של תלמידי חכמים חשובים, דיינים ופוסקים, שהעשירו את ידיעותיהם של חברי הכולל בתורה ובהלכה ובמציאות המתגלה בבתי הדין, וכן המריצו את הלומדים לעסוק גם ב'תורה שבכתב' – לכתוב בקביעות חידושי תורה מסודרים. דברי הרבנים האורחים וכתבי האברכים הובאו לידיו של העורך המוכשר רמ"ד צ'צ'יק, שסידר וערך והוסיף וגרע, והתוצאה היא חוברת גדושה בכעשרים מאמרים לפי סדר השו"ע הלכות קידושין, חלקם מאמרים עיוניים ולמדניים - וחלקם עוסקים בשפיר ובשלייה של פסיקת הלכה במקרים מסובכים, כמו בירור מעמדם של איש ואשה הדרים יחדיו ללא חופה וקידושין, האם ומתי יש לחייב גט לחומרא לזוג ש'נישא' בנישואין אזרחיים, שליחות וזכייה בקידושין ובגט ובקניינים – הדומה והשונה ביניהם, תנאי בנישואין, האם חייבים להודיע למשודכת על מום מסוים באברי ההולדה של החתן שאינו מונע ממנו ללדת וגם אינו אוסר את נישואיו, דרך סידור הקידושין אצל זוג שאינו שומר מצוות, ועוד. החוברת מסתיימת במאמר מקיף של החוקר התורני הידוע הרב יחיאל גולדהבר בעניין הצעה לתקנת נישואין אזרחיים באיטליה לפני מאתיים שנה שעסקו בה כמעט כל גדולי אותו דור, כולל תשובות חדשות ולא ידועות והסבר המציאות החוקית וההיסטורית באותו מקום ובאותה שעה, מלאכה מושלמת. יישר כוחם של העורך והכותבים והלומדים, יגדילו תורה ויאדירו.

שו"ת במדבר אלינה. קובץ בירורי הלכה בשאלות מעשיות מסודרים על פי סדר שו"ע או"ח ויו"ד. מאת אברהם דרעי. בית אל, תשע"ד. קלו עמ'. (avdery7@gmail.com )
המחבר שליט"א למד שנים רבות בישיבה ובכולל בבית אל אחרי עלייתו ארצה מצרפת, וכעת משמש כרב קהילת 'ראו בנים' בישוב ובמקביל גם כרב צבאי. הוא פורס בפני המעיין ח"י שאלות שהוא נשאל ע"י בני קהילתו, עליהן השיב מיידית בעזרת עיון נקודתי בפוסקים, ואחר כך עיין ובדק והרחיב והעלה על הכתב בירור הלכתי רחב לתועלת הלומדים והפוסקים. מדובר על שאלות מעשיות, כגון האם מותר לכתחילה לטעון את הפלאפון בשקע של בית הכנסת, האם מותר להשתמש בשבת בסבון אסלות צבעוני, האם יש היתר לעבוד בחוה"מ לצורך הרחבת בית הכנסת, האם יש להטביל אריזות מזון שמשתמשים בהן שימוש חוזר ועוד, ושתי שאלות בענייני חנוכה: מהו זמן ההדלקה הנכון לכתחילה כאשר הבעל חוזר מהעבודה הרבה אחרי זמן ההדלקה (להמתין לבעל הבית), והיכן ראוי להדליק את נרות החנוכה כאשר מתארחים במלון (אשכנזים בחדר האוכל, וספרדים במשותף בפתח המלון). אחרי כל בירור ארוך נמצא סיכום בהיר, ובסוף הספר נספח ובו קיצור התשובות למעשה, וכן קונטרס הערות מאת הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א. יבורך גם העורך והמסדר הרב משה חיים סוויסה, שטביעות ידיו ניכרות לאורך הספר.

