המעין
ביאור בהקדמת הרמב"ם לפרק 'חלק'
הרב איתיאל אמיתי
ביאור בהקדמת הרמב"ם לפרק 'חלק'*
א. הקדמת הרמב"ם בפירושו למשנה לפרק 'חלק' שבסוף מסכת סנהדרין, סובבת סביב השאלה מהי הטובה שייעדה התורה למקיימי מצוותיה, או חלילה הרעה לעוברים על המצוות. קודם שיניח בפנינו את תשובתו שלו לשאלה זו מסדר לפנינו הרמב"ם חמש תשובות אפשריות; הוא מציג חמש כתות המעלות על נס, כל אחת בתורהּ, כטובה המיועדת למקיימי המצוות, מושג אחד או יותר מן המושגים המפורסמים הרווחים בדברי חז"ל: "גן עדן", "ימות המשיח" ו"תחיית המתים".
הכת הראשונה מדגישה את המושג "גן עדן". היא מדברת אך ורק על טובות חומריות מיידיות, כאלה המושגות ע"י החושים: "אכילה ושתיה ללא יגיעה", "שמנים מבושמים" וכד', או כאלה השייכות ליצר הרכושנות של האדם: "בתים מאבנים טובות, ומיטות מוצעות במשי".
הכת השנייה קובעת כראשוני את המושג "ימות המשיח". גם היא מדברת על טובות חומריות, אולם אופק מבטהּ מגיע אל מעבר לַנִּצרך והמיידי, והיא מסוגלת לדמיין לעצמה גם טובות שאינן נראות כבנות השגה במציאות החיים הקיימת היום - חיי עד להם יזכו האנשים בימות המשיח, שליטה שלהם במרחבי הארץ, ונוחיות בחיי היום יום שתבוא לידי ביטוי בכך שהטבע יספק בגדים ארוגים ודברי מאפה מוכנים, וכל שייוותר לזוכים לימות המשיח הוא רק לבוא וליטלם.
הכת השלישית רואה כעיקר את המושג "תחיית המתים". היא כבר אינה מדברת על הטובות החומריות עצמן, אלא מתארת שהטובה העתידה תאפשר לזוכים לה לשוב ולזכות, אחר שכבר מתו, בחיי גוף, הכוללים גם אכילה ושתיה ושהות בחברת בני משפחתם וקרוביהם.
בתיאור מחשבת הכת הרביעית אין הדגשה של מושג מהמושגים הידועים אודות הטובה שייעדה התורה; כת זו מדברת ככלל על הגשמת יעודי התורה לעם ישראל, הכוללים מלבד "מנוחת הגוף והשגת התאוות העולמיות בעולם הזה" גם "היות המלך מישראל, והיותנו שולטים על מי שהצר לנו".
מחשבת הכת החמישית, המתוארת ע"י הרמב"ם בקצרה (יחסית לתיאור הכתות הקודמות), מאגדת את דברי הכתות האחרות לכדי ייעוד אחד, שבו "יבוא המשיח, ויחיה המתים, וייכנסו לגן עדן".
ביקורתו של הרמב"ם כלפי כל הכתות האמורות מתפרשׂת למעשה על פני ההקדמה כולה. מיד לאחר הבאת דבריהם מעיר הרמב"ם על התעלמותם מן המושג "עולם הבא" המופיע בהבלטה במשנה הפותחת את הפרק, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"; לדעתו התעלמות זו מעידה על הנחת היסוד השגויה של בעלי הכתות, שגרמה לאי-יכולתם להשתחרר מראיית האדם בעיקרו כבעל גוף, והביאה אותם לחשוב שכל טובה שאינה תלויה בגוף לא תיתכן, וממילא לא הבטיחה אותה התורה.
בתשובתו שלו מעלה הרמב"ם על נס את המושג "עולם הבא" כמרכזי בהשקפתה של התורה אודות ייעודו של עובד ה' האמיתי, שאינו מצפה לשום שכר לא רוחני ועל אחת כמה וכמה לא שכר גשמי כתמורה להידבקותו באמת. בהמשך מסביר הרמב"ם מה הם "גן עדן", "תחיית המתים" ו"ימות המשיח", ומהו מקומם בתוך המארג הכולל של שכרם של מקיימי המצוות, שבמרכזו, כאמור, עומד ה"עולם הבא".
ב. כמדומה שהרמב"ם בדרך הרצאת הדברים - אופן הבאתו את דברי בעלי הכתות, סדר הבאתם, ובהמשך בהסברת המושגים "גן עדן", "תחיית המתים" ו"ימות המשיח" לאשורם, מקרב את הלומד לאותה מגמה אליה הוא חותר בגלוי, שהיא שלילה מוחלטת של השתעבדות לחומר ולחיי גוף, גם ברובדי הבנה עמוקים ועדינים יותר.
