המעין

להיוולד על קידוש השם

ליום הקדיש הכללי

בגיטאות אסור היה ללדת ילדים. הילדים שנולדו היו בסכנת חיים מיידית, הם והוריהם. בספר 'לידער פון די געטאס און לאגערן' (=שירי הגיטאות והמחנות; ניו יורק תשנ"ח עמ' 102) פורסם שיר שכתב המשורר אבא דיסקונט מקובנה, שמשקף את הטרגדיה הזו.

שלאף, מיין קינד, מיין קליין מארטירער,

שליס דיינע אייגעלעך צו.

דו ווייסט, מיין טייערער, ניט פון פירער,

שלאף אין זיסער רו!...

געבורטן האט ער אונדז פארבאטן,

אויס מיט דער יידישער נאז!

און דו, מיין קיינד, אזוי שיין געראטן

ביסט געקומען אויף דער וועלט אלס האז!

נומה, ילדי, קדושי הקטן,

נומה ועיניך עצום.

לא שמעת על הפיהרר-שטן,

נומה והמשך לחלום!

מִלֶּדֶת עלינו הוא גזר,

את 'האף היהודי' לְכָלוֹת!

ואתה, ילדי, היפה והנהדר

נולדת כאחת החיות!...