הרפואה במקרא ובתלמוד. ד"ר יצחק (יוליוס) פרויס. תרגם מגרמנית: אורי וירצבורגר. ירושלים, מאגנס, תשע"ב. לב+990 עמ'. (02-6586659)
לפני מעט יותר ממאה שנים, בשנת תרע"א, הוציא לאור בברלין הרופא ד"ר יצחק פרויס את ספרו הגדול בגרמנית, עבודת חייו: Biblisch-talmudische Medizin – 'רפואה תנ"כית-תלמודית'. למרות שפתו הגרמנית היה זה ספר ללא תחליף, וכל מי שעסק במחקר היסטורי-הלכתי שנגע ברפואה בימי הקדמונים, מאז ועד דורנו, חייב היה להשתמש בו. מחברו ז"ל ליקט וסידר בצורה יסודית ב-19 פרקים את כל ענייני הרפואה המוזכרים בכל ספרות חז"ל, מתיאור ענייניהם של הרופאים ובעלי המקצועות הפרה-רפואיים האחרים (מקיז דם, מיילדת ועוד), עבור לאברי הגוף השונים ופעולתם ומחלותיהם, דרכי הטיפול במחלות ופצעים, ענייני ברית מילה, הפרעות נפשיות, נשים ולידה, מיתה וקבורה, תזונה ועוד, לא נותרה אבן שלא נהפכה ולא מקור שלא הוזכר ופורש וסודר. ד"ר פרויס, שנולד למשפחה יהודית שהתגוררה יחידה בעיירה קטנה בצפון גרמניה, זכה בילדותו ונערותו לחינוך תורני מינימלי, אך בשנות לימודיו באוניברסיטה בברלין הסתופף בכל רגע פנוי בבית המדרש לרבנים בראשות הגר"ע הילסדהיימר זצ"ל, ובחריצותו ובכישרונותיו זכה לשני כתרים – הוא נחשב לרופא מצטיין, וגם הרחיב במהירות את כמות ואיכות ידיעותיו בהלכה ובספרות חז"ל והפוסקים, במקביל לידע מקיף ברפואה ובהיסטוריה הרפואית. לאחר שפרסם מספר מאמרים בענייני רפואה ויהדות שעשו רושם רב, החליט לחבר חיבור מקיף שיכיל את כל החומר הכלול תחת הכותרת 'הרפואה במקרא ובתלמוד', תוך ציון שיטתי למקבילות בין מקורות חז"ל לכתבי הרפואה העתיקים היווניים והלטיניים. את כל העבודה הענקית הזו עשה בשעות שנותרו לו אחרי עבודתו כרופא, ואחרי לימוד התורה היומי שלו. הוא הספיק לפרסם את הספר הגדול הזה בגרמנית עוד לפני שהגיע לגיל חמישים, אך נפטר שנתיים מאוחר יותר. שנים רבות שימש הספר את החוקרים במקורו הגרמני, בשנת תשל"ח הוא יצא לאור באנגלית, ורק עתה זכה לצאת לאור בלשון הקודש. המתרגם והעורך מר אורי וירצבורגר עסק רוב שנותיו בפיתוח המשק והתעשייה הישראליים בדרגות הבכירות ביותר, ולא הייתה לו שום תוכנית להוציא לאור ספר תורני-הלכתי. אך לפני כמה שנים, בעידודה של אשתו ז"ל שהייתה נכדתו של פרויס, החלו שניהם (ואחר פטירתה המשיך הוא לבדו) לתרגם ולערוך ולסדר את הספר הגדול הזה, כדי להנגיש אותו לכל הרבים המתעניינים ברפואה והלכה. בשלב מסוים הוא חבר להוצאת 'מאגנס' של האוניברסיטה העברית, והתוצאה ראויה לכל שבח: למעלה מאלף עמודים גדושים, מסודרים, מוערים, עם מבואות מאירים ומפתחות מפורטים. המתרגם נטל על עצמו הרבה יותר מאשר עבודת תרגום – הוא ביצע למעשה, בעזרת חתנו הרב איתן אנסבכר וכמה מבני משפחתו, עבודת עריכה מקיפה, השלים הערות והעיר על שיבושים, מצא מקורות והוסיף הוספות. מובן מאליו שהרפואה המודרנית שונה בהרבה מהרפואה בזמן העתיק, אך הנגשת מקורות חז"ל והסברתם מהווה תרומה גדולה להבנת ולהכרת סוגיות שלמות שעסקו בהן קדמונינו, ולעיתים עשויה להיות לכך גם נפקא-מינה מעשית בזמן הזה. יישר כוחו של העורך והמתרגם על עבודת המופת שלו, שהשיבה למעשה את הספר החשוב הזה 'הביתה'.

מוריה. קובץ תורני לחידושי תורה והלכה, גנוזות ראשונים ואחרונים, ופרקי עיון ומחקר. שנה שלושים ואחד. אלול תשע"ד. גליון ז-ט (שצא-שצג). ירושלים, מכון ירושלים, תשע"ד. רצו עמ'. (02-6510627)
כל המדורים הקבועים של הביטאון החשוב של עולם הישיבות מופיעים גם בגיליון זה, מלאים וגדושים: אחרי 'גנוזות', ובו כתבי ראשונים וגדולי האחרונים מכתבי יד עם מבואות וביאורים, מובאים 'מכתבי תורה' מאת גדולי ישראל, הפעם מאת הגרי"י ויינברג בעל שרידי אש והגאון ר' יעקב יצחק רודרמן ראש ישיבת 'נר ישראל' בבלטימור. מעניין שמכנה משותף חשוב לשני גדולים אלו זצ"ל הוא תפקידם המרכזי בהעברת תורת ליטא בדור שלפני השואה למערב – הראשון לגרמניה (ואח"כ לשוויץ) והשני לארה"ב, ומעשיהם עשו פירות ופירי פירות. בהמשך מובאים כשישים [!] מאמרים, פסקים, הערות וביאורי סוגיות מאת גדולי ישראל זצ"ל ושליט"א ותלמידי חכמים צעירים ומבוגרים, במדורים 'חידושי תורה והלכה', 'הלכה ומנהג', 'הערות והארות' ו'משלחן המערכת'. במדור 'בשדה ספר' נסקר הספר החשוב שיצא לאור לאחרונה ע"י מכון ירושלים – שני הכרכים הראשונים של המהדורה החדשה והמתוקנת של שו"ת מהר"ם מרוטנבורג. רק שתי הערות אכתוב לענ"ד לתשומת לבם של ידידיי ראשי המערכת שליט"א: ראשית - הגיע הזמן לוותר על השריד הארכיאולוגי של המספרים הכפולים והמשולשים לכל גיליון, ושנית – הדרך שבה מחולקים המאמרים בין המדורים הנ"ל לא תמיד ברורה למעיין.