אמנם הדגשת השוני בדרך הבאת הראיות מן המקורות ע"י אחת מהכתות – אומרת דורשני. הרמב"ם מנסח את דברי הכת הראשונה, כת "גן העדן", כך: "והכת הזאת תביא ראיה על סברתם מדברי רבותינו ז"ל וממקראות הכתוב, בפשטים נאותים למה שהם אומרים לקצתו או לרובו". בדברי כת "ימות המשיח" כותב הרמב"ם: "ומביאין ראיה בדברים רבים מצויים לחכמים ובכתובים במקרא, יסכים פשטם למה שהם אומרים או לקצתו". ובדומה גם בדברי הכת השלישית, כת "תחיית המתים": "ומביאין ראיה על זה במאמרים רבים מצויים בדברי החכמים ובפסוקים מן המקרא, שפשטם יורה על מה שהם אומרים או על קצתו". רק בדברי הכת הרביעית, שכאמור אינה נתלית במושג מסוים, ישנו שינוי משמעותי לעומת הכתות הקודמות: "ויביאו ראיה כפי סברתם מכל המקראות שבתורה מן הברכות ומן הקללות וזולתן, ומכל אותם הסיפורים הכתובים במקרא", ובולט שכת זו אינה נתלית כלל בדברי חז"ל[1]. והדבר צריך ביאור: מהי משמעותו של שינוי בולט זה?
עוד תמיהה קיימת בענין סדר הדברים: היה לו לרמב"ם לפתוח, לכאורה, בדברי הכת הרביעית הנשענת על פסוקים מפורשים, וביחוד לאור זאת שלא הביע את הסתייגותו מפרשנותה לפסוקים אלו, לעומת הסתייגותו מפרשנות הפסוקים של בעלי הכתות הקודמות, שעל אף שהן טוענות שהמקראות מוכיחים כדבריהם - הרי הרמב"ם עצמו מעיר ש"פשטם יורה על מה שהם אומרים או על קצתו". ואם סיבת הקדמתו של הרמב"ם לדברי שלוש הכתות הראשונות היא מחמת שהן נשענות על דברי חז"ל, והרמב"ם אף הוא סובר שההישענות על פסוקים היא משנית, ולכן אין זה משנה כל כך אם הם נאלצים להידחק בפרשנות הפסוקים - הרי שדברי הכת הרביעית הנסמכת על הפסוקים מבלי להישען על דברי חז"ל הינם בטלים מעיקרם, ומה היה צורך להביא את דבריה כלל?!
בחלקה האחרון של ההקדמה נפגשים אנו שוב בדבר המעורר תמיהה: כאשר הרמב"ם פורש בפנינו את התייחסותו שלו למושגים המופיעים בדברי חז"ל, ואשר בהם נתלו שלוש הכתות הראשונות, הוא מתייחס בתחילה ל"גן עדן", המושג שהועלה על ידי הכת הראשונה, לאחר מכן מבאר הרמב"ם את המושג "תחיית המתים" של הכת השלישית, ורק בסוף הוא מתייחס ל"ימות המשיח", שלא כסדר שהיינו מצפים לו[2]!
ג. לעיל נזכר כי בדברי שתי הכתות הראשונות ניכרת ההשתעבדות לחיי החומר, אשר מכריחה אותן לתאר את הטובה היעודה של התורה ככזו הקשורה להנאות הגוף. לאחר התבוננות נראה כי הרמב"ם מסדר לפנינו את דברי ארבע הכתות הראשונות בסדר עולה, מן החומרנית ביותר ביחסה לטובה שייעדה התורה - ועד לרביעית שהיא רוחנית לעומת קודמותיה, על אף שגם היא לוקה, כאמור, בהשתעבדות לחומריות.
הכת הראשונה, כפי שנזכר בראשית הדברים, אינה יכולה לראות את הטובה שייעדה התורה כטובה אם לא שתהיה מתחום המוכר לה, עידוני הגוף לסוגיהם[3]. הכת השניה מעודנת ממנה בטעמה, ורואה את הטובה החומרית כאפשרות להשגת רכוש ושליטה על החומר. בדברי הכת השלישית כבר מושם הדגש על עצם קיום החיים, ולא על הנאות הגוף שהן תוצר נלווה של חיים אלו, וישנה התייחסות למעגל המשפחתי ולמעגל החברתי המעידים על היציאה מן האגואיזם הצר. בדברי הכת הרביעית מנוסחת לראשונה הטובה ככזו המיועדת לא ליחידים - כי אם לעם ישראל כולו, דהיינו שהטובה החומרית מיועדת לכלל ולא ליחיד, ולכן דברי כת זו מובאים באחרונה ע"י הרמב"ם, בהיותה מרוממת מקודמותיה בהתייחסותה למקומו של החומר בטובה שייעדה התורה למקיימי המצוות[4].
