המעין

שלא לעמוד במקום אחד!

במדבר כ, א: וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּל־הָעֵדָה מִדְבַּר־צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ... רש"י: כל העדה - עדה השלֵמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.

רש"ר הירש דברים א, מו: וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם - זמן רב, כמספר הימים שנגזר עליהם לשהות במקום אחד בלי להמשיך במסע. אותו מקום היה בקדש בגבול המדבר, משם היו יכולים לנסוע אל הארץ בדרך קצרה - ושם שהו ימים רבים, ואל המקום הזה חזרו עתה כעבור ארבעים שנה, וביתר דיוק כעבור שלושים ושמונה שנה. אותה ישיבה במקום אחד הייתה העונש הקשה ביותר על החטא הרובץ עליהם...

בני ישראל נמצאים על פתחה של ארץ ישראל, ארץ ההבטחה, ארץ הבחירה, ארץ אשר עבור הישיבה בה יצאו ממצרים - ובגלל חטא המרגלים, המאיסה בארץ חמדה, הם נאלצים להתעכב יותר משלושים ושמונה שנה. מצד אחד אין ספק שיפים היו ימים אלו לעם, בהם הכין את עצמו לקראת כיבוש הארץ ויישובה, בשנים אלו הפך עם העבדים לעם של בני חורין - ובמקביל היו לו הזמן והפנאי והנחת ללמוד את התורות החדשות שנתן לו משה רבנו ע"ה מפי ה' - זו שבכתב וזו שבעל-פה, שהרי 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן'; אך מצד שני העם סבל יום יום מהעונש הקשה ביותר שיכול היה הקב"ה להעניש אותו - הוא נאלץ להתעכב במקום אחד, הוא לא יכול היה להתקדם, הוא ידע שיש לו עבור מה ועבור מי ללכת קדימה - אבל 'היא לא תצלח', לא איכשר דרא. ו'אותה ישיבה במקום אחד הייתה העונש הקשה ביותר'.

היהודי מעוניין ללכת, להתקדם. להישאר באותו מקום הוא עונש נורא בשבילו. 'והנה מה שאמר התהלך נח - הוא כענין שאמר הכתוב (זכריה ג, ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שהאדם הצדיק הולך ממעלה למעלה [בניגוד למלאכים העומדים במקומם]. וכן כתבתי גבי חנוך ויתהלך חנוך את האלוהים, שהיה הולך ממעלה למעלה' (פנים יפות בראשית תחילת פרשת נח). הדברים נכונים בחינוך וגם בעסקי ציבור, בקודש וגם בחול. יהי רצון שהימים הבאים לקראתנו לא רק שלא יהיו ימים של נסיגה וירידה - אלא שהם יהיו ימים של התקדמות והצלחה למרות החששות הקיימים בלבותינו והמאבק הקיים נגדנו מצד חלק מאחינו שונאינו מנדינו, ועולם התורה ויהדות התורה ועם ישראל כולו ילכו מחיל אל חיל בכל המישורים ובכל המדדים בעזהי"ת.