אור בקודש. צימוקים לשבת. ביאורים ופירושים, רמזים ודרושים, על חמשת החומשים. נערך מכתביו של משה שרגא ז"ל. 255 עמ'. (077-7697240)
מאז עלייתו לארץ כילד זמן קצר אחרי הקמת המדינה מהעיר יזד שבפרס היה משה שרגא דמות לחיקוי – בכיבוד הורים, בדרך ארץ, ובאהבת תורה ויראת שמים. הוא שימש שנים רבות כמורה ומחנך בצפת ובאזור הגליל, גידל משפחה למופת, ובכל זמן אפשרי למד ולימד. הוא נהג לאסוף לעצמו דברי תורה שמצאו חן בעיניו, רשם אותם בפתקים וצבר אותם במגירתו, וכאשר הלך לעולמו בשם טוב אחר מחלה קשה - ביקשו בני משפחתו לעשות שימוש באוצר הזה בצורת ספר של 'צימוקים' כסדר פרשת השבוע. המלאכה נעשתה בכבוד ובחיבה, ויש בה תועלת לרבים. כך בפרשת 'ויחי' מעיר הכותב ז"ל שלא מצאנו שבועה בין שני אנשים שמאמינים זה לזה, מדוע אם כן דרש יעקב שבועה מיוסף שיקבור אותו בארץ כנען? והוא עונה על פי הרמב"ן שאכן היה פה חוסר אמון – אבל לא בין יעקב ליוסף אלא בין יעקב לפרעה, הממונה על יוסף; דווקא כאן עשויה הייתה להועיל שבועה שתכריח את פרעה להסיר את התנגדותו לקבורה בארץ כנען, כפי שאכן קרה. ועל הפסוק בסוף הפרשה 'איש אשר כברכתו בירך אותם' הוא מקשה שהרי שלושת הבנים הגדולים של יעקב לא קבלו ברכה אלא תוכחה, ומהו אם כן 'איש אשר כברכתו'? והוא משיב: מכאן שגם תוכחה נחשבת ברכה, וכדברי שלמה המלך ע"ה: 'יסֵר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך'... מצבה יפה הציבו בני המשפחה על קברו של ראש משפחתם ר' משה שרגא ז"ל.

מעלין בקודש. ביטאון לענייני המקדש וקודשיו. גיליון כ"ח – אלול ה'תשע"ד. עורכים: בעז אופן ועמיחי אליאש. כרמי צור, כולל 'בית הבחירה' ע"ש רעננערט, תשע"ד. 156 עמ'. (02-9961942)
2-3 חוברות 'מעלין בקודש' יוצאות לאור כל שנה, ובהן המיטב הקיים במחקר התורני סביב ענייני הקודש והמקדש - ובלי טיפת פוליטיקה. הגיליון בן תריסר המאמרים פותח במאמר של הרב הראשי רבי דוד לאו שליט"א על מצות 'העלאת' הנרות במקדש, ובמשמעותה של העלאה זו – שהיא כמין הקרבת קרבנות. לפי זה יוצא שכילוי השמן שבמנורה הוא חלק מהמצוה ולא רק הדלקת האור, ואם כן צ"ע איך נתקיימה המצוה בנר חנוכה לפי השיטות שהשמן לא כלה. פרופ' זהר עמר מגיש פרק נוסף במחקרו על הכנת לחם הפנים, והרב עזריה אריאל, מראשי החוקרים של 'מכון המקדש', מוכיח שאבני החושן פיארו את בגדי הקודש של הכהן הגדול כשהן מגולות ולא היו מכוסות בתוך מין כיס כפי שכתב אחד המפרשים, ומביא לכך סיוע מעדויות בזמן הבית השני, אחת מאיגרת אריסטיאס והשנייה מתוך שתיקתו של יוספוס כשהוא תיאר את החושן ואבניו. הרב אברהם סתיו דן בפירוט בהלכות לבישת בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים, ובהמשך הוא סוקר ומתאר את הספר 'זבחי שלמים' – פירוש על סדר העבודה מאת הרמ"ק. בגיליון הקודם, אדר תשע"ד, הפתיע הרב זלמן קורן, מחשובי חוקרי המקדש בדורנו, את העולים להר הבית, כאשר קבע ששטח החיל בדרום ובצפון רחב יותר ממה שהיה מקובל, דעה שאם תתקבל היא תקשה מאוד על העולים להר הבית בזמן הזה. בגיליון זה משיב לו הרב עזריה אריאל עובדתית והלכתית, וטוען שמדובר על ספק מדרבנן שאינו יכול [בינתיים] להתברר, ולכן דינו לקולא. הרב קורן לא נשאר חייב, ומוכיח את שיטתו על פי ספרים וסופרים וחוקרים ועל פי פני השטח ועל פי דיוק בדברי יוספוס ועוד, ולדעתו העולים להר בטהרה (בהיתר רבותיהם; הר"ז קורן שליט"א עצמו אינו מהעולים להר) צריכים לשנות את המסלול המקובל ולהיצמד בצד מזרח לשערי הרחמים, ולא לעלות כלל באזור זה על הרמה שיתכן שבה היו מדרגות החיל שאסורות בכניסה לטמאי מתים. נראה שגם בעניין זה לא נאמרה עדיין המילה האחרונה. יישר כוחו של הרב צבי שלוה שליט"א, ראש הכולל והעומד בראש המערכת, על הוצאת גיליונות חשובים ומשובחים אלו תמידים כסדרם.