העומד ביסוד סדר הבאת דברי הכתות ע"י הרמב"ם לפי הסברתנו, מתבלט לנוכח הדמיון היחסי שיש בין יעודי הכתות השניה והרביעית לעומת יעודיהם השונים בתכלית של הכתות הראשונה והשלישית. בדברי הכתות השניה והרביעית מודגשים אריכות הימים והשלטון על ארצות העולם, מה שמוביל למחשבה כי הכת הרביעית אינה אלא "דגם משופר", רוחני יותר, של הכת השניה. ואם כן, הרמב"ם, אף שלא ציין זאת במפורש בראש דברי כת זו, ראה את הכת הרביעית אף היא ככת שהעלתה על נס את המושג "ימות המשיח".
זאת אפוא הסיבה שהרמב"ם בחלקה האחרון של ההקדמה נוקט בסדר זה. אותו סדר שנקבע על ידו בראש ההקדמה, שהקריטריון לקביעתו היה עלייה מדורגת החל מדבריה של הכת החומרית ביותר וכלה בדבריה של הכת הרוחנית ביותר, באופן יחסי, הוא גם שקבע את סדר התייחסותו בבואו לבאר את המושגים "גן עדן", "תחיית המתים" ו"ימות המשיח". בתחילה מטפל הרמב"ם במושג "גן עדן" אותו הדגישה הכת הראשונה, לאחר מכן הוא מטפל במושג "תחיית המתים" שאותו קבעה הכת השלישית כעיקר, ולסיום הוא מטפל במושג "ימות המשיח" אשר הועלה על נס בצורה נאותה יותר ע"י הכת הרביעית.
לאור הסברנו עולה כי הרמב"ם, כאשר הוא שולל את השתעבדות האדם לחומריותו - מלמדנו כי גם היעודים הלאומיים של עם ישראל מוכרחים להיות מטוהרים מהשתעבדות לחומר, לימוד שמצטרף למגמת הקדמתו כולה.
הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא, והיא החיים שאין מות עימהן, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, וזהו הוא העולם הבא... וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים. וכמה שמות נקראו לה דרך משל: הר ה', ומקום קודשו, ודרך הקודש, וחצרות ה', ונועם ה', ואוהל ה', והיכל ה', ובית ה' ושער ה'... כל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף, שנהנין בהן ישראל לימות המשיח בזמן שתשוב הממשלה לישראל, אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון, ולא דימוה הנביאים כדי שלא יפחתו אותה בדמיון...
(מתוך משנה תורה להרמב"ם הל' תשובה פרק ח)
* על פי שיעורים על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק שניתנו בישיבת "נצר מטעי" בעיה"ק אריאל תובב"א.
[1] את דברי הכת החמישית מנסח הרמב"ם, כאמור, בקצרה, ואין הוא מתייחס לראיות שמביאה כת זאת, שכן כל אותן הראיות שהובאו לדברי הכתות הקודמות הינן גם ראיות לדבריה.
[2] הר"י שילת בביאורו להקדמה לפרק חלק (בתחילת פסקה ה לפי החלוקה שנעשתה על ידו – עמ' קסד במהדורת תשנ"ו ללא המקור הערבי) מתייחס לחוסר העקביות שבדברי הרמב"ם כאשר הוא ניגש לבאר את המושגים שנזכרו בדברי הכתות שדבריהם הובאו על ידו בראש ההקדמה, ומיישב זאת לפי דרכו. ישובו נשען בין השאר על הבנתו את הרצאת הדברים של הרמב"ם באופן שונה מהבנתנו, והבוחר יבחר. מ"מ אין בדברי הר"י שילת התייחסות או ביאור מספיק למכלול התמיהות שהעלנו בגוף המאמר.
[3]כאן המקום להעיר, שעל אף שבהשקפה ראשונה ניתן לטעות ולזהות את דברי הכת הראשונה עם יעודי הטובה המוכרים מהעולם המוסלמי, אין הדברים כך; גם בדברי הכת הזו אין התרת הרצועה בכל הקשור להנאות בתחום תאוות הנשים, ויש בכך ללמד אותנו על האופי ההיסטורי של עם ישראל לדורותיו בכל הקשור לתחום זה. וד"ל.
[4] בתרגום הקדמון, הנדפס, בולטת ביותר התייחסות הכת הרביעית לטובה ככזו המיועדת לעם ישראל ולא ליחידים, אולם גם לפי התרגומים האחרונים של הר"י קאפח (הוצאת מוסד הרב קוק), הר"י שילת (הוצאת מעליות), והר"ע קורח (הוצאת מכון "המאור"), בהם הדברים מנוסחים באופן שונה במקצת, ישנו מעבר מהתייחסות ליחידים בדברי שלוש הכתות הראשונות להתייחסות לרבים בדברי הכת הרביעית.