גיליון מגוון זה החותם את שנת תשע"ג פותח בביאור מפורט על הפיוט הידוע "אל מסתתר בשפריר חביון"; הרב יעקב בנימין, איש היישוב עמונה שבבנימין, אברך וחוקר במכון שלמה אומן, מבאר את הפיוט המיוחד והחביב הזה, ומציג את מקורותיו בנגלה ובנסתר באופן מקיף ושלם. ר' אליסף יעקבסון, אברך בישיבת 'מצפה יריחו', מציג את הבעייתיות בעֵדות על רבנו גרשום מאור הגולה שהתאבל על בנו המשומד ארבע עשרה ימים, ומציע תיקון גירסה קטן שיישב חלק מן הקשיים. הרב עמיחי כנרתי, ר"מ בישיבה באיתמר וחוקר ותיק במכון שלמה אומן, מציג בעיה הלכתית מוסרית קשה: כיצד יתכן שחז"ל עוברים בשתיקה על כך שאביגיל, בהיותה עדיין אשת איש, העיזה לרמוז לדוד המלך שיישאנה לאשה! והוא מוצא לשאלה כמה פתרונות. הרב מרדכי אלתר, צאצא לאדמו"רי גר ואברך כולל בירושלים, שעסק הרבה בצדדים ההלכתיים של קבלת גרים בימינו ואף פרסם לאחרונה ספר בנושא בשם 'כגר כאזרח', מנסה להוכיח שגרות ללא קבלת אמונה אמיתית בקב"ה אינה גרות כלל, בלי להיכנס לרמת שמירת המצוות הדרושה כדי שהגֵרות תתפוס לפחות בדיעבד. אחריו פרופ' עמר וד"ר אילוז מוכיחים פעם נוספת שאין תחליף לזיהוי המקובל של התכלת עם הארגמון קהה הקוצים, זאת תוך דיון במעשה צביעת התכלת על פי הרמב"ם כפי שהוא תיאר זאת במשנה תורה ובמקומות אחרים. הרב שלמה קושלבסקי, חתנו של רבנו הגרז"נ גולדברג שליט"א, מציג שיטה אלטרנטיבית ל'תנ"ך בגובה העיניים' ול'תנ"ך בגובה השמים', שיסודה ב'שיעורי דעת' של הרי"ל בלוך זצ"ל - 'תנ"ך בגובה האני העליון': חז"ל סמכו עלינו שנביט אל חטאי אבותינו בחלק הגבוה והטהור של נפשנו, והאמון הזה צריך לבוא לידי ביטוי בלימוד ובהוראה של ספרי המקרא.

במדור 'הערות ותגובות' נדפסה תמיהה בספר 'ויואל משה', ושתי הערות על מאמרים מהגיליון הקודם: יוסי כץ מפנה לתשומת לבנו נקודה חשובה העוסקת בכשרות העופות שעברו שינויים גנטיים, והרב שמואל הכהן מנסה להוכיח שאין שום מקום להקל במדידת בליעת האיסור בכלים גם בזמן הזה.

גם במדור התורני-ספרותי שלושה מאמרים: האחד סוקר את החלק הראשון של שו"ת מנחת אשר לרא"ז וייס שליט"א שיצא לאור לאחרונה, השני עוסק בתוספות הרא"ש על מסכת נידה, והשלישי בכללים העוסקים ביחס בין פירוש רש"י לתרגום המופיעים ברוב החומשים, ובבדיקת מקורם ומהימנותם. בהמשך נמצאים כרגיל סקירות ספרים מאת העורך.

בחלק האנגלי הבאנו תרגום מאת הרב והחוקר בצלאל נאור של המאמר הידוע של הרב קוק 'המספד בירושלים', במלאת ק"ט שנים לפטירתו של הרצל, אדם שקיים פער כה גדול בין תפקידו החשוב בהיסטוריה היהודית לבין דמותו היהודית וחייו הפרטיים. הרב זצ"ל מצביע על כך שלעיתים החלק האישי של בעלי תפקידים בגאולת עם ישראל זניח יחסית לתפקיד הענק שהוטל עליהם, והרב נאור מזכיר עניין זה במבוא הקצר לתרגומו.

החוברת מוקדשת לזכרו של מורי וידידי הרב מעלה גלינסקי זצ"ל, איש רוח ואיש מעשה, חבר מערכת 'המעין', ממנהלי ישיבת שעלבים ומכון שלמה אומן, וממפתחי ויוזמי מסלול לימוד התורה בארץ של בוגרי הישיבות התיכוניות בחו"ל. בגיליון הבא יתפרסמו בעז"ה דברים שלו ועליו.

נסיים באיחולי בשורות טובות לכלל ולפרט לקראת ימי בין המצרים הקרבים ובאים, שנרבה באהבת חינם ולא בהיפך ח"ו...

יואל קטן