מבשן אשיב. שאלות ותשובות ובירורי דינים שנתבררו בקהילתנו [רמת מגשימים] בדבר ה' זו הלכה. חלק א. מאת יהושע שלמה ון דייק. כפר דרום – אשקלון, מכון התורה והארץ, תשע"ד. 639 עמ'. (08-6847325)
המושב רמת מגשימים היה חלוץ הישובים הדתיים ברמת הגולן לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים. הוא היה גם מקום מושבה הראשון של 'ישיבת הגולן' (כיום היא נמצאת במרכז האזורי חספין הסמוך), ובמשך עשרים שנה שימש בו כרב הרב יחזקאל דאום זצ"ל רב-הפעלים. לפני עשר שנים מונה הרב ון דייק לרב המושב, והוא מרביץ בו תורה וחינוך ויהדות במרץ ובכישרון. בין השאר מתקיים במושב כל שבוע שיעור למדני בשאלה הלכתית מעשית שהגיעה לשולחנו של הרב. כמה עשרות משיעורים אלו עובדו ונערכו לספר ע"י המחבר שליט"א, שהיה מילדותו קשור קשר עמוק לרב נויבירט זצ"ל וקיבל ממנו את הגישה ההלכתית המאוזנת והבהירה; רבות קיבל גם מרבותיו האחרים, שכולם מנויים לשבח בהקדמה המרתקת. ס"ז פרקים מכיל כרך זה, והם עוסקים בכל חלקי השו"ע - למשל דיונים בעניין דיני ומנהגי טבילת גברים, ברכת 'שהחיינו' על בית חדש, זריקת חמץ לפחי אשפה ציבוריים בערב פסח, היתר גילוח בימי בין המצרים לקראת ראיון עבודה, כללי ישיבה בסוכה בימי שרב, מקום הדלקת נר חנוכה של אורח והדלקת נרות בברכה במקומות ציבוריים, סדר הדלקת נרות חנוכה לכתחילה בערב שבת ובמוצאי שבת, קיום 'שלום זכר' ללא נוכחות היולדת ובנה, אבלות של בן מאומץ על הוריו-מאמציו, הפרשת תרומות ומעשרות מעצי נוי, מינוי שליח למסירת גט בטלפון על ידי חייל היוצא לקרב, שימוש בתנור עצים הפולט עשן וריח לכיוון רשות הרבים, ועוד רבים, כולם הלכה למעשה. הפרק האחרון בספר כולל עובדות והנהגות מאת מורו ושכנו של המחבר הרב נויבירט זצ"ל. בין השאר, בתוך הסיפורים על חיבת הארץ וחיבת ישוב הארץ של הרב זצ"ל, כותב הרב ון דייק שבהזדמנות מסוימת התיר הרב נויבירט לאשה שגרה במאחז שלא היה בו עדיין מקוה, והייתה צריכה לטבול בליל שבת ביישוב הסמוך, לשוב לביתה בשבת ברכב הביטחון שנוסע במסלולו הקבוע (כמובן בלי שום תוספת נסיעה או עצירה עבור הטובלת), כאשר הוא מדגיש שזהו היתר מיוחד וחד-פעמי מפני מצות ישוב א"י. עוד דרך ארוכה עומדת לפני הרב ון דייק בפעילותו התורנית והלמדנית והציבורית, יחזק ויאמץ.

חזות קשה לרבי יצחק עראמה זצ"ל. יוצא לאור מחדש בתוספת הערות, הארות וציוני מקורות מאת משה יחיאל גרוס. ירושלים, יד הרב נסים, תשע"ד. 38+קפג עמ'. (02-5633789)
יהדות ספרד המפוארת ידעה עליות ומורדות, עד הגירוש הגדול של שנת רנ"ב (1492). 101 שנים לפניו אירעו מאורעות שנת קנ"א (1391) – מהומות ופרעות שטרם נודעו כמותן בכמותן ובנוראיותן, והם כללו גם רדיפות דתיות ולחץ כלכלי וחברתי ונפשי על היהודים להמיר את דתם. לצערנו ולבושתנו אלפים ורבבות מאחינו ואחיותינו אכן נפלו בפח ועזבו את יהדותם בעשרות השנים הבאות, וגדולי ישראל ומנהיגיהם ניסו לעמוד בפרץ ולברר על מה עשה ה' ככה, ומדוע לא עומדים בני דורם בניסיונות המרים כמו שעמדו אבותיהם בדורות הקודמים ובגלויות אחרות. רבי יצחק עראמה נולד בצפון ספרד בשנת ק"פ (1420), למד בישיבות ספרד, וחיבר את הספר הידוע 'עקידת יצחק' – דרשות כסדר פרשות השבוע. הספר כולל פרשנות ודרש ופילוסופיה, ויצא לו שֵם. אך עוד לפניו כתב את הספר 'חזות קשה', ובו תריסר שערים העוסקים באמונת ישראל, בעיקר בחלקי ההשגחה ומשמעויותיה על רקע תולדות עם ישראל במשך הדורות, כשהוא מסתיים בתקווה גדולה. הוא דן בו גם באריכות ביחס לחוכמות החיצוניות מול חוכמת התורה, וביחס הנכון בין אמונה לפילוסופיה. הספר נדפס לראשונה בסביוניטה שבאיטליה בשנת שי"ב (1552) ומאז כמה פעמים, וכעת יצא כלול בהדרו עם השוואות ותיקונים ומבוא מקיף ומפתחות משובחים. יישר כוחם של המהדיר וההוצאה לאור.

שפירי ירושלים. זהרורי אורה מעולמם של רבי הירש מיכל שפירא ובנו רבי בן ציון אברהם שפירא זצ"ל. מאת הרב שלמה הופמן. ירושלים, תשע"ד. 375 עמ'. (02-5663505)
בי"ז פרקים מתאר הרב הופמן את דמויות ההוד הירושלמיות רבי מיכל שפירא ורבי בן ציון בנו, כשהוא מתבסס בעיקר על סיפוריו של תלמידו המובהק של רבי מיכל – הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שגם כאשר עבר והפך להיות תלמידו ואיש אמונו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל – לא עזב את רבו הראשון רבי מיכל, למרות ההבדל התהומי לכאורה בדעות ובהשקפות בין שני רבותיו אלו. שורשי משפחת שפירא הזו נטועים בטיקטין שבגבול פולין-ליטא, וכמה מבני המשפחה עלו לארץ עם עליית תלמידי הגר"א. הסיפור המשפחתי המרתק מהלך בין ערי הקודש של ארץ ישראל, ומציג דמויות קודש מתוך המשפחה ואישים אחרים. הוא מתאר את לידתו של רבי הירש-מיכל בחברון, ועלייתו בכל מדרגות הקדושה והטהרה עד שנחשב מגדולי הרבנים בירושלים. גם בנו רבי בן ציון היה תלמיד חכם וצדיק וקנאי, והסיפורים על האב והבן, תלמידיהם ומקורביהם, תקופתם ומעשיהם, מעוררים עניין רב. יישר כוחו של המחבר על נקודת המבט המיוחדת שאיפשרה לנו להציץ דרכה אל ירושלים של מעלה דרך דפי ספרו.

קובץ חִצֵי גבורים. פליטת סופרים. מאסף תורני. ז. אלול תשע"ד. ליקווד, מכון פליטת סופרים, תשע"ד. ו+תשטז עמ'. (plaitassofrim@gmail.com )
קובץ גדוש במאמרי הלכה וחידושי תורה (='חיצי גיבורים') ובחשיפת כתבי קדמונים (='פליטת סופרים'), וכן מאמרים ומחקרים תורניים בענייני מסורת ומנהג ותולדה והגות ומחקר. הקובץ פותח בפרק בענייני ברית מילה מתוך שרידי חיבור הלכתי קדום מכת"י שנכתב בערבית-יהודית (כמנהג יהודי המזרח בראשית תקופת הראשונים), עם מבוא מרתק, תרגום והערות. בין השאר מתחדש שם שהמנהג היה לתת לגר אחרי הטבילה מעין 'תעודת גיור' חתומה ע"י ג' הדיינים, מעין מה שחידש אחרי שנים רבות בעל שלטי הגיבורים על הרי"ף יבמות (מו, ב בדפיו) מסברת עצמו! עוד מובאים שם קטעים חדשים מדברי גאונים וראשונים, ביניהם פירוש הלכות ציצית מן הגניזה (גם הוא בערבית-יהודית) ובו הסבר על הגמ' במנחות מב, ב העוסקת בדרך בחינת התכלת לציצית ובזיהוי החומרים הכשרים לבחינה זו. הרב ב"ש המבורגר דן באופן מקיף במנהג אמירת תפילת 'מי שבירך' לחולה בשבת, הרב גולדהבר חוקר את המנהג הקדום להתעטף בטלית גם בלילות שבת, והרב יעקב יצחק הכהן מילר מברר את המנהג-ההלכתי לרפא גוים בשבת משום איבה. מסקנתו היא שמעולם לא תוקנה תקנה להתיר עניין זה, וכל השאלה התעוררה רק בדורות האחרונים מאז שהרפואה נהייתה מקצוע שיש עליו השגחה וביקורת ציבוריים, ואי אפשר היה להישמט מלטפל בחולה בלי לגרום סכנה גדולה לרופא עצמו וגם לקהילה שסביבו. המאמר מלווה במחקר היסטורי מרתק, ויתכן מאוד שאפשר להפיק ממנו מסקנות למעשה, השונות מהמקובל. הרב דויד יצחקי, תלמיד חכם ומומחה לענייני המסורה, מאריך לבאר את רשימת דקדוקי הסופרים של רי"ז מסלנט, הרב יעקב לויפר, המומחה לעייני לשון הקודש, דן בדרך כתיבת שם השם, הרב אליהו סולוביצ'יק מבאר את שיטת הרמב"ם בנושא השגחה ותחיית המתים, הרב איתם הנקין מבאר את סדר כתיבת חלקי ספר ערוך השולחן והדפסתם, ובסוף מובאים בירורי הלכה ומספר תגובות לקובץ הקודם. וזה רק טיפה מן הים המצוי בקובץ הגדול והמיוחד הזה, שגם ערוך באופן מקצועי וביד אמונה. מרחיב את הדעת!

שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית. מגניזת קהיר ומכתבי יד. כרך ג. ירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה והיחידה לחקר הגניזה באוניברסיטת קמברידג', תשע"ד. כ-350 עמודים (עד עמ' 1298). (02-5631228)
כרך שלישי של המהדורה האלבומית המפוארת שמהדיר פרופ' גליק, ובו כעשרים וחמש תשובות מכת"י מגָלויות ישראל השונות: אחת ממצרים מאת הנגיד רבי נתן שולאל, חמש תשובות מתורכיה מאת ר"ח בנשנישתי, ר"מ אבן גבאי ואחרים, ועוד כעשרים תשובות אנונימיות, חלקן עוסקות בפרשיות הלכתיות הידועות ממקורות אחרים, כמו למשל פרשת הנערה יקותא מהעיר טריפולי והפקעת נישואיה מבעלה שנעלם ועוד. המהדיר מודה שכל שלושת הכרכים המפוארים הללו מכילים רק טיפה מן הים משרידי הגניזה ועוד רבה הדרך עד לגילוייה השלם, אבל הוא מקווה ש'ניעור האבק' שנעשה בכרכים אלו לחלק מאוצרות הגניזה יעורר אחרים להמשיך במלאכה. מפעל הדיגיטיזציה של פרוייקט פרידברג בוודאי שיסייע רבות למימוש תקווה זו.

מיקרופדיה תלמודית. מבוססת על ערכי האנציקלופדיה התלמודית לענייני הלכה, מתומצתת עם תיקונים והשלמות ועדכונים. עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג. ביקורת והערות: הרב זלמן נחמיה גולדברג. ('א' [אות] עד 'ביאת מקדש'). ירושלים, יד הרב הרצוג, תשע"ד. שני כרכים. (02-6423242)
האנציקלופדיה התלמודית, אמה-מורתה של המיקרופדיה, קנתה לה מקום של כבוד בכל ספרייה תורנית רצינית, והיא מקור ומעיין-נובע לאינסוף בירורי הלכה ומאמרים תורניים ומחקרים הלכתיים, בין כאשר היא מוזכרת בשמה ובין כאשר עזרתה מוסתרת בזדון או בשגגה (או באונס...). בשנים האחרונות האנציקלופדיה כלולה בחבילה המוגדלת של 'פרויקט השו"ת', והשימוש בה הולך וגובר. אולם אליה וקוץ בה: בניגוד לתוכנית הראשונית לצמצם את ההיקף של האנציקלופדיה, שהרי אין לדבר סוף, ועל כל ערך זוטר אפשר לכתוב ספר שלם או ערך בן עשרות עמודים (הליצנים מלגלגים על חיבור כרך שלם ומקיף על 'ברכת אשר יצר בהלכה ובאגדה' וכד'; אולם מזמן לא מדובר על בדיחה – כרכים שלמים נכתבו על נושאים זניחים יחסית, ואני הקטן ממש לא מתנגד לתופעה - לעיתים קרובות מדובר על ספרים מלאים כל טוב של חומר חשוב ומקיף, אולם אין הם מתאימים להיות ערכים באנציקלופדיה). גם הצמצום היחסי אליו כיוון העורך הראשון הגאון רש"י זווין התרחב עם השנים, כאשר עורכים תלמידי חכמים חשובים ראו הכרח לעצמם להכניס לכל ערך לפחות את תמצית כל דברי חז"ל שנאמרו בנושא ואת שיטות הראשונים והאחרונים העיקריות עם מקורותיהן ומחלוקותיהן, והים איננו מלא... כך הפכה האנציקלופדיה התלמודית לכלי למדני-עיוני מעולה, ורוב טוב הפיקו ממנה תלמידי חכמים ומחברי ספרים וכותבי מאמרים תורניים, אבל התפקיד השני שלה, להביא את עיקר החומר ההלכתי בכל נושא לפני הקורא באופן אנציקלופדי מתומצת, כבר לא בא כלל לידי ביטוי. נקודה נוספת היא התארכות זמן הכנת כל כרך לכמה שנים, מה שגרם לכך שהכרכים הראשונים שיצאו לאור לפני עשרות שנים חסרים לעיתים חומר הלכתי רלוונטי. המרץ שהכניס בעבודת האנציקלופדיה (ובשאר מפעלי 'יד הרב הרצוג') המנהל והעורך הראשי החדש הרב פרופ' שטינברג 'ניער' את האנציקלופדיה ועורכיה וכותביה ועובדיה, אבל לא נתן מענה לציבור הרחב שחיפש משהו אחר, אנציקלופדיה מרוכזת. והנה לפני שנים ספורות עלה רעיון חדש, שאמור לתפוס את המקל בשני קצוותיו: במקביל לאנציקלופדיה שתמשיך להיערך ולהיכתב במתכונתה - יוכנו כרכים שיכילו את תמצית הערכים שבאנציקלופדיה בתוספת עדכונים והשלמות הכרחיים, ובסגנון יותר קל ועכשווי. ועתה לפנינו שני הכרכים הראשונים, שניהם מודפסים בפורמט אלבומי – כרכים גדולים ומהודרים, שקצב ההכנה שלהם היה מהיר בהרבה מהמקובל בפרויקטים כאלו. כל ערך מתחיל ברשימת הפרקים שבו וסיכום תמציתי שלו בתוך מלבן כהה, גופנים שונים משמשים לכתיבת התוכן ולמקורותיו, העימוד מסודר ובהיר כולל כותרות משנה וחלוקה לפסקאות קצרות יחסית, ועוד ועוד. הכרכים האלו אמורים למלא היטב את תפקידם כתמצית של ערכי האנציקלופדיה למי שאינו מעוניין בה בצורתה הרחבה, והם מתאימים לכל בית תורני, גם אם אין שוכניו תלמידי חכמים. מצד שני גם העדכון וההשלמות של ערכי האנציקלופדיה באים לידי ביטוי בכרכי המיקרופדיה, כולל בטבלאות ומפות ואמצעי המחשה אחרים שרובם נמצאים בסוף הכרך. סדרת המיקרופדיה מתוכננת להכיל תריסר כרכים, חציים חופפים לכרכים הקיימים היום באנציקלופדיה (עד אמצע אות ל) וחלקם יקדימו את כרכי האנציקלופדיה. יישר כוחם של כל העוסקים במלאכה, עיני כל ישראל אליהם נשואות.

פרשה בקטנה. הרב דוד סתיו. ירושלים, מגיד-קורן, תשע"ד. 7+257 עמ'. (02-6330530)
הרב סתיו, רב העיר שוהם וראש ארגון רבני צוהר, כותב טור שבועי על פרשת השבוע בעיתון 'ישראל היום', שבו הוא מנסה לגשר בין קריאת התורה הנשמעת בבית הכנסת כל שבת - לבין היהודים שאינם נמצאים בבית הכנסת כדי לשמוע אותה, סוג של תיווך בין מה שמתחולל בפרשיות התורה לבין מה שמתרחש בפועל בתוך חלקים ניכרים מהחברה הישראלית. חוץ מאשר פשטים יפים על הפרשה הוא שולח לקוראיו מסרים, מסר אחר מסר. כך למשל לדעתו אפרים ומנשה הוצגו ע"י יעקב בפרשת ויחי כמודל לחיקוי ('בך יברך ישראל' וכו') בעיקר מפני שלמרות שגדלו בבית המלוכה המצרי הם נשארו דבוקים ביהדותם בגאווה ובשמחה. לפי זה הברכה 'ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה' מכוונת למלא בכח ועוצמה בעיקר את היהודים שהיו מפוזרים בין עשרות תרבויות זרות במהלך ההיסטוריה, ולברך אותם שיתחזקו להיות מה שהם – חלק מהעם היהודי לדורותיו, על כל מחויבויותיו וערכיו.

עוז ושלח. סוגיות יסוד בנושאי מלחמה ומוסר. חיים מרקוביץ. ירושלים, הוצאת 'שם', תשע"ד. 320 עמ'. (02-5400020)
הרב חיים מרקוביץ ממעלה אדומים, בוגר ישיבת מרכז הרב, קיבץ לספר מכובד ונאה כמניין מאמרים שלו בענייני מוסר ומלחמה. מאז קרא מאמר שכתב האלוף יהושפט הרכבי, בו קבע כעובדה שאין ליהדות משנָה צבאית-מוסרית סדורה, הוא עמֵל בנושא ותוקף אותו מכמה וכמה צדדים. מכולם התשובה חד-משמעית: גם אם קיימים חילוקי דעות בפרטים, כדרכה של תורה, קיים כיוון הלכתי ודרך תורנית-יהודית ברורה בגישה לרוב השאלות המעשיות והעקרוניות בענייני צבא ומלחמה מהיבטם האנושי והמוסרי. בניגוד לגישה המוסלמית, הג'יהדיסטית, המקדשת את עצם המלחמה ואת המות בה, של התוקפים והנתקפים כאחד, ובניגוד לגישה ההומנית-מערבית הרואה במלחמה, כל מלחמה, עניין רע – רואה לדעתו היהדות את המלחמה באופן מאוזן הרבה יותר, והיחס שלה אליה משתנה לפי אופייה של המלחמה, מטרותיה, דרכיה, הישגיה, ולפי דרך ההתייחסות אליה של האויב וגם של האוהב. המחבר דן בגדרי תלמוד תורה בעת מלחמה, האם נשק הוא כלי מגונה – או תכשיט, האם יש מקום להתעצב על מותו של אויב, ועוד ועוד. באריכות רבה הוא דן בכל צידי תפקידיו של הכהן משוח המלחמה, ומסקנתו שגם בזמן הזה ראוי שיהיה מעין 'כהן משוח מלחמה' שיכהן בתפקיד מלא בצבאו של עם ישראל הלוחם מלחמות ה'. מקור חשוב לדיונו בנושא הוא 'מגילת מלחמת בני אור בבני חושך' – מהמגילות הגנוזות שנמצאו במדבר יהודה שמקורן בכתות שפרשו למדבר לקראת סוף ימי הבית השני, ואחרי שהוא מוכיח את דעתם של הרב כשר זצ"ל ואחרים שמגילה זאת תואמת את המסורת היהודית וההלכה הוא בונה בהכוונתה את תפקידו 'כהן משוח מלחמה' גם בדורנו. ספר יסודי ומעורר מחשבה.

שולחן שלמה, הלכות שביעית. אסופת פסקי דינים מתורתו של גאון הדור מרן רבינו שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, מלוקטים מתשובות כת"י ומפי כתבו בספרים ומכלול הוראות. עם ביאורים ומקורות וציונים. העורך: שמחה בונם לייזרזון. ירושלים, תשע"ד. (02-6251588)
ספרו הגדול של מרן הגרשז"א זצ"ל בענייני שביעית הוא הספר 'מעדני ארץ', שרובו בנוי על 'ברירת המחדל' שהייתה קיימת לפני דור-שניים – החקלאי והצרכן סומכים על 'היתר המכירה'. במקביל במשך עשרות שנים כתב רש"ז מאמרים ומכתבים והערות על ספרי אחרים, ותלמידי חכמים רבים כתבו מפיו ובשמו פסקים לאלפים הנוגעים לשמיטה על כל צדדיה. את כל זה אסף וסידר וביאר נכד-אחותו הרב לייזרזון, כהמשך לסדרת ספריו 'שולחן שלמה' המנגישה את פסקי הגרשז"א באופן מסודר ושימושי. בהתאם למטרת הספר ולקהל היעד העיקרי שלו נדחה נושא היתר המכירה לפרק קטן וצדדי-יחסית בסוף הספר, והוא פותח בחלק מסיכום הלכתי שנדפס ב'המעין' בעקבות פגישה של כמה מרבני גוש עציון עם הגרשז"א, ובו ההתיחסות הראויה בימינו ל'היתר המכירה' של מהרי"ל דיסקין זצ"ל (מכירת החלק העליון של הקרקע על מנת לקוץ את העצים) כאל הערמה גמורה שאין כלל להשתמש בה. הספר מלא וגדוש, המפתחות מפורטים ושימושיים, החלוקה בין הטקסט לשני מדורי ההערות (ביאורים בצד הדף ומקורות וציונים בשולי הדף) עקבית ומסודרת, וכך כל תורתו של הגרשז"א זצ"ל, המאוזנת והבהירה, בענייני שמיטה, מונחת לעיני חובבי תורתו המשמחת, ורבים הם.